אני קשורה ורגישה אליה מאוד

אבל היו לנו תקופות לא קלות כמובן. 

מנומסים

שיחות פעם ב

סתמיות

זה בא ממני בגלל חוויות ילדות ובגרות לא פשוטות

לא מצליחה ולא רוצה לשכוח מה שהיה

מרגישה עם זה מצוין

כי רפאתי את עצמי מהרגשות השליליים שהרגשתי ממנה

אני חושבת שבקשר הורה- ילד ההורה אחראי לטיב הקשר

אם הוא לא דואג לקשר תקין זה אשמה שלו בלבד

אין באמת איך לתקן קשר כשההורה בעייתי

עבר עריכה על ידי אם_שמחה_הללויה בתאריך י"ג באלול תשפ"ה 20:37

ואיכשהו יצא שמזדהה עם שלושתכן.

עם @מקורית כי באמת אמא שלי היא השורשים, הכי מסורה, הכי חזקה, למרות שעברה חיים לא קלים.

וגם יש לי רגישות גדולה אליה, שזה מדהים, אבל זה גם מה שעשה את העסק לקשה, עד שהגדרתי את הגבולות שלי. 

עם @צוףלבוב טוב כי הגענו מאותו מקום, נולדתי ברוסיה בשנות ה90 בשיא השפל, אז מזדהה עם המשבר הכלכלי ואיך שזה השפיע עלינו, על אמא ועל אופי שלה .

וגם @סס מדהימה על התהליך שעברת.

גם מרגישה שהקשר עם אמא שלי מנומס , עם הרבה כבוד, הייתי רוצה יותר חמימות, אבל קיבלתי שזה מה שהיא יכולה לתת לי כרגע כלפי חוץ, למרות שבפנים ממש מרגישה את הלב שלה. ומסכימה אולי טיב הקשר באמת תלוי בהורה,  אבל זה לגמרי אחריות שלנו לרפא את הרגשות השליליים, לא לחכות לסליחה, לעשות עבודה פנימית .

אני חושבת שהקשר שלנו יותר טוב ממה שהוא היה, אבל הוא מסובך. אני לא יודעת איך להגדיר אפילו.

מצד אחד אני מדברת איתה כמה פעמים בשבוע, משתפת בדברים, גם היא מצידה משתפת, לא הייתי אומרת שיש ריחוק בינינו. מצד שני השיחות מאוד טכניות, לא נכנסים לרגשות בכלל, אני שומרת על עצמי לא לשתף בדברים אישיים כדי לא להיפגע מהביקורת שלה. לפעמים יש דיונים מעניינים, אבל על נושאים תאורטיים או על התנהגות/בחירות של אנשים אחרים.

מרגישה שאני מצד אחד מנסה להתנתק רגשית, ומצד שני עמוק בפנים מאוד חשובה לי הדעה שלה, אז גם אם אעשה את עצמי הכי לא אכפת לי, בסוף אם היא תחמיא לי על בגד זה ישמח אותי מאוד, ואם היא תעקם את האף זה יפגע בי, וגם אם אני אוהבת את הבגד, כל פעם שאלבש אותו אזכר בתגובה שלה וזה יגרום לי לחוסר ביטחון. (בכל דבר, סתם נתתי דוגמא של בגדים) אולי אפשר להגיד שאני מעריכה את הדעה שלה (ואת הטעם שלה) ולכן אכפת לי כשהיא מבקרת אותי, אבל מצד שני יש לי את הדעות שלי והטעם שלי ואני עובדת על הנפרדות הזו, כי זה משהו שקשה לה לקבל, שמותר לנו להיות שונות.

וואי חפרתי, אבל נראה לי שהסברתי לעצמי כמה נקודות 😅

אנשים מבוגרים לא משתנים בדרך כלל. אז כנראה לא מתאים לכן שיח רגשי. אני יכולה להגיד על עצמי שלא בא לי להיות כתובת ברמה רגשית לילדים בוגרים כמו שאני כתובת היום. ברמה מסוימת זה בלתי אפשרי . כאילו אמא מצד אחד צריכה לספוג רגשות ולהכיל ומצד שני אסור לה להגיד מילה לא במקום ומצד שלישי היא לא יכולה לשפוך בעצמה כי מצפים ממנה את המקום הזה של אמא , רק שאמא גם בן אדם ולהכיל בן  אדם בן שלושים או ארבעים ולא לקבל שום מענה רגשי חזרה זה קצת קשה .

בטח יש אמהות שהן מרגישות שצריכים אותם או יש להן הרבה כוח אבל בדרך כלל קשר כזה לא ממלא , רק סוחט . ובגיל מבוגר בכללי יש פחות כוח , יותר מחלות ...

להיות אמא ברמה הרגשית גם בגיל בוגר. להיות כתובת.

וברור שאמא לא צריכה לפרוק כל דבר מול ילדיה, זה לא בריא.. בשביל זה היא צריכה כתובת משל עצמה

יש גיל שיש כבר היפוך יוצרות והילדים עוזרים יותר להורים, ברור, אבל בלאו הכי -אנח ו לא מפסיקות להיות אמהות באף גיל ב"ה. וילדים צריכים את המענה הרגשי הזה גם בגיל בוגר. 

אני לגמרי מכוונת לשם

ומתפללת שתהיה לי היכולת להכיל את הילדים שלי רגשית כמה שיותר

זה אחד הדברים הכי כואבים שיש שאמא לא יודעת להכיל

ממש לא

כל אחת יכולה לעשות טעויות

אבל יש הבדל בין להכיל כמה שאפשר ומידי פעם לטעות

לבין, אין בינינו שיח רגשי וזה המצב

וואלה לא

אני רוצה להיות כתובת לילדים שלי

גם אם יהיו טעויות

אפשר להתנצל

ולנסות לתקן

קצת כמו בזוגיות

אני מכילה את בעלי והוא אותי

ולפעמים לא.

לפעמים עושים טעויות

ומתנצלים

והכל בסדר

אין אפס טעויות לאף אחד.

זה לא קשור לעובדה שעדיין אפשר להיות שם בשביל הילדים ולהיות רגישים, קשובים ולא שיפוטיים

אבל עדיין זה קשה. נגיד שלשום הייתי עם כאבי בטן ומתבגרת רצתה לספר על נמלים בצנרת  . ובגלל שהיא הורמונלית היא גם רצתה קשב מלא בשעה ארבע בצהריים שזו שעה שכל הקטנים ערים וגם דורשים. לא אמרתי לה כלום והיא עדיין נעלבה.

אם היא הייתה בת עשרים , הייתי אומרת לה בכנות שהיא מגזימה ולא בא לי לשמוע על נמלים. 

שכואבת לך הבטן/ שעכשיו זה לא מתאים ותדברו אח"כ

אני אומרת את זה גם לבן ה5 שלי

זה לא מצופה ממך

אבל זה לא שחור או לבן

גם הורים הם בני אדם ויש להם את החיים שלהם, אבל זה לא סותר

אפשר לומר גם בגיל 14 שעכשיו את לא פנויה להקשיב. אני אומרת את זה גם לילדה בת 6. העיקר הוא מה השדר הכללי שהילד מקבל, לא רגעים נקודתיים של קושי

את המקום הזה שאת כותבת עליו והילד שלך חושב אחרת כי היה חשוב לו לספר דווקא עכשיו .

גם אמא שלי הייתה בטוחה שהיא אמא כמו שאת כותבת . ובפועל זה לא היה נכון בכלל.

פשוט למדתי לתת לה הרגשה שהיא כן.

עומדת צריך לדבר עם הילדים ולהרגיש אותם. להיות נוכח

להרגיש מספיק חזקה נפשית לשמוע גם איפה את פחות. ולבחון אם באמת יש דברים בגו ואם אפשר אחרת

ילדים אומרים לנו את זה, בין בהתנהגות (דיבור לא מילולי) ובין במילים מפורשות.

כל הילדים בסוף יצטרכו פסיכולוג, אבל יש דברים שבכוחו של הנורה לעשות ולהישאר אטום לתחושות שלהם או שלך זה לא נכון לדעתי

שלא אומרים להם שזה לא מתאים עכשיו

יכולים לגדול להיות מבוגרים חסרי טאקט וחסרי מודעות חברתית

להיות פנויים רגשית לילדים זה לא אומר דווקא שהילד יהיה מרוצה 100% אלא לאפשר שיח רגשי נטול שיפוטיות

אפשר לטעות

אפשר להיות לא פנויים זמנית

לא צריך להיות מושלמים

ולא צריך לעשות כאילו מקשיבים או כאילו מרוצים

כואב לי הבטן מותק ואני לא פנויה כרגע להקשיב לך

אשמח לשמוע מה שיש לך לומר בזמן אחר

להכיל זה לא אומר להיות זמינה 24/7

זה אומר לדעת להקשיב לרגשות בלי לשפוט

וגם בגיל 20 ובכל גיל, זה מעליב לשמוע שמה שיש לי להגיד לא מעניין

לא משנה אם זה נמלים או מזג האוויר

הם רגילים שמקשיבים להם כשהם צריכים

חוץ משעות שאני הולכת לישון.

זה מה שבעלי עושה אז הוא לא יודע כמעט כלום.

כשהוא פנוי , הוא מכיל כמובן , הוא לא שיפוטי בכלל .

ומותר להבין שכרגע אמא לא פנויה

מה שחשוב לי זה שאם הילד מרגיש עצוב או פגוע או כל רגש אחר, גם שמח ונרגש, הוא ידע שהוא יכול לספר לי בלי לפחד מהתגובה שלי

כי אני תמיד אכיל את הרגש שלו

ואם אני לא אוכל באותו רגע הוא ידע שבזמן אחר אני אוכל

אבל אם ילד התקשר לשפוך , היית עסוקה או לא נתת לו הרגשה שהוא רצה , הוא נעלב, מה את עכשיו תתחילי להכיל את העלבון שלו?

וזה קורה לגמרי. גם פה בפורום לפני כמה שנים מישהי הזמינה את אמא שלה לטפל בחבורה של ילדים , אמא טיפלה בהם כל היום . אותה אישה בסוף נעלבה על אמא כי היא לא שאלה גם עליה אלא רק טיפלה בנכדים .

איפה הגבול ?

גם שיח רגשי. נגיד בן אדם מתקשר אליך ושעה שופך על כל העולם , כמה פעמים יהיה לך כוח לדבר איתו גם אם הוא בן שלך.

בת שלי מתנדבת במד"א אז היא משתפת כל מיני דברים. לי לא מפריע. אבל יש אנשים שיהיה להם קשה לשמוע חלק מהדברים.

חיים מורכבים...

להכיל את העלבון

הילדים ב100 אחוז,כל זמן, כל שעה, בכל ענין - אין לזה סוף

גם לילדים יש לימוד לעשות בנוגע להתנהלות שלהם מול ההורים. ואיך הם ילמדו את זה? מולנו.

אני בעד לעשות שיחות כל כמה זמן עם הילדים לגבי הדברים האלה.

יש גם הורים שמתייחסים לנכדים יותר מאשר לילדים למשל.. וזה יכול להיות מאוד כואב. כמו שיש כאלה שיתייחסו פחות לנכדים. ואין לזה סוף כאמור. ל2 הצדדים יש עבודה לעשות אבל זה לא פוטר אותנו ההורים מהעבודה שלנו. לנסות להיות שם ככל הניתן, לתת הרגשה טובה ככל הניתן (תקשורת היא צילת מפתח בעיניי בכל הנוגע למערכות יחסים מול כל הסובבים אותנו ואיך דברים נאמרים יותר חשוב מהמסר אפילו), לתת הרגשה שהם חשובים ואהובים ורצויים ולתת פתח לשיח שבו הכל יכול להיאמר ואין כלום מתחת לשטיח

זה האני מאמין שלי בכל אופן

הורה יכול לחשוב שהוא מכיל והוא לא.

אם את מכילה רק בזמן שנוח לך , אז את לא באמת מכילה.

אני די בטוחה שכל האמהות הקשות שמוזכרות פה , לא חושבות שהן אמהות קשות.

אגב שיח שבו הכל יכול להיאמר. לשני צדדים או רק לילדים? את באמת תרצי שיבוא אליך בן שלושים ואולי ישפוך לך טענות ? ואת תגידי לו שאת כן מכילה אותו בכל מצב , והוא יגיד שלא , ואז מה? ואם הוא יגיד שהפריע לו כל מיני נקודות שהן רגישות אצלך גם ככה? 

בתור אדם בוגר אני יכולה להבין את זה שאמא שלי לא פנויה לענות לטלפון כל פעם שאני מתקשרת, ושיש ימים שבהם היא פנויה (פיזית או רגשית) יותר או פחות.

השאלה היא אם מתי שאנחנו כן מדברות, האם היא מסוגלת להכיל ולתמוך או לא. ולא מדובר כאן במשברים מסובכים או סיטואציות שקשה לדעת איך לתמוך בהן. מדובר בסיטואציות יום יומיות של שיתוף בתסכולים, בתינוק שמוציא שיניים, באכזבות. זה לא חייב להיות נושא שיקח להורה מלא כוחות נפש כדי להתמודד איתו ולהכיל את הילד, זה פשוט שפה רגשית ויכולת הכלה שאו שיש לה, או שאין לה. (וכמובן שזו יכולת שאפשר לפתח, אבל בדרך כלל אנשים בגיל הזה לא משתנים)

אני לא חושבת שזה קשור בכלל לגיל של הילד. 

להשלים עם העובדה שקשה לך , אז היא סוג של מתנתקת או מנסה להמעיט בקושי.

גם אנחנו כהורים לקטנים נוטים לזה הרבה פעמים.

אולי היא לא יודעת איך להגיב נכון. לא רוצה להעצים קושי עם תגובה חזקה מדי. 

אמא שלי בטוחה שהיא מושלמת

הפרמטר לטיב הקשר הוא לא מה ההורה חושב או הילד

אלא התוצאה של הקשר

תוצאות של קשר תקין:

1. הילד משתף חוויות ותחושות

2. השיח לרוב נעים גם להורה וגם לילד

3. השיח כנה ופתוח

4. הילד אוהב להיות בחברת ההורה

תוצאות של קשר לא תקין:

1. הילד משתדל לא לשתף מחשש לשיפוטיות

2. השיח מלווה בכעסים/ העלבות/ האשמות

חד או דו צדדי

3. השיח אינו כנה ומלא בדיסוננס

4. הילד מעדיף חברה אחרת/ מסתגר בחדרו ובעיסוקו 

וזה לא נוח לה, כמעט תמיד היא תשאל- 'זה דחוף?'.

ואני, כאדם בוגר, יודעת לשים סדרי עדיפויות, ולחכות עם מה שרציתי לספר לשעה נוחה יותר (כי לרוב, זה אכן לא דחוף).

אבל עצם השאלה הזו נותנת לי תחושה שאם זה היה דחוף- אמא שלי היתה מפנה את כל העולם בשביל להיות איתי.

בפועל, זה קורה לעיתים נדירות. אבל התחושה הבסיסית שאם אני צריכה היא שם בשבילי, את זה היא כן נותנת.

לגבי גילאים גדולים-

לא הייתי רוצה ילד ש'יבוא בטענות'. כן הייתי רוצה ילד שמדבר על מה שמפריע לו.

אומנם בגיל ההתבגרות הם מוציאים את זה החוצה בצורה חצופה ומתפרצת, ובא לי לתת לך חיבוק גדול, כי זה שלב שסיוט להיות בו, בטח עם הגדולים כנראה שככה זה יהיה מעכשיו והלאה.

אבל ב''ה זה רק שלב. ומפעים ומרגש לראות שאחריו הם לומדים להגיד את מה שיש להם בצורה נכונה. לומדים מצד אחד לבקש עזרה, אבל מצד שני גם לכבד את המרחב שלי.

וזה בסדר שאני מבקשת שיכבדו אותי. זה לא הופך אותי לאמא פחות טובה.

אם בד"כ אני פנויה ועכשיו לא, אז גם אם כרגע לא סיפקתי את הצורך זה לא אומר שאני אמא שלא מספקת את הצרכים של הילד באופן כללי. זה לא דיכוטומי אלא רצף.

וגם אם אני לא פנויה אני יכולה לתת מקום לצורך, אפשר להגיד שכרגע אני באמת רוצה להקשיב אבל מתקשה להיות בתשומת לב מלאה אליה ולכן אשמח להקשיב בהמשך, וכשאהיה פנויה באמת לפנות ולהקשיב.

אפשר גם לדבר על העלבון, לתת לו מקום. אני רואה שנעלבת... הורות היא קשר ארוך טווח

כי יש פה הדדיות. גם עם אחים, עם חברים , עם שכנים, בעבודה.

בלי הדדיות אפשר להכיל רק תינוק , ילד קטן , בן אדם עם דמנציה . 

הורים אף פעם לא שווים לילדים ואין אותה הדדיות בקשר, וצריך לעשות התאמות רגשיות לכל גיל

להיות אמא, אבא, הורה זה מקום נפשי מנטלי תודעתי של  נתינה

מה שאת מקבלת בתמורה הוא סיפוק, משמעות. זה לא חברות והורה וילד לעולם אינם שווים. גם בגילאים הבוגרים.

בעיניי קשר מול בן אדם בוגר אמור להיות הדדי.

חמותי גם אמרה שהיא תכיל את קטן שלה עד גיל מאה. ידעתי שהיא לא. בסוף עשר שנים אחרי אמירה הזאת נשבר לה.

זה גם תלוי מה ילדים עושים ומה רמת הכלה נדרשת , לדעתי זה גם משפיע

אבל בשביל זה אנחנו משקיעים בהם עכשיו גם, שתהיה להם עצמאות רגשית גם, וגם טאקט ורגישות לזולת.

יש גם הבדל בין תלות רגשית לבין קשר בריא

אני כילדה נשואה יכולה חופשי לשתף את אמא שלי על נמלים בצנרת. גם את אבא שלי. זה חלק מהיומיום שלי. אבל לא אעשה את זה כשאני יודעת שאמא שלי לא מרגישה טוב, אלא אשאל לשלומה ואם יש משהו שאני יכולה לעשות עבורה. וגם לא אתקשר בשעה שאני יודעת שהיא כבר הולכת לישון למשל

ואת היכולת להגיע לשם קיבלתי בזכות גבול שאמא שלי הציבה כשהיינו קטנים יותר.יש זמנים של פחות קשב וזה תקין אבל הורה בריא ב"ה אמור לדעתי להיות מסוגל להקשיב גם לדברים כאלה כחלק מהיומיום של הילד שלו. לקשיים בעבודה. עם הילדים. בכלל, למה שקורה עם הילדים שלו. 

החיים לא קלים

ולא באתי לשפוט אף אחד

אני רק רואה את בקושי שלי בקשר עם אמא שלי

ומשתדלת ללמוד איך לתקן מול הילדים שלי

החיים הם עבודה

לשם אני שואפת

מי שלא מכוון גבוה לא יכול להגיע גם נמוך

ככה אני מאמינה

אולי אני תמימה וצעירה

מקווה שלא

אני כן רואה קשרים של בנות ואמהות אחרות שהם כן קשרים מכילים ובריאים

ככה שכנראה זה אפשרי

זוכרת את עצמי בגיל 20

הייתי כ"כ צעירה ובוסרית

אין מצב שאני אסתכל על הילד בהדדיות

אני גדולה ממנו ביותר מ20 שנה

יש לי ניסיון חיים גדול שהוא עדיין לא חווה

אני שמחה להיות שותפה  ברגשות של הילדים

שומרת על ניטרליות וחוסר שיפוטיות

ולא מחפשת אצלם מענה רגשי

בעיניי זה בסיסי כהורה

וכן

הרבה הורים מתקשים להיות לא שיפוטיים או לזכור שהם ההורה והילד הוא הילד שלהם גם אם הוא גדול

גם איך להכיל נכון את הילדים

וגם איך להיות שלמה מול החוסר באמא שלי

זה לקחת אחריות מלאה על עצמי (ללמוד ולהשתפר כל הזמן)

ומנגד

לתת לילדים לקחת אחריות מלאה על עצמם

להיות שם לתמיכה הובלה וללא שיפוטיות (מה שאני הייתי רוצה לקבל מהורה)

כמו שאני אמא, אני גם בת

ובאתי ממשפחה ברוכה,ויש בינינו האחים הבדלים של יותר מ15 שנה גם. אני לא צריכה להבין את המורכבות, אני חיה אותה ועדיין חושבת כמו שאני חושבת

ואני ממש לא מסכימה עם הגישה שלך.

אני הורה גם של הילדים הבוגרים שלי ומהווה עבורם כתובת להתייעצות.

אם אני צריכה מקום לפרוק זה לא מולם, אלא מול אחרים 

כן הנפרדות הזאת חשובה, היא התחילה אצלי גם בגיל ההתבגרות, גם בתהליך חזרה בתשובה, גם בבחירת בן זוג שלא היה לרוח ההורים, בבחירות תעסוקתיות...

עבודה שלי נעשתה בלב (יש כל מיני כלים: מכתבים, דמיון מודרך, בהתבודדות), גם כתיבת סיפור אישי ריפאה אותי מרגשות שליליים.

הבנתי שמה שהורים רוצים זה כבוד ושנקבל אותם כמו שהם. וזה מה שאני מנסה לתת בשיחות. משתדלת לא להכנס להתגוננות, פשוט לקבל את מה שאומרים לי גם אם זה הערות, אבל בסוף אני יודעת שאם אני לא מסכימה עם העצה שקיבלתי אני אעשה את מה שאני חושבת לנכון.

זה מה שההורים רוצים שניתן להם תחושה שהם חשובים,

אבל זכותנו ואחריותנו לחיות את החיים כמו שאנחנו רוצים.

היום השיחות שלנו מאוד ענייניות וגם לא בתדירות שאת מדברת עליה ואני מתגעגעת לעומק (משהו שבתור ילדה כן היה לנו) אבל אני מחבקת את עצמי וגם את אמא שלי יש לי מקום חם בשבילה בתוך הלב ואת העומק מוצאת במקומות אחרים.

היא הכתובת השנייה שלי לפריקות ולהתייעצות (הכתובת הראשונה היא בעלי🙂)

ב"ה זכיתי באמא חכמה ורגישה❤️

ומתפללת לקשר כזה גם עם כל בנותיי...

באמת חלום

נתנה לי הרבה חום ואהבה שלא תלויה בדבר...יכלה להקשיב שעות והיה לי בטחון שהיא תמיד עבורי אם אצטרך.

מהחתונה השתנה הקשר היא םחות ופחות התעניינה בחיי..כמעט וכלום...

במקביל היא השתנתה..

הזדקנה

והקשר השתנה

עבר הרבה

כיום מעריכה את הטוב שבה ואת האהבה שלה

מכבדת מאוד

ומשתדלת אני להתקשר ולהתעניין ולשתף כי זה משמח אותה כי היא מבוגרת ולבד בבית

אז הקשר טוב

אבל באופן אישי - היא כבר לא הדמות שהיתה

לא מעורבת במה שמתרחש בחיי מבפנים.רק מבחוץ

קצת צריכה להציג .לא שותפה למורכבות או לקושי

בעיקר משתפת על הילדים וסתם ברובד חיצוני

וכן.. מרגישה הרבה חסך של משפחה בחיי

כי מעבר לקשר איתה אין לי כלום

ביטחון. כוח

אנחנו מדברות כל יום. הייתה איתי בכל הלידות.

מתייעצת איתה כמעט כל הכל.

ב"ה זכיתי

סדנת כיבוד הורים של שפר.

יש גם שפר אבל נראה לי שקשה לעשות את העבודה דרך ספר.

מדהים ממש!

ואכפת לי ממנה אפילו יותר.

והקשר עבר כל מיני תקופות, היו מורכבויות

הרבה שנים היה לי קשה וברחתי מהקשר איתה.

עם השנים, התפתחה בי הרבה חמלה כלפיה. אני יותר ויותר מבינה את המקום שלה ואת הקשיים שהביאו אותה לעשות את הדברים שכל כך תיסכלו אותי כילדה ונערה.

היום הקשר שלנו הרבה יותר טוב.

ממש לא קשר חלומי של אם-בת כמו שחלק מתארות כאן, אבל יחסית למה שהיה ולדברים שהיא עברה בחייה, יחסית לזה, אנחנו בקשר טוב.

אם יש לי בעיה ואני צריכה עזרה טכנית

אם קרה לי משהו מעצבן / מתסכל היא הכתובת לפריקה רגשית

אם אני רוצה להתייעץ איתה בכל נושא בעולם היא תמיד זמינה (הגזמתי, לא תמיד זמינה. אבל תמיד תחזור אלי מאוחר יותר בפניות מלאה), תמיד מקשיבה

כל פעם אני מופתעת ממנה איך היא וזכרת מה סיפרתי לה בפעם הקודמת וזוכרת להתעניין ולשאול.

ובלי עין הרע אנחנו משפחה עם מספר דו ספרתי של ילדים, והיא ככה עם כל אחד ואחת.

הלוואי הלוואי שאזכה להיות אמא כזאת!!

היא לא מעונינת בקשר. וגרוע מזה פילגה בין כל הילדים לשתי קבוצות.

עצוב.

מקווה שיום יבוא ולפחות כל האחים והאחיות נהיה בקשר אוהב.

עדיין קוראת...

אמא לא מתקשרת

כי להם כזוג ההורים ממש 'חפרו'

אז היא לא מתקשרת אף פעם מעצמה כי לא רוצה להציק

ומאותה סיבה לא שואלת שאלות על ההריון או הילדים

ולא מתעניינת מעצמה (גם לא מזמינה חגים ושבתות כדי שרק שאנחנו נרצה נבוא)

הכל צריך לבוא ממני ואז היא הכי שם בהקשבה

אבל הייתי רוצה להרגיש אותה קצת אימהית וחופרת יותר

כמו אימהות של חברות...זה נותן תחושת חשיבות למרות שאני יודעת שאני חשובה לה. זה יתן גם את ההרגשה...

כל דור מנסה לתקן לדור הבא מה שנכווה ממנו

מקווה לא להיות אמא חופרת מידי לילדים שלי

יש לי שתי נערות- אחת שלא סובלת שאני מתעניינת בה באמצע היום, ומהצד השני, אחת שנעלבת אם היא איחרה, אפילו קצת, ולא התקשרתי לברר למה.

אז נראה לי שאצל אמא שלך זה גם ניסיון לתיקון, אבל גם כל אחד גם רוצה רמת התעניינות שונה, ואולי היא באמת לא היתה רוצה שיתקשרו אליה בכלל, ולכן זה מה שהיא עושה בשבילך.

והלוואי שנזכה להתאים את עצמנו לכל ילד על פי צרכיו.

שלך ולעשות תיקון דורי😉

אצלי קרה ככה שחמותי ההיפך מאמא שלי בדיוק כמו בסיפור שלך🙂

תגובה שנותנת הכי הרבה פרופורציות

חוץ מזה - הוא רגוע? יש לו זמן ערות רגוע ביום? איך העליה במשקל? פשוט לוודא שאין משהו אחר שמפריע לו...

יש לו מעט מאוד זמנים רגועים.

עליה במשקל מעולה.

היינו כבר אצל רופא ששלל כל סיבה אחרת לכאבים או משהו בסגנון..

מאוד יכול להיות שמשהו מפריע לו, והרופא לא עלה על זה.

יש מצב למשל של ריפלוקס סמוי, שזה מאוד כואב להם, והם לא מסכימים להיות בתנוחת שכיבה. אבל מבחינת הרופא הוא עולה במשקל והכל בסדר.

(ריפלוקס סמוי אפשר לזהות אם רואים התפתלויות בזמן האוכל)

יש עוד מצבים שגורמים להם לכאבים או לחוסר נוחות.

הוא רגוע בהנקה, ובזמנים המעטים הכן רגועים שיש לו- אין לו בעיה לשכב על הגב..

לא עבר מעצמו. הייתי ישנה איתו בעיקול המרפק, בלי יכולת לזוז כי אחרת הוא התעורר. אפילו על בעלי הוא ישן פחות טוב. התחלנו איתו תהליך ללמד אותו לישון לא עלי בגיל חודשיים בערך. התחלנו מלהניח בעגלה תוך כדי נדנוד, מגע בגב והמהום קבוע. ככה הוא שרד לפעמים חמש דקות שלימות. לאט לאט הזמן התארך. אח"כ עברנו לרק נדנוד ואז לנדנוד אבל רק בהתחלה ופעם בדקה וכו'. בסוף הגענו למצב שהוא הצליח לישון על מזרון אחרי שנרדם עליו בזמן שישבו לידו. זה קרה כשהיה בן חצי שנה בערך.

בדיעבד יש דברים שיכול להיות שהשפיעו ושווה לך לבדוק. יש לו לשון מעט קשורה. לא הפריע לינוק עד שהיה בן 3 חודשים, אבל מאוד יכול להיות שהשפיע על חוסר השקט. היו פה כמה סיפורים דומים בערך באותה תקופה.

יש לו רגישות תחושתית גבוהה. קשה לבדוק את זה אצל תינוק, אבל בגיל שנתיים הוא כבר הסכים ללבוש רק בגדים מאוד מסויימים כי השאר "מגרד".

בהצלחה ומקווה שאצליכם יהיה פשוט יותר.

וממליצה מאד על הספר של הלוחשת לתינוקות, לי מאד עזר.

למרות ששיטות ההרדמה שלה דווקא לא עזרו לי... אבל סדר היום ממש עזר לי.

תודה! אנסה לקרוא

אבל אצלי דווקא כן ישנו במנשא.. ניסית מנשא קשירה מבד? אצלי הכי אוהבים אותו בגיל הזה...

זה לא הסתדר לבד... רק כשעבדתי על הרדמה עצמאית. היו תינוקות שעבדתי כבר בגיל הזה אבל אז התקלקל במשבר 4 חודשים... אז התחלתי לעבוד על זה רק אחרי 4 חודשים. שוקלת לקנות ערסל ניע-נוח לפעם הבאה, אומרים שהוא ממש עוזר לבעיה הזאת.

וואי באסה לשמוע שלא עובר לבד..

זה מציל את החיים שלי בשלב הזה. עוזר גם לכאבי בטן כי קצת לוחץ את הבטן של התינוק על הבטן שלי וגם עוזר להרדים

יכול להיות שזה סתם ולא קשור אליכם אבל משתפת לסיכויי שזה יועיל...

גם אצלי הקטנה היתה ישנה רק רק עלי עד שהתרנו לה את הלשון. היתה לה לשון קשורה אחורית, שלושה רופאים אמרו שהלשון לא קשורה (והיא גם עלתה במשקל ולא פצעה אותי בהנקה) ורק כשלקחתי למומחית היא אמרה שכדאי להתיר והיה שינוי משמעותי. כנראה מה שהיה זה שהלשון הקשורה גרמה בליעה מטורפת של אוויר בהנקה (בנוסף למאמץ גדול בהנקה אז ההנקות היו קצרות ותכופות) וכל האוויר גרם גם לריפלוקס.

אחרי ההתרה היא לא נהייתה פתאום תינוקת רגועה אבל לגמרי הרבה יותר רגועה מלפני, והצליחה לישון גם בשכיבה בעגלה (למיטה לקח עוד זמן להרגיל.. אבל לפחות היא לא היתה עלי).

שבשבועיים הראשונים הוא לא היה ככה בכלל!

הוא היה ישן מעולה, אפילו רק הייתי מניחה ונרדם ל 3-4 שעות בכיף..

אז אני פשוט לא יודעת מה השתנה..

ואולי זה שכן היה ככה בהתחלה מראה שזה ען נקודתי ויוכל לחלוף אחרי תקופת גזים וכד'?

אצלי בשבועות הראשונים היו ימים כאלה וימים כאלה. ממש היו ימים שהייתי מניחה והיא היתה נרדמת, ואז יום אחרי צרחות בלתי פוסקות. לא יודעת מה היה שונה שם.. (אולי הרפלוקס התחיל רק אחרי הצטברות של האוויר?).

אגב אני זוכרת שגם עם הגדול שלי היה כמו שאת מתארת- בשבוע הראשון היה תותים ואז בגיל שבוע וחצי התחיל להיות ממש לא רגוע. תמיד ייחסתי רק לגזים, אבל בדיעבד אני יודעת שכנראה יש לו לשון קשורה ובאסה שלא היתה לנו מודעות לזה. מניחה שזה היה שילוב של הלשון הקשורה וההשלכות שלה, והגזים הרגילים.

אם כי התינוק שלי שהיה הכי קשה להרדים אותו התקשה כבר באשפוז אחרי הלידה.

לא ירדו ממני לדקה עד גיל 4 חודשים, ובגיל 4 חודשים התחילו לתת לי לנשום קצת

ומצטרפת למי שכתבה לנסות ללמד אותו לינוק בשכיבה. הרבה יותר קל ככה.

הנקתי בשכיבה ילד קודם.. אבל הפעם הוא לא זורם על זה..

להתחיל כל הנקה משכיבה, ואז כשהוא מתעצבן לעבור לישיבה? או חצי שכיבה וחצי ישיבה, או כשאת שוכבת אבל הוא בתנוחה קצת אחרת, נגיד על הצד? אני לא ממש בטוחה, אבל אם תצליחו למצוא סיסטם שעובד לכם כנראה שזה יקל על שניכם...

לחזור בגלל הסיבה עכשיו? הוא יעשה משהו אחר?

שווה להתייעץ עם זה שהייתם אצלו

של החיים, הם למעשה חלק מההריון . התינוק מאוד עוברי עדיין וזקוק להמון מגע וכרבול ... זה לא פינוק, זה ממש צורך שלו כדי לחיות, לגדול ולהתפתח. תנסי לנשום עמוק, זה גיל שעובר כ"כ מהר ונתגעגעים לעוברון הזה שהיה מקופל עלייך כמו כדור חמוד. תנסי להרים רגליים ולעצום עיניים ולנוח.

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

אין יותר מלחיץ מ"אני מתלבטת אם להגיד לך משהו"...

אוף.

חיבוק גדול!

חוויה של טבילה מעורבבת עם כ"כ הרבה רגשות, אני תמיד מדמיינת שיש נשים (סליחה) שמנות ממני/ מכןערות ממני/ מבוגרות ממני/ מוזרות ממני שטבלו פה .. אז... לא יזכרו אותי...

מעולם לא נתקלתי באמירה כזו של בלנית, נשואה מעל 20 שנה, ההפך אני ממש מרגישה שהן מנסות להיות בלתי נראות, לא מסתכלות עלי , מסתובבות לצד השני , ומסתכלות רק על הטבילה כשאני בתוך המים( בעיקר באחד המקוואות בעיר שלי, אבל גם בשני הן בסדר). אני חושבת שאת יכולה לבקש שהבלנית לא תסתכל, שתסתובב ותסתכל רק אם כל בראש במיים, והטבילה כשרה, זה בעצם התפקיד,שלה. לא דום דבר מעבר.

ולנסוע למקווה איר זה יותר זמן, וכמו שאני מכירה את עצמי אני פשוט רוצה לגמור עם זה כמה שיותר מהר

אצלנו בזמן שהטובלת יורדת לבור הטבילה הבלנית עומדת עם הגב אליה או מרימה את המגבת למעלה שתחצוץ.

יש רק בלנית אחת?

אצלנו יש כמה

את המשפט הנ"ל היא אמרה לי כשחזרתי לחדר להתארגן

אם כן תבקשי מהאחראית שלא ישבצו אותה אצלך, ומקווה שיהיה לך בלנית נעימה ורגישה יותר

זה זמן כזה רגיש, שצריך להיות אובר ואקסטרה רגישים

אצלנו אני בכלל לא רואה את הפנים של הבלנית... היא דופקת על הדלת שלי ומיד מסתובבת לחדר של הבור ואני הולכת אחריה ואז נכנסת למים ורק אז היא מסתכלת על הטבילה ומיד יוצאת ומחכה עד שאני אכנס לחדר שלי חזרה.... גם ככה כל הקטע של הטבילה לא נחמד להרבה נשים!

ומה זה המשפט הזה לא הבנתי, לא משנה מה היא רצתה להגיד זה ודאי לא עניינה!!

היום אני כבר יודעת לשים גבול

מבקשת שלא יבדקו אותי ולא ישאלו שאלות (ממש נעים לעמוד מול אישה זרה עם מגבת ולהתחיל לדבר איתה 😵‍💫)

לאחרונה הגיעה אצלינו בלנית חדשה צעירה,

כשנכנסה אמרתי לה אני מוכנה והכל בסדר ( כלומר אין צורך לחפור)

אז היא שואלת אותי

מה.. זה פעם ראשונה שלך במקווה הזה 😲?? כאילו אני המוזרה פה

באמת שאין לי מילים.

כנראה שרוב הבלניות בסדר גמור אבל מספיק פעם אחת לעבור אי נעימות והשפלה כדי לגרום לכל הדבר הזה להיות הכי שנוא עליך בעולם

אני חזרתי גם אחרי 4 חודשים,

וכן ניסיתי בתקופה הראשונה שאיבות תוך כדי ואם היה צריך היה גם תמל.

אחרי 9 חודשים נשברתי והפסקתי שאיבות והמשכתי עוד קצת הנקה אחרי ובלילה אבל זה מחזיק מעמד הרבה פחות טוב ודיי מהר הפסקתי פשוט לגמרי.

אז קחי בחשבון שלפעמים כשלא שואבים בעבודה זה משפיע גם על האחרי...

בהצלחה!!!

בעבודה וזה גמר אותי פיזית

חוסרת אחרי החגים משלבת מעכשיו תמל בבית

ח

ואחרי זה רק בקבוק.

לשלב גם וגם לא הצלחתי. ברגע שעברתי לבקבוק עברתי לגמרי

אם את רוצה להביא תמל הייתי כן שואבת בהתחלה ומורידה שאיבות לאט לאט שלא יהיה גודש.

הסתגלות לעצמי

להסתגל לפרידה מהתינוק

מהשינוי בסדר יום

וגם בשבילו

למרות שלא הייתי בטוחה אם הוא צריך

גם אם הוא לא יודע להביע את הקושי שלו פוחד מפרידה, עדיין הוא היה רגיל להיות 24/7 עם אמא ופתאום לעבור ל8 שעות רצופות במקום אחר עם מלא רעש וילדים ובלי אמא נראה לי ממש יותר מדי

כדאי לעשות בהדרגה של כמה ימים...

והגדולה שלי (שנה ו9) אצלה ואם אוציא את התינוקת מה עם הגדולה? זה יהיה לי קשה להוציא את שניהן מוקדם או שהגדולה תשאר ותבכה

אולי כן לעשות יום- יומיים שאת אוספת את שתיהם מוקדם, ואז רגיל אבל פחות קריטי

גם לכאלו שלא נראות הנקה יש ריצרצים בצדדים שהופכים אותם למתאימות

איך אמורים להניק מהריצ'רצ'ים האלו בצדדים

ספיציפית של הודולה ארוכים ממש, ואז אפשר להזיז את השמלה מהצד ולהניק. ממליצה לבשוק את זה כשמודדים.

חגיגיות עם רוכסן

ובכללי אני לא קונה "שמלות הנקה" אלא שמלות עם כפתורים/וי/ רוכסן וכו'

לתאירי יש דברים מהממים אבל הסטודיו שלה בקרית מלאכי

וגם נראה לי שיש בחנות שנקראת "לב שמח" (ראיתי אחת באלעד ואחת במודיעין עילית)

אם רחובות קרוב לך אז על כל רחוב הרצל יש כל מיני חנויות

יש גם חנות שנקראת קמי שאו אני לא בטוחה במרכז איפה היא, אבל יש אותה ברחובות, באחת הסמטאות של הרחוב הנ"ל

מורידה את הכתפיה מהכתף ואז ממש נוח לי להניק, ויש סרפנים ממש יפים וחגיגיים (כי כבר נמאס לי שכל השמלות שבת שלי הן מעטפת או כפתורים)

שהפתח מרובע גדול עם גומי כזה

יש לי חולצת בסיס ואני פשוט שולפת את השרוול

יש לך רעיונות למקומות ספציפיים בהם אוכל למצוא?

אני מאוד אוהבת את הסגנון והגזרות

וגם היה לי ממש נוח.

מגוון של שמלות ממש מוצלחות

מבחר גדול של שמלות הנקה חגיגיות

קשיי המעבר למיטת מעבר😉

גם אצלי בגיל שנתיים העברתי למיטת מעבר וכמובן קם ממנה עצמאי, אך היה מגיע אלינו לחדר ונרדם בחזרה על המיטה שלנו..לאט לאט הם מתרגלים..

יכול להיות חוויה מאד לא נעימה

אולי הייתי מתיישבת לידההבמיטה כשהיר קמה. מתעקשת שאי אפשר לקום מהמיטה

אבל ללוחשת לתינוקות יש פרק על מעבר למיטת מעבר ושיטות איך לעזור לילד לישון לילה שלם. אני משתמשת בעקרונות שלה אבל שלי עוד בלול. הוא היה קם בלילות ומתלונן שרוצה לצאת, השתמשנו בהורד - נמצאים ליד ופשוט מורידים שוב ושוב לשכיבה (אני אומרת לו 'ראש על הכרית' עד שהוא חוזר לישון). העיקרון שלה בגדול זה בהדרגתיות ובעקשנות - לשבת ליד ולהחזיר למיטה, עד שלומדים ואז בהדרגה לצאת מהחדר (כל שלושה לילות נגיד יושבת קצת יותר רחוק ממנה עד שיוצאת לגמרי וילדה לומדת להישאר במיטה לבד). ממליצה לך לבדוק בספר שלה, יש שם ממש סיפור כזה על ילד שהיה קם מהמיטה כל הזמן להורים

מקווה שיעזור לך❤️

היא שתהיה בריאה

בלול- אם היינו לידה לא היתה נרדמת. רק כשהיינו אומרים לילה טוב נשיקה והולכים תוך שנייה בום

כאילו אם אנחנו שם רןצה לשחק

גם עכשיו אם יש לה יותר כוח אז בהרדמה הראשונה היא לא נרדמת ראשונה, אחותה קודם, אנחנו אומרים לה לילה טוב יוצאים ושתי דק אחר כך רדומה

אני לא בנויה לפרויקטים באמצע הלילה והרבה יותר קל לי שהם פשוט באים לישון במזרון לידי

מבינה את הצורך שלהם בביטחון ובקרבה

וזה לא דורש ממני לקום ולהרדים באמצע הלילה..

עד היום למעשה הבן שלי ישן איתנו משלב מסויים בלילה וזה לא מפריע לי בכלל

אני גם לא

אבל עם הגדולה תקופה ארוכה פשוט באה כי באמת אין כול למלחמות

זאת אם מתעוררת כשאנחנו ישנים- לרוב לא תהיה לה בעיה לחזןר למיטה נשב לידה קצת ושלום

אבל אם אנחנן עוד ערים (וזה נפוץ ב12…) זה הסיוט

היא גם לא רוצה את המיטה שלנו

היא מסכימה להיות במיטה רק אם יושבים לידה וגם אז לא תמיד עם ראש על הכרית

ויכול לקחת לה המון זמן להרדם

ואם יותאים מהחדר היא באה

ככה שתהיה אווירה של אמצע הלילה

כי באמת לרוב בעיני הרבה מבעיות השינה נובעות מעייפות יתר, אבל

אולי להשכיב אותה לישון יותר מאוחר?

את בטוחה שבמעון ישנים רק מ 12-14? המעונות אצלנו לרוב מתחו יותר את השינה, השכבו לפני 12 והעירו אחרי 14:00...אז אולי באמת כבר ישנה מספיק?

לא יודעת האמת מאחלת לך שכן תחזור לשעות השינה הרגילות שלה בלי להתעורר, כי נשמע ממש טוב

וגם היא באמת עייפה בשבע

עייפה עעיניים אדומות בכיינית עצבנית

לא מבינה האמת ששמים במיטת מעבר בכזה גיל

מיטת תינוק נותנת בטחון ובאמת אי אפשר לצאת ולהסתובב בבית סתם ככה בלילה

אצלי לפחות מעולם לא יצאו בגיל הזה לבד

הילדים שלי היו במיטת תינוק עד גיל שנתיים++ וישנו מעולה

וממש לא לסגור עליה את הדלת לדעתי. זה יכול ליצור טראומה של בהלה ש- למה בעצם? במיטת תינוק גם אם היא קמה היא נשארת במיטה (אאכ והיא נינג'ה קטנה) הבן שלי כשהיה מתעורר היה נשאר במיטה מתקשקש עם איזה ספרוו בד מתעייף וחוזר לישון

ובלי קשר בגלל שעברנו דירה ועיצבנו את החדרים- זה יותר יפה חחח

כדי שיהיה לשניהם האמת. מיד 2.

ולדעתי העיצוב של החדר הוא שיקול שולי לעומת מה שאת מתארת

את רואה את עצמך מתעוררת בלילה ןרדוף אחריה אחרי לידה שתחזור לישון? במיטת מעבר אפשר לישון גם בגיל יותר מאוחר. לדעתי הנוחות לוקחת (אם כי אני מבינה שכשזה לא לפי התכנון זה מבאס)

סתם נו כן

אבל זה הקטע היא לא כל הלילה טיילת

היא מתעוררת

צריך להרדים אותה שוב

וזהו עד הבוקר (בניגוד לבת הארבע שבאה אלינו ורוצה חיבוק ורוצה מים ומקסים פשוט)

אני העדפתי לחסוך את זה האמת..

יכולים להסתובב בבית ולעשות מלא בלאגן. וזה יכול גם להיות מסוכן.

זה לא הבעיה שצריך לקום אליה, אלא שהיא יכולה להסתובב והיא לא מודעת לסיכונים סביבה

זה השנקל שלי לפחות

יכול להיות גם ביום, לא רק בלילה. צריך להתאים את הבית לילדים קטנים שלא יהיו דברי סכנה.

לק"י

ולא כי כולם פה הם ילדים טובים ירושלים🤭

כנראה שאמצע הלילה פחות קורץ להם להשתובב בלעדינו.

לק"י

ולזה הגבתי.

בגלל שעוד מעט יהיה עוד תינוק קטן אז היא מתכוננת ומכינה אותה מראש למיטת מעבר כך שבע"ה עד הלידה היא כבר יותר תתרגל.

אני ממש מבינה את המהלך..בדרכ ההתרגלות למיטת מעבר לא לוקחת נצח.

לא רואה סיבה להשאיר במיטת תינוק, במקרה שלה הייתי קופצת על ההזדמנות של לידה נוספת בע"ה ומעבירה עכשיו (כך גם עשיתי עם ילדי בהפרשים צמודים). להשהות את זה ולהעביר למיטת מעבר כשיש עוד תינוק בן כמה חודשים לא יותר קל לדעתי.

כל אחת ומה שהתאים לה

לי התאים 2 מיטות תינוק כשהיו לי צמודים קטנים אז אני ממליצה, היא תחליט מה לעשות כמובן

בעיניי מיטת מעבר היא ממש מיותרת אגב (הייתה לי)

הצגתי רק עוד נקודת מבט

היא בציטת חבר ואחותה במיטה הגדולה יותר שלו

לא חושבת שאחזיר אותה למיטת תינוק היא בעקון בטוחה שהיא בת 17 ומאוד אוהבת את העצמאות שיש לה (לא ניתנת שנאכיל אותה למשל)