ובעזרת ה' הריון תקין וקל ולידה קלה😍

אני בדיוק באותו סטטוס שלך ועוד מעכלת את האירוע…

אני שוקלת אולי פריסה קלה של התואר או לעשות דילוג על סמסטר ב' וחזרה בסמסטר לאחר שנה..🥴

מודה לה' שזה בגלל דברים משמחים ולא להיפך ח"ו

כמוך אשמח גם כן לטיפים ממנוסות 

לק"י

להתלבש יפה, למדוד בגדים ולראות מה מתאים לך (לא אצל כולן הבטן יוצאת מוקדם. אני למשל יכולה ללבוש בחודשים הראשונים בגדים רגילים. ויפה לי שמלות עם חתך מעל הבטן. זה עניין אישי).

ולשמור על גזרה- לא הייתי בונה על זה. הגוף יכול להשתנות עם ההריונות.

אם יש לך יכולת להמשיך לאכול אוכל בריא ומאוזן, מה טוב, אבל לא בטוח שזה ישמור על הגזרה.

וואו, ממש קשה לי עם המחשבה על השינוי בגוף...

צריכה עוד לעכל ולהתרגל לזה

אבל אני מציעה כן לחשוב על זה ולהתחיל להתרגל.

לא חוויתי את הסיטואציה, אבל אני חושבת שאחרי הלידה - קשה לדעת מה יהיה. איך תרגישי, כמה התינוק יהיה תובעני, כמה עזרה תהיה וכו. מה שאפשר לפני אז עדיף. לא ברמה של להלחיץ או להעמיס על עצמך, אבל בסוף הריון ראשון *כל עוד הוא עובר בבריאות ולא בקושי* זה זמן יחסית נינוח. כן יש עייפות ומחושים, ברור, אבל כל עוד את מרגישה טוב ומסוגלת - תנסי לסיים נגיד 80% מהעומס השנה, כדי להשאיר לך פחות לאחכ.

רמות העייפות אחרי הלידה זה דבר שלא יתואר.

כן מסייגת שני דברים:

1. הבריאות שלך מקום ראשון!!! אל תתבלבלי, זה הדבר הכי חשוב. ואם את בהריון מרגישה רע אז זה הגוף אומר לך להאט. כן, אחרי הלידה תתמודדי אם יהיה צריך. הכל יהיה בסדר. קחי את הזמן שאת צריכה. ואפשר לפרוס תואר, עשו את זה לפנייך, יעשו את זה אחרייך. לעשות את הדברים בנחת זו הדרך הארוכה שהיא קצרה.

2. אמרת שאת אמורה ללדת לקראת סוף שנה. לא יודעת איזה סוג מבחנים יש לכם, אבל אם תאריך הלידה שלך הוא שבוע לפני תקופת מבחנים - אז אל... כאילו תנסי (בכפוף ליכולת הפיזית שלך) להשלים מה שיותר קורסים סמסטריאליים בסמסטר א, כי שנתי וסמסטר ב - את לא יודעת איך תרגישי ואם תלדי ומה יהיה רלוונטי.

אם את אמורה ללדת אחרי סוף מועדי ב זה משהו אחר כבר וכן הייתי יותר בנחת מנסה לגשת גם לזה.

אני ילדתי בחופשות סמסטר אז ב''ה היה יותר קל, אם זה נופל לך על המבחנים, יש לדעתי זכות למועד נוסף ואת גם יכולה לפספס יותר שיעורים בדרך כלל בגלל הלידה.

אחר כך יש את העניין של הסידור לתינוק, זה כבר תלוי איפה את לומדת יש מכללות ואוניברסיטאות שיותר מקבלים ויש שפחות אבל תבואי איתו אל תתביישי ואם צריך תצאי החוצה כשבוכה. אני ילדתי בסמינר הקיבוצים, לא היו שם עוד במצבי אבל זה דווקא הקל כי כשיש עומס של תינוקות ועגלות זה מעצבן לפעמים את המרצים והסטודנטים האחרים.

בנוגע לגזרה, כן זה שינוי רציני למרות שלרוב אחרי לידה אחת הגוף משתקם יחסית בקלות, והשינוי המשמעותי יותר זה אובדן העצמאות, וההנקה. עם תזונה טובה וספורט תוכלי לחזור די מהר בעז''ה לגזרה שהייתה לך, ותשתי הרבה מים! לידה קלה!

היי

דבר ראשון שיהיה שעה טובה! בקלות בבריאות ובשמחה!

אני הייתי בהריון בשנה הכי עמוסה של התואר וילדתי בתקופת מבחנים לפני שנה

עכשיו אני משלימה את כל המבחנים שהפסדתי כי נתנו לי מועד ג פשוט לעשות את כל המבחנים עם שנה מתחתיי

מה שאומר שעכשיו עשיתי מבחנים גם של השנה וגם של שנה שעברה

וזה קשוח מאוד!!!

אז כל עוד את יכולה ללמוד ולגשת תעשי את זה כדי לא לדחות, מה שכן בשונה ממה שכולן אמרו פה, לי היה יותר קשה בהריון מאשר עכשיו עם התינוקת

בהריון לא הייתי מרוכזת לא הצלחתי ללמוד הייתי עייפה וחלשה (והיה לי הריון קל ב"ה לא יודעת מה הייתי עושה אם גם היו לי בחילות וכו')

עכשיו כשאני לומדת יש לי בייביסיטר או שבעלי שומר עליה או שאני לומדת כשהיא ישנה

ובזמן לימוד אני מרוכזת יותר ממה שהייתי בהריון

אז תדעי שהחיים לא נעצרים

וזה אפשרי!

זה קשה מאוד!!! ומאתגר!!! אבל אפשרי

ואפשר גם לפרוס את התואר על יותר זמן ואז יותר קל אבל גם יותר ארוך.... ובינתיים יכול לבוא עוד הריון 🤭

בקיצור שיהיה בקלות בעזרת ה'

מוזמנת לפרטי לכל שאלה...

גם אני הייתי בשנה האחרונה של התואר בהריון ולידה

מצטרפת למה שכתבו לך לנסות לא לדחות

תחשבי על זה שאחרי הלידה יהיה לך הרבה יותר עמוס להשלמה, תנסי כמה שיותר לא לדחות ומצד שני להקשיב לעצמך מתי להרפות ולנשום

על עצמי, אני ילדתי שבוע לפני מועד הגשה של העבודה הסמינריונית

וזה היה פשוט משמיים שתקתקתי את העבודה לפני

הגשתי אותה יום לפני הלידה!

(וקיבלתי 98😇🤪)

בהריון..

הייתי מופתעת מאוד  בהריון הראשון  .

בחודש שלישי לא יכולתי ללבוש את החזיות שלי (המהממות החדשות שקניתי לחתונה...) והייתי צריכה לקנות חדשות..

רוב הבגדים מלפני ההריון לא עולים עלי כי התרחב לי האגן והחזה..

הייתי מאוד מאוכזבת כי לא ידעתי שזה יכול לקרות בכזאת דרסטיות..

סליחה אם אני מאכזבת..

אפשר לשמור על כושר ותזונה. זה בריא בכל מקרה...

לקנות בגדים שאת אוהבת וכייפים לך..

לגבי לימודים

אני ילדתי באמצע השנה השלישית.. בדיוק בתקופת מבחנים..

ניסיתי לגמור כמה שיותר לפני הלידה...

ולדעת שאלה שנים קשות, אבל הם עוברות. לא תמיד לפרוס את התואר זה יותר קל..

זה חשוב שאני אהיה מודעת לשינויים שיכולים לקרות ולהיערך בהתאם, אז תודה!

האמת שאני לומדת תואר שמורכב לפרוס, אז זה פחות אופציה לצערי.

מנסה להבין איך שורדים איתו כמו שהוא...

אני חושבת שפשוט תתחילי ותתמודדי.

כל אחת מגיבה להריון שונה.

יש בנות שההריונות שלהם קלילים ממש

ויש כאלה שמאתגרים

ויש כאלה שמאתגרים מאוד

תתקדמי עם ההריון והתחושות שלך.

אני תפקדתי בהריון הראשון בסדר גמור בעבודה מאוד מאוד אינטנסיבית, פיזית וקשה.

והסיבה שלא חיכיתי עד הלידה לצאת לחופשת לידה היתה בוסית מזעזעת.

אחרי הלידה לי היה קשוח הרבה יותר מכל ההריון.

אם יש לך אפשרות לעשות יותר מטלות ועבודות לפני הלידה זה תמיד מבורך.

ולדעתי את יכולה לכתוב במה התואר שלך, אז בנות יוכלו להגיד לך שגם הם עשו את זה/לתת לך טיפים ממוקדים

ילדתי מיד לפני התואר ומאז עוד פעמיים ובהריון עכשיו לקראת המבחן המסכם

לא פרסתי אותו אלא השארתי ככה אבל כזו אני 

ולדעת שגם אם לא עוברים הכל בסדר והעיקר הדברים החשובים באמת בחיים

איך את בלימודים?

כל מבחן חשבתי שאני נכשלת אבל בפועל יש לי כרגע הצטיינות ברוך ד בלי מועדי ב

אבל בעקרון מאוד חשוב לא להציב לך רף מסוג כזה אלא יותר להיות בראש של לעבור וזהו

ולקחת נשימה עמוקה עמוקה

לעבור כל מבחן בפני עצמו

אני בתואר שהממוצע פחות קריטי, כרגע על 90 בערך, אני מקווה שימשיך ככה.

אני גם עובדת תוך כדי, די הרבה שעות בשבוע, ביחס לתואר שהוא 5 ימים.

אחרי הלידה ברור לי שאני אוריד הילוך בעבודה למרות שאני נהנית מאוד שם.

אחרי שנספר למשפחה אני אכתוב פה במה התואר ואז אולי באמת יהיו עצות יותר ספציפיות ורלוונטיות

תלוי איזה תואר.

אבל אני ממליצה, אחרי הלידה, לשקול לרווח את התואר.

אם עכשיו הכל הולך לך חלק וטוב, מהמם.

אבל אם באיזשהו שלב את רואה שמתחיל להיות קשה - עדיף לרווח מראש את התואר, מאשר לפרוש אותו לאט לאט אחרי שנכשלים או לא מצליחים בקורסים.

דבר נוסף - אם התואר שלך בתחום שמוביל לעבודה ההייטק אחר כך - ניסיון זה הכי חשוב. עדיף לרווח את התואר ולהצליח לעבוד תוך כדי, מאשר לסיים את התואר מהר אבל ללא ניסיון.

דבר נוסף - אי אפשר הכל. להכיר בזה. אנחנו לא מושלמות.

הכל זו בחירה, וזו בחירה טובה.

אבל לכל בחירה יש מחיר, ויכול להיות שהמחיר של להיות אמא וסטודנטית, הוא שתקבלי ציונים פחות טובים ממה שאת "מסוגלת".

עדיף לקבל את זה, מאשר להיות עם מצפון על זה.

ואם הממוצע חשוב - אז חוזרת לדבר הראשון שכתבתי - לרווח את התואר.

לא לנסות להיות מושלמת.

ותזכרי שאת בתחילת הדרך, של הזוגיות, של האימהות, של הקריירה. תנסי גם ליהנות. עכשיו זה החיים. תחיי אותם. תהני מהם, תזרמי.

ה' מוביל אותנו בדרך שלפעמים לא ברורה לנו. יכול להיות שיהיה קושי.

את מצידך תעשי כל מה שאת יכולה, אבל לפעמים כדאי גם לשחרר. להאמין. ופשוט לחיות

לקבל את עצמך. זה בסדר לא להצליח ולמצוא פתרונות, בסדר להיגמר מעייפות, בסדר חשקים..

בהריון הראשון כל החודשים הראשונים הייתי ממש מושבתת, עם בחילות כאבים, הקאות בלי שום תפקוד.

סוף חודש רביעי התחלתי לחזור לתפקוד, אבל עם חולשה קשה. הייתי מתאמצת ומאבדת הכרה באמצע הרחוב, כשהייתי חזקה וסופר פיזית לפני.

אחרי הלידה ראיתי שההתאוששות הרבה יותר קשה ממה שחשבתי, ושיניתי קצת כיוונים.

כן אסייג- היו לי סיבוכים ברוב ההריונות והלידות, ברמות לא מצויות. רוב הבנות עוברות הריונות ולידות הרבה יותר טוב ממני.

דווקא חזותית- בחודש שביעי- שמיני התחילה לצאת לי בטן בהריון הראשון, ממש קטנה ולא מורגשת. דקה אחרי הלידה חזרתי לעצמי. גם עכשיו, אחרי כמה הריונות, הגוף שלי נשאר מאוד דומה למה שהיה לפני.

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

בעיניי יוכ לא מביא מחילה לדברים שבאמת קשה לסלוח עליהם

אפשר לסלוח רק שמקבלים מרפא

ונשמע שאת עדיין לא שם

כדאי לחפש את הדרך לשם

ועד אז אפשר להניח לסליחה

היא לא באמת תעזור למשהו אם היא בכוח

רק בגלל שכיפור

את לא חייבת לסלוח לו עכשיו

יודעת שזה נשמע קצת כפירה אבל אסביר

מציעה דווקא עכשיו לא לחשוב שבגלל שעכשיו כיפור ותסלחי כלפי חוץ הכל ייפתר

זה לא עובד ככה (הלוואי)

יש תהליכים שלוקחים זמן ולדעתי טוב שכך.

זה בסדר אם את עדיין פגועה ואל תדחקי בעצמך להתפייס ולשחק אותה שהעל בסדר והכל עבר רק כי כיפור הגיע. הלב שלנו הנשים ןא עובד לפי זמן ( בכלל עבודת השם של האישה בנויה ככה שהיא פטורה ממצוות שהזמן גרמא כי העבודה שלה יותר פנימית)

אז אני במקומך לקראת כיפור הייתי לוקחת על עצמי - להתחייב להתהליך שאתם נמצאים בו. לא לשנוא אותו חלילה אבל לאפשר לעצמך להישאר מאוכזבת ועדיין לכבד אותו ככל הניתן

ואם כבר לשחרר כעס - הרבה פעמים הכעס עולה במקרים כאלה באופן פרדוקסלי - על עצמנו

אז אם כבר, תסלחי לעצמך. שכביכול "נתת" לזה להגיע למימדים האלה, שסמכת עליו וכו

חיבוק♥️

אני לא זוכרת שרשורים קודמים ולא מכירה כ"כ את הרקע, אבל אם הפוגע לא ביקש סליחה ( בצורה אמיתית וכנה) ולא שינה ממעשיו הרעים ולא פיצה על מעשיו הרעים- אין חובה לסלוח.

וזה שאדם מטפל בעצמו זה יפה, זה צעד לטיפול במחלה, אבל לא צעד לסליחה של הסובבים אותו.

כך שזה ממש לא כפירה.

וגם אם הוא ביקש סליחה הקב"ה לא יצר אותנו כמו רובוט וקשה למחול אוטומטית וגם זה בסדר.

אם הפוגע בקש סליחה והיא אמיתית

לא תמיד אפשר לסלוח

סליחה זה עניין רגשי שאי אפשר להפעיל בכוח

אבל נשמע קשוח

אל תדחקי בעצמך

בעז"ה עד שנה הבאה תוכלי להגיע בלב שלם

היית בטיפול בשביל עצמך? אם מדובר בהתמכרות להימורים אני יודעת שיש תוכנית לווי מיוחדת לנשות המכורים

לא מנסיון אבל שמעתי עליה

לק"י

אבל אם את לא יודעת בוודאות, אז לא כדאי לקחת סיכון.

אולי מוקד אחיות טלפוני ידעו לדייק אם צריך או לא.

אם לא היה כלום חוץ מהטיפה הזאת לא הייתי הולכת להיבדק בשבוע כזה (לא רוצה לקחת אחריות אבל ככ. אני הייתי עושה)

יתכן ותצטרכי אנטי D

וגם אם לא- הייתי הולכת להבדק

ולו רק בשל הרוגע ערב יו"כ.....

בשורות טובות

לי היה בול ככה בשבוע 37

הלכתי להיבדק ומסתבר שהייתי כבר פתיחה 5 וב"ה ילדתי מהר אבל הסתבר בדיעבד שהיתה היפרדות שלייה.

מאז שראיתי את הטיפת דם עד הלידה עבר פחות מיום. קצת יותר מחצי יום.

בקיצור לא להלחיץ ח"ו רק לספר מניסיון מה היה לי. הייתי הולכת להיבדק בהקדם.

אה ולשאול רב על יום כיפור ולקבל הוראה מרופא ורב. חשוב

כל דימום בהריון נבדקים

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

בהרבה מקומות

שווה לברר

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

בדרך כלל שתיה לשיעורים מאפשרת גם נוזלים אחרים שמזינים את הגוף טוב יותר בצום

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

וואי כבר עברו שנים ואני עדיין במצפון על כך... אז מה הרעיון? אני בעצם לא תמה ברצף כמעט בכלל...

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

כדי להספיק לשתות (ולאכול) את הכמות הדרושה לבריאות הגוף...

(לפחות ככה זה היה אצלי. הרופאה אמרה כמה ליטר אני צריכה להספיק לשתות כל היום, ולכן לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לקצר את פרק הזמן בין שיעור לשיעור...)

היה שנה שבה עשיתי שיעורים בעקבות צירים מוקדמים בשבוע 32

הרב אמר שעדיף לשתות דברים שהם גם אוכל.

משקה יוגורט, מיץ ענבים, מרק, איגלו שזה בדיוק המדידה.

לגבי הזמנים, לחכות 9 דקות.

אבל במקרה שמרגישה צירים, מספיק לשתות לפי השיעור, העיקר שיהיה הפסקה ו"לא רגיל" מספיק גם לספור עד 20

אני בשבוע 30 והמצב שלי הוא צוואר מחוק ופתיחה

ואני בשמירה..

הרב נתן לי היתר לשתות לשיעורין ואני ממש חוששת מזה שלא נתן היתר גם לאוכל

מה הייתן עושות? שואלות רב נוסף?

אני ממש בלחץ

לק"י

יצא לך לשאול רופא מה הוא ממליץ?

אם כן, תגידי גם את זה לרב.

יוגורט חלב מיצים מרק טחון

תכיני לך מראש דברים מזינים לשתות

אבל למיטב ידיעתי מחבור בשתייה הוא זה שגורם לצירים, לא? ולא מחסור באוכל.

לכן הגיוני שאת צריכה רק לשתות לשיעורים.

בכל אופן, תשאלי את הרב מה את יכולה לשתות. זה לא רק מים, בעיקרון...

זה היה בט' באב והרב אמר לי רק לשתות

שתיתי ושתיתי ושתיתי

והיו מלא צירים

עד שבסוף אכלתי וזה נרגע לאט

אבל כדאי שזה יהיה רב שאת סומכת עליו

ושמבין את התמונה הרחבה

זוכרת שהייתי במרפאה שהיא מקבלת בשביל משהו אחר ומזכירה אמרה שתור אצלה עולה 1000 ומשהו ש"ח

בשכיבה במיטה לדחוף את העקב לכיוון "למטה" ואת האצבעות "למעלה".

(למעלה/למטה יחסית לגוף שלך)