"קשה לי עם זה שקשה לי"

לקבל את עצמך על הקושי

לתת לו את המקום שלו

לתת לעצמך את המקום של הקנאה

זה בסדר.

זאת את עכשיו.

כשתרגישי טוב עם איך שאת (עובדתית את מרגישה ככה, אין טעם להילחם בתחושות לגיטימיות!)

יהיה לך קל יותר להתמודד

בינתיים תתחילי רק פה.

בלקבל את עצמך ולקבל את התחושות הלגיטימיות

ולקבל את עצמך עם התחושות האלו.

(זה עוד לא קשור לדיבורי אמונה או סיפורים מחזקים וכו', זה בשלב מתקדם יותר)

אני לא מצליחה לקבל את עצמי במקום הזה )אפשר לומר שקשה לי שקשה לי שקשה לי(-;

כל פעם שעולות לי תחושות כאלה אני חושבת שזה סוג של לא בסדר. כי באמת יש לי ברוך ה כל כך הרבה, וכי יש את זאת שעדיין מחכה לילד ואת ההיא שמסכנה יותר....

וגם שאלה עקרונית יותר- עד איפה נכון "לקבל את עצמי"? אם אני עושה/ מרגישה משהו שהוא לא טוב כמו קנאה. האם נכון לקבל את זה? להשלים עם זה? זה לא יגרום לי להישאר במקום הלא טוב במקום לצמוח ולהתקדם משם?

אני רק אכתוב בינתיים

שבשביל לצמוח היטב, חייבים להרגיש, לקבל סוג של ריקבון כחלק אינטרגלי מהתהליך של צמיחה.

תמיד יהיו השוואות

תמיד יהיו יותר ופחות (ביחס לאחרים)

אבל

לפני שאת דנה את עצמך לחובה

לפני הפלפול אם זה טוב או לא

תקבלי את מה שכן

וזה בסדר.

אחר כך כשיהיה לך יותר מסוגלות

תתחילי לתרגל ראייה חיובית/ עין טובה

קודם כל של עצמך על עצמך. על מה הקב"ה נתן לך היום שאת מודה לו,  ואח"כ ראייה חיובית על אחרים.

ונראה לי שזה בעצמו כבר ייפתור חלק נכבד מהעניין הזה.

הוא לא רע

הבחירה לאן לקחת אותו היא רעה

כשאת פוגשת אותה

הקנאה-זה רגש שמנכיח את החסרון דלך -את כמה את רוצה ומשתוקקת לזה!

וזה מותר והגיוני להרגיש ככה!!

קנאה שלילית זה כשאת מרגישה את החסרון מתעורר

ואז מתחילה לחשוב עליה מחשבות לא טובות .. או לרצות שלא יהיה לה כל כך קל להביא ילדים.. או שהלוואי ותרגיש מה זה חסרון כמוני ..

זה כבר קנאה לא טובה

רק להרגיש חזק את הרצון שלך

זה בעיני תגובה הגיונית

גם רחל

שהיא ה-סמל ללא לקנא

המעלה שלה היתה *הבחירה המעשית* לתת לה את הסימנים ליעקב.. כדי להיות רגישה לאחותה

אבל מי אמר מה היא הרגישה באותו ערב של החתונה?

גם כשראתה את לאה יולדת..שוב ושוב ..

לא ידוע מה בדיוק היא הרגישה בלב

מה שכן ברור שלא היה לה סבבה כל המצב הזה..עובדה שליעקב היא באה -הב לי בנים ואם אין- מתה אנכי

וכשיעקב הוכיח אותה

הוכיחו אותו משמיים- כך אין עונים למי שבמצוקה

תשנני לעצמך

כל פעם שאת בביקורת עצמי

ככה לא עונים למי שבמצוקה! לכאב לא באים בהאשמות!!

כואב לך

והכאב שלך אמיתי

וטוב

וזה שהוא מתעורר כשרואה את מושא חלומותיו

לא אומר שהוא רע

זה פשוט באמת אומר שאת רוצה רצון עמוק ופנימי

ושמאוד כואב לך לא לקבל אותו

זהו

היא לא באמת הנושא

תחזירי את המשקל אליך

תני ללב את החיבוק

מגיע לו 

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"א באלול תשפ"ה 16:17

מה שכתבת על זה שקשה לך וקשה לך המצב הזה

הזכיר לי את הפסוק "באשר הוא שם" , לא דנים אותו על מה שיכל להיות בעבר או על מה שעוד יהיה, אלא באשר הוא שם- איפה שהוא נמצא בהווה  

וה- הווה שלך זה מה שאת מרגישה (עכשיו)

וזה המציאות שלך, אפשר לרצות להיות יותר טובים, אפשר להתכחש או לריב עם הדחף הזה לקנאה, אבל איך שלא מסתכלים על זה , זה הרגש, וככה קוראים לו, כנראה שככה הוא מבוטא

וגם שאלה עקרונית יותר- עד איפה נכון "לקבל את עצמי"? אם אני עושה/ מרגישה משהו שהוא לא טוב כמו קנאה. האם נכון לקבל את זה? להשלים עם זה? זה לא יגרום לי להישאר במקום הלא טוב במקום לצמוח ולהתקדם משם?

להפך, אני חושבת שקבלה עצמית היא הכרחית כדי להבין מי אני באמת , למה אני מוּנע מדברים מסויימים או מה מפעיל אותי להגיב 123 .

זה אני כאדם , לטוב ולרע על כל תכונותיי רצונותיי ומחשבותיי.

כדי להתקדם צריך לעשות את זה שלב שלב

קודם לקבל את זה שזאת אני כבנאדם

אחר כך (אולי, אני כותבת מה שעולה לי בראש)

לנסות להבין למה זה מפריע לי, איפה זה פוגש אותי ולמה זה מציק לי ...

לא כל קנאה היא רעה למשל.

לפעמים אדם מקנא כי הוא רוצה גם (כמו קנאת סופרים שמטרתה להרבות חכמה ולא להתבוסס ברגש רע ) והחוסר משתקף לו, מונכח לו , זה לא כי כואב לו שלשני יש....

וכדי להפוך לאנשים טובים יותר

כדאי להפנים ולקבל את כל מה שיש באישיות

כי ככה אפשר לדעת מה או איך  לנצל לטובה

את הרצונות או הכוחות

זה לא לחייב את עצמינו לשמוח בכוח! כי ככה נראה לי שהאנטי ייגדל. ואז ממילא לא תוכלי להשלים עם זה, בשביל ליצור שלום בית עם עצמך, לא כדאי לך בכוח לנסות הלך נפש שעדיין לא מתלבש לך טוב בנפש.

כדאי לחכות,  לשים לב כמה את יכולה להיות עם השני בשמחתו בלי לפגוע בך.

ובע"ה לאט לאט את תוכלי "לעלות מידה" להרחיב את המקום שלך בנפש,

תמצאי כוחות לשמוח (אולי פה כבר שייך מה שכתבתי בסוף ההודעה הראשונה-  הדיבורי אמונה/ סיפורים מחזקים/ לתרגל את ראיית הטוב ביצמך ומתוך כך אצל הסובב)

להאמין בטוב המדוייק שנשלח אלייך מאת ה,

להאמין שהשפע המשמח שלך לא סותר שפעים אחרים לאנשים בעם ישראל

וככה תוכלי להופיע את האור שלך בעולם

מתוך שמחה אמיתית ושלמה!

מקווה שקצת עניתי לך ...

אבל אל תופתעי אם אומר לך שהגיסה הזו גם מקנא בך
יכולה לספר על עצמי, הרבה צפופים.
מצאתי עצמי עם הרבה קטנטנים נואשת לזמן פרטי משלי, כמה קינאתי בנשים עם שני ילדים, יש להורים את הזמן שלהם, זמן איכות עם הילדים, לצאת לטיולים יחד, פיקניק, פחות בישולים...
חחח אני מודה לקב"ה על מה שיש לי, אבל תדעי לך שהריון-לידה-הריון-לידה זה מאוד יפה וכיף, אבל בשלב מסוים מתיש.
יש לי אחות חרדית עם ילדה בת 6 ועכשיו ילדה את הקטן הנוסף שלה
כולן מסביבה עם כל שנה ילד, אחותי אמרה לי שהרבה שכנות אמרו לה איזה כיף לך יש לך זמן להנות מהתינוק, יש משהו יפה בגעגוע. 
למה כותבת לך את זה?
1)את יכולה להמשיך לקנא בגיסה שכל שנה יולדת, אל תופתעי אם היא בליבה מקנא גם בך...
2)את עם שניים? איזה כיף. תשקיעי בהם תדאגי שהכל יהיה מתוקתק, תספרי להם, תשחקי איתם- חלום, זה לא הכמות זה האיכות, עוד יגיע בהמשך קטן נוסף, ותוכלי להינות ממנו הכי בעולם.
3) כמובן זה לא סותר מציפיה לילד נוסף, תתפללי, תבקשי, תני מקום לרגש הקנאה אבל אל תתני לרגש לבאס או לדכא אותך. 

מדובר םה על רצון וגעגוע וציפיה שלא מתממשת

וכאב של המתנה לא פותרים ב'תשמחי שיותר קל לך'

זה חוסר הבנה מהותי מה זה ..

ואני בתור זאת שיולדת צפוף ועכשיו בתקופה שזה גם קשה לי ועמוס- אני לא מקנאה באף אחת שממתינה

הייתי שם  שנים רבות עד שהתחתנתי

וזה עד היום לא מרפה ממני

זה לא קצת כסף שחסר בחשבון

זה המון המון כאב ואכזבות וכל מנעד הרגשות והטלטלות..

וכתבתי לתת להם מקום.
וממש לא ניסיתי להעביר מסר של תשמחי כי יותר קל לך...
משהו עמוק יותר
קטונתי מלהסביר

אני גם באותו מצב של הפותחת ועוזר לי לדעת שמשפחה עם הרבה ילדים חווה אתגרים שנחסכים ממני.

אני פחות עייפה, יש לי מקסימום זמן להשקיע ולספר סיפורים, ולקחת לטיולים ויש לי זמן להשקיע בזוגיות. אני מכירה את עצמי ויודעת שעם הרבה ילדים היה לי מאתגר בהיבטים האלה.

ולפותחת, אני דווקא אוהבת את המצב הזה, הילדים שלי כל כך חשובים שצריך כזה מאמץ כדי להביא אותם והם מקבלים יחס של נסיכים.

(לא שילדים במשפחות גדולות לא נסיכים, אבל קל יותר לגדל ילדים מושקעים במשפחה קטנה)

תגובה כזו הביאה לה נחמה.
היא הבינה שבסןף עוד יהיה לה
ובינתיים תהני ממה שיש, והיא נהנתה
ועכשיו ילדה עוד אחת קטן ואין מאושרת ממנה.

אני בעד למצוא נקודות חיוביות בחיים שלך עצמך.

אבל כשאמא לכמה וכמה צפופים אומרת את זה, בעיני זה לא מתאים.

יתאים שמישהי שיש בבעלותה כמה וכמה בתים 'תטיף' למישהי שעצובה על כך שאין ביכולתה לקנות דירה ש'מרבה נכסים מרבה דאגה' וכמה טוב לה שהוצאות תיקונים של הבית השכור לא עליה? 

ואין לי יחידת דיור כמו רבים ואחרים סביבי...
ובהחלט צריך למצוא נקודות חיוביות בחיים של עצמך, לא מבינה איך זה סותר את שכתבתי.

כן, שיתפתי בתקופה מסויימת בחיי עם הרבה קטנטנים. היה לי כיף ואף מעט קינאה להביט באימהות עם השניים- שלושה שמחות ומדברות על המסעדה שיצאו אליה הערב, או סתם זמן נחמד משלהן בבית.

תודה ששיתפת שבעיניך זה לא מתאים. זה אישי שלך...

אדגיש שאני מאושרת בחלקי, ותמיד שמחתי והייתי מאושרת
והייתה לי תקופה מסוימת של קושי שגרמה לי להרגיש מה שתיארתי כאן, אני לא מתביישת בזה, זו האמת שלי!

מטופלות פוריות רבות, בשלבים שונים,

זה לא ינחם אותן.

אגב, ב"ה שהיום הרבה מטופלות פוריות נפקדות.

זה ממש לא כולן, ואי אפשר לצאת מנק' הנחה שכל מטופלת תזכה לעוד ילד. 

ובכל זאת מרגישה שאין בזה נחמה למטופלות פוריות...

יש לי חברה טובה מטופלת פוריות, ואני בחיים לא אעז להציע לה נחמה כזו, כי זה ממש לעג לרש... (היא בעצמה סיפרה לי איך שפעם, כשהייתה בשמירת היריון יקר ובסיכון גבוה, מישהי זרקה לה, "איזה כיף לך שיש לך זמן לקרוא בלי הפסקה", והיא כמעט רצתה לבלוע אותה... כי איזה מן כיף זה, כשחייבים לשכב ושאין לך מושג אם בכלל העובר שלך ישרוד, והדאגות מציפות...)

בכל אופן, עקרונית את צודקת בקו החשיבה הראשוני שלך - שיכול להיות שמה שחסר לאחת הוא בעצם מושא קנאתה של אחרת - אבל לא בנושא הזה. הנושא של ילדים ושל קשיי פוריות הוא ממש בדמה של אישה, ואפילו רחל אימנו אמרה ליעקב שהיא תמות אם לא יהיו לה בנים...

אז אי אפשר לדמות את זה לשום חיסרון אחר שקיים בחיים...

(גם לי יש קנאה - באימהות שכל ילדיהם 'רגילים', בנשים שלא ילדו מעולם בקיסרי, בנשים מתוקתקות שמצליחות לנהל בית ברוך ביד רמה - וכן הלאה. אבל מכיוון שלא התנסיתי בניסיון הכי קשה שיש לאישה, לדעתי - בפוריות - אני מרגישה שאין לי "זכות" לדבר על הקנאות שיש לי מול אישה שמתמודדת עם זה...)

היא הגיבה מנקודת המבט שלה בפורום ציבורי.

היא לא הגיבה ככה לאחותה/ לשכנה שפרקה לה באופן אישי.

מי שפותחת שרשור בפורום ציבורי כנראה מקווה  לקבל תגובות לא רק מנשים במצב שלה.

(שוב, אני כותבת כמטופלת פוריות שלא יהיו לי הרבה ילדים כנראה. המחשבות האלה בהחלט מנחמות אותי) 

זה לא דבר שהייתי אומרת לדכנה או לחברה...
אבל פה, די פתוחה עם הרגשות שלי, גם אם זה קשה...גם לי.

כנראה שזו לא נחמה
אבל אם כבר השלמת עם המצב ואת עם שניים שלושה ב"ה (זה גם משהו) אז יאללה לפחות תהני מהם.
ובע"ה מאחלת לך כוחות!

ונכון, בחיים לא הייתי אומרת את זה לחברה או שכנה, פה משתפת באמת, לא מכירים אותי (מקווה בכל אופן...)

ולא היה צריך להרבות במילים
מספיק שהייתה מגיעה אליי לשבת
ובמוצ"ש מכריזה חוזרת למקום השקט והרגוע

את יכולה לומר שאינני צודקת או כן...זו הייתה הרגשתי.
אם זו מהווה נחמה או לא- כל אחת תיקח את זה למקום שלה...

אני בעצמי עברתי התמודדות בתחום הפוריות וגם אצל חברותי בתחום אני יודעת שהנקודה הכי רגישה היה השקט בבית

לחזור לריק בבית או שהקטן כבר גדול וזאת על אף שמאוד רוצים עוד ילד

לכן מפתיע אותי שזה מיחם אותה

והאמת שיש דברים שכשאדם מתמודד איתם הוא יכול לומר/לצחוק על עצמו אבל כשאחרים אומרים זה די לא במקום

יש הרבה דברים טובים גם בזמנים כואבים עם זאת בשעת כאב לדעתי חשוב בעיקר לחבק ולאפשר לתת ביטוי לרגש

לרוב אין צורך בעצות, רובנו יודעים את התשובות לבד

כי הבית שלי היה באמת רועש מאוד, ובלאגן.

ואולי באמת לא היה הכי נעים להתארח אצלי (אז...)עד כדי שהתגעגעה לבית שלה.

על הקנאה הפותחת דיברה, נראה שהקנאה בוערת בה ומציקה לה...
אני חושבת שיש בזה סוג של הקלה, לאחותי היה כך בכל אופן. ועל סמך זה אני משתפת בהרגשתי.

כותבת את זה כדי שמי שקוראת וצובט לה תדע שהיא לא לבד.

אני מוכנה לקחת בשתי ידיים כל עייפות, סחרור, חוסר זמן לעצמי, בלגן בבית, כל דבר!! אם רק יהיו לי עוד ילדים.

חותמת על זה הרגע!!

למצוא את נקודות האור זה התפקיד שלי מול עצמי ולא של אחרות לומר לי..

גם אם לא הוויתי נחמה, אולי מעט לעזור בעניין הקנאה.

הפותחת לא ביקשה נחמה למצבה, כי אם סיוע ועזרה להתגבר על הקנאה. ואני חושבת שזו מחשבה הפוכה שיכולה לסיע (ושוב כפי שציינתי לאחותי המחשבה עזרה)

זה לבוא ולנפנף עם שטרות של כסף בפני אדם מורעב

ולהגיד לו- וואי איך קשה לי, אין לי מקום לאחסן את כל השטרות האלה..

וואלה לא מוריד לרגע את הקנאה, את יודעת איזה טלטלות אני עוברת כדי לקבל בדיוק את האתגרים שאת מתלוננת עליהם?

זכותך המלאה להרגיש קושי אתגר וכל רגש כלפי המציאות שהקב"ה נתן לך. אבל להגיד את זה למטופלת זה ממש יריקה בפרצוף לתחושתי.

אם כבר מה שיכול לעזור זה להבין את הקנאה הזו ולהפוך אותה לדבר מובן ולא לדבר שצריך להשתיק..

ואני רגע עוצרת מההתפרצות כי @ממתקית אני לא רוצה שזה יצא כאילו התפרצות עלייך.

זה כאב על כל הפעמים שנשים טובות מסביבי שבאמת רצו לעזור התחילו להגיד לי דברים דומים לאלה

אני ממש מתחננת בפני מי שקוראת את ההתכתבות הזו שלא תחשוב להשתמש בטיעון הזה כלפי מישהי שמתמודדת עם אתגר כ"כ גדול כמו אתגר הפוריות!

כשלמישהי קשה צריך לבוא ולחבק

לומר לה כמה היא גיבורה

כמה היא צודקת! בקנאה ובכאב שלה.

והלוואי שכולנו נוכל להתלונן אך ורק על הרים של כלים וקשקושים על הקירות.. 

להיפך, מתביישת ומיואשת מאותה תקופה של הרבה קטנטנים. היינו צעירים, הבאנו כל שנה ושוב ושוב.לא זכור לי שידעתי או רציתי לשמוע על מניעה, ממש לא מנפנפת בזה, ואדרבה, ממליצה להיות מחושבים גם בעניין הזה. מצאתי את עצמי צעירונת עם כמה צפופים פיציים בלי שום עזרה באמצע שום מקום. בית פצפון, והייתי עם הקטנים בבית(גם לא הייתה מסגרת טובה וגם חסכון כספי, לא היה לי אוויר לעצמי, את בעלי הייתי רואה רק בלילה.
וכן אומרת לך דוגרי והכי אמיתי- כשלקחתי את הבן לחבר או לשכנה, כל כך נהניתי וכן גם קינאתי. אווירה נעימה ורגועה, בית נקי ומסודרף, פיצה בתנור, הייתי מגיעה לקחת אותו ובליבי אומרת לאמא בקול בבקשה אפשר קצת לשבת? קצת להירגע? לנוח? להריח ריח של בית ואפיה? כמובן מעולם לא אמרתי לה באמת, מאמינה שהיה לה את הקושי שלה.
עבר זמן הילדים גדלו, הגדולים גם עוזרים, ברנו לבית גדול יותר, אני עובדת, וטוב לנו ב"ה
גם לשכנה הזו טוב עם השלושה המהממים שלה יש לה הרבה נחת מהם והיא מאושרת.

מצטערת אם בך פגעתי ואני מבקשת את סליחתך, 
ואני מאחלת לך שעוד תזכי למה שאת מצפה, אבל לא!!! ממש לא כמו שהיה לי...אלא בדרך נעימה, נינוחה ועם סוג של שליטה בבית וכל מה שקורה מסביב...כי אפשר לגדל ילדים בבלאגן, ולחץ,וחוסר זמן, ומצוקה ואפשר גם אחרת- לך אני מאחלת את האחרת!!! בקרוב!!!

בעתו ובזמנו!!

ואני גם באמת לא נפגעתי באופן אישי

אלא יותר הוצפתי בתחושות שעולות לי כאשר אני שומעת מילים כאלה מאנשים שמוכרים לי.

אני שומעת את הקשיים שאת עברת ואני באמת חושבת שמגיע לך הכרה בהם! וחיבוק והערכה! זה נשמע באמת תקופה כ"כ לא קלה.

במסגרת דיון על אתגר הפוריות, לטעמי זה לא צריך לבוא בהשוואה. אני חושבת שדבר כזה יכול להוביל לכאב של השומעת יותר מאשר לעידוד.

יכולה לספר לך שאצלי בבית יש קיר שכבר שנתיים נשאר מקושקש- כי מבחינתי במשך שנים התפילה והתקווה היתה שיהיה מי שיקשקש על הקירות שלנו. אז הקשקושים על הקיר זה אות ניצחון בשבילי שמזכירה לי במה זכיתי.  ועדיין אני מתפללת שיצטרפו אליו מבלגנים נוספים..

אז הפערים בחוויות שלנו כ"כ גדולים, וככ שונים, שאני חושבת שלא נכון לשים אותם זה מול זה באותה שיחה.

אני יכולה גם לומר לך שהרבה יותר קל לי להביע אמפתיה כלפי חברה שמספרת על קושי בהורות

כאשר זה במנותק מהקושי שלי ותא רגע אחרי שסיפרתי כמה קשים לי הטיפולים.. 

ממש עמוק ומצמרר ומאחלת לך עוד הרבה קשקושים כאלו.
וסתם בנימה אישית, קשקושים על הקיר מעולם לא ריגשו או הטרידו אותי כי אפשר להוריד ולמחוק אותם עם אקונומיקה או ספוג הפלא.
יש הרבה דברים שאותם אי אפשר כבר למחוק...ועל זה אני מדברת...(הקטן שרוצה שאמא תיקח אותו לגן ביום הראשון אבל היא בדיוק ילדה והשכנה לוקחת אותו בוכה, סיפור לפני שינה שלא הייתי פנויה, תינוק שהפסקתי להניק בהתחלה בגלל  הריון נוסף, או ילדה שרוצה לשתף על חוויה מכיתה א' ואמא רק נרדמת לה על הספה אלו דברים שלא אוכל למחוק, כמובן מתקנת את זה כיום, ועובדת על זה ומנסה "להשלים" את אמא אצל הילדים שלי כיום כשגדלו וקצת יותר מרווח לנו.
הלוואי ועוד שנתיים תשאלי פה איך להוריד קשקוש מספות ומקיר, והלוואי ויהיה לך מכולם שיש ושיגיעו נחת, רוגע ושלווה תמיד.

שמאוד רוצה עוד, ויש לי ברזומה כמה שנות טיפולי פוריות ללא תוצאות, ועוד כמה וכמה שנות ציפיה ללא טיפולים וללא תוצאות, ובגיל שלי זה כבר כנראה לא יקרה.

התגובה שלך והתת שרשור פשוט הולכת איתי כל היום, ולא בצורה טובה, קשה לי לשחרר מזה.

לא מזמן, יצא לי שמישהי קרובה, שיש לה כמה קטנים צפופים ושהיא יודעת שאני מאוד מאוד מצפה, אמרה לי פתאום משהו בסגנון של 'איזה כיף לך, הילדים שלך כבר גדולים ואת יכולה...' לא זוכרת מה בדיוק אבל משהו שהיא כנראה גם רצתה כבר לעשות עם הילדים שלה.

עכשיו, לא כעסתי עליה ולא נעלבתי ממנה, בכלל לא, אבל זה ציער אותי וצבט לי בלב מאוד. אפילו פתחתי על זה בזמנו שרשור בפורום פוריות.

ואני מבינה אותה מאוד ש' התפלק' לה, ואני מבינה את העומס והקושי שהיא נמצאת בו,

ועדיין אם היא הייתה אומרת לי את זה מתוך מחשבה תחילה הייתי נעלבת ממנה מאוד.

וזה לא סותר את העובדה שאני שמחה מאוד בשני הילדים שיש לי, ואני מודה לה' כל יום, מקווה שמספיק, על כך שהוא באמת בירך אותי בשפע ביד נדיבה ורחבה מאוד.

כשמישהי מתנחמת בעצמה ביתרונות שבמצבה, כמו שכתבת למטה בשרשור שאחותך מעריכה את השקט שלה, כולנו יכולות ללמוד ממנה איך לשמוח בחלקנו, כל אחת בתחום שמאתגר אותה.

כשמישהי שיש לה מציעה את זה כנחמה למישהי שאין לה, זה מכאיב מאוד.

גם אם לא לכולן, לי אישית זה מכאיב.

אני בטוחה ב100% שלא התכוונת להכאיב, וזה אכן פורום פתוח וזכותך לכתוב מה שאת רוצה, באמת. אבל קחי בחשבון שיש כאלה שזה כן פוגע בהן.

לא חושבת שהחברה אמרה לך מה שאמרה כדי לצבוט אותך, או להעיר לך או לרמוז לך או לנחם אותך...
כנראה באמת ובתמים פרקה מולך תסכול כלשהו שקיים אצלה. בטאקט או לא אני לא יודעת. אבל לי זה נשמע שממש הביעה מולך את הרצון שלה שלא יקרה, פשוט כשיתוף בלי מטרה כלשהי.

אם הייתה חושבת על זה הייתה יודעת ב 100% שזה לא מתאים מולי.

לכן אני כותבת לך, שתדעי, שלפחות עבור חלק מה'מאותגרות פוריות', הדברים שלך לא מעודדים, אלא דווקא צובטים ומעציבים.

אם לא ידעת, אז עכשיו את יודעת. מכאן והלאה תעשי עם המידע הזה מה שתחליטי

או בהודעה או בכל דרך אחרת, לא אגיד למי שמחה לילד כיף לך, הלוואי והיה לי את השקט והנחת שיש לך.

פה הרשיתי לעצמי, כי לא מכירים אותי, ואני שמחה שדבריי הביאו נחמה לחלק מהנשים כאן

מי שנפגעה מדבריי מתנצלת ממש! ומקווה שהפגיעה הזו תביא לתפילה מתוך צער ופגיעה שתתקבל במהרה בע"ה.

לבין לכתוב את זה כאן למי שכתבה שהיא מרגישה חוסר וכאב וקנאה?

זה מה שאני לא מבינה...

כאילו, את מבינה שזה לא דבר שראוי לומר למישהי פנים מול פנים כי זה עלול לפגוע בה. אז למה כאן זה כן בסדר?

באמת אני מתעניינת, כי אני באמת לא חושבת שרצית וכיוונת לפגוע במישהי חס וחלילה. 

שיש לי ילדים, צפופים. 
לא קרה לי מעולם.
לכן לא אומר לה שבתקופה מסויימת עם הילדים גם אני קינאתי בה...לא בעבר ולא בהווה
הנקודה הזו על נושא הקנאה עלתה פה, אז הגבתי להרגשתי בנושא הקנאה.
במציאות החיים לא הייתי אומרת למישהי את המילים הללו, והיא לא הייתה אומרת לי את המילים שנאמרו פה...

אין לי ספק שמשפחה ברוכה זה מאתגר, ולהיות סביב הריונות ולידות שנים רצוף זה יכול להיות קשה. גם לנשים שב"ה יש להן הרבה ילדים מותר להתלונן...

ועדיין, אם היתה לי את הבחירה הייתי מעדיפה את הקושי שבשפע מאשר את הקושי שבחוסר (ואולי טוב שזה לא תלוי בי כי הקב"ה יודע מה הכי טוב ונכון לנו).

לפעמים אני מזכירה לעצמי שגם בצד השני יש קושי כדי לעודד את עצמי "לנצל" את היתרונות במה שיש לי.

אבל המחשבות האלו לא עוזרות )לי לפחות) בהתמודדות עם קנאה. כי אני לא מקנאה בה באופן כללי אלא בנקודה הספציפית שבה היא משקפת לי את החוסר שלי. אני אוהבת ומעריכה אותה מאוד אבל קשה לי המפגש עם מישהי שהולך לה כל כך בקלות משהו שאני צריכה לעמול עליו כל כך הרבה, להתפלל, להתאכזב, לנסות משהו אחר ולהתאכזב שוב.. וה"משהו" הזה הוא לא ציון במבחן או קידום בעבודה, אלא דבר הרבה הרבה יותר משמעותי. לצפות לילד זה קושי שקשה לתאר וקשה אפילו להסביר באופן רציונלי. זה מעבר לאתגרים הפיזיים, תופעות לוואי וכל ה"כיף" שמסביב.. זה הרבה ובעיקר ההתמודדות הנפשית והרגשית.

בקיצור.... הנקודה שהעלית יכולה לעזור כשמנסים להסתכל על הצד החיובי שבמצב אבל לדעתי פחות בהתמודדות מול הקושי עצמו. (ואם הייתי לפני הלידה הראשונה כנראה שהיה לי קשה לקרוא את זה)

מובן ממש מה שאת כותבת.

אמא לילד עם מוגבלות פיזית שכלית ובריאותית

היו תקופות של קנאה

באנשים שיש להם רק בעיות 'רגילות'

אנשים שיש להם רק ילדים מוצלחים נטולי בעיות

הקנאה נעלמה כשהגעתי לשלמות עם עצמי:

1.הפסקתי לראות בחיים משהו שצריך תיקון/ שיפור

2. מלאתי את החיים בדברים שעושים לי טוב

3. חשבתי על חלומות ויעדים שאני יכולה להשיג והשגתי אותם

נראה לי שזה יכול לעבוד בקנאה מכל סוג

כי בעצם קנאה זו השלכה של החסר שלנו על האחר

כשממלאים את החסר הקנאה מתפוגגת 

מגביר לך את הקושי

תקבלי את זה שקשה לך וזהו. החיים מורכבים. אנחנו עוברות דברים.. לא צריך להוסיף גם התבחבשות פנימית וללכת נגד התחושות שלך. זה מוסיף עוד חזית שלדעתי מכבידה יותר.

זה בסדר שקשה לך עם זה וזהו.

זה נורמלי לא לרצות ללכת גם.

מה תעשי עם זה בפועל ואם תלכי או לא זה משו אחר, אנחנו עושות הרבה דברים שאנחנו לא מאוד רוצות לעשות או בכלל, אבל קודם כל תפסיקי להילחם בעצמך.

אין באמת איך להתעלם המרגש, אפשר להתמקד בטוב בחיים בשלך, אבל בסוף זה ניסיון קשה.

אצל הבן שלי בגן לדעתי לכולם יש כבר אחים קטנים, וכשאני שומעת על מישהי שנכנסה להריון בטעות או בתזמון לא הכי נוח-זה שורף בלב. גם כשזה חברות ממש טובות שלי. אז אני אספר לבעלי, ונהיה עצובים ביחד , ואחר כך אני אשתדל להיות כמה אמפתית שאני מצליחה לחברה ההריונית התורנית שלי. (יש לי שתי חברות טובות שנכנסו להריון עם מניעה בשנה וחצי האחרונה, ועוד אחת שההריון אומנם היה מתוכנן כעיקרון, אבל לא בתזמון נוח)

ובזמן אחר, אני מזכירה לעצמי שהקב''ה יוצר את המסלול המדויק לי, וההמתנה לבן שלי-יצרה לנו זוגיות בשלה יותר. וההמתנה לילד הבא-מאפשרת לנו להתמודד עם האתגרים הנוכחיים בחיינו, גם אם זה לא מסתירה, וגם אם טיפולי פוריות ממש לא מקלים על היומיום...

אצלי ההריונות קשים ולכן יש לי מעט ילדים ביחס לסביבה. בתקופה שעוד לא השלמתי עם זה. ולגמרי הייתי מקנאה.

שמעתי בשם הרבנית ימימה שצריך להפוך את זה לתפילה- "הקב"ה אני גם רוצה".

הרי ברור שאת שמחה בשמחתה ורוצה בטובתה. קשה לך עם החוסר שלך ולכן עליו תתפללי.

לי אישית זה ממש המתיק

אני לאט לאט לומדת להכיל את הקנאה

לקבל מול עצמי את זה שכנראה תמיד יכאב לי על החלומות שלא יתגשמו בדרך שרציתי.

ולהבין שמותר לי לקנא כי זה באמת כואב ועצוב.

דווקא הקבלה הזו עוזרת אח"כ גם לפרגן ולהיות עם אחרים בשמחה שלהם.

יש לי עוד הרבה מחשבית, נראה אם אצליח לנסח אותן במילים.. 

אני חושבת שבנושא כזה של ילודה תמיד יהיו רגשות כאלה ואחרים

אני גםאחרי לידה שניה. שתי הלידות הן ivf

אני לא מונעת כרגע כי גם ככה לקח כמה שנים. אני מרוצה מהשניים שלי

לא חלמתייי שאני אהיה עם בן ובת

ועדיין, חוששת מהעתיד, מקווה שיהיו לי עוד, ובקלות

כי אין לי כח אין ליייי כח נפשי לעבור את המסע הזה שוב

אני מפחדת מזה כל כך

ועל אף שנהנית מהרוגע הנוכחי כביכול, תמיד יעלה בי איזשהוא רגש (שאני לא אוהבת אותו ) כשאראה את החברה בהריון חמישי… 

ומה שעוזר לי להתמודד עם זה זאת ההבנה שלכל אחד יש את ה'תיק' שלו, וגם אם נראה לי שהייתי שמחה להתחלף, כנראה זה כי אני רואה רק חלק מהתיק ולא את כולו... ובעצם על רוב הדברים בחיים שלי לא הייתי רוצה לוותר, אלא רק על משהו מסויים שמאוד מאוד קשה לי איתו...

וגם- לתעל את הקנאה לתפילה. תפילה אמיתית על החברה שמקנאה בה ועלי.

למשל אם בתחום הפוריות- אז להתפלל על החברה שתזכה לשמוח מהילדים, ושגם אני אזכה לילדים כאלה מתוקים לשמוח מהם.

כן חשוב לי לומר שהבנתי לאחרונה ממתמודדת פוריות שזה קושי שאני באמת לא מבינה אותו, ושלפחות לדעתה הוא קשה יותר מקשיים אחרים. לי אישית לא נח עם דירוג של קשיים כי באמת מאמינה שהקב"ה מזמן לכולנו ניסיונות... ובכל מקרה כותבת מהמקום שלי, שמתמודדת עם קושי אחר שמאוד מאוד קשה לי ויצא לי לשמוע לא מעט משפטים של איזה כיף לך ש*** כשבפועל הייתי שמחה מאוד להתחלף עם אחרים בעניין.

לא נעשה פה מדרגות. יש מחלות נוראיות בגוף ובנפש ויש חוויות קשות, פגיעות וטראומות ויש יתמות ובאמת שלא נדע.

לא סותר שקשיי פוריות הם מהקשיים הכי כואבים וצורבים שיש.

אני אומרת מהסתובבות בקבוצות האלה בשנתיים האחרונות. זה משהו שורף.

לתחושתי גם ושלא יכעסו עלי הבנות ששואפות לילד חמישי. לא דומה מישהי ללא ילדים למישהי שכבר יש לה. ולא דומה מישהי שרוצה אח שלישי לשני מהממים למי שמגדלת ילד בודד ורוצה בשבילו אח אחד לפחות.

יש תחושות שונות לנשים שונות. ועדיין זה קושי עצום ויש בכל זאת טיפה מדרג איכשהו. 

אישית אני חושבת שזה לא נכון בכלל לדרג קשיים,

ואם מישהי קמה בבוקר והולכת לישון בלילה עם קושי גדול, אז הוא באמת קושי גדול כי זה דבר סובייקטיבי, גם אם לי נראה שמה היא רוצה וזה לא קשה בכלל.

(בדיוק יצא לי לדבר עם מישהי שהרגשתי שהקושי שלה גדול מנשוא, ועדיין בחוויה שלה יש מסכנות ממנה ולכן היחס שלה שונה לגמרי)

ועדיין, בשביל מי שמרגישה שזה לא אותו דבר בכלל- הדגשתי שמדברת מתוך קושי אחר ועם הדברים שעוזרים לי.

נשמה שאת. שולחת לך חיבוק גדול.

אני לא נמצאת במקום שלך. כי כן הגיעו לי 3 בקלות ב''ה ואז נתקע. אז עוד חיבוק. באמת מהלב. אני מכירה בזה ש''סיפור'' הפוריות שלי הוא מאוד בקטנה.

כנראה שאנחנו בחברה דומה. חברות שלי עם 5-9.

האמת? אני לא מקנאה במשפחות בקצב שאת מתארת... אני יודעת שזה לא מתאים לי. ולא היה לי טוב. עם כל הרצון שלי להרחיב. אני לא שואפת בכלל להתקרב לרף של משפחה ברוכה. לא ברצון. חבורה הולכת וגדלה? כל החיים שלה רק סביב הריון הנקה. מלא ילדים זה המון אתגרים. וואי. למי יש כוחות נפש? גוף?

אז אולי אני לא יכולה להבין אותך. ואני סתם.

אבל אולי קצת. כי עם כל ההשלמה שלי והרוגע היחסי. אני כבר זמן מאוד ארוך מחוץ ללופ וזה יהיה ממש שקר עצמי לומר ששום דבר שקורה סביבי בנושא הילודה לא צורב לי צריבה קטנה בלב.

אני חושבת שהרגש של הקנאה הוא אנושי.

וכמו כל דבר כזה אם תנסי להילחם בו או לשקר עליו הוא יגדל. נראה לי שאם תתייחסי לזה יותר ב''שלוות נפש'' זה ירגע יותר מאשר יחמיר.

נגיד אני רואה חברה בהריון שמיני סבבה?

אוקיי הרגשתי את הצביטה, אמרתי לעצמי בסדר קנאתי קצת למרות שבראש אני יודעת שלכל אחד האתגרים שלו ושהכל בסדר. אז קנאתי לרגע. ממשיכה הלאה.

מבינה? כאילו לא נכנסת ללופ של אוי איך אני מקנאה וזה רגש רע ומה אני אעשה עכשיו. ואיזה דפוקה אני. דומה גם מול מישהי יפה במיוחד, רזה, עשירה או לא יודעת מה. למרות שפחות מהותי כמובן. בסוף לתחושתי בראש אנחנו מבינות את האמת ומודות על הטוב שלנו. הרגש מתעתע וחולף. אם ניתן לו לרגע אחד מקום הוא יחלוף מהר יותר ופחות ישקע ויציק.

אני חושבת שאת גם יכולה כן להגן על עצמך מעט ממה שפחות נעים לך. לא לנתק קשר חלילה. אבל את לא חייבת להתייצב לכל שמחה. ואני חושבת שאת גם לא חייבת לעזור. זו הבחירה שלה בסוף להביא את הילדים האלה. עם האתגרים והמחירים... תמיד יש עזרה בתשלום שניתן להשיג, סדרי עדיפויות. או להסתדר. או למנוע הריון. זה נשמע רע. מי שמתאים לה כמובן זה מקסים לעזור אבל בסוף יש פה בחירה ורצון ולא חלילה אסון שנחת.

אני משתדלת לעזור כשאני מרגישה שזה בא לי בטוב ובאהבה. שזה בעיקר לחברות מאוד קרובות. שגם שם לצידי. ואם לא בטוב, אז לא...

לא כי היא עשתה משהו לא בסדר. לא שאת חושבת עליה רע. אלה כי יותר נעים לך ככה. בסוף אנחנו אחראים לנפש שלנו. וכמו שהיום פעמיים כמעט לחצתי על סרטוני עצב והצלחתי להתגבר, מותר לנו לחשוב על הנפש ולשמור עליה. ו''להתעלות'' ולהתקדם במקומות אחרים. לא חסר על מה לעבוד. פשוט השקיעה בלופ של לדבוק במה שפחות עובד לנו ולהתחפר בו לא באמת מקדמת.

את לא צריכה להראות לה פנים לא נעימות כשאתן נפגשות, אבל את לא צריכה לחפש את קרבתה. וזה ממש בסדר. מניחה ששתיכן עסוקות בכל מקרה. כמו כולנו שצריכות להשקיע מאמץ כדי באמת להיפגש ולומר יותר משלום ביי. אז אל תשקיעי שם את האקסטרה.

בהצלחה מותק. ש-ה' יברך אותך במלא טוב ושפע בכל תחום שתרצי. 

אני באמת חושבת שמי שבחוץ לא תוכל להבין כמה זה קשה.

אפילו בתוך הטיפולים יש דרגות קושי ופשוט אי אפשר לתאר למי שלא חוותה את זה כמה השלכות מרחיקות לכת יש לזה שאת מטופלת במשך שנים.

אין תחום שזה לא נוגע בו ומשבש את החיים.

וזה לא זמני, זה לעד ולנצח. גם אחרי שנות הפוריות התוצאות של הטיפולים ילכו איתי לטוב ולמוטב.  

את מלאה במודעות עצמית מצד שני את לא מצליחה לשלוט על רגשותייך!!

יכול להיות שמדובר בבחורה שפשוט לא מספיק מעריכה את הילודה שלה? כי זה קורה לי לפעמים שאני רואה נשים שמביאות ילדים ומזניחות אותם ממש (אבל מממממש מזניחות ברמה מטורפת אני לא אשפוט סתם), או כאלה שממש צועקות וחסרת סבלנות לילדים שלהם ואז את כאילו אומרת למה דווקא מי שלא יודעת להתנהג ממשיכה להביא..

אני יודעת שיהיו פה כאלה שישפטו אותי אז חשוב לי להגיד שגם אני בעצמי אמא ויודעת כמה זה דורש סבלנות עבודת המידות ולפעמים באמת ילדים יכולים להוציא מדעתם ולעייף מאוד ברמה שקצת מזניחים אותם אז אני לא מדברת על הקצת הזה אני מדברת על משהו אחר שאני בטוחה שאת תביני אותי בכל מקרה גם אני מטופלת פוריות שנים והדרך אצלי להביא ילדים היא מאוד ארוכה העניין הוא שאחרי שילדתי כבר כל התחושות של הקנאה נעלמו והיום אף אחת לא מעניינת אותי באמת בלב שלם 🙏🙏

את חייבת להבין מה גורם לך לחשוב ככה יכול להיות שיש לך איתה משהו אישי? עוד לפני העניין של הילודה אצלה..

פחות בתחום הילודה, יותר במי שמגשימה את החלומות שלה ומצליחה בהם.

הרבה פעמים אני מרגישה שאני מעבירה את החיים "ליד", נוגעת ולא נוגעת, לא מעזה מספיק, וחווה תחושות של החמצה.

יש לי 2 בנות דודות שהן כבר בפוסט דוקטורט, כן? 

וגם אני מקנאה בנשים מאוד יציבות שחיות חיים מאוד יציבים.

וגם בכאלה שיש להם קשרים חמים וחזקים בתוך המשפחה.

אני חיה חיים יותר מתנדנדים כאלה, ולצערי אין לי קשר טוב לא עם גיסותיי ולא עם אחותי. אני אפילו לא יודעת לשים את האצבע למה זה.
אז ככה שאני מרגישה מאוד לבד פה, ומנסה להשלים עם זה. אבל זה כן צורב לי כשאני רואה שהם מבלים בינם לבין עצמם ולא חושבים להזמין אותנו....

מה אני עושה עם הקנאה הזאת?

הזמן עשה את שלו, ומשהו שפעם היה לי חריף מאוד, עכשיו כבר כהה יותר.

למדתי להשלים עם הרבה מהדברים. למדתי לשאול את עצמי מה אני רוצה מול המציאות הזאת.

להשתדל להינות בכל יום ממה שיש. לתת לאנשים שיותר בחוסר ממני- למשל לחברות רווקות. לתת ממקום שאני חווה בו חוסר- זה נותן תחושה של משמעות. 

להבין שבכל שלב בחיים יש התמודדות. אי אפשר לברוח מזה.

עכשיו כשההורים שלי בפנסיה, ולכאורה יש להם הכל, והם רק יכולים לשבת ולהינות-

ההתמודדות היא מול עצמם ומול הזמן הריק שנוצר פתאום.

נכון שיש התמודדויות יותר קשות,

והכי קשה בעיניי זה שילוב של אתגרים שבאים מכיוונים שונים-

אבל השאלה היא- איך אני מתמודדת כרגע עם מה שהחיים מזמנים לי.

תצוגה של כלי תחבורה, בעיקר משאיות מקום המדינה עד היום. אפשר גם להיכנס לתוך רוב כלי התחבורה.

הפארק המפורסם שנמצא בלב ירושלים ;)

הצבאים מסתובבים בחופשיות, ואפשר לראות אותם. אפשר לקבל גם משקפות בכניסה.

הכניסה היא ללא תשלום, אך אין שם כמעט חניה.

חיסרון- חם!!

יש לפעמים פעילויות יצירה או הצגות, גם חינמיות. אפשר להתעדכן באתר שלהם...

ליד ממילא

מרטיב לגמרי, צריך בגדי החלפה

נדלקות כל שעה או שעתיים...

פארק עם המון דשא, אגם ברווזים, מגלשות גבוהות ומתקנים, והכי שווה- מזרקות מים!

המזרקות פתוחות כל יום מ8-21.

בתוך הפארק יש גם את גן החי (בתשלום של 30₪ לאדם, מגיל שנתיים)

כדאי להביא מגבות ובגדי ים

שטח ענקי עם דשא, אגם, מתקנים ומגרשים. נמצא מול בילינסון והקניון הגדול אז הגעה ממש נוחה

מעבר לזה שזה שטח דשא ענק יש שם גם מתקני גן שעשועים ענקיים ואומגה קטנה. לא מזמן, אולי עדיין, היתה שם גם תערוכת פסלי חיות מיוחדים בגן הטרופי. בכללי יש שם המון אזורים

יש שם מתקנים שווים, מזרקות, וגם קצת חיות שאפשר לצפות בהם

פארק גדול, הרבה שבילים שאפשר לרכב על אופניים, יש שירותים ציבוריים בשטח, אגם מלאכותי עם ברווזים, יש מזרקות שפועלות בשעות מסויימות (אפשר להתעדכן באתר של עיריית מודיעין על השעות) עבר לאחרונה שיפוץ, יש חניה וגם מרחק קצר מתחנת הרכבת.

יוצאת ממרכזית המפרץ

כניסה חינם למים קפואים. כדאי להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום טוב.

פארק מושקע, כל מיני סגנונות של מתקנים.

יש גם פינת חי בשטח הפארק, אני חושבת שהתחילו לגבות תשלום על פינת החי אבל לא בטוחה.

הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...

אם אני לא אמצא פתרון אחר.

https://babybasic.co.il/product/%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_campaign=pmax_old_degel&utm_term=&gad_source=1&gad_campaignid=16462244856&gbraid=0AAAAADevRwEUBm4myr7Av2HNI0Z_GLY_b&gclid=CjwKCAjwyabTBhBFEiwAM3mNUEIq1GZ9MF8BT714CvMqPs70PxthxEeXAgXl9CkU3340dydXbnxSthoCRLwQAvD_BwE

זה ממש יקר.

לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.

סט של 4 גופיות ללא שרוולים סרוגות לבנות, מתאימות כגופייה, לחוץ, לבוש יומיומי, טיולים, גילאי 6 חודשים עד 3 שנים, מתאים לאביב/קיץ, נוחות קלה, לבוש יומיומי, עונת טיולים משפחתיים, שמחה קטנה ויקרה, בגדי חופשה, חופשה, פריטי חובה לתינוק, חופשה רגועה, תחושה נעימה, אופנתיות יומיומיות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות

בעיניי

מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)

כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.

המינוס שצריך לכבס כל יום

אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה

גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...

מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..

לק"י

למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.

אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈

מחזיק מעמד כמה שנים.

אבל עד לפני כמה חודשים, כשלא היה לנו מייבש, היה בשימוש יומיומי.

אצלנו בשימוש יומיומי + לגרור לרחבה בחוץ ולהחזיר

באושר עד יש מתקן לגובה, מומלץ ממש בחום

מעולה.

דווקא בשימוש יומיומי זה נשאר פתוח ולא נהרס

מתלה כביסה פלסטיק אופיר – אשגר אקספרס

דומה לזה. הפסים עבים יחסית. בלי מקום לאטבים

לא מכירה את המוצר ואת האתר אז לא יכולה להמליץ

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).

@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!

(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

בייבי בוס טייגר. עונה על הדרישות שלך. עגלה מעולה, אני משתמשת בה גם כטיולון. גלגלים גדולים. נוסעת בדרכי עפר. מתקפל בנוחות אחרי שמבינים את הקטע.. וקלה יחסית, גם עם האמבטיה.

ב"ה במצב כלכלי יחסית סבבה, אבל בעלי מאוד חסכן ולא אוהב להוציא כסף על דברים שבעיניו סתם, וחא כ"כ מבין למה חשוב לי גם המראה או דברים שהם לא הכרחיים ממש

וגם הוא פעם ממש לא היה מבין במחירים של דברים והכל היה נשמע לו יקר, ופשוט הייתי שולחת אותו כל פעם לעשות לי סקר שוק של כמה הדברים עולים לא ביד שתיים או במבצעים או עלי אקספרס כדי שיבין על מה אני מדברת ולמה מה שאנירוצה זה זול יחסית ולא יקר... בהתחלה ממש הייתי שולחת אותו על כל דבר והיום הוא כבר עושה את זה בעצמו, סתם חיפוש מהיר בגוגל ולהסתכל על התוצאות הראשונות לראות מחירים פחות או יותר (ודרך אגב, ככה ראינו כמה דברים שרצינו לקנות יד 2 כי חשבנו שיהיו יקרים ופתאום מצאנו בתקציב שלנו לא יד 2)

חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון

איזה גזרה חשבת?

כאילו שאין לה שום חיתוך

אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש

או חצאית גזרה גבוהה וחולצה בתוך החצאית

בגדול, כל חיתוך שמונח על הבטן (ולא מעליה),

וגם קצת ניסוי וטעיה של גזרות של חולצות.

חצאיות גיזרה ישרה

חצאית פליסה (קפלים) וחולצה מבד אלגנט בפנים או בחוץ (תלוי בגובה וברוחב)

חולצה בפנים וחגורה

שמלות קומות

שמלות עם תפרים שחותכים את הטופ באזורים הקריטיים או שמלות שהעיצוב עם כאלה רצועות בד מכווץ (מתקשה להגדיר) שתפורים על הטופ. סגנון שיש היום להודולה וגם יש דגמים דומים שאפשר להזמין משיין.

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

טופ תחרה או סרוג עם חורים גדולים שנחתך על הבטן

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

טופ מקושקש שנחתך על הבטן

טופ גיזרה רחבה עם חצאית ישרה

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

יש הרבה אפשרויות, הבאתי גם כמה דוגמאות.. בהצלחה

בסוף זה תלוי גזרה ומבנה גוף

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.

לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍

יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜

בכתיבה קצת אבל לא משמעותי

לי לא היה מפריע

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

והשיניים הראשונות יצאו לא ממש לא מזמן.

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

הוא בלי מטרנה?

1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

2. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

3. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

4. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

5. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

אולי אנחנו לא מדברות על אותה דונה?

כי אני אפילו לא מצליחה לדמיין איך זה נוח לעומת עגלה. כשאני הולכת למקום עם מדרגות, אני משאירה את הדונה ברכב, מעדיפה להוציא עגלה לפתוח לקפל מאשר להסתבך עם הדונה במדרגות.

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷