רודפת אחרי הילדים. אני מעודדת את עצמי בכך שזה תפקידי כרגע. 

בעבר הייתי כל התפילות בביה"כ. סופגת את התפילות. בעז"ה כשיגדלו הילדי עוד אחזור לשם. 

עכשיו אני עם הילדים ומרגישה מרוחקת. וניסיתי ליזום פעולות כדי שימשכו את הלבבות, לשיר עם הילדים שירי ר"ה. לספר את ההפטרה על חנה ושמואל, עקידת יצחק... 

זה לא כמו שזה נראה שאם יש זמן שבת חג אז ברור שנפתח סידור ברור שנרים עיניים לשמיים

אז לדעתי הפוך. ברור שלא נעשה כלום.

כי למה שכן? זה מאמץ, נפשי בעיקר...

וכשמראש הנפש לא התכוננה להתגבר על הקושי אז כשתגיע הזדמנות היא לא תנצל אותה...

וזה הופך להיות הכל או לא כלום

וגם לגבי ההכנה לחג...

לא חייב שיעור או סיכומים

יש עוד הרבה דרכים להתכונן...

איך אפשר להתכונן נפשית להתאמצות רוחנית?

איך לא להגיע למצב שברור שלא נעשה כלום ברגע של פנאי?

ואיך עוד אפשר להתכונן חוץ משיעורים וכו...

תודה❤️

לא יוצאים לסליחות, גם ככה היה עמוס הקיץ עש שהתחילו המסגרות..

תמיד מרגיש לי שהחגים מקדימים את זמנם. לא מספיקים לחשוב עליהם והם פשוט מתקרבים בקטע מעורר דאגה.

עם קטנטנים זה טבעי לדעתי שפסגת שאיפותייך זה לישון.. יצאת לתקיעות, עשית את מה שצריך..

לפעמים החג פותח את הרצון להתכונן לכיפור. אם לא, הכל טוב, חשוב לא ליפול לעצבות. יש תקופות כאלו ותקופות הפוכות..

אומרת הרבה

זה תלוי בך ובציפיות שלך וכדאי שהן יהיו מותאמות למציאות ושתיהיה שם השלמה בנוגע ליכולות האמיתיות שלך וכן בנוגע לרצון האמיתי שלך להתאמץ או לחילופין לשחרר

בנוסף עצם הידיעה שרוחניות מלווה לרוב בקשיים מנטליים ובמניעות רבות יכולה לעזור

ומראש לא לקחת פרוייקטים רוחניים או לצפות שאפעל כשיש לי פנאי.

אם כבר החלטתי שאני כן רוצה לעשות השתדלות וכן רוצה להתאמץ אז לחשוב מראש איך לפי הכוחות שלי

יש פעמים שארגיש שיש לי כוחות לקרוא חצי ספר תהילים לדוג' ויש פעמים שיש לי כח לפרק אחד

בכל אופו להזכר תמיד בכוונה, שהיא זאת שחשובה בעיקר ולא הכמות למרות שלנו ירגיש שהכמות היא זו שעושה את ההבדל

ואיך עוד להתכונן חוץ משיעורים? במחשבה.

יש המון עבודת ה' במחשבה. לפעמים אני חושבת שעיקר עבודת ה' אחרי ידיעת המצוות זה פשוט במחשבה.

לחשוב על ה', לחשוב על התכלית, לחשוב על איך הוא זה שברא אותי ואת המציאות שאני חיה בה, לחשוב על זה שהוא גם יכל שלא והוא החליט שכן ולמעשה הכל כאן זה חסד גמור, לחשוב על שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי... לחשוב שהכל מגיע מה', לחשוב על איך כל פעולה משמחת אותו,  לחשוב על אותיות י-קוק, לחשוב איך הכל נגזר בראש השנה כל העולם, כל הבריות לא רק ישראל, אז איזה זכות זה שאנחנו מודעים לזה בכלל, לחשוב איזה זכות זה שאנחנו חיים ואפשר כל רגע לתקן ולשנות מציאות של עם שלם וכמובן את המציאות שלי, לחשוב על הכח של התפילה כמה אני יכולה לפעול איתה ואיך המת היה משתוקק לעוד רגע בעולם רק בשביל תפילה...

יש אינספור מחשבות 

1. לחזק את עצמך. גם על דברים "קטנים" כביכול

ממש כמו ילד, אם היית מזהה שהוא במקום פחות טוב (לא חשוב מאיזה בחינה) - דבר ראשון מחזקים ומשבחים.

בלי מילה טובה אי אפשר לגדול.

דווקא כשיש כבדות כזו בנפש חשוב לדבר אל עצמנו יפה.

טלחזק כל נקודה טובה.

2. במישור היותר עמוק,

דווקא תחושה כמו שלך מבשרת הרבה פעמים על מעבר שלב.

מה שהיה פעם לא מספיק לך יותר.

אולי את השתנית, אולי המציאות.

אולי הרבה זמן לא היית מחוברת ממש והדחקת

ואז הנפש לא יכולה יותר

דבר ראשון צריך להניח לעצמנו.

ואז בזהירות לבדוק מה כדאי ללמוד /לרכוש/ לשנות / לחדש.

ואפשר להתפלל בפשטות על זה . "ה', אני לא מחוברת, לא רוצה,תראה לי את הדרך"

או לחדש....

ואכן להתפלל על זה באמת עוזר. תודה!

ברור שעש שהפכתי לאמא הייתי נמצא. כל התפילות, לומדת מתכוננת מתרגשת.עכשיו, ההכחשה כל כך משמעותית שזה מפחיד אותי.

עד שפשוט ירדה לי ההבנה, זו לא העבודה שלי.

לא בית כנסת. לא תפילה. לא שיעור.

למי יש סבלנות להקשיב?

מי שיש לה אשריה.

אני מרגישה ששיעור לוקח ממני יותר כוחות מממלא.

אני.

אני ראש השנה.

אם לא אני, ילדיי לא יגדלו ללכת לתפילה בביהכ.

(ספציפית השנה בעלי באומן אז לגמרי לוקחת את כל הזכויות).

אני כל כך נלחמת להיות טובה מכל הכיוונים.

איך לא תהיה שנה טובה?

במיוחד שהייסורי נפש האלה רק מדכדכים ולא מרוממים אותי. אז למה?

אני דווקא השתדלתי לשמוע שיעורים לפני  החג ולהתחבר יותר

בפועל לא זרם לי בכלל הייתי גמורההההה מעייפות גמורה מחוקה

אני עם ילדה בת שנתיים וחצי ותינוק בן תכף 3 חודשים מרגישה אמא לעשרה

כמה ניסיתי לפתוח סידור או תהילים בקושי הצלחתי

בעבר הייתי הולכת לבחת כנסת וזה היה עוזר לי להתחבר

הפעם לא

וזה מלחיץ אותי

מה נגזר עליי בשנה החדשה

רק טוב מתוק לכולנו בע"ה

מעודד לקרוא אצ זה ❤️

בע"ה

וכן לאמור 🙂

לא פשוט עם הקטנים ומה שדורש הטיפול בהם

להכין

לקלח

להאכיל

לנקות שוב אם מתלכלך משהו

וחוזר חלילה

להיות סבלנית איתם כל הזמן הזה

לישון כשהם ישנים כדי לצבור כח

לבשל להם

לשטוף כלים

להאכיל שוב

להלביש

להעסיק

אז

זה מה שעשית כי זה הגידול ילדים לעבודת ה'

ותדעי שהרב לופיאן כותב שיש לו קבלה שאישה שמטופלת בילדים

תפילותיה מעלות את התפילות של כולם

לפני ה'.

אז באמת אני מצדיעה לך

ומציעה לך אם עדיין את רוצה להשקיע בעצמך

א. לא בלחץ, רק מה שמשמח אותך ולא מוציא ממך אנרגיה (לשמוע שירים לאווירה? לקרא משהו קליל? לשמוע שיעור קליל ממש או סרטון קצר?)

ב. עדיין אנחנו התחלנו 10 ימי תשובה, המלך בשדה קרוב , את יכולה לבחור 10 דקות פנויות ז( אם זורם לך יותר,אשרייך!! תתחילי בקטן אבל)

ולעשות לך דייט עם ה'.

לשתף אותו במה שעובר עלייך ולבקש ממנו

מה שאת צריכה (גם להודות לו , אפשר על מה שכבר יש לך בחייך, וזה פותח שערים!)

אפשר תמיד להתפלל ולבקש במילים שלך

בקשות גשמיות- לעבודת ה', זה חלק מעבודת ה'!

זה חלק מהתפקיד המכובד  שלך

לגדל דור חדש של  עובדי ה' באהבה!

ג. אל תלקי את עצמך, בבקשה!!

את אמא בעם ישראל

ונשמע שאת עושה את תפקידך בצורה באמת נהדרת

וכל השקעה שלך עכשיו

זה עוד עבודת ה' בעתיד

ד. עכשיו או אחרי החגים (בסוכות למשל, כל השבוע של החג זה גם זמן גדול להתפלל ולבקש, ופשוט להנות גם בלי לעשות כלום בסוכה, כי בסוכה- יורד בלי טרחה מצידנו,  שפע גדול מאת ה' ועוטף אותך בהמון המון ברכה!! לא צריך לעשות כלום, פשוט להרגיש מחובקת עם ה שאוהב ורק מחכה להרעיף עלייך עוד)

את יכולה להיכנס ל "זמן חורף" של דברים קצרים ומחזקים,  שישמרו לך על "כושר רוחני" -

אפשר שני פרקי תהילים כל יום עד לסיום ספר/ לשמוע שיעור קצר/ ללמוד/ לעשות משהו שמתאים לסגנון שלך , כדי שתרגישי מחוברת בשמחה ולא מתוך עול "כבד" שתרגישי מועקה כלפיו

המטרה שתשמחי בעבודת ה שתמצאי בה עומק ורוחניות שטובה לך.

ה. את יכולה להכנס לקבוצות וואצאפ אם יש  לך

יש כל מיני רבניות שמעלות סרטונים קצרים בכל מיני נושאים, ככה זה אולי יותר קליל וזורם כשיש כמה דקות בודדות ביום.

רצון ה הוא מה שהיה לך במציאות והוא לטובה תמיד!

לכן אל תדאגי בכלל

את מקבלת שכר על כל פסיעה

וגם כל מחשבה טובה שלך

מצטרפת למעשה אצל ה'

אז זה לגמרי נחשב לך למעשה.

ואשרייך

תזכי לרוות נחת יהודית אמיתית! 

גם אני השנה חוויתי ריחוק וחוסר רצון

האמאמא של הריחוקים

@אנונימית בהו"ל 
 

עכשיו שנה חדשה

מתחילים מחדש

הלוואי

הייתי ממש שם.

לא היה לי ראש לשמוע שום שיעור, תקיעות בבית כנסת וזהו, לא הצלחתי להתפלל בכלל בבית.

ללמוד עם בעלי או עם הילדים על החג לא הצלחתי..

וממש ניסיתי לקבל את זה. לפעמים אנחנו למעלה, ולפעמים למטה. החיים הם לא פס ישר. מותר להיות לפעמים בירידה, זו חלק מהתנועה.

לא לשפוט את עצמך כ"כ לחומרה. בעז"ה יפתח הרצון ותעברי את התקופה הזו. ממש השתדלתי במקום להתבאס על זה, להתפלל האופן הכי פשוט, במילים או בלב- שיפתח לי הרצון לקדושה. לתפילות, לשיעורים, לרוחניות. שיתחשק לי להתפלל .. הכי פשוט.

וב"ה השנה פתאום חשבתי על זה במהלך החג- שמעתי שיעורים מראש, התפללתי די הרבה (הרוב לבד, ככה התאפשר עם הילדים) אני ממש רוצה להתחיל ללכת לשיעור קבוע במהלך השבוע. ובאמת לא הייתי שם בכלל.

ב"ה שנפתח השפע הזה. תחושה של עליית מדרגה פנימית, בהרבה כיוונים בחיים, שמטבע הדברים מלווה גם בקשיים והתמודדויות ברמות אחרות

אבל הכי חזק- לקבל את זה שיש ירידה שהיא חלק מהעלייה, וזה בסדר. לא כיף להיות בירידה הזו, אבל זה חלק מהתנועה בחיים.

וכן אני באמת מרגישה שלהתפלל על הרצון זה משמעותי.. 

ואז רואה את השרשור הזה

מרגישה מפונצ'רת, ושהשנה הגעתי לחג בלי הכנה

לא היה לי כח לקום לתפילות, הגעתי מאוחר ממש, על מנחה בכלל וויתרתי

ואני רגילה להגיע יותר מוקדם, משתדלת גם למנחה.

ובתפילה ישבתי כל זמן שיכולתי

מבואסת על המצב

מצד אחד יש לי תירוץ של אחרי לידה, מצד שני אני יחסית בסדר, מצד שלישי עברתי אירוע מטלטל

שורה תחתונה אני מזדהה ממש

תתפללי שייפתח לך הרצון ושתיפתח לך היכולת להתקרב...

בעבר כן הצלחת להרגיש קרובה בימים הנוראים? מה עזר לך אז?

ואיך החיים שלך עכשיו באופן כללי?

התפללתי אומנם בבית.
אבל לצערי ישנתי יחסית הרבה, במקום ללכת לתפילה (כשבעלי חזר מהנץ).
ותקיעת שופר ביום השני- פספסתי לצערי.
בד"כ מנצלת כל דקה לתהילים.
השנה מעט אדישה, מקווה שלמרות זאת תיתחם לנו שנה טובה והצלחה ובריאות בכל. לכל עם ישראל.
(אני לעומתך מעט אדישה יותר לאדישות שלי...).

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..