הקטן (1.9) אוהב להביא דברים (פירות וירקות מהסלסלה, להביא טישו מגבונים וכו', להעביר משהו לאבא, להביא את הסנדלים שלו שננעל לו...), לזרוק לפח, לזרוק זבל (כשאנחנו הולכים מביאה גם לו שקית לא כבדה והוא מאושר), להוציא כביסה מהמכונה לסל, לשפוך חומרים לקערה כשאני מבשלת, לערבב איתי.

הגדול (4) אוהב לקלף ירקות (לא מאוד שימושי אצלינו, כשצריך אז שומרת לו), מסוגל לסדר ולאסוף אבל לא מאוד אוהב את זה, אוהב להכניס חומרים לקערה, לערבב וללוש, להביא מצרכים לאפיה.

אצלי 2 ילדים בני 2.5,  3.5 ו5

מכינים סלט (על כל שלביו- הוצאה מהמקרר, שטיפה, חיתוך לסלייסר, ניקיון אחריהם. בת ה2.5 רק שמה בסלייסר)

מורידים כביסה

מכניסים למכונה

מפזרים כביסה מקופלת בבית לחדרים (אני מסדרת בארונות)

שוטפים עם בעלי את הבית

זורקים איתו את הפח (כל אחד לוקח משהו ביד)

עורכים שולחן

מכינים איתי בצק

עושים צורות לחלות

מכינים עוגיות בצורות

קודם ההנחת בסיס שלי זה שלא באמת עוזר עדיין בגיל הזה.

לשטוף כלים - אני שמה לב איפה מניחים ושוטפת אחריהם...

לנקות את השיש או השולחן עם סקוצ ואז סמרטוט - לא קשה והם מרוצם שיוצא מבריק

לנקות חלונות הם אוהבים מאד, הספריי מגניב רואים מאד את הניקיון. אפשר להוסיף על זה את כל המראות בבית.

למיין זוגות גרביים - זה משחק חידות נחמד

לקלף תפוחי אדמה אוהבים מאד

לעזור בבישול/אפיה הם מאד אוהבים ואני לא ממש פשוט עומדים לידי על כיסא ורוצים לעשות את מה שאני עושה

לחתוך ירקות או סלט לארוחת בוקר - אוהבים מאד! נשאר טעם טוב של עזרה מההתחלה עד סוף הארוחת בוקר

ספריי חלונות וסמרטוטים יבשים

ואת הדלת של הבית.

עם סקוטצ' וסבון את השולחן ואת השיש..

היום בן 5 וחצי ובת 3 וחצי שלי שטפו את הבית לבד.. (בהשגחה כמובן)

הם גם קילפו גזר וגרדו אותו..

בעלי אוהב לתת להם לנקות את האוטו מבחוץ.

להפעיל כביסה

לתלות כביסה יחד איתי/להעביר למייבש לבד.

ממיינים סכו"ם במגירה

מכניסים כביסה למקום המתאים בארון

עוזרים למרוח רוטב ולפזר גבנ"צ על פיצה

עוזרים להכניס קניות הביתה

מכניסים פירות וירקות למגירה במקרר ומצרכים למדפים הנמוכים

מנגבים שולחן או פלייסמט עם מגבון

עוזרים לערוך שולחן

שום דבר לא באופן קבוע, הכל לפי החשק...

רק לסדר משחקים אני דורשת

לשטוף כלים (סכום או צלחות שלהם)

להביא לי דברים לחתל את התינוק

אני יושבת על הספה והוא מביא לי דברים מהגיגית שעל הרצפה לקפל

לתלות את המגבת אחרי המקלחת

לפנות כלים בסוף הארוחה

להעביר מגבון על לכלוך נקודתי

להוציא מהמקרר גבינה/קוטג' לארוחה

לחתוך טישו לשבת (אני נותנת גם אם לא חייבים זה מעסיק אותו מעולה)

להכין איתי רשימת קניות (הוא אומר מה צריך ואני כותבת , זה לא באמת עוזר אבל הוא מרגיש שהוא עוזר)

לקחת כלים שאני מביאה לו מהמטבח לשולחן

בן השלוש וחצי עושה את אלה רז אולי יתאים גם לו

בגיל הזה, זו שותפות לא עזרה.

ההתמודדות עם העשייה שלהם הרבה פעמים לוקחת יותר אנרגיה מאשר חוסכת לעומת כשעושים הכל לבד.

בעיני השיתוף הוא מטרה בפני עצמו, לא כדי שזה "יעזור".

בן 4 יכול לקלף ירקות, בן שנתיים יכול להביא דברים ממקום למקום (להביא לך את המלחיה נגיד)

אפשר לאסוף לתוך קופסה.

בן ה4 שלי משתתף בשטיפת רצפה אסל יש לו אחים גדולים אז זה קצת שונה.

מצד שני בכור הרבה פעמים עושה יותר מהבאים אחריו אז אולי גם אצלכם יכול לעבוד. (הוא גורף מים והכי אוהב להוציא את כל המים למרפסת ומשם לחור ניקוז)

אפשר לגלגל כדורים לקיינדלך. לחתוך מלפפון עם סכין מותאמת לילדים.

אצלי גם ממש אוהבים לנקות מראות וחלונות.

אפשר גם לנקות דברים עם מגבונים.

כתבתן דברים מעולים

ברור שזאת שותפות ולא עזרה (למשל כשהילד מקלף כל הקליפות על הרצפה, הוא אוסף אחר כך חצי לפח וחצי אני אוספת, והרבה יותר קל לי לקלף תפוחי אדמה חמש דקות מלחכות 20 דקות שהוא יקלף אותם ואחר כך לאסוף קליפות מכל הסביבה, אבל זאת שותפות שהוא אוהב לעשות ומרגיש משמעותי אז אני שומרת לו את התפקיד)

מעניין מתי יהיה לי אומץ לתת לו לשטוף כלים או לחתוך בסכין (פעם נתתי לו בסכין לא חד לחתוך פטריות, אבל סלט צריך סכין אמיתית, עם איזה סכינים הילדים שלכם חותכים?)

הבן שלי בן חמש וחצי כבר מסתדר יפה עם הסכין החד (לא הרשיתי לו עם סכין חדשה..)

בגיל 4 הרשיתי לו רק ממש יחד איתי, ואחר כך רק בהשגחה..

הבנתי שיש סכיני פלסטיק שמיועדות לחיתוך ירקות לילדים.. שהן מספיק חדות לירקות אבל לא מסוכנות.

עם סכיני פלסטיק/עץ. ועוד כל מיני דברים. קניתי מתנה לבת שלי בערך בגיל 5 כשמאוד רצתה לעזור לי במטבח. בואי נגיד שגם עם זה לוקח לה זמן, אבל אם נניח היא חותכת לעצמה סלט, אז לפעמים יש לי מספיק זמן לתת לה למשחק הזה (מלפפון מקולף יותר קל לחתוך)

ולגבי הקילוף הזכרתי לי שאחת הבנות נורא רצתה בגיל קטן לעזור לנו לקלף ביצים. נתנו לה ביצה אחת והיא לקחה קלפן ורצתה לקלף איתו ולא הבינה למה זה לא עובד... 

אם את באה מוכנה מראש שלא באמת עוזר זה מונע את התסכול.

לגבי סכין תכתבי בגוגל סכין בטוחה לילדים,מיעחו לך אפשרויות.

אפשר גם לקנות ערכה מונטסורית.

שיחתכו (לקלף תפוח אדמה?)

או שישפכו חומר כביסה למכונה או יגעו בספריי חלונות אז עדיף לא לגעת בחומרי נקיון.....................

למשל להכניס את חומרי הכביסה כשאת מודדת ומשגיחה והילד שופך לתא המתאים, בעיני זה לא שונה בהרבה מזה שאני מודדת כוס קמח והילד שופך אותה לקערה של הבצק. החומר של הכביסה לא מאוד מסוכן, כאילו, בהנחה שהילד לא אוכל אותו אז מקסימום יגע לו בעור, לא יקרה כלום.

אבל אם זה מפחיד אותך עדיין אפשר לתת להם להכניס ולהוציא את הבגדים עצמם.

לקלף אז הוא באמת נחתך פעם אחת ומאז הוא למד להיזהר ולא נחתך שוב (וגם כשהוא נחתך, זה היה אשמתי כי החזקתי ביחד איתו, הגיוני שאם מההתחלה הייתי נותנת לו להחזיק לבד הוא לא היה נחתך בכלל.

סכין חד עוד לא ניסיתי.

לק"י

אני נתתי לבן פחות משלוש לקלף גזר בקולפן, ופעם אחת הוא נחתך.

אז עכשיו הוא מעצמו נראה לי לא רוצה לקלף לבד.

שמכינה לבד וזה בבקבוק כזה כמו הספריי שאני משתמשת לשמן ואז זה כאילו 'בסדר' לגעת

ובחומרי ניקוי הם יודעים שלא נוגעים

(הם מנקים עם זה דלתות ארונות שולחן וכו לא חלונות) 

הם יודעים לזהות מה סכין שלהם ומה סכין שלי

ויצא שנחתכו, לומדים להיזהר יותר בפעם הבאה

ואז הם מתבאסים ואומרים לי "נכון גם את נחתכת לפעמים?" ואני עונה שכן וככה לומדים ובפעם הבאה נדע להיזהר יותר

עוד לפני גיל שלוש נותנת לחתוך, וגם לקלף.

ממש מהר הם לומדים להשתמש בזהירות. ואין כמו הסיפוק שלהם לאכול סלט שהם בעצמם חתכו.

הרבה מהפחד הוא בראש שלנו.

סכין מצטייר לנו כמשהו מסוכן. אבל אם זו לא סכין קצבים, אז מה כבר יכול לקרות?

מקסימום נחתכים - לא נורא. קורה מדי פעם. נשיקה ופלסטר, ותוך כמה דק' זה עובר. גם אני בגילי עוד נחתכת לפעמים😉

ממש אוהבת לעזור עם הכביסה-להכניס ולהוציא מהמכונה

ואתמול גם "עזרה" לי לטאטא, הסתובבה עם היעה והחזיקה אותו איתי כשאספנו את הלכלוך.

גם אוהבת לעשות סדר-תקחי את זה ותשימי שם וכו.

היא לא עושה את זה מושלם, אבל ממש משקיעה מביאה כריות נוי וכו'

מקלפת תפו"א

אוהבת לעזור לי בבישולים מאוד

הבוקר הצעתי להם לנקות את הדלתות של הארונות והמקרר (ובהחלט היה מה לנקות מכל הטביעות ידיים הקטנטנות, ארונות מטבח לבנים ומקרר בז') בן ארבע עשה לי פרצופים אז לא קיבל אבל בן השנה ותשע קיבל מטלית רטובה וניקה והיה מאושר! וגם המקרר יצא באמת הרבה יותר נקי מלפני כן, אז גם ממש החמאתי לו ונראה לי שפעם הבאה גם בן הארבע יצטרף בחשק

עורכת,

 לא צריך לחכות לפעם הבאה, בשקט בשקט הילד בא ולקח את המטלית שאח שלו הקטן הניח והתחיל לשפשף דלתות של ארונות

אצלי הוא ממש אוהב לקלף תפוחי אדמה ובטטה (במיוחד כאלה שהקליפה והתוך בצבעים שונים ואז התוצאה בולטת) אבל גזר הוא ניסה פעם אחת ולא אוהב, תוהה לעצמי אם זה כי הוא יותר צר או מה הסיבה?

בן כמעט שנתיים אולי כבר יכול למיין כביסה נקייה לסלסלות , אם הוא מזהה מה של מי (כמובן תעשי את זה איתו)

בן ארבע יכול להתחיל ללמוד לקפל חלק מהכביסה 

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..