פתחתי ניק במיוחדחיה לצד

לפריקה עמוקה......


מאיפה להתחיל? בעל פוסטראומטי, דכאוני, לא קם בבקרים, בקושי עושה דברים.

בעיות פרנסה בעקבות כך (איחורים לעבודה, עימותים מדי פעם... לא שרד אף עבודה לאורך שנה וחצי)

תקופות אבטלה, תקופות דכאון וקושי. אני משתדלת להיות בשבילו אבל הוא פורק עלי תסכולים. היה בטיפול, עזר חלקית אבל העלה את רמת התסכולים. לפחות כבר לא בדכאון יומומי.

הלכתי גם לטיפול. ייצבנו יחסית את הזוגיות. למדתי להיות גם בשבילי. נולדו כמה ילדים חסד ה'!!!

עבור רובם הייתי צריכה להלחם שיבואו לעולם.... כי ילדים לא מעניינים אותו ובכלל הוא בתפקוד נמוך, הכל קשה מדי, גדול עליו, מסובך מדי (דפוס מהבית אמא ואחים שלו גם ככה).


אם תסתכלו עלינו מהחוץ אולי נראה משפחה יחסית נורמלית. אבל באמת אנחנו לא מצליחים....

הילדים הקטנים לא מתקלחים בכל יום, רחוק מזה..... רק לשבת זה קבוע השאר תלוי כמה הצלחנו לא לשקוע.

בגדים כן משתדלים להחליף כל יום... לפעמים אם נשאר נקי מרשה לא להחליף. בעלי לא מצליח לקום לתפילות של הבקר... זה מוקדם מדי בשבילו... מגיע לעבודה מעביר כרטיס בהמשך יוצא להתפלל. בשבת לפעמים קם לפעמים לא. ארוחות משתדלת שיהיה פעמיים ביום מבושל צהריים בערב. לא תמיד הכי עשיר.... לפעמים ארוחות פשוטות מאד. למשל אתמול לא הרגשתי טוב ואכלו פסטה לארוחת צהריים..... הבית לא תמיד מסודר. גם לשבת בעלי שוטף לרוב חלקי ולא יסודי, אני על שאר הדברים, לא יכולה גם על זה. בערבים שוקעים למסכים ... אין לנו כח לדבר בכלל.... ישנים מאוחר מאד. קמים בשעות לא מוקדמות (כן מגיעים לעבודה ומסגרות שצריך). ההרגשה שלי היא של שקיעה....

בעיקר שבעלי שוקע.... ולא רוצה להתחיל לקחת על עצמי עוד ועוד כי יודעת שזה רק ייאש אותי אז מורידה סטנדרטים....

אז לא תמיד בבית שלנו ריח טוב כי לפעמים לוקח יומיים שלוש להעמיס מדיח.... השירותים מנקים מדי פעם אבל לא אקונומיקה כל יום... אני קצת ארגנית ובעלי אגרן טילים הבית מלא חפצים שמתבלגנים ולא יכולה כבר להשתלט על הכל כל יום.


כן אני מציגה תמונה קצת שחורה סהכ יש בית יפה כשהוא לא מבולגן..... וילדים שסהכ מקבלים חום אהבה והשגחה יחסית גם שהם שובבים עושים שטויות לפעמים. אבל כן בדברים שכתבתי אנחנו "לא נורמליים" ואין מה לעשות.....

זהו רוצה לבכות ולישון ודיייי.

אה, ואין לי פה חברות אמיתיות הכל שטחי.



קודם כל חיבוק!אנונימית מקורית

אני חייבת לומר לך, שהרבה דברים שכתבת קורים גם במשפחות עם 2 הורים מתפקדים. אז אל תרגישי שהבית לא מתפקד, מלוכלך, לא מאורגן וכו'.

ולהרבה בנים קשה לקום למניין, אז יפה שהוא הולך בהמשך.

 

ואני מבינה את הקושי שלך. גם לבעלי יש קושי נפשי, שאומנם מאוזן רוב שנות נישואינו, אבל יש דברים שזה עדיין משפיע (כמו הקושי להחזיק בעבודה לאורך זמן).

בעלך מטופל?

טיפול יכול לעזור ולהחזיר אותו למסלול טוב יותר.

עריכה- ראיתי שכתבת שהוא טופל בעבר. הוא במעקב אצל פסיכיאטר? 

אולי שווה לשקול טיפול תרופתי לצד טיפול רגשי.

אולי סל שיקום אם מגיע לו?

קצבה?

תודה על התגובה שלך המעודדתחיה לצד

ב"ה הוא לא נזקק לטיפול תרופתי, ויצא לגמרי מהדכאון והפוסט טראומה. אבל.... מיצה את הנושא של הטיפול אחרי שעבר טיפולים ארוכים....

ולכן נניח יש לו המנעות משינה שהוא לא מטפל בה וזה משפיע.... וגם יוצר עייפות כל הזמן כי הוא ישן מעט מאד... אז אולי בגלל זה גם התפקוד נמוך.


לגבי סל שיקום וקצבה הוא לא רוצה.... אומר שהוא לא זקוק יותר ושהנזק של זה עבורו שהוא סה"כ במצב כמעט לגמרי רגיל, גדול מהתועלת...

הגיוני מאוד האמת. חוסר שינה מאוד משפיעהמקורית
על התפקוד
נכון חיה לצד
עכשיו שאני כותבת אני מבינה כמה.... חשבתי בהתחלה שזה משפיע רק עליו.... אבל לא.
לפי מה שכתבת גם אנחנו לא בדיוק "נורמליים"המקורית

בעי אמנם לא מאובחן עם פוסט טראומה אבל כם עם קשב וריכוז חוסר היכולת להתמודד עם הזמנים, מסגרות קבועות, שעות שינה, זה מאוד דומה. מה שעזר לו להתמודד זה לא לנסות בכח ללכת למקומות שירגישו לו שהוא נכשל. צבירת הצלחות היא דבר שמרומם את הנפש

ואני רוראת שגם הייתם בטיפול שזה מהמם


גם אני לא מבשלת כל יום. שלא נדבר על פעמיים ביום רחמנא ליצלן😅

וגם הבית שלי לא מאוד מסודר הרבה פעמים


זה ממש הגיוני קודם כל לזוג הורים עובדים. בלי קשר לכל השאר

מה שאני כן יכולה לומר, ששמחה בחיים ושמחה בזוגיות בכלל נותנת קלילות לגוף ומוטיבציה ועוזרת לצלוח תקופות קשות. וגם אם קשה לך עדיין זה בסדר ומובן❤️

בעלך מטופל כיום?

את עושה דברים שאת אוהבת וממלאים אותך?

שימי לב גם לעצמך שאת לא שוקעת ביחד איתו. תרימי את עצמך בכל דרך. אני מניחה שיש כל מיני קבוצות תמיכה לנשים של מתמודדים ואני חושבת שזה יוכל לעזור לך להרגיש בקבוצת שוות .


תודה רבהחיה לצד

הנירמול שווה לי המון לא להרגיש מקרטעת לבד.... כרגע הוא מחזיק בשיניים בעבודה שלא טובה לו ממלא בחינות (בוס בעייתי שרומז על פיטורין... שכר נמוך, עשיה שהוא לא אוהב, חברה גרועה.... ועוד)

היתרון היחיד שזו עבודה מסודרת, וגם זה לא ברור מאליו בכלללל שיש משכורת ברצף תקופה כל חודש. הגם שהיא נמוכה ליכולות ולכישורים שלו ולמה שדורשים שם (יש תחומים שהכישורים שלו גבוהים ויש שלא משהו....)...


אנחנו מחפשים עבודה אחרת בנרות תקופה, ולא מוצאים

אני משתדלת לעשות דברים שטובים לי... עכשיו תקופה שבעיקר אני יכולה לקחת חופש... וקשה לי ממש עם הבלאגן והתחושה שדברים לא בשליטה ושוקעים זה מציף אותי נראה שהכל גדול עלינו.


כרגע בעלי כבר לא ממש מתמודד, רוב ההתמודדות מאחורינו... נשארנו עם השאריות ועם הצלקות. ....

עם הלילות והבקרים ועם התפקוד הנמוך ועל הנורמות של הבית שהם יחסית נמוכות....

וגם עם ההכנסה הנמוכה והעבודה המבאסת.


בדרך כלל אני שמחה אבל לפעמים כמע עכשיו מסתכלת על הבלאגן מסביב.... או שקשה עם ההתנהגות של הילדים ונכנסת לאפיסת כוחות מהכל....

גמני מרגישה ככה לאחרונה האמתהמקורית

אבל יקרה שלי, יש לך סטנדרטים בשמיים

ונשמע לי האמת, שמעבר לעניין עם בעלך, אצלך יש משו לא פתור שאת מתמודדת איתו גם

הפרפקציוניזם שלך והרצון בשליטה כשלעצמם מביאים לדכדוך הנפש.

ממליצה לך לעשות עבודה עצמית על זה. אפשר ורצוי גם בטיפול, כדי להבין למה את מצפה מעצמך לככ הרבה ולמה זה נורא קשה לך כשאת לא עומדת ביעדים של עצמך. מנסיון שלי, בקטנ הזה - אנחנו האויבות הכי קשות של עצמנו. החיים ייראו לך אחרת

תודה האמתחיה לצד

שכל החיים הייתי ממש בסביר עם זה שככה זה אצלנו... ולא הרגשתי רע מדי שזה המצב... אבל כמה דברים שקרו לאחרונה גרמו לי פתאום להרגיש רע עם עצמי.... שאולי אנחנו לא מספיק נקיים, ולא מספיק משגיחים על הילדים, ולא מספיק נותנים את הצרכים שלהם. והיו כמה אנשים במהלך השנה האחרונה שזרקו לני מילה וזה גרם לי לחשוב שוב אם באמת הכל בסדר..... ואולי אנחנו עובדים על עצמנו ועל כולם ובעצם לא... ולכן ךתחתי את השרשור הזה עכשיו וגם כי תכלס זה מבאס אותי שזה המצב שלנו... אבל לא שכל השנים חייתי ככה....


אני עוד אוסיף שאין לנו שום תמיכה משפחתית כמעט..... גם שהם יודעים שהמצב מורכב. גם כשעברנו תקופות ממש מורכבות (לדוגמא מילואים... והיו עוד דברים יוצאי דופן ממשששש שלא אפרט). המשפחה שלי יש לה בעיות משלה... ממש משתדלים לעזור אבל לא יכולים הרבה, לפחות נותנים הרגשה טובה..... שכן לפעמים זוכרים ומנסים טיפה לעזור מרחוק, לשלוח איזה מרק.... המשפחה שלו לצערי פשוט לא רואים צורך לעזור לילדים שלהם.... כולל ילדים שהיו במצבים מטורפים והם ממש עמדו מנגד אבל ממש באופן קיצוני.

אנחנו עוד כאילו מסתדרים והם גם יודעים רק על חלק מהקשיים....


זה גם ממש מבאס וקשוח וגורם לי לבכות עכשיו כי אני במצב רוח ממש לואוווו.  שאף פעם אין לנו באמת מישהו להשען עליו. וגם בזוגיות זה קצת ככה..... מין הרגשה תלושה וחלשה שאין לאן לברוח ועל מי להשען.

את נשמעת אמא ואישה מקסימה!ממתקית

יכולה לומר על עצמנו, וסליחה שחוזרת על דברי נשים אחרות כאן

ארוחה מבושלת ביום- השתדלות

אקונומיקה- במקרה הטוב לפני שבת

גם אצלנו יש ימים שלא מתקלחים, ורק מחליפים בגדים

שטיפת הרצפה- עדיך לא לדבר על זה

וזה עם שני הורים בחופש ובנות גדולות שיכולות לעזור.

אז קודם כל,תתפחי לעצמך על השכם כאן ועכשיו!!!!

את מתארת מצב של מילואים ובעל שב"ה יצא מדיכאון אך עדיין לא בתפקוד 100, ייתכן שזה קורה בשל השינה המאוחרת בכלל ואם תעבדו על זה יהיה טוב יותר.

אני גם ישנה מאוחר מאוד, אז ממש מבינה ללב בעלך שקשה לישון מוקדם ואז עייפים, מציעה לך לצאת איתו או להעסיק אותו במשהו אטרקטיבי שלא ישן צהריים כמה ימים כך שבלילה כבר יהיה עייף (עדיין גם כשאני עייפה אחזיק עצמי ולא אישן מוקדם בחצות, זה משהו פסיכולוגי) ולכן כדאי רצף של כמה ימים...

עוד דבר- כתבת שאתם אגרנים- תעיפו ותעיפו ותעיפו הרבה דברים, חוזרים למסגרות עוד מעט, קחו שניכם יום-יומיים חופש ותרוקנו את הבית, לפעמים עומס בבית עושה עומס בנפש, עייפות נפשית- שיטת המגירות של הבעל שם טוב, אני ממש רואה את זה אצלנו.

וחוץ מזה, את נשמעת חזקה, ואתם אחרי הטיפול ואחרי הקושי הגדול ב"ה. מכאן והלאה תהייה לכם רק עלייה.

מה זה שיטת המגירות של הבעש"ט?🙏🏻קמה ש.
מסבירה במילים שלי....אז אולי גם לא הכי מדייקתממתקית

בגדול- שיטה טיפולית (כמובן רק למי שמוסמך לכך) שבה מפנים מגירה ודרך הפינוי והסדר שלה מגלים דברים פנימיים על האדם, ועל התת מודע. זה מרפא את הנפש ומכך גם את הגוף

השיטה טוענת שאין לנו סתם חפצים בבית, כל חפץ אנו שומרים בגלל סיבה- נפשית או רגשית. ואם קשה לי לפעמים להיפטר מהחפץ הזה יסייע לי להתגבר על המועקה, הרגש השלילי או הכאב הפיזי.

מאמינים בשיטה שגם כל רהיט או חפץ מיותר בבית- סופח אליו אנרגיה טובה, ולכן רצוי כמה שיותר לשחרר ולא לאגור כדי לפנות גם מקום ברגש ובלב.

זה בגדול.

אולי יש מישהי יותר בקיאה שיותר תדייק...שיטה מרתקת

אישית מכירה מחברה שעברה טיפול של השיטה הזו וזה מאוד עזר לה.

מדהים. איך זה קשור לבעל שם טוב?קמה ש.

בס"ד
 

ומרתק שמרי קונדו שכתבה את סוד הקסם היפני כותבת על אותו העקרון בדיוק - שהסדר ושחרור החפצים המיותרים או שלא משמחים אותנו מסדר ומשחרר לנו דברים עמוקים בנפש. תודה על ההסבר!

לא יודעת איך זה קשור, מי שסיפרה לי על השיטהממתקית

אמרה לי שזה של הבעל שם טוב, ורבנית פיתחה את השיטה ומלמדת אותה ועובדת איתה ומטפלת באנשים.

ולא ידעתי על מרי קונדו, מקסים שזו שיטה שמוכחת בעוד רבדים.

אני הפכתי ללא אגרנית בזכות זה, כשלא טוב לי, אני מעיפה דברים וזה תמיד עושה לי הרגשה טובה יותר.

מהמם ❤️קמה ש.
שיטת המגירות היא לא של הבעל שם טוב…-קול ברמה-
אני מכירה את סילביאנונימית בהו"ל

שפיתחה את שיטת מגירות.לא יודעת אם אנחנו מתכוונות לאותו דבר

כי זה לא שיטה טיפולית מוסדרת ויש לה מדריכות, לא מטפלות.


אבל הרעיון הכללי הוא שכשיש סדר בבית ובחיצוני זה מייצר סדר פנימי.

כל סדר חיצוני שעושים בכל מגירה בבית, לוקחים ממנה כלים לאירועים שקורים בחיים.


למשל אחד מהכלים זה מיון והפרדה

כשמסדרים מגירה מאוד עוזר למיין ולהפריד בין החפצים, מה נצרך ומה לא, מה אני בוחרת להשאיר ומה אני בוחרת למסור ולהעביר הלאה.


וככה גם בחיים, נדרשים למיון והפרדה בסיטואצות שונות. מה קשור אלי ובשליטתי ומה לא, איזה אמירות אני מכניסה ללב ואיזה לא.


בדרכ זה קבוצות בבית שיושבות כמה נשים ואחת מעלה אירוע שקרה לה ואז המדריכה מסבירה לפי הכלים של הסדר איך נכון להתייחס לסיטואציה הזאת ואחכ יש מדריכות שמתקשרים אליהן ועושים יחד איתן מגירות לפי העקרונות של הסדר ומתגלגלים גם לסיטואציות שקרו ואיך אפשר להשליך מהסדר החיצוני לסדר בלב.


ומארי קונדו מהממת, באמת יש שם קווים מקבילים.

מאד מעניין! תודה!קמה ש.
שמעתי פודקאסט של אלונה הייטנראם_שמחה_הללויה

שמדברת על זה אולי יעניין מישהי..

🙏🏻קמה ש.אחרונה
ואוו,כמה רגשות🫶על הנס

האמת שאני ממש מבינה אותך,

כשהבעל בדיכאון הרבה פעמים זה סוחף אחריו את כל הבית.

ולמען האמת צריך ללמוד לייצר נפרדות בין המצב שלו לשל כל הבית.

מבחינת ההתנהלות שלכם שאת מתארת,את עושה הרבה מעבר למה שצריך,גם בבתים נורמליים שאין שם אתגרים מיוחדים העומס של החיים עצמם הוא הרבה פעמים נוגס המון מהזמן והכוחית שלנו.

אצלי בבית אין שתי ארוחות מבושלות ביום בקושי אחת,לפעמים זה סתם התנהלות של איך להכין מראש חוץ מיזה ממש לא חייב טרי,אצלי בקבוע מוציאה אוכל שנשאר מהיום הקודם,

אני גם לא מתעקשת עם הילדים על מקלחות כל יום,רק המריבות על זה מתישות אותי,אם לא טיילו והתלכלכו והזיעו לא מקפידה על זה  ובטח על בגדים, בגדים שלא מלוכלכים ומריחים טוב אין סיבה לא ללבוש שוב.באיזה שהןא שלב הם גודלים ואז הם במילא מבלים  במקלחת בלי הפסקה ומחלפים בלי סוף בגדים.

כנל לגבי הנקיון של הבית,

ובטח בבית של ילדים קטנים לא הייתי מצפה לסדר ובטח לא בחופש שמוסיף על הקושי

ממה שנראה לי מה שאת חושבת זה בעיקר מה שמרגיש לך,זה העול שעליך והחוסר שותפות שלו. כן הייתי ממליצה לך ללכת את לטיפול אישי כדי לקבל כוחות ולהתחזק,כדי לקבל את התמיכה שאת זקוקה לה,

וגם כדי ללמוד לייצר נפרדות.

או לחילופין לצאת לחוג,כושר,וכו משהו שיעשה לך טוב בלי קשר למצב שלו...

שולחת לך המון כוחות...

תודהחיה לצד
ב"ה אלף פעח הוא כבר לא בדכאון..... אבל כן בתפקוד נמוך... נמנע משינה, ישן מאד מאוחר, קם בקושי, עייף מאד כל היום אז אין לו כח לעוד דברים כשהוא חוזר... מאכיל את הילדים חצי משכיב אותם חצי אני לא מספיק בצורה מושקעת... הולך לנוח מול מסך.... יוצא לערבית חוזר למסך הולך לישון מתישהו בשעות הקטנות (יכול להכנס לעשות אמבטיה ב3 וחצי נניח... ב7 וחצי בבקר כבר צריך להיית זמין טלפונית וער למענה בעבודה... בשמונה ועשרים בערך לצאת...) זה לא שפוי ולא בריא.... מדי פעם נרדם טרוק על המיטה בשעות מוקדמות כשהגוף כבר קורס.... 
אבל למה זה משפיע עלייך ?המקורית

אם הוא בכל זאת קם, ובכל זאת מאכיל ומשכיב. איפה הקושי שלך מול זה?

בכמה מקומות...חיה לצד

קודם כל כבר יש בנים יחסית גדולים שרואים שאבא לא קם לתפילה ובכלל ישן... ויוש ערבים שלמים מול המסך....

בזוגיות אנחני בכלל לא מדברים כי הוא צריך את הזמן שלו וכבר עייף ממש.... גם כשאנחנו כבר יחד זה בשעות מאוחרותתת ומופרכות.


וגם זה שהוא עייף כל כך הוא יחסית לא סבלן לילדים, אין לו כח לעבודות בית ברמה בסיסית... 5 דקות מדיח.. 5 דקות טאטוא.... כלום. גם בשישי הוא בסוף די נמרח.... עושה את המינימום שבמינימום מתוך מה שהוא אמור כשאני משתדלת להכין בכיף ובשפע ולדאוג להכל. הוא כן סהכ משקיע ומתאמץ לשמח אותי לא אגיד שלא... אבל היכולות והתוצאות נמוכות.

איך זה לא ישפיע? בטח שזה משפיע🙁אם_שמחה_הללויה
עבר עריכה על ידי אם_שמחה_הללויה בתאריך כ"ד באב תשפ"ה 17:59

אני חושבת שדברים שהכי מפריעים לך בסוף זה הקימה מאוחר וחוסר היכולת להביא פרנסה, זה מערער את הביטחון והיציבות, זה כל כך מובן. גם חוסר תקשורת כן, אבל זה סוג של נגזרת מהאורח חיים והחוסר בטחון שלו.

כמו שהבנות אמרו לך הדבר הכי נכון לך, לייצר איזה שהיא נבדלות, להפסיק לחשוב איך את הולכת לעזור לבעלך, פשוט don't. תשחררי. רק הוא יכול לעזור לעצמו.

תתחילי לחשוב איך את עוזרת לעצמך. מה ישמח אותך?

מה את יכולה לעשות בשביל עצמך בלי תלות בבעלך?

אולי את בעצמך תצליחי לא להגרר ולקום מוקדם ואז לעשות משהו שישפיע על מצב רוח שלך? מקלחת/ טיפוח/ הליכה/ תפילה/ כתיבה..זורקת לך רעיונות

ממש מבאס שאין חברות נפש ואין משפחה תומכת,

אבל אולי כן יש דרך לייצר חברויות/ לשתף דברים?

ותמשיכי כמובן לשתף כאן!!

 

את תראי ככל שתתחזקי ותהיי בעצמך אור זה ישפיע על בעלך. השמחה היא מדבקת. אני מבינה שסחבת את זה כל כך הרבה זמן כבר יאללה בא לך כבר גם לנוח ושהוא יהיה זה שישמח ויאיר את הבית. תתני עוד "פוש" קטן נשמע שכבר יש שיפור!!!

וגם יש ימים כאלה לכולנו! שפשוט נמאס מכל ההתמודדויות. אולי את צריכה לקבל וסת? לי זה קבוע קורה בתקופה הזאת שאני רואה שחור ושחיים שלי אומללים ואז כשנגמר, פתאום יש לי תקווה ואני רואה את החיים באור אחר🙂


 

ממליצה לך גם על ספרים: "לדעת להכנע" של לורה דויל וחכמת נשים של הרב ארוש יש שם פרק "בעל עצוב".

שניהם מדברים על איך לשחרר שליטה ולהשקיע בעצמך עוזרים.


 

 

לדעתימקקה
ממה שאת מתארת בהחלט יש צורך ומקום לשקול טיפול תרופתי. אומרת לך כמטופלת בעצמי! זה מאוד עוזר לתפקוד ולשינה ולהכל.
קודם כל לגבי הבנים שרואיםעל הנס

לא בטוח לי שלקחת ללב את זה שהוא לא קם זה יהיה לך חכם,

מכירה מקרה במשפחה שלי שאבא קם בנץ לא בגלל זמנים אלא בגלל המעלה שבזה כבר40 שנה ספויילר -זה לא עבר לילדים שלו רק אחד קם מוקדם בפועל היום.

מצד שני שזה חתן של האבא הנל הוא קם ממש מאוחר כמעט שאינו מתפלל אפילו קר'ש בזמנה אבל הילדים שלו מקפידים מעצמם לקום לנץ כשהם יכולים או לפחות תפילה במניין וכמה שיותר מוקדמת...

לשחרר את זה זה קשה ממש.

עצם זה שבעיקרון הוא רוצה לשמח אותך זה כבר המון,קשה לו עם עצמו שהוא פשוט לא מצליח.לפי דעתי תפרגני לעצמך בלי קשר אליו,

את עושה המון ולפי דעתי את מתנהלת מאד שונה מאיך שאת מרגישה.אז יש לך המון מה לפרגי לעצמך.

אחר כך תפרגני לו בקטנה....

אני חושבת שחשוב לעשות הפרדה פההמקורית

קודם כל, זוגיות רעועה גורמת לנו להסתכל על הצד השני בעין ביקורתית יותר. שלא לומר ביקורתית מאוד. כי אנחנו משליכים את החוסר שלנו על החסרונות של הזולת.. זה מאוד הגיוני שאם את מורעבת רגשית את רואה את כל השאר הדברים שמפריעים לך והם מועצמים ומוגדלים

אבל אני חושבת שגם אם זה בא לנו באוטומט, חשוב לעשות את ההפרדה. כי מביקורת לא יוצא טוב.

הנכון הוא להנכיח את החוסר הרגשי שלך ולתת לו מקום. קודםם כל. כי כל השאר הם סימפטומים של ה"מחלה האמיתית"

בזה שהוא לא מטםל בעצמו את רואה את זה שאת לא חשובה לו.

בזה שהוא לא קם את רואה את זה שהבית והחינוך לא חשובים לו

כשלצעשה השורש, הפצע, הוא התחושה שאת בלתי נראית בעיניו ולא חשובה. ואת הפצע הזה הכי חשוב לרפא.

הרבה פעמים החוסר הזה לא קשור בהכרח לבן הזוג, אלא הוא כל פעם פותח פצע ישן וכל השאר מתלבש עליו. למשל - יש לך קושי עם ביקורת כמו שכתבת. זה הרעיד לך את אמות הסיפים וגרם לך להטיל ספק בהתנהלות שלכם. מן הסתם זה לא מעכשיו. זה פשוט נפתח עקב הביקורת שביקלת.

כנל מול בן הזוג. ההתנהלות הנכונה מול דברים כאלה היא באמת בעיניי לעשות הפרדה, להציב גבול ולומר - עד כאן.

תנכיחי את החוסר אבל לא בביקורת ותמקדי את עצמך בקושי האמיתי. אל תתלי את טיב הקשר ביניכם בזה שהוא לא קם בבוקר או לא מטפל בבעיות השינה שלו, אלא בזה שאת לא מרגישה מספיק חשובה בעיניו שזה העיקר בעיניי

וגם, מאוד תלוי איך את ניגשת לזה

אתם מדברים על זה בכלל? איך? (זה לא פוות חשוב מלמקד את עצמך)

בסוף, נכון שבן זוג לא מתפקד יכול להשפיע על האישה. ברור, אנחנו לא חיים בנפרד. מצד שני יש הרבה זוגות שלמרות זאת חיים טוב. כי העיקר ביניהם קיים.

ועוד משהוחיה לצד

אני חושבת שזה גם עושה אותו קצר רוח יותר

כלפי הילדים ובסוף גם כלפי. הייתי בנפרדות שזה עניין שלו אבל אני מבינה יותר ויותר שלא, כי זה משפיע על כל הבית. בנאדם שבקושי ישן לא מתפקד בצורה נורמלית אין מה לעשות.....

הילדים במקרה כזהעל הנס

בדרך כלל יודעים לייצר נפרדות מעולה...

אל תשכחי שאת מייצרת נפרדות בעצמך הם רואים וקולטים ומבינים יופי.והם לומדים בלי הסברים לייצר נפרדות בעצמם

לא לגופו של ענייןמקקה

הסטנדרטים שלך ממש גבוהים

פסטה זו אחלה ארוחה

אם אני עושה שוטפת שירותים פעם בשבוע זה הישג טוב, לא תמיד מגיעה לזה

אין סיכוי שמבשלת שתי ארוחות

הבית מבולגן ברוב הימים

לא רואה בעיה האמת בכל זה.

תודהחיה לצד
זה האמת מאד מעודד ומנרמל.....
לגמרי...מה שכתבת בשבילי זה סטנדרט גבוהיעל מהדרום
מצטרפת. לגמרי נשמע סטנדרטי . גם השקיעה למסכים 🙃אור עולה בבוקר
מצטרפת גםאונמר

ותראי כמה פה כתבו לך את זה, שטכנית - רוב הדברים שכתבת שמבחינתך הם סוף העולם - הם פשוט קיימים אצל כולם.

וואלה לא מגיעה ללנקות שירותים כל יום.

פעם בשבע זה במקרה הטוב.

כן יש לי מה לגדול מיזה, אבל ממש לא לוקחת את זה כפרמטר להאם אנחנו שפויים או לא.

פסטה זה מעולה ממש. אוכלים פה הרבה.

יכול להיות גם ימים של חביתה.

לא קורה מיזה כלום.

ארוחות מושקעות זה מעולה ופצצה, אבל ממש לא חובה.

 

גם מסכים.

מלא ערבים ששנינו שוקעים למסך, ואין כלום מעבר,

אבל בלי מצפון.

זה בסדר.

הגיוני שלא יהיה לנו כח אחרי יום מלא.

אחרי קצת חוסר שינה.

ילדים שמתישים אותך

 

גם אני וגם בעלי יכולים להשקיב בלי הרבה תשומת לב ובחצי קלאץ'.

 

באמת שטכנית כל כל כל מה שכתבת קורה אצלי גם.

וזה סבבה לגמרי.

 

כל גבר ממוצע קשה לו לקום לתפילה.

זה שלו ולא מזיז לי. שלא יתפלל מצידי כל החיים. זה לא שלי.

הילד שלי למד שאבא לא תמיד מגיע לתפילה ואני בסדר עם זה.

השבת לא היה לבעלי כח והילד שלי הלך לבד עם אורח שהיה אצלנו, בחור בן 14.

כשחזרו מהתפילה בעלי קם, הילד שלי אמר לו, אבא נגמר התפילה.

סבבה.

נכון אז יש דוגמא יותר טובה של אבא שחשוב לו תפילה במניין.

אבל האבא שהולך תמיד למניין יש לו דברים אחרים שהוא לא דוגמא בהם. הוא נורא כועס נגיד. או כל דבר אחר.

אז כל אחד והתיק שלו.

אני לא דואגת לילדים שלי במובן הזה.

לדעתי אם הם מריחים בבית שכל אחד מחליט ויש לו בחירה, הם יותר יבחרו ללכת מלא ללכת,

מאשר שזה יהיה נטל שאמא היסטרית עליו אז אבא הולך כי השם ישמור שהילדים יראו אותו ככה.

 

זה לגמרי לדעתי ענין של שיחרור.

תרפי.

חושבת שכשיש לך איבחון של משהו, יותר קשה לשחרר, כי זה כבר כביכול טכני.

אבל ברגע שתביני ותעקלי שכל התסמינים האלה יכולים לקרות בכל בית נורמלי ורגיל של שני בני זוג שעובדים וחיים באופן מלא ורגיל,

אולי יהיה לך יותר קל לשחרר.

זה המטרה לדעתי בשבילך.

להכניס לך לראש כמה שזה בסדר וזהו.

לנסות להיות באמת מבפנים בסדר עם זה,

ואטומטית לאט לאט תראי שמגיעים ליותר דברים לדעתי.

יותר אוכל יותר ניקיון וכל מה שמפריע לך.

אבל זה באמת לא נורא לדעתי...

 

בהצלחה נשמה על התחושות. לא קל לחיות בהרגשה שאנחנו מפסידים את החיים.

אבל את ממש פסיעה מלחיות אותם ממש. כי באמת שאת לא מפסידה....

חיבוק

כתבת יפה ממשאמאשוני

התחברתי להרבה דברים, במיוחד שאותה מציאות יכולה להיות ביטוי לחיים שלא חיים אותם אלא חיים לידם, ויכולה להיות ביטוי לחיים עצמם שחיים אותם במלוא הכוח.

כלומר זה לא המה, זו התחושה הפנימית.

אני גם ככהרקאני
קודם כל מהכרות קרובה רק עם דיכאון 'רגיל'קופצת רגע

בלי רקע של פוסט טראומה אני יודעת כמה מאתגר ומוריד זה יכול להיות, למי שמדוכא עצמו אבל בהחלט גם למשפחה הקרובה והסביבה . אז את צריכה לפרגן המון לעצמך, על כל דבר קטן שאת עושה ועל כל פעם שכן הצלחת לשמור על מצב רוח טוב (וזה קשה!!!)


דבר שני, עכשיו אמצע-כמעט סוף אוגוסט, זו תקופה מאתגרת *לכל* המשפחות עם הילדים, בעיקר הקטנים, והחום המשוגע שהיה וזה שהכל נמשך כמו מסטיק 😬

זה מאתגר ולפעמים מתסכל לכולם גם בלי בעיות נלוות (כן גם אם נהנים בסה"כ ב"ה), זה הזמן להרגיש מדוכאים גם אם אין שום בעיית דיכאון, תרגישי בנוח!

איך @מתואמת כתבה כאן למישהי, אל תשפטי את ההורות שלך על סמך אוגוסט!


ודבר שלישי, מצטרפת לכל מי שכתבה לך שהסטנדרטים שלך גבוהים מאוד, הילדים שלי אכלו היום בעיקר קורנפלקס ובגט עם ריבה, ויש כאן שני הורים מתפקדים ובמקרה גם שניהם בחופש כרגע, זה מה יש היום, לא נורא בשאר הזמן לרוב הם אוכלים די סביר לדעתי, אבל אני לא מבשלת כל יום, מקפיאה ומפשירה להם, וארוחת ערב של חביתה ופיתה עם ירקות זו אחלה ארוחה בעיני לכתחילה.


תודה תודה תודהחיה לצד
אלה מילים שהם כמו מים קרים בשבילי על הלב. באמת. מרגישה כל כך גרועה עם המצב. נראה לי שכולם מסביבנו שורדים ומתפקדים מעולה ורק אנחנו בקנטים....
את מודדת את עצמך לא במדדים הנכוניםאחרית דבר

את מתמודדת עם סיטואציה לא קלה ומתמשכת


וזה עיקר העניין


המדדי נקיון בבית והרף מה אמורים אולי לאכול בצהרים מרגיש לי לא רלוונטי ...

נשמע שאת עושה ככל יכלתך וסה כל נה שצריך.


א. יש לך ציפיות גבוהות...לי גם בלי בעל שמתמודד המצב די זהה ואני מרגישה שזה ממש הגיוני בשלב זה של ילדים קטנים ונורים עמוסי משימות

תודה רבהחיה לצד
זה ממש מעודד אותי וגם מדגיש לי שאנחנו באמת לא במצב רגיל מה לעשות. והצלחנו הרבה יחסית לנתונים שלנו....
הצלחתם המון!!שאלות חיפה ח

מכל הבחינות שתיארת של הסטנדרטיים בבית גם אנחנו לא נורמליים


לרוב אני בלי מצפון מדי

לפעמים כן


אבל על דברים שמגיעים למצב יותר גרוע בהרבה ממה שתיארת.. 

אהובה ❤️קמה ש.

בס"ד


באמת אתם מתמודדים עם המון המון -


- הצלקות והשאריות של הדיכאון והפוסט טראומה (ב"ה שהדיכאון והפוסט טראומה עצמם כבר לא כאן 🙏🏻)

- עניינים של פרנסה

- גידול ילדים ב"ה! שזה נפלא אבל כל ילד זה תמיד עולם ומלואו של צרכים, אתגרים ועניינים.

- קושי בזוגיות כתוצאה מכל הרקע

- מילואים! (כל-כךךךך הרבה יכול להיות מקופל בזה)

- עניינים עם המשפחה המורחבת

- דברים חריגים שלא פירטת פה

- כל זה בלי תמיכה מהסביבה או מהמשפחה, ועם בדידות מסוימת שאת סוחבת איתך 🫶🏼

- כל זה כשיש, בכל זאת, מלחמה בקרע… שגם אם אני מאמינה משפיעה בסופו של דבר…

- וכמובן שהעיתוי חשוב כמו שכתבו, אמצע חופש גדול, אוגוסט… שזה אתגר בפני עצמו ברוב הבתים.


ועדיין את כותבת -


- שהוא משתדל, משקיע ומנסה לשמח אותך

- שילדיכם מקבלים חום ואהבה (כמה, כמה, כמה זה חשוב!)

- שרוב הזמן את כן שמחה, בבית שלכם ובכל מה שהצלחתם לבנות, למרות כל האתגרים.


עכשיו את רואה את מה שלא עובד.

פתאום את לא בטוחה גם במה שכן היה נראה לך עובד

(בעקבות ההערות שקיבלת וגם כי ככה).


ואני רק רוצה להזכיר לך שלכולנו יש תקופות שאנחנו מרגישות יחסית למעלה (כן, למרות האתגרים!)

ולפעמים אנחנו מרגישות למטה, במקום של ספק וחוסר הצלחה.

ברגעים האלה לא מצליחות להתחבר לשמחה, לסיפוק, להודיה ולביטחון בעצמינו ושאנחנו כן במגמת התקדמנו במסע שלנו, ושזה כל מה שבאמת חשוב.

אבל זה זמני! הגל הזה יעבור ושוב תרגישי תקווה, הספקים, תחושת עשייה והתקדמות, אופק וסיפוק (גם אם יישארו אתגרים).


אני לא בטוחה למה זה ככה,

למה ה' ברא אותנו עם זמנים כאלה וזמנים כאלה.

אבל זאת עובדה, כולנו לפעמים פה ולפעמים שם.

ובזמנים שאנחנו שם, ב"מוחין דקטנות" האלה,

כל מה שנדרש מאיתנו, זה לזכור שזה יעבור,

וש"נחזור לעצמינו", לכוחות ולחזון שמניעים אותנו קדימה.


לאותם הכוחות -

שאיפשרו לבעלך להחלים ממצבים נפשיים מורכבים מאד

שאיפשרו לכם להביא ילד אחרי ילד אחרי ילד

שמאפשרים לכם בחלק מהזמן כן להביא את הבית למצב טוב

שמאפשרים לשניכם (!) לעבוד

שמאפשרים לכם להעניק חום ואהבה

שמאפשרים לכם להמשיך בחיפוש אחרי עבודה טובה יותר (בע"ה שיקרה כבר! ישועת ה' כהרף עין!)

שאיפשרו לכם לשרוד לבד את כל השנים ואת כל ההתמודדויות שעברתם

שמאפשרים לכם כן להיות ביחד מדי פעם

ועוד המון, אני בטוחה,


ושיאפשרו לכם בע"ה -

להשתלט יותר על הבית, לאט לאט,

להגיע לעבודה טובה לבעלך בע"ה, בכל מובן אפשרי,

לסדר את הרגלי השינה ולהיות עם יותר חיוּת,

להתייצב מבחינה כלכלית

להשביח את הקשר ביניכם

ופשוט להמשיך ולהגדיל את כל הטוב שכבר יש לכם!!!❤️


מאיך שהבנתי אותך,

בחלק ענק מהזמן, את שם, בתקווה, בשיפור ובהסתכלות קדימה.

ואני רוצה להגיד לך שרק זה, זה ביטוי לתעצומות רוח ענקיות!!!!

ותראי את כל מה שהצלחתם לבנות באמת…

איזו מלכה, ואיזה אנשים את ואתם…


(ומצטרפת למה שכתבו לפניי - גם אצלנו לא פעם לא מריח כמו שאני רוצה, בגלל כיור שלא מגיעים אליו, או כביסה מלוכלכת שלא זכתה לטיפול עדיין, או רצפה שמחכה יותר מדי זמן - ואפילו שרותים שהוזנחו. אני שונאת את זה, כן? לפעמים זה מדכא אותי ממש וגם גורם לי להרגיש שאנחנו "כישלון" אם לא מצליחים להיות על הבית כמו שצריך. אבל באמת באמת, זה גם כל-כך קשור לשלב הזה של החיים שלנו, כשיש ילדים בבית ב"ה והם מלכלכים ומייצרים בלגן בלי סוף, שיהיו בריאים, ואנחנו ההורים, אנחנו עסוקים בהמון דברים גדולים וקטנים. וגם אצלנו מפספסים מקלחות, וגם אוכלים פסטה, הם דווקא מאד אוהבים את זה 😃…).


חיבוק מהממת!!!

שה' ישמח ויפנק אתכם ושתראו רק טוב!

יהיה בסדר בע"ה, עשיתם עבודה מדהימה ואתם בדרך הנכונה❤️

כתבת מהמם קמוש! והפותחת באמת גיבורה!!אם_שמחה_הללויה
תודה נשמה וגם את! התחברתי לנשימה ולתקווה שהבאת!קמה ש.
תודה אהובה 🥰אם_שמחה_הללויה
אהובה מבחינה טכנית מה שאת מתארת לגמרי בסדרממשיכה לחלום

מה שחשוב זה שאת מתארת מבחינה רגשית שאתם שוקעים וקשה לכם

הייתי מתחילה בלחשוב איך להרים אותך, כשלך יהיה אנרגיה ויהיה לך טוב זה ירים אתכם קדימה

מה ממלא אותך?

מה משמח אותך?

את אוהבת לצאת לטבע, לים? צאי עם הילדים, ככה בלי כלום.

אוהבת אוכל טעים? תפרגני לך, תקני או תכיני 

אוהבת יצירה?

אוהבת סרט או סדרה מעניינת?

אוהבת לצאת להליכה או ספורט?

אנחנו בווווולל כל התיאור של הההתנהלות בית וילדיםשיפור
ואני לגמרי מחשיבה אותנו בית נורמלי, סבבה ומתפקד.


אבל ההתמודדות עם הקושי של בעלך ובזוגיות באמת נשמע מאוד מאוד קשה ובודדה. נשמע שעשיתם תהליך מדהים!!! אבל עדיין המצב לא פשוט בכלל. ונראה לי שיש עוד המון שאתם יכולים להתקדם בזוגיות ולהפוך את ההתמודדות ליותר משותפת. חיבוק גדול!!! והמון בהצלחה!!!

אהובה, קראתי אותך ברגשות מעורביםאנונימית בהו"ל

סליחה שלוקחת את זה למקום שלי, אבל אולי זה יהיה לך לעזר.

מה שכתבת מאד מזכיר לי את בעלי

התחתנתי איתו מתוך אהבה והערכה גדולה, ראיתי בו המון מידות טובות ואישיות מיוחדת

וכשהתחילו "החיים האמיתיים" פתאום ראיתי שהוא מתפקד ממש אחרת ממני

ממש מזכיר את מה שכתבת..

הולך לישון בשעות שיותר קרובות לבוקר מאשר ללילה.. קם מאוחר, או נופל על המיטה ונרדם באמצע היום, גם אצלינו השעות שהיינו ביחד הם מאוחרות והזויות

גם מבחינת עבודה, הוא פחות בנאדם שיכול לתפקד 100 אחוז בעבודה, היה מאחר המון.. עד שהעיפו אותו, ואז תקופה שלא היתה לו עבודה

גם מבחינת התפקוד של הבית, הוא טוען שהוא 'עצלן' וממש קשה לגרום לו לעשות משהו בבית.

אנחנו גם בערב מותשים ונופלים שתינו למסכים (מי לא?)

אבל. אחרי תקופה קשה מאד, שהתבאסתי עליו בלי סוף וניסיתי לגרום לו להשתנות

אני כל כך מתוקתקת ומסודרת. ברור לי שאם רוצים שהיום יהיה מועיל שומרים על שעות שינה וכו' זה פשוט היה משגע אותי לראות אותו נמרח כל הלילה ואז למחרת מתפלא באמת שהוא לא הצליח לקום..

בסוף הלכתי אני לטיפול, ועשיתי תהליך מאד עמוק עם עצמי לא לנסות לשנות אותו ולקבל את מי שהוא

ולאט לאט למדתי להכיל את המציאות שלו גם אם לו להסכים איתה.

לדוגמה השעות שינה.. פתאום התחלתי לשאול את עצמי מי אמר שאני הנורמלית והוא לא?

אולי הנורמלי זה דווקא להנות מהשחרור ומהשקט שלא השעות המאוחרות? אולי את זה הנפש שלו צריכה? את הזמן הריק הזה בלי לחץ וחשבון? והוא מוכן לשלם את מחירים של זה, אבל זה מה שחשוב לו...

גם בעניין של העבודה למדתי לשחרר. זה לא שלי ולא עניני, כמה הוא עובד ואיפה

וכמו קסם, הוא התחיל קצת יותר לקחת אחריות ככל ששיחררתי

לא לגמרי, אבל הרבה יותר מההתחלה

ועוד היום בעלי כזה.. קצת רחפן.. מתפלל בצהרים.. לא מספיק דברים.. מתבאס על עצמו שלא עושה דברים בחיים

וגם הוא קצת בדיכאון לפעמים

אבל מישהו פעם אמר לי משהו חכם

שמה שמגדיר נורמליות זה היכולת לעבוד ולאהוב

אז הוא עובד, גם אם לא כמו שרציתי

והוא אוהב

ולי, זה מספיק ומספק

ואם אני  מרגישה שהוא שוקע קצת אני מתנתקת ריגשית

ומעריכה אותו המון

ותאמיני לי כשהוא מרגיש את ההערכה, למרות שהוא לא כמו כל החברים הסופרמנים שלו זה מחיה אותו ממש

בסוף, העולם לא מושלם, לכל אחד יש את הדפקה שלו

ואני ממש מאמינה שאם רוצים אפשר לייצר זוגיות מעל כל הקשים.

לא ציינתיאנונימית בהו"ל

בעלי גם כן מתמודד עם משהו קטן נפשי, פלןס בעיה פיזית במעיים שמשפיעה עליו ועלינו לא מעט

מדהים!! איזה עבודה עשית, איזה הכלה..לב אוהב
אני מניק חדש שפתחתי לפני כשבועיים לפריקה מאד דומהחשבתי שאני חזקה

(והייתי מותשת בשביל לכתוב אפילו),

מבינה אותך מאד. בעל שמתמודד עם רקע נפשי אחר, יודעת היטב מה זה התחושת שקיעה, וההרגשה שהכל עלי. זה קשה מאד לשאת את זה! את בעצם מרגישה בודדה במערכת הכי משותפת שאמורה להיות... מי שאת מצפה/ ציפית ממנו להיות הכי כאן בשבילך ברגעים שלך קשה, לא נמצא בעצם..

קודם חיבוק גדול!

הגישה שלי מנסיוני, להיות "טובה דיה" לילדים ואל בעלך (מכירה את הביטוי? "אמא טובה דיה", את הכי טובה לילדים שלך בגבולות היכולת שלך).

וגם למצוא לך עוגנים שממלאים אותך, דברים קטנים שעושים לך טוב לעצמך.

מחזקת את ידייך ממש!

את גיבורה אמיתית!

מה שאני קראתימקרמה

הדגש הוא בעיקר על איך את רואה את הדברים והתחושות והרגשות שלך

כי אוביקטיבית- ממה שתארת

אני לא קראתי בית לא מתפקד


2 ארוחות ליום???

אקנומיקה בשירותים פעם ביום???

שטיפה כל שבוע???


אני לא מזלזלת בפרשנות שלך

במיוחד שאת מרגישה שאת שוקעת


אבל תנסי לברר כמה מזה נובע מההתמודדות של בעלך וכמה מזה נובע מהציפיות שלך ומהתמודדות שלך


אני רק מזדהה עם כל מי שכתבה שנשמע שהבית מתפקד מעולבוקר אור

מבחינת תפקוד

ויותר מזה

אצלנו מנקים שירותים פעם בשבוע (בחיים לא עם אקונומיקה אגב) ורק אם הילדון משפריץ מנקים נקודתית

ארוחת ערב בדכ לא מבושלת הם אוכלים הצהרון

ופסטה זה הארוחה המושקעת מבחינתי.. גם עכשיו בחופש אוכלים מקסימום ארוחה מבושלת אחת בדכ לא טריה

גם כאן יש בלגן ואנחנו אגרנים בהגזמה..

הדבר היחיד אולי שבקיץ כן מקפידה על מקלחות כל יום לגדולים.. התינוק שלוש פעמים בשבוע

אבל נשמע נורמלי ממש

לא יודעת לגבי שאר מה שכתבת..

אני חושבת שהקושי האמיתישוקולד פרה.

זה לא התקתוק של הבית.

זה הכובד של הדיכאון. זו האבטלה. זו התחושה שהחיים הם מחנק.

גם אצלנו היו תקופות כאלו, והבנתי מהר מאוד שאני על הישרדות.

שזה אומר שאני יותר רגישה, יותר מתערערת, יותר צריכה לדאוג לעצמי.

שזה אומר שאני לא מתרכזת בו. בכלל. 

כלומר- נחמדה, אמפטית, מתעניינת, אבל ממש ממש לא המטפלת שלו.

הפוך- גם מצפה ממנו לתפקד. לא מרחמת. יש בתוכך את הכוח, והכל תלוי בזה שאתה תבחר להתקדם עוד קצת מחר.

 

אני באמת חושבת שהדרך לבריאות נפשית בבית, עובר דרך אמא שפויה שעושה לעצמה עוגנים של כיף, של חברה בריאה, של יצירה ושחרור.

הרבה יותר מאשר תזונה או ניקיון... 

מה שאת חווה ומרגישה בתוך ליבך, זה הדבר הראשוני שמשפיע על הבית ועל הילדים.

ואם בעלך הוא גורם מוריד- אז מייעצת לך להיות נחמדה ולהתרחק אם הוא קודר ומייאש.

 

מצד שני- לשדר לו אמונה שהוא יכול לפרנס אתכם בכבוד, וכמה עול זה מוריד ממך... זה נותן לו הרבה כוח להתגבר עוד ועוד. 

 

 

מה שכתבת מדויק! וגם מנסיון שלי פשוט עובדאם_שמחה_הללויה
מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !