דבר שני.. הכי בריא בעיניי לחפש מישהי מהסביבה הקרובה. מחנכת מהעבר. מורה שהיית איתה בקשר קרוב. מישהי מצוות המדרשה. אולי קרובת משפחה. מישהי שאת יכולה לסמוך עליה ולהניח אצלה את זה.

בהצלחה נשמה, שה' יאיר לך!!

או מי שיכול להכיל. לשמוע בלי לשפוט.

תכלס באמת הכי טוב טיפול כי זה בדיוק המרחב שמאפשר את זה.

האמת שאני זוכרת אותך והספקתי לקרוא את השרשור הראשון שכתבת.

אם תרצי לשתף בפרטי בשמחה

ואופצינ נוספת זה לדבר עם ה' בלי הסחות דעת.

איכשהו כדאי להוציא את מה שיושב על הלב כי זה ממש מכביד ומעיק.

אם אצטרך לשלם מאות שקלים בשבוע אז אין לי דרך להסתיר מבעלי.

ואני בכלל לא בטוחה שזה יעזור לי... לא בטוחה שיש משהו או מישהו בעולם הזה שיכול להכיל אותי ולעזור לי.

בוודאי שיש מי שמכיל.

ועזרה יכולה להתבטא גם בדברים פשוטים כמו לאפשר מרחב בטוח מכיל ומבין. זה לכשעצמו המון.

ויש לדעתי דרך הקופה סבסוד למספר מסוים של טיפולים פסיכולוגיים...

אני שילמתי בסביבות ה140 לטיפול (לפני כמה שנים טובות)

אולי גם עמותת ער"ן תתאים. 

ואני בטוחה שיש מישהו שיכול להכיל❤️

אין לי מושג מה הסוד שלך, אבל את כנראה לא המקרה היחידי בעולם.

שלפחות במאוחדת זה בחינם

30 פגישות עם פסיכולוגית או פסיכותרפיסטית

אפשר גם בזום

והבנתיש אם מבקשים המשך טיפול ואת רצינית מקבלים גם יותר

זה כל כך נגיש שפשוט חבל לא לנסות, יש אנשי מקצוע טובים גם (יש גם שלא.. יש הכל)

לשתף את בעלך שאת הולכת לטיפול. כמובן את לא צריכה לומר לו את הסיבה המדויקת אם את לא בשלה לכך, אבל כן לשתף שרת מרגישה שאת זקוקה לטיפול אישי לפתור דברים עם עצמך.

בעיניי מאוד לא בריא לצבור סוד על גבי סוד. יש את מה זאת לא רוצה לספר לו? בסדר. אבל עכשיו גם להסתיר שאת הולכת לטיפול זה מתכון לשקרים קטנים שבסוף יתפוצצו. עדיף לעבוד בכמה שיותר שקיפות וכנות

במיוחד שאת מסתירה גם מבעלך שזה הבן אדם שאת אמורה להרגיש איתו בנוח

באמת יהיה קשה להסתיר ממנו הליכה למטפלת בעלות של כמה מאות.

אני לא מכירה מטפלים זולים כך שלא יודעת להמליץ לך.

טיפ קטן - לפעמים יש תחושה שיש סוד נורא גדול כבד ומעיק, לך הוא מרגיש גדול אבל לפעמים לאחרים הוא חסר משמעות.

תנסי לחשוב על הכיוון הזה ואולי זה יקל עלייך

בהצלחה!

לחיות בזוגיות בה יש סוד שמעיק עליך בכזאת עוצמה זה מתכון לקושי נורא גדול. שומעים את המצוקה שלך מבעד למילים שאת כותבת..

לצורך העניין את יכולה ללכת לטיפול ולספר לו שיש לו קושי שכרגע את לא מסוגלת לספר לו מהו וזו בדיוק הסיבה שאת הולכת לטיפול כדי שתהיי מסוגלת לספר.

מבחינתי זוגיות טובה היא זוגיות בה את יכולה להרגיש שמי שאת מתקבל ללא שיפוטיות, בהכלה מלאה, ואהבה של כל הצדדים שבך. אם את רוצה להגיע לשם, נשמע שאין ברירה לעשות תהליך טיפולי שבסופו לא תצטרכי לכתוב משפט כזה קשה כמו "אני כ"כ טמאה" זה משפט שמכיל בתוכו הרבה שברים שאני בטוחה שאפשר לתקן אבל צריך לעבוד על זה, ובלי טיפול אני לא בטוחה שתצליחי למצוא מענה נכון

רק מחזקת אותך קודם לדבר עם מישהו מקצועי ורק אחר כך לשתף אותו.

(אם בכלל, אולי לא מתאים ולא צריך לשתף אותו)

ובאמת שמטפלים שמעו כבר הכל, הכל.

כמה שנשמע לך שהמקרה שלך גרוע, זה התפקיד שלהם ויש מענה ודרך להתמודד עם הכל.

אם את רוצה.

מקווה שאני ניק מספיק ותיק וזה לא בעייתי (לכן גם כותבת את ההצעה פה, ולא באישי).

אשתדל להיות לך אוזן קשבת בלי לשפוט.

ובכל מקרה, תזכרי תמיד שבמקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים.

והייסורים הגדולים שאת עוברת עכשיו, מעידים על הנשמה הטובה שלך- שמתחרטת, ורוצה לחזור לחיות בטוב.

יצא לי כמה פעמים בזמנים של קושי שרציתי לשתף מישהו אבל לא מצאתי מי ובלי שיפוטיות כתבתי בצ'אט והוא היה טוב;)

כמובן לא מחליף טיפול אם זה משהו רציני אבל בתור התחלה ולדברים נקודתיים הוא נותן מענה מגניב.

חיבור גדול יקרה!

סליחה כן

אני מתה עליו

אבל ממש לא שייך לאישה שהולכת עם כזה משא כבד על הכתפיים לפרוק בגיפיטי

קודם כל אין מה לעשות - הוא לא בן אדם..

דבר שני עלול לדלוף ממנו מידע פרטי וזה דיני נפשות

ושלישי והכי חשוב הוא *לא* גורם מוסמך ו *לא* מקצועי ולא טיפולי, שמההודעה הנ''ל של הפותחת ומשאר ההודעות שלה זועק צורך בליווי וטיפול.. בעיניי צריך ממש להזהר מעצה כזאת.

בקטע טכני, אחלה ג'יפיטי

גם לפעמים באיך לשפר תקשורת,

אפילו בשאלות מסוימות נקודתיות

אבל

ויש אבל גדול

בעניינים של חיים מוות (וזה מה שעולה פה בשאלה. נושא סופר משמעותי ורגיש שקשור לנפש של אדם!!)

זה ממש לא רלוונטי.

את יודעת שצ'ט ג'יפיטי המליץ למתמודד נפש להתאבד?

את יודעת שאפשר להגיד לגי'פי תן לי עצות אבל תגיד לי ללכת לטיפול או לייעוץ אצל מישהו מקצועי? ואז נוצרת תחושה של הגנה או התקדמות כבפועל לא קורה כך ומבזבזים זמן יקר.

לך @רָנִּי יקרה

גם הפורום לא יכול לתת פה מענה בעיניי

יש לך קושי מטורף, לא רק שהוא קשה בפני עצמו הוא גם סודי, ואת לבד. וגם מלווה ברגשות אשמה של אני טמאה.....

אחותי את ראויה לחיים טובים

ואת אמיצה

הנה התחלת צעד ראשון- כתבת כאן בפורום

ומה הצעד הבא?

למצוא דמות בחיים האמיתיים ולכתוב לה

אפשר להתחיל בכתב ולא בעפ' אם זה יותר קל לך.

אפשר מישהו מקצועי שאת לא מכירה

אבל. לא. להשאר. עם. זה. לבד!!!

אנשים יצאו ממשברים מטורפים כן?..

יש לך פייבוקס? מכירה את מיכל דנינו הכהן?

שיינברג ימ''ש שר''י פגע בה מינית במשך שנים. את יודעת מה זה היה בשבילה להבין את זה? לשקם את הזוגיות אחרי דבר כזה? והיא קמה מתוך השברים. בהרבה עמל. אני נותנת אותה כדוגמא כדי להרגיע שהעולם ראה הרבה פערים והרבה קושי גם בתוך זוגיות, ובע'ה אפשר לתקן ולרפא את הלב. מותק מגיע לך חיים!!!! לא חיים של הסתרה, לא של סוד, לא של ריחוק מהאיש שלך אלא חיים מאירים שמחים ויצירתיים!!

תפני למישהי שאת סומכת עליה!!

@נוניש (לא מצליחה לתייג) כפרעלייך סליחה על החריפות,מקווה שלא ניפגעת ממני, זה דיני נפשות בעיניי.

יש אפשרות לעשות שיחת ייעוץ עם מטפל רגשי ללא עלות ודרך הטלפון.

גם ערן וסהר  נותנים מענה טוב.

לדבר איתו, לכתוב ולפרוק לו גם עוזר.

לבקש ממנו שליחים טובים.

לא משנה מה עשית, את טובה וה' אוהב אותך ותמיד אפשר לתקן

אני חושבת שיש לה כתובת מייל כלשהיא שמטיילת, היא תמיד מספרת על מיילים ששולחים לה, אם אני לא טועה היא מהתחום הטיפולי, אבל יכול להיות שלא, תנסי לגגל , אם היא לא הכתובת, תנסי לברר מולה מי כן

חיבוק ענק

אבל אני פסיכולוגית, אם תרצי שנדבר חד פעמית בטלפון.

אם צריך יכולה לשלוח לאחת המנהלות את צילום הרשיון שלי והיא תאשר

דבר ראשון חיבוק

אם זה לא קשור לפגיעות מיניות אז אל תמשיכי לקרוא כי זה לא רלוונטי..

אבל סוד התקשר לי לנושאים כאלה

אם זה קשור אז מגיע לך טיפול חינם מהמדינה ואף אחד לא אמור לדעת על זה..

נשמע כבד ממש❤️

כמה כיוונים:

1. לכתוב לעצמך

2. אפשר לכתוב שאלה לרב או חברים מקשיבים או כאלה

3. אפשר לדבר עם ער"ן ומוקדי סיוע דומים

4. אפשר לדבר עם השם יתברך

את זה אני מציעה לך באופן ראשוני❤️

נראה שזה באמת משהו שמכביד עלייך והולך איתך, ולפעמים זה לבד לא יספיק.

יחד עם זה צריך בשלות לצעדים יותר עמוקים ומחייבים, לשתף את הבעל בזה שאת חווה קושי ובכלל.

צעד צעד, תתחילי בלתת מענה במה שעכשיו אפשרי לך.

וחיבוק גדול

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..