הבן שלי בן קרוב ל5 בא לישון איתנו כל לילה....

לא שזה בכלל לא מפריע לי אבל אני לא תופסת את זה כבעית שינה ולא מוטרדת מזה כתופעה

כן לאחרונה התחלנו לשים לו לידינו מזרון שלא ישן ממש במיטות שלנו וזה עובד מצויין

מציל ממש

מכירה מקרוב אחיינים שלי שממש התקשו להרדם בלילה

ומלטונין הציל אותם

ובניגוד למיתוס, הם לא התמכרו אליו

לקחו תקופה, נרדמו בקלות ואחר כך הפסיקו והמשיכו להירדם מוקדם

כי הגוף סיגל הרגלי שינה טובים

אני חושבת שממש ממש כדאי לנסות

כי אני התייעצתי עם אנדוקרינולוג מומחה ממש ואמר שאין עם זה שום בעיה, 

במקרה כזה כשהסבל כל כך גדול הייתי מנסה (לא סותר שאכן חשוב להתייעץ עם רופא לפני כן)

אבל תתייעצי עם רופא קודם

וכן יש תלות בכך

מאוחר יחסית, 8

אחרי המון סבל שלה ושלנו בעניין. ב"ה ראינו את האור. 

לק"י
 

אני בדיוק יושבת בחדר עם בן 10.5 ומחכה לבת ה-7.5 שתגיע גם. הוא יכול להירדם בלעדי, היא לא... (כלומר אולי היא יכולה, אבל היא רוצה שאשב לידה).

בנוסף, בן ה-2.10 מגיע אלי כל לילה, ובת החמש בחלק נכבד מהלילות. היא אומרת שהיא לא נרדמת/ חולמת דברים מפחידים.

אני ממש מבינה את הקושי, זה באמת מתיש. אבל זה לא קורה רק אצליכם, שילדים לא נרדמים לבד/ לוקח להם זמן/ קמים בלילה.

(אבל אצליכם זה באמת נשמע לי קיצוני יותר).

זוכרת את עצמי מניקה אותה שעות מ8 בערב עד אחת בלילה ויותר

ניסיתי כל מיני שיטות, קראתי ספרים הרגשתי שזה עושה רע לה ולי ושזו לא הגישה שלי...

מאז אני יושבת ליד הקטנים עד שנרדמים (אצלה זה היה לוקח שעתיים, אצל הבנים 2 דק)

והנה הם גדלו, ומגיל 8 נגיד נרדמת ממש לבד (ברור שהרבה לפני זה כבר נהיה פחות מתיש)

קוראת ספר ואז זה מעייף אותה והיא נרדמת.

והיום גם הבנים שלי נרדמים לבד (כבר ביסודי).

הקטן באמת היה מתעורר ובא אלי, הייתי מחזירה אותו וישנה במיטה לידו

לקח זמן עד שהוא הבין שלא באים אלינו וישנים רצוף בלילה.

אלו שנים מתישות, אין ספק, אבל את ממש לא לבד וזה ממש עובר!! ואז לא מצליחים להעיר אותם בבוקר חח

כשאחרות אומרות שהילדים שלהן נרדמים לבד ומהר.

מה ששלי שלי, מה ששלהם שלהם

נכון שעכשיו קל לי יותר כי היא כבר נרדמת לבד, ועדיין (עכשיו יש לי תינוק שלוקח לו זמן להירדם).

בהצלחה

ברגעים אלו שאני כותבת לך יש איתי במיטה בן 3 שהגיע באמצע הלילה אחרי שנרדם רק ב10 והייתי צריכה לשבת לידו בשביל זה. וילדה בת 9 שהרגישה צורך לבוא פתאום באמצע הלילה כי לא הצליחה לישון (טוב, היא בדרך כלל כן ישנה במיטה שלה וגם נרדמת לבד..).

הרבה זמן תהיתי לעצמי מה אני עושה לא נכון, בדיוק בגלל אנשים כאלו שנתנו לי הרגשה שיש איזו טעות חמורה באיך שאני מנהלת את השינה של הילדים (ובעוד נושאים כמובן...). זה גבה ממני כוחות ועצבים בכמויות עד שהחלטתי שזה לא שווה את זה. אני לא נלחמת בזה. אני שמחה שהילדים שלי מרגישים בנוח לפנות אלי כשקשה להם ואני יודעת שאלו שנים שלא יחזרו אז מנסה לתת להם את כל החום והאהבה שאני יכולה. אם קשה לי איתם במיטה אני מחזירה אותם למיטה שלהם אחרי שנרדמים. לפעמים הם חוזרים ולפעמים לא...

אני שמה לב מההודעות שלך שאת משווה הרבה ובכל מיני תחומים. אני מכירה את זה טוב טוב מעצמי. לקח לי הרבה זמן להבין שאני מפספסת את הכיף וההנאה בגידול של הילדים בגלל שאני עסוקה בלהבין מה אני עושה לא נכון. אבל ברגע שהבנתי את זה, נהיה לי הרבה יותר קל. אני משתדלת לעשות רק מה שטוב ונכון לי ולילדים בלי להכניס רגשות שליליים. לפעמים העוצמה היא בלהפסיק להיאבק במציאות ולזרום איתה..

את נמצאת בשלב אינטנסיבי בגידול של הילדים. לא כולן פה יכולות לייעץ לך כי חוויה של גידול תאומים היא משהו מיוחד (גם לי יש תאומים..) וגם כל מי שמייעצת לך בחיים האישיים שלך, לא חווה את החוויות שאת חווה. ובאופן כללי, לכל אחת יש את החוויה שלה מגידול ילדים שונים, אופי שונה שלה ושל בעלה, בית שונה, סביבה שונה. כל כך קשה להשליך מאחת לשנייה.

אם את בשלב כזה שאין לך כוח לעשות שינוי רציני ותהליך, הייתי פשוט זורמת איתו.. לוקחת את זה בקלילות, מחבקת ומלטפת אותו, לוחשת לו מילים טובות. אולי הוא מעצמו ירגיש את הביטחון והשלווה שלך וירדם יותר בקלות. גם מציעה שאם בחרת לשבת לידו תעשי משהו שאת אוהבת. תקראי ספר/תשמעי פודקאסט כיפי, כך שזה יהיה זמן נחמד ולא מעיק עבורך. תדאגי לצרכים שלך גם.. אם צריכה מקלחת תגידי לו שישכב לך במיטה בשקט עד שתסיימי להתקלח ותבואי לשבת איתו. הרעיון לא להיאבק במציאות.. לנסות לזרום איתה בצורה שלוקחת כמה שפחות כוחות..

בהצלחה יקרה,

תחבקי את עצמך! את אמא אלופה ואוהבת...

@אובדת חצות חושבת שזה ממש יכול לעזור לך.

מכל הלב אני אומרת לך, ומקווה שלא תקראי את זה בהתנשאות כי זה ממש לא הכוונה,

בעיות שינה והרדמות זה מהבעיות היותר מאתגרות בעיני, מי שלא חווה באמת פחות יבין,

אתם הרי עושים תהליך של הדרכה, שימי עכשיו בצד, בלב שלם ובלי הרגשת מרמור, את בעיות השינה ותשיגי לכולכם שינה טובה יותר באמצעות מה שעוזר כרגע: טיטול לילה אם עדיין מרטיבים, שני מזרנים קטנים ליד המיטה שלכם עם מקום מוגדר ושמור לכל תאום שמתעורר שיבוא לישון לידכם, תשאלי רופא לגבי מלטונין אפילו ( רוב הסיכויים שיגידו לך שצריך קודם לעשות הדרכת שינה וכו', אבל תנסי מה יכול להיות... )

תנסי לא להשוות לילדים אחרים, לא להרגיש מרמור וכעס שהילדים' דורשים' ושואבים ולא יודעת מה. אלא שזיהיתם צורך שלהם - להיות קרובים אליכם בלילה - והחלטתם על הדרך שהכי טובה בשבילכם להיענות לצרכים שלהם.

במקביל תמשיכו הדרכת הורים, חכו לתחילת שנה ולהתבססות במסגרות בשגרה, ואז תחליטו שוב האם יש לכם כוח ואנרגיה להקנות הרגלי שינה טובים יותר( אגב זכור לי שכתבת איפשהו שגם המדריכת הורים אמרה שרק בהמשך תגיעו לבעיות בשינה, לא? )

לבדוק מה קורה איתו בגן. עם החברים. שאף אחד לא מציק או חלילה פגיעות חמורות יותר.

אני ראיתי שבלילה יוצא כל מה שבפנים.

לפעמים יש ילד רגיש, או שצריך יחס אבל פעם אחת זה היה אצלנו נורה אדומה ובאמת גילינו משהו חמור.

כדי שתבואי ותשווי את עצמך לאמא לתשעה, למשל, שלא זוכרת מתי בפעם האחרונה, אם בכלל, היא אמרה לילה טוב לילדים שלה, והם נרדמו מיד...🤣

מבחינתי לשבת עם הילדים כדי שירדמו זה מצב נתון. לא אומרת שזה לא מתסכל אותי ומשגע אותי ושלפעמים אני מוותרת על זה (ואז אוכלת אותה בגדול), ולא אומרת שאני לא מקנאה באחרות (כולל כאן בפורום) ומרגישה שאנחנו הורים דפוקים -

אבל באמת שזה הגיוני וקורה, ואין מה להרגיש רע ולהילחם בכל הכוח, אלא למצוא את הדרכים הספציפיות לכם להקלה. (אצלנו זו התורנות בינינו, למשל. או שאנחנו מרשים/מבטיחים דברים שבדרך כלל לא נרשה. וגם - אנחנו מתייעצים עם מדריכת הורים, פסיכולוגית, מדריכה "אמיתית", לא חברה, כי המצב אצלנו כרגע בהחלט חריג, בגלל שילוב של כמה דברים. אבל גם בעבר - לשבת ולשיר לילדים לפני השינה או לספר להם סיפורים זה היה חלק בלתי נפרד מההשכבות...)

ולכל אלה שמספרים לך בגאווה איך הם אומרים לילדים ללכת לישון והם פשוט ישנים - תזמיני אותם לנסות פעם אחת להרדים את הילדים שלך...

לחשוף אותם לשמש במהלך היום

זה מרים מלטונין שחשוב לשינה

השמש נותנת סיפוק לנפש, רוגע

ובהמשך לזה להחשיך את הבית לפי השעון הביולוגי בחוץ בשעה 19:00 להתחיל לכבות אורות בבית בהדרגה כי חושך מייצר מלטונין ולישון בחושך מוחלט

גם אם את יושבת לילד הילד בלי אורות בכלל

מתרגלים לזה

*העמעום אורות נותן הוראה למוח להוריד כוחות, כוננות לזמן שינה
 

אם זה יעד גדול עבור בני הבית אז לפרק את המציאות הזו ליעדים קטנים כל פעם משהו קבוע עד שתגיעו למצב שבית חשוך מוחלט בשעות האלו והילדים נרדמים טוב

אצלי בן 4 וחצי צריך שישבו איתו לפני השינה ובא אלינו הרבה לילות. חלום חייו לישון איתנו מתחילת הלילה כבר במיטה שלנו וכועס עלינו על זה..

אבל ישן טוב ב"ה

הוא התעורר מאוחר באותו יום? יכול להיות שהוא צריך פחות שעות שינה וכל שעת איחור בהשכמה מאחרת לו בהרבה אתההשעת הרדמה

אל תקראי לזה בעיית שינה.. זה כבר הופך את זה אצלך לדבר לא נורמטיבי וגרוע

ילדים צריכים את ההורים שלהם גם בלילה, ויש ילדים רגישים יותר שעוד יותר צריכים.

אני הפסקתי לספר לכל אחד את הקשיים שלי כדי לא לשמוע תגובות לא נעימות. תמצאי את מי לשתף ואת מי לא. 

אז קודם כל לנרמל.

אצל חברות שלי גם ישנו לילה מגיל כמה חודשים. וואלה אצלי היה שקט אצל שניים מהם בגיל שנתיים פחות או יותר. ואצל השלישי בגיל חמש. והיום כבר גדול יותר ועדיין רוצה אותנו בחדר כשהולך לישון.

אני לא עשיתי. אבל לאחותי מאוד מאוד עזר ייעוץ שינה. 

הכל פתוח עוד לא מאוחר....

עד הילדה השמינית שלי הילדים שלי ישנו לבד מגיל חודש!!!! לילות שלמים הכל חלק...
מהילדה השמינית המהממת שלי, סרטים בהרדמות ובלילות קמה מלא למרות גילה המאוחר.אני זורמת איתה, אין לי ברירה, היא קשה ממש 
זה יעבור לה.

לכל אחד יגיע הילד הזה שקשה לו לישון והוא עירני . תזרמי עם בנך, זה עובר בסוף, ונגמר.

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

ברור שזה בסדר!!!

וגם לא לעשות שום דבר+ להזמין לעצמך משהו טעים שישמח אותך🫶

נשמע קשה מאוד וכואב

ואת הגננת חובה לסנן ולא לענות

כמה כוח יש בפשטות של הסביבה הנשית

כל כך תודה 

וצריך

ממש יפה שהצלחת לשמור את זה אחרי שהילדים נרדמו.

מצטרפת, כל מה שעובר לי בראש היום זה מה השכנים שמעו, ומה הסיכוי שהם לא היו בבית היום. 

איזו אישה לביאה את

עם כמה את מתמודדת

תבכי כמה שאת צריכה

תנקי את הלב

ותנשמי נשימות חדשות❤️

נשמע לא פשוט, את גיבורה שבכלל שרדת לספר
מבאס שאין עזרה.