מאתגר, כן, אבל ממש לא אסון

בטוחה שתמצאו את הדרך ויש בזה משהו ממש מקסים

משהו לא רגיל

להיות יומיים עם כולם זה לא אפשרי.

להיות רק עם צד אחד יגרור ניתוק מהצד השני.

אז זה די סיוט

עם הבית כנסת הקרוב אליכם

ובלי קרובי משפחה....

 רק הורים שלי ושל בעלי.

לא חושבת שזה הגיוני לארח מעבר לזה כשאת אחרי לידה ובטח ובטח לא יותר מיום אחד.

ובטח ובטח ובטח אם זה גורם לך ללחץ ולבכי.

תנסי להתרכז עכשיו בלידה ובתפילה שהכל יעבור בשלום ובבריאות! 

שבצדק רוצים להיות בברית, זה הנכד שלהם.

רק לא מסוגלים להיות אחד עם השני ואנחנו צריכים להתמודד עם העניין

אתם יכולים לכתוב לשני הצדדים הודעה -הורים יקרים אנחנו אוהבים אתכם מאד ומבינים את הקושי שלכם עם הצד השני, אבל אחרי לידה אנחנו לא מסוגלים להתמודד עם זה.

גם אנחנו היינו רוצים שתהיו חלק מהברית של התינוק, אבל לא רואים איך אנחנו יכולים להתמודד עם היחסים ביניכם בנוסף לקושי שאחרי לידה.

לכן נערוך את הברית רק עם חברי בית הכנסת ונשמח לחגוג במהלך חול המועד עם כל אחד מהצדדים.

זהו  

ריבות בין ההורים זה הדבר האחרון שהוא אחריותכם בשלב הזה

שבת שלמה הייתי בלחץ מה יקרה אם אלד בשבת ואיך נעשה את הברית ואת מי נזמין.

אבל

תכלס אין לך מה לעשות פה.. שיוולד בשעה טובה בבריאות לו ולך ואחר כך תשברו את הראש או שתתנו להורים לשבור את הראש..

הם אנשים גדולים ושיגידו מה הם מעדיפים. את לא יכולה לפני/אחרי לידה לפתור את כל הבעיות של אנשים אחרים

הכי חשוב אמא ותינוק בריאים ושלמים.

את צריכה את הכוחות שלך לעבור את הלידה בשלום.

ממילא מה שיהיה אח"כ, זה לא תלוי בך.

תחשבי על המשך החיים ובדיעבד תסתכלי אחורה ועל איפה היית מונחת ברגע יציאתו לאוויר העולם.

אני פתחתי פה שירשור אתמול על איך עוברים את היומיים האלו בלי ללדת בדיוק מהסיבה הזו...

כותבת לך בקטע הרוחני מה לי עזר להירגע קצת מול זה, אם לא מתאים לך את מוזמנת לדלג.. גילוי נאות: אני עוד לא בכיוון ללדת, עושה הכל כדי שזה לא יקרה. לא יודעת איך אני אגיב אם הלידה תתחיל פתאום בפועל.

מה שבעלי אמר לי ועזר לי טיפה לשחרר היה שבשבת מלים אחרי התפילה, ובראש השנה מלים אחרי שחרית אבל לפני תקיעות ומוסף כדי שברית המילה תעורר רחמים בשמיים. אז עם כל האתגר הטכני אותי מעודד לחשוב שבסוף אם זה כבר יוצא זה זכות ענקית ויש בזה הרבה עניין. הברית הזו עוזרת לתפילות של כל הציבור על כל השנה לעלות למעלה.

ואח"כ כל השאר

ואם זה מהשם גזר אז יש לנו את הכוחות לזה

זה קשה כשתוכניות משתנות וזה מאתגר ברית בר"ה. (לנו הייתה ברית בשבת וזה היה מאתגר)

אבל- זה לא בידיים שלנו והקב"ה מחליט מה הזמן המדוייק של הילד לצאת ולנו נשאר רק להרפות ולקבל את זה.

הכי חשוב שיהיה בקלות ובנחת, ובבריאות לך ולתינוק!

יושבת כרגע במיון יולדות ולא מפסיקה לבכות.

שיחכה עוד 24 שעות. מה דחוף לו?

שנה שעברה הייתי באותו מצב...

הייתי צריכה ללדת בתוך החגים. עם צירים מתחילת תשיעי

כל חג/שבת/ר"ה/יו"כ תכננו מחדש איפה תהיה הברית, את מי נזמין, איך נמצא סוכה וכו' וכו'

בסוף הוא נולד שבועיים אחרי התאריך

עם סיבוכים בלידה ולאחריה

וגם אז הברית לא הייתה  בזמנה כי היה עם תמיכה נשימתית כמה ימים

אז תני לעצמך לעכל את העניין

ורק להתפלל שיהיה בריא ושלם

שתהיה לידה קלה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות

ואם הברית תהיה בר"ה- זה אכן מורכב, אבל זו זכות עצומה!!!!!!

שנה טובה ומבורכת

בשורות טובות יקרה

❤️❤️❤️

תנצלי את הרגעים עכשיו לתפילה לה'.

תתרכזי במתוק שלך שמגיע לעולם..

זה באמת בלאגן שלם ברית בראש השנה אבל אני בטוחה שאם ה' דייק לך שזה יהיה עכשיו זה המסע שאתם צריכים לעבור ושהוא יגדל אתכם 💞

בעז"ה שיעבור בקלות ובשמחה!

אני בטוחה שאחרי הברית תגידי וואו איך ד' סובב לטובה שיצא ברית בראש השנה.

אנחנו רואים חלקיק מתמונה שלימה והקב"ה רואה את כל התמונה ויודע מה הכי טוב לנו.

תחזרי לספר לנו.

גם אצלנו שתי הצדדים לא מסתדרים בינהם,

והיה לנו 2 בריתות שיצאו בשבת.

להורים שלי היה ברור שהם עושים מאמץ אילעי שיהיה

נחמד לכולם.

וברוך השם עבר בסדר.

לא מכירה אותם,אבל דיי ברור שלארח לפחות 2 משפחות שבוע אחרי לידה ליומיים זה לא אחד גדול,פשוט לא מתאים בשום צורה והם יהיו חייבים להבין את זה.

אצלי זה ממש חסך להזמין את המשפחה של בעלי,

אז ספגתי שבת אבל חסכתי הרבה עוגמת נפש... 

זה מאתגר

אבל לא סיוט חייך. ממש לא

בעז"ה שתזכו לילד בריא, שהכל ילך חלק, ובלי צהבת ושות'

(מישהי שבדרך ללידה לא בנסיבות משמחות)

מנסה לעכל את ה"חוויה"

בוכה הרבה. המריבות כבר התחילו.

בעלי המתוק מנסה לסנן את זה, אבל רואה עליו כמה כולם משגעים אותו והוא כבר לא עומד בזה למרות שהחלטנו שעונים שאנחנו עושים בבית ומי שרוצה מגיע ודואג לעצמו למקום שינה ולארוחות, ואנחנו דואגים רק לסעודת מצווה כמו כל ברית רגילה.

כולם "מרחמים" עלינו שנהיה בבית ר"ה שבוע אחרי לידה אז מציעים שנבוא אליהם (למה כשחשבנו שהלידה תהיה מאוחר יותר זה כן היה סבבה?), קיבלנו טלפונים שאנחנו לא יודעים מה זה כיבוד הורים.

ובסוף ילדתי באמצע הלילה, לא עברו הרבה שעות.

אין לי מושג איך נעבור את השבוע הזה.

מבינה שלחלק פה צורם הביטוי סיוט חיי.

האמת שבחוויה של שנינו קשה לנו יותר מהלידה השקטה שעברנו כי שם היינו מאוד עטופים, ופה במקום לשמוח ולהתרגש מהנס הגדול שיש לנו בידיים אנחנו חוטפים אש מכל כיוון (שאפילו האחיות במחלקה התערבו. ואם אתן פה- אתן מתוקות ממש!! תודה לכן על החיבוק, הוא משמעותי!)

מזל טוב על הלידה

מקווה שתצליחו להתמודד עם ההורים.

אם יש אח או מישהו אחר שמודע למורכבות אולי כדאי לבקש ממנו לעמוד מולם. כשזה מישהו חיצוני גם אין מה להתווכח איתו כי זה לא יעזור, ואתם תוכלו לסנן אותם. פשוט ככה.. כמה שזה לא פשוט!❤

אם משגעים אתכם בטלפונים אולי לא לענות לטלפונים כמה ימים יעזור. אפשר גם לשלוח הודעה קצרה מראש שמבהירה.

מאחלת לך התאוששות קלה, לפחות אחרי הברית

והתאוששות קלה בכל המובנים🫂

מקווה שהרוחות יירגעו מהר, שבעלך יצליח לטפל בזה בלי שתשמעי כלום, ושתנוחי ותהני מהקטן🙏

שתזכו לגדלו בנחת ובשמחה לתורה ולחופה ולמעשים טובים!

ושתעברו את השבוע הזה כמה שאפשר בנחת ובקלות.. בהצלחה גדולה אהובה!

יש מישהו שאתם יכולים לשתףנאותו ויכול לגשר?

אח? דוד? רב?

שיכול להבהיר להם שזה לא לענין ולהציב גבולות ברורים?

ואתם- תכבו פלאפונים

תתנתקו

אני יגיד עוד משהו שאולי ברור לך אבל לפעמים צריך לשמוע עוד פעם

אתם בסדר!

מפעילים עליכם מניפולציות

וזה לא בסדר

גם בלי סיפור משפחתי מורכב- לעשות ברית ברה"ש בהרכב הכי מצומצם זה לגמרי לגמרי סביר

הלכתית- ולכיבוד הורים יש גדרים מאוד ברורים- ולא להזמין לברית או להזמין רק לסעודה- לא נופל תחת אי כיבוד הורים!

אתם בסדר!!!!!

----

ואם אין מישהו שיכול לתקשר ולגשר עבורכם

מה שלי עוזר במקרה של מניפולציות זה להכין 2-3 משפטים מוכנים מראש ולחזור עליהם כמו מנטרה

לדוג

'אני יולדת, אני לא מסוגלת כרגע להתעסק בזה'

'אני מבינה שנפגעת זה לא מכוונה לפגוע- זה מה שנכון לנו"

'זה מה שהחלנו- נביןנאם זה לא מתאים לכם ואנחנו לא כועסים'

וכו וכו

כלומר רק אתם בלי ההורים. אולי אפשר לשקר בשביל השלום ולומר שהקטן צריך להיות במעקב לפני הברית או משהו כזה..

(זה קצת נכון כי לדעתי כל התינוקות צריכים להיות במעקב צהבת, לא?) 

לגמרי תשאירי הכל לטיפולו של בעלך.

את תתאוששי ותהני מהקטן!

הרבה נחת ושמחה!

זנ הזמן זאנחנו הכי מעורבבות

הכי צריכות להתכנס ולנוח, להבין את השינוי ולהתחבר לתינוק

ממליצה לעצור שניה

לנשום עמוק

לשבת יחד

ולחשוב .

לחשוב מה נכון לכם, מה ההשתדלות שלכם בעיניין כיבוד הורים ומה לא בידיים שלכם.

תנסו לצאת רגע ממה שאתם חושבים שצריך/חייב

ולעשות מה שנכון

אפשר להתייעץ אם מתאים לכם

ולהתפלל שהשם יכוון אתכם

עוד שבוע פלוס יום תהיו אחרי זה.

את אחרי לידה

ההחלטות שלכם טובות!

את בסדר. אתם בסדר.

אל תתני שישכנעו אותך שאת אשמה.

מזל טוב 

הקושי ממש ממש מובן.

זה כל כך לא שייך להיות תחת 'אש' כזו רגע אחרי לידה...

יכול להיות שזה יעזור אם תחליטו לעשות 'אירוע' עם אוכל אולם והרבה מוזמנים וכו' אחרי ר"ה, שיהיה כביכול החגיגה של הברית (כמו שיש מי שעושים לכבוד הולדת בת, בלי ברית אלא רק כדי לחגוג ביחד), ואז יהיה להם פחות צורם אם בברית האמיתית תעשו מצומצם בלי מוזמנים בכלל?

רק כדי לרצות את ההורים, שלא מסוגלים להתעלות מעל עצמם 

זה מה שהיו עושים בכל מקרה, לא?

אז בר"ה לא יהיו הוצאות חריגות על הברית כי יעשו משהו בקטנה בקהילה. ואחר כך יעשו חגיגה גדולה כאילו של הברית, רק לא באמת במועד הברית.

כמובן זו רק הצעה, שיעשו מה שמתאים להם...

זה שונה לדעתי 

וגם, מי אמר שההורים יסתדרו כשזה באולם? הם לא מניחים ליולדת יום אחרי הלידה ומכניסים אותה לסרטים אז מה ההבדל ?  זה גם יכול להפוך לכאב ראש שלא בטוח כדאי 

הפותחת פתחה שרשור כי קשה לה עצם זה שהברית בראש השנה.

אז נשמע לי מזה שאם הברית היתה ביום חול זה כן היה בסדר איכשהו, למרות המתח המשפחתי.

ולכן הצעתי לחלק בין הברית - שאת העיתוי שלה אי אפשר לקבוע, לבין הסעודה והחגיגה - שאפשר להחליט לעשות בנפרד מהברית. אמנם זה לא מקובל, אבל יכול להיות שפה זה הפתרון שיעזור להם.
 

לגבי האם אנשים יבואו או לא - לבריתה אנשים באים? הרי גם שם אין ברית... בפועל כשיש אירוע - מי שחשוב לו מגיע. זה לא רק בשביל לנוכח ברגע של הברית עצמה.

ושוב - אני רק מציעה הצעה. בעיני זה עשוי לפתור את המורכבות.

אם זה לא מתאים לפותחת - אז לא. אין לי עניין לשכנע אותה בפתרון שלי. רק מנסה לעזור לחשוב על רעיונות מחוץ לקופסה, אולי זה דווקא כן יתאים להם ויפתור את הסיבוך שהם נקלעו אליו.

ואם לא - אז לא... ומקווה שימצאו פתרון שכן יתאים.

וגם לי היה חשש מעיתוי הברית (היה שבת ויו"ט מחוברים, כולל ליל הסדר, כולם כבר היו מתוכננים איפה הם יהיו ולא היתה אפשרות להזמין את ההורים משני הצדדים כי הם מארחים אצלם...).

ואחת האופציות שהיתה לי בראש היתה ככה - שנהיה בבית בלי משפחה בכלל, ונחגוג את הברית בקטנה עם השכנים, ובהמשך חוה"מ נעשה סעודה גדולה לחגוג עם המשפחה, למרות שזה בנפרד מהברית. בטוחה שהיו שמחים מאוד לבוא אם זה מה שהיינו עושים.

(אצלנו היתה בעיה נוספת, שלא בטוח שהיה לנו מוהל בישוב בחג. אז הייתי די לחוצה בגלל זה, כי לא ידעתי מה נעשה.. בסוף ב"ה בכל מקרה ילדתי אחרי, אז לא היינו צריכים להגיע לזה למעשה).

כך או אחרת... והתינוק המתוק שלך ישאר ויהה לכם נהדר

מצטרפת לעונות שלחגוג לבד עם השכנים בבית הכנסת עם עוגיות ושתייה וזה הכל

ולהורים הייתי עונה באסרטיביות שזה לא הזמן ושיריבו איתך עוד חודש

להניח את הטלפון בצד ולהפסיק לענות לאנשים

משפחה צריכה לתמוך ולא להיות מטרד

מי שרוצה לריב ולהיפגע שיעשה את זה עם עצמו

לא צריכים לשתף עם זה פעולה

מבאס ממש שזה מה שאתם צריכים לעבור

אבל

בעיניי זו גם הזדמנות לראות את הפרצוף האמיתי של כולם וללמוד מזה

ממי להתרחק

ובתקופה אחרת כשיש יותר כוחות לחפש סביבה של אנשים אחרים

תומכים מכילים ושאינם מטרידים 

האמת שחשבתי עלייך וממש התכווץ לי הלב,

אני זןכרת את ההרגשה שלי סביב כל הבלאגן הזה והגבולות שהיינו צריכים להציב.

וכן זה מציף ממש,

ובמקום שישמחו איתכם לכולם יש מה לומר ולחנך.

ולפעמים זה עוד יותר לא פשוט לעמוד על שלכם מול הלחץ הזה.וההרגשה שנותנים לכם סביב זה.

קחו אויר תנשמו ותחליטו שאתם ביחד בחזית מול כולם,

ומה שחשוב ששתיכם תשמרו על הכוחות שלכם גם פיזית וגם נפשית,כי מה לעשות לארגן יומיים לכולם בלי מריבות זה מאמץ ולא שייך אחרי לידה.

ואתם בהחלט יכולים לסנן ולא לענות ולהסביר שזה מה שהחלטתם ושיכבדו.

חיבוק ענק

זה סיוט אחרי לידה להתמודד עם כל דבר שהוא לא התינוק

ועוד כזה דבר..

אני בוכה רק מלקרוא אותך (עבר חודש מהלידה אבל הדמעות חופשי יורדות)

יש איזה דמות במשפחה שבעלך יכול לדבר איתה שירגיעו את הרוחות?

איזה מעצבן. באמת מבינה אותך כ"כ, משפחה זה דבר מורכב.

לצערי אין לי עצות טובות, רק חיבוק.

אמאלה הייתי מכבה טלפונים ויתמודדו לבד

הזיה להציק ככה ליולדת

שיכבדו

ומלא מלא מזל טוב!!!!!

רק נחת ובריאות!

בא לי להכין לכם ארוחה זוגית מפנקת,

ולקחת את הטלפונים ולענות לכל המעצבנים שבדרך.

וואי... תנסי כמה שיותר לחשוב חיובי, לחשוב על התינוק היפה שנולד, תנסי לא לחשוב עליהם שלא תפלי לדיכאון.

חיבוק גדול!

זה הזמן לא לרצות אףףףף אחד!! בדרכ אני נוטה כן לרצות את המשפחה אבל זה נשמע מקרה קיצוני ותדאגו רק לעצמכם. 

מתפללת בשבילכם שעיתוי של הברית יעשה לכם ולמשפחתכם רק טוב

ושתצליחו לראות את הטוב

בהצלחה יקרה

ו---לכבות פלאפונים!!!!!

ומי שיש לו מה לומר, להגיד חד משמעית אני אחרי לידה מקבלת רק ברכות והצעות לעזרה

בהצלחה יקרה

התאוששות קלה ונעימה

וממש ממש מסכימה עם העצה פה לכבות טלפונים ושלום על ישראל.
בהצלחה עם הברית יקרה.
ותהני מהתינוק, מהרגע. אל תתני לאף אחד לקחת לך את העונג הראשוני הזה, אלו רגעים מיוחדים, וברית בראש השנה זה סגולה וקדושה מיוחדת, תתמקדי בזה, ובתינוק הטהור שנולד לך, ותצברי רגעים יפים לספר לו אותם כשיגדל...
הרבה נחת, מההורים ומהתינוק!!
 

וכמובן מזל טוב גדול!

תדעי לך שההחלטה שלכם ממש הגיונית!

וסופר לגיטימית!

גם אני בברית בשבת (ובין לנו יותר מברית אחת בשבת חחח)

הכרזתי כמוך- מי שרוצה יכול להגיע לסעודת הברית, אך צריך לדאוג למצוא מקום שינה ולשאר הסעודות...

הכרתי את כוחותיו וידעתי שיתנ-ם בי אם איערל ליותר מזה.

התרגשתי מלידת הקשת

תגדלו אותו בנחת באור ובבריאות!!

מקווה שיסתדר הכל בסוף. 

כותבת מאנונימי כי יש פה הרבה פרטים שיכולים לזהות אותי ולא רוצה שיגיע לחמותי איכשהו 😏

אם תרצי לפרוק, לשתף, להתייעץ בפרטי אז בשמחה אפנה אלייך מהניק שלי ❤️

מבינה אותך ממש, אני ממש "עצרתי" את הלידה כדי לא ללדת בשבת, ובאמת ילדתי 5 דקות אחרי צאת שבת ב"ה ואין לי מושג מה הייתי עושה אם זה היה יוצא בשבת. אז ראש השנה עוד יותר קשוח!!!

גם על ברית ביום ראשון חטפנו ריקושטים... למה איפה שאמא שלי גרה? זה רחוק... למה בבוקר ולא בצהריים? יהיה קשה לאנשים להגיע... למה בצהריים המוקדמות ולא המאוחרות? זה ידפוק לאנשים יום עבודה שלם... למה חלבי ולא בשרי? אנשים מגיעים מרחוק וצריכים לצאת שבעים... למה ברית כל כך מצומצמת? אפשר להזמין חברים שלנו?

לצערי הרב זרמתי עם הרבה דברים. הזזנו את הברית למקום שיהיה להם נוח, ואני כיולדת עם ניובורן נסעתי שעה(!) נסיעה לכל כיוון בשבילם. שינינו את השעה של הברית, הקייטרינג היה בשרי ונתנו להם להזמין מעט חברים (מבחינה כלכלית הם שילמו את הקייטרינג כביכול למתנה, לדעתי תכלס כדי לדרבן אותנו לעשות מה שהם רוצים והאמת שגם לא היינו מרוצים מהאוכל שהם בחרו). האמת ככ כעסתי עליהם שהתחמקתי מהם בברית והשתדלתי לא לדבר איתם בכלל, כשחמותי התקרבה אליי ברחתי "להניק" ולא הגענו אליהם שבועות ארוכים אחכ.

אני מבינה אותך ממש לגבי זה שזה בלתי נסבל. וזה מאוד קשה לנתק את הטלפון!! כי את רק שומעת על מה עם כיבוד הורים? וזה לא הנכד שלנו?

קודם כל, אנחנו לא מגלים את מין הילוד כדי שלא ילחיצו אותנו כמה חודשים אלא רק כמה ימים.

דבר שני - כל אחד מתנהל מול המשפחה שלו!!! את מול ההורים שלך, הוא מול ההורים שלו וזהו! לא לערבב.

דבר נוסף - להגביל ולצמצם ביקורים ככל הניתן. אפשר לומר שאת לא מרגישה טוב. ששעות הביקור לא מתאימות וחוץ מזה לא מאפשרים במחלקה. לשמור על הגוף והנפש שלך.

אח''כ החלטה שלך ושל בעלך בלבד מה עושים, ולשלוח להם עדכון בווצאפ. פשוט הזמנה או הודעה עם ההחלטה שלכם וביי. מי שיש לו תלונות מדבר עם הילד שלו בלבד ולא מערבב את הכלה/ חתן, ואתם עונים במקסימום אדישות שלכם. אפשר להפיל את זה על אילוצים - לא מצאנו מקום לארח, המוהל אמר כך וכך.. לא היה קייטרינג זמין בשלב הזה, הם עמוסים לקראת ראש השנה... ככה החלטנו. להיות שלמים עם עצמכם ולהשתדל להכניס מאוזן אחת להוציא מאוזן שניה עם כל הקושי שבזה. וזה קשה!!! בטירוף!!! במיוחד עם כל הפיזי והנפשי וההורמונים של אחרי לידה. חיבוק 💓

אם אפשרות מבחינתכם, אפשר לעשות ברית ללא מוזמנים, רק עם הביכנס/ קהילה ואחכ לעשות מסיבת הודיה אפשר נניח בחוה"מ סוכות או בכל זמן אחר שיתאים לכם.

מזל טוב!!! בא לי לומר לך שזה עובר... אבל וואלה בשבילי זה זכרון מאוד קשה וטריגרי עד היום.

חיבוק גדול גדול 💓 בסוף באמת הכל עובר גם אם מאוד מאוד קשוח. תזכרי שאתם בסדר והם לא, והם סתם עושים מניפולציות זולות, ואנשים מהסוג הזה אף פעם לא יהיה מרוצים ותמיד תהיי להם ביקורת, אז פשוט תעשי מה שטוב *לך*.

מזל טוב!!! התאוששות טובה ומהירה 💓

לק"י

מילא גברים שלא ילדו לא מבינים מה זה להטרטר סתם אחרי לידה. אבל נשים?!...

(ואצליכם זה מעבר למקום, זה הכל. אנשים לא חושבים שיש לאנשים זכות להחליט על הברית שלהם?..)

פעמיים.

וגם אצלנו לא פשוט עם המשפחות... חס וחלילה לא סיוט חייך, אבל אולי דווקא זה הזדמנות לעשות ברית בלי אורחים כי לא מתאים לארח חג ארוך. וזה מובן ביותר. 

עושים ברית קטנה

ובאמת בעזרת ה' שתהיה לידה קלה בבריאות בידיים מלאות

זה לא מובן מאליו ברית בזמן... תתפללי על זה

מבינה אותך מאד!!! הייתי בסיטואציה דומה וזה לא קל.. הקב''ה לא יעמיד אותך בניסיון שאת לא יכולה לעמוד בו.

תשחררי ותאמיני שהקב''ה מסדר לך את הענינים הכי טוב בשבילך ובשביל הילד. 

העיקר שיהיה בקלות ובידיים מלאות!

גם לנו יצא ברית בראש השנה.

אני ספרתי את הדקות עד השקיעה כדי ללדת אחרי השקיעה. העדפתי ברית קטנה בראש השנה ולא להטריח את כל המשפחה בערב חג... (לא יצאתי מהמקלחת בחדר לידה עד שהייתי בטוחה שהברית תהיה בראש השנה.

אנחנו עשינו ברית לבד. לא הזמנו אף אחד מהמשפחה. משני הצדדים. חגגנו לבד עם הקהילה הקטנה שלנו בלי אף אחד מהמשפחה. מספיק הטירחה להכין חג ולמצוא מוהל שיסכים לבוא בראש השנה.

במוצרי ראש השנה צילמנו את הבייבי עם הבגד של הברית ושלחנו למשפחה.

בקיצור אל תדאגי אפשר לא להזמין אף אחד.

(מה שמתאים לך לשתף...)

מקווה שעבר בשמחה ואת והתינוק מרגישים טוב...

מזל טוב  והרבה נחת ברוגע, בריאות ושמחה

ולפני התקיעות כשקראתי בסידור שעושים ברית לפני התקיעות...

מקווה שעבר בטוב ושיהיה לך הרבה זמן להתאושש בנחת עכשיו

חיבוק ענק בכל מקרה!!!!

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק