זוכרת את היום הזה. לא מעבר.

ולא הבנתי למה כולם מתרגשים ממה שקורה בארצות הברית חחח

אני זוכר הרבה אמרות שמחה בסגנון ''עכשיו הם יבינו מה עובר עלינו''

אני קיבלתי ויזה לארה"ב באותו בוקר, שומרת אותה כפריט היסטורי.

והטיסה לניו יורק נדחתה בשבוע וקצת, וגם 'פספסתי' טיול למנהטן..

ובדיוק לא התעוררת בבוקר כי קמת לסליחות ב4:35?

אבל אני רק הבנתי אז את התמונה הגרפית - שני מטוסים נכנסו בשני בניינים בניו יורק. לא הבנתי מעבר

אני זוכרת את הכתבים ב CNN

עם פרצוף המום

מנסים למצוא הסבר אפשרי איך שתי תאונות כאלה נדירות קורות בהפרש של כמה דקות... קריסה במחשבים של רשת המטוסים... אולי משהו במזג האויר...

ואנחנו בבית כולנו אמרנו: איזה מטומטמים. ברור שזה פיגוע.

הם פשוט כל כך לא צפו את זה, ולא העלו בדעתם שיש כזה רוע בעולם ששואף להשמיד אותם. לא הכירו את הקונספט. היום לצערנו הוא מוכר בכל העולם, לא רק בישראל.

עוד אני זוכרת שאמרו שמטוס שלישי פגע בפנטגון, ואז הפסקתי לצפות והלכתי להגיד תהילים כי חשבתי שהתחילה מלחמת גוג ומגוג.

חלטרתי בתור מדריך בפנימייה ואף לא הייתי מצליח להשתלט על הילדים החמודים שהיו צועקים/מקללים/מרביצים זה לזה. כשאלה ראו דיווח על אסון התאומים, השתתקו לעשר דקות שלמות!

חבר שלי קיבל טלפון מאשתו עם דיווח היסטרי למדיי על המתרחש בארה"ב. החבר נסע הביתה בשיא המהירות: הוא היה בטוח שזוגתו ירדה מהפסים והתחילה להמציא דברים שלא יכולים לקרות לעולם.

וזוכר את התגובות שאחרי זה

והייתי בדרך באוטובוס.

לא זוכרת את החדשות עצמן, וגם לא הבנתי מה קרה, אבל כן קלטתי שהיו אנשים סביבי שנכנסו להיסטריה, אחת לידי ממש רעדה בלי שליטה, וכל הנוסעים התחילו לדבר לנסות להבין אם זה אמיתי או לא.

רק כשהגעתי הביתה הסבירו לי מה בעצם קרה.

הייתי אמור לטוס באותו יום לשליחות באוקראינה למשך חודש תשרי, וחלק מהחברים שלי כבר מסרו מזוודות ועברו ביקורת דרכונים, והחזירו אותם חזרה, ויש להם חותמת בדרכון של "יציאה" מהארץ בתאריך "11/9/21", ועליה חותמת "בוטל".

מסמך היסטורי לדעתי...

אני "רק" הגעתי לשדה התעופה, אבל התעכבתי עם מסירת המזוודות, ולא "זכיתי" לחותמת ההיסטורית הזאת.

בסוף טסנו רק יומיים אחר כך - בעיכוב של כ50 שעות מזמן ההמראה המקורי.

והפסדנו חלק מתוכנית-הנסיעה בגלל העיכוב הזה (בפרט לא הספקנו לבקר בציונו של כ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא).

ביטולי טיסה פתאומיים באופן גורף - זה משהו שלא שמענו עליו לפני הסיפור הזה, וגם לא במשך שנים רבות אחריו - אולי עד הקורונה...

בכל פעם שהיה מבצע צבאי מאז שהחמאס הצליח לשגר רקטות לגוש דן,

בוטלו כל הטיסות או לכל הפחות הטיסות של החברות הזרות.

הנה למשל כתבה מימי צוק איתן לפני 11 שנים:

השמיים סגורים עקב הרקטות, עובדה יחליף את נתב"ג: "הזרים לא יסכימו"

סביר להניח שגם במלחמת המפרץ הראשונה, אולי גם בלבנון השנייה... 

בנוסף היו עשרות ימים בעשורים האחרונים, בהם הייתה שביתה כללית במשק שהובילה בין היתר לסגירת נתב''ג לכל סוגי הטיסות.

אבל בטוח שזה לא היה דבר שגרתי כמו בשנים האחרונות...

כפי שכתבת "מאז שהחמאס הצליח לשגר רקטות לגוש דן" (שזה התחיל בלבנון השניה).

במלחמת המפרץ הראשונה - עדיין הייתי ילד, ואינני זוכר מה הלך בנתב"ג.

לבנון השניה (שנת תשס"ו) - היתה כמה שנים טובות אחרי נפילת התאומים (תשס"א).

אבל סגירת-שמים כלל-עולמית - נראה לי היתה רק אז ובקורונה (אפילו במלחמות העולם - מסתבר שהיו איזורים שהמשיכו בהם הטיסות האזרחיות כסדרן).

השאלה מי שיהיו פה עוד 20 שנה (אם יהיה קיים המקום הזה) יזכרו, כמו שהיום שואלים אותנו

נראה לי שרואים שהרבה פה זוכרים למרות שהיינו יחסית קטנים, כך שביחס לשביעי באוקטובר שגם פה ומשפיע ישירות סביר שיזכרו יותר

לא תזכור

כי היא לא נולדה אז

כמו שאני לא זוכרת את אסון מגדלי התאומים

אם ח"ו הממשלה תכרע תחת הלחץ וזה יצא רק עוד סבב משודרג - יזכרו הרבה פחות.

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.