לא היתי שם ולא באף אחד מהם

אבל במאיר יש חצי מהחדרים פרטיים

ויחסית שקט שם כמדומני

אני יכולה להמליץ ממש על האפס הפרדה במעייני הישועה-מחלקה חדשה משופצת ויפה. חדרים מרווחים. ברור שרותים בתוך החדר.

חדרים של 2 -אבל חצי מהזמן  היתי לבד בחדר.

ממש מממש דממה שם לאורך כל שעות היום.

י ש לובי למבקרים בחוץ ככה שיש שקט בחדרים. אפשר לנוח בכיף . אפשר מלווה.

האחיות מהממות אחת אחת -באופן מיוחד אפילו.וזאת מחלקה קטנה אז יש יחס אישי .עזרו לי גם תמיד עם התינוק כשביקשתי.

והאוכל מושקע ממש ולראשונה בחיי אכלתי בבית חולים בכיף.

גם בחדרי לידה ובמיון יולדות הצוות היה מקסים.

היתי צריכה פיטוצין והמיילדת שמעה אשני מעדיםה טבעי כמה נשיתן וזרמה איתי לחלוטין ועזרה לי לזרז טבעי בלעדיו..

אפשר מלווה בזמן אפידורל.

ובכללי זרמו על כל בקשה שלי.

יודעת שלא שאלת

אבל בכל זאת נידבתי מידע אם יועיל לך או למיהשי אחרת

המחלקה חודשה והכל פרטי

אבל אולי טעיתי

אני גיליתי את זה רק אחרי שילדתי. עשינו שם סיור והראו רק את המחלקה החדשה..

זה היה לפני 6 שנים.

6 שנים זה מזמן

מדברת על חידוש מהשנה-שנתיים האחרונותגג

צוות מדהים, בכל הלידות ובכל מיני מצבים

אפידורל- קיבלתי במהירות ובעלי היה איתי (בלידה אחת כן אמרו לו לצאת, בשאר לא)

הפרדה בין ערביות ליהודיות

כן היתה הקפדה על שעות הביקור אבל לא בהגזמה

וכשפתחו בחדר שלי זולה העבירו אותי חדר ברגע שהתפנה

יש יעוץ הנקה

שירותים ומקלחת בתוך החדר

אין לי ב"ה ניסיון עם קיסרי

אוכל היה ממש בסדר, לא מדהים בכל הארוחות אבל לא זכור לי שנשארתי רעבה

על האוכל אני לא יודעת (אני לא נוגעת באוכל של בית חולים, לא נסיתי להסתכל אפילו)

המחלקה יפה והצוות מדהים גם בחדרי לידה גם במחלקה

2 בחדר ויש חדרים פרטיים אם התמזלת

יש מלווה כל הזמן,

זמינות אפידורל לא יודעת, לא ניסיתי

כן אם זה קיסרי מתוכנן אז יש ידידותי ומקצועי וטוב

אם חירום- אז אין מלווים, לכאורה (יכול להיות שתלוי בדרגת החירום. לי היה בהרדמה מלאה ובלי מלווה)

יש יועצות הנקה והטיפול בתינוק לידך אם התינוק אצלך

לגבי ערביות זה לא מוחלט. משתדלים להפריד. בתקווה שמצליח (כן מקפידים על מילדת יהודיה ליהודיה)

והמחלקה שקטה ונעימה

וגם במיון- יש חדרים. כמובן. לא וילון.

הייתה לי חוויה ממש טובה שם ב"ה

להרגשתי מאוד מקצועיים.

המיילדת הייתה מאוד קשובה וגם האחיות במחלקה.

2 יולדות בחדר באפס הפרדה. 

שירותים ומקלחות בתוך החדר. 

לא ראיתי יולדות ערביות 

מותר לבעל להיות גם בלילה.

יש יעוץ הנקה

בלינסון ומעייני הישועה רחוקים לי מדיי, שעה נסיעה בלי פקקים...

אם יש עוד חוות דעת, אשמח לשמוע 🙏

וגם לגבי ההתייעצות בהמשך, אשמח לשמוע מבעלות נסיון בלידות חוזרות

אולי בשבת אפשר לשלוח אותו להורים לכתחילה

ושתהיה לכם שבת זוגית?

ולדעתי כן כדאי שכנים בכוננות ליתר ביטחון שעה וחצי זה יכול להיות הרבה זמן

שיכולות לבוא לשבתות בקרבת התל"מ?

שאם תצטרכו ללכת בית חולים תוכלו להשאיר איתה?

אולי מתאים לכם להזמין את ההורים אליכם?

אולי שכנה שתוכלי לדבר איתה שתעשו את זה בכסף? גם בלילה למקרה הצורך.

הוא אצל מטפלת? אם כן אולי לשאול את המטפלת שלו - בתשלום כמובן. יתרון כי הוא מכיר אותה.

בן כמה הוא?

תנו לו את כל הפרטים, ושיגיד לכם מה ההלכה בנושא.

לידה קלה ומהירה! ובידיים מלאות ובריאות!

יצא לי, כשהיינו זוג צעיר, להתארח אצל גיסה בחודש תשיעי למקרה שהיא תלד בשבת...

וביום חול אפשר מראש לבנות על ההורים, ואם אתם רואים שאתם כבר צריכים לצאת אז להכניס את הגדול לשכנים או- אם זה אופציה- לקחת אותו איתכם באוטו ולפגוש את ההורים בדרך או משהו...

בד"כ המיילדת מסבירה,

מבקרים בחדרי הלידה וגם במחלקות

את יכולה לשאול את כל השאלות

ולהתרשם בעצמך.

הייתי מאוד מרוצה!

צוות מקצועי ואנושי, הרגשתי שיש שיקול דעת ואכפתיות.

מאוד זרמו עם הרצונות שלי

נתנו למלווה להישאר כשקיבלתי אפידורל, לא יודעת אם זה הסדנרט או שהיה לי מזל..

באפס הפרדה תמיד מאםשרים למלווה להישאר, יש שעות ביקור בעיקרון אבל אפשר לחרוג כל עוד שומרים על שקט.. לא היתה שם המולה, היה שקט .

לא היו מאושפזות ערביות

יש יעוץ הנקה מאוד תדיר, כמעט תמיד יש משהי..

אוכל סבבה, לא משהו מיוחד אבל נקי ואכיל.

שירותים בתוך חדר אשפוז, במחלקת אפס הפרדה יש שתיים בחדר.

וגם בחדרים קיבלתי כבר 3 פעמים חדר לבד, נראה לי כי הייתי בביות.

האוכל- המהדרין מגעיל, מביאים חמגשיות...

פעמיים הייתי בסביבות פסח והיה בלתי אכיל, אבל גם במשך השנה לא להיט בכלל.

ילדתי שם פעמיים.

מאוד מאוד התחברתי לצוות גם למיילדות וגם לרופאות.

אווירה טובה, חדרים יפים ונעימים.

המיילדת שהייתה איתי בלידה השנייה ממש עזרה לי (לידה ראשונה הייתה נורא מהירה, נכנסתי בפתיחה מלאה לחדר לידה)

היה לי איזה עניין לפני והרופאה שטיפלה בי הייתה ממש קשובה ונעימה כמו חברה - לגבי השיקולים שעלו .הכל. באה אח''כ גם בלידה לראות שהכל טוב.

דיס המלצה על הלל יפה. הייתה לי שם חוויה לא נעימה בביקורת של הריון עודף - הרופאה שם ממש צעקה עליי שאני צריכה להתאשפז אצלם ואם לא למה בכלל באתי אליהם (ערבייה) יש שם הרבה ערביות.

ובהחלט אעשה סיור בע"ה, אבל נראה לי קצת מוגזם לעשות ב4 בתי חולים סיור.

מה דעתכן לגבי מרחק מהבית? כמה זה פקטור משמעותי?

לי זה היה בסדר אפילו נהגתי בעצמי ללידה האחרונה(אבל זה כי הצירים שהיו לי היו מוזרים ונשלחנו למיון בגלל האטות בדופק וכזה)

לק"י

אם יש בית חולים קרוב טוב.

בטח כשיש עוד ילדים. אם זו לידה ראשונה, זה פחות מפריע מבחינתי.

מבחינתי נסיעה בצירים זה עונש

אם מגיעים מסיבות אחרות זה לא נורא בכלל

אבל כשאני באמת בלידה פעילה אז הכי קרוב-הכי טוב

וזה שצריך לצאת מוקדם יותר, זה שיקול.

רוב הצוות (90%) היה מדהים, והרגשתי גם שהיו מקצועיים הייתה לי תחושה שאני בידיים טובות והייתי רגועה אבל זה מהתרשמות ולא מנסיון אישי כי ב"ה למעט האשפוז לפני הלידה, הלידה עצמה הייתה ללא סיבוכים. היא כן הייתה ארוכה וכבר התחילו להתלבט על ניתוח אבל לא דחפו לשם מאוד, על פקיעת מים כן קצת לחצו עליי בתקווה שיזרז...  בעלי נשאר איתי באפידורל והמרדימה הגיעה די מהר ממה שזכור לי אבל זה שלב שאני לא ככ זוכרת ממנו הרבה 😅 ונראה לי שזה גם עניין של מזל וכמה עמוס..

באפס הפרדה זה שתי יולדות בחדר ומותר לבעל להשאר לישון, יש ספה נפתחת יעודית (לא להיט אבל עדיף מכלום) וכמובן שירותים מקלחת בתוך החדר. יש ערביות אבל בחדר תמיד היו איתי יהודיות והייתי גם באישפוז באם ועובר כמה ימים לפני הלידה, לא יודעת אם זה בכוונה או ככה יצא... האוכל לא משהו, אבל אכיל וגם יש איפה לקנות אוכל נורמלי באזור.. במיון יש חדרים.

לגבי יועצות הנקה לא זוכרת וגם שעות ביקור לא זוכרת אם הקפידו אבל בגדול היה די שקט מבחינת מבקרים. הייתה איתי אחת סיוטית שלא הפסיקה לעשות שיחות וידאו קולניות + לבכות וזה היה סבל, אבל זה לא שהיא הביאה מיליון מבקרים אז לא יודעת מה היה אילו מבחינת הקפדה על השעות.

לגבי יעוץ הנקה אני לא יודעת לומר, אני זוכרת שבהתאוששות הייתה מישהי שעזרה לי עם ההנקה אבל לא חושבת שבמחלקה, אולי אני טועה וסתם לא נתקלתי.

אני חתמתי אחרי הבדיקה של ה36 ממש בקלות, אבל זה כן לקח קצת יותר כי משתחררים רק אחרי הבדיקה וזה כבר תלוי בשעות שיש רופא וכו.

בלניאדו היה מצוין במחלקה עצמה, צוות נעים ורגיש. בסיור לפני הלידה אמרו לי שהמילדות יודעות לקבל לידות טבעיות. בפועל אף מיילדת בשטח לא ידעה ויכלה לקבל את הלידה בתנוחה שרציתי והייתה לי נוחה עד ששלפו את המיילדת מחדר לידה הטבעית. וזה היה עבורי מלחיץ ומאד לא נעים.

בלידה אחרי ילדתי בעמק והייתה לי חוויה מעולה גם בלידה וגם במחלקה ב"ה. 

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

אני פתאום שמתי לב שכשאנחנו עם הילדים אז חמותי ממש סבבה, מתנהגת בצורה שעוברת לנו, אבל כשהיא איתם לבד היא אומרת להם כל מיני דברים שממש מלחיצים אותם. לא מרוע חס וחלילה, אבל נגיד הם משתמשים באיזו מילה סתם ככה, נגיד אומרים כל הזמן את המילה שולחן (זה לא המילה באמת, אבל נגיד "אתה שולחן" לאנשים) סתם כי זה מצחיק אותם, ואז היא אמרה להם שאסור להגיד את זה. ויש לי בן כזה צייתן שהוא כל הזמן דואג להיות בסדר ולא לעשות דברים שאסור וכו, והוא ממש נלחץ מזה, עד שקלטנו ואמרנו לו שהכל טוב ושלא יגיד לה אבל בכללי הוא יכול. עכשיו אם היינו שם באותה שניה היינו אומרים לו שזה לא מילה רעה ושמותר להגיד רק לא לסבתא. אבל לא היינו ומבחינתו היא דמות סמכות אז הוא נלחץ.

או שהיא היתה עם הילדים כמה זמן והלכנו לנוח והבת ממש בכתה שרוצה לבוא אליי (הם רגילים שבאים גם אם אני נחה) וחמותי ממש צעקה עליה שאסור לבוא אלינו בשום אופן וכעסה והבת שלי נורא נורא נבהלה ולא רצתה להתקרב אליה לשארית הביקור. וברור שהיא רק רצתה שננוח ולעזור, אבל זה עבר ממש גרוע.

אז לפעמים סבא וסבתא עושים או אומרים דברים שלא נעימים לילד והוא לא יודע שאתם הייתם מוצאים פתרון אחר, או שמבחינתכם הדבר הזה לא סבבה, כי אתם השארתם אותו איתם, אז כביכול הכל לגיטימי. ויכול להיות שקרו דברים כאלה בעבר וזה פשוט השאיר לו חוויה קשה ממנה. במיוחד אם את אומרת שלוקח לו זמן להפשיר והיא טיפוס סוער.

ואם אני זוכרת נכון הבן שלך קטן אז לא הייתי מנסה לדובב אותו בנושא, כי יש מצב שהוא נשאר רק עם התחושה אבל לא זוכר את הסיטואציה בדיוק ו/או לא ידע להסביר.

פשוט כל פעם שהיא באה הייתי כן מבהירה שאתם איתו כל הביקור ואם משהו לא נעים שיבוא ללחוש לכם באוזן או משהו כזה. ולהיות יותר בפוקוס עליו כשנמצאים בסביבה  שלה

למרות שכן, ליד הסבתא הזאת צריך להלך על ביצים.

היא מקסימה ועדיין, תחושת תכנון מילים ומעשים. לא חשבתי על זה. עכשיו אני נזכרת

הרבה פעמים היא מעירה לו אם זה על הפעלתנות שלו - כי הוא באמת שובב

או על הסדר כי היא חולת ניקיון ברמת האובססיה (מסדרת את החליפה שלו, ניקוי פנים וכאלה - למרות שהוא לא מלוכלך. זה הבנאדם) 

לאחרונה, אני לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה זה קרה ככה שזה היה ממש מזמן. בטח לפני חצי שנה ויותר.

היא לא נמצאת עם הילד לבד מאז גיל שנה וחצי בערך שהייתה שומרת עליו אצלה בבית.

כשאנחנו מתארחים שם הילד איתנו דבוק אלינו רוב הזמן.

הפתרון הוא לא להפגיש בינה לבין הילד? נשמע לי הזוי.

מנסה לחשוב על דרך להתמודד עם זה.

פשוט להיות מודעים ולהיות בפוקוס עליו

להתמקד רק בו

זה כם יתן לך כוחות למפגש איתה כי תהיי אקטיבית להרים לו ולא פסיבית של לחטוף

אי אפשר לא להיות בפוקוס כי הוא פשוט איתנו, יושב עליי או על בעלי. עד שמפשיר והולך לשחק עם איזה משחק אנחנו כבר מתארגנים ליציאה.

איך אפשר ליצור יותר פוקוס מזה?

במיוחד שלאחרונה אני ממש לא מצליחה להיזכר בסיטואציה שבה היא העירה לו. 

יש לילד זיכרון מדהים אבל לא היה משהו שקרה בחצי שנה האחרונה.

אני פשוט באמת אובדת עיצות. קשה לי בקיצור

אבל אולי לנסות לא רק לספוג את הקושי שלו

אלא לעשות דברים אקטיביים שיקלו עליו

לחשוב מה יעזור לו להיפתח

אם מגיעים בני דודים להביא משחקים שהוא יוכל לשחק איתם

דברים כאלה...

יש משחקים, ממתק שהוא מביא כדי לחלק ומלא תיווך

קשה לו להפשיר יש מקומות שזה בא לו יותר בקלות ויש מקומות שפחות.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

וואוו

לא ציפיתי

יש לך מושג למה זה כל כך מלחיץ אותו? איך הוא איתם?

מדהים איך הוא מרגיש כמוך מסתבר

ומדהים איך לפעמים אפשר לפתור בעיות רק על ידי דיבור

חיבוק ענק בטח את בשוק

יש לי ילדה שממש מתכווצ'צ'ת מהמון אנשים, גם אם כולם מוכרים. נכנסת לעגלה של אחותה וסוגרת על עצמה את הגגון. 

מכירה גם ילדון שהיה סובל מכאבי בטן קבוע כשהיו מגיעים אנשים.

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

לא זוכרת כמה בדיוק

עלה לנו 150 למנה אם לא טועה + טיפ + בקבוק יין שווה..

הייתה ארוחה בשרית עם מנה ראשונה עיקרית והרבה מאוד תוספות וקינוח. חלק מהדברים ארזו לנו הביתה.

היינו 25 איש, בפועל הגיעו קרוב ל 30 ובעל המקום אמר שאכלנו ממש קצת ולכן לא מחייב על התוספת

אחות של בעלי רצתה לעשות שם כמה חודשים אחרינו והמחיר היה קצת גבוה יותר,

בגלל ענייני כשרות עשתה בסוף באנטריקוט (אנטירוקט עדהח רודריגז רובין)

וחצי מהמנות הלכו לפח כי אין לנו צורך בכמות כזאת..

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

שעשתה קצת אחרי לידה שלישית.

בערך שנתיים אחרי הלידה השישית (יותר משבע שנים אחרי הניתוח) חזר לה מספר של חצי בשתי העיניים, שלםני זה היה לה יותר מ4

אחרי 3 לידות ב"ה כל פיקס

רואה 6/6

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות...