הוא צריך בת זוג שתפיג לו את הבדידות. בשונה מאיש ההלכה שהבדידות שלו היא יותר צורך טכני ופיזי בעזרה.

לא קראת את הספר?

ואגב, שמעתי שהרב סולובייצ'יק בעצמו החליף מתישהו את האופי שלו מאיש האמונה לאיש האמונה ובחזרה (כמדומני כשנפטרה אשתו). משהו כזה... כך שההקדמה למסה ההיא לא מדויקת ביחס לכל חייו המופלאים של הרי"ד

יש ב”ה חברים טובים אבל משהו חסר, משהו שיותר מהותי מקשר עם חברים/אחים/הורים.

תחושה של בית ושייכות

המחשבה שהזמן עובר, ובינתיים אני לא אמא

רציתי משפחה גדולה...

וגעגוע לתחושה של אהבה. 

זה קצת כמו לשאןל מה עיקר תחושת הקושי במציאןת ללא בית מקדש ושכינה -הכל.

הכל תפל

יש עניין להיות מודע לרגשות השונים שהחוויה מעוררת אותנו ובכך שלא הכל יהיה סלט בראש.

באלי לומר גם שכדאי גם להיות מודע לרגשות הפחות פופולארים - קנאה, תאווה, בושה וכו'

מודעות ריגשית היא דבר חשוב

ברגע שאדם נמצא בבליל רגשות הוא יכול להרגיש חוסר אונים כי הוא לא מבחין איפה זה יושב עליו. ברגע שאדם מה מניע את הרגשות שלו אז רוב הסיכויים שיהיה בחוסר שליטה ביחס אליהם.

*ברור לי שלא התכוונת לסתור את זה אבל ביחס לדבריך רציתי להתייחס לכך.

משהו בהוויה של הדייטינג בגילאי 26 כבר נהיה מאוס, רפטטיבי. זוכר מסיבות אירוסין של חברים שהתחתנו בגילאי 19-21 שהכל היה כל כך מתוק.

בגילאים שלנו אנשים מתחספסים, היציאה השבלונית לדייטים וההתפרנסות לעצמך, ההישארות ער עד מאוחר והיעדר ההקשר פועלים איזה אפקט שאני מרגיש שהוא מנוול עוד הרבה תחומים אחרים שראויים להיות רעננים.

לא שאני חושב שלהתחתן בגיל 19 ולפני צבא זה אידיאלי, אבל לפחות יש שם רעננות של פוטנציאל ואמון משותף בצמיחה. אפשר לזהות בחבורה מקילומטר כיום איזה חברים נשואים ואיזה לא, ולא רק בגלל הכרס.

בקצרה:

שייכות ומגע חסרים מאוד

לדעתי גיל 26 זה אזור הגיל האולטימטיבי להתחתן (אצל בנים). נכון שיש פחות את הרעננות והאמון הטבעיים והיפים שאתה מתאר, אבל אתה מרוויח את זה שאתה מודע יותר לעצמך (וכן היא. בהתאמה גילאית), וממילא הבחירה שלמה ומודעת יותר, וזה נותן תחושה שאין בחתונה בגילאים הצעירים יותר.

מתישהו בגיל מאוחר יותר מתחילות הבעיות האמיתיות של הרווקות המאוחרת, שם אתה מרגיש שאתה יותר נלחם מלחמות הגנה מאשר בונה את עצמך. גם משם אפשר לצאת מחוזק כמובן, אבל זה הרבה עבודה.

בכל אופן, גיל החתונה נקבע משמיים (למי שעושה את שלו) בהתאם למשימות שה' רוצה מהזוג, ברווקות ובנישואין.

בוורקות ישנם הרבה קשיים,

 בדידות, 

חסר למי לתת, 

חסר להשפיע ולקדש שם שמים

חסר ילדים לגדל. 

אני חושב שאפשר לסכם את זה במשפט אחד , חסרים חיים מלאים כדי שנוכל להופיע שם ה' בעולם. 

לכן גם אין כמעט משהו שבו אני אומר לעצמי "פה לא מפריע לי שאני רווק", כי גם אם טוב לי בקצת דברים כרווק (נניח שאני ישן בלי הפרעות בד"כ), אני רואה את זה כטוב שנובע מדבר שלילי, ולכן זה גם מפריע לי.. אבל אני שמח שזה ככה כי פעם כדי לא לסבול הייתי מתמקד בטוב וביתרונות של הרווקות ומדחיק את הרע והחסרונות ובגלל זה לא הייתה לי מספיק מוטיבציה להתקדם במה שצריך.

אגב, לא ממש קשור לשרשור, אבל עלתה לי מחשבה שההבדלים במה שקרה לארבעה שנכנסו לפרדס אולי קשורים/מתבטאים במקום הנפשי של האהבה הזוגית בתוכם.

כולם הרי היו חכמים גדולים ואנשי מעלה, אז למה רק ר"ע יצא בשלום?  

רק אצל ר"ע הייתה עם אשתו אהבה עליונה ואחדותית שהורגש שהניגודים הם רק התפרטות שלה, ובזכות זה הוא הצליח לתפוס נכון גם את התפרטות האחדות האלהית (אולי אני לא מדייק במושגים. אבל העקרון).

ולכן הוא גם הדגיש לחבריו מראש "כשתגיעו למקום אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים"- אמנם השיש הטהור צלול כמים, אבל בפנימיות זה משהו אחר. ככה אתם אל תדמו את מה שאתם רואים לחוויות ותפיסות שאתם מכירים, ובפרט לעניין האהבה הזוגית, כי אז לא תבינו נכון (הוא ידע שהם לא חווים ורואים את האהבה הזוגית כמותו). תנסו כמה שיותר לבוא בהקשבה פסיבית ופתוחה לגמרי.

לאחר, לעומתו, הייתה שייכות נפשית לאהבה עליונה כמו של ר"ע, אבל בפועל לא הייתה לו אהבה כזו, ולכן הוא טעה בעניין מיטטרון. לא הייתה לו חוויה נפשית של אהבה זוגית ברמה הנדרשת כדי לקבל ממנה משל "נפשי" מספק על האחדות האלהית שכן היה לו את הפוטנציאל לתפוס אותה. וכשיש פוטנציאל לא ממומש, כשיש שייכות לעניין ואתה לא מצליח לממש אותה, התוצאה היא לא מוות או שגעון, אלא הליכה לצד השני- כפירה (אפשר גם לקשר את העניין לזה שאביו הקדישו ביום מילתו ולא הייתה כוונתו לש"ש, לעניין של הפרוצה- נפילת האהבה, לעניין של רכיבה על הסוס לפני בית קה"ק- מקום האחדות השלמה).

בן זומא הציץ ונפגע. נטרפה דעתו, אבל הוא לא קיצץ בנטיעות כאחר, משום ש"עדיין בן זומא מבחוץ", כלומר הוא לא מספיק שייך להשגה הזו, ולכן אין חשש שיבין משהו לא נכון. כאדם שרואה מרחוק משהו מעורר השתאות ומסתנוור מחיצוניותו וקורס. "דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו".

בן עזאי הציץ ומת. "יקר בעיני ה' המוותה לחסידיו". כואב לה' על שבן עזאי החסיד עשה משהו שגרם לו למיתה. למרות גדולתו העצומה של בן עזאי, לא היה עליו להיכנס.

דרגתו ומקומו של בן עזאי היו שהוא יכול להגות בתורה יומם וליל בלי להרגיש חסרון באהבת אישה (המדרש בשיה"ש רבה. אגב, גם שם הדרשה קשורה למים, על הפס' "מי מדד בשעלו מים").

זה מראה שבניגוד לר"ע (חמיו), שרואה גם בעוה"ז השתקפות של האור האלהי העליון (שיה"ש קודש קדשים), וממילא אין סיבה ואף אסור לוותר עליו, בן עזאי נמצא במקום אחר, מקום של התעלות לרוחניות שמעל העולם ופרישה מהעולם. דרגה כזו לא תעמוד בפני הכניסה לפרדס, היא תחשף לאור הגדול ומיד תידבק בו ותפרח מהעוה"ז, שבו היא לא רואה את האור הזה (רש"י- הוקשה מיתתו לפניו לפי שמת בחור ואעפ"כ אי אפשר שלא ימות משום שנאמר כי לא יראני האדם וחי).

אבל ר"ע, בגלל שעלה בשלום (גרסת התוספתא), כלומר מתוך תפיסה שלמה של העוה"ז ומתוך ואהבת שלמה לאישה, גם ירד בשלום.

אולי זה קשור גם למשנה בידיים למחלוקת על שיה"ש וקהלת.

ברווקות.לא?

טוב היות האדם לבדו כתוב

רצון לבית, מקום בטוח, חוסר בנפש, לאהוב ולהיות נאהב/ת

וכל מה שכתבו...

ובעיניי כמה שכמובן לא מתחתנים בגלל הסביבה ולא חיים את החיים ע"פ הסביבה, בסוף כן גם יש קושי עצום בלא להיות מותאמים לסביבה, לנורמליות ולתכתיבים החברתיים.

מצד אחד זה טוב שהנורמל זה כן זוגיות ומשפחה וכו', מצד שני מי שלא בתלם הזה מכל סיבה שהיא, אין לו מקום בחברה הכללית ובפרט הדתית ויש תחושה מסוימת שנובעת גם מזה וגם מעוד דברים של חוסר במשמעות אמיתית וזה לא משנה אם עסוקים בדברים משמעותיים אחרים... (ותמיד אפשר להוסיף את כל החסרי טאקט)

לעשות…

סתם.

נשמע ציני

אבל זה באמת ככה.

מרגישה שקופה ובלי אמונה אמיתית שזה באמת יכול לקרות לי יום אחד

בדידות שאין מי שבאמת יבי אותך או ינסה. וגם הקושי הוא בלצאת לפגישות או לחכות להצעה ואז אתה תוהה לעצמך כמה המסע הזה יהיה ארוך

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳