באלי להיות בן אדם טוב יותר
אני שמה לב שתמיד במפגש עם בנות מהמשפחה של בעלי אני מרגישה לפעמים איזושהי קנאה או בכללי תחרות סמויה כזו שגורמת לי לי להגיד דברים שלילים על סיטואציות/אנשים, ברמה שאני מנסה להגיד טוב ויוצא לי רע.אני לא יודעת למה.
אני ממש רוצה לשנות את זה ויצאו לי רק פירגונים,דיבורים טובים מהפה,ושבכללי אסתכל על הכל בצורה חיובית, כי בסה"כ החיים שלי טובים. גם כלפי בעלי אני רוצה יותר לפרגן לו בפניו,וגם בפני אחרים-אני שמה לב שלמרות שבראש אני רוצה רק לפרגן בפועל יוצא לי עקיצות/ירידות קטנות עליו מול המשפחה שלו ,והוא צדיק-לא אומר לי על זה כלום למרות שזה לא נעים לו. ולא באלי! באלי להיות בן אדם טוב שתמיד מפרגן.
איך משתנים?
אני אשמח לעצות פרקטיות איך לא להיות תחרותית מול הגיסות האחרות-למי יש יותר קשר עם האחיות של בעלי, עם חמותי וכו, ובכללי להסתפק במצב שלי ושלא יהיה לי לחוץ לדעת שגם אחרים נמצאים בברוך שלי כדי להרגיש יותר טוב איתו.
אני מרגישה בן אדם דוחה כשאני אפילו קוראת מה שרשמתי, באלי להיות טובה, הנשמה שלי היא הדבר הכי טוב וטהור שיש, אבל כולם מכירים רק את הבחוץ ואני חושבת שזה מורגש.
מדברים