בשעה טובה- התחלמו חוגים וזה נפלא ומשמח.
כתבתי כבר על הנושא אבל רק עכשיו ארגנתי את המערכת ואני רואה שזה מאד מעמיס ומקשה.
לילד אחד יש חוג וגם יש מצב שנעבוד על האחיזה בריפוי בעיסוק לכמה מפגשים.
לילד השני חוג ובנוסף, הומלץ על קבוצת מיומנויות חברתיות עבורו (עד כמה זה חשוב?). אני מרגישה שאיזה כיף שאנחנו הורים מטפחים ונותנים לכל אחד משו שהוא אוהב+ לעבוד על מה שהוא צריך אבל-זה כבר ארבעה ימים רק החוגים שלהם
זה משפיע משמעותית על הלו"ז, אני עושה גם ספורט שני ערבים בשבוע וזה נראה שאין לי כמעט ימים נינוחים בלי מטלה\הקפצה\שיעור או חוג\התארגנות. אני פשוט לא רגילה לזה.
אני לא בטל להם חוג אחרי שהתחילו ומתלהבים, וגם לוותר על ענייני אחיזה שיכולים לשפר משמעותית יכולות שלהם-קשה ולא מתאים. אז מה עושים? איך מקלים?
ואני כזו מפגרת, הורדתי משרה אבל אני עושה שיעורים פרטיים. אז זה לא מרגיש כמו הקלה אלא עודף עומס שלא הייתי רגילה אליו. אין לי שניה לנעוץ סיכה בלו"ז.
תודה על התגובה!