כבר עבר חצי מחודש אלול!!!
עוד שניה ר"ה ושוב אעמוד בפיתחו ואומר לעצמי "אוי, שכחתי לעשות כ"כ הרבה דברים, למה ריחפתי???"
וקצת אני נוזפת בעצמי ואומרת- "מה הקטעים? ידעת שיש לך חודש לחזור בתשובה מה עכשיו את נזכרת????"
ואז הקטע המנחם ביותר הוא-"לא נורא יש עד יו"כ, 10 ימים זה הרבה זמן אני בטוחה שעכשיו אחרי שאכלתי את הלב בראש השנה אעשה את כל ההשתדלות בעשרת ימי תשובה..."
ושוב,עשרת ימי תשובה כמובן עם ערב התעוררות ופעם\ פעמיים הולכים לסליחות אבל לפשפש במעשים הקטנים זה כבר יותר מידי...
למרות השיחות המהממות והחזקות של אנשים חוזרים בתשובה, רבנים גדולים, שיעורים מאורות התשובה וכו' אני לא מצליחה לחוש חזרה בתשובה אמיתית..
אני מתה מפחד מחודש אלול, אף פעם אני לא רוצה להגיע אליו ועוד יותר מיום הדין, יום שבו אני תלויה בין חיים ומוות...
הרב קוק מתאר את החזרה בתשובה כתענוג אני מנסה לחפש את התענוג אך לא עולה בידי...
יום אחד דיברה איתי אחת המדריכות מהסניף שלי ואמרה-" להגיד לך ת'אמת?! אני מרגישה צבועה, אני כל הזמן מעבירה לחניכות פעולות על חשיבותה של חזרה בתשובה ובסופו של דבר אני עסוקה בפסיכומטרי שלי ולא מנסה אפילו לחזור בתשובה...
אז למה אני אומרת לכם את כל זה?????
יאללה, פורום של אריאל (אומנם לא רשמי אבל בכל זאת)- תנו קצת טיפים או ספרו דברים שלמדתם על חזרה בתשובה....
חזרה בתשובה זה לא מלחמת הפרט אלא גם מלחמת הכלל...
אז שנזכה לחוש את העונג שבחזרה בתשובה...
בשורות טובות!!!

