עד איזה גיל אפשר להביא ילדים בלי להיות בלחץ שהילד יצא לא בסדר?
אני בת 37, לצערי עברתי עכשיו הפלה.
כשעשיתי א.ס בהריון ראו שהעובר קטן יחסית לשבוע וכן עוד בעיה שנקראת אומפלצולה.
הרופא שלח אותי לבדיקות גנטיות שלא הספקתי לעשות בגלל שההריון נפל.
אני תוהה לגבי ההריון הבא - האם בגלל שאני בגיל כזה זה עלול לקרות שוב?
האם לא מומלץ להכנס להריון בגיל הזה?
חיבוק גדול 💞💞💞
כמו הרבה באגים אחרים, הסיכון עולה עם גיל האם, ובמיוחד אחרי גיל 35.
אלא שזו עדיין בעיה מאוד נדירה יחסית, וגם בגיל 45 היא מאוד נדירה.
לפותחת - אם זה קרה בגלל תקלה מקומית ולא פעם גנטי תורשתי, אז הסיכוי שזה יקרה שוב הוא כאחוז אחד, לפי מה שכתבו בשיבא:
זה סיכון נמוך מאוד, גם אם לא אפסי.
התינוקת ההיא נולדה בריאה? כי הרופאה הסבירה לי שזה בדר''כ מגיע עם תסמונות נוספות .
אני לא מכירה את הבעיה שתיארת.
בעבר היו מגדירים את גיל 45 כגיל סף לאפשרות של עובר עם בעיות, אחר כך הורידו לגיל 40 וכיום לגיל 35 (ונשמע שמורידים את זה עוד ועוד - בקצב הזה לא יישאר חלון פוריות "בטוח" ללדת בו...)
בכל אופן, ממה שאני מכירה בגיל 37 יש הרבה נשים שהרו וילדו תינוקות בריאים. (אני עצמי ילדתי בגיל 38, חמותי ילדה בין גיל 39 ל-41, אמא שלי ילדה תינוקת בריאה בגיל 42 - זה רק מהמשפחה שלי)
אני חושבת שזו לא סיבה להימנע מכניסה להיריון, אולי רק סיבה לערוך מעקב צפוף יותר... (וגם ככה בארץ ממליצים על מעקב צפוף למדי לכל אישה...)
בשורות טובות!
לגבי מעקב צפוף - כאישה חרדית אני יודעת שלא תהיה לי את האופציה לעשות ח''ו הפלה במקרה ח''ו שרואים מום בעובר. אז מה הטעם במעקב צפוף?
אני לא שואלת מבחינה של בריאות האישה כי ב''ה אני בריאה ללא מחלות רקע וההריונות עוברים עלי יחסית מעולה .
שאלתי היתה האם אין חשש להכנס להריון בגיל יחסית מאוחר שהסיכון לילד פגוע עולה לא עלינו...
וגם מבחינה נפשית זה לא קל לבצע דבר כזה.. כי לא מבצעים דבר כזה בשבועות הראשונים... עד שיש תוצאה וודאית אפשר בקלות להגיע לשבוע 20..
זה מורכב מאד... לכן אני רוצה לדעת האם כדאי למנוע הריון בגלל הגיל כדי לא להכנס לדילמות האלה...
קודם כל
דבר שני,אני כן קראתי שיש פוסקים שמתירים במידה והמצב הנפשי של האמא לא יאפשר את גידול הילד הזה בצורה מיטבית
ולענייננו - גיל 37 הוא לא גיל שנחשב מאוד מסוכן ממה שאני יודעת בכל אופן
החלטות טובות❤️
חשוב להתייעץ עם רב על מקרה חריג..
ב. יש דברים שחשוב לדעת מראש ואז לטפל בהם בתוך הרחם/מייד אחרי הלידה.
אותה תינוקת שכתבתי עליה למעלה - כיום חיה חיים רגילים לחלוטין. היא אמנם תצטרך לעבור עוד כמה ניתוחים במהלך חייה, אבל ניתוחים זה דברים שצריך לפעמים לעבור בלי קשר למומים מולדים או לא.
אחרי הלידה.
אבל באמת במקרים מסוימים כנראה גם פוסקים חרדיים יתירו להפיל...
ושוב, גיל 37 זה לא גיל מאוד מאוחר בשביל סכנה למומים...
כן קחי בחשבון שהרופאים מלחיצים כבר מגיל 35.
לא מבינה בבעיה שכתבת שהייתה לעובר, וממש מצטערת לשמוע על ההפלה.
אבל ממה שכתבו כאן, זו לא מחלה שקשורה לגיל, ונכון שעם הגיל הסיכון עולה, אבל 37 זה עוד צעיר.
ולמה שלא תבצעי עכשיו בדיקות גנטיות מקיפות?
ואם הכל תקין ב"ה אז תנסי שוב היריון?
אגב, בעיות יש גם לצעירות, וגם תסמונת דאון וכו, ובדיקות גנטיות לא מקיפות הכל, אבל לפחות תשללי מחלות גנטיות נפוצות.
ותמיד טוב להתייעץ עם רופאה...
אגב, אני ילדתי את האחרונים במעייני הישועה ויכולה לומר לך שיש שם הרבה-הרבה-הרבה נשים שיולדות בגילאי 45 ואפילו נפגשתי בכמה ומעלה...וילדים בריאים ב"ה (אבל לא קל פיזית לאמא נראה לי...זה כבר עניין אחר).
זכורה לי במיוחד אחת שנראית בת 20, ילדה את הילד ה-14 שלה והיא בת 45 (הלם!!)
לק"י
כשיש ממצאים מלחיצים בבדיקות מעל גיל 35?
או בכללי?
אני לא נתקלתי בהלחצות רק בגלל הגיל (מלבד המלצה לבדיקת מי שפיר, שנדמה לי שהקדימו אותה לגיל שלושים ומשהו).
שימי לב(ומקווה שאני לא טועה) בבדיקות חלבון עוברי זה בדיקה סטטיסטית
ולכן גם אם אין כלום, יצא לך לפי הסטטיסטיקה שיש משהו, כי זה חישוב גם לפי גיל, ובגיל מאוחר באופן אוטומטי יוצאות תוצאת לא משהו, למרות שאין כלום.
זה מאוד מלחיץ...
לק"י
ויש רופאים שלא מלחיצים.
אומרים לך איזה בדיקות יש, שואלים מה עשית, וזהו.
וגם תאומות
ובעיקר ב"ה כנראה שהיא התברכה בכוחות!
אני ילדתי בגיל 37 ו 40. באופן כללי מבחינה סטטיסטית ככל שהגיל עולה הסיכון לתסמונת דאון ונראה לי שגם בעיות אחרות עולה. כשאני בדקתי ראיתי שאחרי גיל 40 העליה היא גדולה. בין 35 ל- 40 היא מתונה יותר. בסוף זה סטטיסטיקה ורוב התינוקות נולדים בריאים.
לא יודעת אם מה שהיה לך עכשיו קשור לגיל וחיבוק על מה שעברת...
כשילדתי את הקטן שלי בגיל 40 עשיתי בדיקת ניפט( פחדתי לעשות מי שפיר, מכירה אישית אישה שהסתבכה ממנה מאוד). זה הרגיע אותי. כשעלתה לי התלבטות בגיל 42 / 43 על עוד הריון כבר פחדתי לקחת סיכון בגלל הגיל.
ואולי להתייעץ עם מורה הלכה שמקובל עליך.
אני יכולה לשתף שהבן הבכור שלי נולד שהייתי בת כמעט 22 והוא נולד עם מום מוחי, אבל ב"ה מכיוון שגילינו עוד שהיה עובר הוא עבר ניתוח לתיקון המום והיום הוא ב"ה בחור רגיל ונורמלי והמום לא משפיע על חיי היומיום שלו. שנתיים אח"כ גם היה סימן שאלה גדול האם העובר יהיה בר חיות, והתייעצנו עם ראש הישיבה של בעלי שהנחה אותנו מה לעשות, אבל לא שלל הפלה במקרה שבאמת חלילה תהיה הפגיעה שהרופאים חשבו, גם בשבוע מאוחר יחסית. ב"ה הדברים הסתדרו והנערה תקינה לגמרי
כ18 שנה אח"כ בהריון השמיני שלי היה לי עובר עם אותו מום אבל במצב חמור הרבה יותר, התייעצתי עם המרא דאתרא שלנו שפסק שבמקרה שלנו ניתן לעשות הפלה עד שבוע 23. חודש אח"כ, שהייתי בת כמעט 40 נכנסתי שוב להריון וגם העובר הזה היה עם המום, אבל ברמה קלה וגם היא עברה ניתוח והיום היא ב"ה פעוטה מתוקה. ובהריון הזה גילינו שיש לחלק מהילדים שלנו תסמונת נדירה, שרובם הצליחו לחיות איתה בבריאות ב"ה בעזרת טיפול רפאי, חוץ מעובר אחד.
מה שרציתי לכתוב זה שתסמונות שונות הן טווח גדול וניתן ללדת ילד פגוע גם בגיל צעיר, למרות שהסיכון אכן עולה עם הגיל . מעבר לכך, אני לא שייכת לציבור החרדי אבל עובדת בו כבר שנים רבות ויותר ויותר אני נחשפת לכך שמורי ההוראה הרבה יותר גמישים ורואים מורכבויות בהרבה מקרים ממה שהציבור חושב, יצא לי לשמוע בהמון מקרים על פסיקות "מקלות" ממורי הוראה במקרים שאנשים היו בטוחים שזה אסור
לא ידעתם על התסמונת לפני? והיא קיימת אצל ילדייך אבל לא התפרצה?
איזו אלופה את שהמשכת להביא ילדים למרות הקשיים!!
בפועל הגדול שלי עבר ניתוח מוח בגיל כמה שבועות והוא ילד רגיל לגמרי.
הקטנה שלנו גם עברה ניתוח מוח אפילו פשוט יותר וגם היא ילדה רגילה לגמרי.
זה היה נשמע הרבה יותר רציני ממה שזה.
על התסמונת גילינו רק לפני ההריון של הקטנה, מודה לקב''ה שלא ידענו לפני, אבל כמו שכתבתי אצלנו ב''ה גם הילדים שיש להם את התסמונת הם ב''ה בריאים עם קצת מעקבים רפואיים, שלא ישמע כאילו זה משהו מסובך
ילדה בגיל 39 ילד בריא מתוק וחכם
ובגיל 41 ילד בריא מתוק וחכם
ועכשיו שוב בגיל 45 ילד בריא ומתוק (בטח גם יהיה חכם😉)
אמא שלי ילדה בגיל 45 ילד בריא מתוק וחכם
מהתגובות פה אני מבינה שזה בכלל לא נורא להכנס להריון בגיל הזה.
כמובן שצריך תפילות על כל הריון שיהיה תקין אבל אין בעיה להכנס להריון בגיל הזה.
בע''ה שהקב''ה ימלא לכל אחת את חסרונה בקלות ושמחה.
ואם את עדיין צריכה עוד חיזוק,
אמא שלי ילדה בגיל 43,
אחותה בגיל 45,
ועוד אחות ילדה בגיל 47!
ב"ה כל הילדים בריאים חכמים ומתוקים
על מישהי שילדה בגיל 49 וחצי ילד בריא!!!
אחים שלי נולדו לאמא שלי כשהיתה בת 42 ו44
ב"ה בריאים וחסונים
ילדה בגיל 45 ו49~
בנות מתוקות ובריאות
(אומנם טיפולים כי לא היו הריונות קודמים, אבל בעקרון)
שבוע הבא אני אמורה להתחיל מעקב גדילה פעם בשבועיים, בגלל עבר של עוברים קטנים.
זה אולטרסאונד אצל טכנאית.
בפעם האחרונה שהייתי אצל הרופא, הוא אמר שאני אשלח לו פניה באפליקציה והוא יוציא לי הפניה.
שלחתי לו פניה, אבל יש סיכוי שהוא לא יענה לי עד התור.
הוא מקבל בימי ראשון, אבל השבוע היה חג ושבוע הבא זה ערב חג.
בעיקרון הוא עובד גם בימי רביעי במקום אחר, אבל השבוע כתוב שהוא לא יהיה, ושבוע הבא זה כבר יהיה אחרי התור.
לא יודעת אם הוא יענה לפניה בזמן אחר.
יש לי הפניה זהה שכבר השתמשתי בה לפני כמה שבועות.
מישהי יודעת אם אני יכולה להשתמש שוב באותה הפניה (היא עדיין בתוקף), או שאני חייבת הפניה חדשה?
אם אני אדפיס את ההפניה מהאתר, יוכלו לקבל אותה?
אני יודעת שבמעקב זקיקים אפשר לצלם את ההפניה ולהשתמש בה כמה פעמים, אבל לא יודעת איך זה באולטרסאונד אחר.
אם אין אפשר, יש לי דרך להוציא הפניה דרך מוקד הריון ולידה הטלפוני?
בקופת חולים מאוחדת.
אשמח אם מישהי יודעת.
אני ככה עשיתי כמה פעמים
במכבי אפשר עם הפנייה כמה פעמים גם לאולט' אחר שלא מעקב זקיקים. ככה לי היה בכל אופן
אני יודעת שהם יכולים לשליש ראשון, אבל לא יודעת אם גם לבדיקות אחרות.
אני בהריונות טופלתי במסגרת מרפאות חוץ של הביהח וקבוע כל ההפניות שלי לבדיקות זה מרופא משפחה
תקבעי תור טלפוני ותבקשי,לא יעשו לך בעיות
השאלה אם יש בזה צורך, או שאני יכולה להשתמש בהפניה שכבר יש לי, למרות שכבר השתמשתי בה.
מצב שאת מגיעה לבשיקה ומתברר שההפניה לא תקפה כבר
אני צריכה למצוא זמן לזה בשעות הפעילות.
מקווה שידעו לענות לי.
אם לא, הייתי פונה לאחות במרפאה שתנסה ליצור איתו קשר ולבקש ממנו (או מרופא אחר שנמצא במרפאה). בדכ יש להם את הפלאפון שלו...
אבל לא נעים לי לשלוח לו הודעה, אם זה לא משהו קריטי.
אני אנסה מחר להתקשר ולברר.
והכי פשוט להתקשר לנציגת קשרי לקוחות או למוקד הריון ולידה של הקופה והם ידאגו לך להפניות.
ואני רוצה לקנות לה מתנה
לשם שינוי אני רוצה מתנה שתועיל לה, ולא רק שיהיה לה כיף איתה.
מתלבטת אם לקנות לה בובת פרווה נוספת (יש לה דובי שהיא מחוברת אליו ברמות קשות) - כשהמטרה היא שהיא תתחבר גם אליה וקצת תרחיב את "מעגל הידידות" שלה עם בובות. (היא מתלהבת מאוד כשרואה בובות אחרות, אבל בסופו של דבר תמיד חוזרת לדובי האהוב)
כמה זה באמת נורא שיש לה בובה אחת שהיא מחוברת אליה נורא? (קלינאית התקשורת שהלכנו אליה עד לפני חודשיים רמזה לי שזה בעייתי, לפחות אם זה ימשיך כך גם בגיל גדול יותר)
לחלופין - אולי בכלל כדאי לקנות לה משחק מעודד התפתחות כלשהו? (יש לה עיכוב בדיבור, וגם קצת עיכוב בגיוון משחקי)
אם כן - אז איזה משחק כדאי?
אם יש כאן מומחיות ומבינות דבר - אשמח לשמוע...
(ואולי אני צריכה לזרוק בצד את השכל שאומר שצריך מתנה שתסייע לה, ופשוט לקנות לה מתנה לפי הלב כמו תמיד?...)
יש לי חולשה לבובות פרווה, ואני שומרת כמעט את כל הבובות שקיבלתי מאז גיל 10... אבל לפחות אני לא סוחבת את כולן לכל מקום🤭
בכל אופן, נשמע שעבר עדיף התמכרות לבובה אחת מאשר לשלושים, לא?😅
אז הבן שלי בן 3 עוד מעט... ילד קסם.
לגדול יותר חגגנו עם המשפחה (סבים וסבתות, אחים שלי ושל בעלי והילדים) אצלנו בחצר, עם אוכל בשרי והמוציא.
עכשיו ב"ה המשפחה גדלה, אין מקום בחצר וזה יוצא חורף.
חשבתי לדחות קצת את תאריך המסיבה ולחגוג בחנוכה, להשכיר אולם קטן (טירוף איזה מחירים!!) ולאוכל להכין מרקים, להגיש כמו בופה כזה קליל...
מה אומרות? זה מספיק מכבד?
ואם כן- איזה מרקים אפשר להכין בקלות כמות ל50 מנות בערך?
חשבתי על מרק כתום, מרק עגבניות עם אורז, אולי מרק אפונה? או עדשים? מינסטרונה?
ועם מה להגיש? לחם? קרקרים? קרוטונים ושקדי מרק?
צריך גם להוסיף מנת דג? חשבתי אם כן על שיפודי סלומון. מה אומרות?
אצלינו זה הרבההה יותר בקטנה ממה שאת מתארת
או שאני לא זוכרת נכון - אבל אני זוכרת שכתבת שחשוב לך להחליף מזרנים נכון?
בעלות של האירוע תוכלי בטוח להחליף מזרנים. אולי להישאר גם עם עודף
לדעתי האישית וכך גם נהגתי בעצמי - חלאקה לא מצדיק הוצאה כזו, בטח לא בפורום כזה רחב
אני הזמנתי סבא וסבתא ו2 דודות (הצד שלי בכלל לא הגיע האמת) לבית, עשינו על האש מצומצם במרפסת עם קצת סלטים ונגמר הסיפור
את הגזירה עצמה בכלל לא עשינו באותו מעמד, בעלי לקח אותו לרב שלו שיברך אותו. למחרת הסתפר
שוב, מתנצלת אם לא שייך . אבל זו דעתי בעניין ושאלת לדעתנו
♥️
אצלנו חגגנו בבית עם סבא וסבתא ובני דודים, כמו יום הולדת רגיל. פיצות/ פלאפל/ חטיפים לילדים. היה משמח ומרגש בלי להוציא ים כסף. אם יש לך כסף מיותר לזה ואת נהנית מהארגון- סבבה. אבל אם לחוץ לך לא רואה סיבה.
גם במשפחה הגרעינית וגם במורחבת.
תמיד חגגנו בצניעות.
אצלי בבית זה היה בדר"כ:
כמה חטיפים, פיצות שהזמנו, פסטה שהכנתי.
תפו"א/בטטות/סלט אם מישהו שואל אם להביא משהו תבקשי את זה.
שתיה קלה
ועוגה כמובן
לא רואה סיבה לטרוח כ"כ ולהוציא כ"כ הרבה כסף על חלאקה ובטח ובטח שלא לשכור אולם עבור זה.
אם בא לך לחכות תעשו באיזה פארק.
כמובן שאם הפרוטה מצויה ולא לחוץ זה משהו אחר.
(ואז כבר תזמיני גם קייטרינג)
מזל טוב
עורכת ומוסיפה שאם בכל זאת את רוצה ערב מרקים-
כדאי גם לחם טוב ליד או פוקאצ'ות
ואיזה ממרחים על ידי
ממרח עגבניות
טפאנד זיתים
כזה
כלומר, לא להזמין את כולם לאירוע אחד חגיגי, אלא בכל פעם חלק קטן מהמשפחה, כשהמרכז הוא שכל אחד שמגיע זוכה לגזוז תלתל אחד לילדון.
עשינו את זה פעם אחת (לא בכוונה תחילה, דווקא לא הייתה לנו משפחה גדולה, פשוט חלק לא יכלו לבוא בתאריך עצמו), וזה היה נחמד.
ופעם אחרת בכלל חגגנו בזום🤭 שזה חסכוני, תכל'ס... (זה היה בסגר הראשון של הקורונה)
אפשרות נוספת, אם מתאים - אם יש לאחד מבני המשפחה בית גדול, אפשר לשאול אותו אם אפשר להתארח אצלם. וכמובן, את תביאי את האוכל.
לא כל כך מבינה באוכל, אבל המרקים שציינת נשמעים מגרים😋 אולי מספיק רק שניים מהם, ולהכין גם שתי פשטידות גדולות/פשטידה ופיצה...
זה היה בחורף וממש התאים
2 סוגי מרקים
מרק אפונה
מרק כתום
קרוטונים ושקדי מרק
סלט פסטה (שמתי בכלים אישיים כמו פינגר פוד)
פשטידות אישיות
והיה גם קפה ועוגות בסוף
כמובן שחגגנו בבית, אין סיכוי שהייתי לוקחת אולם לחלאקה
היה צפוף צפוף, מראש תיכננתי לילדים עבודות יצירה בחדר שקצת ישחררו את הסלון
וזהו היה ממש נחמד.
לצערנו אין חורף ממש בישראל... ואם פתאום יש תחזית של גשם, אפשר להחליט להזיז...
עשינו בקבר שנהוג לעשות בו...
וכן הזמנו קייטרינג של הולי בייגל. זה עיקר ההוצאה פה... שישי בוקר אחד
הבן שלי התחיל כיתה ב'.
הוא ילד מאוד חכם, ויש פער גדול בין הידע שלו לבין הביצוע.
הוא מבין ויודע את מה שלומדים בכיתה, אבל מתקשה לעבוד בחברות בכיתה ובבית.
יש לו גם קושי מוטורי, גם קשיי התארגנות וגם קושי לעבוד עצמאית.
בכיתה הוא די נבלע בין הילדים.
הוא לא מפריע בשיעור, והמורים פחות שמים לב שהוא לא מבצע את המשימות.
יוצא שנשאר לו המון לעשות בבית, וגם אז קשה לי לרתום אותו לעשות שיעורי בית. הרבה פעמים הוא עונה תשובות בעל פה, ואני כותבת לו את התשובות (בעיקר בחשבון).
בגלל שהחומר קל לו ולא מאתגר אותו, הוא עוד פחות משתף פעולה.
לקראת סוף שנה שעברה היו מוציאים אותו מהכיתה לעבודה בקבוצה קטנה, יחד עם תלמידים מתקשים. ככה הוא עבד יותר בחוברת.
דיברתי עם המורה שלו, והוא אמר שיבדוק מענה כזה גם השנה.
אבל זה לא באמת מטפל בבעיה.
בתחילת שנה שעברה הוא קיבל סדרת טיפולים של ריפוי בעיסוק. אז פחות עבדו איתו על כתיבה, כי זה היה בשלב שהם רק למדו לכתוב.
המרפאה בעיסוק המליצה לנו לבדוק קשב וריכוז, בגלל קשיי התארגנות.
קצת התעכבנו עם זה, וכרגע אנחנו מחכים לתור לרופא קשב שיהיה אחרי החגים.
אני רוצה גם לפנות שוב להתפתחות הילד שיקבל שוב ריפוי בעיסוק, ולבדוק אם יש דברים נוספים שיוכלו לעזור.
בינתיים אשמח לעצות מניסיון, מה אפשר לעשות?
האם לנסות לעודד אותו לכתוב, אולי באמצעות איזשהו מבצע?
או שדווקא עדיף לאפשר לו להימנע מכתיבה ולעשות יותר בעל פה?
איך אפשר לעזור לו להתאמן בכתיבה בצורה חווייתית ומעניינת?
אם יש פה מרפאות בעיסוק, מורות לגיל הזה, או מישהי שיש לה רעיונות.
אז בגדול -
העקרון שלה הוא להנגיש ולתווך את הרעיון של העתיבה - כדי לכתוב נכון נדרשת יציבה נכונה/ חגורת כתפיים יציבה / למידה של אחיזת עפרון נכונה/ ועוד. היא יצרה דובי שקל לילדים להתחבר אליו וזה בעצם גירוי עקיף כדי לחזק אותם ולחזק אצלם את המיומנויות האלו, ולאחר מכן לחזק את אופן הכתיבה כך שהיא תהיה נכונה וקלה.
שולחת לך רעיון חמוד לחוברת שראיתי באתר אחידע -
מוכנות לכתיבה- תרגול כתיבה הגיל הרך דף עבודה קריאה הוראה מתקנת כתיבה רוחמה ארנד – אחיה ידע
לאיתור קשיים וטיפול בהם.
בהצלחה רבה!
אני די יודעת מה הקשיים, אלא אם יש עוד דברים.
כרגע הוא בעיקר צריך מוטיבציה לשתף פעולה.
הבעיה היא שהוא כבר לא בשלב של מוכנות לכתיבה.
הוא למד לכתוב, אבל לא מוכן לתרגל ולכתוב מה שצריך.
הוא צריך עוד עזרה בחיזוק של השרירים ובכתיבה בצורה נכונה.
ייקח זמן עד שהוא יקבל שוב ריפוי בעיסוק.
אלא אם אני אקח אותו לפרטי, או שהוא יקבל דרך בית הספר.
לא רואה טעם לתת לו דפי עבודה, כי הוא לא מוכן לבצע.
מה זה אומר
שבעצם הוא עושה פעילויות חווייתיות
למשל: תרגילי התעמלות/ לש פלסטלינה או בצק/ משחק בקצף / מעביר מצד לצד פריטים/ שולה בפינצטה חרוזים
מבחינתו כילד זה חוויה ופעילות נחמדה
את (בתור המבוגר המנחה) בעקיפין את יודעת שזה משפיע על היכולת שלו להתנהל נכון עם הגוף וממילא הכתיבה תהיה משימה שהוא יותר מצליח ופחות נמנע.
(הבנתי מייד מהפוסט שלך שהוא צריך חיזוק מוטורי)
לרוב הימנעות מצביעה על לקות/ בעיה קלה במוטוריקה/ אחר , שגורמת תסכול בעת הביצוע - וממילא הכי קל להימנע מהביצוע.
מה שהבאתי זה ספר של מרפאה בעיסוק (הרי ביקשת מישהי מקצועית) רעיונות לחיזוק הגוף (יש הרבה שרירים שמעורבים בפעילות הזו) על מנת שהכתיבה תהיה חלקה וקלה ממש לא אמרתי שצריך לתרגל איתו בבית כתיבה, התכוונתי לחזק את השרירים כדי שיהיו לו חוויות הצלחה, ואז בשלב הבא יהיה לו יותר קל ואולי אפילו מרצונו הוא ישב לכתוב.
בינתיים עד שייתפנה לך תור, יש דברים שאתם יכולים לעשות בבית ולהתקדם לבד .
אדרבה אם למדת אצלה, את יודעת כבר מה לעשות 😃
את יכולה כמובן להמתין לתור של אנשי מקצוע בלי קשר..
יש לקות שנקראת דיסגרפיה.
הוא עוד קטן, האמת, אז לא יודעת אם הייתי רצה לשם כבר עכשיו, במיוחד שאתם מחכים לעוד אבחונים... אבל אולי כן כדאי לשקול את זה.
אני אישית כן הייתי מעדיפה להקל עליו בינתיים ולכתוב חלק במקומו, בתיאום עם המורה...
אבל אני לא מכירה לעומק את הלקות.
הוא יודע לכתוב את האותיות, והכלב שלו נראה לי בסדר לגיל.
זה לא שהוא כותב בכתב לגמרי לא קריא, אותיות הפוכות וכד'.
הוא יכול לכתוב את האותיות מלמטה למעלה ולא בצורה הנכונה, אבל זה נראה לי הגיוני בשלב הזה ופשוט מצריך תרגול.
בינתיים בכיתה הוא לא עובד, ובבית עושה שיעורי בית באופן חלקי כשלרוב אני כותבת לו הכל או חלק.
נראה שהמורים בבית הספר לא ממש דורשים ממנו, אז עוד יותר אין לו עניין להתאמץ.
אבל אני ממש לא מומחית בעניין.
בכל אופן, כדאי להתייעץ עם איש מקצוע כמה נכון לדרוש ממנו כן להתאמץ...
אבל עם ניסיון עשיר בלהיות אצל מרפאה בעיסוק עם הילדים שלי...
בחוברות של חיה קושניר יש התייחסות לכיוון נכון של כתיבה והן גם נחמדות, אפשר גם למצוא ביוטיוב סרטונים לפי השיטה שלה כדי להראות לילד את הכתיבה הנכונה.
כתיבה בכיוון הלא נכון דורשת יותר מאמץ.
לפעמים גם הילד כותב חזק מדי או חלש מדי וזה גם גורם מאמץ יתר, אפשר לתרגל את זה בעזרת נייר קופי, לראות אם הכתב עובר/לא עובר.
כדאי לבקש עוד טיפול אצל מרפאה בעיסוק (לא לחכות כדי שאולי יספיק עוד שני סבבים לפני גיל תשע, שיותר מורכב לקבל).
ולא יודעת אם מרגיע או לא אבל גם הילדים שמשאירים מחברות ריקות, מצליחים לכתוב כשיש משהו שהם ממש רוצים, המתבגרים+ שלי שגם אחרי כמה סבבי ריפוי בעיסוק לא ממש כתבו בבית הספר (אחת מהם גם אובחנה עם דיסגרפיה), מצליחים לכתוב כשזה חשוב להם (סיכום של שיעור תורני שעניין אותם או מכתבי פרידה ארוכים לחניכות בסניף...).
תנסי לחשוב על לכתוב דברים שיעניינו אותו. אנ יגיד מכינה עפ הבת שלי חוברת מתכונים והיא מעתיקה מתכון למחברת ןאז מכינה אותו (זה עובד גם על ארגון של לעבור על כל החומרים וכל השלבים בצרה מסודרת), יצא לנן גםלכתוב דברי תורה לשבת
שבוע 20, הריון בסיכון גבוה מאוד
ובשבועיים האחרונים , בעת מאמץ (אפילו מאמץ של הרמת קול על הילדים) אני מרגישה רטיבות בתחתון.
הרטיבות בריח של זרע- ופה נלחצתי.
יש למישהי ניסיון?
או בכללי יש דרך לחזק את השק שפיר או לסתום קרע אם חלילה יש?
הריון חשוב לי מאוד
ומיון זה לא אופציה כי הם יהיו חייבים לבדוק מי שפיר בצורה ויגינאלית ואני נגד
אני חושבת שזאת הדרך היחידה לדעת.
ולא כדאי לקחת סיכון בשלב הזה, אם יש אפשרות לזהות דליפת מי שפיר ולשמור על ההריון.
כי עלול להיווצר זיהום
וכמה שאת נגד בדיקות פנימיות, אם ההריון חשוב לך, וזה נשמע שהוא באמת חשוב לך, חייבים לבדוק עם כל חוסר הנעימות וחוסר הרצון והכאב וכו' וכו'
שבוע 20 זה עוד מוקדם ממש והעובר עדיין לא בר חיות, ואפשר כ"כ הרבה לעשות במידה ומתפתח משהו, שחבל לאבד זמן יקר.
אם את חושדת שזה מי שפיר תלכי להבדק!!! אל תשחקי עם זה!!!!
אני מרשה לעצמי להגיב בנחרצות כזו כי חוויתי בעצמי הריון בסיכון גבוה עם מורכבות גדולה, וב"ה היו הרבה שליחים טובים בדרך שעזרו לי לשמור על ההריון.
בשורות טובות
תרגישי טוב
אם יש ירידת מים מתחילה לידה תוך מקסימום שבוע.
לפעמים באשפוז מצליחים לעצור את הלידה. אם זה באמת ירידת מים, אני לא חושבת שיש מה לעשות עם זה מחוץ לאשפוז...
כי לידה מוקדמת חלילה מסוכנת מאוד, לאם ולעובר...
יש לרפואה מה להציע- זריקה להבשלת ריאות, יש דרכים שונות לעצור צירים...
חושבת שכדאי להסיר ספק, להיבדק ובעזרת השם לגלות שנלחצת לשווא...
מבינה לגמרי את הצורך להמליץ לי ללכת למיון. אבל החשש שלי לא סתם.
יש לי היסטוריה מורכבת בהריונות. 2 מתוכם הסתיימו מוקדם מהצפוי והריון האחרון בנס ועם שליחים טובים (שהגיעו מהפורום דווקא) ניצל ולא אבד גם.
במיון בודקים אותי ויגינאלית והבדיקות האלה מובילות אצלי לדימומים, צירים, וסיבוכים כאלה ואחרים.
בהריון הקודם כבר הייתי עקשנית שלא יעשו ויגינאלי כי זה סיכון אבל יש להם נהלים ואסור להם לעבור עליו ולכן נאלצתי לקחת שיקולים על סמך סיפורים של בנות פה ותודה לה' זכיתי להגיע לחודש תשעי וללדת- אחרי לידה שקטה והפלה מאוחרת.
אז לגיטימי להציע מיון אבל מבחינתי זו סכנה יותר גדולה להריון מאשר להשאר בבית ולנוח. אבל עדיין רוצה אולי להחכים מבעלות ניסיון שחוו והצליחו לסתום חור של שק מי שפיר. ואולי זה בכלל הפרשה או בריחת שתן אבל הריח של הזרע קצת אומר לי אחרת...
אשתף גם שבהריון האחרון הייתי אצל רופאה של הריון בסיכון גבוה והיא המליצה לי לקחת נרות שהובילו לזליגת מי שפיר בשבוע 16, לא הצלחתי לתקשר איתה כדי להתייעץ אבל דווקא פה בנות סיפרו על מקרה זהה אחרי אותם נרות ולכן הפסקתי איתם ואחרי שבועיים שלוש ב"ה הפסיקו המים...
עכשיו אחרי כל ההכרות האישית שעשיתי -אני ממש ממש משתוקקת לטיפים למי שיש ניסיון. ובנתיים אשכב ואנוח שזה אף פעם לא מזיק.
ראיתי מישהי שכתבה על שתיית מי/שמן קוקוס שהוא באמת ידוע כמאחה ואולי מאחה את החור. אבל זו המלצה אחת בודדת ולא שמעתי על כאלה שחיזקו את ההמלצה הזו. ואשמח לשמוע המלצות נוספות או ניסיון של בנות פה
מחילה על האורך ושנה טובה ובשורות טובות
אבל ברור שעדיף להתייעץ עם רופא שיש לו הבנה ונסיון הרבה יותר מנשים אנונימיות.
תסבירי במפורט לרופא בדיוק מה שעברת ומה שגרמו הבדיקות הפנימיות, בסוף זה סיכוי מול סיכון, וברור שעדיף יעוץ רפואי מיעוץ פה בפורום. מאחלת לך בע"ה לסיים בשלום בחודש תשיעי בידיים מלאות.
והלכתי למיון יולדות. זה היה אחרי שבוע 24. ממה שזכור לי ברגע שיש חשד לדליפת מי שפיר, ממש אסור לבדוק וגינלית, אסור לבדוק פתיחה, כלום, מחשש שייכנס זיהום דרך החור.
יש בדיקה כזאת כמו נייר לקמוס? שבודקת אם זה מי שפיר. חיצוני לגמרי. לא אמורים לגעת בך.
ואם יש אכן דליפה יגידו לך להישאר באשפוז עד הלידה.. או לפחות כמה ימים כדי לקבל הבשלת ריאות ואנטיביוטיקה ואחר כך את יכולה לחתום סירוב אשפוז ולקחת את הסיכון בבית.
ככה היה אצלי לפחות. צר לי על החוויות הקשות שלך.
אגב את יכולה ללכת לאולטרסאונד ושיבדקו אם יש מיעוט מים. אבל גם אם אין זה לא בהכרח אומר שאין דליפה. אולי היא קטנה והמים מתחדשים מספיק מהר. קיצור זה לא מאבחן גם אם יש או אם אין.
הרבה בריאות ובהצלחה!!! שיהיה בידיים מלאות בע"ה
אסור להכניס שום דבר שאולי יזהם ולכן פתיחה למשל הם יבדקו עם ספקולום חדש ולא עם האצבעות.
ככה היה אצלי לפחות.
הייתי גם בסרט הזה
יש מצב שאני המלצתי לך להפסיק עם הנרות שהובילו אצלי לירידת מים😏
היה לי עוד הריון עם ירידת מים בשבוע 20 ובאמת בדקו במיון ולדעתי ההתעסקות גרמה שירד עוד מלאא מים
ממליצה ממש לנוח אני כשגיליתי שזו אכן ירידת מים שכבתי רק במיטה בלי לעשות כלום..גם שתיתי מים עם סטיביה שאמרו לי שמחדש מהר את המי שפיר אבל אצלי כבר היה ממש מיעוט
כן כדאי אולי לעשות אולטרסאונד ולבדוק אם זה מי שפיר עם כל מה שהציעו פה, לצאת מהספק..
וואי בהצלחה ממש בעה..תפילות..
פה באישי אם תצטרכי 💕
של עוד מי שפיר
בתור התחלה הייתי בודקת שזה באמת מי שפיר, יש פדים לזיהוי - קונים בבית מרקחת. אני הייתי בטוחה שיש לי דליפה ומסתבר שזאת הייתה דלקת בדרכי השתן (היה ריח שונה מאוד משתן)
אני חושבת שאם תדעי בוודאות לכאן או לכאן, זה יכול להקל על הצעדים הבאים.
אבל אם את חושבת שזה ירידת מים הדבר היחיד הנכון לעשות זה להיבדק במיון.
אין שום דרך אחרת לדעת וגם אין לך שום דרך לאחות קרע שכבר קיים
ובטח אם ההריון בסיכון גבוה מאוד אני ממש לא הייתי לוקחת סיכון על התינוק
אשמח לרעיונות
בימבה ג'וק- מצאים יותר לשנה וחצי, תלוי בגובה של הילד
חיות קופצות
שטיח פעילות לחדר
מצעים
ספר מנגן
בן או בת?
ספרים
המשחק הזה של חיות קופצות כשלוחצים
כולם אומרים מטבח
וואלה אני הרגשתי בגיל שנה שכלום לא מעניין במיוחד וזה בעיקר מתנה שנותנת יחס לנו 😅
מה שלא תבחרו תקחו בחשבון שזה יותר להמשך...
לא יודעת מה התקציב אולי מנוי לאטרקציה כמו גימבורי/גן חיות
אותו אחרי כמה ימים, אז מה הקטע לקנות?
מצד שני טוב שיהיה לו הרבה מגוון, אין לנו כל-כך הרבה
גם אם עכשיו נראה לך שמשעמם אותו. למשל מגנטים זה לגמרי משחק למלא שנים שמשחקים אצלנו כמעט כל יום.
מגנטים
משחקי התפתחות כמו הך פטיש ומגדל כדורים
בובה עם או בלי עגלה
תכלס גיל שנה זה עוד לא ממש אבל בגיל שנה וחצי זה כיף שיש את המשחקים שנקנו לגיל שנה..
תופס המון נקום ומתאים למעט מאוד זמן
ממליצה על בימבה רגילה, לא בימבה גוק, משהו שתינוק בן שנה יכול לשבת עליו יציב.
לק"י
אני גם חושבת מה לקנות לו מתנה.
גם ספרים גדולים עם תמונות זה ממש כייף בגיל הזה.
יכול להעסיק המון זמן וגם בגיל גדול יותר נהנים ממנו (תלוי כמובן בגודל ובמגוון.. )
קוביות כאלה בצורות שיש חורים במכסה וצריך להשחיל
היא מאוד אהבה את זה
בהתחלה הסתבכה קצת ולאט לאט למדה להשחיל נכון
ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.
כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.
תינוקי מתקרב לגיל שנה.
אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..
לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.
אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?
או בעצם לחופשת מחלה שלפני?
אני שבוע 35 עייפה וכבדה, המצחיק שאני אחרי חודשיים חופש כי מורה. ובתכלס אמשוך עד אחרי החגים במילא אבל תוהה אם לצאת מיד אחרי.
ימי מחלה יש בשפע
להיות בבית זה מנוון אבל רוצה לנוח קצת לפני..
בקיצור ממש תוהה מה לעשות
אשמח לעצתכן ומה אתן עשיתן..
ילדתי רגע לפני שבוע 37.
חוץ מאחד ההריונות, שבאותה תקופה לא עבדתי.
אבל תמיד ילדתי לפני התאריך.
וזה יתקבל יפה, אז למה לא לצאת מיד אחרי החגים? בעיניי זה לא מנוון זה מאוורר...
יצאתי בשבוע 35
קמתי בבוקר והבנתי שזה גדול עלי להיסחב לאוטו ומשם לעבודה
היו לי ממש מעט ימי מחלה ולקחתי על חשבוני
בשבילי זה היה מאד נכון
לנוח בבית להיות בקצב שלי
לא להטריד את הגוף במאמץ שגדול עליו
ולהגיע ללידה בנחת
ובלידה אחריה ילדתי אחרי חודש וחצי בבית (עם כלביא שהתחבר כבר לחופש של התיכונים ולידה באמצע יולי😅)
אלא אם כן ילדתי לפני..
הכי טוב זה כמה ימים לפני
לא מידי הרבה
שיהיה בשעה טובה לידה קלה
בלידה הראשונה תכננתי לעבוד עד הלידה אבל בפועל כמה ימים לפני לא יכלתי כבר ולקחתי מחלה. תכננתי לחזור לעבוד אבל לא הספקתי...
אחכ בכל הלידות יצאתי מוקדם יותר מלכתחילה כדי לנוח לפני הלידה. בחלק ילדתי מיד וחלק היו לי כמה ימים בבית. אבל כחלד, לא מחלה
בין שבוע לשבועיים
למה מנוון? גם לנוח כל היום זה מצויין לפני הלידה
תמיד הגעתי ככה מאוד רגועה ונינוחה ללידה..
בדכ השתמשתי בימי מחלה בימים האלו שלפני הלידה
אם אין לך אז אולי באמת השיקולים הם שונים
יודעת כל עובדת משרד החינוך שימי מחלה יש בשפע 🤣
אני אחרי חודשיים חופש ומרגיש שאני בקושי זזתי ועייפה. אבל התכלס אפשר לקשר את זה לסוף הריון, פריטין נמוך וכבדות כללית.
אני לא חושבת שמישהו ימחא לי כפיים אם אעבוד עד הסוף.
למדתי שאם את לא דואגת לעצמך אף אחד לא ידאג לך לצערי.
ולצאת הכי מוקדם שמתאפשר לך זו מתנה בעיניי למנוחה והכנת הגוף לקראת הלידה
איך יש לנו קטע דפוק לרצות אחרים, ואף אחד לא שם לב..
לקחתי לתשומת לבי.
אתן מחזקות אותי לצאת מיד אחרי החגים בע"ה
ילדתי אחרי שבוע
מבחינתי הייתי חייבת את הזמן קצת בבית לפני
בפועל משבוע 38 כבר לא הייתי מסוגלת ללכת לעבוד וזה היה סיוט הפער בין הציפייה מעצמי ליכולת.
בעז"ה בהריון הנוכחי מתכננת מראש לצאת למחלה משבוע 38.
לדעתי הגוף צריך את הפסק זמן מנוחה הזה בבית.
ואם את יולדת מוקדם בדר"כ אז לצאת יותר מוקדםץ
ומתחברת מאוד למה שכתבו כאן שאף אחד לא ימחא לנו כפיים על מאמץ מעבר לגבולות היכולת שלנו אז ממש אין טעם לנסות לרצות...
אבל, בשבוע 37 לקחתי לי כמה ימי מחלה קצת לאפס את הבית, להכין בגדים לתינוק, לקנות דברים שרציתי, סתם לשבת בבית ולראות סדרה , לנשום לעשות דברים שאני אוהבת ואז ב39 כבר יצאתי לגמרי.
בסוף ילדתי ב41 אז הייתי בבית שבועיים חח אבל לא נורא;)
והייתי זמינה מרחוק לבלתמים
זה ממש עזר שהיינו כבר אחרי חפיפה ורק היה צריך לעבוד לא הרבה
וגם יתרון שאחרי הלידה עוד יותר לא היו הפתעות כי היה להם שבועיים לפני הלידה לשאול את כל מה שהיה צריך.
הכנתי גם חפיפה כתובה אז היה יותר קל.
לידה אחת ילדתי בתאריך ולידה אחת בשבוע 38 ובה עבדתי עד הלידה כי לא דמיינתי שאני אלד לפני התאריך וזה היה ממש מבאס..
אז מתכננת לצאת ב38- אבל אם אני אלד ב38 שוב לא יהיה לי כמעט זמן בבית ואם אני אלד הרבה אחרי אז אני כבר אשתעמם בבית כמו שאני מכירה את עצמי
חוץ מההיריון שבו עברתי את התאריך.
אבל ילדתי ב37
בפעמים השניה יצאתי שלושה שבועות לפני הלידה.
ובפעם השלישית באמצע 38, שבועיים לפני הלידה.
יצאתי כשהרגשתי את התחושות שלך, זה היה גדול עלי להמשיך לעבוד. פשוט לא הייתי מסוגלת.
הריכוז ממני והלאה, אני מלאת מכאובים, רוצה להגיע מתוך רוגע ללידה.
היו לי ימי מחלה, והכי הכי הכי מתאים אז לקחת אותם, הרופא רשם לי ימי מחלה בכיף. אם זה לא חולה, אז לא יודעת מה זה כן חולה.
אני מעדיפה לצאת ברגע האחרון, לא מסוגלת לחשוב על להיות בבית צניחה שאטפס על הקירות
יש לי 4 לידות שעבדתי בבוקר ובערב ילדתי.
אחת הייתי בשמירה בבית ואחכ באשפוז בביח
אחת לקראת סוף החופש, אז לא עבדתי
ואחת היתה לי דלקת מדבקת בעין, אז הייתי צריכה לקחת ימי מחלה וילדתי בסופם.
תמיד יצאתי בתחילת תשיעי.
אומנם מסיבות רפואיות כי יש לי בעיות רציניות באגן ומתחילת שמיני כל תזוזה שלי היא כאבים מטורפים (לא סימפי, יש לי משהו אחר),
אבל אני רוצה להגיד שלמרות שהייתי חודש בבית ולא יכולתי לזוז כמעט בכלל החודש הזה היה לי כיף ומלא נחת, תכננתי לי בלו"ז הרבה דברים שלא דורשים תזוזה, הרבה הרפיות, הרבה נחת עם הילדים, הרבה דברים שאף פעם אין זמן לעשות.
הרגשתי שהגעתי ללידה ממש בנחת ועם הרבה כוחות.
אז אני ממליצה, ואם יש לך אפשרות לזוז - זה בכלל יכול להיות כיף.
תסעי, תבלי, זה זמן נהדר... עדיין אין תינוק שצריך לטפל בו, וזה זמן עם משמעות, כי את צוברת כוחות ללידה...
אז כן הייתה לי תעסוקה.
אבל שוב, אם את יכולה לזוז - תמלאי לך את הזמן בחוויות חיוביות וזה שווה ממש!
אז אם יש לך ימי מחלה - בכלל לא הייתי מתלבטת. (לא שאצלי התלבטתי, אבל בכל זאת...)
יצאתי ב37 וילדתי ב41++
הייתי עושה את זה שוב אם כי כנראה שהפעם אני כן אמשוך יותר בקטע כלכלי
קיסרי מתוכנן, קל לתזמן..
לידה ראשונה כמה ימים לפני, בחדר לידה התקשרו מהעבודה לחפיפה..
