אתם אנשים מאוזנים?
או קצת ילדותיים? או סרוטים?
יש מה שמוציא אתכם משיווי משקל?
שמנפץ את האגו והתדמית?
קנאה? תאווה? כבוד?
שוטו.
אתם אנשים מאוזנים?
או קצת ילדותיים? או סרוטים?
יש מה שמוציא אתכם משיווי משקל?
שמנפץ את האגו והתדמית?
קנאה? תאווה? כבוד?
שוטו.
הכוונה של אחרים כלפיך?
או התופעה?
אני מאוזנת.
מנפץ לי את האגו כשאני מגלה שאני מקנאה, למרות שאני מודה בזה אז אולי לא.
באותו צורה יבשה אצלם. אותי זה משגע. יש לי חברה כזאת
זה שאלות יפות ומעוררות להתבוננות אבל לכתוב כאן את התשובות יאבד קצת את הכנות, ואת האפקט הפונטנציאלי שלהן
סליחה מכולם אבל-
-לא חושבת שזה אומץ, זה בגידה בפרטיות.
-בדיוק. אתה שואל שאלות עמוקות ומצפה לתשובות באופן כללי.
טוב, זה לא אשמתך. כל הקונספט של פורומים קצת מעודד רדידות. זה פשוט מרגיש בולט עכשיו.
אין לי באמת זכות להגיד את זה כי אני חלק מזה.
אבל יש דברים שהם טובים שהם קצת מעצבנים אותי- עוולות שעושים לאנשים אחרים וכדומה.
משו שאני צריכה לעבוד עליו, זה שלא מגיבים לי, שאני מדברת ולא עונים זה יכול להגיע לממש התפוצצות מצידי.
וחוצמזה תראה, להגיד "משהו שמוציא אתכם משיווי משקל" זה לא בהכרח לא מאוזן מהבחינה הזו. כשאנחנו רואים שהיה פיגוע ו6 יהודים נרצחו, אנחנו לחלוטין לא בשיווי משקל, אנחנו רותחים מזעם וכאב, וזו התגובה המאוזנת למצב הזה. מי שיגיב בצורה מאופקת ורגועה, הוא הלא מאוזן מהבחינה הזו…
שה' יגאל אותנו כבר אמן.
יש לכן המלצה למישהי שעושה קורס ומקצועי מקיף בנושא הזה?
תודה רבה!
לפעמים זה נתפס אצלי כגילוי חולשה, חוסר כבוד עצמי...
גם כשמישהו אחר משתף זה יביך אותי... יהיה לי קשה לשמוע.
אבל לפעמים זה לא מביך, תלוי מה הקושי ואיך הבנאדם מספר את זה.
זאת ממש תופעה... כי סך הכל אני כן רגישה ואמפטית, אבל אם זה משהו רגשני נשפך כזה אני לא מסוגלת...
אני מחפשת עבודה לשנה הבאה בתפקיד הדרכתי עדיף באזור הדרום/ירושלים והסביבה ומקום תורני.
אפשר מחנפ"ית באולפנה (למרות שמעדיפה שלא), או מדרשה (עדיפות גדולה!), או כל עבודה בסגנון במשרת סטודנט.. שכר ראוי ותנאים סבבה..
ואם זה מקום חסידי, בסגנון טבע.. מה טוב!!
חוץ מכל הדרישות שלי,
פתוחה לשמוע עוד כל מיני רעיונות אם יש לכם.. ומעדיפה סביבה תורנית, או מקום שיכולה להרגיש בו בשליחות.
תודה 
"אפיקים פנימה"
את יכולה לבדוק באתר של איגוד המדרשות
(אם יש אתר כזה ).
תבדקי סטייל חסידי ואחלה מקום
מאמר מעורר מחשבה של העיתונאי הבריטי אליסטר הית' מהעיתון "דיילי טלגרף":
יש משהו בישראל שמטריד אנשים — וזה לא בדיוק מה שהם אומרים.
הם ידברו על מדיניות, על התנחלויות, על גבולות ועל מלחמות.
אבל אם מגרדים מעט את פני השטח של הכעס, מגלים משהו עמוק יותר:
חוסר הנוחות אינו בגלל מה שישראל עושה — אלא בגלל מה שהיא מייצגת.
אומה קטנה כל כך לא אמורה להיות חזקה כל כך. נקודה.
לישראל אין נפט.
אין לה משאבי טבע מיוחדים.
האוכלוסייה שלה בקושי בגודל של עיר אמריקאית ממוצעת.
מסביבה אויבים.
שנאה באו"ם.
יעד לטרור.
גינויים מצד ידוענים.
חרמות, השמצות והתקפות.
ובכל זאת — היא משגשגת כאילו אין מחר.
בצבא.
ברפואה.
בטכנולוגיה.
בחקלאות.
במודיעין.
בביטחון.
ובעיקר — ברוח ובנחישות בלתי שבירה.
הם הפכו מדבר לשדות חקלאיים.
מפיקים מים מן האוויר.
מיירטים טילים באמצע מעופם.
הם מצילים בני ערובה מתחת לאפם של המשטרים האכזריים בעולם.
הם שורדים מלחמות שכולם היו בטוחים שימחקו אותם מהמפה —
ואף מנצחים בהן.
העולם מביט — ואינו מסוגל להבין.
וכשאדם נתקל בעוצמה שאינו יודע להסביר, הוא מחפש הסבר אחר:
אולי זו עזרה אמריקאית.
אולי זה לובי בינלאומי.
אולי דיכוי.
אולי גניבה.
אולי איזה טריק אפל שנתן ליהודים כוח כזה.
כי חס וחלילה שזו תהיה האמת.
חס וחלילה שזה אמיתי.
חס וחלילה שזה מגיע להם.
ואולי גרוע מכל — שזה נגזר מלמעלה.
העם היהודי היה אמור להיעלם מזמן.
כך בדרך כלל מסתיים סיפורם של עמים שנרדפו, גורשו ושועבדו.
אבל היהודים לא נעלמו.
הם חזרו לארצם.
בנו אותה מחדש.
החיו את שפתם העתיקה.
והחזירו את עברם לחיים — בזיכרון, בזהות ובכוח.
זה לא רק פוליטיקה.
זה כמעט מקראי.
אין שום נוסחת רמאות שמסבירה איך עם חוזר למולדתו אחרי אלפיים שנה.
אין דרך הגיונית לעבור מתאי הגזים להשפעה עולמית.
אין תקדים היסטורי לשרוד את הבבלים, הרומאים, הצלבנים, האינקוויזיציה, הפוגרומים והשואה —
ועדיין להגיע ביום ראשון בבוקר לעבודה בתל-אביב.
ישראל אינה רק היגיון.
אלא אם כן אתה מאמין שיש משהו גדול יותר מהיגיון.
וזה מה שמטלטל את העולם.
כי אם ישראל אמיתית,
אם האומה העתיקה והקטנה הזו עדיין חיה, מוגנת ומשגשגת —
אז אולי…
אלוהים איננו מיתוס.
אולי הוא עדיין חלק מהסיפור.
אולי ההיסטוריה אינה מקרית.
אולי הרוע אינו המילה האחרונה.
ואולי היהודים אינם רק עם…
אלא עדות.
וזה הדבר שקשה לעולם לשאת.
כי ברגע שמודים שהישרדותה של ישראל איננה רק מרשימה — אלא אולי גם אלוהית —
הכול משתנה.
המצפן המוסרי מתערער.
ההנחות על כוח, היסטוריה וצדק מתמוטטות.
ואז מבינים שלא מדובר בסוף של אימפריה —
אלא בתחילתו של משהו נצחי.
לכן מכחישים.
לכן משמיצים.
ולכן תוקפים בזעם.
כי הרבה יותר קל לקרוא לנס "תרמית"
מאשר להתמודד עם האפשרות
שאלוהים באמת מקיים את הבטחותיו.
ועושה זאת… בשקט.
https://g.co/gemini/share/d356adafca7d
הטקסט שצירפת הוא עוצמתי מאוד וזכה לתפוצה רחבה מאוד ברשתות החברתיות (ווטסאפ, פייסבוק וטלגרם), אך חשוב להבהיר את המקור שלו: לא מדובר במאמר שנכתב על ידי אליסטר הית' (Allister Heath) בעיתון ה"דיילי טלגרף".
הנה כמה עובדות שחשוב להכיר לגבי הטקסט הזה:
1.ייחוס שגוי: אליסטר הית' הוא אכן עיתונאי בכיר ב"דיילי טלגרף" והוא ידוע כתומך נלהב של ישראל וכמי שכותב מאמרים חריפים נגד האנטישמיות ובעד זכותה של ישראל להגן על עצמה. עם זאת, סגנון הכתיבה של הטקסט הזה (שורות קצרות, מבנה פואטי/דרמטי, דגש דתי-תנ"כי מובהק) אינו תואם את סגנון המאמרים העיתונאיים שלו.
2.מקור הטקסט: הטקסט הזה הוא למעשה גרסה מעובדת ומתורגמת של פוסטים וקטעי הגות שמסתובבים ברשת בשנים האחרונות. הוא מזכיר מאוד בסגנונו את כתיבתו של הרב חנניה פינצ'ובר או כותבים יהודים דתיים אחרים שמחברים קטעי הגות על הנצחיות של עם ישראל.
3.למה זה מיוחס לו? ברשתות החברתיות נוטים לעיתים להצמיד שמות של אישים מפורסמים או עיתונאים משפיעים לטקסטים ויראליים כדי להעניק להם "משקל" או סמכות בינלאומית. מכיוון שאליסטר הית' אכן כתב מאמרים בשם "המערב חייב להתעורר" או מאמרים על הכישלון המוסרי של אירופה מול ישראל, המשתפים עירבבו בין דעותיו לבין הטקסט המרגש הזה.
4.מה אליסטר הית' כן כתב? הוא כתב מאמרים מפורסמים ב"טלגרף" כמו: "The West’s betrayal of Israel is a catastrophic moral failure" או "Israel is the only nation keeping the flame of Western civilisation alive". המאמרים שלו עוסקים בנושאים דומים של צביעות העולם, אך הם כתובים כניתוח פוליטי-חברתי ולא כטקסט אמוני-דתי על "אלוהים אינו מיתוס".
לסיכום: המילים יפות ומעוררות השראה, אך מדובר ב"פייק ניוז" מבחינת הייחוס למקור. זהו טקסט שנכתב ככל הנראה על ידי כותב תוכן ישראלי/יהודי והופץ תחת שמו של העיתונאי הבריטי.
מאיפה המקור של מה שכתבת?...
מסתובב כבר יותר משנה ברשת.
חיפוש קצר בגוגל באנגלית, מביא אותך לפורומים שונים שדנו כבר באוטנטיות של המאמר ועל כך שלא נמצא שום מקור ב daily telegraph לפוסט הזה.
למשל
יחס קר? מנומס? לא נתקלים בכלל?
אבל בזמנו כשרכבתי ליד עקרון עבר לידי פלישתי ודהרתי לכיוונו בעזות יהודית, סוף טוב הכל טוב.
אבל הראתי להם מה זה! 
(אחלה גשש
)
המחנכת שלי ביסודי פעם התבלבלה ואמרה את זה.
אתה אמור להכיר את זה, אצלי הגשש זה כבר היסטוריה
שבדורות הבאים ילמדו עליכם?...
אם מדברים עליך
וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.
לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.
ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.
דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.
יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.
ועוד הרשימה ארוכה...
החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.
לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...
ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...
בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם
Lavenderאם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי
אבל גם זה לא באמת
הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.
אבל תשפיע לטובה בבקשה
כי יש כאלה שלהפך
לא בשביל פרסום
אלא בתור יעד שמזכיר לי שאני רוצה לעשות משהו גדול
אני יודעת שראיתי פרסומת על משהו כזה בשבוע שעבר ולא מצליחה למצוא אותה עכשיו
יש סיכוי שראיתם? או שאתם יודעים מי מארגן את זה?
מחפשת בשביל מישהו שירצה מאוד להגיע לספר
ייתכן וזה מה שראית.
אני יכול לעלות כאן צילומי מודעות
מחפשים שידוך לבחורה (48), ישרה, טובת לב, שמורה ודתיה,
עם איזו בעיה נפשית. (לא דיכאון. מתפקדת).
תימניה.
מחפשת כיפה סרוגה.
האם מישהו מכיר מקום שעוסק בכאלה זוגות?
בחורה טובה מאוד. תהיה אמא טובה!
תודה רבה.
על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.
גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.