לא משנה מה אעשה- חמותי רואה רק את הרע.

אז תעשי מה שמתאים לך וזהו..

לצערי הגעתי גם למסקנה הזאת בקשר ביננו. אנחנו אף פעם לא בסדר לא משנה כמה נתאמץ, אז הפסקתי להתאמץ

אצלנו זה כנראה הבדלי מנטליות.

אז מההתחלה כנראה כבר הייתי "על הכוונת".

ובאמת אם לא רוצים אותנו אז ביי. אי אפשר כל החיים לנסות להיות בקשר עם מי שלא רוצה בנו

בדגש על מבין

ושבעלך ייקבל ממנו

וייתן לכם הדרכה ברורב איך אתם מתנהלים מולה

אוווו

שהייתי אומרת לה ביי ביי בייבבבבב

כי גם ככה לא מוערך, 

אבל בעלי.. מנסה לכבד כמה שאפשר, 

ולא נעים לו. "בכל זאת הם ההורים שלי"- ככה הוא אומר.. 

ממך @אמאשוני 

כי בפעם הקודמת הגבת לי בחוכמה וברגישות..

אם יש לך פנאי כמובן.. 

את צריכה יעוץ חיצוני

*אתם*, לא את

דמות מבחוץ שאתם סומכים עליה.

מקצועית ותורנית

ושתעשה לכם סדר

מה אתם מחויבים ומה לא

ואיך שומרים על הגבולות שלכם בתוך הכיבוד הורים.

נשמה הדבר הכי יקר בעולם זו הזוגיות שלכם והבית שלכם

נשמע שאת רוצה לכבד את הוריו, ובעלך בטח ובטח רוצה, אבל זה מאד קשה כי הם לא אנשים פשוטים.

אני חושבת שייעוץ יעזור לכם מאד לדייק את ההתנהלות שלכם מולם

(אני לא זוכרת את כל השרשורים שלך בנושא אבל כן זוכרת שזה משהו שכבר עלה בעבר..)

בהצלחה יקרה, איתך בלב!

יש דבר כזה אישיות נרקיסיסטית. מכירה אנשים כאלה. הם כותבים מילה במילה בצורה שכתבו לכם.

יכול להיות שאני טועה , אבל יכול להיות שגם לא...

בכל אופן עם אנשים כאלה אתה תמיד מרגיש שאתה לא בסדר.. שמשהו בך רע. ותמיד יש מחשבות איתם מה אני לא בסדר והרגשה חמוצה וכבדה בלב ובגרון.מין אי שקט כזה.

באופן אישי אי רואה שהכי טוב עם אנשים כאלה זה לא לקחת אותם בכלל ללב, ולהתרחק. בעיקר מבחינה נפשית ולאו דווקא פיזית(אבל אם אין ברירה גם).

הדבר שהכי חשוב זה ההבנה החד משמעית שאתם בסדר . בדרך כלל עם אנשים נורמלים יש גם לפעמים אי הבנות או חיכוכים אבל מדברים על הדברים והם מסתדרים.

השאלה המרכזית לדעתי שעונה על האם האנשים האלה נורמטיביים או לא זה האם יש להם יכולת לעשות גם חשבון נפש ולקחת אחריות גם על הטעויות שלהם. אם התשובה היא לא, והם עסוקים כל הזמן רק מה לא בסדר אצלכם, מה אתם עשיתם להם וכו'. זאת בעיה, והיא לא שלכם. ועוד משהו שמאפיין את האנשים האלה- זה עיסוק אובססיבי בעניין הכבוד שלהם .

צריך להבין שקשר עם אנשים כאלה זה קשר ששואב את כל האנרגיה והכוחות, גורם להרבה תסכול חוסר אונים והרבה כאב. והם בדרך כלל נמשכים לאנשים תמימים, ישרים וטובים שיש להם הרבה מצפון ורגשות אשם. התהליך מול אנשים כאלה הוא בעיקר תהליך שלכם פנימה בנפש שלכם, הוא לא פשוט. בעיקר כי הם פוגעים באנשים רגישים מוסריים. אבל הוא תהליך אפשרי. מניסיון אישי...

שיהיה המון בהצלחה. וחיבוק.

מציעה כיוון חשיבה שונה - אצלי הוא עשה נפלאות. אבל זו עבודה פנימית לגמרי, וזה יותר שייך למי שההורה שלו, ואם אנחנו לא שם ולא מסוגלים להיות שם - עדיף כמו העצה הפשוטה לשמור מרחק ריגשית ופיזית.

יסוד של קשרים נרקסיסטים הוא באשליית השליטה, כאילו הם יכולים לשחק באנשים שסביבם לגרום להם להרגיש רע כמו שכבר כתבו לך כדי להיכנס ללופ של ריצוי. אבל זה פחות משנה מה הם משנה יותר איך אתם מול זה -יש חשש תמידי של פגיעה אפשרית מאנשים כאלה, איפה הם יתפסו אותי מה הם יגידו או לא יגידו איפה הם ימצאו דרך לסחוט אותי... והפחד הזה הוא עצמו מה שמאכיל את התחושה אצל הנרקסיסט - שיש לי מקום שבו אני יכול לשלוט, יש לי כפתורים שאותם אני יכול להפעיל אצל השני, ואת זה הם עושים דווקא לאלה שקרובים להם שיש מקום שהאמירות שלהם ישפיעו.

יכולה לכתוב לך מניסיון אישי שמה שהציל לי את הקשר עם ההורים שלי (אבא נוקשה מאוד, אדם לא קל בכלל ואמא שאומרת אמן לכל מה שהוא אומר)  זה שער הביטחון - בעבודה הנפשית הפנימית שלו - זה לקח זמן אבל נבנה לאט לאט, ההבנה שאין שום אדם בעולם שיכול להועיל לי או להזיק לי לא בדיבורים ולא במעשים, להוציא לגמרי את האפשרות שהמוח שלנו נותן לשליטה של אדם כזה בכל מרחב ששייך לנו.

דבר שני ההבנה שאם השם שם את האדם הזה כהורה שלי (או של הבעל במקרה שלך) אני צריכה לכבד אותו ולכבד הכוונה להיות בעמדת כבוד פנימית כלפי ההחלטה של השם לשים אותו בחיים מעליי, זה לא אומר בכלל שאני צריכה לעשות משהו שנוגד את הרצון שלי, אבל זה כן אומר שאני צריכה להתמקד באמונה שהורה בטבעו הראשוני רוצה להיטיב והצורך הזה בשליטה וכבוד שגורם לו להרע הוא כיסוי לאותו טבע בסיסי (בנרקסיזם זה ממש כמו כלא פנימי).

להתפלל הרבה להשם שההורים יהיו צינור רק לטוב, ברצונו של השם וכשבוטחים בו גם חומץ יכול להאיר  ממליצה על הספר לחזור הביתה גישת שפר. דייק לי את העבודה מאוד. שוב אומרת זו יותר עבודה של בעלך מאשר שלך.

אני יודעת שהדברים הם מורכבים ואני כותבת אותם בתמציתיות אבל זה שווה התבוננות .

מניסיון שלי וגם של עוד כמה עם דפוסים של הורים מורכבים מאוד, זה באמת משנה המון.

יכולה להגיד שאצלי הדינמיקה השתנתה מאוד,  ההורים מלהיות משפילים מקטינים ועל עזרה לא היה מה לדבר.

משהו בכלא הזה השתחרר וממש קיבלתי הורים במלוא מובן המילה, אבא שלי עזר לנו בתקופה קשה, ממש ליווה אותנו והאמיו - ותמיד יכל להיות לי את הפחד שמתי הוא יתהפך עלינו ופתאום יתחיל לבקש בחזרה דברים ולהתערב בכל מיני דברים.-  זה לא קרה ולהיפך, כי כל הזמן הזכרתי לעצמי שגם הטוב לא מגיע ממנו ואני לא אסירת תודה, אני מודה על הטוב אבל משוחרת ומבינה שהוא לגמרי הצינור של השם להעביר אליי את הטוב ואיזה כיף תודה להשם שהטוב מגיע דרך ההורים.

עוד משהו שכן נוגע לדעתי גם אלייך, זה לשאול את עצמך למה השם שם לך דווקא אותה בחיים שלך? מה הלימוד שאת צריכה ללמוד בתוך הקשר הזה? לדעת להציב גבולות מתוך כבוד? (התמקדות בגבול שלך ולא בחוסר היגיון של השני לדוגמא- קורה הרבה בקשרים כאלה שהבקשות יכולות להיות הזויות וקל להעביר את הפוקוס אליהם במקום לתוך עצמנו)

אולי נטייה לריצויי? אולי להיפך ? אצל כל אדם זה מעורר משהו אחר. אבל אם עלה שנופל מושגח, אז הנשמות שלנו ואיפה שהשם שם אותן עוד יותר.

אני צריכה לקרוא שוב את מה שכתבת ולהתבונן במילים האלה שוב עמוק פנימה .

את נשמעת מדהימה ממש .

מקווה שאת עושה עם זה משהו בחיים האמיתיים כי אנשים ממש יכולים להרוויח ממך ולעשות תהליך שיחסוך הרבה סבל נפשי.

תודה על המילים האלה. ריגשת אותי.

וואי איזה עול זה על החיים. כאילו שהחיים עם קטנטנים כל כך קלילים, שאת צריכה את העומס הזה גם.

היא כביכול כותבת בצורה מנומסת, אבל יש שם הרבה ביקורת נוקבת ועמוקה.

להשתמש באיום- "נגיד לילדים שלכם איך אתם התנהגתם כלפינו" וכו'- זה ממש ממש לא חכם.

לא משתמשים באיומים כדי להשיג קרבה.

לא הייתי חופרת ומסה למצות את הטוב מהרע, או עושה רונדלים איך בכל זאת למצוא חן בעיניהם.

אנשים שמוצאים תמיד את הרע וידאגו לאווירה נאחס- כמה שפחות בחיי, אם בכלל.

זו החלטה שצריך לקבל אותה באומץ.

להתנתק ולקבל את ההשלכות של הנתק הזה.

להתנתק רגשית קודם כל. נגיד לא לענות לה על ההודעה הנ"ל.

להשאיר אותה עם הביקורת. 
לא לפתוח דיון. לא לנסות להבין. לא להתנצל. לא לנתח כל מקרה לגופו. אין לזה סוף.

להבין עד הסוף, שהמגע איתה עושה לכם רע, וכדי שיהיה לכם כוחות לטפל במתוקים שלכם- אתם פשוט מתנתקים.

יעשו עליכם חרם במשפחה? אוקיי. סבבה. גם ככה אתם בחוץ. וגם ככה כשאתם קרובים יוצא עקום- אז העוקץ של החרם אובד.

ניתוק יכאב בהתחלה ואולי גם יפחיד, אבל בסוף זה ישחרר אתכם ממנה.

במקום ליפול במלכודות שהיא טומנת לכם- אתם בכלל לא שם.

פעם ב--- לבוא ולהיות נחמדים וזהו.

לא מדובשכם ולא מעוקצכם.

תחשבי מה ייתן לך כוח במסגרת הדברים שאת יודעת עליה ועליהם כמשפחה.

הכוח הנפשי שלך הוא הדבר החשוב ביותר.

את כל כך טובה!

אבל עוזר להבין שהייסורים מאת ה', אין בכלל אנשים ואף אחד לא יכול להזיק לך, הכל ממנו.

להתפלל שה' ישלח תמיד כוחות, להתפלל שיעזור לך להתנתק מהבעיה הזאת, שתפסיק כל כך להשתלט לך על החיים. כי יש לך המון טוב בחיים בעל שאוהב, ילדים בריאים,

אני יודעת שזה פוגע כמו חץ בלב המילים של חמותך, אצלך זה מילים של חמותך, אצל אחר זה ייסורים בפרנסה או בריאות, באנו לעולם הזה לעבוד. אז תתחזקי בתפילה ותשפכי אליו את כל הצער ובעיקר תבקשי ממנו להבין אותו.

ואני מצטרפת להמלצות פה על יעוץ זוגי לשניכם סביב הנושא.

אבל לא ציינת  - מה בעלך חושב על ההודעה שלה?

כתבת שאת לא יודעת איך לנסח לה הודעה חזרה, אבל היא שלחה אליו, לא אלייך אם אני מבינה נכון, אז מן הסתם הוא זה שצריך לחשוב מה לענות. איפה הוא בכל הסיפור? 

זו לא השאלה שלך לדעתי

אבל אני כן חושבת שיש לך אחת מ2 אופציות

1. למנף את זה לטובתך ולענות בהודעה חוזרת מלאת אמפטיה ולהציע שיחה טיפולית. ואז באמת נראה מי עשה הכל ומי לא.

2. להתנצל על התחושות שלה ולומר שגם מצידכם יש אי אילו קשיים שאתם מרגישים שלא רואים, ולאחל לימים יותר טובים (קרי, להשאיר ככה)

זה תלוי גם בבעלך כמובן

שולחת חיבוק על הקושי❤️

אבל חמותך נשמעת עם קווים נרקיסיסטים, גם בהתחשב בהודעה הקודמת שלך.

זה מאוד מורכב אבל יש דרכים להתמודד עם זה, בעזרת איש מקצוע שמתמחה בנרקיסיזם. אולי יש פה מישהי שיכולה להמליץ על מטפל.

זה לא משהו שיעבור לבד, זה לפחות לכל החיים כי זה גם משפיע על הזוגיות בצורה ישירה. חשוב להשקיע בזה.

בחיים לא הייתי מסכימה להכין סלטים לחג או שבת.

זה הכי קשה.

עוד לא שמעתי שנותנים לאורחים להכין את החלקים הקשים. מילא סלט- שניים.

אבל את כל הסלטים לכל החג (ראש השנה חג ארוך) לכל המשפחה?

תוספת כמו אורז, תפחי אדמה, מרק- אהלן וסהלן. אבל לבקש מכלה להכין סלטים זו ממש הגזמה לדעתי ואם הסכמת ועשית זה מעל ומעבר.

ואנחנו עוד שניה בראש השנה הבא וזה עדיין מטריד אותך- מבינה לגמרי.

לדעתי היא אישה לא הוגנת.

לא הייתי עונה בכלל ושולחת את בעלי לבד שמתאפשר לו והוא מעוניין. 

ולכן עונה בזהירות יותר.

אצלנו מה שעוזר זה לשנות עמדת נפש.

אנחנו פשוט לא מכניסים ללב שלנו כלום, ולא מצפים לכלום.

אף אחד לא חייב לנו כלום זה נכון ומדוייק, וכך בדיוק אנחנו מתנהגים. לא מצפים לכלום- לא למילה טובה, לא לאירוח, לא לעזרה כלכלית.

ובנוסף למדנו לסנן תגובות.

אצלנו לי קל יותר בזה, אז לרוב אני זו שמנהלת את התקשורת הזו למרות שההמלצה היא שהילד ינהל אותה ולא הכלה... אבל ממש להבהיר מה מתאים לנו- אנחנו רוצים לבוא, אבל מתאים לנו יום שני לביקור של x זמן, שלישי לביקור של y זמן או שבת. מסתדר? נשמח מאוד. לא מסתדר? תעדכנו מתי שכן ואם יתאים גם לנו מעולה.

ולשחרר!!

לנשום עמוק עמוק ולהתעלם מתגובות שמגיעות.

כולל להתעלם מהתעלמות ונתק מכוונים.

לא עונים? אנחנו עדיין מתקשרים פעם ביומיים. החלטה שלהם לא לענות.

אני לקחתי על עצמי להשתדל להציע כל שבת שאנחנו באים להכין 2 דברים שמתאים לי להכין באותה שבת. למשל סלט ותפא בתנור או עוגיות וחלות... לפעמים הדברים מתאימים להם, לפעמים לא, אבל ראיתי שזה כן נותן להם תחושה טובה.

וגם אני קיבלתי לא מעט תגובות על איזה כלה אני,

בעלי קיבל הודעות שהוא לא יודע מה זה להיות ילד ושיתבייש בהתנהגות שלו,

קיבלנו צעקות על זה שאנחנו לא מגיעים מספיק, ומצד שני כשביקשנו להגיע ליומיים שאלו אותנו למה להורים שלי הגענו רק לערב אחד ואליהם פתאום אנחנו רוצים יומיים והם לא רוצים לקחת חופש מהעבודה (גם כשהבהרנו שאין שום צורך לקחת חופש מהעבודה ואנחנו נמצא מה לעשות עם הילדים בבוקר, מחוץ לבית כדי לא להפריע, זה לא עזר... וגם כשאמרנו שאנחנו יכולים גם להגיע רק לערב אחד היינו לא בסדר)

אבל באמת באמת למדנו שהדברים לא צריכים להיכנס אל הלב.

אנחנו מתפללים על זה המון,

משתדלים להיות שלמים עם הצד שלנו ולדעת שעשינו את המקסימום לקשר טוב,

ויודעים שהקב"ה מביא לכל אחד את הניסיון שהוא יכול לעמוד בו. אז אם קיבלנו את זה כנראה שיש בנו את הכוחות.

ולגבי הילדים- ילדים יודעים ומרגישים יופי, הם לא צריכים שיגידו להם כלום. אז אל תדאגי ממה שתגיד להם...

לשאלה האם אפשר להגיע ליומיים, ועוד שהצעתם להיות מחוץ לבית בבוקר 😔

כל הכבוד שאתם מצליחים להתעלות על זה ולהמשיך למנוי בקשר.

@הילושש כמובן גם את מה שאת כתבת ואת ההודעה של חמותך היה לי קשה לקרוא,

לדעתי הקטנה תצטרכו לסגל הלך רוח כמו שמתואר בתגובה של שוב פה, או להתרחק מחמותך אפילו עוד יותר. 

בכלל לא לקחתי את זה קשה, והתגובה אפילו לא היתה לנו עצובה כי צפינו אותה...

כתבתי את זה כי זו דוגמא לכך שלא משנה מה אנחנו עושים- אנחנו לא בסדר. ולכן מההתחלה בוחרים לעשות את מה שטוב לנו, עם השתדלות שיהיה להם טווח מסויים של בחירה האם לאפשר לנו את הקשר או שהם בוחרים להתרחק.

זה אנשים שהורסים.

למה לשמור על קשר עם הורה כזה?

לא אומרת לא לענות לה מעכשיו לשום שיחה, אבל לא לשים עליה פס.

לעשות מה שמתאים לכם, לשבת להבין שאתם שניכם מולם ולא משהו בינכם.

ופשוט לא להתייחס למניפולציות האלה.

זה אנשים מזעזעים בעיניי

זה סיוט לחיות עם מישהו שלא רואה אותך בטוב.

לא מגיע לכם את זה.

הייתי עונה לה משהו כמו,

אנחנו עושים מה שמתאים לנו ואף פעם לא באים לפגוע בכם. סליחה אם נפגעתם.

משתדלים להגיע ולכבד.

ביי

מעתה ועילך להתחשב רק בכם. לא להכין כלום ולא להישאר מעבר למה שמתאים לכם ולא כלום.

מי שרואה אתכם ככה ועוד אין לו בעיה לסכסך בניכם - לא שווה יחס.

המלצה שלי- רחוק מהעין רחוק מהלב

להיפגש לעיתים רחוקות כשמתאים ונוח לכם.

כי אי אפשר לשנות אנשים מבוגרים, לא יעזור להסביר להם את אותו דבר מאה פעם.

איך בעלי אמר לה פעם "ועזב את אביו ואימו ודבק באישתו"

חח מאז היא פחות מציקה

אבל באמת זה מעייף המלחמות האלו, אז פשוט כדאי לקחת מרחק

כמובן לבעלך לאפשר אם הוא רוצה לבד לקפוץ למשל כי זו אמא שלו בכל זאת.. או לתת לילדים לעשות שיחות וידאו, אבל כמשפחה נפגשים או בשבתות בעירבון מוגבל

עכשיו רואה שתייגת אותי,

אז קודם כל שמחה ממש לשמוע שהתגובה הקודמת נפלה על אוזניים קשובות.

אמנם לא זוכרת לגמרי את פרטי המקרה ומה בדיוק כתבתי אז, אבל זוכרת שכמה שניסיתי, הרגשתי שלא מספיק מובן המקום שממנו אני כותבת, כלומר צריך להכיר אותי ואת מה שעברתי בחיים כדי להבין את הגישה ואת זה לא ממש הצלחתי להסביר. אז אני ממש שמחה שלא לקחת את התגובה ההיא למקום שלא כיוונתי אליו..

עכשיו לעניין הזה,

אני חושבת שאני מכירה קצת את המנטליות שלך שעולה מבין ההודעה שלך של "אשתו כגופו".

אבל בהקשר של משפחה מורחבת אני ממש כופרת בזה.

אני מאוד מאמינה בלהציב גבול והפרדה בין הבית שאתם בונים ליסודות שינקתם מהם.

אבל זה עובד לשני הכיוונים.

כלומר על הקשר של בעלך עם אמא שלו, זה לא שווה הקשר *שלכם* לאמא שלו.

וזה קצת מתערבב בהודעה שלך.

בואי נתחיל שבכלל לא בריא שהוא הראה לך את ההודעה. למה? איזה דבר טוב יכול לצאת מזה?

קשה לו מול אמא שלו? אדרבה שיתמודד. שיקח אחריות ויחפש בתוכו טת התשובות. לא שאת תעני לו אותם. זה הכי קל.

אני הייתי מדמיינת את הסיטואציה כך.

הכנתם ערב שווה, ציפית לקבל אותו במצב רוח מרומם, הוא חזר מבואס.

הייתי שואלת מה? מה ביאס אותך? הוא היה עונה: סתם, אמא שלי, קצת ביאסה אותי.

את עונה: וואלה, באסה. טוב בוא נאכל..

כזה..  כמו שהוא היה מספר שהבוס בעבודה העיר לו על משהו וזה מבאס.

אבל הייתי נותנת לו להתמודד עם הקלחת הזו בעצמו.

מה שכן הייתי עושה, זה משקפת לו אם ואיך זה משפיע על האווירה בבית (לצורך העניין עם כל ערב חוזר בדיכי או שהוא פחות קשוב אליכם בגלל שהיא מעסיקה אותו מדי בהתנהגות שלה)

תוך כדי שאת מאפשרת לו גיבוי מלא שירגיש שהבית שלו זה הביטחון שלו. גם כשהוא בוחר "בה" או שהוא בוחר בבחירה הקלה של להימנע מעימות.

בסוף הוא לא יוכל לברוח מזה ויצטרך למצוא בעצמו את הכוח לעמוד מולה/ מול הטענות.

לעמוד מולה זה לא אומר להתווכח. לעמוד מולה זה אומר גם לחזור כמו מנטרה על העקרונות שלו ולא להתרגש מהאמירות שלה.

הילדים יגדלו ו..

אוקי. בסדר. הכל טוב. שיהיה לך יום טוב.

כזה.

אני בכלל לא מתייחסת לתוכן הטענות כי לדעתי הן לא שוות התייחסות.

לא כי אני מזלזלת בך חס וחלילה. אלא כי באמת מבחינת איך שאני רואה את הסצנה. זה סתם מילוי תוכן שהבמאי היה צריך להכניס. אם זה לא היה זה, זה היה טענות אחרות.

באמת כאמירה. אני חושבת שלא נכון בכלל להתייחס לתוכן. לא בקריאה, לא בתגובה הרגשית, ובטח לא בתגובה חזרה. אין עניין לפרק את הטענות ולהפריך או להצטדק. את יודעת שאת בסדר. את יודעת שאת בסדר!!!

את יודעת שאת בסדר!!!!!

אז אם את יודעת שאת בסדר, למה להקדיש לזה זמן מחשבה ועצבים?

אם השכן היה אומר לך שההשקייה שלכם זורמת ומרטיבה את הגינה שלו, וממש נכנס לזה באמוציות ונותן לך פירוט של כל החישוב המתמטיקה של הזוויות מאיפה זולג ובאיזה עוצמה ולפי השעות זה מגיע ל..

ואת יודעת שאין לכם בגלל שום השקיה.

מה היית מרגישה במהלך השמעת הטענות? האם היית מתחילה להסביר לו למה החישוב שלו מוטעה? האם היית מרגישה טלטלה רגשית שבאים אלייך בטענות?

או שהיית מרגישה שהכל טוב, אולי קצת חיוך מבויש כי את יודעת שיש פה טעות ברמה הבסיסית ביותר כי את יודעת שאת לא אשמה כי אין לכם בכלל שום השקייה ואין לכם דבר וחצי דבר עם הטענות. ולכן אין מה להילחץ או להיפגע. זו פשוט טעות שיכולה אולי אפילו להיות משעשעת אולי.

אז אותו דבר גם פה. היא רואה רק את הרע בכל דבר. מכירה אנשים כאלו. זה מבאס אש מסכימה איתך. אבל אני לא נעלבת מהם ולא מנסה להצטדק מולם. אני יודעת שאני בסדר, לכן הטענות לא פוגעות בסנטר שלי, מבינה למה אני מתכוונת?

לא לחפש מחמאות, לא הכרת תודה, לא פרגון, לא עזרה. פשוט לא לצפות.

היא מה שהיא בתור בן אדם.

כיבוד הורים תנסו לכבד רק בשל העובדה שכאמא היא גידלה את בעלך וזה לא משהו שאפשר לקחת ויהי מה.

כל השאר זה בונוס.

מבחינת מה שאתם יכולים להביא לקשר, אז קודם כל הפרדה ברורה (לטעמי ולתפיסתי) בין הקשר של בעלך לאמא, לבין הקשר בין המשפחה (את,בעלך והילדים) לאמא.

שהוא יתנהל על פי הבנתו. ואתם והילדים כמשפחה, לפי הגבולות שנכונים לכם.

הכל בחיוך ובביטחון מלא. אני חושבת שחובה השילוב בין האסרטיביות להכלה כדי למצוא את דרך המלך לנהל קשר כזה מורכב.

בהצלחה רבה!

1. נובה טי פעם אחת ופעמיים גיינפיקס

2. הנובה טי עשה כתמים כמה ימים לפני הוסת הגיינפיקס לא. חוץ מזה דימום רגיל עם שניהם

3. בהתחלה כן, וקיבלתי היתר גורף לבדוק מינימום בדיקות. הפסק יום ראשון ואחרון. כשראיתי שהכל בסדר אז כן בדקתי יותר

4. כן ולא.

כן כי זה מנע הריון

לא כי זה עשה לי בעיות גינקולוגיות אחרות ומסתבר שכנראה התקנים לא יושבים אצלי טוב..

1. ג'ניפיקס

2. התקנתי אחרי לידה, כשהווסת חזרה האריך- כיומיים שלושה הכתמות לפני ועוד יום עד להפסק.

3. הרבה הכתמות, הקלות בשבעה נקיים

4.סהכ כן במיוחד שהייתי ללא ווסת מס' חודשים, אבל ברגע שהגיעה היה מבאס בגלל הנ''ל 

1. נובה טי

2. הכביד במחזורים הראשונים אחרי ההתקנה, וקצת גרם להכתמות לפני הוסת בוסתות הראשונות. אחר כך היה די רגיל. ייתכן שהזמן להיטהר התארך ביום. לא בטוחה שזה קשור להתקן.

3. רק בהתחלה ואז באמת קיבלתי פסיקה מיוחדת אבל תוך פעמיים-שלוש זה הסתדר.

4. כן!

1. מונה ליזה

2, האריך את הווסת ביום בערך והכביד את הדימום

3. אין דימומים בין ווסתיים ב''ה

4. במניעה הכי טובה שניסיתי

אני מאוהבת במחזור החודשי. זה משפיע פלאים על החשק;)

זה לא הורג לי את הספונטניות - מה שקרה עם הדיאפרגמה.

בקיצור

מבחינתי זאת המניעה הנבחרת

וניסיתי- גלולות הנקה, דיאפרגמה, שקפים ונרות

1. מונה ליזה

2. לא

3. לא היו דימומים בין וסתיים.

4. מרוצה מאד. שגר ושכח.

1. נובה טי

2. בהתחלה כן, מחזורין ארוכים יותר( האריך לי מ3 ימים ל5 ימים) וגם דימום כבד יותר אבל אחרי 4 חודשי הסתגלות הגוף שלי חזר לעצמו

3.היו ממש מעט, בהתחלה בהסתגלות קיבלתי היתר לבדוק רק הפסק, יום ראשון ויון אחרון

4. ממליצה מאוד. הייתי עם ההתקן תקוםה ארוכה מאוד וזה באמת שגר ושכח. מניעה מעולה בלי כל הבאלגן לש ההורמונים

בהצלחה

נובה טי

כן

כן. עם ליווי הלכתי צמוד הצלחתי לא להיאסר רוב הזמן

כן,עד שנהייתה לי דלקת באגן ונאלצתי להוציא, לא החזיק הרבה לצערי, 7 חודשים

1. כנראה נובה טי, לא בטוחה

2. כן וכן. גם וסתות יותר כואבים יחסית

3. נראה לי שלא

4. הייתי מאוד מרוצה. מבחינתי היה הכי חשוב ללא הורמונים.

2. לא

3. מעט כתמים לפני

4. כן, עד שנכנסתי להריון עם ההתקן, חצי שנה אחרי שהתקנתי אותו! אז בדיעבד ממש לא מרוצה..

יצא לי לכתוב על זה כנה פעמים בשרשורים שונים

1. שמתי מירנה - דימומים לא פוסקים וכבדים כחודש ומשהו. ישמע יוזר אבל הרגשתי פיזית משהו זז לי בבטן .התייאשתי והוצאתי.

2. התקן נובה טי- גרם לי לדלקת חמורה באגן וברחם . לקחתי פעמיים טיפול משולב של אנטיביוטיקה בהפרש של כמה חודשים אחד מהשני . כמובן שזה גרם לבלגן רציני בגוף ובקיבה וזה גרם לי להקאות ושלשולים.

הרופאה המצליצה שכדי להפטר מהדלקת,צריך להכנס להריון. וזה מה שעשיתי...

בסוף זה עשה פעולה הפוכה ההתקן הזה 🤣מודה על הילד הזה אבל תכלס הגיע בזמן שלא הייתי בנויה נפשית... בקיצור

לא מתאים לכל אחת ....לרגישות שבינינו.

3. כל הזמן אומרים לשים תחתונים כהים .. קצת קשה לי עם זה

מה,אם יש דם אז מתעלמים ממנו כאילו לא ראיתי ?

ההתקן הזה ממש דפק אותי כי יש לי עד היום כל מני מכאובים טרום ובים וסתיים שלא היו לפני.

לגבי הדלקת שזה עלול לגרום, זה כתוב במפורש כתופעת לוואי לא שכיחה בעלון . שימו לב.

בהצלחה 

גם אני נהייתי עם כל מיני כאבים והרגשות מוזרות במהלך החודש

אולי סוג של דלקת כרונית (כמובן לקחתי אנטיביוטיקה לטיפול אבל כנראה זה לא ממגר לגמרי)

לא יודעת

התייאשתי לבינתיים מהתקנים

אם תבינו את המשמעות

להכניס גוף זר לרחם

כדי שיגרום לסוג של "דלקת פעילה או לא פעילה"

וכך ימנע הריון. .. נשמע לי מזוכיזם

וזה באמת מתסכל

כי נשים דתיות אין להן ממש פתרון אחר ...

הלוואי שיהיה משהו כבר שמונע 100 אחוז בלי הורמונים וכשר הלכתית

שמתי מונה ליזה

הרגשתי כאבי בטן לעיתים קרובות

עשה דימומים והכתמות כל.הזמן

אחרי חודשיים התייאשתי והוצאתי

1. נובה טי

2. בהחלט

3. בהתחלה לא, בשלב מסוים כן. אבל אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להתקן או לזריקות הרזיה שלקחתי במקביל. קיבלתי היתר לבדוק 3 פעמים, ראשון אמצע ושביעי.

4. היה ממש מעצבן לקבל כל חודש, וגם אז, הווסת היתה מאוד מאסיבית וארוכה. אבל אחרי 10 שנים של הריונות הנקות וגלולות סופסוף נהיה לי חשק נורמלי, מה שמשפיע עליי לטובה גם בהריון הנוכחי. אז בסוף זה שווה את זה. 

1. מונה ליזה

2. ממש בקטנה

3. כן, להפחית בדיקות

4. כן. חוץ מאשר בתקופות עם הרבה כתמים 

1. נובה טי

2. כן, אבל ככל שהחודשים עברו זה היה פחות משמעותי. בהתחלה היה איזור ה8 ולפעמים אפילו 9 ימים, ואחרי כמה חודשים (לא יותר מדי) היה סביב ה5-6 ימים

3. ב"ה לא היו

4. מאוד! המניעה שהכי אהבתי. הרגשתי שאני מחוברת לגוף שלי וזה נתן לי המון

1.נובה טי כבר פעם שלישית,אז יש נסיון יש מה להשוות בין הפעמים

2.פעמים קודמות האריך ביום יומיים,הפעם לא תמיד הרבה פעמים יכולה לעשות הפסק ביום הרבעי.

3.בקודמים היו המון התמים בין ווסתיים השתדלתי להתנהל איתם נכון,רוב הפעמים הכתם היה דווקא ביום האחרון של ה7 נקיים,וזה היה באסה ממש.

הפעם אין שום דבר ממש.

זה כן גורם לי לכאבי תופת לפני המחזור ותוך כדי.וגם בקןדמים זה גרם לי לכאבים

4.אף פעם לא הייתי מרוצה משום מניעה אבל זה היה הכי פחות גרוע.עם גלולות נכנסתי להריון,והתופעות לוואי של ההורמונים הוציאו אותי מדעתי.

דבר נוסף אף פעם לא חיפשתי דווקא מומחה הלכתי למי שהיה פנוי באותו זמן.כולם היו בסדר.

1.נובה טי

2.כן וכן

3.קיבלתי פסיקה לעשות את המינימום בדיקות וללבוש שחור בשבעת נקיים. אחרי החודש הראשון לרב לא היה כתמים וכו'

4. מצד אחד ההורמונים היו קשים לי ממש מצד שני פה בלי הורמונים זה האריך לי את המחזור ל7-8 ימים וגם קיצר ל27 ימים שזה היה קשוח לי

היה דימום כבד מאוד וממש כאב לי כל ווסת ( לא יודעת אם קשור כי הוצאתי בווסת וב"ה נכנסתי להריון מיד אחרי )

אני שוקלת לעשות התקן הורמונלי אבל לדעתי אם זה לא היה הולך כן הייתי חוזרת לזה

מקווה שעזרתי 

1. התקן מונה ליזה

2. האריך את הוסת, אבל דווקא היה פחות כבד

3. היו דימומים רק בחודשיים הראשונים, והתקנתי כשהייתי טהורה אחרי לידה אז לא הייתה בעיה עם 7 נקיים

4. הייתי מרוצה מזה שלא הכנסתי לי הורמונים

מונה ליזה, היה מעולה כל עוד לא קיבלתי מחזור בגלל ההנקה. מהרגע שקיבלתי היה סיוט.

האריך מאוד. הכביד מאוד וגרם לי להיות ממש חלשה למרות שההמוגלובין היה תקין.

היו כתמים לפני ואחרי מחזור. היו הקלות לשבעה נקיים אבל לא תמיד זה עזר... וגם ההקלות היו אחרי אכזבות רבות. טבילה שנדחתה בשבוע בגלל בדיקה לא טובה ביום השביעי וכדו..

בגלל כל הכתמים לקחתי פרימולט נור כדי להאריך מעט את הזמן טהרה.  

והתחרפנתי מהכל.

הוצאתי את ההתקן ועברתי לגלולות..

אז ממש לא הייתי מרוצה.  

1. שמתי מונה-ליזה

2. כן וכן

3. היו קצת הכתמות לפני המחזור, לא אחרי.

4. היה זוועה. המחזורים הפכו לבלתי אפשריים, כי חוץ מדימום ארוך-ארוך הם לוו במיגרנות וכאבי מחזור ששיתקו אותי יומיים שלושה כל חודש. ויצא שהיינו מותרים בערך עשרה ימים בחודש.

אח''כ עברתי למירנה וקיבלתי את חיי בחזרה.

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

כולל רופאי גסטרו.

רופא התווכח איתי שהשילשולים של הבן שלי זה דבר נפוץ בגיל ולא קשור לאוכל שאני אוכלת. בפועל היתה מובהקות מוחלטת בין המאכלים הבעייתיים לו (לקח לנו זמן לעלות עליהם) לבין השילשולים. ברגע שגילנו את הכל לא היה שילשול אפילו פעם אחת! למרות שהיה במעון וזה גיל שילדים נדבקים הרבה אחד מהשני.

לפני כמה זמן הייתי איתו אצל רופא גסטרו אחר, אמרתי לו מה היה לו כתינוק, מיד כתב את זה בהיסטוריה הרפואית עם השם המקצועי. רופא שמכיר ומבין. 

חלבונים וירקות יחד

ולא לערבב עם מצה בכלל חוץ מסעודות שבת-חג מאוד יכול להקל על העיכול לאכול קודם מצה לסיים ואז לאכול ירקות ובסוף חלבון

או לאכול מצה עם ירקות בלבד גם אפשרות

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

חלק מהקושי שלי זה שהשכל מבין אבל הוא לא מצליח להשליט על הרגש...

אני חושבת אבל שזה באמת ערבוב של כמה דברים יחד. כלומר זה לא רק הניפוץ חלום. זה גם דברים שהיא עושה שלא קשורים לקשר שלנו.

לדוגמא, אני מגיעה מבית שמקפידים על ההלכה, וזה ממש חלק ממני באופן מובהק.

ב"ה בעלי הוא גם ככה וזה חשוב לו.

ההורים שלו, פחות. בלשון המעטה.

לכאורה זה בכלל לא קשור אליי! עבודת ה' שלהם ומה אני נדחפת.

אבל כשאני מתארחת, זה כן משמעותי.

כי יש דברים כל כך קריטיים בכשרות למשל שאין לה כח או שזה לא משנה בעיניה.

ואז זה כן משפיע עליי. אם זה לא היה משפחה בחיים לא הייתי אוכלת אצלם. ב ח י י ם.

פעם אחת שהיינו אצלם אז היא הוציאה עוגת שמרים. ואז שניה לפני שאכלנו היא זרקה שאחותה הכינה... אחותה לא שומרת שבת בכלל!! לא שומרת כשרות!! רק לא אוכלת בשר וחלב ביחד. מה נסגר שהיא הגישה את זה?!?!

עכשיו ברור שיש דברים שלא קשורים אליי בכלל אבל בגלל המנטליות שממנה אני מגיעה, קשה לי להעריך אותה.

אני מעריכה את זה שהיא משתדלת מאוד שיהיה קשר טוב בין הילדים. שהיא משתדלת להתעניין. שהיא סבתא אוהבת לנכדים.

אבל לצערי אני לא מצליחה שהדברים האלה יהיו הדומיננטיים בלב... השלילי גובר על החיובי

וואוו...

חיבוק לך.

אם זה ינחם - אני אוהבת מאוד את חמתי, וגם היא לא בקטע של מזגן ולא בקטע של דאודורנט לדעתי😵‍💫

אבל יש לה אחלה אוכל והיא נקייה באוכל ולא מעניין אותי מה היא עושה עם הכביסה שלה האמת

למזלי בעלי שם לה תנאי שאם היא רוצה שנגיע שתדליק אותו ותוודא שהוא גם עובד (היו כמה חודשים שהיה מקולקל והיא מבחינתה הוא לא חסר לה וסבלתי נורא. סבלנו האמת, ואני עוד לא ישנה שם ולא מחבקת אותה או מתקרבת יותר מדי,רק בחגים שמביאה לה מתנה)

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

מתמודדת עם משהו מאוד דומה. צריך לדעת לעצמינו קודם כל שזה באמת לא מקרה קלאסי וההתמודדות לא פשוטה! אישית הפסקנו להגיע לשבתות.

ובקשתי בפירוש בלי חיבוקים. אני ממש נמנעת. מנסה להיות נחמדה ולעזור מרחוק בהרבה מורכבויות שיש במשפחה.

משתפת אותך בכנות שזה היה תהליך של כמה שנים להבין שאנחנו ממש בסדר ויש כאן מורכבות אמיתית שלא מאפשרת את הקרבה שדמיינתי, אלא מצריכה מסירות מסוג אחר.

מגעיל אצלם נורא. ממש הדוגמאות שהבאת. כשאנחנו מגיעים אנחנו שוטפים רצפה ומבינים שהפעם האחרונה שהיא נשטפה היתה פעם שעברה שהגענו. (ולא מגיעים הרבה כאמור) בקיצור..... חיבוק מבין ומזדהה. את גיבורה ואלופה שככה מתאמצת ומכבדת ונזהרת בכבודם.

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

להגיע פחות לשבת שלימה

ויותר לבקר מידי םעם

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

בני הארבע- חמש כבר צעדו הכל לבד

עם קטנים

יש שם סולמות בקיר שצריך לטפס עליהם וזה מפחיד עם קטנים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

בא לי גם....!!!

איזה חוף?
מקום רגוע בכללי?

איזורי העוטף שקטים יחסית.

לקחנו את הילדים לפארקים.

נהנו מאד.

מחר על האש עם המשפחה

שלישי אולי איזו חווה לשעתיים בבוקר.

הילדים מאוד נהנו

אחכ נכנסנו ליישוב ושיחקנו בגינות 

מזג אויר מעולה

ולא היו אזעקות

איזה טוב שיצאנו מהבית קצת

המצב בבית כבר הגיע לחרום 🙃

לא משהו מיוחד,

הכי חשוב שקרוב למרכז מסחרי עם ממ"ד

הילדים נהנו עד השמים וגם אנחנו

אם יוש רלוונטי לכם

היינו אתמול עם כל המשפחה המורחבת והיה מדהים!

בקושי יש שם אזעקות ויש שם מיגונית קרוב

מסלול שכונת אביעד

והאנשים שם ממש חמודים! היה מעניין לשמוע על המקום ולדבר איתם...

ואם לא אפשרי(בהרבה מקרים זה רחוק מידי)

להמשיך לנסוע ולא לעצור בצד בדרכים מסוכנות בטחונית.

כן קובעים אבל עם חברים/ משפחה לעל האש בטבע/ בבית

השנה לא יצא לפועל, הן בגלל המלחמה והן בגלל שאני נאלצת לעבוד בחול המועד ולמי יש כח לארח אחרי יום עבודה

אבל לא מוותרת על להוציא את הילדים מהבית

אתמול היינו בחוץ בפארק, היום כנראה אקח אותם לחוף לשחק בחול

לא כמו חול המועד רגיל, אבל יותרטוב מלהיתקע בבית

את ה"על האש" עשיתי להם אתמול בבית בנינג'ה