לך סגנון התגובה שלי פשוט תתעלמי ותמשיכי הלאה.

אני למדתי על בשרי שאין לנו מה לתכנן מתי ואיך זה יקרה

כי זה קורה בדיוק ברגע שהקב"ה רוצה.

אני אישית נכנסתי ל5 הריונות בצורה טבעית ופלאית

ולהריון השישי עברתי הרבה הרבה הרבה בשביל לזכות אליו.

זוכרת את עצמי בתחילת הטיפולים קובעת תור לרופא נשים לעוד כ8 שבועות כי ברור לי שעל הטיפול הראשון אני נקלטת.....

וזה לקח זמן ארוך וקשה מנשוא.

וגם שכבר ב"ה זכיתי להריון

ילדתי כ"כ הרבה זמן אחרי התאריך (הייתי אמורה ללדת באמצע החגים וילדתי קרוב לר"ח חשון)

וגם אח"כ התינוק היה זקוק לתמיכה נשימתית אז הברית נדחתה, בקיצור כל התוכניות שלנו התהפכו לחלוטין.

חלילה לא אומרת שלא תזכו שוב להכנס להריון מיד

אבל לכל נשמה יש את הרגע המדויק בו היא צריכה להגיע

ולנסות לחשבן מתי תצא החופשת לידה זה בגדר משאלה שהלוואי שכולן יכלו להגשים אותה.

לעניות דעתי אם את מרגישה שהגיע הזמן, תפסיקי מניעה ותני לקב"ה לנהל את העניינים הכי טוב בשבילכם

שתהיה שנה טובה ומבורכת

גמר חתימה טובה

שיתקבלו כל משאלות לבכם לטובה ולברכה

ותפקדו בזש"ק בדיוק ברגע שנכון וטוב לכם

בשורות טובות

לא דוחים היריון בשביל לתכנן את זמן הלידה המושלם, אלא פשוט כי *כרגע* אין אפשרות להיות בהיריון.

פותחת יקרה, אם באמת כל הנתונים מראים עכשיו שהיריון לא מתאים - זה כמעט כמו היריון שלא מגיע כשרוצים, אף שאת מונעת אקטיבית. אז זה באמת שורף בלב, אבל העבודה שלך כרגע היא להחיל את השכל על הלב, ולהבין שזה פשוט לא שייך עכשיו (שוב, בלי קשר לתכנונים של הזמן המתאים ללדת בו).

אבל אולי אם באמת זה בוער בך כל כך - כדאי לערוך שיקולים מחדש, ולבדוק אם בכל זאת יכול להתאים לכם עכשיו היריון? (כמובן, רק ביחד עם בעלך, לא להחליט לבד)

רק טוב❤️ ובהצלחה רבה במילואים!

אני גם בהריון החמישי הייתי בטוחה שאקלט מהר והכל יהיה לפי החישובים שעשיתי (ועוד כל מיני שקשורים למין העובר)

בסוף עברתי הרבה עגמת נפש ורק אחרי כמעט שנתיים נקלטתי להריון תקין וילדתי עוד בן.. האושר של החיים שלי אני מאוהבת בו כל כך

והלידה יצאה בדיוק מתי שניסיתי בהתחלה שזה לא יהיה ובסוף זה היה מושלם העיתוי (גם כי הלידה התעכבה קצת מעבר למה שחשבתי ולפי מה שהיה פעמים קודמות) למדתי שלא עושה יותר בלי נדר כאלו חישובים ברמה כל כך מפורטת

כן באופן כללי מחכה שאני ארגיש רצון וכוחות ושבעלי זורם איתי

אבל לא נכנסת לרזולוציות כל כך קטנות

לא בידיים שלנו. לא הייתי מתכננת לפי חופש גדול ועניינים כאלה.

נראה לי תעשי הפרדה קצת בין עתיד להווה...

אם בהווה יש דברים שמונעים כמו נגיד באמת מילואים וקושי של תחילת הריון אז תפרקי אותם אחד אחד ותחשבי מה כן ניתן ולא ניתן לעשות ומתי.

ואם זה מסתדר אז יאללה ובהצלחה. ואם פחות אז תמתיני עוד קצת. בסוף זה רק כמה חודשים.

תנקיייי את רעשי הסביבה המיותרים כל כך. בחיים לא הבנתי את החוצפה להיכנס למישהי לרחם. שתיהי שלמה עם ההחלטה שלך אחרי שתפרקי אותה לגורמים זה פחות יפריע לך אני מניחה.

ואם החלטת לחכות תנסי להסיח את הדעת. לחשוב על דברים אחרים. לעשות דברים כיפיים שלא תוכלי בהריון ועם תינוק.

אני מורה וילדתי לא מזמן, בעיצומו של החופש הגדול.

ויכולה להגיד שהפסקתי את המניעה בתכנון מדוקדק של להכנס להריון תוך חודשיים- שלושה וללדת בתזמון המושלם של חופשת לידה שמתחברת לחופש הגדול. ואז עבר עוד חודש, ועוד חודש ועוד חודש ועוד אחד ונכנסתי להריון אחרי 7 חודשים (שגם ב"ה זה לא ממש הרבה אבל לא תאם את התכנונים שלי)

ואז גיליתי שאם אלד בן במשוער הברית תהיה בתשעה באב. אז בלי לדעת בכלל מה מין העובר, הייתי לחוצה מזה כל ההריון של ברית בתשעה באב, או יום הולדת בתשעת הימים.

ואז ילדתי בשבת. והברית הפכה פתאום לסרט אחר לגמרי.

בקיצור- האדם מתכנן ואלוקים צוחק.

ואני אגיד גם עוד משהו. דווקא הלידה שיצאה לי בעיצומו של החופש הגדול וזה שלא יכלתי לנוח ולהנות מהבייבי, גרמה לי לבחור להאריך חופשת לידה, שלא עשיתי את זה בעבר (כרגע חושבת להאריך בחודש, אבל נראה בהמשך אולי נאריך בעוד) ובכלל התזמון גרם לי לחשוב על כל החזרה שלי למקום העבודה הנוכחי והגעתי לכמה מסקנות חשובות שאם לא התזמון הזה כנראה הייתי ממשיכה מכוח האנרציה בלי לעצור לחשוב.

אז שיקולים של האם מתאים כרגע הריון וכו'- זה חשוב ונצרך לעשות.

שיקולים של מתי הלידה תצא- תני לקב"ה לעשות את שלו. תסמכי עליו שהוא יודע מה הזמן המדוייק של הנשמה להגיע לעולם. 

ונכון לא היתה לי חופשת לידה כמו שהיתי רוצה

ויש לי תחושה של החמצה על השקט והנחת והכיף של ההתחלה בבית בשקט יחד עם הקטנה

ונכון נחתי הרבה פחות

ואצלי בעלי היה בבית בהתחלה אז עוד מצבי טוב

ואוטוטו חוזרת לעבודה ובאמת לא מרגישה שהיתה לי חופשת לידה כמו שרציתי

אבללל

אני לא מתחרטת לרגע שיש לי את האוצר הקטן הזה

כשהיא כבר פה.. לא יכולה לדמיין שהיתי דוחה את ההריון רק עבור זה

שמחה בה למרות הכל ואיזה כיף שהיא כבר פה לידי ..

אם לך לא היה בוער והיה לך סבבה לחכות חודש-חודשיים לתזמון יותר מוצלח

סבבה

אבל האמת שלא חושבת שיש טעם להיות בשליטה מלאה על הכל

למנוע כי לא נכון לכם הריון זה נכון

למנוע רק כדי לתזמן חופשת לידה כשיש רצון ומוכנות להריון-בעיני מיותר

את לא יודעת מתי תכנסי להריון..זה לא קסם..גם אם בעבר הכרת שמייד..

תסמכי על ה' שהתזמון יהיה מדוייק לזמן שבו הנשמה הזאת צריכה לרדת לעולם

וזה הכי חשוב

ואת תתמודדי גם אם יצא על החופש הגדול..אולי מבאס אבל יש לנו בחירה איך להתיחס ואיזו גישה לאמץ ולראות את זה לא רק דרך הקושי

באמת, על כל תגובה ותגובה

קראתי הכל כמה פעמים ואם מישהי רוצה להוסיף אשמח לשמוע

מעניין שכולכן באותו הדעה, לא חשבתי על הכיוון הזה

בשבת דיברתי על זה עם בעלי והתחברנו לכיוון.

הבעיה היא שהתחלתי רק לפני כחודש וחצי חומצה פולית אז צריכה לחכות עוד קצת אבל כבר הבוקר קבעתי תור להוצאת ההתקן בע"ה וזה מרגש אותי מאוד😃

הלידה הראשונה שלי היתה בחופש הגדול ותמיד הפחיד אותי ללדת בחופש כשיש ילדים נוספים

אבל באמת התחברתי לדברים שלכן

תודה גדולה על החיבוק העוטף כשהייתי כל כך צריכה את זה

ועכשיו איך אני מחזיקה עוד חודשיים עד להוצאת ההתקן:/

לקחתי רק קצת בתחילת הריונות

לא מצליחה לקחת תוספים מאוד מאוד קשה לי הלבלוע כדורים והלזכור וכמה שמשתדלת לא מצליחה

אז סתם תפס לי את העין

לא היתי דוחה בגלל הכדור..זה חשוב ומומלץ אבל לא סיבה לדחות

ולא הבנתי למה לחכות חודשיים- בגלל התור לרופאה?

יש בדיקת דם מיוחדת לזה? או שזה בדיקת דם שגרתית שרואים בה?

יאאווו מתהפכת לי הבטן מהתרגשות שיש מצב שזה אוטוטו קורה

וואו כל כך שמחה שהתייעצתי איתכן

בתחילת הריון לא מתוכנן כשלא לקחתי הרבה זמן והתחלתי על דעת עצמי חומצה פולית במינון גבוה

הוא אמר שאין צורך במינון גבוה ושהערכים בדם זה לא מה שמראה על חומצה פולית גבוהה או נמוכה או משהו כזה

טען שחומצה פולית נאגרת במקום אחר שהוא לא בדם.

סליחה שלא זוכרת יותר אבל הוא רופא נחשב יחסית

בגלל חומצה פולית.

ובכלל לא בטוח שיש לך חוסרים.

כמובן מומלץ לקחת אבל זו לא סיבה לדחות כניסה להריון

וכל כך מורגש שאת רוצה עוד, עזבי את כל התיכנונים את זה תשאירי לקב"ה.
את מרגישה שעכשיו זה הזמן?
יאללה צאי לדרך אהובה.
אני אספר עליי שרוב ילדיי נולדו בתחילת חופשת הקיץ...בקושי היו לי חופשות לידה נורמאליו. (מישהי גם הסבירה לי פעם שיש נשים עם חלון פויות מוגדר לפי תקופות) ואצלי זה ממש נכון כי רוב ילדיי נולדו בטווח של תמוז-אב ואלול.
אם הייתי מונעת אולי היה לי חופשת לידה חלומית מיד לאחר החגים
אולי לא
ואולי לא היה בכלל 
בע"ה ברבה כוחות ובעיתו ובזמנו
תסמכי על הקב"ה, לכל נשמה יש זמן שהיא צריכה לרדת.

זהו אני גם שמעתי על זה

וגם אצלי כולם נולדו בקיץ

ממש מחזקת אותי ללכת על זה❤️

זה אומר שחלון הפוריות שלך פעיל יותר ממש עכשיו
אני נקלטת רק לאחר החגים תמיד, או בזמן סוכות.
לכן הלידות בהתאם- תמיד בתחילת החופש, על היום הראשון...מצחיק שזה ככה.

שאני פוריה כל השנה כמעט🙈

יש לי ילדים בספטמבר,אוקטובר נובמבר,ינואר פבואר,מאי ואוגוסט.

ואין הבחנה בכלל בין בנים לבנות...

המין של העובר🤔

כי אצלי כל הבנים נולדו בקיץ (באביב) וכל הבנות נולדו בסתיו-חורף (מתשרי ועד אדר)...

ממש כל הלידות סביב חופשת הקיץ. ואחת יוצאת דופן באמצע השנה משום מה...

וכולם בנים

וואלה אולי עליתי פה על משהו חשוב 😃😃

אין לי מספיק ילדים כדי להצביע על עקביות אבל זה מעניין.

הבנות שלי נולדו בטבת-אדר

הבן בסיוון.

את כל התיאוריה

בת בתחילת החורף, בן בשיא החורף, ובת אחרי פסח. שום חוקיות...

אצלי בשתי הפעמים חזר המחזור אחרי שנה בדיוק ובשתיהן לא נקלטתי מיד כשחזר. אם אצלך למשל נקלטת תמיד כשהקטן היה בן שלושה חודשים, או שנה ורבע או לא יודעת מה הרווחים אצלך, אז תמיד יצא שתלדי באותה תקופה של השנה, בלי קשר לעונות השנה אלא לרווחים בין הילדים.

אני פוריה כל השנה

רק שיצא שתמיד הפסקתי מניעה באותה תקופה ומיד אחריה נכנסתי להריון (חוץ מהקטן שלא אבל בסוף כשנקלטתי זה כבר היה שוב אותה תקופה) כך יצא שכל הלידות סביב אותה תקופה בשנה.. לכן לא חושבת שבכלל אפשר לקשר בין פוריות לתקופה בשנה וגם לא לגבי המין

ובאמת יש לי בינתיים סיון, תמוז ואב.

אבל מצד שני יכול להיות שזה גם קשור להנקות כי נכנסתי להריון הבא כשההנקות ירדו לתדירות של הנקה- שתיים ביום שזה היה סביבות גיל שנה+ של היונק..

מעניין בקיצור

עם ההטרדה עם ההערות כאלו

זה ממש מטריד שנשים עסוקות בצורה אובססיבית עם המשקל שלי

אם כי אני כן מרוצה מהמשקל שלי (ולא מרוצה מהסיבה שהגעתי אליו)

בעיניי הסיבה שנשים כן מרשות לעצמן להעיר ולהתערב

כי זה לא פוגעני בעיניהן

אלא שיח מתוך קנאה

ועדיין כשקיבלתי כמה הערות ביום זה היה מטריד ביותר (הפסקתי להתייחס להערות והן לאט לאט התאדו)

אחרי הלידה הזאת עליתי במידה והייתי ממש מתוסכלת על זה שבגדים לא עולים עלי - הרגשתי מוזנחת ושאין לי מה ללבוש כל פעם שפתחתי את הארון

ואז קיבלתי מאיזה מישהי הערה שאני לא נראית שילדתי.

ועוד אחת עם הערה שאני בטח לא מתמודדת עם דימוי גוף ומשקל.. אז כן. אני כן.

אף פעם אי אפשר לדעת איפה ההערות האלו תופסות את הצד השני...

חיבוק❤️

בא לך להחמיא? תגידי למישהי שהיא יפה/ נראית טוב

לא צריך להוסיף ירדת/עלית/רזה/שמנה.

לא רלוונטי! לא מתאים. לא נכון.

בדיוק הייתה לי שיחה כזו עם חברה לפני כמה שבועות. ודיברנו על כמה צריך לתת את הדעת לכל מילה שיוצאת מהפה, כי אולי מצד הדוברת היא חושבת שזו מחמאה אבל לעולם לא תדעי איך זה מתקבל בצד השני.

ובכלל בעיניי כל השיח על הנראות החיצונית, צריך לקבל גבולות ופרופורציות..

הלוואי ותזכי בהודעה שלך להאיר את עיניי הסביבה ולו במעט🥰 

אני בטוחה שיש עוד כמה שיסכימו איתי.

אני משתדלת תמיד לדבר ברגישות ובטקט, אבל הודעות כאלה גורמות לי לשתוק ולא לדבר עם אף אחת, אולי לפעמים בצורה קצת פוגעת.

אני אחת לא פטפטנית בכלל וגם ככה לפעמים קשה לי למצוא נושאי שיחה, אז עוד יותר קשה לי אם אני יודעת שאני צריכה להיזהר במלא דברים...

אולי לא עם האישה שלידי על ילדים כי אולי יש לה בעיות פוריות? אולי לא אדבר איתה על בעלי, כי אולי היא רווקה שממש מחפשת או גרושה או אלמנה או שיש לה בעיות בזוגיות? אולי לא אספר לה על הדיאטה היקרה שעשיתי כי היא במשבר כלכלי כרגע? אולי לא אספר משהו על ההורים שלי כי שלה נפטרו?

כן יש מצב שהייתי מחמיאה למישהי, "איזה כיף לך לא רואים שילדת בכלל, בניגוד אליי שקבוע נראית בחודש שביעי" אבל בפירוש לא הייתי חופרת לה כל יום על המשקל.

בכל מקרה חיבוק על החוויה הלא נעימה 🫂

ברור שאם את תדברי על כך שהשמנת, זה לא יפריע לך.

אבל אם מישהו אחר ידבר/יעיר על זה- זה יפריע מאוד.

אז אני אדבר עם חברה שלי שעוד אין לה, על הילדים *שלי*, והיא תדבר על התואר השני *שהיא עושה* ולי כרגע אין אפשרות לעשות.

אבל בחיים זה לא יקרה הפוך, שאני אדבר על הילדים שאין לה או שהיא תשאל אותי לעומקן של הסיבות שבגינן אני לא לומדת.

שתינו משותפות אחת את השנייה, היא על טיפולי פוריות ואני על החסמים, אבל אף אחת לא תתחיל שיחה על הדברים של השנייה.

כך גם במשקל.

אם אני מדברת על המשקל שלי, אין בעיה.

אבל אם אחרת תדבר על המשקל שלי אז יש בעיה.

מסכימה איתך שאי אפשר לא לדבר בכלל,

אבל כשמדברים צריך להתרכז בצד *שלך*,

ולא בצד השני.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה שלי🙏

ונשמע מהדברים שלך שאת מאוד רגישה ומשתדלת לכבד את הגבולות של האחר❤️

של השיח שהוא עליי ולא על האחר.

ובאופן כללי נשמע שאת אדם מאוד רגיש ופחות הבן אדם שיפגע😍

אז אין לך מה לחשוש❤️

ובכללי תמיד אפשר לדבר על הכל, עם יד על הדופק ולהרגיש את האדם שנמצא מולך.. 

בעבר הייתי רזה מאוד מאוד באמת ברמה קיצונית, לא עשיתי כלום בשביל זה, אכלתי רגיל התנהלתי ממש רגיל... ועדיין חברות של אמא שלי שאין לי שום קשר אליהן מצאו לנכון לגשת אליי ולצעוק עליי שאני אפסיק עם הדיאטה הזו, שאני נראית רע וגרוע וזה בכלל לא מחמיא ונשי, כאילו יש לי מה לעשות עם ההערות האלה, והן כמובן לא הסתפקו בזה אלא פנו גם לאמא שלי ודרשו ממנה שתעיר לי.

אפשר לדבר על המון דברים, בעיקר תלוי איך

אני לא מעירה על משקל אף פעם, גם לא כשאני יודעת שחברה שלי עשתה דיאטה.

אם היא העלתה, על עצמה, אני אגיב בעדינות. ועל ההתמדה, לא על ההיבט הפיזי של הירידה.

לא. זה לא כמו לדבר על ילדים או הורים למשל. כי נגיד ילדים, יכול להיות שלמישהי זה מאוד רגיש כי פוריות, אבל אצלך, זה מאוד חיובי ומשמח וחלק גדול בקטע טוב מהחיים שלך.

משקל זה לא באמת ככה. יש כאלו שאחלה להן עם המשקל שלהן ולא היו רוצות שהוא ישתנה. לא מכירה מישהי שהמשקל שלה אקטיבית משמח אותה בצורה טבעית ובריאה. (מכירה מקרים שזה ממש "שימח", ואלו היו מקרים של הפרעת אכילה ממש רצינית).

נכון, יש כאלו שעושות דיאטה מאוזנת, ושמחות בירידה במשקל וכו'. אבל גם אז, להערות יש פוטנציאל לעודד כיוון של הפרעת אכילה. 

זה גם מלא פעמים מגיע מנשים שמנות ששונאות שמעירים להן על משקל

ועדיין הן חושבות שלצד ההפוך זה בסדר!

הזוי ..

ולפעמים זה מנוסח עוד יותר בחוסר טקט-

עוד רגע את נעלמת

את בטוחה שאת אוכלת?

מה יהיה, את מצטמקת מיום ליום...

למה את ככ רזה?

ועוד ועוד 🤦

פשוט

לא

רלונטי!!

אוף 

והדוגמאות שנתת- בדיוק!

אחד לאחד...

ואם זה היה הפוך- אז היה ברור לכולם למה זה לא לגיטימי.

בתור נערה קראו לי ילדת שואה

עפרון..

ומוכרת בחנות בגדים שאלה אם צריך להזמין את הרווחה כי כנראה אין לי אוכל בבית . פשוט מעצבןןן ולאישה מלאה בחיים לא ידברו ככה כי זה פוגע..

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

אבעלי לא ענה לי אם הוא בעניין שנצטרף לאתגר (שלחתי לו הודעה בבוקר והוא היה עסוק..)

אבל הפלאפון שלי היה בצד כל השעתיים

והפלאפון שלו שימש בעיקר כמצלמה של היום הולדת שהייתה פה יחד עם הדלקת נרות

היה פה ערב יפה ב"ה.

תודה שוב על הרמת הכפפה!

רוב הזמן מאז הדלקת נרות הייתי בלי הפלאפון,

ומעכשיו עד שכל הילדים ישנים, כולל המתבגרים..

לא נכנסתי לאינטרנט בכלל, אבל נזכרתי במשהו שהייתי צריכה לברר ומפה לשם התעכבתי עם הפלאפון מעבר למה שתכננתי...

מקווה שמחר ילך טוב יותר..

הייתי כמעט 3 שעות ללא...

שיחקתי עם הילדים בסביבונים, סיפרנו גברת קרש ומר מערוך עם דמויות והצגה, הכנו לביבות תפוא והיה ממש זמן איכותי.

ואי כזה משמח לשמוע!

קשור מאוד לנושא השרשור

הרב אייל ורד:

הרב מתייחס רק למה שקורה שמחצינים, ובכלל לא למה שנכנס הביתה. לי זה נתן נקודות למחשבה גם בכיוון הזה...

הצפון זה אזור מאוד מאוד נרחב

למה את מתכוונת? אזור הגולן/ הגליל העליון/ אזור חיפה והקריות/ אזור עפולה?

אבל אנחנו מגיעים מרחוק

כמעט לא מכירים את הצפון

ככה שגם נסיעות של שעה מיעד ליעד זה משתלם לנו

גמישים

זה לונה פארק שווה ממש שכל המשפחה תהנה עם מלא מתקנים.

אולי מדעטק בחיפה גם יתאים, זה מוזיאון מדעי. הגדולים שלך מאוד יהנו הקטן פחות.

אפשר לעשות רכבלית בחיפה במחיר בדיחה של נסיעה בתחבורה ציבורית.

זה ישוב דרוזי הם ממש בסדר ונחמדים ומפוצץ שם יהודים

אין שם אוכל כשר מין הסתם חח אז הם מקצים למעלה קומה שאפשר לשבת בה ולאכול..

לא יודעת איך זה יהיה לכם עם המזג אוויר.

בטיולים בטבע באזור עמק המעיינות יש המון המון נחלים יפייפים.

מקומות פתוחים כנראה שמאוד בוצי עכשיו

אבל שמורות טבע בתשלום בטח יהיה יותר פשוט עם שבילים מסודרים.

אתם יכולים גם להצפין עוד יותר ולהגיע לבנייאס ולשמורת תל דן וכמובן לחרמון - לדעתי עכשיו עוד לא מושלג.

בטח שרוצים טבע

אני בונה על השמש שבעז"ה לא יהיה קור מטריד

וכמובן אלביש היטב

הבת שלי רוצה אגמון החולה

זה שווה?

וכמובן אשמח לעוד רעיונות למלא את הימים

והכל ממש יפה וירוק ורענן כזה

החיסרון הוא שאי אפשר להיכנס למים..

ולכן זה יותר מסלולים  יפים

והאטרקציות הן תצפיות מיוחדות או מסלולים עם חלק מגניב של יתדות או משהו...

החולה זה מאודדד צפונה, השאלה אם יש לכם כוח ככ צפון..

אולי איזור הכנרת

יש את מסלול הארבל שהוא מהמם

אפשר נחל עמוד ואז גם ביקור במירון/ צפת

ועכשיו אני נזכרת שיש נחלים עם מפלים שזורמים רק בחורף

ואז שווה לבקר

למרות שלא יודעת אם יעניין את הילדים וגם אם הזרימה התחילה כי לא ירד עד כה הרבה גשמים...

בהצלחה!!

לגבי אטרקציות אולי אפשר לשלב

גם מסלולים יפים ששווים את הנסיעה

וגם אטרקציות משפחתיות שיש בעיקרון גם ליד הבית אבל בעצם זה שונה שזה חלק מחופשה משפחתית וזמן איכות משפחתי...

כי לפעמים יש כל מיני צרכים בתוך המשפחה וחלק רוצים גם אטרקציות ולא רק טבע.. אז שיהיה גם וגם...

סכר אלומות -

חונים ליד האתר 'רוב רוי'

והולכים איזה רבע שעה דרומה בשביל סלול לאורך נהר הירדן עד לסכר. ואפשר גם להמשיך הלאה.

הליכה ממש נעימה וכיפית.

עוד מקום יפה- יער שוייץ

אפשר להתחיל מכאן, בקטע של שביל ישראל-

שדרות ספיר · טבריה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!

לא שאיבות אבל כוס טפטופים. לי ממש עזר בלילות הראשונים, גם לא התעסקתי עם סטריליזציה זרקתי את הטיפות שהוצאתי. לא הסוג שמתלבש שלא כזה שאפשר טיפה ללחוץ אז זו שאיבה סופר עדינה, הוצאתי כמה מל וזה עשה הבדל. אבל זוכרת את זה יותר מיומיים...

מזל טוב, תרגישי טוב!!

תקפיאי מגבות עם מים שסחטת או פדים רטובים

)אני לקחתי מהבית חולים כמה פדים קפואים כאלה וכלפעם שהתחמם עלי הקפאתי שוב)

ושימי על עצמך איפה שגדוש וכואב

אצלי ממש עזר 

עדיין כואב...

ועד שהקטנה ישנה אני לא מצליחה לישון מהכאבים

ואני לוקחת אדוויל

אצלי עובר לחלוטין בערך שבוע אחרי הלידה.

אני כן שאבתי עד להקלה משמעותית, בהתחלה אפילו פעמיים-שלוש ביום ואז פעם ביום, ראיתי שאצלי זה לא הגביר את החלב (עובדה שאחרי מספר ימים זה ירד) אבל מאוד הקל ומנע דלקת (באחת הלידות הקודמות ניסיתי בלי לשאוב כי אומרים שזה לא נכון לשאוב בשלב הזה, כן סחטתי ועיסיתי את המקום ונוצרה לי דלקת).

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

אם יש לילד מספיק בגדים הייתי מכינה תיק עם 4-5 סטים, פיג'מה וכו' כדי שיהיה מוכן כבר

אם לא אז מכינה תיק עם דברים ליום- יומיים של הלידה ואחכ שבעלך יביא לו את השאר להורים שלך

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

1. כן כדאי להביא איתך משאבה ידנית, לא תמיד צריך אבל יש מקרים שצריך ותמיד טוב שיהיה לך כבר בביח

2. כן עדיף

תכיני תיק רק לזמן השהות בביח ולפני שאת נוסעת להורים תעברי בבית ותכיני לך תיק

ולילד הפעוט תביאי 10 חליפות ו-2 פיג'מות לא תצטרכי יותר מזה לדעתי

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

לגבי להרגיש שקופה, בחוויה שלי אם את רוצה לשמוע מחמאות מהורים תתחילי את לשתף אותם בדברים טובים על הילדים שלהם. יש לי תלמידים שיותר קשה לי איתם (לא כאלה שהופכים כיתה ואין להם שום עניין ללמוד, אלא כאלה שכן רוצים רק קשה להם) ואני שולחת הודעות פירגון להורים ולמחנך שלהם. הם מחכים לזה. אנחנו מדברים על זה בתחילת שיעור שאני אשמח לשלוח הודעה לאבא/אמא שלך לשמח אותם. גם תלמידים בכיתה י זה חשוב להם. ואז ההורים מחזירים פרגון. לפעמים כתשובה להודעה. לפעמיים בהזדמנות אחרת בשיחת טלפון או משהו כזה אז אומרים לי כמה זה משמעותי שאני רואה את הבן שלהם, ושהוא אוהב ללמוד אצלי, ושמשמח אותו ההודעות ממני וכו...  

שהייץי ממש מאחלת לילדים שלי בפרט

ולמערכת החינוך בכלל

להתברך בה...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

השנה בגנים של הילדים שלי הביאו להם היום ארוחה/ כיבוד לכבוד יום המורה. 

בערב

במהלך היום אני בסדר

ככה גיליתי על ההריון..

לא יודעת לתת הסבר הגיוני, אבל תכלס זה מה שהיה.

שיהיה הריון תקין וקל בעזרת ה', בידיים מלאות❤️

וואי הלוואי

יש עוד קצת זמן עד שאוכל לבדוק

אבל נחכה בסבלנות

בילדות האחרונות אף השתמשתי בטיולון מהלידה...

בכל אופן, אם העגלה יקרה יחסית, אז זו סיבה טובה לשמור עליה במצב טוב בשביל הילדים הבאים בע"ה, ולקנות טיולון שהוא יחסית זול ובו להשתמש עד שלא יהיה צורך יותר בעגלה בכלל.

וגם זה שאפשר לשים את שני הילדים ביחד - זה יתרון גדול בעיניי... (רק צריך לשים לב שהגדולה זהירה מספיק על הקטן)

הרבה יותר קליל וכיפי.

וגם אוהבת לקנות אותו ביד 2 ואז זה גם לא הרבה כסף...

לא מזמן חידשתי טיולון, בה מצאתי במצב מעולה קרוב לבית

מתכוונות לטיולון שהוא לא של העגלה?

זה כזה כבד ומסורבל

לא מבינה מה טוב בזה

)כן מבינה. זה יותר יציב, לפעמים, וגם אפשר להפוך את הפנים לכוון האם. לא שווה בעיני(

אחרי שיהיה לך טיולון קליל כזה לא תביני איך חשבת בכלל על משהו אחר