בעלי בעיקרון שותף פעיל בבית ועוזר הרבה, בבין הזמנים... הבעיה שהוא בישיבה עד הערב, אז אם הילדים עוד ערים כשהוא חוזר הוא עוזר להשכיב אותם וביום שישי הוא עושה המון לקראת שבת וגם במוצ"ש עוזר לאפס, אבל חוץ מזה כל עבודות הבית כולל הכל נופלות עלי.
והיום הייתי גמורה, ביקשתי ממנו שכשהוא יחזור הוא יעזור, הייתי מאוד ספציפית, יש הר של כלים בכיור שלא יכולתי להסתכל עליו, ויש קניות לקראת שבת שניסיתי לעשות עם הילדים אבל היה כל כך סיוט שפשוט יצאנו בלי לקנות כלום.
עכשיו הוא הלך לערבית ולקניות, אני נשארתי בבית והסתכלתי על הכיור העמוס נורא (בדרך כלל אני ממש על זה, לעיתים רחוקות מגיע למצבים כאלה) וכמעט התחלתי לשטוף כלים במרץ אבל אז פשוט היה בא לי לדעת שמישהו אחר יכול לעשות את זה, מבינות? כאילו התחושה הזאת שאני יכולה להפיל את זה גם עליו... אז לא נגעתי. הוא עוד מעט יחזור מהקניות, בטח גם יהיה עייף, ומחר יש לו משהו והוא לא יהיה אז כל ההכנות לשבת גם יהיו עלי השבוע.
יש איזה כלי שהיה מאוד מלוכלך ומגעיל, כששטפתי כלים בתחילת השבוע רוקנתי את כל הכיור חוץ ממנו, כל יום חיכיתי כזה, אולי הוא ישטוף אותו? למה שאני? מפה לשם, הוא אפילו לא נראה לי ראה שנשאר כלי בכיור, וזה עדיין שם, כבר חמישה ימים. אני יכולה לשטוף אותו כמובן, אפילו שזה דוחה, זה יקח לי רק כמה רגעים אבל מתסכל אותי התחושה הזאת שאם אני לא אעשה אז אף אחד לא יעשה...
זה בעיקר מה שקשה לי מאז שבין הזמנים נגמר.
וגם אני חזרתי לעבודה, ובצהריים כשאני פה אני עם ילדים קטנים, לא חופש, ומתחילת שנה לא היה לי יום חופשי אחד, בעזרת ה' בהמשך יהיו לי. אבל בכל זאת אני מרגישה רע עם עצמי שכמעט התחלתי לשטוף את הכלים ואז בהפגנתיות כזאת הלכתי לפתוח פורום...
