מרגש  ומשמח!

אני רק - אם את מפרסמת הרבה בסטטוס וכל הצופות שלך יידעו שאת בהריון ורק המצפות לא יידעו ויום אחד יגלו את זה - אמאל'ה כואב לי עליהן על תחושת ההסתרה כשכל העולם ידע. אני לא בטוחה שזה צעד נכון.

כמובן הכי בעולם תעשי מה שמרגיש לך נכון. בתור מאותגרת פוריות לשעבר כואב לי לחשוב על זה.

לא הייתי חוסמת. כן הייתי חושבת פעמיים האם ועד כמה לשתף על ההריון בקרב הצופות. עד כמה להיות מולהבת מהמתנה הזאת ולנקר עיניים לאחרות סביב ההריון.

אבל לחסום - לא הייתי רוצה לגלות את זה, זה כואב מידי. גם לא להיות בהריון וגם לחשוב על זה שחסמו אותי מלדעת ולשמוח עם חברה על ההריון שלה.

תזכרי תמיד שלא גנבת את ההריון מאף אחת. הוא שלך ישירות מבורא עולם.

סליחה שהתפרצתי ככה בלי רשות,

אם לא מתאים לך תתעלמי. 

ומכירה אושיות רשת חרדיות שפרסמו את ההריון שלהן

קחי למשל את גיטי וינר

ברגע הזה שהיא פרסמה את תמונת ההריון שלה היא העלתה סרטון ממש בדמעות וסיפרה כמה דווקא ביום כזה היא מתפללת על כל מי שרוצה ומצפה לישועה. על כל הצופות שלה שתמיד יהיה להן רק טוב. זה היה ממש נוגע ללב. זה היה מכבד

היא לא התעלמה מהכאב של המצפות, היא ממש הראתה להן כמה היא מבינה את הקושי והכאב אבל ממש ממש לא חסמה.

את יכולה ללכת בגישה אחרת כמו של נעמה אוישי שלא סיפרה על ההריון והבטן הייתה מוסתרת עד אחרי הלידה.  

למה לקבוע מראש בשביל הצד השני שקשה לו ולפי זה לחסום לו גישה לאנשהו?

בטוחה שכתבת מתוך מקום ורצון טוב

אבל לא חושבת שזו הדרך הנכונה.

גם מי שמצפה מתמודד בדרך שונה מחבירו

כשהייתי רווקה לא מעט שנים ממש לא הפריע לי לראות משפחות וילדים, להפך זה חיזק אותי שיש טוב בעולם

ונתן לי תקווה שהזמן שלי גם יגיע.

מי שכואב לה יכולה להחליט לא להכנס לסטטוסים באותו יום...

מחר ה1.9, לא יודעת מה איתכן, אבל הסטטוסים שלי מפוצצים בתמונות של ילדים חמודים ויפים של כל החברות שלי ביום הראשון של הלימודים.

וכך גם אני, מפרסמת את ילדי החמודים❤️

ויש לי חברות רווקות ויש לי חברות ושכנות שלפי דעתי מצפות להריון, ואני בטוחה שהיום הזה קצת מכאיב להן (הלוואי ואני טועה, אבל הרשת מלאה בשיתופים כואבים)

מצד אחד, עושה לי טוב לפרסם את האושר שלי (וגם למשפחה שלי כיף לראות אותם בלי שהקבוצה המשפחתית קורסת מתמונות🙄🤣)

אבל ברור לי שיש כאלה שזה יכול להכאיב, אז אותם אני חוסמת. הם לא יודעים, וזה רק לכמה שעות, אח"כ משחררת והם יכולים להמשיך לעקוב אחרי החפירות שלי.

רק שב1.9 הם ייראו קצת פחות ילדים על המסך, קצת פחות נעיצות בלב. לא מאמינה שהם אפילו יישמו לב, סה"כ גם הגיוני שלא העליתי כלום, הם לא יילכו ויבררו אצל מישהי אחרת, אני לא באמת עד כדי כך מעניינת אותם🫣

זהו, המלצה קטנה ורגישה ממני אליכן😘

שבעיניי זה דווקא פחות רגיש להחליט לצד השני מה יכאיב לו יותר או פחות.

ואם את תמיד מפרסמת את הילדים שלך, אז לא משמעותי גם ככה הכמה שעות האלה

ודווקא לחשוב שכאילו אדם מתמודד הוא אדם חלש שלא יכול לעמוד בפני תמונות בסטטוס ולכן כדאי לחסום את האפשרות הזו בפניו,

בעיניי זה... פחות 

בשנים הקודמות לא חשבתי על זה, השנה ראיתי פוסט כואב של מישהי שנגע בי, אז ראיתי לנכון להעלות את המודעות הזו בקול.

מצויין שהעלת גם את הקול של הצד השני! ושכל אחת תלך אחרי ליבה🩷

לק"י

אנשים שאני מניחה שנהנים מזה או שמשתפים אותי גם.

בעיני זה עדיף.

וגם אין סיבה שכל רשימת אנשי הקשר יראו את הילדים שלי....

וואיייי סליחההה חשבתי מדובר החסימה בגלל הריון.

חסימה של כמה שעות זה כבר יותר הגיוני

אני לא זוכרת במדויק איך הרגשתי ביום כזה,

כן זכור לי שבפורים למשל השיתופים המוגזמים של התחםושו  הילדים וכל זה - כאבו לי ככה שאולי יש בזה משהו

באמת אין סיבה להכאיב בכח.

סליחה שהתפרצתי עלייך בלי להבין את עומק העניין. 

כלומר מה זה נותן לך? לצופים?

נגיד לשמח ולשלוח לסבתא, לדודה...

אבל למה צריך לשלוח כך שכל מי שרוצה יראה?
אני קצת מיושנת, אז סליחה אם לא קשורה. אין לי סטטוס, אבל אוהבת לצפות בסטטוסים של חברות שמספרות ומראות את החיים שלהן, אבל באמת תמיד תהיתי לעצמי, למה הן צריכות לצלם הכל ולהעלות? חוץ ממני שנהנית לצפות, לא יודעת אם יש עוד...חחחח

את לא רוצה לשמור על מעט הפרטיות של ילדייך?

למשל, תינוק או פעוט. למה כולם צריכים לראות אותו?

וכשנמאס לי מסטטוסים מסויימים אני משתיקה אותם (ומציצה בהם אם בא לי).

באמת נמנעת משליחת תמונות של הילדים ושל עצמי - עין הרע, הוצאת עיניים, צניעות, שמירה על פרטיות... (הפעם היחידה ששלחתי הייתה כשהתאומים שלנו חגגו בר מצווה תחת אש המבצע עם כלביא. גם כתבתי משהו יחד עם התמונה וגם רציתי לחזק את הציבור)

אולי גם אני מיושנת🙂 אבל כך חושבת שנכון יותר לנהוג...

אם יש לי יצר גדול לפרסם תמונות של הילדים (ואני לא רוצה להעמיס על הקבוצה המשפחתית) - אני שולחת לסבתות. הן תמיד שמחות😇

יש להן עוד חיים מלאים חוץ מלראות ילדים של אחרים ולחשוב עליהם מחשבות, יש להן משפחה ועבודה, וחברות, ולימודים וחיים וכו'.. הן יכולות לבחור אם לצפות בזה או לא, אל תשימי אותן במקום כזה מסכן.. ה01.09 זה לא יום כזה משמח ואת הילדים החמודים של כולם רואים גם ביום , יום, בחגים , בחופש. אני לא ממעיטה חלילה מהצער שלהם, אבל יש לי הרגשה שהן יסכימו איתי, ושאם הן ידעו שמישהו חסם אותם כי הן מסכנות, זה יהיה הרבה יותר כואב. אני מתפללת עליהן , עליהם, ועל כולם. כל מי שיש לו חסר, ולכולנו יש איזה חסר שבורא עולם התאים במיוחד בשבילנו, אף אחד לק מלקק דבש, אני מכירה את המקום של העקרות (משנית אמנם אז אין מה להשוות). אני מכירה מקרוב את הצער של הרווקים, אבל הדבר האחרון שהם היו רוצים, זה הדרה.

מבינה שבאת ממקום חומל וחושב, אז פשוט תעלי פחות.. לא חושבת שלחסום זה הפתרון.

בכלל , לדעתי להעלות סטטוסים זה דבר שלילי, ומיותר אבל זו דעתי הפרטית והלא חשובה.. 

לדעתי זה כן רעיון טוב

אם בנוסף להתמודדות שלי עם עצמי כרווקה כשהחברות שלי נשואות עם ילדים, עוד הייתי מגלה שטורחים להסתיר ממני דברים....

אני ציפיתי שחברות שלי יסמכו עליי שאם יש מקום שעלול להיות לי בו קשה מידי אז פשוט לא אהיה ולא שמראש יסתירו ממני דברים.

כנ"ל לגבי הסטטוס, מי שקשה לה ברמה שלא מסוגלת לראות כנראה תמצא פתרונות בעצמה...

ואני יכולה לשתף שבתור רווקה, אחד הדברים שהיו עושים לי הכי טוב על הלב זה דווקא שהיו משתפים אותי ומתייעצים איתי גם לגבי הבעל והילדים. זה נתן לי להרגיש חלק ושאני עדיין משמעותית לחברות שלי אפילו שאני בסטטוס שונה.

ולא הייתי חוסמת אף אחת.

ביננו יש לי אחות רווקה ואני יודעת שאם אעלה סטטוס עם הילדים ואחסום אותה ספציפית, יש מצב שתדע על זה איכשהו 

(מספיק שמישהי תגיד לי לידה וואי איזה תמונה מתוקה העלית)

וזה הרבה הרבה יותר פוגע לדעת שהחלטתי בשבילה שזה יכאב לה

וחוץ ממנה יש לי חברות רווקות, ללא ילדים וכו'

ובגלל זה אני בקושי בקושי משתפת תמונות וכמעט ולא משתפת בקבוצה של המשפחה חוכמות של הילדים

לפעמים כן אבל משתדלת שלא מידי.

בהרגשה שלי זה יותר מכבד ורגיש מאשר לסנן רק אותן

לק"י

מי יראה את הסטטוסים.

יש אפשרות לבחור בין לחסום אנשים מסויימים שלא יראו את הסטטוסים, לבין לבחור אנשים מסויימים שיראו את הסטטוסים.

לי יש רשימה של אנשים ספציפיים שאני חושבת שיהנו לראות את הילדים שלי. מראש אני לא אכניס לשם אנשים שזה בטוח לא יעניין אותם/ לא קשורים (המנהלת שלי למשל)/ שזה יכול להכאיב להם.

זה לא לחסום מהווצאפ או משהו.

לגיטימי מאוד בעיני להתנהל כמו שכתבתי.

(אלא אם כן, מישהי מפרסמת סטטוסים מידי יום לכולם, ופתאום כמה חברות יראו שאין סטטוס ויבינו שהיא חסמה להן את האפשרות.

אבל זה נראה לי קצת מוגזם לחשוש מזה. מותר לה יום אחד להחליט שבעצם היא לא רוצה לפרסם הכל לכולן. זה לא שמישהי יודעת שכולם רואים חוץ ממנה).

לסטטוס לתפילה על כל המצפים והמצפות..

ורק אז מעלה את תמונות הילדים שלי.

ובאמת מתפללת על כל מי שמצפה.

וברשתות חברתיות.

(ואין לי ילדים).

זה לא זהיר מבחינת שיתוף תמונות וdata. לא סתם יש מדי פעם כתבות על זה שמארק צוקרברג לא מפרסם תמונות של הילדים שלו בפייסבוק.

וזה מנקר עיניים למי שאין לה (מניסיון של מישהי שקשה לה מאוד להשאיר סימן "לא נקרא" בסטטוס, והפתרון שלי הוא למחוק אנשי קשר שמפרסמים את הילדים שלהם במינון גבוה.

ולכן המלצתי היא - תשלחו תמונות בקבוצות משפחתיות, לא בסטטוס.

לק"י

ואז הם מופיעים לך בנפרד, ולא מפריעים.

הפומו עובד גם על המושתקים.

ובאופן עקרוני אני חושבת שזה לא טוב לפרסם את הילדים בסטטוסים.

וטוב שמצאת פתרון.

ללמוד לא להסתכל בכלל על הסימנים הללו

לא לתת לטכנולוגיה לנהל לך את החיים

(וגם כל אימון ולמידה על שליטה עצמית בתחום אחד עוזר לשליטה עצמית בתחומים נוספים)

אני בכלל לא מסתכלת על השורה התחתונה של הווצאפ שמסמנת מה וכמה לא נקרא

וגם לא נכנסת בכלל ללשונית של סטטוס

לא צריכה לראות תמונות של אחרים וכמובן לא לפרסם תמונות אישיות שלי

וואלה, גם לי קל להגיד את זה לעצמי. קשה לבצע.

כמה שנים ראיתי כתבה שדברה על קבלת עדכונים מאפליקציות

והייתה המלצה לכבות את כל העדכונים כולל מהווצאפ (לפני שהיה סטטוס)

לקחתי את ההמלצה ומאותו רגע הסמארטפון הפסיק לנהל אותי

הוא לא מצפצף כל הזמן ולא קופצות שום התראות

(לא חדשות/הודעות/ מיילים כלום לא קופץ)

ככה שלי זה טבעי לנהל את השימוש ולא קשה לי ליישם

אני לפעמים יושבת עם אנשים והטלפון שלהם כל רגע מצפצף/ שולח עדכון והם כל הזמן בודקים אותו

זה מוזר ומטריד שאנשים לא מצליחים להתרכז שהטלפון לידם

ממש לא חייב להתנהל ככה

ממליצה לכבות את כל העדכונים

להיכנס לאפליקציות רק באופן יזום ורק לאחר מחשבה

ולקחת את ניהול החיים בחזרה לידים

אני אפילו אגדיל ואומר שאני רואה בזה קצת התנשאות. הנה אני מעלה את הילדים החמודים שלי, ולך אין אז את לא תראי. יכול להיות שאני מגזימה, אבל ככה מרגיש לי. הנה אני מעלה את הבית הגדול שקניתי, אבל חסמתי כמה בנות 'עניות' שלא יראו ויצאו להן העיניים ויעשו לי עין הרע, הנה אני מעלה את הרכב החדש מהניילונים, מקווה שכל המסכנות שנוסעות באוטובוס לא יקנאו.

כל תרבות פרסום החיים הפרטיים שלי , באה קצת כדי להוציא לאנשים אחרים את העיניים, או כדי לקבל מחמאות, אז אין שום עניין להדיר אנשים אחרים. נכון שיש פלטפורמה של פרסום העסק, מכירה כאלו שזה אך ורק מה שהן עושות בסטטוסים, ומסכימה גם שלהעלות תמונה של ילדים עם ילקוטים, ולציין שאת שמחה שחזרה השגרה, כולם יכולים לראות. אבל להפוך את זה לכלי שאני מפרסמת בו כל דבר שקורה לי , יומולדת, חופשה, פרחים מהבעל (למשל, זה חסר שקיים אצלי, אבל אני ילדה מספיק גדולה כדי לדעת שלא כל הנוצץ זהב ולהעריך את מה שיש לי) וכו', זה בעיני לא לעניין, אבל שוב, בעיני, וזה לא שמישהו שאל לדעתי, אבל קפץ לי אולי מהמקום החסר שלי,

את התמונות של הילדים , אני שולחת אך ורק לאמא שלי ולחמותי, מי שבטוח שמח לראות אותם, מי שזה מעניין אותו, ומי שזה עושה לו נחת..

מוצאת את עצמי מהנהנת בכל הודעה כאן בשרשור, כולן ממש צודקות

יש פה מלא גישות נשאר רק לבחור באיזה מהן כל אחת בוחרת

אני אישית גם לא מפרסמת, אף פעם  מקסימום שולחת בשתי קבוצות וואצאפ של המשפחה, צד שלי וצד בעלי ונגמר הסיפור. מי שצריך להנות נהנה. 

לראשונה.

תודה שכתבת בצורה ככ מדויקת. היה לי קשה לפצח את הנקודה שהפריעה לי

אחת המעלות שלנו זה "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" שהפתחים של האוהלים לא היו מכוונים אחד כלפי השני כדי לשמור על הצניעות והפרטיות.

היום זה מרגיש כאילו הכל ככ נפרץ לכל הכיוונים, כמה צריך לשמור עלזה. 

אני מסכימה מאוד שיש בעייתיות בלהעלות תמונות שעלולות לנקר עיניים או סתם לעורר השוואות באופן כללי,ויש לחשוב על זה . אבל מי שממילא מעלה , מכירה למשל משפחות מורחבות גדולות,  שכנראה זו צורת השיתוף בינהן ,או לא יודעת מה הסיבה, חושבת שראוי לחשוב ברגישות . מה זה משנה הרי הצד השני אין לו מושג שהעלת אז למה זו התנשאות? לא הצלחתי להבין את תחושתכן אבל מעריכה את דעתכן בכל מקרה.

רק אדייק שמעולם לא העלתי תמונה משפחתית לסטטוס , אבל הורדתי צופים במקרה אחר שבו העלתי פרסום שפחות נוח לאנשים מסוימים מסיבות שונות.   

כאילו מה הרעיון לפרסם את החיים שלך?

שואלת באמת, כי רואה את זה לא מעט

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..