אני חייבת לומר לך, שהרבה דברים שכתבת קורים גם במשפחות עם 2 הורים מתפקדים. אז אל תרגישי שהבית לא מתפקד, מלוכלך, לא מאורגן וכו'.

ולהרבה בנים קשה לקום למניין, אז יפה שהוא הולך בהמשך.

ואני מבינה את הקושי שלך. גם לבעלי יש קושי נפשי, שאומנם מאוזן רוב שנות נישואינו, אבל יש דברים שזה עדיין משפיע (כמו הקושי להחזיק בעבודה לאורך זמן).

בעלך מטופל?

טיפול יכול לעזור ולהחזיר אותו למסלול טוב יותר.

עריכה- ראיתי שכתבת שהוא טופל בעבר. הוא במעקב אצל פסיכיאטר? 

אולי שווה לשקול טיפול תרופתי לצד טיפול רגשי.

אולי סל שיקום אם מגיע לו?

קצבה?

ב"ה הוא לא נזקק לטיפול תרופתי, ויצא לגמרי מהדכאון והפוסט טראומה. אבל.... מיצה את הנושא של הטיפול אחרי שעבר טיפולים ארוכים....

ולכן נניח יש לו המנעות משינה שהוא לא מטפל בה וזה משפיע.... וגם יוצר עייפות כל הזמן כי הוא ישן מעט מאד... אז אולי בגלל זה גם התפקוד נמוך.

לגבי סל שיקום וקצבה הוא לא רוצה.... אומר שהוא לא זקוק יותר ושהנזק של זה עבורו שהוא סה"כ במצב כמעט לגמרי רגיל, גדול מהתועלת...

בעי אמנם לא מאובחן עם פוסט טראומה אבל כם עם קשב וריכוז חוסר היכולת להתמודד עם הזמנים, מסגרות קבועות, שעות שינה, זה מאוד דומה. מה שעזר לו להתמודד זה לא לנסות בכח ללכת למקומות שירגישו לו שהוא נכשל. צבירת הצלחות היא דבר שמרומם את הנפש

ואני רוראת שגם הייתם בטיפול שזה מהמם

גם אני לא מבשלת כל יום. שלא נדבר על פעמיים ביום רחמנא ליצלן😅

וגם הבית שלי לא מאוד מסודר הרבה פעמים

זה ממש הגיוני קודם כל לזוג הורים עובדים. בלי קשר לכל השאר

מה שאני כן יכולה לומר, ששמחה בחיים ושמחה בזוגיות בכלל נותנת קלילות לגוף ומוטיבציה ועוזרת לצלוח תקופות קשות. וגם אם קשה לך עדיין זה בסדר ומובן❤️

בעלך מטופל כיום?

את עושה דברים שאת אוהבת וממלאים אותך?

שימי לב גם לעצמך שאת לא שוקעת ביחד איתו. תרימי את עצמך בכל דרך. אני מניחה שיש כל מיני קבוצות תמיכה לנשים של מתמודדים ואני חושבת שזה יוכל לעזור לך להרגיש בקבוצת שוות .

הנירמול שווה לי המון לא להרגיש מקרטעת לבד.... כרגע הוא מחזיק בשיניים בעבודה שלא טובה לו ממלא בחינות (בוס בעייתי שרומז על פיטורין... שכר נמוך, עשיה שהוא לא אוהב, חברה גרועה.... ועוד)

היתרון היחיד שזו עבודה מסודרת, וגם זה לא ברור מאליו בכלללל שיש משכורת ברצף תקופה כל חודש. הגם שהיא נמוכה ליכולות ולכישורים שלו ולמה שדורשים שם (יש תחומים שהכישורים שלו גבוהים ויש שלא משהו....)...

אנחנו מחפשים עבודה אחרת בנרות תקופה, ולא מוצאים

אני משתדלת לעשות דברים שטובים לי... עכשיו תקופה שבעיקר אני יכולה לקחת חופש... וקשה לי ממש עם הבלאגן והתחושה שדברים לא בשליטה ושוקעים זה מציף אותי נראה שהכל גדול עלינו.

כרגע בעלי כבר לא ממש מתמודד, רוב ההתמודדות מאחורינו... נשארנו עם השאריות ועם הצלקות. ....

עם הלילות והבקרים ועם התפקוד הנמוך ועל הנורמות של הבית שהם יחסית נמוכות....

וגם עם ההכנסה הנמוכה והעבודה המבאסת.

בדרך כלל אני שמחה אבל לפעמים כמע עכשיו מסתכלת על הבלאגן מסביב.... או שקשה עם ההתנהגות של הילדים ונכנסת לאפיסת כוחות מהכל....

אבל יקרה שלי, יש לך סטנדרטים בשמיים

ונשמע לי האמת, שמעבר לעניין עם בעלך, אצלך יש משו לא פתור שאת מתמודדת איתו גם

הפרפקציוניזם שלך והרצון בשליטה כשלעצמם מביאים לדכדוך הנפש.

ממליצה לך לעשות עבודה עצמית על זה. אפשר ורצוי גם בטיפול, כדי להבין למה את מצפה מעצמך לככ הרבה ולמה זה נורא קשה לך כשאת לא עומדת ביעדים של עצמך. מנסיון שלי, בקטנ הזה - אנחנו האויבות הכי קשות של עצמנו. החיים ייראו לך אחרת

שכל החיים הייתי ממש בסביר עם זה שככה זה אצלנו... ולא הרגשתי רע מדי שזה המצב... אבל כמה דברים שקרו לאחרונה גרמו לי פתאום להרגיש רע עם עצמי.... שאולי אנחנו לא מספיק נקיים, ולא מספיק משגיחים על הילדים, ולא מספיק נותנים את הצרכים שלהם. והיו כמה אנשים במהלך השנה האחרונה שזרקו לני מילה וזה גרם לי לחשוב שוב אם באמת הכל בסדר..... ואולי אנחנו עובדים על עצמנו ועל כולם ובעצם לא... ולכן ךתחתי את השרשור הזה עכשיו וגם כי תכלס זה מבאס אותי שזה המצב שלנו... אבל לא שכל השנים חייתי ככה....

אני עוד אוסיף שאין לנו שום תמיכה משפחתית כמעט..... גם שהם יודעים שהמצב מורכב. גם כשעברנו תקופות ממש מורכבות (לדוגמא מילואים... והיו עוד דברים יוצאי דופן ממשששש שלא אפרט). המשפחה שלי יש לה בעיות משלה... ממש משתדלים לעזור אבל לא יכולים הרבה, לפחות נותנים הרגשה טובה..... שכן לפעמים זוכרים ומנסים טיפה לעזור מרחוק, לשלוח איזה מרק.... המשפחה שלו לצערי פשוט לא רואים צורך לעזור לילדים שלהם.... כולל ילדים שהיו במצבים מטורפים והם ממש עמדו מנגד אבל ממש באופן קיצוני.

אנחנו עוד כאילו מסתדרים והם גם יודעים רק על חלק מהקשיים....

זה גם ממש מבאס וקשוח וגורם לי לבכות עכשיו כי אני במצב רוח ממש לואוווו.  שאף פעם אין לנו באמת מישהו להשען עליו. וגם בזוגיות זה קצת ככה..... מין הרגשה תלושה וחלשה שאין לאן לברוח ועל מי להשען.

יכולה לומר על עצמנו, וסליחה שחוזרת על דברי נשים אחרות כאן

ארוחה מבושלת ביום- השתדלות

אקונומיקה- במקרה הטוב לפני שבת

גם אצלנו יש ימים שלא מתקלחים, ורק מחליפים בגדים

שטיפת הרצפה- עדיך לא לדבר על זה

וזה עם שני הורים בחופש ובנות גדולות שיכולות לעזור.

אז קודם כל,תתפחי לעצמך על השכם כאן ועכשיו!!!!

את מתארת מצב של מילואים ובעל שב"ה יצא מדיכאון אך עדיין לא בתפקוד 100, ייתכן שזה קורה בשל השינה המאוחרת בכלל ואם תעבדו על זה יהיה טוב יותר.

אני גם ישנה מאוחר מאוד, אז ממש מבינה ללב בעלך שקשה לישון מוקדם ואז עייפים, מציעה לך לצאת איתו או להעסיק אותו במשהו אטרקטיבי שלא ישן צהריים כמה ימים כך שבלילה כבר יהיה עייף (עדיין גם כשאני עייפה אחזיק עצמי ולא אישן מוקדם בחצות, זה משהו פסיכולוגי) ולכן כדאי רצף של כמה ימים...

עוד דבר- כתבת שאתם אגרנים- תעיפו ותעיפו ותעיפו הרבה דברים, חוזרים למסגרות עוד מעט, קחו שניכם יום-יומיים חופש ותרוקנו את הבית, לפעמים עומס בבית עושה עומס בנפש, עייפות נפשית- שיטת המגירות של הבעל שם טוב, אני ממש רואה את זה אצלנו.

וחוץ מזה, את נשמעת חזקה, ואתם אחרי הטיפול ואחרי הקושי הגדול ב"ה. מכאן והלאה תהייה לכם רק עלייה.

בגדול- שיטה טיפולית (כמובן רק למי שמוסמך לכך) שבה מפנים מגירה ודרך הפינוי והסדר שלה מגלים דברים פנימיים על האדם, ועל התת מודע. זה מרפא את הנפש ומכך גם את הגוף

השיטה טוענת שאין לנו סתם חפצים בבית, כל חפץ אנו שומרים בגלל סיבה- נפשית או רגשית. ואם קשה לי לפעמים להיפטר מהחפץ הזה יסייע לי להתגבר על המועקה, הרגש השלילי או הכאב הפיזי.

מאמינים בשיטה שגם כל רהיט או חפץ מיותר בבית- סופח אליו אנרגיה טובה, ולכן רצוי כמה שיותר לשחרר ולא לאגור כדי לפנות גם מקום ברגש ובלב.

זה בגדול.

אולי יש מישהי יותר בקיאה שיותר תדייק...שיטה מרתקת

אישית מכירה מחברה שעברה טיפול של השיטה הזו וזה מאוד עזר לה.

בס"ד
 

ומרתק שמרי קונדו שכתבה את סוד הקסם היפני כותבת על אותו העקרון בדיוק - שהסדר ושחרור החפצים המיותרים או שלא משמחים אותנו מסדר ומשחרר לנו דברים עמוקים בנפש. תודה על ההסבר!

אמרה לי שזה של הבעל שם טוב, ורבנית פיתחה את השיטה ומלמדת אותה ועובדת איתה ומטפלת באנשים.

ולא ידעתי על מרי קונדו, מקסים שזו שיטה שמוכחת בעוד רבדים.

אני הפכתי ללא אגרנית בזכות זה, כשלא טוב לי, אני מעיפה דברים וזה תמיד עושה לי הרגשה טובה יותר.

שפיתחה את שיטת מגירות.לא יודעת אם אנחנו מתכוונות לאותו דבר

כי זה לא שיטה טיפולית מוסדרת ויש לה מדריכות, לא מטפלות.

אבל הרעיון הכללי הוא שכשיש סדר בבית ובחיצוני זה מייצר סדר פנימי.

כל סדר חיצוני שעושים בכל מגירה בבית, לוקחים ממנה כלים לאירועים שקורים בחיים.

למשל אחד מהכלים זה מיון והפרדה

כשמסדרים מגירה מאוד עוזר למיין ולהפריד בין החפצים, מה נצרך ומה לא, מה אני בוחרת להשאיר ומה אני בוחרת למסור ולהעביר הלאה.

וככה גם בחיים, נדרשים למיון והפרדה בסיטואצות שונות. מה קשור אלי ובשליטתי ומה לא, איזה אמירות אני מכניסה ללב ואיזה לא.

בדרכ זה קבוצות בבית שיושבות כמה נשים ואחת מעלה אירוע שקרה לה ואז המדריכה מסבירה לפי הכלים של הסדר איך נכון להתייחס לסיטואציה הזאת ואחכ יש מדריכות שמתקשרים אליהן ועושים יחד איתן מגירות לפי העקרונות של הסדר ומתגלגלים גם לסיטואציות שקרו ואיך אפשר להשליך מהסדר החיצוני לסדר בלב.

ומארי קונדו מהממת, באמת יש שם קווים מקבילים.

שמדברת על זה אולי יעניין מישהי..

האמת שאני ממש מבינה אותך,

כשהבעל בדיכאון הרבה פעמים זה סוחף אחריו את כל הבית.

ולמען האמת צריך ללמוד לייצר נפרדות בין המצב שלו לשל כל הבית.

מבחינת ההתנהלות שלכם שאת מתארת,את עושה הרבה מעבר למה שצריך,גם בבתים נורמליים שאין שם אתגרים מיוחדים העומס של החיים עצמם הוא הרבה פעמים נוגס המון מהזמן והכוחית שלנו.

אצלי בבית אין שתי ארוחות מבושלות ביום בקושי אחת,לפעמים זה סתם התנהלות של איך להכין מראש חוץ מיזה ממש לא חייב טרי,אצלי בקבוע מוציאה אוכל שנשאר מהיום הקודם,

אני גם לא מתעקשת עם הילדים על מקלחות כל יום,רק המריבות על זה מתישות אותי,אם לא טיילו והתלכלכו והזיעו לא מקפידה על זה  ובטח על בגדים, בגדים שלא מלוכלכים ומריחים טוב אין סיבה לא ללבוש שוב.באיזה שהןא שלב הם גודלים ואז הם במילא מבלים  במקלחת בלי הפסקה ומחלפים בלי סוף בגדים.

כנל לגבי הנקיון של הבית,

ובטח בבית של ילדים קטנים לא הייתי מצפה לסדר ובטח לא בחופש שמוסיף על הקושי

ממה שנראה לי מה שאת חושבת זה בעיקר מה שמרגיש לך,זה העול שעליך והחוסר שותפות שלו. כן הייתי ממליצה לך ללכת את לטיפול אישי כדי לקבל כוחות ולהתחזק,כדי לקבל את התמיכה שאת זקוקה לה,

וגם כדי ללמוד לייצר נפרדות.

או לחילופין לצאת לחוג,כושר,וכו משהו שיעשה לך טוב בלי קשר למצב שלו...

שולחת לך המון כוחות...

אם הוא בכל זאת קם, ובכל זאת מאכיל ומשכיב. איפה הקושי שלך מול זה?

קודם כל כבר יש בנים יחסית גדולים שרואים שאבא לא קם לתפילה ובכלל ישן... ויוש ערבים שלמים מול המסך....

בזוגיות אנחני בכלל לא מדברים כי הוא צריך את הזמן שלו וכבר עייף ממש.... גם כשאנחנו כבר יחד זה בשעות מאוחרותתת ומופרכות.

וגם זה שהוא עייף כל כך הוא יחסית לא סבלן לילדים, אין לו כח לעבודות בית ברמה בסיסית... 5 דקות מדיח.. 5 דקות טאטוא.... כלום. גם בשישי הוא בסוף די נמרח.... עושה את המינימום שבמינימום מתוך מה שהוא אמור כשאני משתדלת להכין בכיף ובשפע ולדאוג להכל. הוא כן סהכ משקיע ומתאמץ לשמח אותי לא אגיד שלא... אבל היכולות והתוצאות נמוכות.

אני חושבת שדברים שהכי מפריעים לך בסוף זה הקימה מאוחר וחוסר היכולת להביא פרנסה, זה מערער את הביטחון והיציבות, זה כל כך מובן. גם חוסר תקשורת כן, אבל זה סוג של נגזרת מהאורח חיים והחוסר בטחון שלו.

כמו שהבנות אמרו לך הדבר הכי נכון לך, לייצר איזה שהיא נבדלות, להפסיק לחשוב איך את הולכת לעזור לבעלך, פשוט don't. תשחררי. רק הוא יכול לעזור לעצמו.

תתחילי לחשוב איך את עוזרת לעצמך. מה ישמח אותך?

מה את יכולה לעשות בשביל עצמך בלי תלות בבעלך?

אולי את בעצמך תצליחי לא להגרר ולקום מוקדם ואז לעשות משהו שישפיע על מצב רוח שלך? מקלחת/ טיפוח/ הליכה/ תפילה/ כתיבה..זורקת לך רעיונות

ממש מבאס שאין חברות נפש ואין משפחה תומכת,

אבל אולי כן יש דרך לייצר חברויות/ לשתף דברים?

ותמשיכי כמובן לשתף כאן!!

את תראי ככל שתתחזקי ותהיי בעצמך אור זה ישפיע על בעלך. השמחה היא מדבקת. אני מבינה שסחבת את זה כל כך הרבה זמן כבר יאללה בא לך כבר גם לנוח ושהוא יהיה זה שישמח ויאיר את הבית. תתני עוד "פוש" קטן נשמע שכבר יש שיפור!!!

וגם יש ימים כאלה לכולנו! שפשוט נמאס מכל ההתמודדויות. אולי את צריכה לקבל וסת? לי זה קבוע קורה בתקופה הזאת שאני רואה שחור ושחיים שלי אומללים ואז כשנגמר, פתאום יש לי תקווה ואני רואה את החיים באור אחר🙂

ממליצה לך גם על ספרים: "לדעת להכנע" של לורה דויל וחכמת נשים של הרב ארוש יש שם פרק "בעל עצוב".

שניהם מדברים על איך לשחרר שליטה ולהשקיע בעצמך עוזרים.

לא בטוח לי שלקחת ללב את זה שהוא לא קם זה יהיה לך חכם,

מכירה מקרה במשפחה שלי שאבא קם בנץ לא בגלל זמנים אלא בגלל המעלה שבזה כבר40 שנה ספויילר -זה לא עבר לילדים שלו רק אחד קם מוקדם בפועל היום.

מצד שני שזה חתן של האבא הנל הוא קם ממש מאוחר כמעט שאינו מתפלל אפילו קר'ש בזמנה אבל הילדים שלו מקפידים מעצמם לקום לנץ כשהם יכולים או לפחות תפילה במניין וכמה שיותר מוקדמת...

לשחרר את זה זה קשה ממש.

עצם זה שבעיקרון הוא רוצה לשמח אותך זה כבר המון,קשה לו עם עצמו שהוא פשוט לא מצליח.לפי דעתי תפרגני לעצמך בלי קשר אליו,

את עושה המון ולפי דעתי את מתנהלת מאד שונה מאיך שאת מרגישה.אז יש לך המון מה לפרגי לעצמך.

אחר כך תפרגני לו בקטנה....

קודם כל, זוגיות רעועה גורמת לנו להסתכל על הצד השני בעין ביקורתית יותר. שלא לומר ביקורתית מאוד. כי אנחנו משליכים את החוסר שלנו על החסרונות של הזולת.. זה מאוד הגיוני שאם את מורעבת רגשית את רואה את כל השאר הדברים שמפריעים לך והם מועצמים ומוגדלים

אבל אני חושבת שגם אם זה בא לנו באוטומט, חשוב לעשות את ההפרדה. כי מביקורת לא יוצא טוב.

הנכון הוא להנכיח את החוסר הרגשי שלך ולתת לו מקום. קודםם כל. כי כל השאר הם סימפטומים של ה"מחלה האמיתית"

בזה שהוא לא מטםל בעצמו את רואה את זה שאת לא חשובה לו.

בזה שהוא לא קם את רואה את זה שהבית והחינוך לא חשובים לו

כשלצעשה השורש, הפצע, הוא התחושה שאת בלתי נראית בעיניו ולא חשובה. ואת הפצע הזה הכי חשוב לרפא.

הרבה פעמים החוסר הזה לא קשור בהכרח לבן הזוג, אלא הוא כל פעם פותח פצע ישן וכל השאר מתלבש עליו. למשל - יש לך קושי עם ביקורת כמו שכתבת. זה הרעיד לך את אמות הסיפים וגרם לך להטיל ספק בהתנהלות שלכם. מן הסתם זה לא מעכשיו. זה פשוט נפתח עקב הביקורת שביקלת.

כנל מול בן הזוג. ההתנהלות הנכונה מול דברים כאלה היא באמת בעיניי לעשות הפרדה, להציב גבול ולומר - עד כאן.

תנכיחי את החוסר אבל לא בביקורת ותמקדי את עצמך בקושי האמיתי. אל תתלי את טיב הקשר ביניכם בזה שהוא לא קם בבוקר או לא מטפל בבעיות השינה שלו, אלא בזה שאת לא מרגישה מספיק חשובה בעיניו שזה העיקר בעיניי

וגם, מאוד תלוי איך את ניגשת לזה

אתם מדברים על זה בכלל? איך? (זה לא פוות חשוב מלמקד את עצמך)

בסוף, נכון שבן זוג לא מתפקד יכול להשפיע על האישה. ברור, אנחנו לא חיים בנפרד. מצד שני יש הרבה זוגות שלמרות זאת חיים טוב. כי העיקר ביניהם קיים.

אני חושבת שזה גם עושה אותו קצר רוח יותר

כלפי הילדים ובסוף גם כלפי. הייתי בנפרדות שזה עניין שלו אבל אני מבינה יותר ויותר שלא, כי זה משפיע על כל הבית. בנאדם שבקושי ישן לא מתפקד בצורה נורמלית אין מה לעשות.....

בדרך כלל יודעים לייצר נפרדות מעולה...

אל תשכחי שאת מייצרת נפרדות בעצמך הם רואים וקולטים ומבינים יופי.והם לומדים בלי הסברים לייצר נפרדות בעצמם

הסטנדרטים שלך ממש גבוהים

פסטה זו אחלה ארוחה

אם אני עושה שוטפת שירותים פעם בשבוע זה הישג טוב, לא תמיד מגיעה לזה

אין סיכוי שמבשלת שתי ארוחות

הבית מבולגן ברוב הימים

לא רואה בעיה האמת בכל זה.

ותראי כמה פה כתבו לך את זה, שטכנית - רוב הדברים שכתבת שמבחינתך הם סוף העולם - הם פשוט קיימים אצל כולם.

וואלה לא מגיעה ללנקות שירותים כל יום.

פעם בשבע זה במקרה הטוב.

כן יש לי מה לגדול מיזה, אבל ממש לא לוקחת את זה כפרמטר להאם אנחנו שפויים או לא.

פסטה זה מעולה ממש. אוכלים פה הרבה.

יכול להיות גם ימים של חביתה.

לא קורה מיזה כלום.

ארוחות מושקעות זה מעולה ופצצה, אבל ממש לא חובה.

גם מסכים.

מלא ערבים ששנינו שוקעים למסך, ואין כלום מעבר,

אבל בלי מצפון.

זה בסדר.

הגיוני שלא יהיה לנו כח אחרי יום מלא.

אחרי קצת חוסר שינה.

ילדים שמתישים אותך

גם אני וגם בעלי יכולים להשקיב בלי הרבה תשומת לב ובחצי קלאץ'.

באמת שטכנית כל כל כל מה שכתבת קורה אצלי גם.

וזה סבבה לגמרי.

כל גבר ממוצע קשה לו לקום לתפילה.

זה שלו ולא מזיז לי. שלא יתפלל מצידי כל החיים. זה לא שלי.

הילד שלי למד שאבא לא תמיד מגיע לתפילה ואני בסדר עם זה.

השבת לא היה לבעלי כח והילד שלי הלך לבד עם אורח שהיה אצלנו, בחור בן 14.

כשחזרו מהתפילה בעלי קם, הילד שלי אמר לו, אבא נגמר התפילה.

סבבה.

נכון אז יש דוגמא יותר טובה של אבא שחשוב לו תפילה במניין.

אבל האבא שהולך תמיד למניין יש לו דברים אחרים שהוא לא דוגמא בהם. הוא נורא כועס נגיד. או כל דבר אחר.

אז כל אחד והתיק שלו.

אני לא דואגת לילדים שלי במובן הזה.

לדעתי אם הם מריחים בבית שכל אחד מחליט ויש לו בחירה, הם יותר יבחרו ללכת מלא ללכת,

מאשר שזה יהיה נטל שאמא היסטרית עליו אז אבא הולך כי השם ישמור שהילדים יראו אותו ככה.

זה לגמרי לדעתי ענין של שיחרור.

תרפי.

חושבת שכשיש לך איבחון של משהו, יותר קשה לשחרר, כי זה כבר כביכול טכני.

אבל ברגע שתביני ותעקלי שכל התסמינים האלה יכולים לקרות בכל בית נורמלי ורגיל של שני בני זוג שעובדים וחיים באופן מלא ורגיל,

אולי יהיה לך יותר קל לשחרר.

זה המטרה לדעתי בשבילך.

להכניס לך לראש כמה שזה בסדר וזהו.

לנסות להיות באמת מבפנים בסדר עם זה,

ואטומטית לאט לאט תראי שמגיעים ליותר דברים לדעתי.

יותר אוכל יותר ניקיון וכל מה שמפריע לך.

אבל זה באמת לא נורא לדעתי...

בהצלחה נשמה על התחושות. לא קל לחיות בהרגשה שאנחנו מפסידים את החיים.

אבל את ממש פסיעה מלחיות אותם ממש. כי באמת שאת לא מפסידה....

חיבוק

התחברתי להרבה דברים, במיוחד שאותה מציאות יכולה להיות ביטוי לחיים שלא חיים אותם אלא חיים לידם, ויכולה להיות ביטוי לחיים עצמם שחיים אותם במלוא הכוח.

כלומר זה לא המה, זו התחושה הפנימית.

בלי רקע של פוסט טראומה אני יודעת כמה מאתגר ומוריד זה יכול להיות, למי שמדוכא עצמו אבל בהחלט גם למשפחה הקרובה והסביבה . אז את צריכה לפרגן המון לעצמך, על כל דבר קטן שאת עושה ועל כל פעם שכן הצלחת לשמור על מצב רוח טוב (וזה קשה!!!)

דבר שני, עכשיו אמצע-כמעט סוף אוגוסט, זו תקופה מאתגרת *לכל* המשפחות עם הילדים, בעיקר הקטנים, והחום המשוגע שהיה וזה שהכל נמשך כמו מסטיק 😬

זה מאתגר ולפעמים מתסכל לכולם גם בלי בעיות נלוות (כן גם אם נהנים בסה"כ ב"ה), זה הזמן להרגיש מדוכאים גם אם אין שום בעיית דיכאון, תרגישי בנוח!

איך @מתואמת כתבה כאן למישהי, אל תשפטי את ההורות שלך על סמך אוגוסט!

ודבר שלישי, מצטרפת לכל מי שכתבה לך שהסטנדרטים שלך גבוהים מאוד, הילדים שלי אכלו היום בעיקר קורנפלקס ובגט עם ריבה, ויש כאן שני הורים מתפקדים ובמקרה גם שניהם בחופש כרגע, זה מה יש היום, לא נורא בשאר הזמן לרוב הם אוכלים די סביר לדעתי, אבל אני לא מבשלת כל יום, מקפיאה ומפשירה להם, וארוחת ערב של חביתה ופיתה עם ירקות זו אחלה ארוחה בעיני לכתחילה.

את מתמודדת עם סיטואציה לא קלה ומתמשכת

וזה עיקר העניין

המדדי נקיון בבית והרף מה אמורים אולי לאכול בצהרים מרגיש לי לא רלוונטי ...

נשמע שאת עושה ככל יכלתך וסה כל נה שצריך.

א. יש לך ציפיות גבוהות...לי גם בלי בעל שמתמודד המצב די זהה ואני מרגישה שזה ממש הגיוני בשלב זה של ילדים קטנים ונורים עמוסי משימות

מכל הבחינות שתיארת של הסטנדרטיים בבית גם אנחנו לא נורמליים

לרוב אני בלי מצפון מדי

לפעמים כן

אבל על דברים שמגיעים למצב יותר גרוע בהרבה ממה שתיארת.. 

בס"ד

באמת אתם מתמודדים עם המון המון -

- הצלקות והשאריות של הדיכאון והפוסט טראומה (ב"ה שהדיכאון והפוסט טראומה עצמם כבר לא כאן 🙏🏻)

- עניינים של פרנסה

- גידול ילדים ב"ה! שזה נפלא אבל כל ילד זה תמיד עולם ומלואו של צרכים, אתגרים ועניינים.

- קושי בזוגיות כתוצאה מכל הרקע

- מילואים! (כל-כךךךך הרבה יכול להיות מקופל בזה)

- עניינים עם המשפחה המורחבת

- דברים חריגים שלא פירטת פה

- כל זה בלי תמיכה מהסביבה או מהמשפחה, ועם בדידות מסוימת שאת סוחבת איתך 🫶🏼

- כל זה כשיש, בכל זאת, מלחמה בקרע… שגם אם אני מאמינה משפיעה בסופו של דבר…

- וכמובן שהעיתוי חשוב כמו שכתבו, אמצע חופש גדול, אוגוסט… שזה אתגר בפני עצמו ברוב הבתים.

ועדיין את כותבת -

- שהוא משתדל, משקיע ומנסה לשמח אותך

- שילדיכם מקבלים חום ואהבה (כמה, כמה, כמה זה חשוב!)

- שרוב הזמן את כן שמחה, בבית שלכם ובכל מה שהצלחתם לבנות, למרות כל האתגרים.

עכשיו את רואה את מה שלא עובד.

פתאום את לא בטוחה גם במה שכן היה נראה לך עובד

(בעקבות ההערות שקיבלת וגם כי ככה).

ואני רק רוצה להזכיר לך שלכולנו יש תקופות שאנחנו מרגישות יחסית למעלה (כן, למרות האתגרים!)

ולפעמים אנחנו מרגישות למטה, במקום של ספק וחוסר הצלחה.

ברגעים האלה לא מצליחות להתחבר לשמחה, לסיפוק, להודיה ולביטחון בעצמינו ושאנחנו כן במגמת התקדמנו במסע שלנו, ושזה כל מה שבאמת חשוב.

אבל זה זמני! הגל הזה יעבור ושוב תרגישי תקווה, הספקים, תחושת עשייה והתקדמות, אופק וסיפוק (גם אם יישארו אתגרים).

אני לא בטוחה למה זה ככה,

למה ה' ברא אותנו עם זמנים כאלה וזמנים כאלה.

אבל זאת עובדה, כולנו לפעמים פה ולפעמים שם.

ובזמנים שאנחנו שם, ב"מוחין דקטנות" האלה,

כל מה שנדרש מאיתנו, זה לזכור שזה יעבור,

וש"נחזור לעצמינו", לכוחות ולחזון שמניעים אותנו קדימה.

לאותם הכוחות -

שאיפשרו לבעלך להחלים ממצבים נפשיים מורכבים מאד

שאיפשרו לכם להביא ילד אחרי ילד אחרי ילד

שמאפשרים לכם בחלק מהזמן כן להביא את הבית למצב טוב

שמאפשרים לשניכם (!) לעבוד

שמאפשרים לכם להעניק חום ואהבה

שמאפשרים לכם להמשיך בחיפוש אחרי עבודה טובה יותר (בע"ה שיקרה כבר! ישועת ה' כהרף עין!)

שאיפשרו לכם לשרוד לבד את כל השנים ואת כל ההתמודדויות שעברתם

שמאפשרים לכם כן להיות ביחד מדי פעם

ועוד המון, אני בטוחה,

ושיאפשרו לכם בע"ה -

להשתלט יותר על הבית, לאט לאט,

להגיע לעבודה טובה לבעלך בע"ה, בכל מובן אפשרי,

לסדר את הרגלי השינה ולהיות עם יותר חיוּת,

להתייצב מבחינה כלכלית

להשביח את הקשר ביניכם

ופשוט להמשיך ולהגדיל את כל הטוב שכבר יש לכם!!!❤️

מאיך שהבנתי אותך,

בחלק ענק מהזמן, את שם, בתקווה, בשיפור ובהסתכלות קדימה.

ואני רוצה להגיד לך שרק זה, זה ביטוי לתעצומות רוח ענקיות!!!!

ותראי את כל מה שהצלחתם לבנות באמת…

איזו מלכה, ואיזה אנשים את ואתם…

(ומצטרפת למה שכתבו לפניי - גם אצלנו לא פעם לא מריח כמו שאני רוצה, בגלל כיור שלא מגיעים אליו, או כביסה מלוכלכת שלא זכתה לטיפול עדיין, או רצפה שמחכה יותר מדי זמן - ואפילו שרותים שהוזנחו. אני שונאת את זה, כן? לפעמים זה מדכא אותי ממש וגם גורם לי להרגיש שאנחנו "כישלון" אם לא מצליחים להיות על הבית כמו שצריך. אבל באמת באמת, זה גם כל-כך קשור לשלב הזה של החיים שלנו, כשיש ילדים בבית ב"ה והם מלכלכים ומייצרים בלגן בלי סוף, שיהיו בריאים, ואנחנו ההורים, אנחנו עסוקים בהמון דברים גדולים וקטנים. וגם אצלנו מפספסים מקלחות, וגם אוכלים פסטה, הם דווקא מאד אוהבים את זה 😃…).

חיבוק מהממת!!!

שה' ישמח ויפנק אתכם ושתראו רק טוב!

יהיה בסדר בע"ה, עשיתם עבודה מדהימה ואתם בדרך הנכונה❤️

מה שחשוב זה שאת מתארת מבחינה רגשית שאתם שוקעים וקשה לכם

הייתי מתחילה בלחשוב איך להרים אותך, כשלך יהיה אנרגיה ויהיה לך טוב זה ירים אתכם קדימה

מה ממלא אותך?

מה משמח אותך?

את אוהבת לצאת לטבע, לים? צאי עם הילדים, ככה בלי כלום.

אוהבת אוכל טעים? תפרגני לך, תקני או תכיני 

אוהבת יצירה?

אוהבת סרט או סדרה מעניינת?

אוהבת לצאת להליכה או ספורט?

אבל ההתמודדות עם הקושי של בעלך ובזוגיות באמת נשמע מאוד מאוד קשה ובודדה. נשמע שעשיתם תהליך מדהים!!! אבל עדיין המצב לא פשוט בכלל. ונראה לי שיש עוד המון שאתם יכולים להתקדם בזוגיות ולהפוך את ההתמודדות ליותר משותפת. חיבוק גדול!!! והמון בהצלחה!!!

סליחה שלוקחת את זה למקום שלי, אבל אולי זה יהיה לך לעזר.

מה שכתבת מאד מזכיר לי את בעלי

התחתנתי איתו מתוך אהבה והערכה גדולה, ראיתי בו המון מידות טובות ואישיות מיוחדת

וכשהתחילו "החיים האמיתיים" פתאום ראיתי שהוא מתפקד ממש אחרת ממני

ממש מזכיר את מה שכתבת..

הולך לישון בשעות שיותר קרובות לבוקר מאשר ללילה.. קם מאוחר, או נופל על המיטה ונרדם באמצע היום, גם אצלינו השעות שהיינו ביחד הם מאוחרות והזויות

גם מבחינת עבודה, הוא פחות בנאדם שיכול לתפקד 100 אחוז בעבודה, היה מאחר המון.. עד שהעיפו אותו, ואז תקופה שלא היתה לו עבודה

גם מבחינת התפקוד של הבית, הוא טוען שהוא 'עצלן' וממש קשה לגרום לו לעשות משהו בבית.

אנחנו גם בערב מותשים ונופלים שתינו למסכים (מי לא?)

אבל. אחרי תקופה קשה מאד, שהתבאסתי עליו בלי סוף וניסיתי לגרום לו להשתנות

אני כל כך מתוקתקת ומסודרת. ברור לי שאם רוצים שהיום יהיה מועיל שומרים על שעות שינה וכו' זה פשוט היה משגע אותי לראות אותו נמרח כל הלילה ואז למחרת מתפלא באמת שהוא לא הצליח לקום..

בסוף הלכתי אני לטיפול, ועשיתי תהליך מאד עמוק עם עצמי לא לנסות לשנות אותו ולקבל את מי שהוא

ולאט לאט למדתי להכיל את המציאות שלו גם אם לו להסכים איתה.

לדוגמה השעות שינה.. פתאום התחלתי לשאול את עצמי מי אמר שאני הנורמלית והוא לא?

אולי הנורמלי זה דווקא להנות מהשחרור ומהשקט שלא השעות המאוחרות? אולי את זה הנפש שלו צריכה? את הזמן הריק הזה בלי לחץ וחשבון? והוא מוכן לשלם את מחירים של זה, אבל זה מה שחשוב לו...

גם בעניין של העבודה למדתי לשחרר. זה לא שלי ולא עניני, כמה הוא עובד ואיפה

וכמו קסם, הוא התחיל קצת יותר לקחת אחריות ככל ששיחררתי

לא לגמרי, אבל הרבה יותר מההתחלה

ועוד היום בעלי כזה.. קצת רחפן.. מתפלל בצהרים.. לא מספיק דברים.. מתבאס על עצמו שלא עושה דברים בחיים

וגם הוא קצת בדיכאון לפעמים

אבל מישהו פעם אמר לי משהו חכם

שמה שמגדיר נורמליות זה היכולת לעבוד ולאהוב

אז הוא עובד, גם אם לא כמו שרציתי

והוא אוהב

ולי, זה מספיק ומספק

ואם אני  מרגישה שהוא שוקע קצת אני מתנתקת ריגשית

ומעריכה אותו המון

ותאמיני לי כשהוא מרגיש את ההערכה, למרות שהוא לא כמו כל החברים הסופרמנים שלו זה מחיה אותו ממש

בסוף, העולם לא מושלם, לכל אחד יש את הדפקה שלו

ואני ממש מאמינה שאם רוצים אפשר לייצר זוגיות מעל כל הקשים.

בעלי גם כן מתמודד עם משהו קטן נפשי, פלןס בעיה פיזית במעיים שמשפיעה עליו ועלינו לא מעט

(והייתי מותשת בשביל לכתוב אפילו),

מבינה אותך מאד. בעל שמתמודד עם רקע נפשי אחר, יודעת היטב מה זה התחושת שקיעה, וההרגשה שהכל עלי. זה קשה מאד לשאת את זה! את בעצם מרגישה בודדה במערכת הכי משותפת שאמורה להיות... מי שאת מצפה/ ציפית ממנו להיות הכי כאן בשבילך ברגעים שלך קשה, לא נמצא בעצם..

קודם חיבוק גדול!

הגישה שלי מנסיוני, להיות "טובה דיה" לילדים ואל בעלך (מכירה את הביטוי? "אמא טובה דיה", את הכי טובה לילדים שלך בגבולות היכולת שלך).

וגם למצוא לך עוגנים שממלאים אותך, דברים קטנים שעושים לך טוב לעצמך.

מחזקת את ידייך ממש!

את גיבורה אמיתית!

הדגש הוא בעיקר על איך את רואה את הדברים והתחושות והרגשות שלך

כי אוביקטיבית- ממה שתארת

אני לא קראתי בית לא מתפקד

2 ארוחות ליום???

אקנומיקה בשירותים פעם ביום???

שטיפה כל שבוע???

אני לא מזלזלת בפרשנות שלך

במיוחד שאת מרגישה שאת שוקעת

אבל תנסי לברר כמה מזה נובע מההתמודדות של בעלך וכמה מזה נובע מהציפיות שלך ומהתמודדות שלך

מבחינת תפקוד

ויותר מזה

אצלנו מנקים שירותים פעם בשבוע (בחיים לא עם אקונומיקה אגב) ורק אם הילדון משפריץ מנקים נקודתית

ארוחת ערב בדכ לא מבושלת הם אוכלים הצהרון

ופסטה זה הארוחה המושקעת מבחינתי.. גם עכשיו בחופש אוכלים מקסימום ארוחה מבושלת אחת בדכ לא טריה

גם כאן יש בלגן ואנחנו אגרנים בהגזמה..

הדבר היחיד אולי שבקיץ כן מקפידה על מקלחות כל יום לגדולים.. התינוק שלוש פעמים בשבוע

אבל נשמע נורמלי ממש

לא יודעת לגבי שאר מה שכתבת..

זה לא התקתוק של הבית.

זה הכובד של הדיכאון. זו האבטלה. זו התחושה שהחיים הם מחנק.

גם אצלנו היו תקופות כאלו, והבנתי מהר מאוד שאני על הישרדות.

שזה אומר שאני יותר רגישה, יותר מתערערת, יותר צריכה לדאוג לעצמי.

שזה אומר שאני לא מתרכזת בו. בכלל. 

כלומר- נחמדה, אמפטית, מתעניינת, אבל ממש ממש לא המטפלת שלו.

הפוך- גם מצפה ממנו לתפקד. לא מרחמת. יש בתוכך את הכוח, והכל תלוי בזה שאתה תבחר להתקדם עוד קצת מחר.

אני באמת חושבת שהדרך לבריאות נפשית בבית, עובר דרך אמא שפויה שעושה לעצמה עוגנים של כיף, של חברה בריאה, של יצירה ושחרור.

הרבה יותר מאשר תזונה או ניקיון... 

מה שאת חווה ומרגישה בתוך ליבך, זה הדבר הראשוני שמשפיע על הבית ועל הילדים.

ואם בעלך הוא גורם מוריד- אז מייעצת לך להיות נחמדה ולהתרחק אם הוא קודר ומייאש.

מצד שני- לשדר לו אמונה שהוא יכול לפרנס אתכם בכבוד, וכמה עול זה מוריד ממך... זה נותן לו הרבה כוח להתגבר עוד ועוד. 

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

אוכלים דגים עם הרבה ירקות.

אפשר להקפיץ חזה עוף עם כרובית.

קציצות בשר עם רוטב וקינואה

בבוקר חביתה עם גבנצ וירקות.

תנסי מצות שיבולת שועל זה קצת יותר שפוי.

מרק עוף עם ירקות

עוד קצת וזה נגמר

אני לא אוכלת מצות מחוץ לליל הסדר והסעודות כי זה עושה מלא כאבי בטן.

מתמלאים מעופות, דגים, בשרים עם ירקות חיים/אפויים/מבושלים וכמובן הרבה תפוחי אדמה. לא לשכוח לשתות הרבה מים. שקדים ואגוזים זה גם משביע. שייקים של פירות בין לבין.

ואיך בא לי להראות את זה לכל הטוענים בתוקף (ובתוכם רופאים) שהאוכל לא עובר בחלב אם ולהתנזר מחלבי וכו' זה מיתוס 🥴 

חיבוק לקטני!! מקווה שירגיש יותר טוב בקרוב!

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים

בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני

תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות

לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה

גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי

אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת

אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים

(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

תנסי את האבקה של אלטמן

לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים

לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות

חיבוק❤️

לא פשוט

אבל כמו שאומרים

שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט

ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה

זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!

תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר

להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך

בלי צעקות וכעס

תני לה כמה ימים

לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות

וזה גורם לצד השני לערער .

בשוט'

גם למתבגרת שלי יש אמירות דומות (פתחתי על זה שרשור בפורום אמ''ה, מאמינה שהוא עוד בעמוד הראשון).

עוזר לי לזכור שזה 'בורח' לה. זה לא היא- זה הגיל. וכמו שאני לא מתרגשת כשלבן ה-3 בורח פיפי, ככה לא צריך להתרגש ממה שהיא אומרת. ואולי זו השוואה מעליבה, אבל לי זה עוזר להחליק ולא לקחת ללב.

האמת שמאז השרשור שם שמתי לב שאני לוקחת כמובן מאליו את המעט שהיא עושה בבית. והחלטתי להעצים את מה שהיא כן עושה.

ביום שישי היא שטפה כלים. אז נכון שזה היה הדבר היחיד שהיא עשתה- אבל החמאתי לה על זה ממש, שהם יצאו נקיים, ואיך היא הצליחה לארגן אותם במתקן ייבוש של פסח...

ואז אחרי הדלקת נרות היא הציעה לקחת איתה את הקטן לתפילה כדי שאוכל לנוח.

אז אולי גם היא מבקשת פה משהו, שהוא לאו דווקא אמא מתפקדת במשרה מלאה. אולי היא צריכה שתראי יותר את מה שהיא כן עושה, אולי היא רוצה שתקדישי לה זמן למרות העייפות, אולי היא פשוט דואגת לך וככה זה יוצא לה (במיוחד אם היא לא יודעת על ההריון). לפי האמירה על השני ילדים- אולי אפילו היא שואלת את עצמה איך היא תסתדר כשהיא תהיה בהריון, זה כבר יכול להתחיל להדאיג בגילאים הללו...

בקיצור, תנסי לשמוע בין המילים, ולספק את הצורך המהותי שלה גם בלי לקום מהספה.

להבין שככה זה גיל ההתבגרות....אני חושבת שאני נופלת ממש שהיא יוצאת עליי כי אני בעצמי מרגישה גרועה.

אז בעצם היא באה לקרקע רעועה לכתחילה ורק נשאר לה להדליק לי את האור לכאורה...

ומראה לי מה שאני חושבת על עצמי.

שאני מרגישה לא בסדר.

שאני חלשה,שאין לי כח לסדר את הבית,לשמור עליו נקי,להיות אמא רגועה....

כאילו מעצמי אני מרגישה לא בסדר על התפקוד שלי...

אז להיות מולה ברוגע אני צריכה קודם להיות חזקה בבפנים שלי ואני לא יודעת איך לעשות זאת..

תמיד לזהות את נקודות התורפה של ההורים וללחוץ דווקא עליהן (קראתי פעם מחקר שהתדר של הבכי של התינוק מתאים לחדר ספציפי שהכי יפעיל את ההורה הספציפי שלו).

וזה מה שכל כך מגדל אותנו בהורות...

ואני חושבת שעצם המודעות שלך היא כבר צעד ענק בכיוון. כי באמת את עושה כרגע את הדבר הכי גדול בעולם (מגדלת בתוכך חיים). ובאמת מותר לך להיות חלשה ופחות מתפקדת.

וכל כך קשה לנו כנשים להצליח לאהוב את עצמנו גם כשאנחנו ''לא עושות כלום''.

אבל את מדהימה, אלופה ואהובה מעצם היותך. לא צריכה לעשות כלום כדי להיות זכאית לזה.

אלא לקבל את עצמך גם כשאת חלשה ולא מתפקדת

זה בסדר לא לתפקד

זה לא מהות חיינו

להפך

מהות החיים

זה להיות שלמים עם עצמנו

גם ברגעים חלשים

כשאנחנו בטוחות בעצמינו אז האמירות בחוץ לא מסעירות אותנו

ואז את יכולה לעמוד מולן בשוויון נפש יותר ולא להתערבב

לזהות מה היא צריכה לשמוע

ולא לדבר מהבטן ומהפגיעות

ולא להצטדק מולה.את לא צריכה בכלל להכנס לעמדה ולשדר לה עלבון

זה לא בריא לשתיכן

גיל ההתבגרות.
אני לא הייתי נותנת לבת שלי לדבר אלי בכזו צורה, כמובן נותנת לה מקום לבטא רגש, ומחשבות אבל לא בדרך מזלזלת כלפי אמא ובחוסר כבוד, בפרט שזה פוגע בך ונותן בך תחושות לא טובות.

אני מעמידה לה גבולות.

אומרת-תדברי בכבוד או לא ככה מדברים.

מרגישה שזה סיסמא שהרבה מדברים עליה

לתת מקום לרגש,אבל לא לדבר בחוצפה.

יש מתכון כזה ?

אשמח לשמוע.

אבל מה היית עושה?

לכי מהבית?

הרבה פעמים גם אצל מבוגרים יש האשמה  והשלכה החוצה כשמרגישים תסכול במקום להתרכז במה שאנחנו מרגישים בעצם

ולכן הנכון הוא להסביר לה את זה

שתדבר על מה היא מרגישה במקום להאשים אותך

לדוגמה - אני מרגישה חוסר אונים כשאת שוכבת ככה ונראית חולה כל היום

את חסרה לי/ האוכל שלך חסר לי/ אני מרגישה שאני הולכת לאיבוד פה בבלאגן

סביר להניח שזה מה שהיא באמת מרגישה אבל לא יודעת לבטא

יש לדבר רגשוץת, שזו לפעמים למידה נרכשת
ויש לדבר לאמא לא בכבוד

"ככה לא מדברים
"תדברי בכבוד"
זה כמו לדבר אוויר
זה הרבה יותר מעבר, הרבה יותר עמוק.
מה אני מרגישה? מפריע לי ש....
הייתי רוצה ש...
ולא האשמה
את...
ואת...
ואת...
זה שלב ראשון
 

הייתי מציעה שבעלך יאיר את עיני הבת בעניין.
לא נראה לי שמה שאכפת לך עכשיו זה איך היא מדברת... פשוט זה מציק לך בלב וחבל.
 

א. לגבי הברזל ממליצה על ברזל עדין של סולגאר- זה לא עושה בכלל תופעות לוואי ולי כן עזר. ויש גם עוד תוספים טבעיים שנותנים כח

גם לאכול תזונה נכונה לחיוזק ברזל עוזר..

ב. לגבי הבת המתבגרת- היא יודעת על ההריון?

וגם אם לא..אני היתי לוקחת אותה במזן רגוע לשיחה..

מסבירה לה שאת מבינה שבתור ילדה יש לה כל מיני מסקנות ורגשות סביב מה שקורה בבית

משתפת שיש דברים שקל לחשוב כשאת מחוץ לסיטואציה..ושיש דברים שלומדים ומבינים אותם מתוך הנסיון חיים.. שקל לחשוב שאנחנו הכי חכמים ויודעים הכל יותר טוב מההורים אבל שתקח בחשבון שלא הכל היא יודעת..ולא הכל כזה קל כמו שנדמה לה..

ושמותר לה לגבש דעות עצמאיות ושונות..אבל שאדם בוגר לומד לא לומר כל דעה שיש לו בקול רם..לא כביקורת..קל להשמיע ביקורת אבל צריך גם רגישות לחשוב האם הז מועיל או רק פוגע ומחליש

היתי מזמינה אותה בכיף לשתף בתחוושת ןבשאלות- אמא אני רןאה שאת חלשה ובלי כח ושהכל מרגי ש לך קשה זה גורם לי לחשוב שלא כדאי להביא הרבה ילדים.. מה את אומרת

ולפתח שיחה סביב זה

ולא לומר בהתרסה כל דבר..

תלוי איך את מכירה אותה ומה נשמע ומה לא..אבל כן שיחה בוגרת שמזמינה אותה לגדול לא רק בדעתנות אלא גם ברגישות

מול הבת שלך!!!
בפירוט...
אפילו בדברים הקטנים ביותר
את לא צריכה להיפגע מביתך וכדאי שתשקפי לה בהתאמה מה דבריה מחוללים אצלך, וכמה צער זה מקנה לך, בנוסף להעצמה ןהערכה שתראי לבת שלך על העזרה.
אני עם הריונות קשים של היפרמאזיס- חוסר תפקוד מוחלט לכמה חודשים בתחילת כל הריון.
בעלי לא נתן למתבגרות בבית לדבר אליי בזלזול ובמילים של כל היום את ישנה, לא מתפקדת וכו..
תמיד דאג לפאר ולרומם, כמובן שיחס מזלזל כלפי אמא לא התקבל, ולאחר שיח גם לא המשיך. 
אני לא הייתי מוכנה שהבת שלי תדבר אליי ככה, כמובן תעשי את מה שנכון לך.

א. לגבי אוכל. היית ממליצה על שייקים, מרק ירקות וכאלה. אפשר להכין כמות גדולה ואז לאכול כל פעם קצת.

ב. לגבי הבת שלך. אני חושבת שאץ צריכה לתת מיסגור: היא מתבגרת והביטויים שלה בעיקר מצחיקים. ומצד שני- את בהריון ורמת ההורמונים משפיעה על הרגישות הגבוהה שלך. ולכן זה עוד יותר פוגע. הייתי מתעלמת מהאירוע ומתייחסת לזמנים הטובים שלה.

מאחלת לך לצלוח בשלום את הימין האלה.

הרבה פעמים הסתכלתי על הורים שילד שלהם התנהג מוזר או לא בפרופורציה, וחשבתי לעצמי שההורה הזה לא יודע לשים גבולות. או ריחמתי שהמצב כל כך חריג. או תהיתי איך הם נותנים למצב כזה להמשיך?!

עד שזה מגיע אלי... עד שזה קורה אצלי...

הנערים- מלשון התנערות.

מתבגרים מדברים לפעמים בצורה שהשומע לא מאמין!

עד שזה קורה אצלך בבית... במשפחה טובה של "אנשים שיודעים לחנך".

וגם הורים שזוכרים את גיל ההתבגרות של עצמם - נראה שכל דור מתעלה על הדור הקודם .

אז פותחת יקרה, זה באמת לא נעים שהבת מתחצפת ככה,

אבל עד שזה לא קורה בבית שלך אתה לא מבין באמת.

כשאומרים "איך אתם נותנים לה לדבר ככה" - אותי לפחות זה מחליש מאוד.

קודם כל חזקי את עצמך על המציאות המורכבת שבה את נמצאת, באמת שלא הכל בשליטתך או באחריותך

מה הילדה אמרה

הוציאה בלי פילטרים את שעל ליבה

זה הרבה יותר טוב מבית שאסור לדבר בו

שמשתיקים את הילדים

והמחירים עלולים להיות כבדים למשך שנים ארוכות

(אצל ההורים שלי השתיקו

והמחיר של זה

קשר רופף מאד עד היום

למרות שאני מעל 20 שנה מחוץ לבית)

האמת שהרגשתי ככה לפני החג

ודאגתי לעצמי לכמה שיותר דברים שאני אוהבת שימתיקו לי אותו

ועכשיו ממש בסדר לי ברוך ה'

ברוגע

+ מריבה לפני החג שלא יצאתי ממנה

כי נפגעתי ממש

ואני לא רוצה לפתוח את זה עכשיו. אין מצב. 

חיבוק ❣️

את שונאת את החג או את הדברים הנלווים לו?

תנסי לעשות הפרדה, בשביל הנפש שלך - חבל להרגיש שחג אחד מן החגים שנתן לנו הקב"ה הוא לא נחמד לנו...

וכשאני כועסת מאוד

זה מאוד קשה לישות את זה

ולהיות ממוקדת

כי אפילו לפרוק את הכעס לבעלי

אני לא תמיד מצליחה. 

לא סתם אנחנו עכשיו בימי עבודת המידות של ספירת העומר...

מאמינה בך שתצליחי בסוף❤️ אם לא השנה - אז בשנים הבאות...

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

שהניפוץ חלום הוא החלק הכואב מבחינתך. שעוד לא השלמת עם זה שחמותך היא לא מה שחלמת.... כי סך הכל ממה שכתוב פה נשמע שהיא בנאדם טוב והכל, רק לא מה שחלמת עליו. אם תשלימי עם זה, אולי יהיה לך יותר קל.

ועוד משהו, יכול להיות שאת מעריכה אנשים לפי האינטליגנציה שלהם? ראיתי שהרבה פעמים לאנשים אינטליגנטים קשה להעריך אנשים שהם לא. אולי כדאי להתמקד בזה, למצוא את הדברים הטובים שיש בה (ובטוח יש אם היא גידלה את בעלך) ולמצוא מה בה ראוי להערכה.

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

וגם במרפאות אחרות שבדקתי באפליקציה.

כרגע אני מחפשת מקום שפתוח מחר לבדיקות דם.

אם אני אמצא מקום כזה, אני אנסה להתקשר ולבדוק אם אפשר להכנס בלי תור.

עונה גם ל@יראת גאולה

שלבדיקת פרופיל הורמונלי, לבוא גם בלי תור, ולדפוק אצל האחות לומר שאני צריכה פרופיל הורמונלי ואין לי תור.

פעם אחרת הייתי עם ילד שקיבל הנחיה במיון להגיע לביקורת בעוד שלושה ימים, כשהתקשרתי למזכירה במרפאה היא נתנה לנו תור בין התורים.

כשתהיה לך הפניה, נראה לי שכדאי להתקשר למזכירה ולומר לה, והיא תיתן לך תור נוסף, יש לה אפשרות כזו.

ותבקשי שיכניסו, חושבת שיבינו שזאת בדיקה שיש לה מועד מסויים שלא מתחשב התורים🤷🏻‍♀️

אצלנו בכל אופן מכניסים גם בלי תור מראש

מוציאים פתק במזכירות

אני מחפשת מקום שיש בו מחר בדיקות דם.

גם אם אין תור פנוי.

התקשרתי גם למוקד של הקופה, מצאו לי רק בבית שמש ובמודיעין עלית.

הגיוני שבכל ירושלים אין שום מעבדה שעובדת בחול המועד?

תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.

לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.

מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.

החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.

המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.

לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים

מראש זה יהיה מבאס נורא,אין סיכוי שבעלי יעשה את כל מה שכתבת

במיוחד אחרי התשלום.....

אבל תודה על העצות הן מעולות!

זה באמת מחיר גבוה שמרגיש כמו "אכל ושילם". לי אישית נרגיש שלהישאר זה "אכל, לקה ושילם" אז אם חוזרים לפחות חוסכים את המלקות.. אבל כל אחד מרגיש אחרת וזה מובן.

אם אתם נשארים הייתי דואגת ביומים וחצי של חוהמ גם שיהיה אוכל בדירה וגם לצאת לפעילויות כמה שיותר. אפילו ברמת הקניון עם גימבורי - הם משחקים, ואז נחים באיזו פינה ואוכלים משהו שהבאתם ואז מסתובבים בחנויות ואז אוכלים עוד קצת, וחוזרים אחהצ לחמותך לארוחת ערב ומקלחות ולדירה לשינה.

בערב חג לבוא להתקלח לפני החג להישאר עד אחרי הארוחה.

ובחג להגיע בבוקר ולהישאר שם עד ההבדלה.

מבאס מאד אבל אי אפשר לרוץ הלוך חזור כל הזמן 

אין דבר שיותר מערער אותי מחוסר שליטה

להרגיש שהחיים מושכים אותי ואני במרתון אחריהם

אני מגיעה ממש לשפל (אני אלופה ברחמים עצמאים)

ואז מבינה שמפה אני חייבת להרים את עצמי

המציאות היא אותה מציאות

ההסתכלות היא שונה

את אומרת שאין סיכוי לחזור

אז זאת בחירה

כי האופציה קיימת

ואתם בוחרים שבמציאות הזאת עדיף להישאר

מהמקום הזה שאת שולטת ובוחרת

תשאבי כוחות לעוד בחירות

מנסה לחשוב איתך בקול מה יכול לעזור

אם אני מבינה נכון הדבר שיעשה לך הכי טוב זה מקלחות

יש שם אמבטיה?

אפשר למלא מיחם ולמלא את האמבטיה ולהתקלח?

(ד.א. אני קילחתי ככה 3 ילדים כי הדוד אצל חמותי לא חימם פתאום...)

אם את ממש יצירתית- אפשר ללכת לחנות קמפינג לקנות שק מקלחת שטח ולמלא אותו מים מהקומקום... זה מספיק למלחת קצרה.

ללבוש כולם פיגמות נקיות

ולעשות יום רגוע בדירה

שבעלך ילך לעשות טייק טווי מחמותך

או שתכינו פיקניק פשוט בדירה

פסטרמה, מצות

קופסת שימורי חמוצים (ואחרי שמרוקנים אותה להשתמש בה לבשל ביצים קשות)

נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!

עצות שחושבת עכשיו -

מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב

אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?

(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר

וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.

לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....

ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?

ולגבי הכותרת

שוב חיבוק גדול!

נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.

אל תאכלי את עצמך על זה.

עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.

אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?

אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.

אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?

אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.

בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.

בטעויות

שהן מקור הלמידה הכי טוב שיש

לכן גם טעות עם מחיר גבוה יכולה להיות שווה אם מפיקים ממנה לקחים ולומדים לעתיד

ספציפית למה שכתבת

אוכל

אפשר לאכול לא מבושל קנוי מחנות ארוחה אחת או אפילו שתיים

אפשר להביא אליכם אוכל ולחסוך הליכה

מקלחת

יחסית חם היום

אפשר להתקלח במים קרים עד שהעניין הזה יסתדר 

לקנות אמגזית וסיר ועוד דברים לארוחות בדירה. להיות מהספייס.

מקלחת לך אצל חמותך

הילדים יהיו בסדר בלי להתקלח כמה ימים

לקנות משחק או שניים ודפים וטושים לילדים.

לנסוע להינות עם הילדים בכל מיני מקומות

לא עשיתם כוחות

שמרתם על הכוחות ולא נקרעתם על הבית עכשיו תהנו מזה כמה שאפשר

זה קשה אבל לנסות לחשוב מחוץ לקופסה כל הזמן...

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

אתמול טיילנו ליד הבית וכשהיתה אזעקה רצנו לבניין סמוך

קצת קשה גם עם תינוקת שצריך לסחוב....

מהמם ושקט

קחו בחשבון ששומעים אזעקות הירדן

בארץ היו אזעקות בערד

וכל ירדן הפעילה סירנה....

הם כנראה לא ממקדים לאזור 

אם אתם אוהבים מסלול קצת מאתגר

אז יש את תלכיד פיראן

אנחנו עשינו מסלול מעגלי

התחלנו בבאח נחל/פלס

ירדנו לואדי

טיפסנו לחווה של אורי

וחזרנו דרך הכביש לרכבים

הכל פורח ומקסים

לא אוהבת פקקים

אבל עכשיו הכבישים פנויים

אז לקחתי את הילד לחוף

תרפיה בחול

קצת טבל רגלים

אסף צדפים

היה כיף

ולא היו אזעקות

לא בדרך ולא בים

אומרים שאפשר לומר לתינוק שלא ינשך, ואם הוא נושך להצמיד את הראש שלו בחוזקה לשד וכך הוא ילמד לא לנשוך.

אפשר גם להיניק בפטמות סיליקון כדי שלא יכאב לך, אבל לא בטוח שהיא תסכים לינוק ככה...

בעיקרון דקטרין אורל ג'ל אמור לעזור לזה, אבל לא תמיד הוא מספיק חזק. בכל אופן, זו המשחה הטיפולית היחידה (למיטב ידיעתי) שלא צריך לשטוף לפני ההנקה.

את יכולה לנסות למרוח לנולין, שגם אותו לא צריך לשטוף.

אבל אם זה לא עובר, כדאי ללכת לרופאת המשפחה ולבקש משחה טיפולית (כמו דרמקובין), שאמנם צריך לשטוף לפני ההנקה אבל היא תהיה יעילה יותר.

תרגישי טוב❤️