אתן דוגמא:

כל יום שישי קונים כמה גלידות שוות שמחכות במקפיא.

כל אחד צריך לעשות 5 תפקידים כדי לקבל גלידה.

כל עזרה בבית נותנת נקודה אחת. זה צריך לא להיות כבד להם מידי, אפשר גם 3 תפקידים.

ואז הם עושים את הדברים עם מוטיבציה ובאוירה טובה (רוצים את הגלידה).

גם במהלך השבוע אפשר לעשות שיש לכל אחד תפקיד בערב, ומי שעושה את התפקיד מקבל נקודה וצובר נקודות לפרס או משהו שווה שהם בוחרים.

הם קטנים ולכן אני מציעה שהפרסים יהיו - מעט נקודות על פרסים קטנים ולא לצבור 300 נקודות ולקבל אופנים, זה רחוק להם מידי והם מאבדים מוטיבציה. משהו כמו : צוברים 5- 10 נקודות וקונים ברד במכולת.

זה מכניס להם את ההרגל לעזור בצורה נעימה ובלי ויכוחים( כמעט...).

לא עבד.

כאילו בהתחלה עבד .. אבל מתי שהוא כבר לא .

כי הם עושים חישבונים של אם שווה לי לעשות את זה או לא.. לפעמים מגיעים למסקנה שלא שווה להם למרות הפרס ולא עושים וזה מעצבן אותי.

או מתווכחים שהאח עשה פחות וקיבל אותו פרס או לא יודעת תמיד מוצאים על מה להתווכח ולריב.

ויש אמירה ברורה שהפרסים זה כדי שיהיה להם נחמד לעשות את חלקם בבית. אבל כל מי שגר בבית הזה צריך להיות חלק. וכשהיו מקרים שהתחילו חשבונות אם הפרס שווה או לא או אם שווה להתאמץ בשבילו, בעלי תמיד אומר להם, שלעשות את  החלק שלהם בבית זו חובה, ההורים לא משרתים שלהם. אפשר גם בלי הגלידה בסוף , אם היא לא מספיק טובה להם  . ואמירות של הוא עשה פחות, ברור שיש, אם מדובר בילד קטן יותר אנחנו מבהירים שלא משווים, ולכל אחד יש משימות לפי הגיל שלו.

ואם לא , בןדקים דנים.. זה באמת קורה לפעמים.

אצלנו הם כבר רגילים שזה חלק מהחיים. כשמכניסים להרגל חדש אפשר להתחיח מדברים שבאמת יהיו שווים בעינהם ואז הם מצרגלים לעשות יןתר בכייף. אבל לומר יחד עם זה שזו לא בחירה , זה רק בא להמתיק את העשיה שיהיה לנו נעים לעשות.

גם לי לא תמיד כייף לעשות עבודות בית. אבל יש לי בבר גדולים ואז הקטנים הם חלק מזה.

מנסה להזכר מה היה כשכולם היו קטנים.

נראה לי שבאמת להתחיל מלסדר איתם ולתת משינות מוגדרות( לסדר את החדר זה גדול מידי)

באמת הקטן שלי , צריך משימות מוגדרות.

לפעמים אנחנו עושים את זה בסגנון של- כל אחד אוסף 20 משחקים . היו זמנים שגם היתי אומרת שאם אני אוספת,  המשחק הולך לארון שלי . או שלא ארשה לבנות בפלימוביל בסלון אם הם לא אוספים.

היום זה בנוהל שכל אחד עושה תפקיד אחד בערב וכמה תפקידים ביום שישי, ואוספים משחקים במוצאי שבת( בשבת לפעמים בונים פה עולמות בסלון). לרוב אנחנו לא צריכים להתווכח על זה.

לפעמים הם מבקשים תפקיד אחר, ואנחנו משתדלים לאפשר תפקיד שהילד יןתר אןהב במידת האפשר. 

עזרה מהילדים ולתת להם הרגלים טובים

זה שני דברים שונים

אני לא חושבת שבסיסי שילדים בגיל הזה יסדרו באופן קבוע את החדר או יעזרו

אצלנו אין חובת עזרה בבית באף גיל

אנחנו גם לא מבקשים הרבה בקשות

אלא

נותנים דוגמא אישית לסדר וניקיון

ומעודדים עשייה עצמאית

ככה הילדים רוכשים הרגלי סדר וניקיון טובים

ומתנסים בעשייה מגוונת ביוזמתם

אני גדלתי בבית גם שלא חייבו ולא דרשו ממני כלום.

אבל גדלתי וקיבלתי שוק כשהתחתנתי .

לא ידעתי כלום.. ברמת הלחתוך סלט 

שהם אוהבים לעשות:

אחד אוהב לבשל- אני מאפשרת לו לקנות סוגי מאכלים שהוא רוצה לבשל

קונה לו אביזרים שהוא צריך

לא מעירה לו אם הוא משאיר מבטח מלוכלך או כלים

עוזרת לו למצוא מתכונים

שני אוהב לצאת לסידורים- שולחת אותו למה שצריך

מאפשרת לו לקנות לעצמו משהו כל פעם שהוא יוצא

שלישי אוהב לאפות- אני עוזרת לו לאפות

דואגת שיהיה חומרים בבית כל פעם

קונה אביזרים שצריך לאפיה

דברים אחרים שהם לא תחביב אני נותנת להם להתנסות כשהם צריכים:

כמו להכין אוכל

אם ילד רוצה לאכול משהו אני מעודדת אותו להכין בעצמו (לפי הגיל) ולא עומדת להכין

אם ילד שפך אני מבקשת לנקות

אם משאיר פסולת אני מבקשת לפנות

אם נאבד לו משהו אני ממליצה לשמור על מקומות קבועים ועל סדר

בלי להכריח אף פעם

אם לא עשו אני או בעלי נעשה

עם השנים הם יותר ויותר עושים מעצמם ונענים לבקשות

מה עם לסדר את הבית?

את זה כולםםם שונאים

אבל ממממש טובים בלבלגן

(קחי בחשבון שהם כולם קטנים וצפופים זה לא בית של גדולים עדיין)

ואין מצב שהכל יפל רק עלי

לבא לבשל..ללכת לסופר

הם בכיף רוצים

ואני נותנת אגב

אבל לסדר? לקפל כביסה? כולם שונאים ובכל זאת חלק מלמידה זה גם ללמוד לקחת חלק גם בדברים שפחות נעימים לי

אז אולי אפשר לנסות להשאיר איתך לבד בבית אחד  או שניים מהם ולהראות להם את הכיף  שבלבד

לשים מוזיקה חזקה

ולהשתלט על איזור שאפשר לגמור

ולהנות מהסדר והנקיון שלו בסוף לראות את התוצאה הכיפית.

מלמדת אותם הרגלי סדר וניקיון בעיקר ע"י דוגמא אישית

אני ובעלי מסדרים ומנקים בשוטף וגם מבקשים לסדר ולנקות דברים שקשורים אליהם ישירות

מבקשים בלבד

לא רוצים לא צריך

ילדים קטנים מתקשים לסדר

לילדים גדולים קל לסדר ולכן הם יותר משתפים פעולה כשמבקשים מהם

אצלי לא היה הרבה קטנים צפופים

בין השאר בגלל שהתאמתי את הילודה לכוחות שלי

ככה שאני לא אצטרך עזרה

חשוב לי שהם ילמדו לעשות בכיף

להנות מעשייה

לדעת לעשות כל מה שהם צריכים

לא להזדקק לאחרים שיעשו עבורם

לא צריכה ללמד אותם לעשות דברים שהם לא רוצים

בטח לא בגיל קטן וגם לא בגיל גדול

החיים כבר ילמדו אותם לעשות דברים פחות כייפים

רוב המבוגרים שלא עושים/ לא אוהבים לעשות

זה כי הכריחו אותם

או

שאין להם מושג איך לעשות

בגיל הזה הם לא יודעים לארגן את המשימה, הם צריכים דברים ספציפיים.

אחד אוסף כביסה מלוכלכת, השני מסדר את כל הנעליים בארון וכזה.

אני גם עושה איתם יחד.

משאירה לסוף בערימות מסודרות את הדברים האישיים שהם צריכים להחליט איפה הם רוצים להניח והם לוקחים.

בעיקרון תול כדי ההתנהלות השוטפת אני אומרת לכם למשל מסיימים שיעורים, אני אומרת להכניס לתיק.

הם מורידים נעליים בסלון אני אומרת לקחת לחדר.

מסתרקים, אני אומרת להחזיר את המברשת למקום.

אין שום ויכוח, אבל גם אין הפנמה מיידית, פשוט אומרים ומתזכרים כמה שצריך עד שהם מפנימים.

בנוסף זה ממש תלוי באופי,

זה הגיל שמתחילים לפתח יכולות שונוצ מילד לילד.

יש ילדים בגיל הזה שהם מסודרים ונקיים מעצמם, ויש ילדים שלא.

יש גם ילדים עם קשב וריכוז שבכלל זה סיפור אחר.

לגבי עזרה בבית,

חשוב להתאים לכל ילד את העזרה שמתאימה לו.

יש מלא סוגי עזרות.

נגיד יש לי ילדה שיכולה לאסוף כל יום את אח שלה, אבל לא מסוגלת לסדר את הבית.

יש לי ילדה שממש טובה לפתור בעיות ולא נגעלת מדברים אז היא מפנת הג'וקים של המשפחה, אבל קשה לה בדברים פיזיים כמו לשטוף כלים,

לעומת זאת בן ה4 ממש טוב בלשטוף כלים ולשים דברים במקום ואפילו מעלה קניות מהאוטו ופחות טוב בדברים אחרים.

כשהמשימה מותאמת לאותו ילד יותר קל לשתף פעולה והם נהנים מהמחמאות גם.

בעיני חשוב אווירה נעימה ומשחקית ולא משימתית, מלחיצה או מבאסת.

אפשר גם לכתוב להם פתק ולתלות על המקרר (בסגנון פתק מעשים טובים ששולחים לגן)

פעם עלה פה הסבר על איך למצוא את הנקודה הפנימית שמניעה לפעולה.

@אוהבת את השבת 

יש לך מושג על מה אני מדברת? 

מעניין באמת לקרוא על זה עוד פעם! מטורף שזכרת..!!

זה היה כתוב יפה. לא זוכרת מי כתבה,

אבל מסוג הדברים של לגזור ולשמור.

פעם שמעתי משפט: בגובה העיניים וקצת יותר.

גובה העיניים זה מה שכרגע אפשרי, קצת יותר כדי שיהיה לאיפה לשאוף ולהתקדם. אחרת נשאר תמיד רק בגובה העיניים. למה קצת יותר ולא הרבה יותר כדי שנאמין שסה אפשרי ולא נתייאש מראש.

זה היה הרעיון אבל עדיין מחפשת את הניסוח שמתאר את זה יפה.

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

נפהלתי לרגע שככה יהיה לו בכל אירוע..

למרות שאני מבינה אותו כי גם אני לא מבינה טוב לפני אירועים.

דווקא בגלל שאני מבינה אותו, תמיד הייתה לי תקווה קטנה בלב שהילד לא יירש את החסרונות שלי  

אבל אני נתפסתי על משהו אחר -

את לא שנייה אחרי לידה? מה את מטאטאת בכלל?🤭

בכל אופן, בעלי אומר לי כל מיני דברים מצחיקים בסגנון, אבל לא זוכרת כרגע משהו ספציפי... (ואולי זה גם אישי מכדי לשתף🙈)

ובעלי לא יודע לטאטא..

כאילו יודע לטאטא אבל רק את המטר במעגל מסביבו...

מבחינתו זה המרחק מטאטא מגיע אליו...חחחחחח

אבל תודה על התזכורת!!

גם אם מישהו יגיע היא מאחורי הדלת..

רק לקוות שיצליח להיכנס כי הדלת לא כ"כ נפתחת😅🤭

יום למחרת ניסיתי שוב,  הרמצי כיסאות והוא בדיוק חזר הביתה, לרצפה שחורה כן? וישר אומר מה קרה את שוב שוטפת??

מבחינתו כיסאות למעלה זה אומרים שטפתי את הרצפה, לא משנה שהרצפה מחכה עוד מאתמול 

או רק סידרתי לקראת שטיפה.....

יש יציאות שהם רק של גברים נקודה!!!

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

כמו הרבה דברים אחרים, זה עניין מאוד אישי.

אני עשיתי את הניתוח שנחשב קשה יותר (לא זוכרת עכשו את השם) ובגדול היתה לי החלמה קלה. מה זה אומר? שלא היו לי כאבים בכלל, אבל כן לקחתי בערך שבועיים וחצי חופש מהעבודה כי לא ראיתי טוב ולא רציתי לאמץ את העיניים (אני עובדת מול מחשב אז זה קריטי).

אחותי עשתה את אותו הניתוח כמה חודשים לפני - סבלה כמה ימים מכאבים מטורפים. ולדעתי חזרה לעבודה מהר יותר כי לא היתה לה גמישות כמו לי.

ככה שאני לא יודעת איך ניסיון של אחרים יכול להועיל פה... כי אין הבטחה מה יקרה.

מה שכן, כדאי להיערך ולבחור תקופה שבה יש יותר אפשרות לנוח, בטח כמה ימים, של חופש מהעבודה ועזרה בבית.

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות...