אישית לא קראתי, ולא מתכוון האמת,

אבל,

כל הזמן אומרים לי שזה ספר חובה

"הודו - יומן דרכים" של עזריאל קרליבך

"רופא לבן אלים שחורים" של אורי שורצמן

"חזון ופיגיון" של מיכאל בן-ארי

"המצוי הראשון" של מיכאל אברהם

"אלוהים משחק בקוביות" של מיכאל אברהם

"12 כללים לחיים" של ג'ורדן פיטרסון

"כמעיין המתגבר" של איין ראנד

"מרד הנפילים" של איין ראנד

"יסודות הכלכלה" של תומס סואל

"חוות החיות" של ג'ורג אורוול

סדרת "האסופית" של לוסי מונטוגמרי

"התנך - 80 מהפכות" של אמנון שפירא

"מקום תחת השמש" של בנימין נתניהו

"1984" של ג'ורג' אורוול

"חוות החיות" של ג'ורג' אורוול

קראתי רק 3 מתוך הרשימה :-O

"המוות המוזר של אירופה" של דאגלס מאריי

"הקרב על המערב" של דאגלס מאריי

"איך לשכנע אנשים ב90 שניות" של ניקולס בותמן

"המדריכה למהפכה" של רחל עזריה (כדי להבין איך השמאל עובד)

"הסוד טמון אנשים" של מורטון מנדל

"ישראל כתב הגנה" של פרופ אלן דרשוביץ

"מפלגת בגץ" של שמחה רוטמן

כל אלה קראתי והם בהחלט ספרי חובה

[מביא ארבעה מכל קטגוריה]
- סופרים גרמניים
גוטפריד אוגוסט בירגר ; גתה ; הרמן הסה ; היינריך בל
- סופרים רוסיים
טולסטוי ; דוסטוייבסקי ; גוגול ; בולגקוב

- סופרים צרפתיים
ויקטור הוגו ; הקטור מאלו ; אנטול פראנס ; אלכסנדר דיומא

- סופרים איטלקיים
דאנטה ; ג'ובאני בוקצ'ו ; ארי דה לוקה ; אומברטו אקו

- סופרים בריטיים
צ'רלס דיקנס ; ג'יין אוסטן ; ארתור קונן דויל ; ג'רום ג'רום

הוקצו רק ארבעה מכל סיווג.
הסינון היה חד ואכזרי / שלא להזכיר את אקזופרי / או את רומן גארי...

רוב האנשים לא יהנו מספרים שכאלה.

אני מחזיק מעצמי קורא איכותי וקראתי בערך חצי מהסופרים ברשימתך (למעט ספרות בריטית; אני מושקע הרבה יותר בספרות אמריקאית, כגון איין ראנד וארנסט המינגווי)

נהנית מדנטה? התלבטתי אם לנסות והרגשתי שחוץ משפע אינטלקטואליזם לא ארוויח הרבה

וכי דאנטה כתב כדי שייהנו? כי אולי, שייקספיר כן, שהרי הוא שחיבר את "כטוב בעיניכם". אבל איך הולך הציטוט מאחד האיטלקים שהזכרתי? "כך הם האנגלים..."

כי אני נהנה מהעושר הרעיוני והספרותי שלו, לא כי "חשוב" לקרוא אותו.

דאנטה נראה לי מיותר עבורי. סטייל ברמות אבל בעיקר הסתבכות בתוך הראביט הול של הרפרנסים הנוצריים והתחבחבשות במודל הרדוד שלהם לאלוהים בכלל ולענישתו בפרט.

תרבותית - מסקרן; מעשית - טרחני...

דוסטוייבסקי (על כל ספריו שקראתי בינתיים), טולסטוי (רק אנה קרנינה), הרמן הסה (המלך!) וכמעט עולה עליו תומאס מאן (למעט הנבחר), איין ראנד המופלאה, אלבר קאמי - כל אלה קראתי והעיפו אותי. 

🤣

"כמה יפה הוא העולם וכמה מכוערים המבוכים!..." - "כמה יפה יכול היה העולם להיות אילו ידענו לנוע במבוכיו..."

מבחינתי כל ספר של ג'פרי ארצ'ר הוא חובת קריאה...

1984- קשה אבל מפקח.

"בן החמאס"- כנ"ל.

ואם גפ באמונה עסקינן- אז "90 יום למנוחת הנפש".

מדע בדיוני במקום פנטסיה

ספר כלשהו על חשיבה ביקורתית (אפשר לבקש המלצות מהבינה המלאכותית)

שירה עברית אמיתית, שקולה ומחורזת: אלתרמן, גולדברג, פן

שיקרב אותו לקב"ה

אמנות החשיבה הצלולה

הזמנה לפילוסופיה

היסטוריה של הפילוסופיה לצעירים מכל הגילים

דיונים (של מיקיאוולי)

שמי קדם של הרב שרקי (בראשית חלק א')

הפילוסוף המקובל (ביוגרפיה על הרב הנזיר)

סוד המוח היהודי ערן כ"ץ

הרגלים אטומיים

האלכימאי

בכללי ספרי פאולו קואלו

החטא ועונשו

לוגותרפיה

בגזרת המד"ב לגמרי שר הטבעות ומדריך הטרמפיסט לגלקסיה

אני גם אוהבת את הטרילוגיה של שיר על אש וקרח ומשתניו (קרי הגרסה הכתובה של משחקי הכס), אבל זה לא הקאפ אוף טי של כולם

הביוגרפיה של סטיב ג'ובס ואילון מאסק שניהם של וולטר

המשחק של אנדר

שקופים של ליאור אנלמן

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד