אף פעם שירותים לא היה הצד החזק שלו😅
הרבה פעמים היה מפספס טיפה וישר רץ לשירותים,
אבל מתחילת שנת הלימודים הוא מפספס ממש!
פשוט לא הולך לשירותים והכל ככה יפה יפה במכנסיים.
זה לרופא? ואם כן איזה?
הראש שלי כבר מריץ סרטים שה' ישמור
ובלילה אף פעם לא מפספס! לפעמים קם מעצמו לשירותים באמצע הלילה..
רופא טוב שמבין עניין
הבן שלי בן 3.9 "גמול" כבר יותר משנה ומפספס קצת כל יום.. עכשיו ב"ה הרבה יותר טוב אבל גם לו תחילת המסגרות עשתה חזרה אחורה
לא מחייב שזה קשור לבן שלך אבל לי זה קרה בכיתה א' כי לא הצלחתי להשתלב בכיתה מבחינה חברתית.
תבדקו מה קורה בבית ספר. לפעמים גם בנים גדולים קצת מציקים לקטנים.
יש לי אחיין עם הפרעת קשב קשה שהיה מרטיב עד גיל גדול מאוד ופשוט לא שם לב, זה היה מאוד מאוד קשה להיות לידו, הוא פשוט לא היה מודע
אולי יש תור ארוך והוא לא מספיק?
אולי אפשר ללמד אותו ללכת לפי עוגנים ביום. בכל הפסקה נגיד, אחרי האוכל, אפילו לדבר עם המורה שישלח אותו בתחילת כל שיעור
כיתה א זה מעבר לא פשוט
הייתי הולכת גם פרטי אם צריך. יבדקו לעומק על מה זה יושב ויציעו פתרונות ודרכי התמודדות.
פספוס כמו שאת מתארת בגיל כזה עלול ליצור בעיה חברתית מתמשכת וחוסר ביטחון. ואז זה גלגל.
יש הרטבת יום ויש הרטבת לילה, יכול להיות רק מאחד מהם, לא מחייב שניהם.
ולשאלתך אם תקין, אז, זה לא תקין. זה דורש התערבות וטיפול.
אבל הילד עצמו תקין לחלוטין 😄
רק צריך קצת עזרה..
בהצלחה!
שעובדים עם מאוחדת וזה מה שהם כותבים על הרטבות יום בלי לילה.
ולא כמו קושי בגיל 6.5
אולי שווה להרים טלפון לשאול אם יש טעם לקבוע תור.
המורה יכולה להזכיר בהפסקות וכדומה, פחות לקחת ממש כל 3/4 שעה😅
או טכני - שהוא לא יודע איפה בדיוק השירותים בבית הספר (הוא בבית ספר, כן?) או שהם מגעילים אותו.
נסי לדבר עם המורה, אבל קודם כול ישירות איתו - הוא כבר מספיק גדול כדי להסביר מה מציק לו.
ואם הוא לא עונה - זה יכול להיות אכן סימן לקושי רגשי, ואז כדאי טיפול בהתאם... (טיפול לו או הדרכת הורים לכם)
קודם כל תודה רבה לכל מי שהגיבה!
אחרי השבוע הראשון הלכנו איתו שוב פעם לסיור בבית ספר והראנו לו איפה השירותים למרות שהוא אמר שהוא יודע איפה הם..
זה כאמור לא עזר.
שאלתי אותו פעם אם ילדים שמים לב או אומרים לו משהו והוא אמר שלא.
ב"ה הוא ילד אהוב, מתקשרים אליו כמה פעמים בשבוע להזמין או לבוא אלינו ובגינה אני רואה אותו עם חברים והוא נראה מצוין.
(מוסיפה שהוא כן מספר שיש להם "מלך" בכיתה ואני יודעת שלא רק הוא חווה את זה, אבל זה כן נוכח ויחסית מטופל. אולי לא מספיק. אבל זה בוודאות לא נגדו באופן אישי).
והוא רוצה ללכת כל יום, לא רוצה לאחר וכו.
ניסינו לדבר איתו על זה, בעדינות רבה כמובן.
יש אצלנו שיח בבית על זה שהגוף הוא שלי ואם משהו לא נעים לי אז להגיד.
מייד הוא אמר שלא נעים לו לדבר על זה, כשניסיתי קצת יותר הוא אמר שאין לו כח ללכת כי הוא עסוק בלשחק ולפעמים מצחיקים אותו ומרוב צחוק יוצא לו.
מה שנקרא, לא שיכנע😅
האמת שזה מלחיץ אותי ממש! על מה זה יכול להעיד?
ואם הלכנו כמה פעמים להנחיית הורים אפשר פשוט לחזור לאותה אחת או שצריך לזה הכשרה מיוחדת?
במיוחד שהלילה כשאין מאמץ לא בורח לו בכלל.
הייתי מחפשת פיזיו' רצפת אגן מומחית לילדים ומתייעצת.
מפספס טיפה. השאלה אם תמיד הוא היה מתאפק שעות או לא.
הגיוני שקשה יותר לשמור על רצפת האגן כשהיא מלאה מכשהיא ריקה.
ויכול להיות שזה בכלל לא הכיוון. אבל שווה לדבר עם מומחית שתדע להגיד אם זה התחום שלה או לא.
במקביל תפנו לרופא הילדים כדי שישלח אתכם לבדיקות מתאימות...
בלי לחץ! תחל שנה וברכותיה!
ממה החשש?
זה יהיה רק זיכרון והכל יסתדר. זה דבר ראשון - אנחנו אלופות בלדאוג, ולפעמים צריך מישהו חיצוני שיגידו שזה לא נשמע מדאיג, ובע"ה יסתדר 
דבר שני, כמו שאמרו כאן, מהעיתוי זה נשמע כיושב על משהו רגשי. לא בטוחה שזה חייב להיות דווקא קשור לפן החברתי. מה שאני מכירה לגבי פספוסים שזה קשור לשליטה. אין הרבה דברים שילד יכול לשלוט בהם בחיים שלו. אבל יש דברים שהוא יכול לשלוט בהם לגמרי, ואף אחד לא יכול להכריח אותו: אכילה, צרכים ונראה לי גם שינה. ולכן ילד שמשהו בעולם שלו התערער והוא מרגיש לא בשליטה, עשוי לקחת יותר שליטה במקומות שבהם הוא יכול: לשנות את הרגלי האכילה (רק הוא מחליט כמה ומה לאכול) או את הרגלי ההתפנות (רק הוא מחליט אם ומתי ללכת לשירותים)... אז גם אם זה רגשי, זה יכול להיות קשור פשוט למעבר מהגן לכיתה א', לקושי בהסתגלות למקום חדש, למשמעת יותר נוקשה, ליותר חובות ופחות חופש...
אם זה באמת המצב יכול לעזור מצד אחד לנסות לתת לו באופן יזום שליטה בכל מיני דברים בחיים: שהוא יחליט מה ללבוש, מתי להכין שיעורי בית, מה לקחת לאכול בהפסקה, וכו' וכו'. אם אפשרי מבחינתכם אולי אפילו יום חופשי עם אמא או אבא, שהוא יחליט מה עושים בו.
ומצד שני לא להגיד לו כלום בהקשר של הפספוסים, ממש לא להזכיר את זה בכלל (מעבר לטכני שאולי נצרך כדי להתנקות / לנקות לאחר מעשה).
כמובן, זה רק כיוון. צריך להבין באמת מאיפה זה מגיע, אבל אם אכן הכיוון הוא שליטה אז בתור התחלה זו הדרך ממעט ניסיוני ומה שקראתי והתייעצתי (אמנם עם ילד צעיר יותר)
והמשפטים הראשונים בכלל, הייתי צריכה לשמוע את זה והלוואי ואת צודקת.
יש משהו במה שאת אומרת ואני מצליחה לחשוב על עוד כל מיני רגעים ביום שנוכל לתת לו תחושת שליטה.
כיוון ממש מעניין.
לגבי המורים, אני כן יודעת שהמורה קצת נוקשה.
היום בדיוק הוא זרק לי שהוא ראה את המורה בזמן של הצהרון והוא אפילו אמר לו שלום "זהו, אני כבר התרגלתי ואני לא מתבייש בכלל".
אותי זה קצת הרגיע בעקרון, אבל אני אמשיך לעקוב.
טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.
הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.
ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.
הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.
ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.
היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים
פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.
באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.
קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.
וזה הקטע - שאני לא.
רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.
מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.
מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.
בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה
יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.
בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה.
לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.
למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?
מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן.
למה אני תקועה על הזוגיות?
אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?
לא יודעת.
לא סגורה על עצמי.
איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.
אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)
בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.
אני שבוע 6+3... מרגישה שממש נעלמו התסמינים פתאום... עוד לא ראיתי דופק... יש לי תור בשבוע הבא... נעלמו כמעט הבחילות. וירדה לי ממש הרגישות שהייתה בחזה.
ישמצב שבכזא הכל תקין?
אוף
הריון לא מחייב תסמינים וההיעלמות שלהם לא מחייבת כלום.
בע"ה מאחלת לך הריון ארוך ומשעמם ולצאת בידיים מלאות 🧡
בת 8 חודשים,
היא אוהבת ביצה,
נתתי לה גם לטעום דג סלמון
וגם בטטה ותפו"א ממרק קוסקוס.
אני רוצה שתהיה לה ארוחה אחת קבועה ביום.
מה אפשר להוסיף לביצה שיתאים לארוחת בוקר?
כרגע אסור לה מוצרי חלב.
תודה 🙏
אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.
מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים.
אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)
ואחכ גם מנה של פירות טחונים
בננה מעוכה
אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים
התקן ושני פסים
אנימיודעת שצריך להוציא את ההתקן, כרגע הוא עדיין בפנים כי הרופאה לא הצליחה להוציא
השאלה שלי היא לגבי הדימום, יש טעם לפניה דחופה לרופאה או שגם ככה אין מה לעשות עם זה?
דימום בינוני
ארבעה ימים של רגשות מעורבים וטלטלה שנבעו משטות של אנשים משועממים
ולחשוב שאם לא הייתי עולה על זה הייתי כל חיי חושבת שזאת היתה הפלה
ועוד ניסית להוריד את ההתקן... 🙈
לק"י
ואז מגלים שזה לא.
ואז הבנתי שהם מוכרים את זה לאנשים שרוצים לעבוד על אחרים. אבל זה גם מגעיל... זכותם למכור, אבל זה ממש רעיון חסר גבולות באנושיות.
אני בשוק שדבר כזה קיים
הכי לא מצחיק שיש
ד"א, למה בדקת הריון אם יש לך התקן?
אמאל'ה, זה הזוי.
לא יודעת אם יצליח לצאת. הוא נמצא במקום ממש חור מרוחק.
עוד לא עשיתי הפסק, אבל מתישהו שיהיה ההפסק, הטבילה יוצאת במועד על הפנים , מה גם שאני מנסה להכנס להריון כבר 4 חודשים ולא הלך בנתיים.... מה עושים עם הטבילה? מה עושים עם ההריון? יש לכן נסיון/ תובנות? כמובן שינסה לצאת אבל זה מורכב מאוד. וגם אם יצא, לא בטוח בכלל שזה הביוץ...
אבל בעיקרון ממשיכים כרגיל כמה שאפשרי.
אם יצא הלוואי ומעולה, אם לא אז מניחה שתתראו בהמשך? עדיף לטבול בזמן. אם יוצא במועד ממש לא מתאים והוא ממילא בטוח לא מגיע אישית הייתי דוחה ביום.
מבחינת היריון/ביוץ וכו, לא בהכרח שיתפספס אבל גם אם כן לדעתי אין הרבה מה לעשות אם זה מצב חד פעמי. את יכולה לשאול רופאת נשים ולעקוב אחרי הביוץ, אולי זה פשוט יסתדר לבד.
לצערי אלה התובנות שלי בנושא, מקווה שיסתדר לטובה בעזרת ה'.
ממש ממש מתסכל....
תזכרי שה' יכול לעשות הכל... להוציא את בעלך מכל חור, שתיקלטו מתי שזה לא יהיה שתהיו ביחד לראשונה... תנסי להתמקד בהשתדלות שלך. מעבר לזה - 3 שותפים לאדם...
חיבוק... מנסיון זה באמת משוגע...
אני יודעת שיש כבר 1,000 שרשורים בנושא הזה
אבל אני מאבדת ידיים ורגליים וחייבת לקבל החלטה דחוף
אני רוצה לשים התקן תוך רחמי לא הורמונלי (לא רוצה הורמונים, עד עכשיו הייתי על נרות אבל מפחדץ מאוד מהיעילות הפחותה שלהן..)
אני די מפחדת מההתקנה ומכאבים או סיבוכים, מתלבטת איזה התקן לשים
ממה שהבנתי בלרין וג'נפיקס כביכול אמורים להקל על הדימומים, אבל בפועל מחוות דעת שקראתי נשמע שזה לאו דווקא המצב
יש להם באמת עדיפות על נובה טי או מונה ליזה?
ומישהי התקינה ג'נפיקס אצל ד"ר שקי תמיר יעל וממליצה/דיס?
את רוצה גם למנוע הריון?
ומתלבטת על התקן לא הורמונלי
הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).
כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.
ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.
לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.
בהצלחה❤️
ואז ב"ה במעקב הריון אצלו
הוא גם באמת לא ממליץ על הנובה טי בגלל המבנה
אני די בטוחה שהוא מביא מחול התקנים
הוא גם אמר שהוא נלחם להכניס את הספקולורומים הקטנים לבית חולים / מרפאות להקל על נשים
במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.
אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר
ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים
דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.
ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן
האמת היתי מלאת חששות מכתמים וכו
ב"ה
לפי הפסיקה שלנו ההתקנה אטסרת
עשיתי הפסק 4 ימים אחרי ההתקן
עם הדרכה מתאימה לכבי בדיקות 7 נקים והתנהךות בכללי
מאד מאד מרוצה
לא חלמתי שנתהליך יכול להיות ככ נעים
אחרי 3 חודשים חושבת שהיה שווה הנסיעה מהצפון וגם המחיר...
ברוך ה אני אחרי הגרידה.
עשיתי את זה אתמול, שבוע 13+3 להריון.
אתמול היה ממש קצת דימום, והבוקר קמתי לפד נקי לגמרי, אם לא שהרב אמר לי לחכות 7 ימים לפני הפסק, הייתי מנסה כבר היום להתחיל הפסק ושבעה נקיים.
זה נורמלי שאין כמעט דם?
האם לפי כל הפסיקות צריך לחכות 7 ימים אחרי הפלה בשביל הפסק? או שאולי כדאי לי לנסות לשאול רב אחר? (מציינת שעוד לא ידענו מה מין העובר)
שה' ימלא חסרונכם..
לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה
אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים
אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.
זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת
מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון
פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן
עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד
אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻♀️
הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉
תודה על החיבוק!
מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..
אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.
צריך לחכות שבועיים לטבילה.
תודה!
והרי החדשהבשבת התחיל דימום כמו מחזור, דווקא זה ממש הרגיע אותי לראות את זה, כי היה מוזר לי שלא היה כלום
שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!
אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!
אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!
תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!
חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!
אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,
ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום
כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....
לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...
תוה על החיזוק שכתבת! ❤️
מאוד התחברתי למשפט אנחנו לא מבינים אבל מאמינים
ברוך ה אתמול התחיל דימום,זה הרגיע אותי שהכל תקין עם הגוף שלי
אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -
הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.
(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)
הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.
באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...
לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.
אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.
אבל אולי אני טועה?
מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?
עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?
