אני קשורה ורגישה אליה מאוד

אבל היו לנו תקופות לא קלות כמובן. 

מנומסים

שיחות פעם ב

סתמיות

זה בא ממני בגלל חוויות ילדות ובגרות לא פשוטות

לא מצליחה ולא רוצה לשכוח מה שהיה

מרגישה עם זה מצוין

כי רפאתי את עצמי מהרגשות השליליים שהרגשתי ממנה

אני חושבת שבקשר הורה- ילד ההורה אחראי לטיב הקשר

אם הוא לא דואג לקשר תקין זה אשמה שלו בלבד

אין באמת איך לתקן קשר כשההורה בעייתי

עבר עריכה על ידי אם_שמחה_הללויה בתאריך י"ג באלול תשפ"ה 20:37

ואיכשהו יצא שמזדהה עם שלושתכן.

עם @מקורית כי באמת אמא שלי היא השורשים, הכי מסורה, הכי חזקה, למרות שעברה חיים לא קלים.

וגם יש לי רגישות גדולה אליה, שזה מדהים, אבל זה גם מה שעשה את העסק לקשה, עד שהגדרתי את הגבולות שלי. 

עם @צוףלבוב טוב כי הגענו מאותו מקום, נולדתי ברוסיה בשנות ה90 בשיא השפל, אז מזדהה עם המשבר הכלכלי ואיך שזה השפיע עלינו, על אמא ועל אופי שלה .

וגם @סס מדהימה על התהליך שעברת.

גם מרגישה שהקשר עם אמא שלי מנומס , עם הרבה כבוד, הייתי רוצה יותר חמימות, אבל קיבלתי שזה מה שהיא יכולה לתת לי כרגע כלפי חוץ, למרות שבפנים ממש מרגישה את הלב שלה. ומסכימה אולי טיב הקשר באמת תלוי בהורה,  אבל זה לגמרי אחריות שלנו לרפא את הרגשות השליליים, לא לחכות לסליחה, לעשות עבודה פנימית .

אני חושבת שהקשר שלנו יותר טוב ממה שהוא היה, אבל הוא מסובך. אני לא יודעת איך להגדיר אפילו.

מצד אחד אני מדברת איתה כמה פעמים בשבוע, משתפת בדברים, גם היא מצידה משתפת, לא הייתי אומרת שיש ריחוק בינינו. מצד שני השיחות מאוד טכניות, לא נכנסים לרגשות בכלל, אני שומרת על עצמי לא לשתף בדברים אישיים כדי לא להיפגע מהביקורת שלה. לפעמים יש דיונים מעניינים, אבל על נושאים תאורטיים או על התנהגות/בחירות של אנשים אחרים.

מרגישה שאני מצד אחד מנסה להתנתק רגשית, ומצד שני עמוק בפנים מאוד חשובה לי הדעה שלה, אז גם אם אעשה את עצמי הכי לא אכפת לי, בסוף אם היא תחמיא לי על בגד זה ישמח אותי מאוד, ואם היא תעקם את האף זה יפגע בי, וגם אם אני אוהבת את הבגד, כל פעם שאלבש אותו אזכר בתגובה שלה וזה יגרום לי לחוסר ביטחון. (בכל דבר, סתם נתתי דוגמא של בגדים) אולי אפשר להגיד שאני מעריכה את הדעה שלה (ואת הטעם שלה) ולכן אכפת לי כשהיא מבקרת אותי, אבל מצד שני יש לי את הדעות שלי והטעם שלי ואני עובדת על הנפרדות הזו, כי זה משהו שקשה לה לקבל, שמותר לנו להיות שונות.

וואי חפרתי, אבל נראה לי שהסברתי לעצמי כמה נקודות 😅

אנשים מבוגרים לא משתנים בדרך כלל. אז כנראה לא מתאים לכן שיח רגשי. אני יכולה להגיד על עצמי שלא בא לי להיות כתובת ברמה רגשית לילדים בוגרים כמו שאני כתובת היום. ברמה מסוימת זה בלתי אפשרי . כאילו אמא מצד אחד צריכה לספוג רגשות ולהכיל ומצד שני אסור לה להגיד מילה לא במקום ומצד שלישי היא לא יכולה לשפוך בעצמה כי מצפים ממנה את המקום הזה של אמא , רק שאמא גם בן אדם ולהכיל בן  אדם בן שלושים או ארבעים ולא לקבל שום מענה רגשי חזרה זה קצת קשה .

בטח יש אמהות שהן מרגישות שצריכים אותם או יש להן הרבה כוח אבל בדרך כלל קשר כזה לא ממלא , רק סוחט . ובגיל מבוגר בכללי יש פחות כוח , יותר מחלות ...

להיות אמא ברמה הרגשית גם בגיל בוגר. להיות כתובת.

וברור שאמא לא צריכה לפרוק כל דבר מול ילדיה, זה לא בריא.. בשביל זה היא צריכה כתובת משל עצמה

יש גיל שיש כבר היפוך יוצרות והילדים עוזרים יותר להורים, ברור, אבל בלאו הכי -אנח ו לא מפסיקות להיות אמהות באף גיל ב"ה. וילדים צריכים את המענה הרגשי הזה גם בגיל בוגר. 

אני לגמרי מכוונת לשם

ומתפללת שתהיה לי היכולת להכיל את הילדים שלי רגשית כמה שיותר

זה אחד הדברים הכי כואבים שיש שאמא לא יודעת להכיל

ממש לא

כל אחת יכולה לעשות טעויות

אבל יש הבדל בין להכיל כמה שאפשר ומידי פעם לטעות

לבין, אין בינינו שיח רגשי וזה המצב

וואלה לא

אני רוצה להיות כתובת לילדים שלי

גם אם יהיו טעויות

אפשר להתנצל

ולנסות לתקן

קצת כמו בזוגיות

אני מכילה את בעלי והוא אותי

ולפעמים לא.

לפעמים עושים טעויות

ומתנצלים

והכל בסדר

אין אפס טעויות לאף אחד.

זה לא קשור לעובדה שעדיין אפשר להיות שם בשביל הילדים ולהיות רגישים, קשובים ולא שיפוטיים

אבל עדיין זה קשה. נגיד שלשום הייתי עם כאבי בטן ומתבגרת רצתה לספר על נמלים בצנרת  . ובגלל שהיא הורמונלית היא גם רצתה קשב מלא בשעה ארבע בצהריים שזו שעה שכל הקטנים ערים וגם דורשים. לא אמרתי לה כלום והיא עדיין נעלבה.

אם היא הייתה בת עשרים , הייתי אומרת לה בכנות שהיא מגזימה ולא בא לי לשמוע על נמלים. 

שכואבת לך הבטן/ שעכשיו זה לא מתאים ותדברו אח"כ

אני אומרת את זה גם לבן ה5 שלי

זה לא מצופה ממך

אבל זה לא שחור או לבן

גם הורים הם בני אדם ויש להם את החיים שלהם, אבל זה לא סותר

אפשר לומר גם בגיל 14 שעכשיו את לא פנויה להקשיב. אני אומרת את זה גם לילדה בת 6. העיקר הוא מה השדר הכללי שהילד מקבל, לא רגעים נקודתיים של קושי

את המקום הזה שאת כותבת עליו והילד שלך חושב אחרת כי היה חשוב לו לספר דווקא עכשיו .

גם אמא שלי הייתה בטוחה שהיא אמא כמו שאת כותבת . ובפועל זה לא היה נכון בכלל.

פשוט למדתי לתת לה הרגשה שהיא כן.

עומדת צריך לדבר עם הילדים ולהרגיש אותם. להיות נוכח

להרגיש מספיק חזקה נפשית לשמוע גם איפה את פחות. ולבחון אם באמת יש דברים בגו ואם אפשר אחרת

ילדים אומרים לנו את זה, בין בהתנהגות (דיבור לא מילולי) ובין במילים מפורשות.

כל הילדים בסוף יצטרכו פסיכולוג, אבל יש דברים שבכוחו של הנורה לעשות ולהישאר אטום לתחושות שלהם או שלך זה לא נכון לדעתי

שלא אומרים להם שזה לא מתאים עכשיו

יכולים לגדול להיות מבוגרים חסרי טאקט וחסרי מודעות חברתית

להיות פנויים רגשית לילדים זה לא אומר דווקא שהילד יהיה מרוצה 100% אלא לאפשר שיח רגשי נטול שיפוטיות

אפשר לטעות

אפשר להיות לא פנויים זמנית

לא צריך להיות מושלמים

ולא צריך לעשות כאילו מקשיבים או כאילו מרוצים

כואב לי הבטן מותק ואני לא פנויה כרגע להקשיב לך

אשמח לשמוע מה שיש לך לומר בזמן אחר

להכיל זה לא אומר להיות זמינה 24/7

זה אומר לדעת להקשיב לרגשות בלי לשפוט

וגם בגיל 20 ובכל גיל, זה מעליב לשמוע שמה שיש לי להגיד לא מעניין

לא משנה אם זה נמלים או מזג האוויר

הם רגילים שמקשיבים להם כשהם צריכים

חוץ משעות שאני הולכת לישון.

זה מה שבעלי עושה אז הוא לא יודע כמעט כלום.

כשהוא פנוי , הוא מכיל כמובן , הוא לא שיפוטי בכלל .

ומותר להבין שכרגע אמא לא פנויה

מה שחשוב לי זה שאם הילד מרגיש עצוב או פגוע או כל רגש אחר, גם שמח ונרגש, הוא ידע שהוא יכול לספר לי בלי לפחד מהתגובה שלי

כי אני תמיד אכיל את הרגש שלו

ואם אני לא אוכל באותו רגע הוא ידע שבזמן אחר אני אוכל

אבל אם ילד התקשר לשפוך , היית עסוקה או לא נתת לו הרגשה שהוא רצה , הוא נעלב, מה את עכשיו תתחילי להכיל את העלבון שלו?

וזה קורה לגמרי. גם פה בפורום לפני כמה שנים מישהי הזמינה את אמא שלה לטפל בחבורה של ילדים , אמא טיפלה בהם כל היום . אותה אישה בסוף נעלבה על אמא כי היא לא שאלה גם עליה אלא רק טיפלה בנכדים .

איפה הגבול ?

גם שיח רגשי. נגיד בן אדם מתקשר אליך ושעה שופך על כל העולם , כמה פעמים יהיה לך כוח לדבר איתו גם אם הוא בן שלך.

בת שלי מתנדבת במד"א אז היא משתפת כל מיני דברים. לי לא מפריע. אבל יש אנשים שיהיה להם קשה לשמוע חלק מהדברים.

חיים מורכבים...

להכיל את העלבון

הילדים ב100 אחוז,כל זמן, כל שעה, בכל ענין - אין לזה סוף

גם לילדים יש לימוד לעשות בנוגע להתנהלות שלהם מול ההורים. ואיך הם ילמדו את זה? מולנו.

אני בעד לעשות שיחות כל כמה זמן עם הילדים לגבי הדברים האלה.

יש גם הורים שמתייחסים לנכדים יותר מאשר לילדים למשל.. וזה יכול להיות מאוד כואב. כמו שיש כאלה שיתייחסו פחות לנכדים. ואין לזה סוף כאמור. ל2 הצדדים יש עבודה לעשות אבל זה לא פוטר אותנו ההורים מהעבודה שלנו. לנסות להיות שם ככל הניתן, לתת הרגשה טובה ככל הניתן (תקשורת היא צילת מפתח בעיניי בכל הנוגע למערכות יחסים מול כל הסובבים אותנו ואיך דברים נאמרים יותר חשוב מהמסר אפילו), לתת הרגשה שהם חשובים ואהובים ורצויים ולתת פתח לשיח שבו הכל יכול להיאמר ואין כלום מתחת לשטיח

זה האני מאמין שלי בכל אופן

הורה יכול לחשוב שהוא מכיל והוא לא.

אם את מכילה רק בזמן שנוח לך , אז את לא באמת מכילה.

אני די בטוחה שכל האמהות הקשות שמוזכרות פה , לא חושבות שהן אמהות קשות.

אגב שיח שבו הכל יכול להיאמר. לשני צדדים או רק לילדים? את באמת תרצי שיבוא אליך בן שלושים ואולי ישפוך לך טענות ? ואת תגידי לו שאת כן מכילה אותו בכל מצב , והוא יגיד שלא , ואז מה? ואם הוא יגיד שהפריע לו כל מיני נקודות שהן רגישות אצלך גם ככה? 

בתור אדם בוגר אני יכולה להבין את זה שאמא שלי לא פנויה לענות לטלפון כל פעם שאני מתקשרת, ושיש ימים שבהם היא פנויה (פיזית או רגשית) יותר או פחות.

השאלה היא אם מתי שאנחנו כן מדברות, האם היא מסוגלת להכיל ולתמוך או לא. ולא מדובר כאן במשברים מסובכים או סיטואציות שקשה לדעת איך לתמוך בהן. מדובר בסיטואציות יום יומיות של שיתוף בתסכולים, בתינוק שמוציא שיניים, באכזבות. זה לא חייב להיות נושא שיקח להורה מלא כוחות נפש כדי להתמודד איתו ולהכיל את הילד, זה פשוט שפה רגשית ויכולת הכלה שאו שיש לה, או שאין לה. (וכמובן שזו יכולת שאפשר לפתח, אבל בדרך כלל אנשים בגיל הזה לא משתנים)

אני לא חושבת שזה קשור בכלל לגיל של הילד. 

להשלים עם העובדה שקשה לך , אז היא סוג של מתנתקת או מנסה להמעיט בקושי.

גם אנחנו כהורים לקטנים נוטים לזה הרבה פעמים.

אולי היא לא יודעת איך להגיב נכון. לא רוצה להעצים קושי עם תגובה חזקה מדי. 

אמא שלי בטוחה שהיא מושלמת

הפרמטר לטיב הקשר הוא לא מה ההורה חושב או הילד

אלא התוצאה של הקשר

תוצאות של קשר תקין:

1. הילד משתף חוויות ותחושות

2. השיח לרוב נעים גם להורה וגם לילד

3. השיח כנה ופתוח

4. הילד אוהב להיות בחברת ההורה

תוצאות של קשר לא תקין:

1. הילד משתדל לא לשתף מחשש לשיפוטיות

2. השיח מלווה בכעסים/ העלבות/ האשמות

חד או דו צדדי

3. השיח אינו כנה ומלא בדיסוננס

4. הילד מעדיף חברה אחרת/ מסתגר בחדרו ובעיסוקו 

וזה לא נוח לה, כמעט תמיד היא תשאל- 'זה דחוף?'.

ואני, כאדם בוגר, יודעת לשים סדרי עדיפויות, ולחכות עם מה שרציתי לספר לשעה נוחה יותר (כי לרוב, זה אכן לא דחוף).

אבל עצם השאלה הזו נותנת לי תחושה שאם זה היה דחוף- אמא שלי היתה מפנה את כל העולם בשביל להיות איתי.

בפועל, זה קורה לעיתים נדירות. אבל התחושה הבסיסית שאם אני צריכה היא שם בשבילי, את זה היא כן נותנת.

לגבי גילאים גדולים-

לא הייתי רוצה ילד ש'יבוא בטענות'. כן הייתי רוצה ילד שמדבר על מה שמפריע לו.

אומנם בגיל ההתבגרות הם מוציאים את זה החוצה בצורה חצופה ומתפרצת, ובא לי לתת לך חיבוק גדול, כי זה שלב שסיוט להיות בו, בטח עם הגדולים כנראה שככה זה יהיה מעכשיו והלאה.

אבל ב''ה זה רק שלב. ומפעים ומרגש לראות שאחריו הם לומדים להגיד את מה שיש להם בצורה נכונה. לומדים מצד אחד לבקש עזרה, אבל מצד שני גם לכבד את המרחב שלי.

וזה בסדר שאני מבקשת שיכבדו אותי. זה לא הופך אותי לאמא פחות טובה.

אם בד"כ אני פנויה ועכשיו לא, אז גם אם כרגע לא סיפקתי את הצורך זה לא אומר שאני אמא שלא מספקת את הצרכים של הילד באופן כללי. זה לא דיכוטומי אלא רצף.

וגם אם אני לא פנויה אני יכולה לתת מקום לצורך, אפשר להגיד שכרגע אני באמת רוצה להקשיב אבל מתקשה להיות בתשומת לב מלאה אליה ולכן אשמח להקשיב בהמשך, וכשאהיה פנויה באמת לפנות ולהקשיב.

אפשר גם לדבר על העלבון, לתת לו מקום. אני רואה שנעלבת... הורות היא קשר ארוך טווח

כי יש פה הדדיות. גם עם אחים, עם חברים , עם שכנים, בעבודה.

בלי הדדיות אפשר להכיל רק תינוק , ילד קטן , בן אדם עם דמנציה . 

הורים אף פעם לא שווים לילדים ואין אותה הדדיות בקשר, וצריך לעשות התאמות רגשיות לכל גיל

להיות אמא, אבא, הורה זה מקום נפשי מנטלי תודעתי של  נתינה

מה שאת מקבלת בתמורה הוא סיפוק, משמעות. זה לא חברות והורה וילד לעולם אינם שווים. גם בגילאים הבוגרים.

בעיניי קשר מול בן אדם בוגר אמור להיות הדדי.

חמותי גם אמרה שהיא תכיל את קטן שלה עד גיל מאה. ידעתי שהיא לא. בסוף עשר שנים אחרי אמירה הזאת נשבר לה.

זה גם תלוי מה ילדים עושים ומה רמת הכלה נדרשת , לדעתי זה גם משפיע

אבל בשביל זה אנחנו משקיעים בהם עכשיו גם, שתהיה להם עצמאות רגשית גם, וגם טאקט ורגישות לזולת.

יש גם הבדל בין תלות רגשית לבין קשר בריא

אני כילדה נשואה יכולה חופשי לשתף את אמא שלי על נמלים בצנרת. גם את אבא שלי. זה חלק מהיומיום שלי. אבל לא אעשה את זה כשאני יודעת שאמא שלי לא מרגישה טוב, אלא אשאל לשלומה ואם יש משהו שאני יכולה לעשות עבורה. וגם לא אתקשר בשעה שאני יודעת שהיא כבר הולכת לישון למשל

ואת היכולת להגיע לשם קיבלתי בזכות גבול שאמא שלי הציבה כשהיינו קטנים יותר.יש זמנים של פחות קשב וזה תקין אבל הורה בריא ב"ה אמור לדעתי להיות מסוגל להקשיב גם לדברים כאלה כחלק מהיומיום של הילד שלו. לקשיים בעבודה. עם הילדים. בכלל, למה שקורה עם הילדים שלו. 

החיים לא קלים

ולא באתי לשפוט אף אחד

אני רק רואה את בקושי שלי בקשר עם אמא שלי

ומשתדלת ללמוד איך לתקן מול הילדים שלי

החיים הם עבודה

לשם אני שואפת

מי שלא מכוון גבוה לא יכול להגיע גם נמוך

ככה אני מאמינה

אולי אני תמימה וצעירה

מקווה שלא

אני כן רואה קשרים של בנות ואמהות אחרות שהם כן קשרים מכילים ובריאים

ככה שכנראה זה אפשרי

זוכרת את עצמי בגיל 20

הייתי כ"כ צעירה ובוסרית

אין מצב שאני אסתכל על הילד בהדדיות

אני גדולה ממנו ביותר מ20 שנה

יש לי ניסיון חיים גדול שהוא עדיין לא חווה

אני שמחה להיות שותפה  ברגשות של הילדים

שומרת על ניטרליות וחוסר שיפוטיות

ולא מחפשת אצלם מענה רגשי

בעיניי זה בסיסי כהורה

וכן

הרבה הורים מתקשים להיות לא שיפוטיים או לזכור שהם ההורה והילד הוא הילד שלהם גם אם הוא גדול

גם איך להכיל נכון את הילדים

וגם איך להיות שלמה מול החוסר באמא שלי

זה לקחת אחריות מלאה על עצמי (ללמוד ולהשתפר כל הזמן)

ומנגד

לתת לילדים לקחת אחריות מלאה על עצמם

להיות שם לתמיכה הובלה וללא שיפוטיות (מה שאני הייתי רוצה לקבל מהורה)

כמו שאני אמא, אני גם בת

ובאתי ממשפחה ברוכה,ויש בינינו האחים הבדלים של יותר מ15 שנה גם. אני לא צריכה להבין את המורכבות, אני חיה אותה ועדיין חושבת כמו שאני חושבת

ואני ממש לא מסכימה עם הגישה שלך.

אני הורה גם של הילדים הבוגרים שלי ומהווה עבורם כתובת להתייעצות.

אם אני צריכה מקום לפרוק זה לא מולם, אלא מול אחרים 

כן הנפרדות הזאת חשובה, היא התחילה אצלי גם בגיל ההתבגרות, גם בתהליך חזרה בתשובה, גם בבחירת בן זוג שלא היה לרוח ההורים, בבחירות תעסוקתיות...

עבודה שלי נעשתה בלב (יש כל מיני כלים: מכתבים, דמיון מודרך, בהתבודדות), גם כתיבת סיפור אישי ריפאה אותי מרגשות שליליים.

הבנתי שמה שהורים רוצים זה כבוד ושנקבל אותם כמו שהם. וזה מה שאני מנסה לתת בשיחות. משתדלת לא להכנס להתגוננות, פשוט לקבל את מה שאומרים לי גם אם זה הערות, אבל בסוף אני יודעת שאם אני לא מסכימה עם העצה שקיבלתי אני אעשה את מה שאני חושבת לנכון.

זה מה שההורים רוצים שניתן להם תחושה שהם חשובים,

אבל זכותנו ואחריותנו לחיות את החיים כמו שאנחנו רוצים.

היום השיחות שלנו מאוד ענייניות וגם לא בתדירות שאת מדברת עליה ואני מתגעגעת לעומק (משהו שבתור ילדה כן היה לנו) אבל אני מחבקת את עצמי וגם את אמא שלי יש לי מקום חם בשבילה בתוך הלב ואת העומק מוצאת במקומות אחרים.

היא הכתובת השנייה שלי לפריקות ולהתייעצות (הכתובת הראשונה היא בעלי🙂)

ב"ה זכיתי באמא חכמה ורגישה❤️

ומתפללת לקשר כזה גם עם כל בנותיי...

באמת חלום

נתנה לי הרבה חום ואהבה שלא תלויה בדבר...יכלה להקשיב שעות והיה לי בטחון שהיא תמיד עבורי אם אצטרך.

מהחתונה השתנה הקשר היא םחות ופחות התעניינה בחיי..כמעט וכלום...

במקביל היא השתנתה..

הזדקנה

והקשר השתנה

עבר הרבה

כיום מעריכה את הטוב שבה ואת האהבה שלה

מכבדת מאוד

ומשתדלת אני להתקשר ולהתעניין ולשתף כי זה משמח אותה כי היא מבוגרת ולבד בבית

אז הקשר טוב

אבל באופן אישי - היא כבר לא הדמות שהיתה

לא מעורבת במה שמתרחש בחיי מבפנים.רק מבחוץ

קצת צריכה להציג .לא שותפה למורכבות או לקושי

בעיקר משתפת על הילדים וסתם ברובד חיצוני

וכן.. מרגישה הרבה חסך של משפחה בחיי

כי מעבר לקשר איתה אין לי כלום

ביטחון. כוח

אנחנו מדברות כל יום. הייתה איתי בכל הלידות.

מתייעצת איתה כמעט כל הכל.

ב"ה זכיתי

סדנת כיבוד הורים של שפר.

יש גם שפר אבל נראה לי שקשה לעשות את העבודה דרך ספר.

מדהים ממש!

ואכפת לי ממנה אפילו יותר.

והקשר עבר כל מיני תקופות, היו מורכבויות

הרבה שנים היה לי קשה וברחתי מהקשר איתה.

עם השנים, התפתחה בי הרבה חמלה כלפיה. אני יותר ויותר מבינה את המקום שלה ואת הקשיים שהביאו אותה לעשות את הדברים שכל כך תיסכלו אותי כילדה ונערה.

היום הקשר שלנו הרבה יותר טוב.

ממש לא קשר חלומי של אם-בת כמו שחלק מתארות כאן, אבל יחסית למה שהיה ולדברים שהיא עברה בחייה, יחסית לזה, אנחנו בקשר טוב.

אם יש לי בעיה ואני צריכה עזרה טכנית

אם קרה לי משהו מעצבן / מתסכל היא הכתובת לפריקה רגשית

אם אני רוצה להתייעץ איתה בכל נושא בעולם היא תמיד זמינה (הגזמתי, לא תמיד זמינה. אבל תמיד תחזור אלי מאוחר יותר בפניות מלאה), תמיד מקשיבה

כל פעם אני מופתעת ממנה איך היא וזכרת מה סיפרתי לה בפעם הקודמת וזוכרת להתעניין ולשאול.

ובלי עין הרע אנחנו משפחה עם מספר דו ספרתי של ילדים, והיא ככה עם כל אחד ואחת.

הלוואי הלוואי שאזכה להיות אמא כזאת!!

היא לא מעונינת בקשר. וגרוע מזה פילגה בין כל הילדים לשתי קבוצות.

עצוב.

מקווה שיום יבוא ולפחות כל האחים והאחיות נהיה בקשר אוהב.

עדיין קוראת...

אמא לא מתקשרת

כי להם כזוג ההורים ממש 'חפרו'

אז היא לא מתקשרת אף פעם מעצמה כי לא רוצה להציק

ומאותה סיבה לא שואלת שאלות על ההריון או הילדים

ולא מתעניינת מעצמה (גם לא מזמינה חגים ושבתות כדי שרק שאנחנו נרצה נבוא)

הכל צריך לבוא ממני ואז היא הכי שם בהקשבה

אבל הייתי רוצה להרגיש אותה קצת אימהית וחופרת יותר

כמו אימהות של חברות...זה נותן תחושת חשיבות למרות שאני יודעת שאני חשובה לה. זה יתן גם את ההרגשה...

כל דור מנסה לתקן לדור הבא מה שנכווה ממנו

מקווה לא להיות אמא חופרת מידי לילדים שלי

יש לי שתי נערות- אחת שלא סובלת שאני מתעניינת בה באמצע היום, ומהצד השני, אחת שנעלבת אם היא איחרה, אפילו קצת, ולא התקשרתי לברר למה.

אז נראה לי שאצל אמא שלך זה גם ניסיון לתיקון, אבל גם כל אחד גם רוצה רמת התעניינות שונה, ואולי היא באמת לא היתה רוצה שיתקשרו אליה בכלל, ולכן זה מה שהיא עושה בשבילך.

והלוואי שנזכה להתאים את עצמנו לכל ילד על פי צרכיו.

שלך ולעשות תיקון דורי😉

אצלי קרה ככה שחמותי ההיפך מאמא שלי בדיוק כמו בסיפור שלך🙂

תגובה שנותנת הכי הרבה פרופורציות

שלה אני פורקת הכל, פחות שייך לפעמים מול הבעל ואני חייבת לשתף, החברה הזו לא מכירה בכלל את הנפשות הפועלות אז מרגיש לי שזה פחות גרוע.

לפעמים אני פשוט חייבת כדי לא להתפוצץ

היא תפגוש את חמותי או משהו...

כלומר אם מארחים אצלנו אז היא יכולה לפגוש את השכנות שלי.

וחברות טובות ממעגלים אחרים מכירות אותה...

אבל שמחה שמצאת לעצמך כתובת🩷

יומן, אולי פה...

הפריקה היא חשובה ממש ממש

לתת לעצמך להרגיש הכל...

ואז לחשןב איך את מתקדמת... לי זה עזר לפני כמה ימים... ואז חשבתי עם עצמי איך אני מתקדמת עם הרגשות שלי...

(בנושא אחר) 

זה לא נעים לי לכתוב שאני לא סובלת את חמותי.

אבל זה המצב.

ומכיוון שאני יכולה רק לשנות את עצמי, אני מתוסכלת מזה שאני לא מצליחה להתקדם.

מנסה להיות בעין טובה. מנסה ללמד זכות.

אבל אפילו בלי קשר לדברים המורכבים ומטענים שיושבים שם שנים....

בכללי אני שונאת ליסוע אליהם. לא נוח שם בכלל, לא נקי, האוכל על הפנים, וגם.... זה קצת הזוי לומר- חמותי פשוט מריחה נורא. אני לא חושבת שהיא שמה דאודורנט מימיה. ואני סופר רגישה לריחות. היא אמרה פעם לגיסתי "אני לא מזיעה אז לא צריך לכבס את הבגדים שלי".

חברות- היא לא מכבסת את הבגדים שלה!!

ואתן לא מבינות כמה קשה לי לחבק אותה לפני שבת ואחרי. אני לפעמים יוצאת כדי לנשום אוויר כי רק להיות לידה זה טו מאצ' לעיתים.

בשבתות קיץ- ה' ירחם כי הם גם לא בקטע של מזגן.

וואי תקשיבו בחיים לא חשבתי שאני אכתוב את הדברים האלה

שהקושי נובע מכל מיני דברים.

א. איך הגעתי למצב שאני לא סובלת בן אדם ככה? ועוד משפחה? לפעמים יוצאים ממני רגשות מפלצתיים על כל דבר שזז בהקשר של חמותי

ב. הניפוץ חלום. תמיד חלמתי שחמותי תהיה חמות כמו אמא שלי... זורמת, כייפית, שיח פתוח ומחכים. אין את הדברים האלה בשוםםםם צורה. אין לה חוש הומור, אין לה אינטליגנציה רגשית בכלל- למשל היא לא מבינה את כל השיח הזה של תיקוף רגשות. אז כשהילדה שלי נופלת ובוכה ואני אומרת "אוי מתוקה שלי זה באמת כאב" אז היא אומרת "לא לא, לא קרה שום דבר".

או שבכללי בעלי אמר שאין עניין להסביר לה שנפגעתי או שהוא נפגע כי היא לא מסוגלת לדבר על רגשות. השיח איתה מאוד שטחי כזה.. אז מתוך נימוס אני מפתחת איתה שיחה אבל אי אפשר לנהל איתה שיחות אינטלגנטיות או משהו כי היא לא מבינה (היא גם אומרת את זה). אז זה יכול להיות מאוד מעייף לקשקש סמול טוק שבת שלימה. ב"ה יש גיסים וגיסות מהממים שאפשר לדבר נורמאלי איתם

ג. הם באמת בסופו של דבר אנשים טובים. אני מבינה את זה היטב בראש. וזה עצוב לי שאני לא מסוגלת לעשות סוויצ' בלב כי הם לא עושים שום דבר מרוע. אז למרות שקשה לי, אני לא מעוניינת לפגוע בהם

וואוו...

חיבוק לך.

במיוחד שאחד הדברים שנפגענו ממנה זה שהיא לא מעוניינת לעזור לנו כלכלית לעומת האחיות של בעלי כי הם בונים על ההורים שלי לעזור לנו.

ונכוןןןןן שהם לא חייבים לנו כלום כלום כלום. ואפשר לזרוק עליי עגבניות שאני חצופה וכפויית טובה וכו

אבל בואו, אפשר גם להבין למה זה יכול להעליב היחס המבדיל הזה

הרבה

אני שומעת ממה שאת כותבת שאת קצת דומה לי

מרגישה רגשות קשים, אבל הראש רציונלי ופרופורציונאלי, ולא "מאשר" את הרגשות.

והפער הזה קשה מאד, הוא גורם לנו להרגיש משוגעות, כח למה אני יודעת א ומרגישה ב, אני לא רוצה להרגיש ב. זה לא הגיוני להרגיש ככה, זה לא פיר להרגיש ככה.

אז אני כאן כדי לומר לך שאני מבינה, ומשהו שלמדתי זה שאין רגשות "רעים", רגשות נועדו שירגישו אותם. מותר וכדאי לשבת בתוכם, כן, גם אם זה לא נעים.

וכמו שאת בתור אמא מדהימה שמתקפת את הרגשות של הילדים שלך כמו שכתבת, תהיי קצת אמא לילדה שבתוכך ותתקפי גם את הרגשות שלה.

ואת יכולה לכתוב מכתב לחמותך, שלעולם לא תשלחי,  והוא יהיה קשה וכואב ואחכ תזרקי אותו. ואת יכולה גם לכתוב מכתב לעצמך - החמות העתידית,  שבו תספרי לעצמך איזה חמות את הולכת להיות

ומחזק...

תודה רבה רבה!!

מרגישה שאת מבינה בול. ואיזה רעיון מקסים לכתוב לעצמי איזו חמות אהיה... זה ממש לנתב את המחשבות למשהו חיובי ובונה.

מעריכה מאוד!!

 משחרר את הצורך לפרוק, עצם הכתיבה היא הפריקה.

קרה לי שכתבתי דברים בפורום ועצם הכתיבה כבר הקלה עלי, שלא הזדקקתי לתגובות בכלל

ויש לי מחברת שאני כותבת דברים, בכלל תובנות מחשבות,ף לעשות לעצמי סדר בראש. שמחה שבעלי לא יכול לקרוא את הכתב שלי חחח

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

היא מודעת לזה שאת בהריון ומצבך הבריאותי גורם לך לעייפות?

היא מדברת לא יפה אבל היא נוגעת בנקודה, אמא שלה שוכבת ונחה בעוד היא נאלצת לעזור. אולי אם היא תבין מה הסיבה זה קצת ירגיע את הכעס והביקורת שלה?

אני חושבת שהייתי מנסה כן להראות לה שהכעס שלה מובן ולהסביר לה

בקשר לברזל - תנסי אקטיפרין (תשאלי קודם את הרב שלכם אם מותר לפי הפסיקה שלו), לי הוא היה ממש טוב גם מבחינת העלאת הברזל וגם מבחינת העצירות.

בקשר למזון - אם אתם ספרדים אז תאכלי בעיקר קטניות. אם לא - אז אולי תנסו לחפש לחמניות מקמח תפו"א, יכול להיות שהן יהיו קלות יותר... והרבה ירקות.

ובקשר לבת שלך - זה נושא גדול ורחב, ולא בטוח שעכשיו כשאת חלשה זה הזמן המתאים לטפל בזה... אבל אולי כדאי שבעלך ייקח אותה לשיחה, ויאמר לה שבתור בת גדולה מצופה ממנה לעזור במצב הנתון, ובשום פנים לא להעביר ביקורת על אמא שנתנה לה חיים ונתנה לה המון במהלך השנים. ואת כל ההחלטות שלה לעתיד היא יכולה לכתוב לעצמה ביומן או משהו, ולראות אם היא רוצה עדיין לקיים אותן כשתגיע לגיל...

ובטווח הארוך - אולי לחשוב על טיפול בשבילה...

ובקשר לך עצמך מולה - זה באמת ממש פוגע ומעליב, אבל תזכרי שעם כל זה שהיא הבת שלך והדברים שהיא אמרה הם מולך - זה שלה ושייך לה, ולא קשור אלייך.

זה גיל שבו יש הרבה בחינה של האישיות שלי מול האישיות של ההורים, וזה גיל נהנים לגבש בו דעה עצמית על העולם - אבל זה רק הגיל, ובהמשך בע"ה היא תתאזן.

ואת באמת במצב רגיש גם ככה, אז הגיוני שזה יוצר לך פצע, אבל שוב - זה לא קשור אלייך. את טובה ועושה את כל המאמצים להיות אמא טובה בנתונים הקשים האלה❤️

כי היא ממש ילדה טובה טובה.

פתאום נופחת עליי עם יציאות כ"כ מפחידות,שאני מאמינה לה-את סיעודית,זה טראומה לילדים שלך ועוד...

אח"כ עובר לה ,חוזרת להתנהג יפה.

ואני נשארת עם המילים והפחד שאני עושה לכולם צלקות...

ואשכנזים אין מה לאכול לא בארוחה מבושלת...

עכשיו היא מתוקה ומכינה לי ארוחת לילה כי אני מתה מרעב...לא יודעת איך להתנהל עם הקצוות האלו שלה...

אל תיבהלי ממה שהיא אומרת.

תעשי את השתדלותך, בכלים ובכוחות שלך.

ואל תדאגי, להרבה יש תקופות כאלו והילדים גדלים בסדר גמור, לא צריך לקחת ללב כל משפט שלה

נשמע שאת מתמודדת עם הרבה.

רק מילה לגבי המתבגרת

זה שלב שבו קצת חוזרים להיות ילדים בני 3

לכן ההתנהגות הקיצונית

לכן המילים הלא רלוונטיות בעליל

אני לא אומרת לך מה לעשות

רק נותנת מבט חדש כדי שלא תתערערי

כמו שלא תתרגשי מילדה בת 3 שתגיד "אמא את פויה"

ככה דיבורים של ילדה בת 13 לא אמורים לרגש אותך

אפילו שהיא נראית כל כך חכמה ומבינה, בוגרת ורגישה, גדולה וגבוהה

ברגעים האלה היא שוב בת 3 ואת אמא שלה

שתקשורת הורה ילד

באחריות ההורה באחוזים גבוהים

בניגוד לתקשורת של 2 מבוגרים

בה יש ציפייה וצורך מהצד השני

תקשורת הורה ילד צריכה להיות מבוססת על הבנה של ההורה

שהוא לא בלבל של הילד

שהילד לא צריך לספק צורך ולא כדאי לתלות ציפיות

לכן כשילדה אומרת משהו שלילי

אין מה לקחת אותו מספיק ברצינות כדי להיפגע ממנו

אלא להבין את הצד שלה

גם אצלי היו בעבר אמירות דומות

ובצדק

עם השנים אני הפחתתי עשייה בבית וזה הביא שאלות/ טענות מצד הילדים

אז הייתי עונה בסתמיות

נכון אני לא עושה/ אין לי כוח/ לא בא לי

לא ראיתי בזה טענה שצריכה התייחסות

זכותם לתהות ולרצות

וזכותי לבחור לעשות אחרת

אם כי אף פעם לא בקשתי מהם לעשות במקומי

אם הילדה צריכה לעבוד לעשות עבודה שהיא מצפה שההורה יעשה

היא גם קצת צודקת

אולי זה מעצבן שילדה אומרת משהו צודק וגורמת לתחושה של חוסר אונים

זה לא אומר שהיא לא בסדר

זה אומר שיש מצב מורכב

והיא אומרת את אשר על ליבה כמו שילדים/ מתבגרים (ולפעמים גם מבוגרים) אומרים

(ולרצות 2 ילדים זה טוב

לא בגלל מספר כלשהו

אלא

יכולת לגבש דעה ולרצות בגיל צעיר

זה דבר מעולה)

תנסי את האבקה של אלטמן

לי אישית זה עשה הכי פחות תופעות משאר התוספים

לגבי האוכל גם לי המצות עושות בלגן שלם ... 😪 גם מחפשת מה להכין בלי מצות

חיבוק❤️

לא פשוט

אבל כמו שאומרים

שהיא תהיה אמא רק אז תבין כמה זה לא פשוט

ותתפחי לעצמך על השכם !! על כל דבר את עושה למען הבית והמשפחה

זה לא מובן מאליו במציאות המטורללת הזאת..!

תנסי לדבר לליבה ולדבר אליה כנו מבוגר

להסביר לה את הקושי שלך מנקודת מבטך

בלי צעקות וכעס

תני לה כמה ימים

לפעמים השתיקה זה הדבר הכי חכם לעשות

וזה גורם לצד השני לערער .

בשוט'

גם למתבגרת שלי יש אמירות דומות (פתחתי על זה שרשור בפורום אמ''ה, מאמינה שהוא עוד בעמוד הראשון).

עוזר לי לזכור שזה 'בורח' לה. זה לא היא- זה הגיל. וכמו שאני לא מתרגשת כשלבן ה-3 בורח פיפי, ככה לא צריך להתרגש ממה שהיא אומרת. ואולי זו השוואה מעליבה, אבל לי זה עוזר להחליק ולא לקחת ללב.

האמת שמאז השרשור שם שמתי לב שאני לוקחת כמובן מאליו את המעט שהיא עושה בבית. והחלטתי להעצים את מה שהיא כן עושה.

ביום שישי היא שטפה כלים. אז נכון שזה היה הדבר היחיד שהיא עשתה- אבל החמאתי לה על זה ממש, שהם יצאו נקיים, ואיך היא הצליחה לארגן אותם במתקן ייבוש של פסח...

ואז אחרי הדלקת נרות היא הציעה לקחת איתה את הקטן לתפילה כדי שאוכל לנוח.

אז אולי גם היא מבקשת פה משהו, שהוא לאו דווקא אמא מתפקדת במשרה מלאה. אולי היא צריכה שתראי יותר את מה שהיא כן עושה, אולי היא רוצה שתקדישי לה זמן למרות העייפות, אולי היא פשוט דואגת לך וככה זה יוצא לה (במיוחד אם היא לא יודעת על ההריון). לפי האמירה על השני ילדים- אולי אפילו היא שואלת את עצמה איך היא תסתדר כשהיא תהיה בהריון, זה כבר יכול להתחיל להדאיג בגילאים הללו...

בקיצור, תנסי לשמוע בין המילים, ולספק את הצורך המהותי שלה גם בלי לקום מהספה.

תקשיבי אין דבר כזה מכרנו את הבית.

לא מוכרים בית, מוכרים חמץ.

מכרתם את החמץ בבית, הבית עדיין שלכם ואפשר להכנס אליו.

החמץ לא ברשותכם ולכן אפשר לראות אותו.

המטבח לא מוכשר, אבל אפשר שאחד מכם יסע לבית יארגן יסדר (מה שאסור זה כזית חמץ. אפשר להגיע לזה בסידור נורמטיבי של בית. להתמקד בצעצועים), יכסה ויכניס את החמץ, יסגור את הארונות מטבח, יכשיר את השיש והכיורים, ותהיו שם ותאכלו אוכל לא מבושל או שתקנו טוסטר אובן/כיריים חשמליות וכלים זולים לעכשיו.

לא להיט לא לכתחילה אבל זה כבר לא שלב בחיים שהגיוני לעבור מה שאת מתארת שאתם עוברים

מראש זה יהיה מבאס נורא,אין סיכוי שבעלי יעשה את כל מה שכתבת

במיוחד אחרי התשלום.....

אבל תודה על העצות הן מעולות!

זה באמת מחיר גבוה שמרגיש כמו "אכל ושילם". לי אישית נרגיש שלהישאר זה "אכל, לקה ושילם" אז אם חוזרים לפחות חוסכים את המלקות.. אבל כל אחד מרגיש אחרת וזה מובן.

אם אתם נשארים הייתי דואגת ביומים וחצי של חוהמ גם שיהיה אוכל בדירה וגם לצאת לפעילויות כמה שיותר. אפילו ברמת הקניון עם גימבורי - הם משחקים, ואז נחים באיזו פינה ואוכלים משהו שהבאתם ואז מסתובבים בחנויות ואז אוכלים עוד קצת, וחוזרים אחהצ לחמותך לארוחת ערב ומקלחות ולדירה לשינה.

בערב חג לבוא להתקלח לפני החג להישאר עד אחרי הארוחה.

ובחג להגיע בבוקר ולהישאר שם עד ההבדלה.

מבאס מאד אבל אי אפשר לרוץ הלוך חזור כל הזמן 

אין דבר שיותר מערער אותי מחוסר שליטה

להרגיש שהחיים מושכים אותי ואני במרתון אחריהם

אני מגיעה ממש לשפל (אני אלופה ברחמים עצמאים)

ואז מבינה שמפה אני חייבת להרים את עצמי

המציאות היא אותה מציאות

ההסתכלות היא שונה

את אומרת שאין סיכוי לחזור

אז זאת בחירה

כי האופציה קיימת

ואתם בוחרים שבמציאות הזאת עדיף להישאר

מהמקום הזה שאת שולטת ובוחרת

תשאבי כוחות לעוד בחירות

מנסה לחשוב איתך בקול מה יכול לעזור

אם אני מבינה נכון הדבר שיעשה לך הכי טוב זה מקלחות

יש שם אמבטיה?

אפשר למלא מיחם ולמלא את האמבטיה ולהתקלח?

(ד.א. אני קילחתי ככה 3 ילדים כי הדוד אצל חמותי לא חימם פתאום...)

אם את ממש יצירתית- אפשר ללכת לחנות קמפינג לקנות שק מקלחת שטח ולמלא אותו מים מהקומקום... זה מספיק למלחת קצרה.

ללבוש כולם פיגמות נקיות

ולעשות יום רגוע בדירה

שבעלך ילך לעשות טייק טווי מחמותך

או שתכינו פיקניק פשוט בדירה

פסטרמה, מצות

קופסת שימורי חמוצים (ואחרי שמרוקנים אותה להשתמש בה לבשל ביצים קשות)

נשמע באמת ממש לא קל. תודה ששיתפת בפורום!

עצות שחושבת עכשיו -

מה עם אוכל קנוי? לארוחת בוקר/ערב

אפשר לקנות חבילת מצות, ממרחים, שימורים, מוצרי חלב וכלים חד"פ. זה מתאים?

(מניסיון של כמה שנים שנסענו לליל הסדר

וניקינו את המטבח בלי להכשיר, ואכלנו ככה בוקר/ערב והיה סבבה.

לצהרים אפשר פסטרמה וקטשופ....

ואולי אתם יכולים לצאת לפיקניק/טיול קטן/גן משחקים נחמד?

ולגבי הכותרת

שוב חיבוק גדול!

נשמע שכן עשיתם החלטה נכונה - לסגור את הבית בגלל שלא היה זמן וכח להכשיר.

אל תאכלי את עצמך על זה.

עכשיו חשוב שתשמרי אנרגיה.

אולי אפשר להתקלח אצל חמותך?

אבל הולכים רק פעם אחת בבוקר ופעם אחת בערב, ואולי מחר יקפיצו אותנו ברכב או שניקח מונית לכיוון אחד.

אפשרי אצלכם להישאר אצל חמותך יום שלם?

אנחנו כן מתקלחים בדירה, אבל אם היה צריך הייתי לוקחת שקית או תיק עם כמה בגדים ומתקלחים אצלה. לילדים אני גם ככה לוקחת בתיק עגלה טיטולים ובגדי החלפה.

בדירה יש לנו קצת מאכלים שלא דורשים הכנה וכלים כדי לאכול בבוקר כזה עד שזזים, או אם בעלי יקום מוקדם לתפילה ונהיה רעבים עד שיחזור. ושאר היום אוכלים אצלה אבל בלי לחזור באמצע לדירה.

בטעויות

שהן מקור הלמידה הכי טוב שיש

לכן גם טעות עם מחיר גבוה יכולה להיות שווה אם מפיקים ממנה לקחים ולומדים לעתיד

ספציפית למה שכתבת

אוכל

אפשר לאכול לא מבושל קנוי מחנות ארוחה אחת או אפילו שתיים

אפשר להביא אליכם אוכל ולחסוך הליכה

מקלחת

יחסית חם היום

אפשר להתקלח במים קרים עד שהעניין הזה יסתדר 

לקנות אמגזית וסיר ועוד דברים לארוחות בדירה. להיות מהספייס.

מקלחת לך אצל חמותך

הילדים יהיו בסדר בלי להתקלח כמה ימים

לקנות משחק או שניים ודפים וטושים לילדים.

לנסוע להינות עם הילדים בכל מיני מקומות

לא עשיתם כוחות

שמרתם על הכוחות ולא נקרעתם על הבית עכשיו תהנו מזה כמה שאפשר

זה קשה אבל לנסות לחשוב מחוץ לקופסה כל הזמן...

אבל מבינה שהיה לנו מזל..

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

היה אוכל טוב הכל, לא בררן בכלל אבל עכשיו הוא בלי תיאבון, אוכל כפית -2 ואומר "לא בא לי" ככה על הכל. לקראת הערב נפתח קצת התיאבון אוכל חביתה ופרי וזהו

זה היה הרבה לפני המלחמה ככה שאין קשר ועכשיו זה ממש נראה שהוא רזה וירד במשקל

כולל קמח מצה וכו'

לי זה עושה כאב בטן נוראי כל שנה

אני פשוט לא יכולה לעכל את המאכל הזה

וכל מה שעשוי ממנו (עוגיות, עוגות, בלינצ'עס, קרקרים)

זה פשוט נהיה גוש בקיבה וגורם לכאבי בטן

אני חושבת שזה מהמצות. אחר כל השתדלתי לא לאכול מצות, חוץ ממה שחיבים

והתינוק היה רגוע. גם אנחנו לא אןכלים קטניות  מצאתי מה לאכול. 

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).