צץ לי עכשיו סרטון של משפיענית שטוענת
שנשים שמביאות 6 ילדים,
אח"כ מגלות בגיל 40 שוואו מה איתן.
עכשיו ברור שהיא לא הכלילה וגם בתגובות לא כולן היו מרוצות ממה שכתבה..
ואני באמת שואלת כצעירה טרייה-
מתכננים את זה לעומק? כמובן בהשתדלות, כי הקב"ה מחליט כמה וכו'.
איך מתכננים? מה נחשב ללא חכם בקטע הזה? רצוף? או שכל מקרה לגופו?
תודה רבה וסליחה על ההצפה.
''מביאות שישה ילדים ואז בגיל ארבעים וואוו מה איתו''
מה הכוונה? וואו מה קרה לגוף שלהן אחרי שש לידות
וואו שישה ילדים זה המון
וואו שישה ילדים זה מעט
קיצר תסבירי 😅
(לא עונה על שאלותייך החשובות כי בעיניי זו שאלה סופר אינדווידואלית ובעיניי אין פה מה חכם ומה לא חכם, בטח לא כי איזו משפענית החליטה ככה. אלא בהקשבה למציאות, לגוף שלך, לזוגיות שלכם, ללב שלך, ללב שלו.. ככה בעיניי ♥️ אבל מסקרן אותי לשמוע למה התכוונת)
אז כל השאלה היא מה הגישה לתכנון ילודה ומימוש עצמי כבר בתחילת הדרך.
מי שזה חשוב לה, יכולה לבחור לשלב ולהפנות משאבים לגם וגם.
מי שלא חשוב לה יכולה לבחור להשקיע באחד הכיוונים.
מי שלא מבינה שהבחירה בידיה מתעוררת סביב משבר גיל ה40 ולא מבינה איך הגיעה לאן שהיא הגיעה..
אם השאלה הזאת מעסיקה אותך עכשיו כנראה שלא תגיעי למצב הזה בעוד 20 שנה (לשני הכיוונים)
הבחירה בידייך.
טיפ קטן, בגיל 20 המוקדמות יש עוד המון כח ואמביציה "לטרוף את החיים" וזה הולך ומתמתן עם הגיל.
אז מה שאפשר להספיק ב4 שנים בגיל 20 לא יהיה זהה למה שאפשר להספיק לקראת גיל 40.
בעיני, כרגע הכי חשוב לתכנן איך מגיעים לכניסה לעולם התעסוקה.
אם את לפני לימודי תואר או אחרי, איפה לגור שתהיה לך עזרה, האם ללמוד במקביל לבעלך, איך לממן שכ"ל ואיך לכלכל את הבית בתקופה הזו.
ברגע שעוברים את המשוכה הזאת ההמשך כבר יותר קל ויש הרבה יותר אפשרויות בחירה.
כנראה שיש נשים שמרגישות מה שהיא אמרה, ונשים אחרות שממש לא.
לא יודעת מה זה נחשב לתכנן לעומק.
לחשוב על כל פרט ופרט מה יהיה בחיים עם x ילדים? מיותר בעיני. לחשוב רציונלית איך מתנהלים במשפחה ברוכה? ברור שכן.
אבל אני חושבת שהנקודה העיקרית כאן זה הסיפור של "ואוו מה איתן" אני חיה את חיי (או לפחות משתדלת) בצורה שלא תביא אותי להסתכל אחורה ולא להבין מה קרה כאן. לחיות את החיים בשמחה, עד הסוף, יחד כל צדדיהם, בצורה שלא תביא אותי להסתכל אחורה בהלם וחרטה.
ובכנות, אני לא מתחרטת על כלום. כמובן שבמישור האישי אני מצטערת מאוד על מקרים שפגעתי באנשים.
אבל בדברי המשמעותיים, אני לא חיה חיים של "מה היה אם..." היו דברים שעשיתי והיו מאוד חכמים וטובים (כמו להתחתן בגיל צעיר) והיו דברים קצת יותר מאתגרים (כמו להיות אמא צעירה במהלך תואר עמוס) אבל גם מהם למדתי הרבה.
כל ההסתכלות הזו של "וואי מה קרה כאן איך לא שמתי לב" מעידה בעיניי על איזשהו ניתוק ובריחה מהחיים
אדם עובד ה' חי בשמחה, עם חיבור למציאות, בצורה שכלית ובריאה ולא מופתע מדברים שהוא הביא על עצמו.
המישור הפרקטי משתנה מאוד בין אישה לאישה ובין משפחה למשפחה. יש כאלה שצפוף יהיה להם מעולה וכאלה שממש לא. זה שיקול מאוד אישי.
אישה צריכה לבדוק כמה כוח יש לה ,, מה שאיפות שלה בחיים, כמה תמיכה יש לה ולהתנהל בהתאם .
לגבי משפיענית , אני מנחשת שאין לה שישה ילדים כך שהיא לא באמת מבינה בנושא. מעניין במה היא כן מבינה אם היא בוחרת לעשות סרטונים בנושא שהיא לא מבינה.
בעיניי לא כדאי לצפות במישהו כזאת , שתלך לעבוד...
המשפיענית הזו היא אחת הנשים הפחות אהודות ברשת ממה שיצא לי לראות כי היא מעלה הרבה דברים ואמירות שנויות במחלוקת בכוונה בשביל טראפיק, והתגובות לא היו "לא מרוצות" אלא שנשים טענו שהיא מדברת בשם אחרות ומלא נשים כתבו לה שהאמהות שלהן (גם להרבה ילדים) זה אחד הדברים הכי טובים שקרו להן בחיים אז לא הייתי לוקחת אותה כדוגמה בכלל. אגב,יש לה 2
לגבי מה חכם - מה שמרגיש לך שנכון לך. ואת רוצה.
יש אנשים שמתכננים לעומק, זה לא בהכרח חכם.
כל פעם כדאי לחשוב על הילד הבא. אתם רוצים ומרגישים שזה יהיה לכם טוב ונכון? אם כן, אז לחשוב מתי מוכנים ברמה הטכנית, נפשית, כלכלית.. אין מספר "נכון", ואין רווחים נכונים. כל זוג וכל משפחה ומה שנכון להם
אבל זה לא כל כך חכם להקשיב לאישה אחת רק כי יש לה מליון עוקבות. זה הופך אותה ליותר יודעת על החיים? קודם כל תשאלי את עצמך מה את רוצה, ואז תקחי השראה מנשים כאלה. יש גם נשים עם 8-9 ילדים שתוך כדי הילדים עשו עסק של מליונים ועפות על עצמן ועל הזוגיות שלהם. (גלית גלבוע, אלישבע גרוניך)
וההבדל היחיד ביניהן לנשים אחרות, זה לא מספר הילדים גם לא הצפיפות אלא האמירה שחיים היום, ולא רק שהילדים יגדלו. הילדים הם לפעמים התירוץ שלנו לא ללכת אחרי החלומות שלנו. תרוץ שנובע מפחד אישי שלנו, לעשות, ללכת, להתחייב לגודל שאנחנו.
חופשה זוגית אפשר לצאת עם ילדים בכל גיל, גם לפתוח עסק, לשדרג משכורת בתור שכירה, לבנות בית, ללכת לטיולים או כל דבר אחר. יש רק כמה שאלות שצריכות להנחות אותך 1. מה אני רוצה? מה יעשה אותי שמחה?
2. איך אני כן משיגה את זה? אם עשו את זה לפני גם אני יכולה.
כשאת משקיעה בעצמך בטוב שלך, הפנימי נותנת מקום לרגשות שלך, מגדלת את הזוגיות שלך להיות במקום שטוב לך, מגדלת את עצמך להיות במקום שלך. דואגת פיזית או נפשית. אז בגיל 40 גם עם 10 ילדים בהפרש של שנתיים, וגם אם פחות בהפרשים גדולים. לא תשאלי את עצמך מתי יגיע תורי ומה עשיתי עד עכשיו. אלא תגידי אני עכשיו, אתמול וגם מחר. כל יום אני גם עצמי, וגם אמא. וזה לא משנה אם היתה לך "קריירה" או שהחלטת להיות איתם בבית. מה שמשנה זה שראית את עצמך, אהבת אותך והקשבת לגוף ולרצונות שלך.
הנוסחה היא לא מספר ילדים "נכון" וגם לא "רווח" נכון. הנוסחה היא קשב פנימי עמוק שיצור אישה שמחה, ואמא שמחה.
בהצלחה...
פספוס והכרה בטעויות יכולה לקרות בעוד נושאים ובעוד גילאים בגלל:
1. חוסר תכנון והצבת מטרות
2. הצמדות לאידאולוגיה או דרך חיים מוכרת מבלי לבדוק ולערער אחריה
3. חוסר בחשבון נפש תקופתי והכרה בטעויות
4. חוסר למידה אימון ויישום
לכן טוב בגיל צעיר:
1. להציב מטרות לבדוק דרכים להשיג אותן
2. לבדוק ולערער אחר דרך החיים שמוסללים אליה האם היא מתאימה למטרות האם היא טובה באופן אישי
3. לעצור מדי פעם לחשוב להכיר בטעויות לתכנן מסלול מחדש
4. הדבר הכי טוב בטעויות הוא הפקת לקחים ויישומם ככה שהטעות שווה את המחיר ששולם
בעיניי ספציפית לילודה
איך מתכננים- חושבים על רצונות מטרות ומחירים בטווח הקצר והארוך
מה נחשב לא חכם- לעשות מבלי לתכנן ולחשוב כל תקופה מחדש
לשלם מחירים כבדים
לחיות במצב השרדותי
רק יודעת מניסיוני שאנחנו יכולים לתכנן מפה ועד מחר - אבל מה יהיה בפועל זה רק ה' יחליט...
יש כאלה שמשתוקקות להרבה ילדים - וחוות עיכובים.
יש כאלה שינסו למנוע בצורה הכי הרמטית שיש - ובכל זאת ייכנסו להיריון.
יש כאלה שחולמות על משפחה שמחה ובריאה - ואז נולדים להן ילדים עם קשיים מכל מיני סוגים...
אז אין טעם (ואני אומרת את זה גם לעצמי) להסתכל בגיל 40 אחורה ולהתחרט על החלטות שעשינו במהלך השנים. יש טעם להתמודד בצורה הטובה ביותר שיש כרגע, עם הנתונים הקיימים.
ובאותה מידה - אין טעם להתעסק יותר מדי בתכנונים בגיל 20, כי החיים עלולים להפתיע לכאן או לכאן. גם בגיל 20 ההחלטות צריכות להיעשות לפי הכאן ועכשיו, לפי היכולות כרגע, וזהו זה.
והדבר הכי חשוב בסיפור הזה (שמן הסתם אותה משפיענית רשת לא הזכירה) - הוא להתפלל. להתפלל שההחלטות שאנו עושים בזמן הנתון יהיו לטובה, ולהתפלל לכוחות להתמודדות עם מה שה' החליט לזמן לנו...
(ובסוגריים אומר שמשפיעניות רשת הן נשים בדיוק כמוני וכמוך - רק עם יכולת לדבר מול מצלמה ולהעלות סרטונים. הן לא רבניות ולא פסיכולוגיות ולא נשות מקצוע מכל סוג שהוא, אז לא צריך לייחס יותר מדי חשיבות למה שהן אומרות...)
אם הנושא הוא הגשמה מקצועית מעבר לילודה
אז אני בת 40 וקצת יש לי יותר מ6 ילדים וב''ה אני לגמרי מגשימה את עצמי באופן מקצועי, למדתי תואר ראשון ושני, אני עובדת בעבודה שאני אוהבת גם בציבורי וגם בפרטי ומרגישה הגשמה הן כאמא והן באופן המקצועי.
זה אפשרי אבל דורש גם המון השקעה ותמיכה של בן הזוג וגם עבודה קשה
זה לתת לדברים חיצוניים להשפיע על הבחירה הכל כך משמעותית הזאת.
זה נושא מאוד מאוד אינדוודואלי, ומשתנה לפי המון דברים שאי אפשר בכלל לדעת בגיל צעיר (הכוחות של הזוג, איך עוברים ההריונות והלידות, האתגרים שהחיים יזמנו, רמת התמיכה המשפחתית ועוד ועוד ועוד).
יש נשים שיגיעו לגיל ארבעים, יסתכלו אחורה ויתבאסו על מספר מועט של ילדים. יש נשים שיתבאסו על חוסר מימוש עצמי.
ויש נשים שיסתכלו אחורה בסיפוק וישמחו בדרך שהן בחרו בלי שום קשר למה היא היתה.
אהבתי מאוד את מה שכתבה לך @פלא הבריאה, שבכל מסלול חיים שבוחרים מה שחשוב זה להקשיב לעצמך ולרצונות שלך.
לפעמים הרצון הוא להיות בבית ולהשקיע בילדים. לפעמים הרצון הוא לפרוח בחוץ. לפעמים הרצון הוא לשלב בצורה כזו או אחרת.
כל אחת, בכל שלב בחיים, יכולה לבחור בחירה אחרת.
הדבר הכי חשוב מתוך הסרטון שראית, הוא הרעיון הבסיסית אל תשכחי את עצמך. אבל זה נכון גם אם את בוחרת במסלול קריירה תובעני...
לה מאד הקריירה
אז מראש היא בטח תביא ילדים לא צפוף מידי
האופי שלנו לא משתנה , אולי קצת
אנחנו הופכים ליותר חושבים ומחושבים
וגם ילודה זה רק מלמעלה...
לא נראה לי נפוץ שאישה תתחרט על ילדים או על הריונות צפופים . אולי תחשוב שצריך לעשות אחרת וזה בסדר
אבל לא חרטה
אבל כן כדאי שאישה תחשוב גם עליה , על להתממש מקצועית, וזה אפשרי עם ילודה במקביל
אבל זה לא עניין של הכללה אלא בעיני זה עניין של בשלות של הייעוד בחיים, אדם צריך להיות ברגע הנכון במקום הנכון.. מה שאומר שכמה ילדים להביא בעצם אין ממש בחירה מה שהקב'ה מחליט זה מה שיהיה.
בוודאי שאני מסכימה עם האמירה שלה שאשה צריכה להרגיש סיפוק בעשייה שלה תמיד כי זה מקור הכוח והשמחה!
לסיכום, זה עניין של גישה.. ולא ממש קשור לכמה ילדים אשה מביאה, היא רק נתנה דוג' שמעוררת לשאלה 'מה עשיתי עד עכשיו בחיים.. איך אני מתנהלת עם זה כדי שיהיה לי סיפוק ונחת יומיומי, איל לראות את הטוב שבדברים לטובתי , לאן המציאות יכולה לקדם אותי שארגיש טוב עם עצמי'
נכון תמיד יש שרשורי פריקה על הבעל? אז רוצה דווקא לפרוק חיובי..
אז מיום ראשון הקטנצ'יק היה חולה ורצה רק ידיים מה שהשבית אותי.. ביום שני בערב הצטרפתי בעצמי לחגיגה ופיתחתי דלקת גרון. בקיצור מושבתת לגמרי.
בסהכ בעלי ואני די שותפים בבית אבל מטבע הדברים אני נמצאת יותר שעות בבית ממנו אז בדכ יוצא שעושה יותר (למרות שמאז הלידה של השלישי הוא דואג גם להיות יותר בבית)
יש דבר אחד שבעלי לא נוגע בו וזה כביסה. לא כי הוא לא יודע לעשות אלא כי זה הפך די מההתחלה לתחום שלי מההתחלה ועד הסוף (המקסימום של השותפות שלו זה להוציא לבקשתי את הכביסה מהמכונה ולתלות).
בקיצור אחרי שכבר יומיים מארגן את הבנות בבוקר, לוקח אותן למסגרות, מחזיר אותן, נמצא פה אחהצ, עושה את כל הלוז של הערב לבד-היום כנראה כבר נמאס לו גם ממצב הבית ופתאום אני רואה אותו מקפל את הכביסה שהייתה תלויה, מחזיר כביסה שעמדה מקופלת עוד לפני לארונות, מכניס מכונות אחת אחרי השניה..
קיצור לגמרי איפשר לי לקרוס בשקט בלי לחשוב על מה שמצפה לי כשאתאושש
אז נכון שלא לגמרי הבנתי את המיון של הכביסות, נראה לי מיין לפי בני הבית ולא לפי סוג הבגד (מקסימום יהרסו כמה בגדים) ונכון שכבר מצאתי תחתונים שלי במגירה של הילדה אבל באמת חייבת לפרגן לו💕
ועכשיו אליכן כדי שיהיה מעניין-
שתפו אילו דברים מפתיעים/ משעשעים קרו בבית כששחררתן😄
והאיש זכר לבד לחמם את המרק לפני שבת וגם להכין מיחם.
תוך כדי תפעל את הילדים שיכנסו למקלחות וישמרו על הקטן.
כיף להכניס שבת בנחת בזכותו!
חולים עם התינוקת?
בהנחה שאוכל לשבת יהיה להם ואני רוצה לשלוח פינוק.
בית חולים מאיר, כשרות מהדרין. למי שיש רעיון, או עוד יותר טוב גם קישור מאיפה להזמין, אשמח
לק"י
אולי מגש פירות לא גדול.
רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים.
חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב
לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי
בשבת- קצת משעמם...
זה.
אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅
בבית חולים עצמו…
זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים
עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).
זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...
באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)
וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️
אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.
לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.
ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.
שלום לכן, סליחה על הפלישה לפורום אבל רוצה לשמוע תשובות מנשואות..
אני בשנות השלושים אז מטבע הדברים כבר פגשתי הרבה והייתי בכמה קשרים משמעותיים. כרגע בקשר עם בחור כבר מספר חודשים. יש שיחות טובות ולאט לאט נוצרה חברות ויותר פתיחות, אבל די מההתחלה הוא לא הכי מצא חן בעיני מבחינה חיצונית, גם בגלל סגנון הלבוש וגם המראה הכללי וגוון הקול שלו פחות התחברו לי. אני כרגע בצומת של החלטה האם לנסות עוד להעמיק את הקשר ולהיפתח בתקווה שהלב יתעורר או לוותר.. האם יש כאן נשים שחוו קשר כזה? האם אפשר להתקדם ולקוות שהרגש יתפתח עוד יותר אחרי חתונה? זה אפשרי להתחתן למרות שלא הכי מוצא חן בעיני?
בקשרים אחרים חוויתי יותר התרגשות ומשיכה, אבל מצד שני הם נפלו כי משהו בקשר לא היה טוב כל כך ופחות יציב מהקשר הנוכחי, שבו הבחור מכיל את ההתלבטויות שלי והקשר נמשך כבר זמן ארוך למרות חוסר מציאת החן..
ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה
גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו
זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל
חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי
אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו, זו לא הייתה החלטה שכלית, היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.
בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)
מקווה שזה עזר ולו במעט
בהצלחה🙏🏻
זה עוזר לשמוע..
אצלי זה קצת שונה
כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה..
אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..
מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".
אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.
אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.
עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...
מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.
אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות
אם יש דחיה אז לא.
מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.
היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.
והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז
ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.
אבל,
בנישואים יש כל מיני תקופות
ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה
ואז פתאום מאד בולט
האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.
ומציק.
ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)
סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.
זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...
אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.
המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...
בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק. בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.
הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב. הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..
יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים
שאין אינטימיות רגשית
יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי
הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה
שיהיו יותר שיחות עומק
בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים
מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה
אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר
חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין
יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?
משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.
אבל אסור שתהייה דחיה.
את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק.
להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.
אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך
דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים
יש אשליה שבוחרים בן זוג
אבל רב הנסתר על הגלוי
מה שכן בוחרים
זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה
זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)
גם כשנשואים
טיב הקשר תלוי בהסתכלות
אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות
הזוגיות תהיה יותר טובה
אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות
הזוגיות תהיה פחות טובה
(כולנו אנשים פגומים
גם לאנשים עם תכונות מרשימות
יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)
אני חושבת שהמיקוד צריך להיות
1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות
(גם שלך וגם שלו)
2. בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות
שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.
חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)
בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.
לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.
אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.
ימי הולדת זה קטע אצלנו. הרמנו רף רציני של השקעות.
הוא עושה לי הפקות וגם אני משקיעה בו ממש. והכל בהפתעה כמובן.
קיצר, אני בתקופה עמוסה בהיסטריה. פשוט שחוקה. אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי קודם. האמת שאין לי טיפת אנרגיה לזה וגם המוח שלי לגמרי סתום.
אני יודעת שזה לא אמור להיות מתוך לחץ אבל לא רוצה שהוא ייפגע. למען האמת גם אני באה עם ציפיות ואוהבת שהוא משקיע כי זה רק פעם בשנה אז כל השאר תירוצים…
בואו לעזרתי
שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...
יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם
עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה
(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)
למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.
ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.
(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)
אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)
סדנא זוגית (בבית/בחוץ)
בריכה
לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈
אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)
רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות
סדנא/בריכה/ניווט
לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.
יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.
חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה
תחפשי בגוגל.
לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.
זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.
אני לא אוהבת הפתעות
הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש
נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.
בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף
אוהב אותי. או לפחות נראה לי...
הוא בא להראות לי משהו בטלפון ואז ראיתי את השם שלי. ואתן יודעית מה כתוב שם?!
"אימוש היקרה"
ובכלל עברנו איתו עד לפני חצי שנה תקופה לא פשוטה... הוא גמר עלי עם העצבים שלו האגואיזם היה מחובר לחבר'ה שלא השפיעו טוב...
הוא עזב אותם התחבר לילדים חמודים שמשפיעים עליו טוב. הוא כל הזמן שואל אותי אם להכין לי או לקנות לי משהו טעים... הוא מרבה לדבר איתי לאחרונה.. והכי הכי מרבה לחייך... הוא סיפר לי שכבר חודשיים חבר'ה שלו מהישיבה לא מניחים תפילין כי קשה להם עם הכפיה של הישיבה ושמעיפים הביתה מי שמאחר. הוא אמר לי אמא אמרתי להם מה אין לכם מוח?? מה הקשר שזה גורם לכם להיות באנטי?! ואני פתאם קולטת שכל ההשקעה שלי בו והאהבה והגבולות של בעלי וזה שבעלי למרות הקשיחות משחק ויתחבב עליו בכדורגל בפיפא בדיבורים על מה שמעניין אותו.. (מי ניצח אתמול בית"ר? את בעלי זה לא מעניין בעליל אבל עשה הכל להראות לו חיבה והתעניינות)אני רואה את הפירות של זה ואיך הוא מחובר אלינו ואוהב אותנו. באמת שנתתי את כולי לילד הזה ועברתי איתו לא מעט הייתי המון בצער על המצב שלו. והנה לקראת 17 אני רואה שינוי. שינוי לטובה עצום. ואני סוף סוף מתחילה לנשום....
והכי חשוב לי לציין שלא הפסקתי לרגע להתפלל
כל ערב שבת בלי סוף על כל ילד על כל דבר כבר שנים. והנה אני רואה שינוי בו ובעוד ילדה.. יש לי כל כך הרבה נחת לאחרונה. לפני רגע לא הפסיקו להתקשר אלי מבית ספר... ופשוט אני רואה אור סוף סוף..ניסי ניסים.
תודה לה'
משמח מאוד!
הוא נשמע מותק ממש.
שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה 
וטוב שיש תמיד תקווה
תודה על השיתוף!!!
נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..
בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.
בת עוד שניה שלוש
בחודש האחרון כזה מפספסת כמעט כל לילה בין פעם ל3!!!
כאילו מי הולך לשירותים 3 פעמים בלילה?
וזה מעיר אותה וכל פעם זה לקום להחליף בגדים ואת כל המצעים פוך שמיכה סדינים
התעייפתייי
מזה הדבר הזה?
היא גמולה לגמרי אני כבר אובדת עיצות כל היום תולה מכבסת מייבשת מקפלת ומחזירה
תודה להשם על הכל אבל מה עושים עם זה??
קור יכול לגרום לזה,
אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.
ואני מכסה בשמיכה ופוך
השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.
אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.
בגן? גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר
ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.
כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.
דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.
דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים. אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.
היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?
פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.
הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה
מה שאלת במשפט
"היא לא מצאה שהיא קמה"?
איך תולעים גורמים לפספוסים?
ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה
הולכים לישון.
אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.
לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?
וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים
מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??
אני בשבוע 4+4... וכמובן חוץ מבעלי אף אחד לא יודע אז בא לי שמישהו יתרגש איתי.
אני בשוקקקקקק... שמחה מאד וגם בלחץ (היפראמזיסית...)
בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!
וידיים מלאות
זה באמת מרגששש
ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.
אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...
רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.
והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה!
מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס
ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.
היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום
או שהיה לך רק קל?
כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...
אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר
וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...
באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)
והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...
לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.
אם את אומרת שיש ..
פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...
זכית😉
אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.
קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.
אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...
ובקלות!
כל תגובה משמחת ומחזקת..
