אני קשורה ורגישה אליה מאוד

אבל היו לנו תקופות לא קלות כמובן. 

מנומסים

שיחות פעם ב

סתמיות

זה בא ממני בגלל חוויות ילדות ובגרות לא פשוטות

לא מצליחה ולא רוצה לשכוח מה שהיה

מרגישה עם זה מצוין

כי רפאתי את עצמי מהרגשות השליליים שהרגשתי ממנה

אני חושבת שבקשר הורה- ילד ההורה אחראי לטיב הקשר

אם הוא לא דואג לקשר תקין זה אשמה שלו בלבד

אין באמת איך לתקן קשר כשההורה בעייתי

עבר עריכה על ידי אם_שמחה_הללויה בתאריך י"ג באלול תשפ"ה 20:37

ואיכשהו יצא שמזדהה עם שלושתכן.

עם @מקורית כי באמת אמא שלי היא השורשים, הכי מסורה, הכי חזקה, למרות שעברה חיים לא קלים.

וגם יש לי רגישות גדולה אליה, שזה מדהים, אבל זה גם מה שעשה את העסק לקשה, עד שהגדרתי את הגבולות שלי. 

עם @צוףלבוב טוב כי הגענו מאותו מקום, נולדתי ברוסיה בשנות ה90 בשיא השפל, אז מזדהה עם המשבר הכלכלי ואיך שזה השפיע עלינו, על אמא ועל אופי שלה .

וגם @סס מדהימה על התהליך שעברת.

גם מרגישה שהקשר עם אמא שלי מנומס , עם הרבה כבוד, הייתי רוצה יותר חמימות, אבל קיבלתי שזה מה שהיא יכולה לתת לי כרגע כלפי חוץ, למרות שבפנים ממש מרגישה את הלב שלה. ומסכימה אולי טיב הקשר באמת תלוי בהורה,  אבל זה לגמרי אחריות שלנו לרפא את הרגשות השליליים, לא לחכות לסליחה, לעשות עבודה פנימית .

אני חושבת שהקשר שלנו יותר טוב ממה שהוא היה, אבל הוא מסובך. אני לא יודעת איך להגדיר אפילו.

מצד אחד אני מדברת איתה כמה פעמים בשבוע, משתפת בדברים, גם היא מצידה משתפת, לא הייתי אומרת שיש ריחוק בינינו. מצד שני השיחות מאוד טכניות, לא נכנסים לרגשות בכלל, אני שומרת על עצמי לא לשתף בדברים אישיים כדי לא להיפגע מהביקורת שלה. לפעמים יש דיונים מעניינים, אבל על נושאים תאורטיים או על התנהגות/בחירות של אנשים אחרים.

מרגישה שאני מצד אחד מנסה להתנתק רגשית, ומצד שני עמוק בפנים מאוד חשובה לי הדעה שלה, אז גם אם אעשה את עצמי הכי לא אכפת לי, בסוף אם היא תחמיא לי על בגד זה ישמח אותי מאוד, ואם היא תעקם את האף זה יפגע בי, וגם אם אני אוהבת את הבגד, כל פעם שאלבש אותו אזכר בתגובה שלה וזה יגרום לי לחוסר ביטחון. (בכל דבר, סתם נתתי דוגמא של בגדים) אולי אפשר להגיד שאני מעריכה את הדעה שלה (ואת הטעם שלה) ולכן אכפת לי כשהיא מבקרת אותי, אבל מצד שני יש לי את הדעות שלי והטעם שלי ואני עובדת על הנפרדות הזו, כי זה משהו שקשה לה לקבל, שמותר לנו להיות שונות.

וואי חפרתי, אבל נראה לי שהסברתי לעצמי כמה נקודות 😅

אנשים מבוגרים לא משתנים בדרך כלל. אז כנראה לא מתאים לכן שיח רגשי. אני יכולה להגיד על עצמי שלא בא לי להיות כתובת ברמה רגשית לילדים בוגרים כמו שאני כתובת היום. ברמה מסוימת זה בלתי אפשרי . כאילו אמא מצד אחד צריכה לספוג רגשות ולהכיל ומצד שני אסור לה להגיד מילה לא במקום ומצד שלישי היא לא יכולה לשפוך בעצמה כי מצפים ממנה את המקום הזה של אמא , רק שאמא גם בן אדם ולהכיל בן  אדם בן שלושים או ארבעים ולא לקבל שום מענה רגשי חזרה זה קצת קשה .

בטח יש אמהות שהן מרגישות שצריכים אותם או יש להן הרבה כוח אבל בדרך כלל קשר כזה לא ממלא , רק סוחט . ובגיל מבוגר בכללי יש פחות כוח , יותר מחלות ...

להיות אמא ברמה הרגשית גם בגיל בוגר. להיות כתובת.

וברור שאמא לא צריכה לפרוק כל דבר מול ילדיה, זה לא בריא.. בשביל זה היא צריכה כתובת משל עצמה

יש גיל שיש כבר היפוך יוצרות והילדים עוזרים יותר להורים, ברור, אבל בלאו הכי -אנח ו לא מפסיקות להיות אמהות באף גיל ב"ה. וילדים צריכים את המענה הרגשי הזה גם בגיל בוגר. 

אני לגמרי מכוונת לשם

ומתפללת שתהיה לי היכולת להכיל את הילדים שלי רגשית כמה שיותר

זה אחד הדברים הכי כואבים שיש שאמא לא יודעת להכיל

ממש לא

כל אחת יכולה לעשות טעויות

אבל יש הבדל בין להכיל כמה שאפשר ומידי פעם לטעות

לבין, אין בינינו שיח רגשי וזה המצב

וואלה לא

אני רוצה להיות כתובת לילדים שלי

גם אם יהיו טעויות

אפשר להתנצל

ולנסות לתקן

קצת כמו בזוגיות

אני מכילה את בעלי והוא אותי

ולפעמים לא.

לפעמים עושים טעויות

ומתנצלים

והכל בסדר

אין אפס טעויות לאף אחד.

זה לא קשור לעובדה שעדיין אפשר להיות שם בשביל הילדים ולהיות רגישים, קשובים ולא שיפוטיים

אבל עדיין זה קשה. נגיד שלשום הייתי עם כאבי בטן ומתבגרת רצתה לספר על נמלים בצנרת  . ובגלל שהיא הורמונלית היא גם רצתה קשב מלא בשעה ארבע בצהריים שזו שעה שכל הקטנים ערים וגם דורשים. לא אמרתי לה כלום והיא עדיין נעלבה.

אם היא הייתה בת עשרים , הייתי אומרת לה בכנות שהיא מגזימה ולא בא לי לשמוע על נמלים. 

שכואבת לך הבטן/ שעכשיו זה לא מתאים ותדברו אח"כ

אני אומרת את זה גם לבן ה5 שלי

זה לא מצופה ממך

אבל זה לא שחור או לבן

גם הורים הם בני אדם ויש להם את החיים שלהם, אבל זה לא סותר

אפשר לומר גם בגיל 14 שעכשיו את לא פנויה להקשיב. אני אומרת את זה גם לילדה בת 6. העיקר הוא מה השדר הכללי שהילד מקבל, לא רגעים נקודתיים של קושי

את המקום הזה שאת כותבת עליו והילד שלך חושב אחרת כי היה חשוב לו לספר דווקא עכשיו .

גם אמא שלי הייתה בטוחה שהיא אמא כמו שאת כותבת . ובפועל זה לא היה נכון בכלל.

פשוט למדתי לתת לה הרגשה שהיא כן.

עומדת צריך לדבר עם הילדים ולהרגיש אותם. להיות נוכח

להרגיש מספיק חזקה נפשית לשמוע גם איפה את פחות. ולבחון אם באמת יש דברים בגו ואם אפשר אחרת

ילדים אומרים לנו את זה, בין בהתנהגות (דיבור לא מילולי) ובין במילים מפורשות.

כל הילדים בסוף יצטרכו פסיכולוג, אבל יש דברים שבכוחו של הנורה לעשות ולהישאר אטום לתחושות שלהם או שלך זה לא נכון לדעתי

שלא אומרים להם שזה לא מתאים עכשיו

יכולים לגדול להיות מבוגרים חסרי טאקט וחסרי מודעות חברתית

להיות פנויים רגשית לילדים זה לא אומר דווקא שהילד יהיה מרוצה 100% אלא לאפשר שיח רגשי נטול שיפוטיות

אפשר לטעות

אפשר להיות לא פנויים זמנית

לא צריך להיות מושלמים

ולא צריך לעשות כאילו מקשיבים או כאילו מרוצים

כואב לי הבטן מותק ואני לא פנויה כרגע להקשיב לך

אשמח לשמוע מה שיש לך לומר בזמן אחר

להכיל זה לא אומר להיות זמינה 24/7

זה אומר לדעת להקשיב לרגשות בלי לשפוט

וגם בגיל 20 ובכל גיל, זה מעליב לשמוע שמה שיש לי להגיד לא מעניין

לא משנה אם זה נמלים או מזג האוויר

הם רגילים שמקשיבים להם כשהם צריכים

חוץ משעות שאני הולכת לישון.

זה מה שבעלי עושה אז הוא לא יודע כמעט כלום.

כשהוא פנוי , הוא מכיל כמובן , הוא לא שיפוטי בכלל .

ומותר להבין שכרגע אמא לא פנויה

מה שחשוב לי זה שאם הילד מרגיש עצוב או פגוע או כל רגש אחר, גם שמח ונרגש, הוא ידע שהוא יכול לספר לי בלי לפחד מהתגובה שלי

כי אני תמיד אכיל את הרגש שלו

ואם אני לא אוכל באותו רגע הוא ידע שבזמן אחר אני אוכל

אבל אם ילד התקשר לשפוך , היית עסוקה או לא נתת לו הרגשה שהוא רצה , הוא נעלב, מה את עכשיו תתחילי להכיל את העלבון שלו?

וזה קורה לגמרי. גם פה בפורום לפני כמה שנים מישהי הזמינה את אמא שלה לטפל בחבורה של ילדים , אמא טיפלה בהם כל היום . אותה אישה בסוף נעלבה על אמא כי היא לא שאלה גם עליה אלא רק טיפלה בנכדים .

איפה הגבול ?

גם שיח רגשי. נגיד בן אדם מתקשר אליך ושעה שופך על כל העולם , כמה פעמים יהיה לך כוח לדבר איתו גם אם הוא בן שלך.

בת שלי מתנדבת במד"א אז היא משתפת כל מיני דברים. לי לא מפריע. אבל יש אנשים שיהיה להם קשה לשמוע חלק מהדברים.

חיים מורכבים...

להכיל את העלבון

הילדים ב100 אחוז,כל זמן, כל שעה, בכל ענין - אין לזה סוף

גם לילדים יש לימוד לעשות בנוגע להתנהלות שלהם מול ההורים. ואיך הם ילמדו את זה? מולנו.

אני בעד לעשות שיחות כל כמה זמן עם הילדים לגבי הדברים האלה.

יש גם הורים שמתייחסים לנכדים יותר מאשר לילדים למשל.. וזה יכול להיות מאוד כואב. כמו שיש כאלה שיתייחסו פחות לנכדים. ואין לזה סוף כאמור. ל2 הצדדים יש עבודה לעשות אבל זה לא פוטר אותנו ההורים מהעבודה שלנו. לנסות להיות שם ככל הניתן, לתת הרגשה טובה ככל הניתן (תקשורת היא צילת מפתח בעיניי בכל הנוגע למערכות יחסים מול כל הסובבים אותנו ואיך דברים נאמרים יותר חשוב מהמסר אפילו), לתת הרגשה שהם חשובים ואהובים ורצויים ולתת פתח לשיח שבו הכל יכול להיאמר ואין כלום מתחת לשטיח

זה האני מאמין שלי בכל אופן

הורה יכול לחשוב שהוא מכיל והוא לא.

אם את מכילה רק בזמן שנוח לך , אז את לא באמת מכילה.

אני די בטוחה שכל האמהות הקשות שמוזכרות פה , לא חושבות שהן אמהות קשות.

אגב שיח שבו הכל יכול להיאמר. לשני צדדים או רק לילדים? את באמת תרצי שיבוא אליך בן שלושים ואולי ישפוך לך טענות ? ואת תגידי לו שאת כן מכילה אותו בכל מצב , והוא יגיד שלא , ואז מה? ואם הוא יגיד שהפריע לו כל מיני נקודות שהן רגישות אצלך גם ככה? 

בתור אדם בוגר אני יכולה להבין את זה שאמא שלי לא פנויה לענות לטלפון כל פעם שאני מתקשרת, ושיש ימים שבהם היא פנויה (פיזית או רגשית) יותר או פחות.

השאלה היא אם מתי שאנחנו כן מדברות, האם היא מסוגלת להכיל ולתמוך או לא. ולא מדובר כאן במשברים מסובכים או סיטואציות שקשה לדעת איך לתמוך בהן. מדובר בסיטואציות יום יומיות של שיתוף בתסכולים, בתינוק שמוציא שיניים, באכזבות. זה לא חייב להיות נושא שיקח להורה מלא כוחות נפש כדי להתמודד איתו ולהכיל את הילד, זה פשוט שפה רגשית ויכולת הכלה שאו שיש לה, או שאין לה. (וכמובן שזו יכולת שאפשר לפתח, אבל בדרך כלל אנשים בגיל הזה לא משתנים)

אני לא חושבת שזה קשור בכלל לגיל של הילד. 

להשלים עם העובדה שקשה לך , אז היא סוג של מתנתקת או מנסה להמעיט בקושי.

גם אנחנו כהורים לקטנים נוטים לזה הרבה פעמים.

אולי היא לא יודעת איך להגיב נכון. לא רוצה להעצים קושי עם תגובה חזקה מדי. 

אמא שלי בטוחה שהיא מושלמת

הפרמטר לטיב הקשר הוא לא מה ההורה חושב או הילד

אלא התוצאה של הקשר

תוצאות של קשר תקין:

1. הילד משתף חוויות ותחושות

2. השיח לרוב נעים גם להורה וגם לילד

3. השיח כנה ופתוח

4. הילד אוהב להיות בחברת ההורה

תוצאות של קשר לא תקין:

1. הילד משתדל לא לשתף מחשש לשיפוטיות

2. השיח מלווה בכעסים/ העלבות/ האשמות

חד או דו צדדי

3. השיח אינו כנה ומלא בדיסוננס

4. הילד מעדיף חברה אחרת/ מסתגר בחדרו ובעיסוקו 

וזה לא נוח לה, כמעט תמיד היא תשאל- 'זה דחוף?'.

ואני, כאדם בוגר, יודעת לשים סדרי עדיפויות, ולחכות עם מה שרציתי לספר לשעה נוחה יותר (כי לרוב, זה אכן לא דחוף).

אבל עצם השאלה הזו נותנת לי תחושה שאם זה היה דחוף- אמא שלי היתה מפנה את כל העולם בשביל להיות איתי.

בפועל, זה קורה לעיתים נדירות. אבל התחושה הבסיסית שאם אני צריכה היא שם בשבילי, את זה היא כן נותנת.

לגבי גילאים גדולים-

לא הייתי רוצה ילד ש'יבוא בטענות'. כן הייתי רוצה ילד שמדבר על מה שמפריע לו.

אומנם בגיל ההתבגרות הם מוציאים את זה החוצה בצורה חצופה ומתפרצת, ובא לי לתת לך חיבוק גדול, כי זה שלב שסיוט להיות בו, בטח עם הגדולים כנראה שככה זה יהיה מעכשיו והלאה.

אבל ב''ה זה רק שלב. ומפעים ומרגש לראות שאחריו הם לומדים להגיד את מה שיש להם בצורה נכונה. לומדים מצד אחד לבקש עזרה, אבל מצד שני גם לכבד את המרחב שלי.

וזה בסדר שאני מבקשת שיכבדו אותי. זה לא הופך אותי לאמא פחות טובה.

אם בד"כ אני פנויה ועכשיו לא, אז גם אם כרגע לא סיפקתי את הצורך זה לא אומר שאני אמא שלא מספקת את הצרכים של הילד באופן כללי. זה לא דיכוטומי אלא רצף.

וגם אם אני לא פנויה אני יכולה לתת מקום לצורך, אפשר להגיד שכרגע אני באמת רוצה להקשיב אבל מתקשה להיות בתשומת לב מלאה אליה ולכן אשמח להקשיב בהמשך, וכשאהיה פנויה באמת לפנות ולהקשיב.

אפשר גם לדבר על העלבון, לתת לו מקום. אני רואה שנעלבת... הורות היא קשר ארוך טווח

כי יש פה הדדיות. גם עם אחים, עם חברים , עם שכנים, בעבודה.

בלי הדדיות אפשר להכיל רק תינוק , ילד קטן , בן אדם עם דמנציה . 

הורים אף פעם לא שווים לילדים ואין אותה הדדיות בקשר, וצריך לעשות התאמות רגשיות לכל גיל

להיות אמא, אבא, הורה זה מקום נפשי מנטלי תודעתי של  נתינה

מה שאת מקבלת בתמורה הוא סיפוק, משמעות. זה לא חברות והורה וילד לעולם אינם שווים. גם בגילאים הבוגרים.

בעיניי קשר מול בן אדם בוגר אמור להיות הדדי.

חמותי גם אמרה שהיא תכיל את קטן שלה עד גיל מאה. ידעתי שהיא לא. בסוף עשר שנים אחרי אמירה הזאת נשבר לה.

זה גם תלוי מה ילדים עושים ומה רמת הכלה נדרשת , לדעתי זה גם משפיע

אבל בשביל זה אנחנו משקיעים בהם עכשיו גם, שתהיה להם עצמאות רגשית גם, וגם טאקט ורגישות לזולת.

יש גם הבדל בין תלות רגשית לבין קשר בריא

אני כילדה נשואה יכולה חופשי לשתף את אמא שלי על נמלים בצנרת. גם את אבא שלי. זה חלק מהיומיום שלי. אבל לא אעשה את זה כשאני יודעת שאמא שלי לא מרגישה טוב, אלא אשאל לשלומה ואם יש משהו שאני יכולה לעשות עבורה. וגם לא אתקשר בשעה שאני יודעת שהיא כבר הולכת לישון למשל

ואת היכולת להגיע לשם קיבלתי בזכות גבול שאמא שלי הציבה כשהיינו קטנים יותר.יש זמנים של פחות קשב וזה תקין אבל הורה בריא ב"ה אמור לדעתי להיות מסוגל להקשיב גם לדברים כאלה כחלק מהיומיום של הילד שלו. לקשיים בעבודה. עם הילדים. בכלל, למה שקורה עם הילדים שלו. 

החיים לא קלים

ולא באתי לשפוט אף אחד

אני רק רואה את בקושי שלי בקשר עם אמא שלי

ומשתדלת ללמוד איך לתקן מול הילדים שלי

החיים הם עבודה

לשם אני שואפת

מי שלא מכוון גבוה לא יכול להגיע גם נמוך

ככה אני מאמינה

אולי אני תמימה וצעירה

מקווה שלא

אני כן רואה קשרים של בנות ואמהות אחרות שהם כן קשרים מכילים ובריאים

ככה שכנראה זה אפשרי

זוכרת את עצמי בגיל 20

הייתי כ"כ צעירה ובוסרית

אין מצב שאני אסתכל על הילד בהדדיות

אני גדולה ממנו ביותר מ20 שנה

יש לי ניסיון חיים גדול שהוא עדיין לא חווה

אני שמחה להיות שותפה  ברגשות של הילדים

שומרת על ניטרליות וחוסר שיפוטיות

ולא מחפשת אצלם מענה רגשי

בעיניי זה בסיסי כהורה

וכן

הרבה הורים מתקשים להיות לא שיפוטיים או לזכור שהם ההורה והילד הוא הילד שלהם גם אם הוא גדול

גם איך להכיל נכון את הילדים

וגם איך להיות שלמה מול החוסר באמא שלי

זה לקחת אחריות מלאה על עצמי (ללמוד ולהשתפר כל הזמן)

ומנגד

לתת לילדים לקחת אחריות מלאה על עצמם

להיות שם לתמיכה הובלה וללא שיפוטיות (מה שאני הייתי רוצה לקבל מהורה)

כמו שאני אמא, אני גם בת

ובאתי ממשפחה ברוכה,ויש בינינו האחים הבדלים של יותר מ15 שנה גם. אני לא צריכה להבין את המורכבות, אני חיה אותה ועדיין חושבת כמו שאני חושבת

ואני ממש לא מסכימה עם הגישה שלך.

אני הורה גם של הילדים הבוגרים שלי ומהווה עבורם כתובת להתייעצות.

אם אני צריכה מקום לפרוק זה לא מולם, אלא מול אחרים 

כן הנפרדות הזאת חשובה, היא התחילה אצלי גם בגיל ההתבגרות, גם בתהליך חזרה בתשובה, גם בבחירת בן זוג שלא היה לרוח ההורים, בבחירות תעסוקתיות...

עבודה שלי נעשתה בלב (יש כל מיני כלים: מכתבים, דמיון מודרך, בהתבודדות), גם כתיבת סיפור אישי ריפאה אותי מרגשות שליליים.

הבנתי שמה שהורים רוצים זה כבוד ושנקבל אותם כמו שהם. וזה מה שאני מנסה לתת בשיחות. משתדלת לא להכנס להתגוננות, פשוט לקבל את מה שאומרים לי גם אם זה הערות, אבל בסוף אני יודעת שאם אני לא מסכימה עם העצה שקיבלתי אני אעשה את מה שאני חושבת לנכון.

זה מה שההורים רוצים שניתן להם תחושה שהם חשובים,

אבל זכותנו ואחריותנו לחיות את החיים כמו שאנחנו רוצים.

היום השיחות שלנו מאוד ענייניות וגם לא בתדירות שאת מדברת עליה ואני מתגעגעת לעומק (משהו שבתור ילדה כן היה לנו) אבל אני מחבקת את עצמי וגם את אמא שלי יש לי מקום חם בשבילה בתוך הלב ואת העומק מוצאת במקומות אחרים.

היא הכתובת השנייה שלי לפריקות ולהתייעצות (הכתובת הראשונה היא בעלי🙂)

ב"ה זכיתי באמא חכמה ורגישה❤️

ומתפללת לקשר כזה גם עם כל בנותיי...

באמת חלום

נתנה לי הרבה חום ואהבה שלא תלויה בדבר...יכלה להקשיב שעות והיה לי בטחון שהיא תמיד עבורי אם אצטרך.

מהחתונה השתנה הקשר היא םחות ופחות התעניינה בחיי..כמעט וכלום...

במקביל היא השתנתה..

הזדקנה

והקשר השתנה

עבר הרבה

כיום מעריכה את הטוב שבה ואת האהבה שלה

מכבדת מאוד

ומשתדלת אני להתקשר ולהתעניין ולשתף כי זה משמח אותה כי היא מבוגרת ולבד בבית

אז הקשר טוב

אבל באופן אישי - היא כבר לא הדמות שהיתה

לא מעורבת במה שמתרחש בחיי מבפנים.רק מבחוץ

קצת צריכה להציג .לא שותפה למורכבות או לקושי

בעיקר משתפת על הילדים וסתם ברובד חיצוני

וכן.. מרגישה הרבה חסך של משפחה בחיי

כי מעבר לקשר איתה אין לי כלום

ביטחון. כוח

אנחנו מדברות כל יום. הייתה איתי בכל הלידות.

מתייעצת איתה כמעט כל הכל.

ב"ה זכיתי

סדנת כיבוד הורים של שפר.

יש גם שפר אבל נראה לי שקשה לעשות את העבודה דרך ספר.

מדהים ממש!

ואכפת לי ממנה אפילו יותר.

והקשר עבר כל מיני תקופות, היו מורכבויות

הרבה שנים היה לי קשה וברחתי מהקשר איתה.

עם השנים, התפתחה בי הרבה חמלה כלפיה. אני יותר ויותר מבינה את המקום שלה ואת הקשיים שהביאו אותה לעשות את הדברים שכל כך תיסכלו אותי כילדה ונערה.

היום הקשר שלנו הרבה יותר טוב.

ממש לא קשר חלומי של אם-בת כמו שחלק מתארות כאן, אבל יחסית למה שהיה ולדברים שהיא עברה בחייה, יחסית לזה, אנחנו בקשר טוב.

אם יש לי בעיה ואני צריכה עזרה טכנית

אם קרה לי משהו מעצבן / מתסכל היא הכתובת לפריקה רגשית

אם אני רוצה להתייעץ איתה בכל נושא בעולם היא תמיד זמינה (הגזמתי, לא תמיד זמינה. אבל תמיד תחזור אלי מאוחר יותר בפניות מלאה), תמיד מקשיבה

כל פעם אני מופתעת ממנה איך היא וזכרת מה סיפרתי לה בפעם הקודמת וזוכרת להתעניין ולשאול.

ובלי עין הרע אנחנו משפחה עם מספר דו ספרתי של ילדים, והיא ככה עם כל אחד ואחת.

הלוואי הלוואי שאזכה להיות אמא כזאת!!

היא לא מעונינת בקשר. וגרוע מזה פילגה בין כל הילדים לשתי קבוצות.

עצוב.

מקווה שיום יבוא ולפחות כל האחים והאחיות נהיה בקשר אוהב.

עדיין קוראת...

אמא לא מתקשרת

כי להם כזוג ההורים ממש 'חפרו'

אז היא לא מתקשרת אף פעם מעצמה כי לא רוצה להציק

ומאותה סיבה לא שואלת שאלות על ההריון או הילדים

ולא מתעניינת מעצמה (גם לא מזמינה חגים ושבתות כדי שרק שאנחנו נרצה נבוא)

הכל צריך לבוא ממני ואז היא הכי שם בהקשבה

אבל הייתי רוצה להרגיש אותה קצת אימהית וחופרת יותר

כמו אימהות של חברות...זה נותן תחושת חשיבות למרות שאני יודעת שאני חשובה לה. זה יתן גם את ההרגשה...

כל דור מנסה לתקן לדור הבא מה שנכווה ממנו

מקווה לא להיות אמא חופרת מידי לילדים שלי

יש לי שתי נערות- אחת שלא סובלת שאני מתעניינת בה באמצע היום, ומהצד השני, אחת שנעלבת אם היא איחרה, אפילו קצת, ולא התקשרתי לברר למה.

אז נראה לי שאצל אמא שלך זה גם ניסיון לתיקון, אבל גם כל אחד גם רוצה רמת התעניינות שונה, ואולי היא באמת לא היתה רוצה שיתקשרו אליה בכלל, ולכן זה מה שהיא עושה בשבילך.

והלוואי שנזכה להתאים את עצמנו לכל ילד על פי צרכיו.

שלך ולעשות תיקון דורי😉

אצלי קרה ככה שחמותי ההיפך מאמא שלי בדיוק כמו בסיפור שלך🙂

תגובה שנותנת הכי הרבה פרופורציות

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

שהטיפול המונע לא מספיק טוב

כדאי לכם לחזור לרופא ריאות

וללכת אליו קבוע עד שמשתפר

משאפים קיבל מכל הסוגים ולא עזר, אבל עדיין ממשיכים

אזניל קבוע מקבל

אין עוד משהו שלא ניסינו

סינגולייר גם לא עזר לו, אנהלציות במקום משאפים גם

אצלנו זה מה שגם ריפא לגמרי

עם אירובנט

ובמקום אזניל יכול להיות שמוקסיפן יותר טוב

היתה לנו תקופה בעבר עם מוקסיפן מניעתי

מוקסיפן מניעתי לא עזר בכלל בכלל עם אזניל זה ככה ככה

אבדוק על המי מלח 7% לא ניסיתי. יש לנו 3% וגם זה עושה לו ליחה סמיכה שגורם עוד יותר לחסימה

אירובנט גם אנהלציה גם משאפים יש לנו כי המשאף עם ריח לא נעים עבורו אז לא מסכים

במי מלח אמור לטפל בליחה

3% זה נמוך לבעיות בריאות

אבל מה שהכי חשוב זה ללכת באופן סדיר לרופא ריאות

הוא אמור לדאוג שההתקפים יהיו פחותים

היתה תקופה שהלכנו פעם בשבוע למרפאת ריאות בבית חולים עד שהמצב השתפר

יש הרבה מעבר מה לעשות

פיזיו לנשימה

שאיבת ליחה ועוד

אל תשארו עם זה לבד

לרפואה יש הרבה מה להציע

אנחנו מטופלים בבי"ח שיבא ועכשיו שיש התפרצות חזקה אני רוצה להגיע שהרופא יראה אותו בזמן אמת ואין תורים, התור שלנו שהיה מלכתחילה הוא לעוד כשבועיים עד אז הוא יסיים עם המחלה ונלך שהוא כבר בסדר ונושם טוב אז לא עשינו פה כלום.

רופא בקופה לא מבין בזה אז גם לא הולכת ומטפלת לבד בבית, רופא ריאות מתכתב איתי במייל בזמן אמת אבל זה לא כמו שהוא רואה ובודק אותו

לפני הרבה שנים

קובעים סדרת תורים פעם בשבוע

זה לא משנה אם הילד חולה או לא

עוקבים אחריו באופן רציף

ואם הוא לא חולה זה מעולה

ואם זה חוזר כל הזמן אז התורים יפלו גם על מחלה פעילה

פעם ראשונה שומעת על זה, ביקורים כאלה הכי יעילים כי הם עוקבים באופן רציף אחריו

כל פעם אצל אותו רופא?

גם המליצו ברונכו אבל כל רופא אומר לי משהו אחר אז לא יודעת אם זה נצרך בכלל

מרפאה שלמה עם צוות רופאים ואחיות

והיו שם הרבה מטופלים שהגיעו קבוע

את יכולה לשאול את הרופא ריאות שלך

הוא בטוח יודע

עשינו בזמנו ברונכוסקופיה והיא יצאה תקין

שזה עושה לו מלא מלא ליחה ואז מגיע שיעול ליחתי שתקוע לו אז עברנו משיעול מצפצף ונבחני לשיעול טורדני של ליחה

זה הבעיה באנהלציה

היא מכייחת אותה

כשהליחה תקועה בריאות או בדרכי הנשימה

נהיה דלקת והתקף

אנשים שסדרה של זריקות B12 העלימה להם את האסתמה.

אני הייתי עם אסטמה, עם צרות אין סוף בנשימה, ממש מנע ממני לעשות דברים, בסוף רופא ריאות טוב, עם הרבה סבלנות לנסות את כל השילובים של משאפים וכדורים עד הטוב ביותר - הגעתי למצב ממש מאוזן, כמעט בלי התקפים, כושר טוב ובלי לפיד לזוז.

צריך סבלנות אבל זה אפשרי

חיבוק! איזה קשה זה...

האמת.שגם אנחנו היינו בסיפור הזה כשהבן שלי היה קטן, הדבר היחיד שעזר לנו בסוף היה שהלכנו לרפואה משלימה... גיסתי היא הומיאופתית, אז עשינו אצלה טיפול וזה מה שעזר...

מציעה לך לשקול גם. בהצלחה!

בכלל, חוץ מכסף (והרבה) שהלך לפח לא ראיתי שיפור- בעניין אחר. לכן סקפטית בנושא. מה גם שגם בזה צריך לעיתים להחליף תרופות עד שמגיעים למה שמתאים עבורו ואני ככ מותשת איתו שאין לי סבלנות גם לרוץ אחרי זה

אני טועה?

אני בכלל לא כזאת שמאמינה ברפואה משלימה וכל זה, אבל אחרי שראיתי כמה זה עזר לו, המשכתי עם הומיאופתיה גם למשהו אחר שנה לבת שלי, וגם שם ראינו ישועות..

זה נכון שזה הרבה כסף , אבל דווקא מבחינת התרוצצויות, אצלנו היא שולחת את זה לסופר פארם לידינו אז זה ממש סבבה...

תעשי מה שטוב לך

עייפתי ורק מלחשוב על התקופה הקרובה אני נכנסת לייאוש

הוא בקוצר נשימה?

או השיעול עצמו מטריף אותך?

כי אני דיברתי עם הרופא ריאות אמרתי לו שאני לא מסוגלת יותר. נגמר שיעול יש כמה ימי חסד ושוב חוזר הניגון

הוא אומר לי כל עוד הוא לא מצפצף אין מה לעשות

זה מערכת חיסונית חלשה שתופסת כל וירוס שזז.

גיהינום.

זה התקף אסתמה...רופא ריאות אומר שזה אסתמה בדרגת חומה קשה, רופא ילדים שראה אותו בזמן אמת אמר שזה סטרידור , רופא אחר אמר ברוכיוליטיס..

בנתיים הוא משתעל נבחני ושורק כל כמה שניות, בשינה זה בכלל בלתי אפשרי , בטניזול במינון הרגיל -3 כדורים לפי במשקל שלו לא עוזר לו בכלל ומינון כפול שאני נותנת עוזר אבל לא ממש גם, כמה כדורים גוף כזה קטן יכול לקחת?

אז כל פעם שאני שומעת שיעול הבטן מתכווצת ואני חסרת אונים, בלילה ממש בכיתי כי לא היה לי איך לעזור לו

מיותר

סתם עולה כסף

מלא התעסקות

אף פעם לא עובד כמו שצריך, תמיד עושה בעיות..

בחיים לא חסך ..

אם היה אפשר מרחוק היה אפשר אבל זה לא שזה עזר לרופא *לבדוק* את הילד מרחוק

בחיים זה לא עבד וניסינו מלא פעמים לאוזניים גרון נשימה ומה לא..

אותי מזה...

משתגעת מהעניין שכל ההפתעות קורות בלילה

וכל פעם זה ריצה למיון כי הרופאים בטלפונים רוצים לכסת"ח

על עצמי, בדיקת גרון בשעות הערב, ישר הרופא און ליין אמר שזה דלקת גרון וקיבלתי מרשם לאנטיביוטיקה, על הבוקר בעלי קנה.

לקטנה שלי קצת קשה לי להשתמש בזה, כי אני מרגישה שהיא חייבת בדיקה של רופא באופן ספציפי, אבל אם יהיה צריך, אני אשתמש

קניתי את זה לפני טיסה של 3 חודשים לחו"ל

תכלס לא הייתי צריכה את זה שם ב"ה

אח"כ השתמשתי פעמיים בארץ עבד מעולה

ממש בקלות התפעול ורופאים נעימים

אבל לא יןדעת אם הייתי קונה את זה אם לא הייתה את הטיסה

ממליצה ממש ממש!

הציל אותי, את בעלי ואת הילדים מלא פעמים מלצאת בלילה לרופא תורן/לחכות לבוקר/סופי שבוע לרופא שבינתיים הילד צורח.

לא יכולה לספור את כמות הפעמים שעזר עם האוזניים של הילדים.

פחות מומלץ לבדוק ראות.

אבל אוזניים וגרון עבד מצויין.

אם הילדים הייתי צריכה את העזרה של בעלי שאחד יחזיק ואחד בודק.

*** אני עם מכשיר חדש שאיכשהו המייל שאני כבר לא משתמשת בו נכנס להגדרות.

הניק החדש יותר שלי שמור במייל אחר ולא זכרתי סיסמה.

מוזר לכתוב שוב מפה

ולא היה לי בו צורך מאז. כן היו חולים והצלחנו לקבוע תור לרופא

קניתי אחרי כמה פעמים שביאר פתאום כאבו האוזניים ועוד..

אז אולי זה סגולה..

בכל מקרה שמעתי המון המלצות..

לא יודעת אם הייתי אומרת במקום מיון אבל כן במקום רופא, לפחות במקום רופא כשאין תור זמין.

האמת שהשתמשנו מלא פעמים וברוב המקרים לא הלכנו לרופא אחכ בכלל.

אחרי כמה פעמים זה כבר לא מסובך לבדוק וזה אחד הדברים הכי משתלמים שקנינו, ממליצה לכל מי שיש לו ילדים.

קודם כל בשביל למדוד חום,

הרבהההה יותר פשוט מאשר לדחוף לילד חולה ועצבני מדחום לפה.

חוץ מזה, בעלי השתמש כמה פעמים כתחליף לביקור אצל הרופא.

גם לילדים וגם לעצמו.

זכור לי פעם אחת כשלבעלי היה כאב גרון מאוד חזק והיה בבית אנטיביוטיקה מדלקות גרון קודמות

הוא חשש לקחת ואז אחרי ביקור אונליין בטייטו קיבל מרשם לאנטיביוטיקה והתחיל לקחת מיד.

זה היה ממש משמעותי (אני לא זוכרת אם זה היה סופ"ש אבל תור אצל רופא פיזי לא היה זמין ביומיים שלאחר מכן).

אני אישית קצת פחות מתחברת ולא ניסיתי ביקור רופא דרך הטייטו.

יש דברים שאני מרגישה שצריך רופא פיזי, להרגיש את הילד.

אבל הרבה פעמים רק צריך מרשם או לשלול משהו והמרפאה לא נוחה או לא זמינה. אנחנו משתמשים פעמים בודדות בשנה, אבל בסך הכל כבר השתמשנו כ15 פעמים.

לא רוצה להעיק אז לא עונה אחת אחת.....

@ואילו פינו@יהלום נוצץ@דיאן ד.@יראת גאולה

@עלמא22@אמא לאוצר❤@ברונזה@אנונימית מאושרת@התייעצות הריון

אני רואה שהרוב כן מרוצות

בישוב שלנו אין לי קופ"ח והרופא של היישוב לא תמיד זמין כך שהרבה פעמים אני מוצאת את עצמי במיון רק בשביל שיאשרו לי דלקת באוזן וכד'....

אני עכשיו רואה שזה לא כזה יקר, אז חושבת שאזמין, גם אם זה יחסוך לי פעמיים/3 בשנה זה כבר שווה

תודה רבה לכן!!!

אולי תתייעצי עם מוקד נשים של הקופה דרך הטלפון?

אני בכללית, ממה שידוע לי יש מוקד אחיות ומוקד רופא משפחה אונליין..

לא משהו של נשים..

ובמוקד נשים שהייתי, חיכיתי שעתיים בשביל שהרופאה תגיד לי שהייתי צריכה לחזור לבית החולים (זה כשבאתי אחרי הניתוח)

רופא משפחה יעזור לך כאן באמת...

אולי יש אופציה להתקשר למיון נשים בבית חולים שבו נותחת?

אני מניחה שזה כתובת הגיונית לפנות אליה...

מקפיצה לעוד רעיונות...

ותתקשרי לשם

היום הכאב ממש נרגע, כנראה זה היה אתמול בגלל מאמץ...

יש מי שחווה את זה יותר קל ויש מי שיותר קשה

בע"ה יהיה לך קל....

אני זוכרת אותך מאיזה שבוע 10....

אם זה שורט אותך תלכי לבדוק.

אבל אם אין לך עצבים אז תנוחי תשתי ותראי מה קורה. אם זה רק בעמידה זה לא נשמע צירים אבל אולי אני טועה.

תודה לה' על הרגע הזה ועל הכל

ואני גם מנסה להרגיע את עצמי שאם בשכיבה לא כואב אז כנראה זה ממאמץ פיזי כי באמת הגזמתי ביומיים האחרונים ביחס למה שמותר.

כי גם אין לי אפשרות לנסוע למיון כי בעל במילואים, אז יש עוד סיבה לנוח ולהתפלל ולקוות שזה סתם

מידי פעם מתפללת עלייך שהכל יהיה כשורה

אבל בגלל הרקע הרפואי אני כן הייתי הולכת למוקד או למיון.

יש לך אפשרות להשיג בייביסיטר?

כל כך לא מובן מאליו ואנחנו אפילו לא מכירות

המון תודה ה' ישמור אותך

אני חושבת שיש לי פחד שיאשפזו אותי. כרגע אני מפעילה את הילדים ואני שוכבת כל הזמן כמו בתחילת ההריון. ואני מרגישה שיפור תודה לה'

שזה יותר במפרק/בעצמות עצמן

תנסי לחשוב יותר מדוייק, מתי מתגבר, מה עוזר, מה סוג הכאב - שורף, דוקר, לוחץ, הכל יחד :-/

ביומיים האחרונים אני אוכלת הרבה הרבה פחות, אז אולי הגוף חלש. הבנתי שצריך לצרוך כ2250 קלוריות ביום בערך ואני מגיעה בקושי ל1080 לפי הערכה גסה .

ודבר נוסף התאמצתי הרבה יותר ממה שמותר לי- אני בהריון בסיכון וכל התקופה שכבתי. ומקסימום קמתי להכין אוכל זריז.

ואתמול הייתי חייבת לכבס אז התכופפתי והרמתי וכל מה שכלול בזה.. ואולי זה עונש שכיבסתי בראש חודש למרות שגיליתי על זה רק עכשיו מהפורום🙈

תתגברי שתייה ואם לא עוזר את צריכה ללכת להיבדק

ולאכול יותר!

בלי נדר

וכמובן לשתות

תודה רבה!!

תפילת ראש חודש עם הלל מוסף, אם יש לי אפשרות.

לא יותר מידי.

נוהגים לא לגזור ציפורניים.

קבוע בראש חודש אני נזכרת שצריך לגזור ציפורניים לילדים, ואז בעלי מזכיר לי שראש חודש.

לק"י

נראה לי שסריגה/ תפירה

זה מה שבעלי נוהג.

כי לא חטאו בחטא העגל

הלכה ז - מנהג נשים בהימנעות ממלאכה בראש חודש | פרק א - ראש חודש | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

לא על אי עשיית מלאכה לנשים.

בערך על מה זה עומד

תודה רבה על הפירוט🙏🙏

המנהג שלא לגזור ציפורניים בראש חודש מקורו בצוואת רבי יהודה החסיד, אחד מחכמי אשכנז שחי לפני כ־800 שנה.

בצוואתו, בסעיף מ"ח, הוא כתב:

> "לא יגלח אדם לא הראש ולא הזקן בראש חודש, וכן לא יטול הציפורניים בראש חודש".

אבל למה?

ההימנעות היא משום חשש סכנה, כלומר אזהרה שנמסרה בצוואתו של רבי יהודה החסיד. לא מדובר באיסור שמופיע בתורה או בגמרא, ואין לנו הסבר חד-משמעי לסיבת החשש. לימודי יהדות באור החסידות +1

האם זה מחייב את כולם?

* יש קהילות ומנהגים, בעיקר בקרב חלק מהאשכנזים והחסידים, שמקפידים שלא לגזור.

* מנהג הספרדים הוא בדרך כלל להקל ולגזור ציפורניים גם בראש חודש.

* מעיקר הדין אין איסור הלכתי מוסכם לגזור ציפורניים בראש חודש. אתר ישיבה +2

אגב, יש הבדל בין גזיזת ציפורניים לתספורת, ויש פוסקים שמחמירים בתספורת יותר מאשר בציפורניים.

כלומר, זו הנהגה שמקורה בצוואת רבי יהודה החסיד ולא איסור כללי לכל עם ישראל. ❤️

משתדלת להגיד הלל

אם זוכרת לא לכבס 😅

אם מצליחה אז ארוחה קצת יותר חגיגית ומושקעת מהרגיל (בתור ילדה זה היה אצלנו יום של צ'יפס ונקניקיות שאהבנו ממש, מקווה להצליח ליצור איזושהי מסורת כזאת גם בבית שלי)

וופל בלגי/ בלינצס.

אתמול הכנתי סופגניות היתה ממש חגיגה

מעדנים מיוחדים (דנונה , מילקי) בשגרה אנחנו לא קונים. רק בראש חודש

ממש מקפידים בזכות בעלי לעשות סעודת ראש חודש בשרית ואם לא בשרי אז חלבי שווה

ההפתעה לילדים

הפתעה טעימה בבוקר- לפעמים משהו מיוחד קנוי ולפעמים מכינה בלינצ'ס או משהו בסגנון..

סעודת ראש חודש- הולכים למסעדה או קונים אוכלים איפשהו בחוץ

לפעמים אם אין זמן לצאת מזמינים משהו טעים לבית

והיו פעמים שהכנתי משהו חגיגי בעצמי

לק"י

פעם פעם הייתי לובשת חולצה לבנה.

בדרך כלל לובשת חולצה לבנה.

נוהגת לא לעשות מלאכות מסויימות- לא מכבסת, סורגת, תופרת... (די דומה למלאכות שלא עושים בתשעת הימים)

למשל בחול המועד לא כותבים או כותבים בשינוי, בחול המועד לא עושים מלאכה שלא לצורך המועד, בראש חודש כולם הולכים לעבודה...

שנשים לא מכבסות

זה מתבטא בזה שבעלי לוחץ על כפתור ההפעלה חחחח

אבל תמיד אני שוכחת ולא שמה לב

ומשתדלים להתפנק באוכל טעים

כי מכונת כביסה זה לא טורח

החכמתי מקישור שהעלו פה

לא תופרת וסורגת,

לגבי כביסה פעם לא הייתי עושה בכלל, היום משתדלת להמעיט (עשיתי על זה התרת נדרים)

'הפתעת ראש חודש'- יכול להיות מעדן (לא אוכלים ברגיל) או משהו טעים אחר

לפעמים ארוחה חגיגית

היום הכנו ארוחת לביבות (וסלט ענק לרענן את כל המטוגן הזה) וקינחנו בשתיה חמה ועוגיה

לפעמים, כשמתאפשר, נוסעים בערב ראש חודש לסיבוב שערים.

ממליצה. מרגש מרגש ומחבר מאוד

וחוץ מזה רק חולצות לבנות לילדים..

והם יכולים מה שרוצים..

המון בריאות ונחת, התאוששות קלה ונעימה!❤️❤️

איזה מרגש. ממש חיכיתי איתך.

מקווה שעבר לך בטוב💓

הרבה נחת והתאוששות קלה

מזל טוב!!

הרבה נחת 💕💕

חיכית לזה כ"כ...

התאוששות קלה ❤️

התאוששות קלה ומלא נחת

תגדלו אותו בנחת

מרגש ממש!! הרבה נחת!

התאוששות מהירה וקלה!

התאוששות קלה ומהירה