לך סגנון התגובה שלי פשוט תתעלמי ותמשיכי הלאה.

אני למדתי על בשרי שאין לנו מה לתכנן מתי ואיך זה יקרה

כי זה קורה בדיוק ברגע שהקב"ה רוצה.

אני אישית נכנסתי ל5 הריונות בצורה טבעית ופלאית

ולהריון השישי עברתי הרבה הרבה הרבה בשביל לזכות אליו.

זוכרת את עצמי בתחילת הטיפולים קובעת תור לרופא נשים לעוד כ8 שבועות כי ברור לי שעל הטיפול הראשון אני נקלטת.....

וזה לקח זמן ארוך וקשה מנשוא.

וגם שכבר ב"ה זכיתי להריון

ילדתי כ"כ הרבה זמן אחרי התאריך (הייתי אמורה ללדת באמצע החגים וילדתי קרוב לר"ח חשון)

וגם אח"כ התינוק היה זקוק לתמיכה נשימתית אז הברית נדחתה, בקיצור כל התוכניות שלנו התהפכו לחלוטין.

חלילה לא אומרת שלא תזכו שוב להכנס להריון מיד

אבל לכל נשמה יש את הרגע המדויק בו היא צריכה להגיע

ולנסות לחשבן מתי תצא החופשת לידה זה בגדר משאלה שהלוואי שכולן יכלו להגשים אותה.

לעניות דעתי אם את מרגישה שהגיע הזמן, תפסיקי מניעה ותני לקב"ה לנהל את העניינים הכי טוב בשבילכם

שתהיה שנה טובה ומבורכת

גמר חתימה טובה

שיתקבלו כל משאלות לבכם לטובה ולברכה

ותפקדו בזש"ק בדיוק ברגע שנכון וטוב לכם

בשורות טובות

לא דוחים היריון בשביל לתכנן את זמן הלידה המושלם, אלא פשוט כי *כרגע* אין אפשרות להיות בהיריון.

פותחת יקרה, אם באמת כל הנתונים מראים עכשיו שהיריון לא מתאים - זה כמעט כמו היריון שלא מגיע כשרוצים, אף שאת מונעת אקטיבית. אז זה באמת שורף בלב, אבל העבודה שלך כרגע היא להחיל את השכל על הלב, ולהבין שזה פשוט לא שייך עכשיו (שוב, בלי קשר לתכנונים של הזמן המתאים ללדת בו).

אבל אולי אם באמת זה בוער בך כל כך - כדאי לערוך שיקולים מחדש, ולבדוק אם בכל זאת יכול להתאים לכם עכשיו היריון? (כמובן, רק ביחד עם בעלך, לא להחליט לבד)

רק טוב❤️ ובהצלחה רבה במילואים!

אני גם בהריון החמישי הייתי בטוחה שאקלט מהר והכל יהיה לפי החישובים שעשיתי (ועוד כל מיני שקשורים למין העובר)

בסוף עברתי הרבה עגמת נפש ורק אחרי כמעט שנתיים נקלטתי להריון תקין וילדתי עוד בן.. האושר של החיים שלי אני מאוהבת בו כל כך

והלידה יצאה בדיוק מתי שניסיתי בהתחלה שזה לא יהיה ובסוף זה היה מושלם העיתוי (גם כי הלידה התעכבה קצת מעבר למה שחשבתי ולפי מה שהיה פעמים קודמות) למדתי שלא עושה יותר בלי נדר כאלו חישובים ברמה כל כך מפורטת

כן באופן כללי מחכה שאני ארגיש רצון וכוחות ושבעלי זורם איתי

אבל לא נכנסת לרזולוציות כל כך קטנות

לא בידיים שלנו. לא הייתי מתכננת לפי חופש גדול ועניינים כאלה.

נראה לי תעשי הפרדה קצת בין עתיד להווה...

אם בהווה יש דברים שמונעים כמו נגיד באמת מילואים וקושי של תחילת הריון אז תפרקי אותם אחד אחד ותחשבי מה כן ניתן ולא ניתן לעשות ומתי.

ואם זה מסתדר אז יאללה ובהצלחה. ואם פחות אז תמתיני עוד קצת. בסוף זה רק כמה חודשים.

תנקיייי את רעשי הסביבה המיותרים כל כך. בחיים לא הבנתי את החוצפה להיכנס למישהי לרחם. שתיהי שלמה עם ההחלטה שלך אחרי שתפרקי אותה לגורמים זה פחות יפריע לך אני מניחה.

ואם החלטת לחכות תנסי להסיח את הדעת. לחשוב על דברים אחרים. לעשות דברים כיפיים שלא תוכלי בהריון ועם תינוק.

אני מורה וילדתי לא מזמן, בעיצומו של החופש הגדול.

ויכולה להגיד שהפסקתי את המניעה בתכנון מדוקדק של להכנס להריון תוך חודשיים- שלושה וללדת בתזמון המושלם של חופשת לידה שמתחברת לחופש הגדול. ואז עבר עוד חודש, ועוד חודש ועוד חודש ועוד אחד ונכנסתי להריון אחרי 7 חודשים (שגם ב"ה זה לא ממש הרבה אבל לא תאם את התכנונים שלי)

ואז גיליתי שאם אלד בן במשוער הברית תהיה בתשעה באב. אז בלי לדעת בכלל מה מין העובר, הייתי לחוצה מזה כל ההריון של ברית בתשעה באב, או יום הולדת בתשעת הימים.

ואז ילדתי בשבת. והברית הפכה פתאום לסרט אחר לגמרי.

בקיצור- האדם מתכנן ואלוקים צוחק.

ואני אגיד גם עוד משהו. דווקא הלידה שיצאה לי בעיצומו של החופש הגדול וזה שלא יכלתי לנוח ולהנות מהבייבי, גרמה לי לבחור להאריך חופשת לידה, שלא עשיתי את זה בעבר (כרגע חושבת להאריך בחודש, אבל נראה בהמשך אולי נאריך בעוד) ובכלל התזמון גרם לי לחשוב על כל החזרה שלי למקום העבודה הנוכחי והגעתי לכמה מסקנות חשובות שאם לא התזמון הזה כנראה הייתי ממשיכה מכוח האנרציה בלי לעצור לחשוב.

אז שיקולים של האם מתאים כרגע הריון וכו'- זה חשוב ונצרך לעשות.

שיקולים של מתי הלידה תצא- תני לקב"ה לעשות את שלו. תסמכי עליו שהוא יודע מה הזמן המדוייק של הנשמה להגיע לעולם. 

ונכון לא היתה לי חופשת לידה כמו שהיתי רוצה

ויש לי תחושה של החמצה על השקט והנחת והכיף של ההתחלה בבית בשקט יחד עם הקטנה

ונכון נחתי הרבה פחות

ואצלי בעלי היה בבית בהתחלה אז עוד מצבי טוב

ואוטוטו חוזרת לעבודה ובאמת לא מרגישה שהיתה לי חופשת לידה כמו שרציתי

אבללל

אני לא מתחרטת לרגע שיש לי את האוצר הקטן הזה

כשהיא כבר פה.. לא יכולה לדמיין שהיתי דוחה את ההריון רק עבור זה

שמחה בה למרות הכל ואיזה כיף שהיא כבר פה לידי ..

אם לך לא היה בוער והיה לך סבבה לחכות חודש-חודשיים לתזמון יותר מוצלח

סבבה

אבל האמת שלא חושבת שיש טעם להיות בשליטה מלאה על הכל

למנוע כי לא נכון לכם הריון זה נכון

למנוע רק כדי לתזמן חופשת לידה כשיש רצון ומוכנות להריון-בעיני מיותר

את לא יודעת מתי תכנסי להריון..זה לא קסם..גם אם בעבר הכרת שמייד..

תסמכי על ה' שהתזמון יהיה מדוייק לזמן שבו הנשמה הזאת צריכה לרדת לעולם

וזה הכי חשוב

ואת תתמודדי גם אם יצא על החופש הגדול..אולי מבאס אבל יש לנו בחירה איך להתיחס ואיזו גישה לאמץ ולראות את זה לא רק דרך הקושי

באמת, על כל תגובה ותגובה

קראתי הכל כמה פעמים ואם מישהי רוצה להוסיף אשמח לשמוע

מעניין שכולכן באותו הדעה, לא חשבתי על הכיוון הזה

בשבת דיברתי על זה עם בעלי והתחברנו לכיוון.

הבעיה היא שהתחלתי רק לפני כחודש וחצי חומצה פולית אז צריכה לחכות עוד קצת אבל כבר הבוקר קבעתי תור להוצאת ההתקן בע"ה וזה מרגש אותי מאוד😃

הלידה הראשונה שלי היתה בחופש הגדול ותמיד הפחיד אותי ללדת בחופש כשיש ילדים נוספים

אבל באמת התחברתי לדברים שלכן

תודה גדולה על החיבוק העוטף כשהייתי כל כך צריכה את זה

ועכשיו איך אני מחזיקה עוד חודשיים עד להוצאת ההתקן:/

לקחתי רק קצת בתחילת הריונות

לא מצליחה לקחת תוספים מאוד מאוד קשה לי הלבלוע כדורים והלזכור וכמה שמשתדלת לא מצליחה

אז סתם תפס לי את העין

לא היתי דוחה בגלל הכדור..זה חשוב ומומלץ אבל לא סיבה לדחות

ולא הבנתי למה לחכות חודשיים- בגלל התור לרופאה?

יש בדיקת דם מיוחדת לזה? או שזה בדיקת דם שגרתית שרואים בה?

יאאווו מתהפכת לי הבטן מהתרגשות שיש מצב שזה אוטוטו קורה

וואו כל כך שמחה שהתייעצתי איתכן

בתחילת הריון לא מתוכנן כשלא לקחתי הרבה זמן והתחלתי על דעת עצמי חומצה פולית במינון גבוה

הוא אמר שאין צורך במינון גבוה ושהערכים בדם זה לא מה שמראה על חומצה פולית גבוהה או נמוכה או משהו כזה

טען שחומצה פולית נאגרת במקום אחר שהוא לא בדם.

סליחה שלא זוכרת יותר אבל הוא רופא נחשב יחסית

בגלל חומצה פולית.

ובכלל לא בטוח שיש לך חוסרים.

כמובן מומלץ לקחת אבל זו לא סיבה לדחות כניסה להריון

וכל כך מורגש שאת רוצה עוד, עזבי את כל התיכנונים את זה תשאירי לקב"ה.
את מרגישה שעכשיו זה הזמן?
יאללה צאי לדרך אהובה.
אני אספר עליי שרוב ילדיי נולדו בתחילת חופשת הקיץ...בקושי היו לי חופשות לידה נורמאליו. (מישהי גם הסבירה לי פעם שיש נשים עם חלון פויות מוגדר לפי תקופות) ואצלי זה ממש נכון כי רוב ילדיי נולדו בטווח של תמוז-אב ואלול.
אם הייתי מונעת אולי היה לי חופשת לידה חלומית מיד לאחר החגים
אולי לא
ואולי לא היה בכלל 
בע"ה ברבה כוחות ובעיתו ובזמנו
תסמכי על הקב"ה, לכל נשמה יש זמן שהיא צריכה לרדת.

זהו אני גם שמעתי על זה

וגם אצלי כולם נולדו בקיץ

ממש מחזקת אותי ללכת על זה❤️

זה אומר שחלון הפוריות שלך פעיל יותר ממש עכשיו
אני נקלטת רק לאחר החגים תמיד, או בזמן סוכות.
לכן הלידות בהתאם- תמיד בתחילת החופש, על היום הראשון...מצחיק שזה ככה.

שאני פוריה כל השנה כמעט🙈

יש לי ילדים בספטמבר,אוקטובר נובמבר,ינואר פבואר,מאי ואוגוסט.

ואין הבחנה בכלל בין בנים לבנות...

המין של העובר🤔

כי אצלי כל הבנים נולדו בקיץ (באביב) וכל הבנות נולדו בסתיו-חורף (מתשרי ועד אדר)...

ממש כל הלידות סביב חופשת הקיץ. ואחת יוצאת דופן באמצע השנה משום מה...

וכולם בנים

וואלה אולי עליתי פה על משהו חשוב 😃😃

אין לי מספיק ילדים כדי להצביע על עקביות אבל זה מעניין.

הבנות שלי נולדו בטבת-אדר

הבן בסיוון.

את כל התיאוריה

בת בתחילת החורף, בן בשיא החורף, ובת אחרי פסח. שום חוקיות...

אצלי בשתי הפעמים חזר המחזור אחרי שנה בדיוק ובשתיהן לא נקלטתי מיד כשחזר. אם אצלך למשל נקלטת תמיד כשהקטן היה בן שלושה חודשים, או שנה ורבע או לא יודעת מה הרווחים אצלך, אז תמיד יצא שתלדי באותה תקופה של השנה, בלי קשר לעונות השנה אלא לרווחים בין הילדים.

אני פוריה כל השנה

רק שיצא שתמיד הפסקתי מניעה באותה תקופה ומיד אחריה נכנסתי להריון (חוץ מהקטן שלא אבל בסוף כשנקלטתי זה כבר היה שוב אותה תקופה) כך יצא שכל הלידות סביב אותה תקופה בשנה.. לכן לא חושבת שבכלל אפשר לקשר בין פוריות לתקופה בשנה וגם לא לגבי המין

ובאמת יש לי בינתיים סיון, תמוז ואב.

אבל מצד שני יכול להיות שזה גם קשור להנקות כי נכנסתי להריון הבא כשההנקות ירדו לתדירות של הנקה- שתיים ביום שזה היה סביבות גיל שנה+ של היונק..

מעניין בקיצור

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..