זוכרת את היום הזה. לא מעבר.

ולא הבנתי למה כולם מתרגשים ממה שקורה בארצות הברית חחח

אני זוכר הרבה אמרות שמחה בסגנון ''עכשיו הם יבינו מה עובר עלינו''

אני קיבלתי ויזה לארה"ב באותו בוקר, שומרת אותה כפריט היסטורי.

והטיסה לניו יורק נדחתה בשבוע וקצת, וגם 'פספסתי' טיול למנהטן..

ובדיוק לא התעוררת בבוקר כי קמת לסליחות ב4:35?

אבל אני רק הבנתי אז את התמונה הגרפית - שני מטוסים נכנסו בשני בניינים בניו יורק. לא הבנתי מעבר

אני זוכרת את הכתבים ב CNN

עם פרצוף המום

מנסים למצוא הסבר אפשרי איך שתי תאונות כאלה נדירות קורות בהפרש של כמה דקות... קריסה במחשבים של רשת המטוסים... אולי משהו במזג האויר...

ואנחנו בבית כולנו אמרנו: איזה מטומטמים. ברור שזה פיגוע.

הם פשוט כל כך לא צפו את זה, ולא העלו בדעתם שיש כזה רוע בעולם ששואף להשמיד אותם. לא הכירו את הקונספט. היום לצערנו הוא מוכר בכל העולם, לא רק בישראל.

עוד אני זוכרת שאמרו שמטוס שלישי פגע בפנטגון, ואז הפסקתי לצפות והלכתי להגיד תהילים כי חשבתי שהתחילה מלחמת גוג ומגוג.

חלטרתי בתור מדריך בפנימייה ואף לא הייתי מצליח להשתלט על הילדים החמודים שהיו צועקים/מקללים/מרביצים זה לזה. כשאלה ראו דיווח על אסון התאומים, השתתקו לעשר דקות שלמות!

חבר שלי קיבל טלפון מאשתו עם דיווח היסטרי למדיי על המתרחש בארה"ב. החבר נסע הביתה בשיא המהירות: הוא היה בטוח שזוגתו ירדה מהפסים והתחילה להמציא דברים שלא יכולים לקרות לעולם.

וזוכר את התגובות שאחרי זה

והייתי בדרך באוטובוס.

לא זוכרת את החדשות עצמן, וגם לא הבנתי מה קרה, אבל כן קלטתי שהיו אנשים סביבי שנכנסו להיסטריה, אחת לידי ממש רעדה בלי שליטה, וכל הנוסעים התחילו לדבר לנסות להבין אם זה אמיתי או לא.

רק כשהגעתי הביתה הסבירו לי מה בעצם קרה.

הייתי אמור לטוס באותו יום לשליחות באוקראינה למשך חודש תשרי, וחלק מהחברים שלי כבר מסרו מזוודות ועברו ביקורת דרכונים, והחזירו אותם חזרה, ויש להם חותמת בדרכון של "יציאה" מהארץ בתאריך "11/9/21", ועליה חותמת "בוטל".

מסמך היסטורי לדעתי...

אני "רק" הגעתי לשדה התעופה, אבל התעכבתי עם מסירת המזוודות, ולא "זכיתי" לחותמת ההיסטורית הזאת.

בסוף טסנו רק יומיים אחר כך - בעיכוב של כ50 שעות מזמן ההמראה המקורי.

והפסדנו חלק מתוכנית-הנסיעה בגלל העיכוב הזה (בפרט לא הספקנו לבקר בציונו של כ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא).

ביטולי טיסה פתאומיים באופן גורף - זה משהו שלא שמענו עליו לפני הסיפור הזה, וגם לא במשך שנים רבות אחריו - אולי עד הקורונה...

בכל פעם שהיה מבצע צבאי מאז שהחמאס הצליח לשגר רקטות לגוש דן,

בוטלו כל הטיסות או לכל הפחות הטיסות של החברות הזרות.

הנה למשל כתבה מימי צוק איתן לפני 11 שנים:

השמיים סגורים עקב הרקטות, עובדה יחליף את נתב"ג: "הזרים לא יסכימו"

סביר להניח שגם במלחמת המפרץ הראשונה, אולי גם בלבנון השנייה... 

בנוסף היו עשרות ימים בעשורים האחרונים, בהם הייתה שביתה כללית במשק שהובילה בין היתר לסגירת נתב''ג לכל סוגי הטיסות.

אבל בטוח שזה לא היה דבר שגרתי כמו בשנים האחרונות...

כפי שכתבת "מאז שהחמאס הצליח לשגר רקטות לגוש דן" (שזה התחיל בלבנון השניה).

במלחמת המפרץ הראשונה - עדיין הייתי ילד, ואינני זוכר מה הלך בנתב"ג.

לבנון השניה (שנת תשס"ו) - היתה כמה שנים טובות אחרי נפילת התאומים (תשס"א).

אבל סגירת-שמים כלל-עולמית - נראה לי היתה רק אז ובקורונה (אפילו במלחמות העולם - מסתבר שהיו איזורים שהמשיכו בהם הטיסות האזרחיות כסדרן).

השאלה מי שיהיו פה עוד 20 שנה (אם יהיה קיים המקום הזה) יזכרו, כמו שהיום שואלים אותנו

נראה לי שרואים שהרבה פה זוכרים למרות שהיינו יחסית קטנים, כך שביחס לשביעי באוקטובר שגם פה ומשפיע ישירות סביר שיזכרו יותר

לא תזכור

כי היא לא נולדה אז

כמו שאני לא זוכרת את אסון מגדלי התאומים

אם ח"ו הממשלה תכרע תחת הלחץ וזה יצא רק עוד סבב משודרג - יזכרו הרבה פחות.

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים