אין לי כח להיכנס לזה,

אבל להבנתי בשניהם זה מגיע מאותו מקום.

(מוזמן לעיין בשות מים חיים של הרב יוסף משאש ובשות מקווה המים של הרב מלכה בתשובותיו בנושא)

אם נדון לכף זכות את רבני העבר, מותר גם לדון לכף זכות את אנשי דורנו

הרב מלכה (הרב של פתח תקווה לפני כשלושים שנה) סבר שאין הבדל בין מה שהיה בארצות המערב למה שכאן ובשניהם התיר בלי כיסוי ראש כלל.

(אם אני זוכר נכון, בשות מקווה המים חלק ו סימנים לה-מ)

אני לא מכיר כאלה ברמה האישית. (לא נראה לי שמכיר אפילו אחת שלא שמה כיסוי ראש כלשהו כנשואה דתייה)

אבל העניין הוא שאתה מניח שאין פגמים בדור הקדם קודם בצפון אפריקה ולכן מניח שיש שוני, הרב משה מלכה שהיה רב של פתח תקווה בדור הקודם חלק על כך שהיה שוני בין צפון אפריקה של שנות החמישים לפתח תקווה של שנות השמונים, ובשניהם הוא הכיר שנשים יראות שמיים לא חבשו כיסוי ראש. (שות מקווה המים חלק ו סימנים לה-מ אם אני זוכר נכון)

אבל אותי לימדו שבשביל להסיק משהו על תופעה צריך כמות מספקת של תצפיות סטטיסטית,

מה לעשות שבישיבות לא מלמדים סטטיסטיקה ואז אין להם באמת מושג איך בודקים תופעה.

(אגב, זה בעיה זהה בעולם המשפטים שלא לומדים סטטיסטיקה.)

על יהודי מצרים ששמעתי ממישהו שעלה משם.

לא כל דבר בחיים זה מחקר, יש גם ניסיון חיים ואינטואיציה

אתה שמעת מאחד שחי שם וכאן,

אני קראתי מרב ששימש ברבנות במרוקו וכאן והוא סבר שמי ששאלת טועה:

משה מלכה – ויקיפדיה

הולכת עם כיסוי ראש כלל, אצל חלק ניכר מהנשים זה גם בא עם חיפוף בדברים אחרים. אבל אולי זה משתנה מחברה לחברה. אני מדבר על החברה הסרוגה הרגילה הקלאסית בארץ, הלא דתית-לאומית -תורנית

וכמובן ללא כיסוי ראש בכלל. לא חלקי. ובדור הקודם, ואצל הלייטים הצעירים, מי שמגדיר עצמו לייט

למה אתה מניח משהו על מישהי אקראית שאתה לא יודע מה הסיפור שלה?

היתכן שאתה מצפצף על דברי רבותינו של "והוי דן את כל האדם לכף זכות"?

מי צודק?

לא יודע

והיום כן? 

אדרבא..

הלכה זה הלכה לא?

שפעם זה היה בסדר כי אופנה וזה 

והיום זה אסור לגמרי 

משו לא מסתדר לי

מקווה להגיב תגובה עיונית בהמשך

רבנו בחיי כותב- זו מצוה לשעה כדי שלא ילמדו ישראל מעשיהם, ולפי שהיו המצריים נודעים ומפורסמים בכל תועבה כענין שכתוב (ויקרא יח) כמעשה ארץ מצרים וגו', לכך צוה להם כן, ואינה מצוה לדורות שיאסור הכתוב הדירה במצרים לעולם, והרי אנו רואין כמה קהלות דרות שם מאז ועד היום, ואילו היתה מצוה לדורות לא היו ישראל קדושים מקילין בזה לדור שם, ואילו עשו כן היו החכמים שבכל דור ודור מוחים בידם. ויש שסוברין שמצות דורות היה, אבל לא אסר הכתוב הדירה במצרים אלא לאותן שבאים שם מא"י, וכן יורה לשון בדרך הזה שאתם הולכים שמגמת פניכם לארץ לא תשובון ממנו למצרים.

על התירוץ הראשון קשה שיוצא שהסיבה העיקרית לאיסור (שמצרים ארץ של תועבות) לא נכתבה כאן, וקשה לתלות את חלות האיסור בטעם הזה אם הוא לא נכתב כאן- במקום שנאמר האיסור (הרמב"ם גם מזכיר את טעם האיסור אבל לא סובר כרבינו בחיי שהטעם כבר לא שייך. ולשיטתו גם בימינו יוצא שאסור, כי גם בזמנו מצרים כבר הייתה ערבית- מוסלמית ולמרות זאת אסר- "מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש ארצות אחרות ואין אסור אלא להשתקע שם ואין לוקין על לאו זה שבעת הכניסה מותר הוא ואם יחשב לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה. ויראה לי שאם כבש ארץ מצרים מלך ישראל על פי בית דין שהיא מותרת ולא הזהירה אלא לשוב לה יחידים או לשכון בה והיא ביד עכו"ם מפני שמעשיה מקולקלין יותר מכל הארצות שנאמר כמעשה ארץ מצרים").

ועל התירוץ השני קשה מסברא- אם אסור לשוב למצרים, למה שיהיה מותר להישאר בה? ואם כבר מבינים את הפסוק מילולית, אז יוצא שגם למי שגר בא"י מותר לחזור למצרים אם זה לא דרך מדבר סיני אלא דרך הים (ככה משמע מהרא"ם שמביא הריטב"א ביומא לח.). ואם נלך רחוק יותר- האיסור הוא רק למי שהלך בדרך בפעם הראשונה, למי שעלה ממצרים, ולא למי שנולד אח"כ (אגב, ברור שלפי התירוץ השני טעם האיסור לא קשור ללימוד מתועבות המצרים כמו בתירוץ הראשון).

לגבי הבלבול באומות- הבלבול היה בימי סנחריב, ועמ"י נענשו על הישיבה במצרים גם אחרי הבלבול (סוכה נא: לגבי אנשי אלכסנדריא).

לגבי הצד המזרחי של קהיר- קשה לומר שא"י המקראית מגיעה עד קהיר, וגם מהרמב"ם יוצא שקהיר בתחום האיסור (מלכים ה)- "ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר הכל אסור להתיישב בה".  

לגבי הישיבה העראית- הרי אסור להרבות סוסים כדי שלא ירדו למצרים וישתקעו שם, וכמו שכותב הרמב"ן- "ואחר כך הזהיר על המלך שלא ישיב את העם מצרימה שיהיו לו שם מעבדיו ומעמו שרי מקנה יושבים בערי הרכב למען הרבות סוס", אז למה שישיבה עראית תהיה מותרת? ואם העניין הוא חשש קלקול אז ברור שאין הבדל.

הטעם היחידי שמסתדר הוא של הריטב"א- "ומיהו תמיהא מלתא על מה סמכו העולם לגור בזמן הזה במצרים כגון הרמב"ם ז"ל וכמה גדולים אחרים... והנכון יותר שאין האיסור ההוא אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם אבל בזמן הזה שנגזר עלינו להיות נדחים בכל קצוי הארץ כל חוצה לארץ אחד הוא ואין איסור אלא שלא לצאת מדעת מן הארץ לחוצה לארץ".

אבל מהרמב"ם עצמו (מלכים ה) יוצא שהוא לא סובר ככה- "ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר הכל אסור להתישב בה בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים שנאמר לא תוסיפין לשוב בדרך הזה עוד לא תוסיף עוד לראותה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ואלכסנדריאה בכלל האיסור".

אגב, הרמב"ם במלכים ג שמדבר על האיסור של המלך להרבות סוסים לא מביא טעם (בניגוד לשאר איסורי המלך שהוא כן מביא להם טעם). הגיוני שהוא למד כמו הרמב"ן שזה גם איסור עצמי ולא רק כגדר מפני השיבה למצרים.

ערש הולדתו, גם כי הוא כבר התחבר לתרבות שלה וגם כי הוא נמשך ליצר הרע ששם.

הדיון הוא לגבי האיסור לדורות- האם הוא תלוי במעשים הרעים של מצרים (רבינו בחיי הסבר ראשון) ואם כן האם בימינו מותר כי מעשיהם שונים (לרבינו בחיי כן ולרמבם לא), האם האיסור הוא דווקא להגיע לשם בדרך מסויימת (רבינו בחיי הסבר שני) או שבכללי אסור לגור במצרים (רמבם על סמך פסוקים).

בתוכחה השבת נקרא: והשיבך יהוה מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תסיף עוד לראתה.

רואים מכאן שהאיסור הוא לא דווקא על דרך המדבר אלא על כל הדרכים, כלומר- האיסור תלוי רק במגורים במצרים, לא משנה איך מגיעים לשם.

ובספר המצוות על הפסוקים מהם נלמד האיסור- אע"פ שהנראה מהדברים שהוא ספור, באה הקבלה שהוא אזהרה.

פגע וברח:

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳