בנתיים אני אפילו לא דוחף את המריצה אלא מושך אותה בקושי. זה כבד והגלגל ממש תקוע.

בגדול הייתה שנה טובה

(כמובן בפן האישי ולא הלאומי)

ואני רוצה רק שתהיה יותר טובה, שאני אהיה יותר טובה, עם יותר הצלחות

כמובן, יש עוד משימות חשובות ובהחלט דחופות, אבל אסור להיות כפויי טובה לא כלפי הקב"ה ולא כלפי שליחיו שמשתדלים לשמור על ישראל.

שנה שבזבזנו בלחימה במקום לכבוש כבר את עזה

ואיבדנו חיי חיילים רבים

נכון, לא הכל מושלם, בעיקר בגלל הרגישות הגבוה בחברה הישראלית לאחינו הנתונים בצרה ובשביה וגם בגלל חוליים רבי שנים של מערכות השלטון. רומא לא נבנתה ביום אחד וגאולת ישראל קמעה קמעה, "מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ".

אני גם בעד התנהלות אחרת במלחמה. בשביל זה צריך שגם ציבורים נוספים יתגייסו אליה. אבל כל זה לא סיבה להיות כפויי טובה לקב"ה על כל הטובות שגמל עלינו - טבעת האש שסולמני ימ"ש בנה סביבנו ארבעים שנה, קרסה תוך חודשים ספורים - ולא להיות כפויי טובה כלפי מי שפעלו על זאת בארץ.

(אמנם הוא מתחיל משנה שעברה. הכל רצף אחד)

בטח שיש בדבריך הרבה אמת

מושלם זה לא

כל עוד אין בית מקדש ועבודת קרבנות

נתפלל אז שגם במישור הלאומי השנה תשתפר ותעשה קפיצה לגאולה השלימה

כדאי מאוד לא להיות כפוי טובה ולסגל עין טובה גם (ואולי, קודם כל...) במישור הלאומי.

הלוואי שהמגמה הכללית תהיה עליה..

אז אני מניחה שיהיה די שונה

שינוי עבודה, שינויים קצת בלימודים, שנויים בלו"ז, ואני מתכננת להתחתן השנה עוד לא ברור עם מי אבל זה התוכנית.

בעז"ה אני מקווה להכניס גם את העיקר שזה שינוי רוחני.

בעזרתשם.

כל כמה חודשים אני מסתכלת על עצמי אחורה ומגלה שגדלתי מאז. מקווה שזה ימשיך כך.

ומה שיהיה שונה? מקווה בע"ה להתחתן, להצליח יותר, לשמוח יותר, להיות מלאה סיפוק והגשמה עצמית.

קצת קיטשי וקלישאתי, אבל נכון. 

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.