אז גיליתי על הריון ראשון, לא מונעת אבל הפתיע את שנינו
מתרגשת אבל...
אני סטודנטית בתואר ממש עמוס, לקראת השנה הכי עמוסה בו, אמורה ללדת יחסית לקראת סוף השנה. אם יש מישהי שחוותה את זה אני אשמח לטיפים והרגעות בעיקר כי כרגע אני די לחוצה
בנוסף איך מתלבשים יפה ושומרים על גזרה בהריון??
ובעזרת ה' הריון תקין וקל ולידה קלה😍
אני בדיוק באותו סטטוס שלך ועוד מעכלת את האירוע…
אני שוקלת אולי פריסה קלה של התואר או לעשות דילוג על סמסטר ב' וחזרה בסמסטר לאחר שנה..🥴
מודה לה' שזה בגלל דברים משמחים ולא להיפך ח"ו
כמוך אשמח גם כן לטיפים ממנוסות
לק"י
להתלבש יפה, למדוד בגדים ולראות מה מתאים לך (לא אצל כולן הבטן יוצאת מוקדם. אני למשל יכולה ללבוש בחודשים הראשונים בגדים רגילים. ויפה לי שמלות עם חתך מעל הבטן. זה עניין אישי).
ולשמור על גזרה- לא הייתי בונה על זה. הגוף יכול להשתנות עם ההריונות.
אם יש לך יכולת להמשיך לאכול אוכל בריא ומאוזן, מה טוב, אבל לא בטוח שזה ישמור על הגזרה.
וואו, ממש קשה לי עם המחשבה על השינוי בגוף...
צריכה עוד לעכל ולהתרגל לזה
אבל אני מציעה כן לחשוב על זה ולהתחיל להתרגל.
לא חוויתי את הסיטואציה, אבל אני חושבת שאחרי הלידה - קשה לדעת מה יהיה. איך תרגישי, כמה התינוק יהיה תובעני, כמה עזרה תהיה וכו. מה שאפשר לפני אז עדיף. לא ברמה של להלחיץ או להעמיס על עצמך, אבל בסוף הריון ראשון *כל עוד הוא עובר בבריאות ולא בקושי* זה זמן יחסית נינוח. כן יש עייפות ומחושים, ברור, אבל כל עוד את מרגישה טוב ומסוגלת - תנסי לסיים נגיד 80% מהעומס השנה, כדי להשאיר לך פחות לאחכ.
רמות העייפות אחרי הלידה זה דבר שלא יתואר.
כן מסייגת שני דברים:
1. הבריאות שלך מקום ראשון!!! אל תתבלבלי, זה הדבר הכי חשוב. ואם את בהריון מרגישה רע אז זה הגוף אומר לך להאט. כן, אחרי הלידה תתמודדי אם יהיה צריך. הכל יהיה בסדר. קחי את הזמן שאת צריכה. ואפשר לפרוס תואר, עשו את זה לפנייך, יעשו את זה אחרייך. לעשות את הדברים בנחת זו הדרך הארוכה שהיא קצרה.
2. אמרת שאת אמורה ללדת לקראת סוף שנה. לא יודעת איזה סוג מבחנים יש לכם, אבל אם תאריך הלידה שלך הוא שבוע לפני תקופת מבחנים - אז אל... כאילו תנסי (בכפוף ליכולת הפיזית שלך) להשלים מה שיותר קורסים סמסטריאליים בסמסטר א, כי שנתי וסמסטר ב - את לא יודעת איך תרגישי ואם תלדי ומה יהיה רלוונטי.
אם את אמורה ללדת אחרי סוף מועדי ב זה משהו אחר כבר וכן הייתי יותר בנחת מנסה לגשת גם לזה.
אני ילדתי בחופשות סמסטר אז ב''ה היה יותר קל, אם זה נופל לך על המבחנים, יש לדעתי זכות למועד נוסף ואת גם יכולה לפספס יותר שיעורים בדרך כלל בגלל הלידה.
אחר כך יש את העניין של הסידור לתינוק, זה כבר תלוי איפה את לומדת יש מכללות ואוניברסיטאות שיותר מקבלים ויש שפחות אבל תבואי איתו אל תתביישי ואם צריך תצאי החוצה כשבוכה. אני ילדתי בסמינר הקיבוצים, לא היו שם עוד במצבי אבל זה דווקא הקל כי כשיש עומס של תינוקות ועגלות זה מעצבן לפעמים את המרצים והסטודנטים האחרים.
בנוגע לגזרה, כן זה שינוי רציני למרות שלרוב אחרי לידה אחת הגוף משתקם יחסית בקלות, והשינוי המשמעותי יותר זה אובדן העצמאות, וההנקה. עם תזונה טובה וספורט תוכלי לחזור די מהר בעז''ה לגזרה שהייתה לך, ותשתי הרבה מים! לידה קלה!
היי
דבר ראשון שיהיה שעה טובה! בקלות בבריאות ובשמחה!
אני הייתי בהריון בשנה הכי עמוסה של התואר וילדתי בתקופת מבחנים לפני שנה
עכשיו אני משלימה את כל המבחנים שהפסדתי כי נתנו לי מועד ג פשוט לעשות את כל המבחנים עם שנה מתחתיי
מה שאומר שעכשיו עשיתי מבחנים גם של השנה וגם של שנה שעברה
וזה קשוח מאוד!!!
אז כל עוד את יכולה ללמוד ולגשת תעשי את זה כדי לא לדחות, מה שכן בשונה ממה שכולן אמרו פה, לי היה יותר קשה בהריון מאשר עכשיו עם התינוקת
בהריון לא הייתי מרוכזת לא הצלחתי ללמוד הייתי עייפה וחלשה (והיה לי הריון קל ב"ה לא יודעת מה הייתי עושה אם גם היו לי בחילות וכו')
עכשיו כשאני לומדת יש לי בייביסיטר או שבעלי שומר עליה או שאני לומדת כשהיא ישנה
ובזמן לימוד אני מרוכזת יותר ממה שהייתי בהריון
אז תדעי שהחיים לא נעצרים
וזה אפשרי!
זה קשה מאוד!!! ומאתגר!!! אבל אפשרי
ואפשר גם לפרוס את התואר על יותר זמן ואז יותר קל אבל גם יותר ארוך.... ובינתיים יכול לבוא עוד הריון 🤭
בקיצור שיהיה בקלות בעזרת ה'
מוזמנת לפרטי לכל שאלה...
גם אני הייתי בשנה האחרונה של התואר בהריון ולידה
מצטרפת למה שכתבו לך לנסות לא לדחות
תחשבי על זה שאחרי הלידה יהיה לך הרבה יותר עמוס להשלמה, תנסי כמה שיותר לא לדחות ומצד שני להקשיב לעצמך מתי להרפות ולנשום
על עצמי, אני ילדתי שבוע לפני מועד הגשה של העבודה הסמינריונית
וזה היה פשוט משמיים שתקתקתי את העבודה לפני
הגשתי אותה יום לפני הלידה!
(וקיבלתי 98😇🤪)
בהריון..
הייתי מופתעת מאוד בהריון הראשון .
בחודש שלישי לא יכולתי ללבוש את החזיות שלי (המהממות החדשות שקניתי לחתונה...) והייתי צריכה לקנות חדשות..
רוב הבגדים מלפני ההריון לא עולים עלי כי התרחב לי האגן והחזה..
הייתי מאוד מאוכזבת כי לא ידעתי שזה יכול לקרות בכזאת דרסטיות..
סליחה אם אני מאכזבת..
אפשר לשמור על כושר ותזונה. זה בריא בכל מקרה...
לקנות בגדים שאת אוהבת וכייפים לך..
לגבי לימודים
אני ילדתי באמצע השנה השלישית.. בדיוק בתקופת מבחנים..
ניסיתי לגמור כמה שיותר לפני הלידה...
ולדעת שאלה שנים קשות, אבל הם עוברות. לא תמיד לפרוס את התואר זה יותר קל..
זה חשוב שאני אהיה מודעת לשינויים שיכולים לקרות ולהיערך בהתאם, אז תודה!
האמת שאני לומדת תואר שמורכב לפרוס, אז זה פחות אופציה לצערי.
מנסה להבין איך שורדים איתו כמו שהוא...
אני חושבת שפשוט תתחילי ותתמודדי.
כל אחת מגיבה להריון שונה.
יש בנות שההריונות שלהם קלילים ממש
ויש כאלה שמאתגרים
ויש כאלה שמאתגרים מאוד
תתקדמי עם ההריון והתחושות שלך.
אני תפקדתי בהריון הראשון בסדר גמור בעבודה מאוד מאוד אינטנסיבית, פיזית וקשה.
והסיבה שלא חיכיתי עד הלידה לצאת לחופשת לידה היתה בוסית מזעזעת.
אחרי הלידה לי היה קשוח הרבה יותר מכל ההריון.
אם יש לך אפשרות לעשות יותר מטלות ועבודות לפני הלידה זה תמיד מבורך.
ולדעתי את יכולה לכתוב במה התואר שלך, אז בנות יוכלו להגיד לך שגם הם עשו את זה/לתת לך טיפים ממוקדים
ילדתי מיד לפני התואר ומאז עוד פעמיים ובהריון עכשיו לקראת המבחן המסכם
לא פרסתי אותו אלא השארתי ככה אבל כזו אני
ולדעת שגם אם לא עוברים הכל בסדר והעיקר הדברים החשובים באמת בחיים
איך את בלימודים?
כל מבחן חשבתי שאני נכשלת אבל בפועל יש לי כרגע הצטיינות ברוך ד בלי מועדי ב
אבל בעקרון מאוד חשוב לא להציב לך רף מסוג כזה אלא יותר להיות בראש של לעבור וזהו
ולקחת נשימה עמוקה עמוקה
לעבור כל מבחן בפני עצמו
אני בתואר שהממוצע פחות קריטי, כרגע על 90 בערך, אני מקווה שימשיך ככה.
אני גם עובדת תוך כדי, די הרבה שעות בשבוע, ביחס לתואר שהוא 5 ימים.
אחרי הלידה ברור לי שאני אוריד הילוך בעבודה למרות שאני נהנית מאוד שם.
אחרי שנספר למשפחה אני אכתוב פה במה התואר ואז אולי באמת יהיו עצות יותר ספציפיות ורלוונטיות
תלוי איזה תואר.
אבל אני ממליצה, אחרי הלידה, לשקול לרווח את התואר.
אם עכשיו הכל הולך לך חלק וטוב, מהמם.
אבל אם באיזשהו שלב את רואה שמתחיל להיות קשה - עדיף לרווח מראש את התואר, מאשר לפרוש אותו לאט לאט אחרי שנכשלים או לא מצליחים בקורסים.
דבר נוסף - אם התואר שלך בתחום שמוביל לעבודה ההייטק אחר כך - ניסיון זה הכי חשוב. עדיף לרווח את התואר ולהצליח לעבוד תוך כדי, מאשר לסיים את התואר מהר אבל ללא ניסיון.
דבר נוסף - אי אפשר הכל. להכיר בזה. אנחנו לא מושלמות.
הכל זו בחירה, וזו בחירה טובה.
אבל לכל בחירה יש מחיר, ויכול להיות שהמחיר של להיות אמא וסטודנטית, הוא שתקבלי ציונים פחות טובים ממה שאת "מסוגלת".
עדיף לקבל את זה, מאשר להיות עם מצפון על זה.
ואם הממוצע חשוב - אז חוזרת לדבר הראשון שכתבתי - לרווח את התואר.
לא לנסות להיות מושלמת.
ותזכרי שאת בתחילת הדרך, של הזוגיות, של האימהות, של הקריירה. תנסי גם ליהנות. עכשיו זה החיים. תחיי אותם. תהני מהם, תזרמי.
ה' מוביל אותנו בדרך שלפעמים לא ברורה לנו. יכול להיות שיהיה קושי.
את מצידך תעשי כל מה שאת יכולה, אבל לפעמים כדאי גם לשחרר. להאמין. ופשוט לחיות
לקבל את עצמך. זה בסדר לא להצליח ולמצוא פתרונות, בסדר להיגמר מעייפות, בסדר חשקים..
בהריון הראשון כל החודשים הראשונים הייתי ממש מושבתת, עם בחילות כאבים, הקאות בלי שום תפקוד.
סוף חודש רביעי התחלתי לחזור לתפקוד, אבל עם חולשה קשה. הייתי מתאמצת ומאבדת הכרה באמצע הרחוב, כשהייתי חזקה וסופר פיזית לפני.
אחרי הלידה ראיתי שההתאוששות הרבה יותר קשה ממה שחשבתי, ושיניתי קצת כיוונים.
כן אסייג- היו לי סיבוכים ברוב ההריונות והלידות, ברמות לא מצויות. רוב הבנות עוברות הריונות ולידות הרבה יותר טוב ממני.
דווקא חזותית- בחודש שביעי- שמיני התחילה לצאת לי בטן בהריון הראשון, ממש קטנה ולא מורגשת. דקה אחרי הלידה חזרתי לעצמי. גם עכשיו, אחרי כמה הריונות, הגוף שלי נשאר מאוד דומה למה שהיה לפני.
נכון תמיד יש שרשורי פריקה על הבעל? אז רוצה דווקא לפרוק חיובי..
אז מיום ראשון הקטנצ'יק היה חולה ורצה רק ידיים מה שהשבית אותי.. ביום שני בערב הצטרפתי בעצמי לחגיגה ופיתחתי דלקת גרון. בקיצור מושבתת לגמרי.
בסהכ בעלי ואני די שותפים בבית אבל מטבע הדברים אני נמצאת יותר שעות בבית ממנו אז בדכ יוצא שעושה יותר (למרות שמאז הלידה של השלישי הוא דואג גם להיות יותר בבית)
יש דבר אחד שבעלי לא נוגע בו וזה כביסה. לא כי הוא לא יודע לעשות אלא כי זה הפך די מההתחלה לתחום שלי מההתחלה ועד הסוף (המקסימום של השותפות שלו זה להוציא לבקשתי את הכביסה מהמכונה ולתלות).
בקיצור אחרי שכבר יומיים מארגן את הבנות בבוקר, לוקח אותן למסגרות, מחזיר אותן, נמצא פה אחהצ, עושה את כל הלוז של הערב לבד-היום כנראה כבר נמאס לו גם ממצב הבית ופתאום אני רואה אותו מקפל את הכביסה שהייתה תלויה, מחזיר כביסה שעמדה מקופלת עוד לפני לארונות, מכניס מכונות אחת אחרי השניה..
קיצור לגמרי איפשר לי לקרוס בשקט בלי לחשוב על מה שמצפה לי כשאתאושש
אז נכון שלא לגמרי הבנתי את המיון של הכביסות, נראה לי מיין לפי בני הבית ולא לפי סוג הבגד (מקסימום יהרסו כמה בגדים) ונכון שכבר מצאתי תחתונים שלי במגירה של הילדה אבל באמת חייבת לפרגן לו💕
ועכשיו אליכן כדי שיהיה מעניין-
שתפו אילו דברים מפתיעים/ משעשעים קרו בבית כששחררתן😄
והאיש זכר לבד לחמם את המרק לפני שבת וגם להכין מיחם.
תוך כדי תפעל את הילדים שיכנסו למקלחות וישמרו על הקטן.
כיף להכניס שבת בנחת בזכותו!
חולים עם התינוקת?
בהנחה שאוכל לשבת יהיה להם ואני רוצה לשלוח פינוק.
בית חולים מאיר, כשרות מהדרין. למי שיש רעיון, או עוד יותר טוב גם קישור מאיפה להזמין, אשמח
לק"י
אולי מגש פירות לא גדול.
רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים.
חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב
לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי
בשבת- קצת משעמם...
זה.
אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅
בבית חולים עצמו…
זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים
עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).
זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...
באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)
וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️
אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.
לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.
ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.
שלום לכן, סליחה על הפלישה לפורום אבל רוצה לשמוע תשובות מנשואות..
אני בשנות השלושים אז מטבע הדברים כבר פגשתי הרבה והייתי בכמה קשרים משמעותיים. כרגע בקשר עם בחור כבר מספר חודשים. יש שיחות טובות ולאט לאט נוצרה חברות ויותר פתיחות, אבל די מההתחלה הוא לא הכי מצא חן בעיני מבחינה חיצונית, גם בגלל סגנון הלבוש וגם המראה הכללי וגוון הקול שלו פחות התחברו לי. אני כרגע בצומת של החלטה האם לנסות עוד להעמיק את הקשר ולהיפתח בתקווה שהלב יתעורר או לוותר.. האם יש כאן נשים שחוו קשר כזה? האם אפשר להתקדם ולקוות שהרגש יתפתח עוד יותר אחרי חתונה? זה אפשרי להתחתן למרות שלא הכי מוצא חן בעיני?
בקשרים אחרים חוויתי יותר התרגשות ומשיכה, אבל מצד שני הם נפלו כי משהו בקשר לא היה טוב כל כך ופחות יציב מהקשר הנוכחי, שבו הבחור מכיל את ההתלבטויות שלי והקשר נמשך כבר זמן ארוך למרות חוסר מציאת החן..
ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה
גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו
זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל
חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי
אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו, זו לא הייתה החלטה שכלית, היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.
בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)
מקווה שזה עזר ולו במעט
בהצלחה🙏🏻
זה עוזר לשמוע..
אצלי זה קצת שונה
כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה..
אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..
מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".
אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.
אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.
עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...
מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.
אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות
אם יש דחיה אז לא.
מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.
היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.
והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז
ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.
אבל,
בנישואים יש כל מיני תקופות
ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה
ואז פתאום מאד בולט
האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.
ומציק.
ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)
סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.
זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...
אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.
המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...
בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק. בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.
הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב. הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..
יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים
שאין אינטימיות רגשית
יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי
הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה
שיהיו יותר שיחות עומק
בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים
מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה
אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר
חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין
יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?
משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.
אבל אסור שתהייה דחיה.
את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק.
להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.
אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך
דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים
יש אשליה שבוחרים בן זוג
אבל רב הנסתר על הגלוי
מה שכן בוחרים
זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה
זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)
גם כשנשואים
טיב הקשר תלוי בהסתכלות
אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות
הזוגיות תהיה יותר טובה
אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות
הזוגיות תהיה פחות טובה
(כולנו אנשים פגומים
גם לאנשים עם תכונות מרשימות
יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)
אני חושבת שהמיקוד צריך להיות
1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות
(גם שלך וגם שלו)
2. בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות
שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.
חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)
בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.
לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.
אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.
ימי הולדת זה קטע אצלנו. הרמנו רף רציני של השקעות.
הוא עושה לי הפקות וגם אני משקיעה בו ממש. והכל בהפתעה כמובן.
קיצר, אני בתקופה עמוסה בהיסטריה. פשוט שחוקה. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי קודם. האמת שאין לי טיפת אנרגיה לזה וגם המוח שלי לגמרי סתום.
אני יודעת שזה לא אמור להיות מתוך לחץ אבל לא רוצה שהוא ייפגע. למען האמת גם אני באה עם ציפיות ואוהבת שהוא משקיע כי זה רק פעם בשנה אז כל השאר תירוצים…
בואו לעזרתי
שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...
יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם
עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה
(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)
למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.
ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.
(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)
אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)
סדנא זוגית (בבית/בחוץ)
בריכה
לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈
אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)
רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות
סדנא/בריכה/ניווט
לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.
יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.
חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה
תחפשי בגוגל.
לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.
זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.
אני לא אוהבת הפתעות
הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש
נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.
בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף
אוהב אותי. או לפחות נראה לי...
הוא בא להראות לי משהו בטלפון ואז ראיתי את השם שלי. ואתן יודעית מה כתוב שם?!
"אימוש היקרה"
ובכלל עברנו איתו עד לפני חצי שנה תקופה לא פשוטה... הוא גמר עלי עם העצבים שלו האגואיזם היה מחובר לחבר'ה שלא השפיעו טוב...
הוא עזב אותם התחבר לילדים חמודים שמשפיעים עליו טוב. הוא כל הזמן שואל אותי אם להכין לי או לקנות לי משהו טעים... הוא מרבה לדבר איתי לאחרונה.. והכי הכי מרבה לחייך... הוא סיפר לי שכבר חודשיים חבר'ה שלו מהישיבה לא מניחים תפילין כי קשה להם עם הכפיה של הישיבה ושמעיפים הביתה מי שמאחר. הוא אמר לי אמא אמרתי להם מה אין לכם מוח?? מה הקשר שזה גורם לכם להיות באנטי?! ואני פתאם קולטת שכל ההשקעה שלי בו והאהבה והגבולות של בעלי וזה שבעלי למרות הקשיחות משחק ויתחבב עליו בכדורגל בפיפא בדיבורים על מה שמעניין אותו.. (מי ניצח אתמול בית"ר? את בעלי זה לא מעניין בעליל אבל עשה הכל להראות לו חיבה והתעניינות)אני רואה את הפירות של זה ואיך הוא מחובר אלינו ואוהב אותנו. באמת שנתתי את כולי לילד הזה ועברתי איתו לא מעט הייתי המון בצער על המצב שלו. והנה לקראת 17 אני רואה שינוי. שינוי לטובה עצום. ואני סוף סוף מתחילה לנשום....
והכי חשוב לי לציין שלא הפסקתי לרגע להתפלל
כל ערב שבת בלי סוף על כל ילד על כל דבר כבר שנים. והנה אני רואה שינוי בו ובעוד ילדה.. יש לי כל כך הרבה נחת לאחרונה. לפני רגע לא הפסיקו להתקשר אלי מבית ספר... ופשוט אני רואה אור סוף סוף..ניסי ניסים.
תודה לה'
משמח מאוד!
הוא נשמע מותק ממש.
שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה
וטוב שיש תמיד תקווה
תודה על השיתוף!!!
נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..
בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.
בת עוד שניה שלוש
בחודש האחרון כזה מפספסת כמעט כל לילה בין פעם ל3!!!
כאילו מי הולך לשירותים 3 פעמים בלילה?
וזה מעיר אותה וכל פעם זה לקום להחליף בגדים ואת כל המצעים פוך שמיכה סדינים
התעייפתייי
מזה הדבר הזה?
היא גמולה לגמרי אני כבר אובדת עיצות כל היום תולה מכבסת מייבשת מקפלת ומחזירה
תודה להשם על הכל אבל מה עושים עם זה??
קור יכול לגרום לזה,
אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.
ואני מכסה בשמיכה ופוך
השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.
אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.
בגן? גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר
ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.
כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.
דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.
דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים. אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.
היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?
פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.
הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה
מה שאלת במשפט
"היא לא מצאה שהיא קמה"?
איך תולעים גורמים לפספוסים?
ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה
הולכים לישון.
אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.
לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?
וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים
מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??
אני בשבוע 4+4... וכמובן חוץ מבעלי אף אחד לא יודע אז בא לי שמישהו יתרגש איתי.
אני בשוקקקקקק... שמחה מאד וגם בלחץ (היפראמזיסית...)
בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!
וידיים מלאות
זה באמת מרגששש
ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.
אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...
רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.
והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה!
מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס
ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.
היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום
או שהיה לך רק קל?
כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...
אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר
וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...
באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)
והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...
לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.
אם את אומרת שיש ..
פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...
זכית😉
אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.
קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.
אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...
ובקלות!
כל תגובה משמחת ומחזקת..
