אני קשורה ורגישה אליה מאוד

אבל היו לנו תקופות לא קלות כמובן. 

מנומסים

שיחות פעם ב

סתמיות

זה בא ממני בגלל חוויות ילדות ובגרות לא פשוטות

לא מצליחה ולא רוצה לשכוח מה שהיה

מרגישה עם זה מצוין

כי רפאתי את עצמי מהרגשות השליליים שהרגשתי ממנה

אני חושבת שבקשר הורה- ילד ההורה אחראי לטיב הקשר

אם הוא לא דואג לקשר תקין זה אשמה שלו בלבד

אין באמת איך לתקן קשר כשההורה בעייתי

עבר עריכה על ידי אם_שמחה_הללויה בתאריך י"ג באלול תשפ"ה 20:37

ואיכשהו יצא שמזדהה עם שלושתכן.

עם @מקורית כי באמת אמא שלי היא השורשים, הכי מסורה, הכי חזקה, למרות שעברה חיים לא קלים.

וגם יש לי רגישות גדולה אליה, שזה מדהים, אבל זה גם מה שעשה את העסק לקשה, עד שהגדרתי את הגבולות שלי. 

עם @צוףלבוב טוב כי הגענו מאותו מקום, נולדתי ברוסיה בשנות ה90 בשיא השפל, אז מזדהה עם המשבר הכלכלי ואיך שזה השפיע עלינו, על אמא ועל אופי שלה .

וגם @סס מדהימה על התהליך שעברת.

גם מרגישה שהקשר עם אמא שלי מנומס , עם הרבה כבוד, הייתי רוצה יותר חמימות, אבל קיבלתי שזה מה שהיא יכולה לתת לי כרגע כלפי חוץ, למרות שבפנים ממש מרגישה את הלב שלה. ומסכימה אולי טיב הקשר באמת תלוי בהורה,  אבל זה לגמרי אחריות שלנו לרפא את הרגשות השליליים, לא לחכות לסליחה, לעשות עבודה פנימית .

אני חושבת שהקשר שלנו יותר טוב ממה שהוא היה, אבל הוא מסובך. אני לא יודעת איך להגדיר אפילו.

מצד אחד אני מדברת איתה כמה פעמים בשבוע, משתפת בדברים, גם היא מצידה משתפת, לא הייתי אומרת שיש ריחוק בינינו. מצד שני השיחות מאוד טכניות, לא נכנסים לרגשות בכלל, אני שומרת על עצמי לא לשתף בדברים אישיים כדי לא להיפגע מהביקורת שלה. לפעמים יש דיונים מעניינים, אבל על נושאים תאורטיים או על התנהגות/בחירות של אנשים אחרים.

מרגישה שאני מצד אחד מנסה להתנתק רגשית, ומצד שני עמוק בפנים מאוד חשובה לי הדעה שלה, אז גם אם אעשה את עצמי הכי לא אכפת לי, בסוף אם היא תחמיא לי על בגד זה ישמח אותי מאוד, ואם היא תעקם את האף זה יפגע בי, וגם אם אני אוהבת את הבגד, כל פעם שאלבש אותו אזכר בתגובה שלה וזה יגרום לי לחוסר ביטחון. (בכל דבר, סתם נתתי דוגמא של בגדים) אולי אפשר להגיד שאני מעריכה את הדעה שלה (ואת הטעם שלה) ולכן אכפת לי כשהיא מבקרת אותי, אבל מצד שני יש לי את הדעות שלי והטעם שלי ואני עובדת על הנפרדות הזו, כי זה משהו שקשה לה לקבל, שמותר לנו להיות שונות.

וואי חפרתי, אבל נראה לי שהסברתי לעצמי כמה נקודות 😅

אנשים מבוגרים לא משתנים בדרך כלל. אז כנראה לא מתאים לכן שיח רגשי. אני יכולה להגיד על עצמי שלא בא לי להיות כתובת ברמה רגשית לילדים בוגרים כמו שאני כתובת היום. ברמה מסוימת זה בלתי אפשרי . כאילו אמא מצד אחד צריכה לספוג רגשות ולהכיל ומצד שני אסור לה להגיד מילה לא במקום ומצד שלישי היא לא יכולה לשפוך בעצמה כי מצפים ממנה את המקום הזה של אמא , רק שאמא גם בן אדם ולהכיל בן  אדם בן שלושים או ארבעים ולא לקבל שום מענה רגשי חזרה זה קצת קשה .

בטח יש אמהות שהן מרגישות שצריכים אותם או יש להן הרבה כוח אבל בדרך כלל קשר כזה לא ממלא , רק סוחט . ובגיל מבוגר בכללי יש פחות כוח , יותר מחלות ...

להיות אמא ברמה הרגשית גם בגיל בוגר. להיות כתובת.

וברור שאמא לא צריכה לפרוק כל דבר מול ילדיה, זה לא בריא.. בשביל זה היא צריכה כתובת משל עצמה

יש גיל שיש כבר היפוך יוצרות והילדים עוזרים יותר להורים, ברור, אבל בלאו הכי -אנח ו לא מפסיקות להיות אמהות באף גיל ב"ה. וילדים צריכים את המענה הרגשי הזה גם בגיל בוגר. 

אני לגמרי מכוונת לשם

ומתפללת שתהיה לי היכולת להכיל את הילדים שלי רגשית כמה שיותר

זה אחד הדברים הכי כואבים שיש שאמא לא יודעת להכיל

ממש לא

כל אחת יכולה לעשות טעויות

אבל יש הבדל בין להכיל כמה שאפשר ומידי פעם לטעות

לבין, אין בינינו שיח רגשי וזה המצב

וואלה לא

אני רוצה להיות כתובת לילדים שלי

גם אם יהיו טעויות

אפשר להתנצל

ולנסות לתקן

קצת כמו בזוגיות

אני מכילה את בעלי והוא אותי

ולפעמים לא.

לפעמים עושים טעויות

ומתנצלים

והכל בסדר

אין אפס טעויות לאף אחד.

זה לא קשור לעובדה שעדיין אפשר להיות שם בשביל הילדים ולהיות רגישים, קשובים ולא שיפוטיים

אבל עדיין זה קשה. נגיד שלשום הייתי עם כאבי בטן ומתבגרת רצתה לספר על נמלים בצנרת  . ובגלל שהיא הורמונלית היא גם רצתה קשב מלא בשעה ארבע בצהריים שזו שעה שכל הקטנים ערים וגם דורשים. לא אמרתי לה כלום והיא עדיין נעלבה.

אם היא הייתה בת עשרים , הייתי אומרת לה בכנות שהיא מגזימה ולא בא לי לשמוע על נמלים. 

שכואבת לך הבטן/ שעכשיו זה לא מתאים ותדברו אח"כ

אני אומרת את זה גם לבן ה5 שלי

זה לא מצופה ממך

אבל זה לא שחור או לבן

גם הורים הם בני אדם ויש להם את החיים שלהם, אבל זה לא סותר

אפשר לומר גם בגיל 14 שעכשיו את לא פנויה להקשיב. אני אומרת את זה גם לילדה בת 6. העיקר הוא מה השדר הכללי שהילד מקבל, לא רגעים נקודתיים של קושי

את המקום הזה שאת כותבת עליו והילד שלך חושב אחרת כי היה חשוב לו לספר דווקא עכשיו .

גם אמא שלי הייתה בטוחה שהיא אמא כמו שאת כותבת . ובפועל זה לא היה נכון בכלל.

פשוט למדתי לתת לה הרגשה שהיא כן.

עומדת צריך לדבר עם הילדים ולהרגיש אותם. להיות נוכח

להרגיש מספיק חזקה נפשית לשמוע גם איפה את פחות. ולבחון אם באמת יש דברים בגו ואם אפשר אחרת

ילדים אומרים לנו את זה, בין בהתנהגות (דיבור לא מילולי) ובין במילים מפורשות.

כל הילדים בסוף יצטרכו פסיכולוג, אבל יש דברים שבכוחו של הנורה לעשות ולהישאר אטום לתחושות שלהם או שלך זה לא נכון לדעתי

שלא אומרים להם שזה לא מתאים עכשיו

יכולים לגדול להיות מבוגרים חסרי טאקט וחסרי מודעות חברתית

להיות פנויים רגשית לילדים זה לא אומר דווקא שהילד יהיה מרוצה 100% אלא לאפשר שיח רגשי נטול שיפוטיות

אפשר לטעות

אפשר להיות לא פנויים זמנית

לא צריך להיות מושלמים

ולא צריך לעשות כאילו מקשיבים או כאילו מרוצים

כואב לי הבטן מותק ואני לא פנויה כרגע להקשיב לך

אשמח לשמוע מה שיש לך לומר בזמן אחר

להכיל זה לא אומר להיות זמינה 24/7

זה אומר לדעת להקשיב לרגשות בלי לשפוט

וגם בגיל 20 ובכל גיל, זה מעליב לשמוע שמה שיש לי להגיד לא מעניין

לא משנה אם זה נמלים או מזג האוויר

הם רגילים שמקשיבים להם כשהם צריכים

חוץ משעות שאני הולכת לישון.

זה מה שבעלי עושה אז הוא לא יודע כמעט כלום.

כשהוא פנוי , הוא מכיל כמובן , הוא לא שיפוטי בכלל .

ומותר להבין שכרגע אמא לא פנויה

מה שחשוב לי זה שאם הילד מרגיש עצוב או פגוע או כל רגש אחר, גם שמח ונרגש, הוא ידע שהוא יכול לספר לי בלי לפחד מהתגובה שלי

כי אני תמיד אכיל את הרגש שלו

ואם אני לא אוכל באותו רגע הוא ידע שבזמן אחר אני אוכל

אבל אם ילד התקשר לשפוך , היית עסוקה או לא נתת לו הרגשה שהוא רצה , הוא נעלב, מה את עכשיו תתחילי להכיל את העלבון שלו?

וזה קורה לגמרי. גם פה בפורום לפני כמה שנים מישהי הזמינה את אמא שלה לטפל בחבורה של ילדים , אמא טיפלה בהם כל היום . אותה אישה בסוף נעלבה על אמא כי היא לא שאלה גם עליה אלא רק טיפלה בנכדים .

איפה הגבול ?

גם שיח רגשי. נגיד בן אדם מתקשר אליך ושעה שופך על כל העולם , כמה פעמים יהיה לך כוח לדבר איתו גם אם הוא בן שלך.

בת שלי מתנדבת במד"א אז היא משתפת כל מיני דברים. לי לא מפריע. אבל יש אנשים שיהיה להם קשה לשמוע חלק מהדברים.

חיים מורכבים...

להכיל את העלבון

הילדים ב100 אחוז,כל זמן, כל שעה, בכל ענין - אין לזה סוף

גם לילדים יש לימוד לעשות בנוגע להתנהלות שלהם מול ההורים. ואיך הם ילמדו את זה? מולנו.

אני בעד לעשות שיחות כל כמה זמן עם הילדים לגבי הדברים האלה.

יש גם הורים שמתייחסים לנכדים יותר מאשר לילדים למשל.. וזה יכול להיות מאוד כואב. כמו שיש כאלה שיתייחסו פחות לנכדים. ואין לזה סוף כאמור. ל2 הצדדים יש עבודה לעשות אבל זה לא פוטר אותנו ההורים מהעבודה שלנו. לנסות להיות שם ככל הניתן, לתת הרגשה טובה ככל הניתן (תקשורת היא צילת מפתח בעיניי בכל הנוגע למערכות יחסים מול כל הסובבים אותנו ואיך דברים נאמרים יותר חשוב מהמסר אפילו), לתת הרגשה שהם חשובים ואהובים ורצויים ולתת פתח לשיח שבו הכל יכול להיאמר ואין כלום מתחת לשטיח

זה האני מאמין שלי בכל אופן

הורה יכול לחשוב שהוא מכיל והוא לא.

אם את מכילה רק בזמן שנוח לך , אז את לא באמת מכילה.

אני די בטוחה שכל האמהות הקשות שמוזכרות פה , לא חושבות שהן אמהות קשות.

אגב שיח שבו הכל יכול להיאמר. לשני צדדים או רק לילדים? את באמת תרצי שיבוא אליך בן שלושים ואולי ישפוך לך טענות ? ואת תגידי לו שאת כן מכילה אותו בכל מצב , והוא יגיד שלא , ואז מה? ואם הוא יגיד שהפריע לו כל מיני נקודות שהן רגישות אצלך גם ככה? 

בתור אדם בוגר אני יכולה להבין את זה שאמא שלי לא פנויה לענות לטלפון כל פעם שאני מתקשרת, ושיש ימים שבהם היא פנויה (פיזית או רגשית) יותר או פחות.

השאלה היא אם מתי שאנחנו כן מדברות, האם היא מסוגלת להכיל ולתמוך או לא. ולא מדובר כאן במשברים מסובכים או סיטואציות שקשה לדעת איך לתמוך בהן. מדובר בסיטואציות יום יומיות של שיתוף בתסכולים, בתינוק שמוציא שיניים, באכזבות. זה לא חייב להיות נושא שיקח להורה מלא כוחות נפש כדי להתמודד איתו ולהכיל את הילד, זה פשוט שפה רגשית ויכולת הכלה שאו שיש לה, או שאין לה. (וכמובן שזו יכולת שאפשר לפתח, אבל בדרך כלל אנשים בגיל הזה לא משתנים)

אני לא חושבת שזה קשור בכלל לגיל של הילד. 

להשלים עם העובדה שקשה לך , אז היא סוג של מתנתקת או מנסה להמעיט בקושי.

גם אנחנו כהורים לקטנים נוטים לזה הרבה פעמים.

אולי היא לא יודעת איך להגיב נכון. לא רוצה להעצים קושי עם תגובה חזקה מדי. 

אמא שלי בטוחה שהיא מושלמת

הפרמטר לטיב הקשר הוא לא מה ההורה חושב או הילד

אלא התוצאה של הקשר

תוצאות של קשר תקין:

1. הילד משתף חוויות ותחושות

2. השיח לרוב נעים גם להורה וגם לילד

3. השיח כנה ופתוח

4. הילד אוהב להיות בחברת ההורה

תוצאות של קשר לא תקין:

1. הילד משתדל לא לשתף מחשש לשיפוטיות

2. השיח מלווה בכעסים/ העלבות/ האשמות

חד או דו צדדי

3. השיח אינו כנה ומלא בדיסוננס

4. הילד מעדיף חברה אחרת/ מסתגר בחדרו ובעיסוקו 

וזה לא נוח לה, כמעט תמיד היא תשאל- 'זה דחוף?'.

ואני, כאדם בוגר, יודעת לשים סדרי עדיפויות, ולחכות עם מה שרציתי לספר לשעה נוחה יותר (כי לרוב, זה אכן לא דחוף).

אבל עצם השאלה הזו נותנת לי תחושה שאם זה היה דחוף- אמא שלי היתה מפנה את כל העולם בשביל להיות איתי.

בפועל, זה קורה לעיתים נדירות. אבל התחושה הבסיסית שאם אני צריכה היא שם בשבילי, את זה היא כן נותנת.

לגבי גילאים גדולים-

לא הייתי רוצה ילד ש'יבוא בטענות'. כן הייתי רוצה ילד שמדבר על מה שמפריע לו.

אומנם בגיל ההתבגרות הם מוציאים את זה החוצה בצורה חצופה ומתפרצת, ובא לי לתת לך חיבוק גדול, כי זה שלב שסיוט להיות בו, בטח עם הגדולים כנראה שככה זה יהיה מעכשיו והלאה.

אבל ב''ה זה רק שלב. ומפעים ומרגש לראות שאחריו הם לומדים להגיד את מה שיש להם בצורה נכונה. לומדים מצד אחד לבקש עזרה, אבל מצד שני גם לכבד את המרחב שלי.

וזה בסדר שאני מבקשת שיכבדו אותי. זה לא הופך אותי לאמא פחות טובה.

אם בד"כ אני פנויה ועכשיו לא, אז גם אם כרגע לא סיפקתי את הצורך זה לא אומר שאני אמא שלא מספקת את הצרכים של הילד באופן כללי. זה לא דיכוטומי אלא רצף.

וגם אם אני לא פנויה אני יכולה לתת מקום לצורך, אפשר להגיד שכרגע אני באמת רוצה להקשיב אבל מתקשה להיות בתשומת לב מלאה אליה ולכן אשמח להקשיב בהמשך, וכשאהיה פנויה באמת לפנות ולהקשיב.

אפשר גם לדבר על העלבון, לתת לו מקום. אני רואה שנעלבת... הורות היא קשר ארוך טווח

כי יש פה הדדיות. גם עם אחים, עם חברים , עם שכנים, בעבודה.

בלי הדדיות אפשר להכיל רק תינוק , ילד קטן , בן אדם עם דמנציה . 

הורים אף פעם לא שווים לילדים ואין אותה הדדיות בקשר, וצריך לעשות התאמות רגשיות לכל גיל

להיות אמא, אבא, הורה זה מקום נפשי מנטלי תודעתי של  נתינה

מה שאת מקבלת בתמורה הוא סיפוק, משמעות. זה לא חברות והורה וילד לעולם אינם שווים. גם בגילאים הבוגרים.

בעיניי קשר מול בן אדם בוגר אמור להיות הדדי.

חמותי גם אמרה שהיא תכיל את קטן שלה עד גיל מאה. ידעתי שהיא לא. בסוף עשר שנים אחרי אמירה הזאת נשבר לה.

זה גם תלוי מה ילדים עושים ומה רמת הכלה נדרשת , לדעתי זה גם משפיע

אבל בשביל זה אנחנו משקיעים בהם עכשיו גם, שתהיה להם עצמאות רגשית גם, וגם טאקט ורגישות לזולת.

יש גם הבדל בין תלות רגשית לבין קשר בריא

אני כילדה נשואה יכולה חופשי לשתף את אמא שלי על נמלים בצנרת. גם את אבא שלי. זה חלק מהיומיום שלי. אבל לא אעשה את זה כשאני יודעת שאמא שלי לא מרגישה טוב, אלא אשאל לשלומה ואם יש משהו שאני יכולה לעשות עבורה. וגם לא אתקשר בשעה שאני יודעת שהיא כבר הולכת לישון למשל

ואת היכולת להגיע לשם קיבלתי בזכות גבול שאמא שלי הציבה כשהיינו קטנים יותר.יש זמנים של פחות קשב וזה תקין אבל הורה בריא ב"ה אמור לדעתי להיות מסוגל להקשיב גם לדברים כאלה כחלק מהיומיום של הילד שלו. לקשיים בעבודה. עם הילדים. בכלל, למה שקורה עם הילדים שלו. 

החיים לא קלים

ולא באתי לשפוט אף אחד

אני רק רואה את בקושי שלי בקשר עם אמא שלי

ומשתדלת ללמוד איך לתקן מול הילדים שלי

החיים הם עבודה

לשם אני שואפת

מי שלא מכוון גבוה לא יכול להגיע גם נמוך

ככה אני מאמינה

אולי אני תמימה וצעירה

מקווה שלא

אני כן רואה קשרים של בנות ואמהות אחרות שהם כן קשרים מכילים ובריאים

ככה שכנראה זה אפשרי

זוכרת את עצמי בגיל 20

הייתי כ"כ צעירה ובוסרית

אין מצב שאני אסתכל על הילד בהדדיות

אני גדולה ממנו ביותר מ20 שנה

יש לי ניסיון חיים גדול שהוא עדיין לא חווה

אני שמחה להיות שותפה  ברגשות של הילדים

שומרת על ניטרליות וחוסר שיפוטיות

ולא מחפשת אצלם מענה רגשי

בעיניי זה בסיסי כהורה

וכן

הרבה הורים מתקשים להיות לא שיפוטיים או לזכור שהם ההורה והילד הוא הילד שלהם גם אם הוא גדול

גם איך להכיל נכון את הילדים

וגם איך להיות שלמה מול החוסר באמא שלי

זה לקחת אחריות מלאה על עצמי (ללמוד ולהשתפר כל הזמן)

ומנגד

לתת לילדים לקחת אחריות מלאה על עצמם

להיות שם לתמיכה הובלה וללא שיפוטיות (מה שאני הייתי רוצה לקבל מהורה)

כמו שאני אמא, אני גם בת

ובאתי ממשפחה ברוכה,ויש בינינו האחים הבדלים של יותר מ15 שנה גם. אני לא צריכה להבין את המורכבות, אני חיה אותה ועדיין חושבת כמו שאני חושבת

ואני ממש לא מסכימה עם הגישה שלך.

אני הורה גם של הילדים הבוגרים שלי ומהווה עבורם כתובת להתייעצות.

אם אני צריכה מקום לפרוק זה לא מולם, אלא מול אחרים 

כן הנפרדות הזאת חשובה, היא התחילה אצלי גם בגיל ההתבגרות, גם בתהליך חזרה בתשובה, גם בבחירת בן זוג שלא היה לרוח ההורים, בבחירות תעסוקתיות...

עבודה שלי נעשתה בלב (יש כל מיני כלים: מכתבים, דמיון מודרך, בהתבודדות), גם כתיבת סיפור אישי ריפאה אותי מרגשות שליליים.

הבנתי שמה שהורים רוצים זה כבוד ושנקבל אותם כמו שהם. וזה מה שאני מנסה לתת בשיחות. משתדלת לא להכנס להתגוננות, פשוט לקבל את מה שאומרים לי גם אם זה הערות, אבל בסוף אני יודעת שאם אני לא מסכימה עם העצה שקיבלתי אני אעשה את מה שאני חושבת לנכון.

זה מה שההורים רוצים שניתן להם תחושה שהם חשובים,

אבל זכותנו ואחריותנו לחיות את החיים כמו שאנחנו רוצים.

היום השיחות שלנו מאוד ענייניות וגם לא בתדירות שאת מדברת עליה ואני מתגעגעת לעומק (משהו שבתור ילדה כן היה לנו) אבל אני מחבקת את עצמי וגם את אמא שלי יש לי מקום חם בשבילה בתוך הלב ואת העומק מוצאת במקומות אחרים.

היא הכתובת השנייה שלי לפריקות ולהתייעצות (הכתובת הראשונה היא בעלי🙂)

ב"ה זכיתי באמא חכמה ורגישה❤️

ומתפללת לקשר כזה גם עם כל בנותיי...

באמת חלום

נתנה לי הרבה חום ואהבה שלא תלויה בדבר...יכלה להקשיב שעות והיה לי בטחון שהיא תמיד עבורי אם אצטרך.

מהחתונה השתנה הקשר היא םחות ופחות התעניינה בחיי..כמעט וכלום...

במקביל היא השתנתה..

הזדקנה

והקשר השתנה

עבר הרבה

כיום מעריכה את הטוב שבה ואת האהבה שלה

מכבדת מאוד

ומשתדלת אני להתקשר ולהתעניין ולשתף כי זה משמח אותה כי היא מבוגרת ולבד בבית

אז הקשר טוב

אבל באופן אישי - היא כבר לא הדמות שהיתה

לא מעורבת במה שמתרחש בחיי מבפנים.רק מבחוץ

קצת צריכה להציג .לא שותפה למורכבות או לקושי

בעיקר משתפת על הילדים וסתם ברובד חיצוני

וכן.. מרגישה הרבה חסך של משפחה בחיי

כי מעבר לקשר איתה אין לי כלום

ביטחון. כוח

אנחנו מדברות כל יום. הייתה איתי בכל הלידות.

מתייעצת איתה כמעט כל הכל.

ב"ה זכיתי

סדנת כיבוד הורים של שפר.

יש גם שפר אבל נראה לי שקשה לעשות את העבודה דרך ספר.

מדהים ממש!

ואכפת לי ממנה אפילו יותר.

והקשר עבר כל מיני תקופות, היו מורכבויות

הרבה שנים היה לי קשה וברחתי מהקשר איתה.

עם השנים, התפתחה בי הרבה חמלה כלפיה. אני יותר ויותר מבינה את המקום שלה ואת הקשיים שהביאו אותה לעשות את הדברים שכל כך תיסכלו אותי כילדה ונערה.

היום הקשר שלנו הרבה יותר טוב.

ממש לא קשר חלומי של אם-בת כמו שחלק מתארות כאן, אבל יחסית למה שהיה ולדברים שהיא עברה בחייה, יחסית לזה, אנחנו בקשר טוב.

אם יש לי בעיה ואני צריכה עזרה טכנית

אם קרה לי משהו מעצבן / מתסכל היא הכתובת לפריקה רגשית

אם אני רוצה להתייעץ איתה בכל נושא בעולם היא תמיד זמינה (הגזמתי, לא תמיד זמינה. אבל תמיד תחזור אלי מאוחר יותר בפניות מלאה), תמיד מקשיבה

כל פעם אני מופתעת ממנה איך היא וזכרת מה סיפרתי לה בפעם הקודמת וזוכרת להתעניין ולשאול.

ובלי עין הרע אנחנו משפחה עם מספר דו ספרתי של ילדים, והיא ככה עם כל אחד ואחת.

הלוואי הלוואי שאזכה להיות אמא כזאת!!

היא לא מעונינת בקשר. וגרוע מזה פילגה בין כל הילדים לשתי קבוצות.

עצוב.

מקווה שיום יבוא ולפחות כל האחים והאחיות נהיה בקשר אוהב.

עדיין קוראת...

אמא לא מתקשרת

כי להם כזוג ההורים ממש 'חפרו'

אז היא לא מתקשרת אף פעם מעצמה כי לא רוצה להציק

ומאותה סיבה לא שואלת שאלות על ההריון או הילדים

ולא מתעניינת מעצמה (גם לא מזמינה חגים ושבתות כדי שרק שאנחנו נרצה נבוא)

הכל צריך לבוא ממני ואז היא הכי שם בהקשבה

אבל הייתי רוצה להרגיש אותה קצת אימהית וחופרת יותר

כמו אימהות של חברות...זה נותן תחושת חשיבות למרות שאני יודעת שאני חשובה לה. זה יתן גם את ההרגשה...

כל דור מנסה לתקן לדור הבא מה שנכווה ממנו

מקווה לא להיות אמא חופרת מידי לילדים שלי

יש לי שתי נערות- אחת שלא סובלת שאני מתעניינת בה באמצע היום, ומהצד השני, אחת שנעלבת אם היא איחרה, אפילו קצת, ולא התקשרתי לברר למה.

אז נראה לי שאצל אמא שלך זה גם ניסיון לתיקון, אבל גם כל אחד גם רוצה רמת התעניינות שונה, ואולי היא באמת לא היתה רוצה שיתקשרו אליה בכלל, ולכן זה מה שהיא עושה בשבילך.

והלוואי שנזכה להתאים את עצמנו לכל ילד על פי צרכיו.

שלך ולעשות תיקון דורי😉

אצלי קרה ככה שחמותי ההיפך מאמא שלי בדיוק כמו בסיפור שלך🙂

תגובה שנותנת הכי הרבה פרופורציות

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

ברור שזה בסדר!!!

וגם לא לעשות שום דבר+ להזמין לעצמך משהו טעים שישמח אותך🫶

נשמע קשה מאוד וכואב

ואת הגננת חובה לסנן ולא לענות

כמה כוח יש בפשטות של הסביבה הנשית

כל כך תודה 

וצריך

ממש יפה שהצלחת לשמור את זה אחרי שהילדים נרדמו.

מצטרפת, כל מה שעובר לי בראש היום זה מה השכנים שמעו, ומה הסיכוי שהם לא היו בבית היום. 

איזו אישה לביאה את

עם כמה את מתמודדת

תבכי כמה שאת צריכה

תנקי את הלב

ותנשמי נשימות חדשות❤️

נשמע לא פשוט, את גיבורה שבכלל שרדת לספר
מבאס שאין עזרה.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..

לבשל כמה ענפים של הדסים בסיר מיים

לסנן, להעביר את המיים של ההדסים לבקבוק תרסיס

ולהשפריץ כל יום על שיער יבש.

אני השפרצתי כל בוקר, עזר מאוד

לא מורגש על השיער מבחינת המרקם, ממש כמו מיים רגילים, מתייבש ואין זכר.

אפשר למהול במיים שיצא לך הרבה.

הבת שלי בת שנה וחצי ויש לה שיער ממש דליל,

אין סיכוי לקוקיות או סיכות

לא מעט היו ככה עד גיל גדול (כאלו שלא היה מה לגזור בחלאקה).

את הקוקו הראשון של אחותי עשינו לה בגיל שלוש פלוס והיום יש לה אחלה שיער...

אומרים גם ששמן קיק מעודד צמיחה. תבדקי בגוגל. לא נסיתי.

וכמו שכתבו לך זה לא אומר כלום על השיער שיהיה בהמשך חייו.

ניסיתי מלא דברים. לא יודעת מה בסוף עזר, אבל כיום היא נערונת צעירה ויש לה כמויות שיער ב"ה.

יש לי גם 2 בנים שבחלאקה לא היה בכלל מה לגזור

גם הם היום עם רעמה שלא מביישת אריה.

אז ככה

מי הדסים- ניסיתי לתקופה ארוכה, לא ראיתי שעזר

שמפו שמן קיק- גם לא עזר

הברשה במרשת לא רכה- נראה לי שכן קצת עודד צמיחה

מה שהכי עזר- חפיפה בשמן ליפיקאר באום של לה רוש פוזה- זו ההמלצה שלי לכל נזקי העור ותכלס הילדים שהשתמשתי להם בשמן הזה כשמפו קבוע היו היחידים שצמח להם שיער.

יש שמפו טום וג'רי לילדים שמומלץ לעידוד צמיחה- אני לא מצאתי אותו בחנויות.

והכי חשוב- להתפלל, כן, גם על זה

כשהילדונת מהסיפור למעלה חזרה בוכה מבית הספר כי חברות צחקו עליה שהיא תינוקת, הבנתי שאת הכי חשוב לא עשיתי

ואז התחלתי להתפלל על זה

ואז קרה השינוי.

בכיתה ב' כבר יכלנו לעשות לה קוקו קטנטן

הייתי מצרפת תמונה כדי שתאמינו לי אבל זה ו"ואחד אאוטינג" כי יש לה צבע שיער ייחודי וזה היה בולט....

בטח הבנתם

העיקר שתהיו בריאים

למי שאמרה לסרק

אז אין כמעט מה לסרק 🤭

שמנים למיניהם קצת חוששת מלכלוך שעובר לבגדים ולא יורד

אולי באמת אנסה לחפש את הקרם ש @אמהלהכתבה זה משהו סביר שאני מוכנה לנסות

ובאמת ב"ה העיקר הבריאות

הוא תינוק מתוק שממלא אותנו אושר

לאחרונה גם פחות חולה בכל מיני וירוסים אז באמת תודה לה' על הכל

לק"י

זה מוצר פשוט.

הייתי קונה מה שנראה לי. רק אולי לא עם חלקים מנגנים, שלא תהיה בעיה בשבת. או רק עם חלקים שאפשר להוריד לפני שבת.

אולי גם עכשיו יש משהו במחיר טוב...

וקניתי אחרת

היא טרמפולינה מה זה גרועה בעיני

היו לי 2 טרמפולונת פשוטות עד עכשיו. ועכשיו התחדשנו בכזו. וסעיניי זה שילד יכול לישון שם שאני עם הגדולים, זה מושלם.. אולי תכתבי לה חסרונות.. וככה היא צוכל להחליט

לא טרמפולינה. של fisher price יחסית מהפשוטים (קניתי יד 2). הילדים מאוד אוהבים. הרגיע אותם מאוד ועזר לי לתקתק דברים.

לא יודעת בדיוק מה ההבדל בין זה לבין טרמפולינה האמת, ומה היתרונות החסרונות מכל דבר. שכנה שלי מכרה בזול אז אמרתי ננסה...

לגבי אוניברסיטה, יש לי אחד שאפשר לשים בטריות למוסיקה אבל מעדיפה לא לשים בגלל שבת והילדים הגדולים יותר. אולי בגלל שחורף הייתי מחפשת אחד קצת יותר עבה אם הרצפה אצלכם קפואה. אני צריכה לשים לפעמי שמיכה מתחת וזה סתם מעצבן אבל ממש לא קריטי..

ואז אפשר להניח על המקום הרגיל שעליו מניחים את התינוק.

קניתי אותה אחרי שטרמפולינה עם משטח מבד נהרסה.

האמת שלא השתמשתי בה הרבה, כי עד שקניתי התינוק כבר גדל.

בעז"ה לילד הבא.

מסרתי אותה. היתה לי אחת פשוטה בלי משחקים. בילדים הראשונים השתמשנו גם להאכיל בה. אבל זה שובר את הגב (שלי..)

אולי תדייקי מה הצורך שלך ולפי זה ימליצו לך?

ועוד נקודה למחשבה, מוזמנת להתעלם אם לא מתאים לך-

עדיף פחות לשים את התינוקות בדברים כאלה שמונעים מהם תנועה והתפתחות. הכי טוב זה שטיח/מזרון/משטח שמגן מהרצפה אבל מאפשר לנוע עליו. 

בגלל שהתינוקת פולטת הרבה, אז אחרי שהיא יונקת אני שמה אותה שם.

בד"כ כשאני שמה אותה על הבטן ועל הגב היא לא מפסיקה לפלוט, אז צריכה לחכות כמה זמן מהאוכל.