הגעתי למסקנה שאסור לפתח ציפיות מהלידה כי כנראה (רוב מוחלט של הפעמים) אתאכזב
רציתי לאט קרה מהר
רציתי למשוך בבית לא היה אפשר ובעקבות כך קרו דברים שלא ציפיתי להם
ועוד ועוד
כל לידה סרט אחר
אז לא לפתח ציפיות? לא לעשות הכנות?
פשוט ככל שאני מצפה ומתכוננת יותר אז אני יותר מתאכזבת
מצד שני להגיע ללידה הבאה בלי שום שום הכנה?!
אני היחידה או שעוד חוות את זה?
אז עד כמה אתן מרוצות מהלידות שלכן-
דיוקי בונוס:
האם הלידה הייתה טבעית/אפידורל
האם היית עם דולה?
מעניין אותי
הלידה הראשונה הייתה ממש טראומטית מכל הבחינות. לא דמיינתי שיכול להיות דבר כזה טראומטי.
בלידות הבאות היה לידות תיקון. טובות ממש ב"ה.. תודה לקב"ה.
אני חושבת שפשוט צריך להתפלל על זה. לידה זה דבר כל כך לא צפוי ויכול להתהפך בשניה. זה ממש להיות בידיים של הקב"ה. לא סתם אישה יולדת אומרת הגומל. אני בלידות פשוט בתפילה. מרגישה בידיים של הקב"ה ומתפללת שיעזור לי.
עכבר בלוטוסהייתה בלי אפידורל ורק עם בעלי
מהקודמות שמחה שעברו בשלום ובטוב אבל פחות היו נקודות שפחות הייתי מרוצה מהן.
בעיני חלק מההכנה ללידה זה מצד אחד לתכנן מה את רוצה ולהכין כלים לזה (נניח דולה, או כל מיני אביזרים בתיק לידה שיכולים לעזור לך) ומצד שני גם להזכיר לעצמי כל הזמן שזה לא בידיים שלי.
ונראה לי גם להבין מה ברגש, או בנפש חשוב לי בלידה ועל זה לנסות להתעקש גם אפ הלידה לא הולכת כמתוכנן.
נניח להבין שמה שחשוב לי זה אווירה טובה, אז אפשר לשמור על אווירה טובה עפ מוסיקה וכו גם אם בסוף הייתי צריכה זירוז נגיד
או אם חשוב לי השליטה בלידה, אז להקפיד שאני מעורבת בהחלטות ולא מקבלים אותם מעל הראש שלי
אבל לדייק בדברים שהם יחסית בידיים שלנו כי נניח לחלום על לידת מים או לחלום על לידה שתהיה קצרה ומהירה זה לא באמת בידיים שלנו. אבל להחליט על רגשות או אווירה זה יותר בשליטתנו
כי באמת שמתי את כל הדגש על השתדלויות פיזיות לאיך הלידה תהיה
לא על האוירה
תודה לך!
שהכי מלמדים אותנו לשחרר שליטה, לתת לקב"ה להוביל את המהלך.
וזה לימוד לכל החיים. כי תמיד הקב"ה הוא זה שמחליט מה באמת יקרה לנו. רק שבדרך כלל יש לנו אשליה שהדברים באמת בידיים שלנו, ובלידה זה הכי מוחשי שזה באמת לא בשליטתנו.
אבל באמת איפה שיש לנו שליטה זה בהתמודדות שלנו עם מה שקורה, בבחירה שלנו איך לראות את מה שקורה, אילו מחשבות אנחנו רוצות לחשוב, באיזה כלים אני רוצה להשתמש שיעזרו לי. וגם - בתפילה לקב"ה, שיוביל את הלידה בצורה הכי טובה והכי מתאימה, ובקלות.
אני סה"כ יצאתי בתחושה טובה מכל הלידות שלי, ב"ה. לא באתי עם תסריט של מה אני מצפה שיהיה, אבל כן באתי די מוכנה מבחינת ההתמודדות שלי, וב"ה לא חוויתי סיבוכים מיוחדים.
קורה?
כי אני לא מצליחה ואני כבר אחרי סך לידות ואחרי שניסיתי בכולן לשחרר שליטה
גם לי זה אחד הדברים שקשים לי בלידות.
אבל עזר לי להבין ש*על זה אני צריכה לעבוד עכשיו*. שזה לא סתם 'תקלה' שאין לי אפשרות לתכנן מראש, אלא שזה עצם העניין. ולעבוד על התפילה והאמונה שהקב"ה איתי בסיפור...
זו ממש עבודה, לגמרי לא משהו שפשוט מחליטים וזה קורה...
מסוגלת לעשות שום עבודה מחשבתית שהכל מה' וה' איתי
פשוט כואב לי ומציף לי מידי מידי
האמת שאצלי הרבה מהקושי הוא להרפות לגבי התזמון של הלידה.
למרות שבפועל רוב הלידות שלי היו בזירוז מתוכנן מראש (לפני התאריך, מסיבות רפואיות), אז בסוף זה יצא די נוח. אבל בגולן היה את השלב של החוסר וודאות, שדרש ממני עבודה על ההרפיה הזו.
בלידות עצמן, כמו שכתבתי, ב"ה לא היו לי סיפורים מיוחדים, סה"כ כולן עברו יחסית בטוב, כל אחת עם המסלול שלה. אז פחות חוויתי את זה בתור ניסיון.
משהו שהיא אמרה בפודקאסט שעזר *לה* באחת הלידות זה להפוך את הכאב לצעקה ותפילה לה' שיעזור לך ויוציא אותך מהמיצר. עם מילים או לא, לא כלכך משנה. העיקר שזה מה שעומד בראש.
זה ליווה אותי בלידה האחרונה (שהייתה ממש לפני שבוע ;)) וכשצעקתי בצירי לחץ ממש חשבתי על השופר...
לא הייתי מרוצה בכלל
אחת הסתבכה לניתוח חירום
בשניה הכניסו אותי לחדר לידה רק בפתיחה 8
בשלישית לא לקחת אפידורל וזו היתה טעות
לפני הלידה הרביעית עשיתי הכנה עם עצמי
חשבתי על כל האופציות
אם ומתי לקחת אפידורל
מה לעשות אם משהו מסתבך
וגם באתי עם ציפיות נמוכות
עם הבנה שיהיו דברים שפחות יזרמו לי
ההכנה הזו ותיאום הציפיות עם עצמי עשה לי טוב וזו היתה לידה טובה
היא גם גורמת לך להיות שלמה עם עצמך לגמרי כי החלטת כל דבר מתוך הבנה שלמה ולא מתוך לחץ או רצון לא אפשרי
מרוצה מאוד מהלידות שלי.(חוץ מהראשונה)
לידות טבעיות (רק האחרון עם אפידורל)- מדגישה שילדתי כצעירה ממש מזמן את הראשונים, לי כשאת היית עוד תינוקת... )
לא הייתה דולה(כשילדתי את הראשונים לא היה כזה דבר...באחרונים, כבר הכרתי מה זה לידה ולא הייתי צריכה דולה), היה איתי בעלי.
באתי בלי שום הכנה ושום הכוונה ובלי ציפיות, כי לא ידעתי למה לצפות,
עכבר בלוטוסנראה לי אני יותר גדולה ממה שאת חושבת אבל אולי באמת
יפה לך שהצלחת כל כך הרבה טבעי בלי אפידורל ובלי דולה
אני מרגישה שבלי עידוד של דולה יש הרבה פחות כח להתמודד עם הפיזי ועם הנפשי בלידה...
לא נזקקתי לדולה ולא הרגשתי צורך.
עבורי דולה לא הייתה הכרחית למרות שילדתי את מרבית הלידות שלי ללא אפידורל. הלידות שלי קצרות מאוד ומעבר לזה בעלי מאוד מחובר לתהליך, מכיר אותי היטב ויודע לטווח את הצרכים שלי לצוות ולעודד אותי.
ולשאלה הפותחת (מקווה שבלי אווטינג)
לידה ראשונה, הגעתי עם פתיחה 8 אבל כאובה ברמות ניסו לעודד אותי לא לקחת אפידורל, וזה היה הרצון הראשוני שלי, אבל הייתי כ''כ כאובה ולחוצה שבעידוד בעלי לקחתי, היה מוצלח. לידה קצרה יחסית ללידה ראשונה.
לידה שניה הייתי בלחץ מהכאבים בלידה הראשונה שאיך שהגעתי ביקשתי אפידורל, לקח מלא זמן עד שנכנסתי, כי זה היה בלבנון השניה (זקנה שכמותי) ולא היה צוות והיה עומס מטורף, היה ארוך ומייגע, באותו יום גם היה את האסון בכפר גלעדי וזה מה שראיתי כל הזמן, הייתה לידה יחסית קשה בגלל מצג פנים ומיילדת פחות חביבה אבל בסדר
לידה שלישית לא הספקתי להיכנס לחדר לידה והיא נולדה בכניסה, היה קצר וקולע
לידה רביעית, פעם ראשונה שבחרתי ללדת בלי אפידורל בעקבות הלידה השלישית, קראתי והתכוננתי, ילדתי בישיבה והיה קצת קשה בגלל עובר גדול אבל הייתה מיילדת מדהימה וילדתי כמו שרציתי
לידה חמישית גם לא הספקתי להגיע לבי''ח ובעלי ילד אותי בבית בהנחיית מד''א, היה מדהים, הילדים חיבקו את התינוק 5 דקות אחרי שנולד. אני הייתי רוצה לחזור על זה, בעלי סרב בגלל כובד האחריות שהיה עליו
לידה שישית, מיילדת מדהימה, יחסית הייתה לידה ארוכה וקשה בגלל מצג פנים, אבל בעידוד בעלי והמיילדת התגברתי שוב ילדתי בתנוחה זקופה וזה היה אחלה
לידה שביעית נפלתי על מיילדת שממש לא בקטע של לידות טבעיות, היא הייתה אנושית מאוד אבל לא ידעה לילד בתנוחה זקופה, מזל שבעלי עודד אותי לראות את החוויה באופן רגוע.
לידה תשיעית התחילה בירידת מים בעבודה, התעלמתי מזה וחזרתי הביתה, שזה היה טעות כמובן.. הגעתי לבי''ח באמבולנס בפתיחה 10 ומיד נכנסתי לחדר לידה וכעבור דקה הייתי אחרי
אני מאוד מאמינה שלידה בתנוחה זקופה עם תנועתיות אגן יכולה לסייע ללדת באופן מיטבי וללא אפידורל.
הרווח בלידה בלי אפידורל זו ההתאוששות הקלה באופן משמעותי אחרי.
וואו חפרתי
לק"י
לא בטוחה שההתאוששות אחרי היתה שונה כ"כ.
חוץ מזה שבלי אפידוראל בעיקרון קל יותר לקום אחרי מהר יותר. אבל כבר לא זוכרת מתי קמתי אחרי כל לידה.
אבל אחרי שעה הוא הפסיק להשפיע
אז גם האחרי היה רגיל לחלוטין..יכלתי להזיז רגלים והכל ..לא הרגשתי שום הבדל
רק הכאב המקומי בגב
יצאתי מכולם עם חוויה טובה למרות שלא הכל הלך כמו שרציתי וחלמתי.
אבל האנשים שהיו סביבי היו טובים ונעימים - הצוות הרפואי וכמובן כמובן אמא שלי ובעלי (לא לקחתי דולה)
ואולי בכללי אני טיפוס שעושה מהלימון לימונדה..
ילדתי פעמיים עם אפידורל, בפעם השלישית בלי.
שלוש חוויות מדהימות כל אחת בצורה שלה.
תודה לה'
בגדול הייתי מרוצה משתי הלידות הראשונות שלי (יחסית קצרות ובלי אפידורל), אבל לאחריהן נחשפתי לרעיון של תנועתיות בלידה, וחלמתי ליישם אותו.
אבל הלידה השלישית שלי הייתה לידת תאומים מלחיצה שהסתיימה בקיסרי - וזהו, מאז הלידות כבר לא יכלו ללכת כמו שחלמתי...
עדיין חלמתי לפני שלוש הלידות אחר כך ללידת חלומות שכזו, אבל זה לא קרה... (אחת אמנם הייתה יחסית מהירה אבל הייתי עם כאבים שחייבו אפידורל, אחת הייתה גם ארוכה מאוד וגם כואבת מאוד, ואחת הייתה ירידת מים בלי צירים שהסתיימה שוב בקיסרי)
לפני הלידה השביעית בעיקר חלמתי שלא יהיה שוב קיסרי, אבל כן ניסיתי קצת לקרוא על שיטות טבעיות ללידה וחשבתי להירשם לקורס. טוב שלא עשיתי את זה, כי גם היא הייתה בדיוק כמו הלידה הקודמת, וכאן התנפצו כל התקוות על לידה רגילה בכלל...
לפני הלידה השמינית התמקדתי בדרכים לעבור את הניתוח בטוב. סך הכול זה יחסית הלך לפי התכנונים, אבל מהחלום שהתנפץ לא הצלחתי להתאושש...
עכשיו יחסית השלמתי עם זה (פניתי לאתגרים הבאים בחיים🤭), אבל עדיין לפעמים האבל על התנפצות החלום ללידה מושלמת מטלטל אותי בפנים...
כל כך חשוב לנו לחוות איזו לידה מושלמת כזאת (אם אפשר שתהיה במים מה טוב)
חיבוק גדול
פתחתי את השרשור גם מתוך איזשהו אבל כזה שאני מרגישה בכל פעם אחרי תשעה חודשים של חלומות על לידות מדהימות ומושלמות ואז לצערי מה שציפיתי וקוויתי לא קורה למרות ההשתדלות
אבל התחזקתי ממש ממש על @השקט הזה שכתבה שאין לנו אחריות על איך יקרה אלא רק על איך נחווה. מה המחשבות שירוצו לנו בראש והאוירה שתהיה סביב
אין לי מושג איך אפשר לקחת את זה לסיטואציה של ניתוח
אבל מאמינה שזה נכון תמיד
ולידה היא משהו מהותי בנו כנשים❤️ ולכן החוויה שלה חשובה לנו כל כך...
כשאני מדמיינת לידה טובה אני מדמיינת
לא מה בדיוק המהלך שיקרה בפועל
כי בזה אין לי שליטה
אני יכולה להתפלל
אבל לבא עם ציפיה -יאכזב אותי אולי כמו שתארת..
כשאני מדמיינת לידה טובה אני שואלת את עצמי -
מי אני רוצה להיות שם
באיזה אופן אני אשמח לזכור את איך שהתמודדתי,
מה ישאיר בי רושם חיובי אם אבחר להתנהל ...
ואז בכל תרחיש לידה אני מסוגלת להזכר מה ישאיר בי חוויה טובה
ולבחור בזמן אמת לפי מה שרציתי
והיא הייתה לא משהו בכלל
עם אפידורל ועם דולה מהממת
כן יצאתי קצת בטראומה
וכן מקווה להפיק לקחים במידה מסוימת במה שגי בשליטה שלי
נראה לי לידה ראשונה טראומטית להרבה נשים בעיקר כי זו פעם ראשונה ולא מכירים את הסיטואציה...
אני שמחה שהכל עבר בטוב
אחרי הלידה הראשונה הייתי בטראומה ממש
טחרי האחרות החלמתי ממש מהר
חושבת שהן היו בסדר גמור
ברור שהיו דברים שביאסו אותי בכל לידה
(למשל שלא מצליחים לבדוק אותי בגלל ווסטיבוליטיס ולא תמיד הצוות היה רגיש לנושא)
ארבע לידות, בכולן לקחתי דולה
חושבת שלידה זו חוויה מטורפת, לטוב ולמוטב
לא הייתי מוותרת על חווית הלידה, למרות הכאב והקושי והטראומה
אין חלום או ציפיות מיוחדות... רק לסיים עם אמא ברירה ותינוק בריא בעזרת השם
ההקשר בין המושגים זר לי האמת.
לידה היא חוויה לא פשוטה. לא משנה אם זה עם אפידורל או בלי או מי נכח שם
בעיניי מרוצה או לא זו לא שאלה שאני יודעת לענות עליה בכלל ולא דשתי בה ביני לבין עצמי. חווית לידה טובה אגב לא קשורה לדרך בה יולדים גם בעיניי, אלא לכמה את מתמסרת לתהליך בהבנה שזה מצב שבו השליטה שלך מוגבלת ואת מוכנה מנטלית לכך שזה לא יילך כמו שציפית כי ככה זה, למרות שטוב להתכוונן מראש לאופציה רצויה
ילדתי פעמיים בלי אפידורל ובלי דולה
אבל כן בפנים יש איזשהו מקום של האם הלידה הייתה טובה בעיני או שלא
זה באמת לא משנה אפידורל או שלא (ילדתי בלי ולא הייתי מרוצה, ילדתי בלי והייתי מרוצה וכו' גם האפידורל בלידות אחרות לפעמים הייתי מרוצה לפעמים לא)
אוף לא יודעת להסביר
אני מרגישה שאני לא מצליחה לחיות באמונה מספיק אחרי הלידה שככה היה צריך להיות
כמו אכזבה כזאת מעצמי מהסיטואציה מאיך שקרה
אולי באמת כמו שכתבו כאן הרבה להנמיך ציפיות ולבוא בראש של מינימום רצונות והבנה שאין לי שליטה יעזור
בכללי כל הלידות שלי הן היו ללא אפידורל וללא דולה.
לידה ראשונה מהירה מאד,ההרגשה שלי שהצוות היה לא מאפשר ולא נחמד הייתי בהלם ולא הבנתי מה קורה איתי בכלל,בסופו של דבר יצאתי לא מרוצה מהביח מהצוות ומהמחלקה,לא דברים שקשורים אליי אז לא חזרתי לשם.
לידה בהפתעה שבוע 29 מלא דרמה סביב הלידה אבל מרוצה מהצוות ומהביח,מהיחס.
לידה שלישית יחסית ארוכה ללידות שלפניה,אבל החויה היתה מושלמת.
לידה רביעית מושלמת,
לידה חמישית טובה ממש חלומית
לידה שישית גם
לידה שביעית מלאת דרמה,אבל לא קרתה בביח אז אי אפשר להיות מרוצים או לא מרוצים.
לידה שמינית חזרה על החוויה של הלידה הראשונה צוות
נוראי בלתי מתחשב,השתלט על הלידה למרות שהיה יכול להיות סימפטי ומתחשב לפחות האישפוז היה סביר.
לידה שביעית באמבולנס?
זה ממש קשה עם הצוות זה גם הרבה מהקושי שלי בלידות. יש בתי חולים שצריך לא לחזור אליהם...
לי היה אחד ספציפי שכל הלידות הפחות טובות היו בו ויש קטע שמכח ההרגל כי זה מה שבעיקר מכירים חוזרים למקום המוכר גם אם היה גרוע כי הוא מרגיש בטוח
ורק לא מזמן נפל לי על זה האסימון
ורק 3 מהם נולדו בחדר לידה,
האמבולנס ממש לא היה הכי אקזוטי.
ילדתי את באחת הלידות על הרצפה במסדרון,כן איפהנשכל עם ישראל עובר לפי מרפי🤣
ועדיין היחס של הצוות זה מה שקבע לי את החוויה
ןשתי הלידות שלא הייתי מרוצה מהצוות היו בשתי ביח שונים
אלא יותר ביחס ללידה.
את יכולה להגיע עם ציפיות ללידה מסוימת.
אבל צריך גם את היכולת לשחרר ולקבל שינויים שיכולים לקרות.
אולי אפשר למקד את ההכנה בקבלה של מה שמתפתח, גם אם זה שונה לגמרי ממה שתכננו ורצית.
אני יכולה להגיד שבסך הכל אני מרוצה מהלידות שלי, ויצאתי עם חוויה טובה.
כולל לידה בניתוח חירום לא צפוי בכלל בשבוע מוקדם.
ילדתי 3 לידות טבעיות בלי אפידורל ובלי דולה. אחת מהן התחילה בזירוז.
ועוד לידה בניתוח.
הלידות שלי מתקדמות מהר, אבל לא היה לי מהר מידיי.
נורא.
לידה ראשונה הכנתי את עצמי רגשית ללידה מאוד מאוד ארוכה וכואבת.
בפועל היתה לידה ארוכה, כואבת עד האפידורל ובסוף ניתוח.
ניתוח חירום זה לא כייף בכלל אבל ב"ה לא יצאתי בטראומה.
במהלך הלידה הרגשתי שעוד שניה אני מאבדת את התינוק
וכבר לא היה לי אכפת מה ואיך העיקר שאני אזכה להחזיק תינוק בריא ושלם.
ובאמת אני בהשלמה מלאה עם הניתוח הזה.
לידה שניה התכוננתי מלא, קראתי המון על לידת ויב"ק
לקחתי דולה ששמעתי עליה המון המלצות.
והיתה לידה מדהימה בחוויה שלי. לידה טבעית בלי אפידורל.
אבל הכל יחסי כי הלידה היתה ארוכה בטירוף
וצירים התחילו 3 ימים מלאים לפני הלידה בפועל.
אני מרגישה שזו קצת הסתכלות.
אנחנו עושות השתדלות, ומשם זה כבר לא בידיים שלנו.
בגדול
חשבתי שאפידורל ישפיע ואהנה מהתהליך
תכלס- לא השפיע. הרגשתי יופי כאבים וצרחתי יפה מאוד
את כולם העפתי מעבר לדלת מהפדיחות. אני כולי קטנה ועדינה וצרחתי כמו אריה
בדיעבד הסתבר שהצירים שכבר לא התאפקתי וצרחתי היו צירי לחץ
וזה היה תוך 3 לחיצות וכולו בחוץ ברוך השם
לא באתי מוכנה לסבול פשוט ואז שרצו לשים לי אפידורל חדש החמוד כבר היה צריך לצאת
זה היה עם בעלי ואמא וגם אחות כי לא לקחתי בחשבון את הכאבים
בתכלס העפתי את כולם מאחורי הדלת
שום דבר הלידות שלי לא הלך איך שתכננתי.
למדתי על בשרי שהעיקר שאני והילוד נצא בריאים ושלמים.
היו לי חלומות? כן. שום דבר מזה לא התחבר למציאות..
וניסיתי מאוד לחבר..
לידה ראשונה מכשירנית בלי אפידורל.
אחריה כולם קיסרי
כואב. תודה על הפורפורציות!עכבר בלוטוסמרגיש כואב
את נשמעת גיבורה ממש!!!!!!
זוועת עולמים.
לא מאחלת לאף אחת..
רק טוב=)מאמינה שזה מזמן טוב וזה גם מייצר ציפיה והתרגשות לקראת הלידה.
מה שכן, אחרי שאחת הלידות שלי הלכה ממש ממש לא לפי התוכניות שלי, היה לי מאוד קשה להשלים עם זה ולכן לקראת הלידה הבאה התכוננתי מראש לכל האפשרויות וכן הרצתי לי תרחישים איך אני אתנהל יותר טוב אם זה יקרה שוב וזה נורא הרגיע אותי.
בפועל ב"ה היתה לידה מושלמת!
עכבר בלוטוסאולי פשוט לחלום על התינוק לא על הלידה עצמה..
כי יש מלא מלא הסתעפויות לאיך לידה יכולה להיות
תודה!עכבר בלוטוסבחוויה שלי הלידות היו טובות, זה הסיפור שאני מספר לעצמי עכשיו.
ז"א זה מאוד משנה איך מעבדים את הלידות, באיזה עין רואים אותן. מה זוכרים מהן.
ילדתי בלי אפידורל ובלי דולה.
אחת הלידות בשיא הקורונה עם מסיכה כל הלידה(!!) בקושי נשמתי עם זה וזה לא זכור לי כזה נורא בדיעבד. לידה אחת הייתה מצוקה נשימתית ומיד אחרי הלידה התינוק הועבר לפגיה. זה היה מפחיד מיד אחרי הלידה להיפרד מהתינוק ולדעת שהוא מחובר לצינורות, כ"כ לא התאים לרצון שלי אבל נניח את הלילה הזה ישנתי טוב.. . הלידה הייתה ממש בסדר והאשפוז בגלל הפגיה דווקא יותר מאתגר. אבל הזיכרון שלי בסה"כ שהייתה לידה מהירה וטובה.
בכללי לדעתי ההתאוששות לא פחות קשה לפעמים מהלידה. הלידה כאב חולף והשבוע שבועיים אח"כ במידה מסוימת קשים יותר עם כל ההתכווצויות, עצירות, כאבים בהנקה, עייפות, הורמונים וכדו. אולי יש שיחלקו עליי.. אבל זו הרגשתי.
לדעתי חשוב להתכונן מבחינה מנטלית, לבוא עם תפילות ותחינות ללידה קלה למלווים טובים בכל הדרך.
ובגשמיות להשתדל שהמלווה המועדף יגיע ללידה וידע מה חשוב לנו ושכל מה שיכול להיות בשליטה שלנו יהיה. כל השאר, פתיחות לקבל את המציאות כמו שהיא ולהאמין שהיא מדוייקת לי מאת ד'.
תודה!
נתת לי כיוון לעבודה
לידה ראשונה- מרוצה מאוד. מדהים. חיבור לאורך כמעט כל הלידה. היתה דולה. בדיעבד יש מצב שזה עזר. לידה ללא אפידורל
לידה שניה- חוויה קשה, לא נעימה, לא הצלחתי להיות קשובה, וזה מאוד תלוי בגורמים שהיו סביבי, לא היתה דולה, ללא אפידורל. והיא היתה הרבה יותר מהירה בפער ועדיין...
הדבר היחיד שהיה לי חשוב שיהיה מינימום כאב (פחדנית שכמוני)
וכמובן שאני והתינןק נצא שלמים בלי שום נזק חלילה.
עם אפידורל, בלי אפידורל, לא ממש התייחסתי לזה, במים, מהר, קצר... זה לא משנה, העיקר שלא יכאבבבב...חחח
ומאוד היה לי חשוב, ותמיד התפללתי על זה, צוות נעים, וצוות נשי. והאמת ב''ה תפילתי נענתה, למרות האפידורל.
לא הרגשתי כזה הבדל משמעותי בין שאר הלידות...
גם הזריקה של האפידורל והתאוששות ממנו זה לא סוכריות..
לק"י
בלידה מהירה לא מספיקים להתענג על שעות של צירים. לכן הצורך באפידוראל קטן.
אבל בלידות איטיות יש את כל הזמן להנות מזה. ואז עם אפידוראל שעובד טוב, כואב פחות או לא כואב.
בשתי הלידות יצאתי עם תחושה מאוד מרוממת שעשיתי משהו ענק, תחושה של סיפוק ומשמעות, תחושה שהייתי גיבורה ואמיצה ויכולתי, רצון לחזור שוב על החוויה הזאת (טוב, לא דקה אחרי הלידה אבל כמה שבועות אחר כך כבר כן).
מההתנהלות בלידה הראשונה יש דברים שהייתי לא מרוצה, ויש דברים ששיניתי בלידה השניה בעקבותיה. יש דברים שרק בדיעבד הסתכלתי על הלידה ואמרתי למה? היה אפשר שתהיה יותר קלה, יותר מהירה וכו'. אבל זה לא פגם בכלל בתחושה המרוממת של אחרי. אפילו אפשר לומר שאחרי הלידה הראשונה שהייתה הקשה והפחות מוצלחת מביניהן יצאתי עם תחושה יותר מרוממת לעומת הלידה השניה שבאמת הייתה לידה קלה (כואבת זוועה, כן? בכל זאת לידה, אבל מהיר ונסבל)
בלידה ראשונה הייתי עם אפידורל, לדעתי הוא מאוד עיכב את הלידה. בלידה השניה הייתי בלי והשאיפה גם בפעם הבאה להיות בלי אם אצליח.
מצד שני האפידורל נתן לי לישון בלידה הראשונה וזה היה מאוד משמעותי אחרי לילה שלם עם צירים ויום שלם עם לידה שלא מתקדמת.
אבל לא הייתי מרוצה בלשון המעטה
יצאתי בטראומה
לידה ארוכה וקשה
היא לצאת עם תינוק בידיים
לא חשבתי על הלידה יותר מידי.
ידעתי שיהיה כואב מאוד לזמן מסוים ויעבור.
וככה היה🙌🏼
הלידה הראשונה שלי הייתה לידה שקטה טראומטית מאוד - ילדונת בת 20 שלא מבינה כלום מהחיים שלה...
השנייה הייתה טובה אמרתי לעצמי העיקר שנצא עם תינוק חי בידיים וזהו.
השלישית-קיסרי חירום , החלמה שמסתבכת פגייה ממושכת וצלקת ענקית שעד היום אני כואבת אותה
רביעית- וואו - לידת ויבק אומנם לאחר שנים אבל אני כבר לא צעירה וילדה קטנה, יודעת מה אני רוצה , יודעת לעמוד על שלי יופי יופי וב"ה הקב"ה היה בעזרי וילדתי תינוק מהמם ומושלם -אפידורל כמובן כי הייתי עם זירוז בשבוע מוקדם -35+ לידה ארוכה של כ 17 שעות
לידה חמישית- התחלנו כלידה רגילה ועברנו די מהר לקיסרי בהול-בהתחלה הייתי בטראומה ובפחד בגלל הקיסרי הקודם אבל עשיתי לעצמי הרבה מנטרות שהכי חשוב תינוק בריא ושלם , קומי מהר על הרגליים יש ילדים ותינוקת שצריכה אותך-ב"ה החלמה טובה ומהירה אפילו הפתעתי את עצמי.
אממה- היום שנה וחצי אחרי הלידה האחרונה אני שומעת מנשים שילדו שממש נהנו מהלידה ויצאו עם חיוויות טובות וממש ממש בא לי לחוות שוב לידה טובה, חיובית, לידה רגילה מרגישה פספוס אחד ענקק , *אם* נחליט להביא עוד 1 זה כמובן יהיה בקיסרי ויש לי לא מעט גורמי סיכון אז כנראה שנצטרך לגנוז את החלומות שלי
סה"כ זה משה שאנחנו משדרים לעצמנו , כי בסוף הרי חשוב זה אמא בריאה ותינוק בריא לזה אנחנו מייחלים כל ההריון , אבל כן חשוב לצאת עם חוויות והרגשות טובות
מה התדירות שהילד לא רוצה ללכת
האם מצאתם דרך לפתור את זה (בהנחה שאין בעיה נוספת מאחורי חוסר הרצון)
לפחות פעם בשבוע, לפעמים פעמיים
עוקבת כדי לקבל רעיונות איך מתמודדים 🤣
פעם הייתי נלחמת, לאט לאט הבנתי שזה לא בשבילי.
שיישאר...
אבל באמת לא יודעת איך להתמודד,
זה לא הגיוני שימשיך ככה כאילו כלום
כשהתאפשר נשאר, שנינו לא עובדים משרה מלאה אז רוב הפעמים זה התאפשר
מכיתה ג השתפר המצב והולך
הייתי מתחילה מלבחון שוב את ההנחה.
מה הוא אומר? למה הוא לא רוצה ללכת?
הילד בריא כשור
שבאים גם הביתה
קוראים לו בשבת לשחק
הוא אוהב בלי מסגרת
לעשות מה שהוא רוצה
ולא מחויבות לכל מני
ולא שמשהו בלימודים קשה לו
ואם זה תופעה מתרחבת של הדור הצעיר
אצלו זה התחיל מהמלחמה השניה באירן
בהתחלה הברזות מהצהרון ואחכ גלש לביהס
גם אצלי הילדים מבקשים לפחות כמה פעמים בשבוע להישאר בבית. סתם כי בא להם חופש. לא מנסים להמציא תירוצים אבל כן מבקשים לא ללכת.
טוב להם בבית הספר ויש להם חברים ועדיין חופש יותר כיף. תכלס מבינה אותם, גם אני הייתי שמחה ליום חופש מדי פעם.
אז לרוב אני לא מרשה, אבל פעם ב כן נותנת להישאר יום חופש בבית.
זכור לי מהילדות שגם אני הייתי מדי פעם מבקשת להישאר בבית סתם. אמא שלי תמיד הרשתה לי...
אני הייתי ככה וגם אחים שלי ואנחנו סביב גיל 30..
לא הסכימו לנו תמיד(תכלס כמעט ולא)
אבל מגיל מסוים כבר עשינו מה שבא לנו..
גם אצלי הילדים מבקשים להישאר
הבן שלי יותר מהבת האמת
אני מרשה לו ואז הוא מתחרט האמת..
אבל מדובר בנסיבות שונות. אם זה משום בריחה מקושי, לא בטוחה שהייתי מאפשרת כל הזמן. כן לצורך הפוגה,אבל לא מתי שבא לו האמת. אני אומרת שביהס זה בעיקר לצאת מהבית ולפגוש חברים ולנהל שגרה. הלימודים זה אקסטרה. אולי לחזק את זה שהוא טוב בלי קשר לתוצאה? אולי לבדוק באמת איפה הקושי ולהעמיק שם אולי ניתן לעזור לו?
אני עושה הפרדה בין בית ספר לצהרון. האמצעי בצהרון. רוב הזמן מאד רוצה להישאר. קרו מצבים שהוא פשוט ברח ולא נשאר לצהרון. הגדול יש ימים שלא רוצה ללכת לבית ספר. תדירות נגיד פעמיים שלוש בחודש. אני מציעה לו להישאר אם הוא רוצה. לרוב הוא הולך בסופו של דבר.
לא רואה צורך לפתור את זה כי זה לא דרמטי בעיני. אני לא מתרגשת.
בד"כ זה עלול להיות מכמה סיבות שתלויות בילד אבל נראה ששללתם את כולם אז בהחלט הייתי בודקת גם את המורה.....
(סיבות שתלויות בילד- ראשית והכי קריטי- קושי חברתי, שנית- קושי לימודי)
בית ספר זה מקום שאמור להיות בחוויה הבטוחה של הילד, אמור לבוא אליו בשמחה ובשבילי זה המצפן אם לילד טוב או לא....
הייתי בודקת כמה מעניין לו בכיתה, האם המורה מתנהג אליו בנעימות, האם המורה מאתגר אותו/מצ'פר אותו/האם יש מי שרואה אותו שם בכלל.
ובתור אמא- ב"ה עד כה לא קרה לי בכלל, ואפילו ההפך, הילדים שלי גם כשחולים ממש מרגישים שמפסידים... אבל, מדי פעם אני יוזמת להם יום כיף על חשבון הלימודים
ואז שומעת חודשיים כמה לימודים הם הפסידו ביום המסכן הזה..... שיהיו בריאים.
עברנו הרבה בתים במהלך הנישואים ועכשיו אנחנו בבית הנוכחי כבר 8 שנים עם 9 ילדים ב"ה
למרות שהבית לא גדול אנחנו מסתדרים פה יפה כי החדרים יחסית גדולים
אנחנו צריכים לעזוב פה עוד כחצי שנה כי בעלי הבית צריכים את הבית, ואנחנו מחפשים כבר כמה חודשים וכל מה שאנחנו מוצאים או שבור וישן (מוכנה להשקיע אבל מחיר השכירות לא שווה את הבית)
או מאודדדדד יקר.. אנחנו משפחה לא קטנה
או קומה גבוהה בלי מעלית (שגם על זה הייתי מתפשרת אבל יש לנו איזשהי מגבלה שלא אפרט)
אני רוצה לקנות בית!! שמתאים לנו!! ושלא יעשו לי טובות משכירי הדירות (דירת קרקע 4 חדרים, רוצה 6000 על דירה ממש ישנה ולא מתחוזקת, הדלתות שבורות הרצפה שבורה ברמה שיש חור! שאפשר ליפול ממנו. מוכן לרדת ל5500 בתנאי שלא מדברים איתו על כלום בבית)
כרגע יש לנו הון עצמי רק של 100,000 ש"ח ואנחנו לא זכאים לכלום
המצב הזה ממש מסתכל אותי
מחפשת גם בערים אחרות אבל מפחדת לעבור עיר בגלל שכל הילדים כבר במסגרות שטוב להם שם והם כבר רגילים.
מכירות מקום שבו תנאי המחיה נורמליים? שכירות סבירה ותמורה נאה למחיר? קניית דירה באיזשהי דרך אחרת?
קשוח לעבור דירות
קשה למצוא דירה נורמלית במחיר שפוי
וקשה עוד יותר לקנות דירה בארץ
תתפללי, השם גדול
זה העיצה היחידה שיש לי לתת לך, מניסיון. תמיד ב"ה הוא שלח לנו את הדירה המתאימה לנו
שולחת חיבוק ותפילה
אין לי עצות בשבילך רק הזדהות, חח
ב''ה יש לנו תשעה ילדים ואנחנו אומנם גרים בדירה משלנו אבל היא 3 חדרים 80 מ''ר. קשוח בטירוף!!
וגם אנחנו לא רוצים לעבור דירה לעיר אחרת בגלל המוסדות של הילדים.
אנחנו מנסים למצוא דירה אחרת בתקציב שיש לנו ואין!!! זה פער של מליון וחצי שצריך להוסיף באיזור שלנו ואין לנו את זה..
אני השלכתי את זה על הקב''ה ואני מחכה לישועה!!
מחזקת את עצמי בזה שב''ה אלו הצרות שלנו ולא בבריאות או ח''ו בחינוך ילדים.
בע''ה מאחלת שתגיע לכם בקרוב ישועה!!
והשאר ישנים בחצי חדר שסגרנו מהסלון.
הקטנה איתנו בחדר..
ניסינו את כל האפשרויות שרק אפשר למצוא דירה אחרת או להרחיב את הקיימת אבל הכל תקוע..
אני מאמינה שבכל רגע נתון הקב''ה יכול לשנות את המצב ואפרסם את זה בע''ה
שה' ירחיב גבולך!!!!
ישפיע עלייך את כל הישועות!
ריגשת אותי ממש ממש ממש!
אני מתרגשת מכך שלמרות שהבית קטנטן זה לא השפיע עלייך בהחלטה של להביא ילדים ובזכות זה שתזכי לשפע בלי די.
(לכל השאר, כמובן שזה הכי תקין שכל אישה תחליט כרצונה וכרצון בעלה וכל החלטה היא טובה, פשוט התרגשתי מהבחירה הזאת)
אני לא מרגישה גיבורה ... מצחיק שבדיוק את המילים הללו אומרים לי אנשים שבאים לראות את הדירה ולא מאמינים שאנחנו מגדלים בה תשעה ילדים בליעה''ר .
לגבי להביא ילדים לדירה קטנה האמת שלפני שנתיים כשהילדה השמינית נולדה כבר האמנתי שנעבור דירה מייד ואז אחריה הגיעה התשיעית המתוקה וזה עדיין לא קרה. מתחזקת באמונה שזה יגיע בקרוב!!
אני עם 3 ילדים, בדירת שלושה חדרים 65 מ"ר
וכבר ממש קשה לי...
יש לנו פינוי בינוי באופק בעז"ה, אבל יקח עוד 10 שנים כנראה...
תני לי טיפים!!
משתדלת לחיות באמונה שזה מה שטוב לנו כרגע..
לא שומרת בגדים או כלים שאני לא צריכה.
משתדלת לשמור על בית מסודר וארונות מסודרים עד כמה שניתן..
לפני הלידה האחרונה לא היה לי מקום לבגדים אז קנינו ארון של דלת וחצי מאיקאה שעומד לי בכניסה לחדר שינה ושם אני מאכסנת את הבגדים של הקטנות. זה עומד תקוע בכניסה לחדר כי אין מקום אחר בבית לשים את זה וזה גורם למעבר צר של חצי מטר כניסה לחדר אבל אין ברירה .. מסתדרים
מה עם להשכיר את הדירה שלכם ולשכור דירה אחרת יותר גדולה? היא בטח תהיה יקרה יותר אבל בטח יהיה קל יותר לעמוד בהפרש החודשי מאשר בהפרש קניה של מיליון וחצי שקל..
שכנראה נלך עליה אם לא תהיה ברירה.. היינו בעבר שוכרים ומשכירים וזה היה קשה ..
בכל מקרה נצטרך להוסיף כמה אלפים טובים על ההפרש של השכירות ואת זה נעדיף לתת למשכנתא.
לכן מעדיפים לעבור לדירה משלנו.
צרות של עשירים;)
אם תרצי לרשום לי בפרטי מה הסגנון שלכם, מכירה כמה מקומות טובים יחסית זולים.
בפריפריה יש דירות יחסית זולות או בחריש. חשבתם אולי על קרוואן כפול?
אם יש צפי לעזרה מהמשפחה בקשר לדירה? 100,000 זה סכום נחמד מאוד, אבל נראה לי שעדיף לשמור אותו לאירועים ולשמחות.
המחירים פשוט מטורפים ולא מצדיקים בכלל את הרמת חיים.
לא שאצלנו אפשר לקנות דירה ב- 100 אש"ח - אולי חדרון.
אבל בשכירות של 5000 ש"ח מקבלים דירת 5 חד' חדשה ומרווחת.
אני חושבת שהשאלה שלך זה הרבה מעבר לדירה כאן ועכשיו.
אתם צריכים לעשות תכנון כלכלי ארוך טווח ולחשוב איך אתם מגיעים לדירה ומה אתם צריכים לשנות בחיים שלכם כדי להגיע לדירה.
ואני אגב חושבת שהדרך לדירה עוברת בדירה להשקעה בפריפריה.
100 אש"ח זה קצת נמוך אבל כדי להשלים להון עצמי לדירה להשקעה המרחק הוא לא כזה גדול כמו לקנות דירה לעצמכם.
תתחילו מ:
כמה כסף פנוי יש לכם כל חודש?
כמה אתם חוסכים?
מה פונציאל הגידול במשכורות שלכם?
אילו חסכונות יש לכם? יש קרנות השתלמות?
אגב, למה אתם לא זכאים למחיר למשתכן?
תלוי איפה אבל אני מכירה שזול יותר
אגב, ניגשתם להגרלת דירה בהנחה? המימון של הבנק הרבה יותר גבוה ונדרש הון עצמי יותר נמוך עקב כך. חבל לא לנסות
מה לגבי הגדלת הכנסה?
חיבוק 
מהמרכז
בשביל זכאות, וגם אז התורים ארוכים מאוד להמתנה
לא נראה לי שמשפחה עם 2 הורים עובדים תהיה זכאית
לק"י
בן הארבע ויתר לאחיו הגדול על התור במחשב.
"את יודעת למה ויתרתי לו? כי הגן שלנו הוא גן של אהבת חינם".😍
(הגננת שלהם כנראה החדירה בהם את הנושא טוב טוב).
בן השנה מפגין תכונות גבריות- כשהוא רואה ילדים משחקים בכדור, הוא יכול לזחול אליהם במרץ, כשהוא חדור מטרה להגיע לכדור😅
ובנוסף, הוא מתיישב ליד ילדים שמשחקים במדבקות/ קלפים, ודופקים על הרצפה כדי להפוך אותם, ודופק גם הוא עם 2 הידיים על הרצפה😂
מאפשרת בלי מצפון
מאפשרת רק בחדר פנימי כדי שהשכנים לא ישמעו
אין על מה לדבר
מחביאה לפני שבת משחקי מוקצה
לא מחביאה, הילד מבין שלא מסכימה ומתגבר
לפני שבת אם אני רואה, לא דווקא מחביאה. יכול להיות שהיא רואה ומבקשת ואני מסבירה ששבת ומציעה תחליף.
אם היא מוצאת בכל זאת משהו מוקצה ומשחקת בו אני מסבירה ששבת ואסור, בדרך כלל היא מבינה
ושוב אני מציעה תחליף של משחק שיעניין אותה, שהיא לא תשתעמם...
אגב גם לבן שנתיים אני משתדלת לקחת משחק מוקצה אם הוא מוצא, למרות שאני לא תמיד יתעקש איתו אם הוא יצרח.
לא מחביאה, הילד משחק, אני מבקשת שיכבה והולכת, אם הוא משתף פעולה מצויין, אם ממשיך לשחק מתעלמת.
מקסימום מבקשת עוד פעם, ואם הוא ממשיך מתעלמת מזה ומחכה שיפסיק לשחק בזה מעצמו. אני מאמינה שככל שהילד גדל ושומע יותר פעמים שאסור בשבת, בסוף הוא מבין ומפנים.
אפשר תכלס להחביא מראש, אבל אני לא בנאדם שעומד בכזו רמה של סדר של החבאה והוצאה של צעצועים אז אפילו לא טורחת לנסות
העבודה הקשה היא מול האחים שלה, שמזדעזעים... השכנים - יתמודדו הם יודעים שיש לנו ילדים קטנים (ושאחת מהם מיוחדת).
לא רק בגלל הילד עצמו יצא כבר ששכחתי לכבות ובטעות התיישבתי ליד וזה הפעיל את הצעצוע.
אני לא נאבקת על שבת, אם הילד ישאל אגיד שזה מוקצה אבל לא אריב על זה.
עם הזמן הם מבינים שלא עושים את זה בשבת
אם שוכחת האמת לי לא כזה אכפת, אומרת לילד שזה לא לשבת וממשיכה בחיי. לבעלי יותר אכפת, אז בדכ הוא לוקח לילד, מסביר שאסור.
יש לקטנטונות שלנו משחק שמנגן ומסתובב. כל שבת אנחנו שמים אותו בצד.
וכשהן מסתכלות עליו בערגה, אנחנו אומרים להם שעכשיו שבת ולא משחקים בו.
זהו.
אומרת פעם אחת שמוקצה (לפעמים גם זה לא) ומשחררת.
תהיתי בשבת האחרונה אם אני מידי משחררת, תודה לכן על המענה. נרמלתן אותי.
בד"כ מעלה למעלה כי כשזה מעורב עם המשחקים האחרים תמיד זה נלחץ בטעות...
כמה פעמים קרה ששכחתי והוא שיחק, אמרתי לו שבשבת ה' רוצה שנשחק במשחקים מעניינים אחרים ובוא נשים את זה ביחד בארון ונחזור לזה במוצ"ש, דווקא זרם יפה... אולי הוא קטן מידי...
ואם לא והשתמשו אז זה יותר בהתאם לילד מאשר בהתאם לגיל
גיל 4 זה תחילת גיל חינוך וזה הרבה עניין של איך זה יתקבל אצלו..
אומרת שמוקצה ולרוב הוא ממשיך
בגדול, אצלינו זה 4. יש למשחקים מנגנים מגירה סגורה והילדים יודעים לא לפתוח בשבת. זה לא מול העיניים אז בד"כ אפילו לא חושבים על זה. אם יש משחק שקשה להם במיוחד, אנחנו שמים יחד איתם לפני שבת במקום מיוחד ולא נגיש.
כמובן, הכל עם דיבור והסבר כדי לבנות הרגל ארוך טווח.
אומרת פעם אחת ומשחררת...
טיפקס לבןהתחילו לעלות בי הרהורים/ערעורים על מה שאני מרגישה
בעלי מביא את הילדה בבוקר והיא עוברת לידיים של המטפלת בלי להתנגד
אבל בבכי
כשאני מגיעה לקחת בדרכ הם בריכוז והמטפלת קוראת סיפור או משחק...
והיא יושבת קפואה ולא נעמדת או רצה אלי...
עד שאני מרימה אותה ואז היא "מרשה לעצמה" להניח את הראש ולחבק
ואז יש נפנופים מאוד מחויכים ונשיקות באויר למטפלת
וכשאנחנו יוצאות ואני ושאלת איך היה היא מגיבה בחיוך ואומרת כיף
וכיף לי עם...
מאז שנוחתות בבית בכי על כל שטות
עד שמתאפסת...
מין תמונה מאוד מבולבלת...
מה הייתם חושבות/ עושות??
שימושיתלא יודעת, אבל תקשיבי ללב שלך ואל תהססי להקליט (מה שמותר חוקית) לבוא באמצע היום ולדרוש להסתכל במצלמות
ובאיזה אמצעים?
לגוף של התינוק/פעוט אבל לא להשאיר נגן בעגלה
יש עמותה מטה המאבק למען הילדים, שיש להם ייעוץ והדרכות מפורטות מה לעשות
עכשיו הסתכלתי הבעיה שהם רוצים שם של המטפלת/ משפחתון בשביל לתת יעוץ
כה זה נראה
מה הבעיה בעצםז?
ומה הבעיה לומר את שם המטפלת או המעון?
תתייעצי עם מטה המאבק למען הילדים
אם המקרה המזעזע באריאל זה גן מתחת גיל 3 כמו מעון או גם מעל גיל 3 שזה בעצם גן עירייה??
בכל אופן מזעזע ומפחיד מאוד.
רק לגבי הבכי של הילדה, כולם אצלי (5) היו חוזרים מהמעון/ מטפלת/ גן 3 ובוכים ומתפרקים במשך שעות אחרי המסגרת, נראה לי המעבר הזה מאוד קשה ומציף, לא בהכרח מעיד על התעללות חלילה.
שחשוב להכיר את המטפלת באופן אישי
להתרשם ממנה שהיא ראויה לתפקידה
ואם זה משהו שמתחלף ולא נגיש
זו נורה אדומה ראשונה
שמשהו עלול להתרחש
(וזו גם הסיבה שלא שמתי במעון את הקטן
אלא בחרתי מטפלת פרטית באופן אישי
בגלל ניסיון לא טוב עם מעון
ולא חלילה שהיתה התעללות
אבל היתה הזנחה מובנת מעצם התנהלות המונית של מעון)
לדעתי להקליט. לא שאני יודעת איך. ושם באריאל גם הקליטו והנחשות עשו הכל בשקט. אבל באמת שזה משהו קיצוני ברמות הזויות. לא יודעת מה אעשה עם המסגרת כשיהיה רלוונטי. נראה.
בכוונה לא קראתי כלום על זה כי אחרת אני לא אישן בלילה
הילדים התנהגו בצורה חריגה?
כי אני זוכרת שאצל כרמל מעודה אמרו שהילדים הלכו וחזרו בכיף
אוף. איזה נורא זה
לא יודעות להסביר.
רואה פה למעלה שספציפית זה לא המקרה אבל מכירה אישית מקרים כאלה.
גם אחד הילדים שלנו עבר התעללות במעון, ובדיעבד היו הרבה סימנים אבל עוד חפני שהיו הסימנים הברורים החמורים היתה לנו מן תחושה שמשהו פחות טוב קורה. לא ידענו לשים את האצבע ואמרנו לעצמנו ששום מקום לא מושלם, ונמשוך את הכמה חודשים עד סוף השנה, אבל בדיעבד, וכותבת גם לפותחת @טיפקס לבן אחד הדברים שהבנתי זה שאם ילד לא בטוב אחר הצהריים ובבית אז משהו לא טוב לו בגן.
זה לא בהכרח התעללות יכול להיות אלף דברים, אבל ילד לא פורק אחהצ שלם רק כי מישהו לקח לו את הבובה. ובמעון ישנים צהריים אז ברגיל הוא לא אמור להיות גמור מעייפות.
תשימי מקליט, תראי אם יש מענה לבכי, איך מדברים אליהם, וכו.
ילד אם היה לו סהכ טוב בבוקר צריך לשדר שטוב גם אחהצ. כיף לי זה חא אומר כלום. יכולים גם ללמד אןתם מה להגיד
דיסקליימר - לא יודעת מה בדיוק החוק היום ואני לא ממליצה לעבור על החוק בשום אופן באמת כמובן תעשי מה שצריך בגבולות החוק.
אבל בכנות בואי, את רואה איזשהי מטפלת שתובעת הורה כי הוא הקליט והמקליט היה בתיק ולא על הילד? את יכולה לדמיין שופט שמקבל את זה ולא מבין שהיה פה חשש של ההורה בתוך כאוס?
לא יודעת נשמע לי חששות רחוקים.
ושוב- יש דרך חוקית אז כבר עדיף ללכת איתה ולא להסתבך. אבל לא חושבת שהחשש מההבנה המדויקת של החוק צריך להיות מה שחוסם הורה.
תלונה והמשטרה פתחה מצלמות.
עזבי אם לא נחשפת שמרי מרחק. זוועות
לבדוק כמה זמן יש בכי עד שנענה ואיך נענה.
איך מנסות להרגיע.
איך מדברות לילדים (אני הוצאתי ממטפלת ששמעתי אומרת לילד ''חכה מה אני אעשה לך'' למרות שאני מניחה שלא עשתה כלום. נורה אדומה בעיני).
בעיקר להקשיב סביב השכבות והאכלות שאלו הזמנים הכי קשים.
לנסות לדמיין את הסיטואציה כדי להבין מה שקורה שם, קשה לפעמים להבין בהקלטה.
כמובן לכבד ולדלג על שיחות פרטיות... כן להקשיב לכל השאר.
בע''ה מקווה שתיהי מרוצה ממה שתשמעי❤️
וגם בעלי לא אוהב
🙁
יש מסעדות שיש בהם ממש תבשילים
או שמכינים משו ממז זריז כמו פסטה מושקעת או דג או גם וגם
ולהכין פסטה מבחינתי זה קשה🙈
כן, גם יבשה בלי רוטב
וגם אז בדרך כלל תבשילים ממש קלים שלוקח לי גג רבע שעה להכין
(למרות שאני לא שונאת לבשל, בדרך כלל פשוט אין לי כוח)
זה פשוט עוזר שיהיה אוכל מבושל שאני לא יצטרך לעבוד עליו יותר מדי...
ואגב מבחינתי אוכל מפנק זה לגמרי סנדוויץ' מושקע או סלט או חביתה, משהו בסגנון הזה, שזה אין לי בעיה להכין
והרבה פעמים כשאני כן מבשלת זה רק להכין קוסקוס משקית, או לזרוק פסטה לסיר או אורז וירק קפוא (יש לי כיריים עם טיימר אז זה ממש פשוט מבחינתי. להרתיח מים, לשים את הפסטה או האורז להדליק טיימר וזהו) מוסיפה לזה עגבניה חתוכה, סלט, שניצל תירס, משהו משימורים וזה ארוחה
אפשר גם קפואים שהולכים בתנור כמו צ'יפס קפוא וסויה כלשהי, זה ארוחה ב2 דקות
כנל דג סלומון או מושט, לזרוק תבלינים ולתנור
קיצור כמה שפחות השקעה ועדיין לקבל אוכל מבושל😅
כשאני ביום חופשי אני מעמידה כמה סירים וזה במקרר לכל השבוע,
מרק גדול של ירקות ועוף, יום אחד נאכל כמרק עם שקדי מרק יום אחר עם קוסקוס
תבשיל עדשים כתומות (5 דק' עבודה)
קציצות וירק כלשהו
ואז נשאר רק לסגור פינה של אורז וכדו' .
אפשר ביום חופשי או אור הצהריים - ערב שיש אנרגיות.
ויש שאריות אבל לא תמיד בא לי אותם
וגם כשכן, זה מספיק מקסימום ליומיים
מוצאים מתכונים של שגר ושכח בתנור (ארוחה שלמה בתבנית אחת)
קונים נינגה גריל
עושים תורנות- פעם את ופעם הוא
לוקחים קופסאות אוכל מאמא/ חמות
בגדול מטלות ועבודות בית זה לא כיף… אבל אין ספק שמבין המטלות אוכל זה משהו שיותר קשה לוותר עליו
מזמיים מבשלת פעם בחודש שמכינה בסיסים של כל הארוחות ומקפיאה
עושים אותו דבר לבד...
מכינים ביום חמישי/שישי כמות לשבוע (אני מכינה שניצלים, עוף על שיפודים וקציצות ושתי מרקים) חלק מקפיאים וחלק שומרים במקרר לראשון-שלישי
וצמודה למיטה שלי עדיין המיטחברת וזה כל כך נוח ככה
כי הוא יונק מלא גם בלילה ואז הוא מתגלגל למיטה שלו בכיף
הבעיה שהוא נעמד וזה מסוכן!!!!!
יש לכן רעיון מה אפשר לעשות במצב כזה?
הוא ישן איתי בסוף ואני אוהבת את זה מאוד כי נוח לי ככה להניק אותו גם
המיטה שלי לא יכולה להיות עד הקיר כי יש כמו עמוד כזה בקיר שגורם לרווח
בין המיטה לקיר וזה גם מסוכן אם ישן שם
אני בשלב כזה הייתי שמה מזרן ליד המיטה שלי. התינוק היה ישן עליו (בדרך כלל נרדם במיטת התינוק ועובר לשם אחרי הנקת הלילה הראשונה), וכשהיה מתעורר לינוק הייתי מרימה אותו אליי למיטה ומשכיבה אותו בצד הפנימי (כשהמיטות מחוברות כמובן), וכשמסיים לינוק מחזירה למזרן.
ממש קר מלחיץ אותי קצת
ויש לי חשש עם הקטע של המזרן
שיתחיל לטייל בבית בזמן ישנים 🤭
אבל עדיין באמצע הלילה הוא יכול ליםול גם אם הוא יודע לרדת..
הבן שלי קצת יותר קטן משלך וראיתי שכתבת שלימדת אותו לרדת, אז בזכותך ניסיתי למרות שהייתי סקפטית וזה עבד(:
לבנות את המזרון בגובה של המיטה שלך ולהוציא את הדופן שיכול לעלות ולרדת.
קצת קאדר, אבל ממש בטיחותי, לחבר כשהוא ער להוציא בלילה כשישן
הבעיה היא כשהוא מחליט פתאום להעמד ואם חלילה לא אשמע 🤦♀️
אני מניחה שהקטן יותר יצליח להירדם כי עד לא מזמן הוא היה ישן צהריים.
אבל ילד בן חמש שלא רגיל לזה, רגיל לישון בשבע. הוא יהיה ממש עייף אם לא ישן לפני, יש טיפים לגרום לו להירדם בצהריים?
לפני ליל הסדר לא הצלחנו, הוא שכב יפה 20 דקות ואז קם.
ואז להעיר אותו מוקדם באותו הבוקר?
ככה יהיה עייף בצהריים
יש ילדים שזה מצליח איתם ויש ילדים שפחות..
אז הוא יהיה עוד יותר עייף
דווקא ניסיתי למשוך אותו קצת הערב, (מאותה מחשבה שאת אומרת) לא הצלחתי, לכן אני יותר דואגת על מחר.
אם לא יקדם ממש יחמיר את המצב
אם הוא יצליח לשרוד גם בלי לישון, או שמקסימום ירדם איפה שהוא במהלך האירוע, אז לא נורא.
אם הוא יהיה עייף ועצבני כל הזמן, אז פחות כדאי.
אפשר לנסות להשכיב אותו.
להסביר לי שכדאי לו לנוח כדי שיהיה לו כח לערב, אבל לקחת בחשבון שלא בטוח שהוא ישן.
אפשר גם לתת לו לנוח בלי להירשם, אולי זה קצת יעזור.
(גם שנ"צ לא בטוח ימנע את זה, אבל יקל)
כשאתם נוסעים לשבת בשבתות קיץ הוא מצליח להישאר ער בארוחה?
כדאי בכל מקרה להביא איתך עוד עגלה, שתוכלי להשכיב אותו לנוח באולם עצמו.
אם זה אירוע חתונה מדרגה ראשונה, כדאי אם אתם יכולים, להתפצל שבעלך יחזור קודם עם הקטנים ואת תהיי חופשיה בהמשך הערב להנות בלי לטפל במישהו ובלי להיות מוטרדת מהעייפות שלהם.
לגבי שנ"צ, אם הוא לא נרדם אפשר לשים לו פודקאסט עם סיפורים/ שירים רגועים ואז גם אם לא נרדם לפחות הוא ינוח ויהיה אסוף יותר בערב.
ולפעמים עצבני עד שהוא עובר את הגל של העייפות ואז מתאפס ונרדם ב12.
תודה על העצות!
אנחנו נביא כבר שתי עגלות, לתינוק ולקטן, אין לי עוד עגלה לבן 5, אבל הוא גם לא נכנס בעגלה, כן חשבתי להביא שמיכה בשבילו ולעטוף אותו באיזה פינה
או בעגלה של השני, אם הוא לא משתמש בה.
תביאו שמיכת פוך עבה ועוד שמיכה לעטוף אותו ותשכיבו אותו בצד איפה שהוא. אם יעזור לו כיסוי עיניים ואולי גם אטמי אוזניים או את הקשת הזאת של האוזניות שמשתיקות רעש. ולפעמים הם כל כך עייפים שהוא יישן טוב בתוך כל הרעש הזה.
היינו מביאים מזרון של ספורט ומשכיבים שם את הילדים הגדולים יותר
לפעמים האנדרנלין משחק תפקיד כפול
גם מפריע לשנצ וגם עוזר באירוע עצמו
מה שהייתי עושה זה מקלחת מוקדם
מנמיכה רעשים בבית
ובעיקר מורידה הילוך... גם אם לא ירדם לפחות ינוח
ולאירוע עצמו מביאה פיגמה
ודואגת שיהיה לו פינה נוחה לקרוס אם יצטרך
לידו עד שנרדם. לא לחשוב שהוא יצליח לבד בלי עזרה להשתיק את הרעשים באמצע היום ולישון. וזה באמת יכול לקחת 20/30 דקות.
אני יושבת ליד, מבקשת שקט ועצימת עיניים, ואומרת שאפשר להירדם גם באור, עובדה שבנסיעות מצליחים להירדם גם כשצהריים. ומקפידה שישכבו ויעצמו עיניים. אומרת שגם אם בסוף לא ירדם, הוא חייב לשכב לפחות חצי שעה בלי לזוז כל רגע. שימצא תנוחה שנוחה לו, ואם צריך להזיז אז למצוא משהו איר נוח אבל זהו, עכשיו להשקיט הכל ולנסות לתת לשינה לבוא. ואין מכ לבקש לקום לפני שעוברת חצי שעה, וגם אם זז הרבה אני אתחיל לספור את החצי שעה כשיפסיק לזוז. בעזרת ה' יצליח להירדם.
לקחת בחשבון שלפעמים קמים משנצ עצבניים, אז להכיל את זה ולנסות לעשות את המעבר בצורה נינוחה, אולי לתת לו שוקו ובסקויט או משהו אחר שזה פינוק בשבילו, או איזה פרק מתוכנית לראות, כדי להתאושש בצורה רגועה. ואם בסוף לא, אז תנסי אולי לחשוב איך שיהיה לו איך לשים ראש בארוע ואם צריך בשביל זה להביא משהו מהבית שיקל עליו.
משעה וחצי לפני שרוצים שישנו להחשיך את הבית בהדרגה ולעשות אמבטיה טובה.
יש לך מי שיהיה איתו בבית בבוקר? פשוט לא להעיר לגן . ואז יהיה פחות 'גמור' בלילה
מתקלחים לפני
מחשיכים חדר
שקט
ואם צריך שמים מוזיקה שהם נרדמים איתה- יש כמה ביוטיוב שהם רגילים, למשל נעימות חב''ד לתינוקות, מוזיקת הרפיה לפני השינה..
אם יש רעש בחדר פטפוטים, משתדלים להיות ליד לוודא שהם לא מדברים.
עוד משהו שעוזר- לומר לעצום עיניים ולנשום עמוק ולאט. זה מרפה את הגוף וגורם להם לשקוע לשינה..
אף פעם. אבל זה כן שווה לנסות.
מקלחת, להחשיך ושקט.
לא להרדים (שירדם כבררר ואוכל ללכת להתארגן)
אלא להרדם יחד.
הגדול שלי גדול יותר
אבל הוא לא ישן צהריים מגיל שנה וחצי
וגם לא לפני אירוע/ליל הסדר וכו
מה שכן יצא לנו לעשות ועזר קצת(כי גוף במנוחה גם אם לא ישן זה עוזר)
זה פודקאסט/סיפורים/מוזיקה שקטה, לאיזה שעה-שעתיים במיטה
והבנה שהוא כנראה אכן יהיה עייף ואלה החיים.ת
אני הייתי מפחדת להשכיב על כיסאות או באיזו פינה- גם כדי שישימו לב שיש ילד וגם שלא ייפול מעצמו.
יש לולי שטח ממש גדולים, לדעתי בגיל 5 אפשר להיכנס
