אין לי הרבה עצות,

חוץ מזה שאולי יש מישהו שיכול לגשר בינכם?

אח, אבא, אמא, שמסביר לבעלך את המצב

או לקחת עזרה מבחורה בנקיון או בשמירה על הילדים?

תרגישי טוב ותשמרי על עצמך! ♥️

חיבוק יקרה! איזה קשה זה😢.

בבקשה תהיי קשובה לעצמך ואל תחרגי מהיכולות שלך בשביל לרצות, מה גם שזה אף פעם לא יהיה מספיק.

יש לך מישהו שתוכלי לבקש ממנו עזרה עם הדירה? עוקבת אחרי ההודעות שלך וזה נשמע מדי קשוח😉, בטח כשאין תמיכה מצידו.

זה דבר ידוע שהרבה גברים לא יודעים לתמוך דווקא כשהכי צריך אותם... אומרת את זה רק בשביל שתדעי שזה נורמלי ואת לא לבד בתחושה הזו.

זה כן יכול לגרום לתחושת בדידות מאד חזקה, בטח כשאת הורמונלית ואחרי לידה בקרוב בעז”ה.

אני כן ממליצה לך לשים את הגבולות שלך בצורה מאד ברורה ולא משתמעת לשתי פנים, ולבקש בצורה ברורה מה את צריכה ממנו.

שולחת מלא חיבוקים! בעז”ה מקווה שהתקופה המאתגרת תהיה בקרוב מאחורייך. בינתיים תנסי לעשות מה שאת יכולה בשביל לשמח את עצמך ולהקל מעל עצמך- אוכל מוכן, בייביסיטר, להזמין משיין/ אליאקספרס דברים חמודים לבית שיגרמו לך להרגיש בו נעים יותר, וכן על זו הדרך. לשחרר את המחשבות על הבאסה שלו- שהוא יתמחדד עם זה, ולהתמקד במה שעושה לך טוב עכשיו.

או שואל איך אני מרגישה

פשוט שותק

וזה הכי מעצבן ומעליב ופוגע

לפעמים אני מרגישה שלא מעניין אותו מה קורה איתי ועם העובר

העיקר שהכל מתקתק כרגיל או לפחות כמו שהוא רוצה שיהיה

אני מותשת מזה

מותשת ממקדך בלתי נגמר כרגע אחרי סדר בבית,גן אם זה רק בראש או במחשבה

המעניין שהוא מוכן לדלג מעל הכל ימים שלמים. מרגיש לי שמצפה שאעשה הכל בעצמי ואם אני עושה הוא לא עוצר אותי... כמה גועל יכול להיות בבן אדם.ואני בהריון בסיכון וזה לא הריון רגיל אגב גם בלידה המוקדמת האחרונה הוא אמר שמרגיש אשמה שלא נתן לי לנוח ולהיות בשמירה מלאה.והוא בכל זאת חוזר על אותה התנהגות

כאילו בגלל שהוא לא מסוגל להשתלט על הכל אז הוא מנטרל פחדים או מחשבות מפחידות של מה עלול לקרות וממשיך הלאה. למרות בתת מודע יודע שיש סיכונים!!!! הרי חווינו על בדקנו!!!

דיברתם על זה?

תקשורת ברורה זה הכי חשוב

תגידי לו מה את מרגישה

גם אם זה יכאיב לו, לא עדיף שתשמרי בבטן

וכן, תדאגי לעצמך ולעובר שלך גם אם זה יגרור עצבים, כל פעם שהוא מתעצבן שאת לא מתפקדת תזכירי לו ברוגע שכרגע את עסוקה בלהביא לכם עוד ילד לעולם ואת לא יכולה לעשות עוד דברים כי זה הכי חשוב...

אל תעבדי מעבר ליכולות שלך!!

אין לי עצות, אבל נשמע ממש קשוח

ובבקשה תשמרי על עצמך ❤️

אני באמת עכשיו בקטע של נטו לשמור על עצמי

באתי מבית שלא משנה מה,אם משהו רפואי קורה אז כולם מתגייסים

ובעלי ההפך הגמור בבית שבא ממנו

כנראה שיש פערים 

שהם מתקשים להתמודד בזמנים לחוצים

ואתם כן צריכים ייעוץ יקרה

אבל נכון לעכשיו מציעה לך להנמיך ציפיות כדי להימנע מאכזבות. בלי ייעוץ וליווי הוא לא ידע להיות שם בשבילך כי זה תהליך. אז אל תצפי. פשוט תנכיחי - הוא שואל אם הוא צריך לעשות לבד - אז "כן. אני מצפה לגיבוי היום כי אני לא בטוב"

גם אם הוא מתלונן. גם אם הוא מתבאס. פשוט תגידי. אל תתני לתגובות שלו לנהל אותך ואל תקחי אחריות במקומו. זו גם עבודה שלך לעשות של להנכיח צורך ולא להתנצל עליו ולא לסגת ממנו

ואני חושבת שלפני הריון נוסף בעתיד בעז"ה וגם באופן כללי כן כדאי לקחת את העניין הזה כפרויקט ולא להזניח ושוב להגיע למצוקה נפשית. כי בסוף אתם במצב קצה כרגע, אבל דווקא במצב קצה צפים כל מיני קשיים שביומיום אפשר לטאטא אותם ולהתנהל כביכול כרגיל אבל בעומק מפריעים לנו ויכולים לשפר המון את התקשורת והדינמיקה הזוגית

חיבוק❤️

הרבה גברים הם אבודים כשפתאום נוחת עליהם עול הבית.

מעבר דירה זה כאוס וצריך הרבה נחת רק בשביל זה.

הריון בסיכון גם כן מוסיף סטרס.

תוסיפי על זה את הראשון בספט' וכל ההתחלות הנלוות,

קיבלת חוסר יציבות בהרבה מאוד מישורים.

תוסיפי על זה את עוגמת הנפש מתגובת ההורים... זה קשוח. ביותר.

וזה טבעי שאת תרצי לנוח,

ושהוא יתמרמר שהוא לבד בזירה.

בעלי היה מגיב כמו בעלך, אגב. ובגלל שאני יודעת את זה, לא עשינו שיפוץ שהיה צריך להיות בהריון.

אבל עכשיו אתם כבר אחרי המעבר, אז בבקשה ממך קחי עזרה חיצונית לפחות בשביל זה.שיהיה לך נעים בעין.

הפתח הוא ההבנה של הרגשות של שניכם.

לשדר לו שאת מבינה אותו.

שהוא לא רגיל בזה. שאולי הוא בסטרס מעול הכלכלה שיגדל.

ששניכם לא במיטבכם כרגע, בגלל חוסר היציבות הזה.

ותביני גם את עצמך.

אץ בהריון בסיכון. זה מעסיק אותך, מטריד אותך ומציף אותך.

גם יש לך תופעות בריאותיות לא פשוטות, ואת עייפה מאוד מאוד.

טבעי כל כך שתרצי את בעלך שיתפקד כמו גבר שיודע מה לעשות והוא כבר מיומן.

מבאס שהוא לא כזה? מאוד

זה לוקח הרבה זמן ללמוד את זה. בכלל להסכים ללמוד את זה.

מה שחשוב עכשיו זה שתהיה לך עזרה כלשהי בלי קשר אליו.

הרי הכל ביניכם נפיץ עכשיו. בשביל מה לתלות בו עוד ציפיות ולהתרסק?

יש לך עזרה רלוונטית?

למדתי להיות עצמאית ולצבור לי משאבים לשעת חירום.

אני מפרנסת יפה, ויכולה להיות בטוחה שאוכל להוציא סכומים גדולים כדי לתמוך במצבי קצה ויש לי רשת תמיכה מסויימת שיצרתי. (בניתי קשרים, ושימרתי בייביסיטריות בתשלומים מפרגנים גם כשלא ממש הייתי צריכה כדי שיהיו זמינות כשכן אצטרך)

כסף לא יכול לקנות הכל, אבל כמעט הכל בהקשר הזה.

בהריונות למדתי מה המקומות שבעלי יותר יכול לקחת אחריות בהם במקומי ומה לא, ובהתאם לכך כיוונתי את הכוחות שלי.

למשל כשאני מתחילה לבשל, מראש מבקשת מבעלי בפעם אחת להוציא לי את כל הסירים והתבניות הכבדות על השיש שיהיה נגיש לי, כי במהלך הבישול זה לא יקרה

ואני אצטרך להתכופף נמוך ועמוק בשביל זה.

ככה למדתי איך לתמרן בכל זאת.

כשהיו לי צירים שכבתי  במיטה, והעולם-שיתפוצץ בגדול..

כשקשה, אני בכלל לא מצפה מבעלי לתפקד.

להיפך, עדיף לכולם שיכנס לקונכיה שלו. אפילו הילדים למדו שעדיף לא לבקש ממנו כלום ולהסתדר לבד.

במלחמה עם איראן למשל שהיינו בלעדיו היה הרבה יותר קל מאשר איתו (ובשגרה הוא אבא שותף על מלא)

גם אחרי לידה לא מצפה ממנו לכלום. מסתדרים עם מה שיש, מה שהוא עושה זה בונוס, לא יכולה לבנות על זה)

רק כשאני מתאוששת הוא גם חוזר לעצמו (תודה רבה באמת)

בהתחלה היה לי ממש קשה לקבל את זה, אבל למדתי עם החיים. היום הגדולים ממש עוזרים במצבי משבר, הם פשוט למדו להתגייס במלוא כוחם בדיוק כשצריך (להתעלות לגודל השעה) וזה שווה לי מיליונים אז גם יצא מזה משהו טוב בסוף.

היום במצבי משבר לא מוציאה אנרגיה על ציפיות שלא יתממשו ורק יציבו אותי מול בלתם בסוף, אז יותר רגוע לי.

אגב אני גם הרגשתי שהוא זקוק לתמיכה ממני וזה עוד יותר תסכל אותי, אבל בפועל ברגע ששחרתי אותו מהצפיות הוא כבר לא זקוק לתמיכה נוספת, אלא רק לדעת שזה בסדר מצידי מה שקורה.

נגיד הוא רואה הבית בכאוס והוא אומר לי אני גמור הולך לישון,

אני עונה: בטח מאמי הכל טוב תלך לישון,

אז הוא לא זקוק לתמיכה נוספת. כנראה שלפני כן, האכזבה שלי ממנו עוד יותר הפילה אותו והיום זה כבר לא ככה.

כותבות תגובות כל כך מחזקות שזה מדהים

כל אחת כאן נתנה לי כלי אחר,או עצה אחרת וזה ממש נותן פרופורציות 💓

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

ברור שזה בסדר!!!

וגם לא לעשות שום דבר+ להזמין לעצמך משהו טעים שישמח אותך🫶

נשמע קשה מאוד וכואב

ואת הגננת חובה לסנן ולא לענות

כמה כוח יש בפשטות של הסביבה הנשית

כל כך תודה 

וצריך

ממש יפה שהצלחת לשמור את זה אחרי שהילדים נרדמו.

מצטרפת, כל מה שעובר לי בראש היום זה מה השכנים שמעו, ומה הסיכוי שהם לא היו בבית היום. 

איזו אישה לביאה את

עם כמה את מתמודדת

תבכי כמה שאת צריכה

תנקי את הלב

ותנשמי נשימות חדשות❤️

נשמע לא פשוט, את גיבורה שבכלל שרדת לספר
מבאס שאין עזרה.