כוח-על בזוגיות והיכולת אולי הכי חשובה בזוגיות זו היכולת לראות את האחר.
אני רואה אותך אשתי.
אני רואה אותך בעלי.
אני רואה אותך.
ואני רואה גם אותי. וזה חשוב לא פחות. זה גם כוח-על לתת לעצמי ולמתחולל בי ניראות.
ואחרי שאני רואה את עצמי
אני מבין/ה גם ובנוסף -
שאני לא חזות הכל.
וכשאני עייפה/לחוצה/תשושה/מעוכה/מחוקה/עמוסה/כאובה/עצובה/מדוכדכת
ומצפה מבן זוגי
להקשיב לי ללא גבול,
לקבל אותי כמו שאני ללא גבול,
לעזור לי ללא גבול,
לשמח, להחמיא ולהרים אותי ללא גבול
ולהכיל את כל כולי גם במצבים האלה -
אני חייבת לזכור
שבאותה מידה -
גם בן זוגי לעיתים
עייף/לחוץ/תשוש/מעוך/מחוק/עמוס/כאוב/עצוב/מדודכך
וגם אני צריכה
לראות אותו
להקשיב לו,
לקבל אותו כמו שהוא,
לעזור לו כמה שאני יכולה,
לשמח, להחמיא ולהרים אותו
ולהכיל אותו גם במצבים האלה.
הרי לא ניתן לצפות שבן/בת הזוג יהיו בשבילנו 24/7 בכל מאת האחוזים בלי שום עצירות.
לפעמים מה שהם יכולים לתת זה רק 90%
לפעמים רק 50%
גם הם בני אדם.
וכמו שאני מצפה מהם להכיל אותי גם כשאני לא הכי נחמדה ושלווה -
כך בדיוק אכיל אותם אני כשהם לא הכי נחמדים ושלווים.
כולנו בני אדם.
כולנו לפעמים עייפים.
כולנו לפעמים כועסים.
לא כדאי לקחת כל טעות קטנה של השני קשה ולקחתה ללב
לא כדאי לכעוס יותר מדי על בן הזוג כאשר הוא אנושי ולא מושלם.
הוא לא צריך להיות מושלם כל הזמן.
הוא לא יכול להיות מושלם כל הזמן.
הוא לא יכול להיות מושלם כלל. כי הוא לא.
וגם אנחנו לא.
כי ככה אנחנו.
בני אדם.
אנושיים, לא מושלמים,
כאלה עם בשר ועצמות
כאלה עם עוצמות
אבל גם חולשות
כאלה עם רגעים מלאי אנרגיה וכוחות חיים
שרק בא לעזור לנו לכל העולם ולטרוף את כל העולם
וכאלה עם רגעים של חולשה ותשישות
שרק בא לנו להתחפר מתחת לשמיכה ולא לצאת איזה שנתיים ככה...
אז...
ראיתי את בן הזוג קצר רוח?
במקום לכעוס ולרטון ולרדת עליו
אשתדל להכיל אותו, להבין אותו,
להיכנס לראש שלו
לראות אותו
לחשוב לרגע מה הוא מרגיש עכשיו
מה קשה *לו* עכשיו
מה יעזור *לו* עכשיו
מה ישמח *אותו* עכשיו
וקצת "לרדת" ממנו...
לתת לו את הספייס שלו,
את המרחב שלו, את המקום שלו,
לתת לו את ההרגשה שאני מבינה אותו
ושזה בסדר, מותר גם להיות לא מאה אחוז לפעמים.
אם בריב/בויכוח/בעצבים הבאים
נזכור את זה
שהוא צועק כי...
כי גם לו קשה...
כי גם הוא מרגיש ש....
כי גם הוא עבר את זה ואת זה ואת זה וכבר עמוס...
שגם הוא לא כל כך מסתדר עם זה ועם זה ועם זה...
ושאני עצבנית כי...
כי גם אני עייפה או עמוסה
כי גם לי קשה כך וכך...
כי עליי עובר כך וכך...
בצורה הזו,
הריב יהפך לשיח מבין ועמוק,
בונה ומפרה
וירבה אהבה, הזדהות והבנה ביננו.
למה?
כי אני לא חזות הכל.
ואני רואה אותך.
נעלבת מאד מאד וכועסת ועוזבת את השיחה - או רק שותקת או הולכת ממש.