גם את הקישור תודה!❤

ובשמחה ממש 🙏

ב"ה

תוהה לעצמי איפה הדברים פוגשים אותי

זה בהחלט חשוב וטוב להזכר בכך. בכללי מרגיש לי שכל המסע הזה הוא עבודה ישירה על כוח הדמיון. הרבה עבודה ב"ה חח וכן, מי שעובד בתחום הזה גם לא מן הנמנע שיראה התקדמות. ההתקדמות בודאי תעזור לכל נושא שקשור בחיים, גם לתחום הזוגיות שהוא מאוד מרכזי.

ביחס לשיתוף האישי שלך -

מעניין אותי להתייחס לעניין החברתי בהתמודדות עם הרווקות.

זוגיות, חתונה ונישואין הן סוג של סטנדרט בחברה האנושית. בחברה דתית שמקדשת את ערך המשפחה אז הסטנדט יותר גבוה ויותר מורגש.

לפיכך, יש גיל נישואין מסויים שכל מי שסוטה ממנו יחשב לחריג. ככה זה העניין הזה וככה זה ביחס לכל נורמה חברתית בכל נושא אשר יהיה.

אבל מה שאף נורמה חברתית לא תראה - את צפונות לב האדם. כל הנורמות החברתיות רואות תיוג בעניין חיצוניים.

אפשר לתייג בנאדם על פי סטטוס (רווק/נשוי/גרוש/אלמן), לפי השכלה אקדמית, לפי רקע סוציואקונומי וכו' אבל אי אפשר לתייג אדם לפי רמת טיב הזוגיות, כי זה רק בינו לבין אשתו.

לכן מרגיש לי הרבה פעמים הנורמה החברתית מאוד מדגישה את הגיל, כי זה מה שאפשר למדוד ולתייג על פיו. וזה בסדר, כי זאת דרכה של נורמה כאמור.

מתי מתחילה להיות בעיה? כאשר אותו תיוג חיצוני נכנס ללב שלנו בצורה רצינית מדי. 

בתור רווק, פחות מטריד אותי באיזה גיל אתחתן. זאת האמת. 

חוסר הודאות הוא מטריד אותי. מאוד מטריד אותי.

יותר אכפת לי שאכנס למערכת יחסים טובה ובריאה מאשר אם זה יקרה שנתיים לפה שנתיים לשם.

לכן ששתפת את הסיפור של ההורים שלך שהתחתנו בגיל שנחשב למתקדם, זה עורר בי תופעה שאני רואה הרבה -

יש רווקים מאוד מוטרדים מהגיל שלהם. מסתבר לי שזה בעיקר בגלל התיוג החברתי, שזאת סיבה טובה מאוד להרגיש חוסר נוחות, רק כדאי להבין אותה כדי שלא תצא מגובולת הגזרה שלה.

למען האמת, הגיל זה בין הדברים האחרונים בעיני צריכים להטריד אותנו בהקשר הזה. 

אין אפס, הגיל בסוף קובע את היחס שלנו בחברה, השנים של הבדידות לא קלות בכלל וככל שהן מתארכות זה ממש לא פשוט, אך מה שאני בא לומר - הגיל הוא בעיקרו ביטוי של דברים אחרים שמפריעים.

אם היה מסר שהייתי אומר לרווקים הוא - תסתכלו על הדברים שמטרידים ומפריעים לכם באופן אישי ותתמודדו איתם. אל תתנו לסטטוס החברתי למעוך אתכם בלי שאתם שמים לב לזה.

מראש ההסתכלות האישית האידיאלית היא שהגיל לא אומר שום דבר על טיב האישיות או על טיב הזוגיות, תחושת חוסר הלגיטימציה ביחס לכך היא חברתית. 

לצערי ראיתי ואני רואה רווקים ורווקות נפלאים עם חוסר בטחון רק בגלל זה.

גם לי זה מחלחל, ב"ה אני לא חסין מפני זה. חשוב להזכר בגורם לזה.

כל מילה ומילה

כמה חשוב, עמוק ונכון

ישר כוח גדול

אכן החוכמה היא לא רק להתחתן, שאת זה יכלו לעשות כל אנשי ונשות העולם,

אלא גם להישאר נשוי

וגם להישאר נשוי בשמחה ובאהבה

וזו החוכמה והתורה השלמה

ולזה אנו מקווים ומייחלים

לבית

אמיתי

שלם

לאחד או לאחת שאיתם נבנה אותו

וזה יהיה נכון ומדויק ומאיר ואוהב

ואכן הגיל הוא כלל לא פקטור שאומר מי זכה או יזכה בכך,

וכל עוד אנו חותרים לשלמות האמיתית והעמוקה הזו זה באמת מה שחשוב.

והיטבת לתאר במילותיך את כל העניין.

ובהחלט, חוסר הוודאות

וחוסר הידיעה

הם אלה שאולי הכי קשים במסע

כי אף אחד בעצם לא אומר לנו "תקשיבי בעוד X שנים את תתחתני עם אהבת חייך ותהיו מאושרים"

שהרי אם היו אומרים זאת היה הרבה יותר קל לעבור את ההווה...

ואנחנו צריכים בעצם להמשיך בכל הכוח גם בלי זה

בלי הידיעה הזו

בלי הוודאות הזו

וזה יכול לפעמים פשוט לחרפן 

להציף

לשגע

להכאיב עד מאוד

כי מתי?

ואם חס וחלילה אף פעם לא?

מי מבטיח לי?

ומה אעשה?

ומה עם הלבד?

ומה עם הזמן שעובר?

ומה עם החצי השני שלי?

ומה עם הילדים שמחכים לי להיות אמא או אבא שלהם?

אבא רחמן מה עם כל אלה?

אני רוצה לדעת!

אז האמונה הזו גם בתוך אי הוודאות היא מצרך חשוב מאוד מאוד

וגם אם נופלים ומתייאשים - לא להיבהל

כי תמיד נוכל לקום מחדש

ומותר לפעמים להישבר

זה באמת באמת קשה

זה לא אומר עלינו כלום חוץ מזה שאנחנו אנושיים ואנושיות

אז גם אם נפלתי - קמתי

וכי אשב בחושך - ה' אור לי!

וב"ה נמשיך להתחזק

שזה יגיע!

כן כן כן

הוודאות הפנימית הזו

אנחנו ניצור לעצמנו אותה

ב"ה 🙏

כוח הדמיון, וואו

או יותר נכון בראש במקרה הזה

ובאמת הרבנית ימימה מזרחי היא אור עצום לעולם הזה

כשמה כן היא - כ"כ מאירה כמו שמש באור יום

כמה שהיא חיזקה אותי ועוד המון המון המון

זוכרת שדיברה גם על אמא רחל, רחל אימנו, שהיא האמא של כל המחכות (מקווה שמדייקת כמה שאפשר בדברייה) והמצפות,

שקבורה בדרך דווקא ולא במערת המכפלה כמו שאר האמהות והאבות,

כדי להזכיר לכל אחת ואחת,

וכמובן לכל אחד ואחד

שגם בדרך 

גם בהמתנה

גם בלחכות

יש אור

יש מי ששומע

ואמא רחל גם מתפללת איתנו ועלינו לקב"ה שיושיע כל אחת ואחת וכל אחד ואחד

והרי בידיו הכל

ושלו הכל

וממנו הכל

והוא אוהב אותנו אהבת עולם

וזה יגיע!!!

ב"ה במתיקות ובטוב גלוי זה יגיע

ישועת ה' כהרף עין

❤

להזכירה.

תודה רבה, אני אף פעם לא מתייאש כי בטוחים בה'  ובטובו האינוספי משפיע עלינו תמיד, לפעמים זה גלוי ומוחשי ולפעמים צריך לבטוח שהטוב שם, אז תודה כי עכשיו אני קצת בטוב נסתר, טוב שצריך להתגלות, ובעז"ה יתגלה בקרוב, ובהחלט שידוכים דייטים וכו' זו תקופה קשה מאוד של בירור נפשי, אז תודה!

שולחת חיזוק והמון כוחות

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳