לוקח שבועיים בערך ואז שוב אחרי החגים

ואחר כך רגוע מאוד רוב הזמן

אני באתי פעם להאכיל את הבת שלי ונפעמתי מהשקט והרוגע

יכול להיות שהבכי לא ייפסק..

האמת, אחרי ספיגת הלך הרוח כאן

אין פלא שאין מטפלות

בטוחה שמרביתן מעולות

חשוב לי לשים את הדברים על השולחן כמו שהם.

כתבו לפניי שהסתגלות לוקחת זמן וזה נכון!

יש צד נוסף/אחר שייתכן והמטפלת פשוט לא מתאימה לתפקיד הגדול הזה.

אני לא מתייחסת לזה כמשהו שלילי אלא כעובדה.

כולנו יודעות שיש מחסור מטורף במטפלות והרבה שמגיעות לעבוד במעון פשוט לא מתאימות למקצוע. בתור נשים הן אלופות ומדהימות אבל בתור מטפלת לפעמים פחות.

מטפלת שלא מסתדרת בתפקיד הגיוני שהילדים יבכו בלי הפסקה.

אז לשאלתך למה ישר לצאת בנקודת הנחה כזאת?

אז זה לא היה ישר. התגובה הזאת הגיעה אחרי שתי תגובות לפניי על הסתגלות

בנוסף להסתגלות רציתי לציין אופציה נוספת.

זה הכל. 

נהיה מתיש השיח הזה..

עוד 3-4 שנים לא תהיה אף אחת בתחום. אף

אחת

הסתגלות זה דבר לא קל

בטח לתינוק שהיה עם אימא שלו בבית ... ותינוק אחד עם אימא אחת..

זה לא פשוט, חיבוק מותק

אשתף אותך שהכנסתי את התינוקת שלי שנה שעברה ולקח זמן, וב'ה השנה היא התחילה ממש בטוב ובשמחה. (בת שנה)

חיבוק על הקושי..... ♥️♥️♥️

אני יותר ממבינה את הצורך אחרי אוגוסט לחזור לשגרה ולהתחיל לתת ימי עבודה

וגם מבינה מטפלות שלא נעים להם שהורים מסתובבים להם בגן

אבל אם נסתכל על הדברים לא מהפרספקטיבה של ההורים או המטפלות

אלא מהפרספקטיבה של הילד- יש פה חתיכת אירוע

ולפעמים הציפיות לא תואמות את המציאות

כן! ברור שאם אנחנו לא בקצב שלהם אז הם יבכו

זה באמת מפחיד להישאר עם דמות שלא מכירים

במקום שלא מכירים

ויש עוד ילדים (שלפעמים בוכים)

הסתגלות איטית שמאפשרת לילד לשחרר בקצב שלו

בלי שמאיצים בו להסתגל

יכולה להגיע גם בלי בכי

זה מצריך גיוס של ההורים (כן... גם אם זה אומר שהשבוע הראשון של ספטמבר הוא לא שבוע עבודה, ולפעמים שבועיים)

וזה מצריך גם שינוי תפיסה של הגננת
 

אבל זה אפשרי
 

ואם החלטנו שהקצה פחות מתאים לנו

אז להבין שהבכי הוא תוצאה טבעית

---

השנה פעם ראשונה החלטתי שאני רוצה שינוי

וילד שצמוד אלי (לינה משותפת, הנקה הכי דבק אמא) הסתכל עלי כשאמרתי לו שלום, נתן יד לגננת וחייך... והיה 4 שעות בלי אמא בטוב

כמה זמן לקח עד לפרידה היפה?

זה במעון, משפחתון או מטפלת פרטית?

ניסיתי עם הקודם שלי פרידה מאוד הדרגתית ולא עבד. בסוף הוא בכה כל בוקר עד פסח.

סליחה אם חפרתי 😅 פשוט מעניין אותי אם אפשר אחרת עם הקטנה

תינוקי בן שנה

באופן כללי המזג שלו נוח (מציינת את זה כי כנראה גם זה משפיע). הוא לא מחבב זרים אבל גם לא מתחיל לצרוח כשהוא רואה אותם.

ביום הראשון הגעתי להיכרות קצרה

ביום השני הייתי איתו למשך חצי שעה וזה היה טיפה מוזר כי כל האמהות השאירו והלכו. נשארתי איתו שם על הרצפה ואחר כך הלכנו הביתה ביחד.

ביום השלישי הבאתי אותו, נשארתי איתו שם לאיזה רבע שעה במשחק - נפנפתי לשלום והוא בכלל לא התייחס אליי, היה עסוק במשחק.  נשאר שם לעוד שעתיים לבד. ביקשתי מהמטפלת לעדכן אותי ברגע שהוא מאבד את זה. היא התקשרה אליי ובאתי לאסוף.

יום למחרת כבר היה יום שישי מלא.

ראשון גם מלא.

מאז שהוא התחיל מעון לא היה לי יום אחד שהוא בכה בפרידה או באיסוף.

אולי זה בגלל ההדרגה שממש השתדלתי לעשות הכי בעדינות שיש.

אולי זה בגלל המזג הנוח שלו

אולי יש קשר כמו ש @מקרמה פירטה

אצלנו הוא גם יונק, גם בלינה משותפת

אולי המטפלת שהיא טובה (לא על סמך המלצות אלא על סמך הקלטה שהייתה מעולה ב''ה!)

אני באמת לא יודעת מה גרם לזה. 

סיכמתי עם המטפלת שאם הילד ברע, שתתקשר תעדכן ואם מסתדר נבוא לקחת.

היה יום השבוע שהוא לא היה במיטבו ומייד באנו לאסוף אותו.

אני חושבת שסוג התקשורת הזה עם המטפלת ממש חשוב, לטובת כולנו.

לתוהות -

התחלנו בראש חודש ולא לפני יומיים בראשון לחודש

זה שילוב של מטפלת מהממת ממש (משפחתון קטן) שמשרה רוגע ושלווה

היא ממש שולטת בסיטואציות ועם גישה מדהימה לילדים, משהוא באמת מיוחד שברור לי שעל סקאלת המטפלות הטובות היא על הקצה העליון

יש בה משהו שרואה את הילד ובקצב שלו

התחיל ממפגש היכרות עוד שבוע שעבר

שהיינו איתה לבד בגן (אני היא והילד)

ואז ביום שישי היינו שעה וחצי כל ההורים וכל הילדים

היא ממש הנחתה אותנו לשבת עם הילדים ויצרה כל מיני גירויים בגן (סיפור, במבות, אוכל) ואמרה לי לא לדחוק בו ואחרי כמה זמן הוא התחיל לתפוס מרחק אבל בתווך ראיה

יום ראשון הגענו לעוד יום משותף- והפעם הוא כבר שחרר והלך לחדר אחר

ביום שני שוב התחלנו ביחד וכשהוא שחרר- אמרתי לו שלום והוא נשאר שעה לבד

אתמול נשאר כבר עד 11

והיום עד 12:30

וכל יום היא מאפשרת להישאר עד שהילד משחרר

זה לא שאין בכלל בכי בגן- נגיד היום היה ילד שפתאום התחיל לבכות איזה רבע שעה אחרי שאבא שלו הלך והיא לקחה אותו הצידה (והיתה איתו כמובן) כי בכי יוצר אווירה מלחיצה ומדבק

(היא הביאה במיוחד לימים האלו עוד מישהי שתאפשר לה את הגמישות הזאת)

אבל האווירה בגן סופר רגועה

ופשוט קסם

זה ילד שלישי שלי אצלה ואני בהלם כל פעם מחדש

(ואז נזכרת גם למה היא שווה כל שקל והיא עולה לא מעט)

אנחנו כבר שבוע בהסתגלות, לא משאירים לבד או מנסים להשאיר כמה דק והוא צורח או מתחבא גם איתנו ובמיוחד אם אחת המטפלות מסתכלת עליו.
מתחילה להתייאש

הבאת חפץ מהבית?

ישבת לשחק איתו קצת?

את מרגישה שאת סומכת על המקום?

המתוקים הקטנים האלה מרגישים אותנו מאוד מאוד

לא רשמת גיל

אבל אולי יש שיר שהוא אוהב? או סיפור מסוים? זה ממש עוזר להסתגלות

יש איזה מוסכמה שככה זה שילד יבכה בימים הראשונים ואין מה לעשות למרות שהלב בכלל לא שלם עם תהליך כזה.

אני עם הקטנה שלי עשיתי את ההסתגלות מאוד הדרגתית (ברמה ששנה שעברה ישבתי איתה כמעט ימים שלמים אצל המטפלת). זה לא שהיא לא בכתה בכלל כשהלכתי אבל הלכתי בשלב שראיתי שהמטפלת היא כבר דמות שהילדה יכולה להירגע איתה אז אם היה קצת בכי הוא היה רק של כמה דקות בפרידה (עמדתי מחוץ לדלת לשמוע) ולא לאורך כל היום. השנה ברוך ה' כבר לא היה בכי. אני גם מרגישה שכשההורה מנסה כל הזמן ליצור נפרדות ולצאת כמה שיותר מהר הילד במקום להיות רגוע ולהנות מהמפגש עם אנשים חדשים כל הזמן בחששות שההורה ילך ועל זה הפוקוס שלו במקום על ההתקשרות עם הדמות המטפלת החדשה.

היום כשהבאתי את הבת שלי למטפלת

הגעתי מאוחר ו3 ילדים צרחו

רק הבת שלי והבן של המטפלת לא בכו

והיה שם תינוק שהיא אמרה לי שרק על הידיים הוא נרגע אבל היא לא יכולה להחזיק אותו כל הזמן כי יש לה עוד תינוקות לטפל בהם אז היא נותנת לו לבכות ומידי פעם מרימה אותו ומרגיעה אותו ושוב מניחה עם משחקים והוא מתחיל לצרוח

וגם אמא שלו עשתה את זה בהדרגה ובהתחלה הייתה איתו

איך ריחמתי עליו😪

הרמתי אותו קצת גם שירגע קצת

נס שהבת שלי מכירה אותה ומגיעה לשם בשמחה רבה

כשאני עבדתי בכיתה עם 18 תינוקות, מספיק 3-4 בשביל שמבחוץ זה ישמע מזעזע ושכל הכיתה צורחת, ובפועל הרוב רגועים ומשחקים...

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..