את הילד האחרון ילדתי לפני יותר משלוש שנים
ב"ה תודה לה' ילדים טובים ומתוקים, בריאים ושמחים.
מההתחלה היה לי ברור שאני לא רוצה ללדת קרוב לגיל 40, מאז שאני ילדה אני זוכרת את עצמי מחשבת בני כמה יהיו ההורים שלי כשאתחתן/שאלד, אם יהיו בשמחות של הילדים לי ועוד.. אני יחסית מהקטנים במשפחה וזה כן היה נראה לי משמעותי הגיל שלהם ושניהם היו בני פחות מ40 כשנולדתי
מעבר לזה כביכול הגענו למספר שרצינו ותכננו, אבל פתאום אני מפקפקת בזה, מה זה אומר המספר הזה? והאפ כדאי לסגור את הבסטה רק כי הגעתי אליו.
ההורות שלנו 80% מהזמן די טובה, אנחנו מאןד משתדלים אבל כמובן שגם לנו יש רגעים של חוסר סבלנות. והמחשבה שעברנו את שלב התינוקות (הילדים שלנו די מאתגרים בשלוש שנים הראשונות), אז לזה להכניס עוד ילד?
מצד אחר, הילדים חברים טובים רוב הזמן וכיף לי לראות או.ם חבורה מגובשת עם צחוקים וחוויות, למה לא לתת להם להינות מאוד אחד?
כל הילדים נולדו די צפופים אז הם לא ממש נהנו מתינוק קטן כי היו בעצמם קטנים, ועכשיו לדמיין אותם עם אח/ות קטנ/ה, לא יודע., זה מרגש אותי.
ואחרון חביב, אני סובלת מחרדות סביב ההריון ולידה, משהו לא רציונלי, זה תוקף אותי מדי פעם וזה מפחיד ברמות. אין לי כל כך איך לטפל בזה, וכל הריון זה בא בעוצמות אחרות, אבל המחשבה להכניס את עצמי לזה, מלחיצה אותי מאוד..
מרגישה שזה הדקה ה90 ושאני צריכה לקבל החלטה ולא יודעת מה היא..
ויש ספרים שמרכזים שמות מהתנ"ך, אפשר להסתכל בהם כדי לקבל השראה...