אין לי כח להיכנס לזה,

אבל להבנתי בשניהם זה מגיע מאותו מקום.

(מוזמן לעיין בשות מים חיים של הרב יוסף משאש ובשות מקווה המים של הרב מלכה בתשובותיו בנושא)

אם נדון לכף זכות את רבני העבר, מותר גם לדון לכף זכות את אנשי דורנו

הרב מלכה (הרב של פתח תקווה לפני כשלושים שנה) סבר שאין הבדל בין מה שהיה בארצות המערב למה שכאן ובשניהם התיר בלי כיסוי ראש כלל.

(אם אני זוכר נכון, בשות מקווה המים חלק ו סימנים לה-מ)

אני לא מכיר כאלה ברמה האישית. (לא נראה לי שמכיר אפילו אחת שלא שמה כיסוי ראש כלשהו כנשואה דתייה)

אבל העניין הוא שאתה מניח שאין פגמים בדור הקדם קודם בצפון אפריקה ולכן מניח שיש שוני, הרב משה מלכה שהיה רב של פתח תקווה בדור הקודם חלק על כך שהיה שוני בין צפון אפריקה של שנות החמישים לפתח תקווה של שנות השמונים, ובשניהם הוא הכיר שנשים יראות שמיים לא חבשו כיסוי ראש. (שות מקווה המים חלק ו סימנים לה-מ אם אני זוכר נכון)

אבל אותי לימדו שבשביל להסיק משהו על תופעה צריך כמות מספקת של תצפיות סטטיסטית,

מה לעשות שבישיבות לא מלמדים סטטיסטיקה ואז אין להם באמת מושג איך בודקים תופעה.

(אגב, זה בעיה זהה בעולם המשפטים שלא לומדים סטטיסטיקה.)

על יהודי מצרים ששמעתי ממישהו שעלה משם.

לא כל דבר בחיים זה מחקר, יש גם ניסיון חיים ואינטואיציה

אתה שמעת מאחד שחי שם וכאן,

אני קראתי מרב ששימש ברבנות במרוקו וכאן והוא סבר שמי ששאלת טועה:

משה מלכה – ויקיפדיה

הולכת עם כיסוי ראש כלל, אצל חלק ניכר מהנשים זה גם בא עם חיפוף בדברים אחרים. אבל אולי זה משתנה מחברה לחברה. אני מדבר על החברה הסרוגה הרגילה הקלאסית בארץ, הלא דתית-לאומית -תורנית

וכמובן ללא כיסוי ראש בכלל. לא חלקי. ובדור הקודם, ואצל הלייטים הצעירים, מי שמגדיר עצמו לייט

למה אתה מניח משהו על מישהי אקראית שאתה לא יודע מה הסיפור שלה?

היתכן שאתה מצפצף על דברי רבותינו של "והוי דן את כל האדם לכף זכות"?

מי צודק?

לא יודע

והיום כן? 

אדרבא..

הלכה זה הלכה לא?

שפעם זה היה בסדר כי אופנה וזה 

והיום זה אסור לגמרי 

משו לא מסתדר לי

מקווה להגיב תגובה עיונית בהמשך

רבנו בחיי כותב- זו מצוה לשעה כדי שלא ילמדו ישראל מעשיהם, ולפי שהיו המצריים נודעים ומפורסמים בכל תועבה כענין שכתוב (ויקרא יח) כמעשה ארץ מצרים וגו', לכך צוה להם כן, ואינה מצוה לדורות שיאסור הכתוב הדירה במצרים לעולם, והרי אנו רואין כמה קהלות דרות שם מאז ועד היום, ואילו היתה מצוה לדורות לא היו ישראל קדושים מקילין בזה לדור שם, ואילו עשו כן היו החכמים שבכל דור ודור מוחים בידם. ויש שסוברין שמצות דורות היה, אבל לא אסר הכתוב הדירה במצרים אלא לאותן שבאים שם מא"י, וכן יורה לשון בדרך הזה שאתם הולכים שמגמת פניכם לארץ לא תשובון ממנו למצרים.

על התירוץ הראשון קשה שיוצא שהסיבה העיקרית לאיסור (שמצרים ארץ של תועבות) לא נכתבה כאן, וקשה לתלות את חלות האיסור בטעם הזה אם הוא לא נכתב כאן- במקום שנאמר האיסור (הרמב"ם גם מזכיר את טעם האיסור אבל לא סובר כרבינו בחיי שהטעם כבר לא שייך. ולשיטתו גם בימינו יוצא שאסור, כי גם בזמנו מצרים כבר הייתה ערבית- מוסלמית ולמרות זאת אסר- "מותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא ולכבוש ארצות אחרות ואין אסור אלא להשתקע שם ואין לוקין על לאו זה שבעת הכניסה מותר הוא ואם יחשב לישב ולהשתקע שם אין בו מעשה. ויראה לי שאם כבש ארץ מצרים מלך ישראל על פי בית דין שהיא מותרת ולא הזהירה אלא לשוב לה יחידים או לשכון בה והיא ביד עכו"ם מפני שמעשיה מקולקלין יותר מכל הארצות שנאמר כמעשה ארץ מצרים").

ועל התירוץ השני קשה מסברא- אם אסור לשוב למצרים, למה שיהיה מותר להישאר בה? ואם כבר מבינים את הפסוק מילולית, אז יוצא שגם למי שגר בא"י מותר לחזור למצרים אם זה לא דרך מדבר סיני אלא דרך הים (ככה משמע מהרא"ם שמביא הריטב"א ביומא לח.). ואם נלך רחוק יותר- האיסור הוא רק למי שהלך בדרך בפעם הראשונה, למי שעלה ממצרים, ולא למי שנולד אח"כ (אגב, ברור שלפי התירוץ השני טעם האיסור לא קשור ללימוד מתועבות המצרים כמו בתירוץ הראשון).

לגבי הבלבול באומות- הבלבול היה בימי סנחריב, ועמ"י נענשו על הישיבה במצרים גם אחרי הבלבול (סוכה נא: לגבי אנשי אלכסנדריא).

לגבי הצד המזרחי של קהיר- קשה לומר שא"י המקראית מגיעה עד קהיר, וגם מהרמב"ם יוצא שקהיר בתחום האיסור (מלכים ה)- "ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר הכל אסור להתיישב בה".  

לגבי הישיבה העראית- הרי אסור להרבות סוסים כדי שלא ירדו למצרים וישתקעו שם, וכמו שכותב הרמב"ן- "ואחר כך הזהיר על המלך שלא ישיב את העם מצרימה שיהיו לו שם מעבדיו ומעמו שרי מקנה יושבים בערי הרכב למען הרבות סוס", אז למה שישיבה עראית תהיה מותרת? ואם העניין הוא חשש קלקול אז ברור שאין הבדל.

הטעם היחידי שמסתדר הוא של הריטב"א- "ומיהו תמיהא מלתא על מה סמכו העולם לגור בזמן הזה במצרים כגון הרמב"ם ז"ל וכמה גדולים אחרים... והנכון יותר שאין האיסור ההוא אלא בזמן שישראל שרויין על אדמתם אבל בזמן הזה שנגזר עלינו להיות נדחים בכל קצוי הארץ כל חוצה לארץ אחד הוא ואין איסור אלא שלא לצאת מדעת מן הארץ לחוצה לארץ".

אבל מהרמב"ם עצמו (מלכים ה) יוצא שהוא לא סובר ככה- "ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר הכל אסור להתישב בה בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים שנאמר לא תוסיפין לשוב בדרך הזה עוד לא תוסיף עוד לראותה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם ואלכסנדריאה בכלל האיסור".

אגב, הרמב"ם במלכים ג שמדבר על האיסור של המלך להרבות סוסים לא מביא טעם (בניגוד לשאר איסורי המלך שהוא כן מביא להם טעם). הגיוני שהוא למד כמו הרמב"ן שזה גם איסור עצמי ולא רק כגדר מפני השיבה למצרים.

ערש הולדתו, גם כי הוא כבר התחבר לתרבות שלה וגם כי הוא נמשך ליצר הרע ששם.

הדיון הוא לגבי האיסור לדורות- האם הוא תלוי במעשים הרעים של מצרים (רבינו בחיי הסבר ראשון) ואם כן האם בימינו מותר כי מעשיהם שונים (לרבינו בחיי כן ולרמבם לא), האם האיסור הוא דווקא להגיע לשם בדרך מסויימת (רבינו בחיי הסבר שני) או שבכללי אסור לגור במצרים (רמבם על סמך פסוקים).

בתוכחה השבת נקרא: והשיבך יהוה מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תסיף עוד לראתה.

רואים מכאן שהאיסור הוא לא דווקא על דרך המדבר אלא על כל הדרכים, כלומר- האיסור תלוי רק במגורים במצרים, לא משנה איך מגיעים לשם.

ובספר המצוות על הפסוקים מהם נלמד האיסור- אע"פ שהנראה מהדברים שהוא ספור, באה הקבלה שהוא אזהרה.

פגע וברח:

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.