בלידה הזאת מאוד רציתי לידת מים.
שבוע 39+3 שבת ח' אב אנחנו אצל ההורים שלי , 18:30 מתחילים צירים. כל 5 דקות בערך ציר.
בעלי מגיע ב19 בערך - מספרת לו.
יושב ואוכל סעודה מפסקת - אני לא מסוגלת..
חלק מהזמן זזה בזמן גל, חלק נחה על המיטה.
סיכמנו שיחזור בערך ב9.
9:20 הגדולים חוזרים עם סבא מהתפילה, ובעלי לא. הם הולכים לקרוא לו - הוא מסמן להם משהו ביד. אני מרגישה שאני חייבת לצאת כבר.
יוצאים בערך 9:45.
אבא שלי מעלה אותי לקבלה עם השקיות.
מבקשת שיקחו אותי ישר לחדר לידה כי אני יולדת מהר, לידה קודמת ילדתי במיון , ואני רוצה לידת מים.
אמרו לי קודם מוניטור ופתיחה - אי אפשר בלי זה להכנס לחדר לידה.
משחררת את אבא שלי, ונכנסת לוילון במיון.
חייבת לשירותים, הולכת להתפנות ועוד ציר. אומרת לאחות - היו לי 3 צירים בכמה דקות - אפשר בכל זאת להכנס לחדר לידה?
לא, יש פרוטוקול.
טוב, התחלנו מוניטור בעמידה.
אחרי זה עליתי למיטה לבדוק פתיחה - פתיחה 4.
מוזר לי ממש בחיים לא הגעתי בפתיחה כזאת קטנה - אבל זכור לי שזאת פתיחה שאפשר להכנס איתה לחדר לידה.
בודקים איתי אם הגשתי טפסים ובקשות ללידת מים - לא, לא ידעתי שצריך. אומרים לי שמעבירים את זה מהר לרופא שיבדוק אם יש אישור.
האחות שואלת שאלות - אני מביאה לה את הדפים של המעקב שתסתכל לבד ולא תפריע לי בשאלות.
בינתיים אומרים לי שבשביל לידת מים צריך פתיחה 5 אז צריך לעלות שוב למיטה. ואני לא מצליחה כל רגע יש עוד גל. האחות - חבל שתסרבי זה בשבילך כדי שנוכל לתת לך ללכת לחדר לידת מים - כשנגמר הגל , אמרתי לה שאני פשוט לא מסוגלת לעלות עכשיו, כבר אנסה.
מצליחה לעלות למיטה - פתיחה 5+ יכולה ללכת לחדר לידת מים.
בינתיים רואים את אחת התוצאות של הבדיקות שעשו לי בהיריון - שאומרת שאם נותנים מנות דם - לתת מנות דם מחוממות.
מגיעה לחדר לידה עם המיילדת אסתי המהממת! והיא אומרת לי שההמוגלובין האחרון 9.6 בודקים כמה עכשיו צריך לפחות 10.
אני מבקשת להכנס לאמבטיה לפחות לגלים - ואם יהיה צורך - אצא.
היא ממלאת לי אמבטיה, קשובה לכל בקשה. שמה הרפיה אבל אני שומעת חלש.
שמה מוזיקה בפלאפון - וזה עוזר לי ומרגיע אותי.
נכנסת למים. איזו הקלה.
מתלבטת אם לשים זרם מים בכל גל - אבל אין לי כוח לזה.
בעלי מגיע ב"ה. מדברת איתו 2 דקות והגלים ממשיכים.
הוא מתלבט אם ללכת לסיים את הקינות שהוא לא אמר ולחזור עוד כמה דקות.
ואז פוקעים המים - אומרת לו לקרוא למיילדת.
הוא בודק רואה אותה מדברת , אומר לי היא מדברת..
אני: תגיד לה לבוא עכשיו !! (כבר מרגישה לחץ למטה) . היא באה - ההמוגלובין שלך מעל 10 אפשר ללדת במים!
אני על הצד במים - עושה פו פו פו , לא מרימה קול, ואחרי 3/4 פעמים כאלה הראש יוצא. ואז אני לא מרגישה לחץ. אחרי קצת זמן המיילדת אמרה לי כדאי עכשיו ללחוץ כדי שהוא כבר יצא - לוחצת ממש בקטנה והגוף יוצא - שמה אותו עליי. השעה 23:47.
מחכים קצת והאחות רוצה שאצא ללדת את השיליה על המיטה. ושהיא תראה את עוצמת הדימום.
חותכים את חבל הטבור, אני הולכת למיטה.
מחכים קצת עם השיליה, הנסיך קצת עליי ואני מתאוששת.
הלחץ דם גבוה.
נותנים לי פיטוצין - אמרתי מראש שאני רוצה בגלל קרישי דם שהיו לי בלידות קודמות.
המיילדת אחרי כמה זמן אומרת שכדאי שאלחץ - אומרת לה שלא רוצה ללחוץ כדי לא להזיק לרצפת האגן. אני נושפת אבל זה לא עוזר להוציא את השיליה. היא מציאה שתעזור לי עם לחיצה אבל זה קצת יכאב - מוכנה לנסות ואומרת לה שאם יכאב לי מדי אגיד לה להפסיק. היא לוחצת בעדינות ואני נושפת והשיליה יוצאת שלימה ב"ה.
בערך ב00:10.
הוא נולד 3.840 הכי גדול שלי - אם היה נולד קצת יותר גדול - היו צריכים לבדוק לו סוכר, שמחה שלא.
אני מניקה את הנסיך הקטן ,
אחרי זה הולכת לשירותים בחדר לידה ואחרי זה מתקלחת.
אחרי המקלחת מתלבשת וכשמסיימת מרגישה מסוחררת - המיילדת מחזיקה אותי ופתאום אני נופלת באות כמה מיילדות ועוזרות לי לקום לכסא גלגלים.
אסתי המיילדת לוקחת אותי למחלקה מעבירה אותי לזיוה האחות. אני מודה ממש לאסתי והיא מביאה לי חיבוק ומילים טובות.
היה לי מאוד חשוב להיות בחדר שלא ישן בו גבר.
ויש חדר שאומרים שהמזגן התקלקל - אז לא מכניסים לשם אף אחת - אני רוצה לנסות.
מסתבר שיש מזגן שעובד חצי ומאוורר - ממש נעים בחדר ואני לבד! בדיוק כמו שרציתי ב"ה.
הדימום ממשיך ומתלבטים מה לעשות. כל כמה זמן זיוה האחות באה לראות מה איתי.
בערך ב3 וחצי בעלי הולך ואני צריכה לשירותים, קוראת לזיוה, הולכת איתה צעד ומסתחררת ממש.
היא מחזירה אותי למיטה ומחליטים לקחת אותי לחדר ניתוח לעשות ריביזיו- לבדוק ממה הדימום המוגבר אם יש שאריות שליה או משהו אחר.
מחליפה חלוק , מורידה תכשיטים ויורדים איתי לחדר ניתוח. הפל' נשאר בחדר בעלי בלי פל'. מבקשת שיודיעו לאמא שלי.
מזכיר לי את הגרידה שעשיתי בהפלה שהייתה לי.
מגיעה לחדר ניתוח רועדת כולי שמים עליי מגבות חמות, מחממים מנות דם לאחרי. המיילדת שלי נמצאת שם, המרדים (שהיה גם בהפלה) , האחות מהמחלקה והרופאת היריון בסיכון שעובדת שם גם מגיעה.
שמים לי חמצן ואז הרדמה.
קמה אחרי - אומרים לי שהיו קרישי דם, מגלה שאני עם קטטר.
מבררת כל הזמן לגבי הקטן - אומרים לי שהאחיות במחלקה שומרות עליו והכל בסדר.
ואני הייתי בטוחה שהולכים להגיד לי שאני עוברת למחלקה בלי ביות בגלל המצב. ב"ה שלא.
הולכת להתאוששות נותנים לי 2 מנות דם ו2 מנות פלסמה.
5 וחצי מחזירים אותי לחדר.
האחות זיוה אמרה לי שהנסיך הקטן ישן - ואם יתעורר היא תביא לי אותו. אני מתקשרת להורים ולבעלי לעדכן אותם.
בעלי מגיע לדבר איתי כמה דקות.
מבקשת כל הזמן שיוציאו קטטר.
בסוף ב2 בצהריים מוציאים לי סוף כל סוף את הקטטר ואני מרגישה יולדת ולא חולה.
