וככל שיש יותר ילדים זה יותר קשה

אני מנסה לקבוע כמה שיותר מוקדם בבוקר או אחה"צ, גם אם זה אומר לנסוע יותר רחוק או לדחות את התור.

לפעמים, רק אם מתחשק לי או עמוס לי, אז משלימה את השעות שהחסרתי על חשבון זמני הפרטי.

ואם אני הולכת לרופאים ואבחונים אז בעלי נשאר איתם בבית במחלות הרגילות.

ואי אפשר לסרב כי זה ידחה עוד יותר

יצא ככה שיש את החגים ואז תקופה של אבחונים וטיפולים ומתחיל גם חורף

הנה היום היה לי מפגש פיזי עם דיאטנית יחד עם הילדה ובעבודה עשו לי פרצופים שביקשתי לצאת ולחזור העדפתי לקחת חופש

אבל אי אפשר לעשות ככה כל הזמן

לא היה לי נעים לצאת כל שבוע מהעבודה, אז העדפתי לדחות את הטיפול עד שמצאתי תור בשעות שנוחות לי.

כמובן יש דברים דחופים ויש דברים שאי אפשר לקבוע לאחה"צ.

מכירה אמהות שירדו ל80 אחוז משרה רק כדי שיהיה להן זמן לכל התורים והטיפולים.

אני פשוט קורסת מרוב העומס של הכל

בעייני לא ריאלי לוותר על קלינאית או אבחונים

השאלה אם יתנו לי אני בחברה ממשלתית

העיקר שאת עושה את העבודה שלך

אם את עומדת בנספקים אין סיבה שתהיה בעיה

אומרת?

יש עניין של שעות שצריך לעמוד בהם

במיוחד במקומות ממשלתיים, עניין השעות לפי משרה הוא פחות גמיש

הרבה פעמים. מנסיון.

נכון שזה אומר שמרוויחים פחות, אבל לא תמיד זה בעייתי

היא כתבה שהם לא מרוצים מזה.

אז לא חושבת שזה כדאי להחליט פשוט ללכת, במיוחד אם זה לא חלק מהזכויות שלה העובדת.

על תקן של 8 שעות יומיות. אין אצלנו מחלת ילד על חלק מהשעות זה רק ימים מלאים של מחלה

פה הבעיתיות, אנסנ לקבוע פגישה עם משאבי אנוש אבל הם די מקובעים

מה הבעיה לשלוח בעל לאבחון?

מקסימום עוברים על הדברים החשובים שצריך שהוא יגיד מראש. בסוף הוא אבא של הילד/ה.. 

מחלת ילד, וגם לשעות 'מחלה' עבור הטיפולים.

תראי כאן

https://www.gov.il/he/pages/parental_work_leave_help_child_pwd?chapterIndex=7

נשמע שמכתב מרופא הילדים מספיק כדי להיכנס לזכאות הזו.

תראי מה הנוסח שצריך באישור רופא, ובאישור של הטיפול.

זה מיועד בדיוק עבור ילדים שצריכים טיפולים קבועים, שלא תצטרכי לקחת ימי מחלה שלמים אלא רק שעות.

(זה לא מניסיון אישי, כי גם אני וגם בעלי גמישים בשעות העבודה, ויכולים גם לקחת עבודה מהבית מדי פעם)

תסתכלי באתר כל זכות.

אישור ילד עם מוגבלות של רופא מספיק בהחלט למשך שנה.

גם לי בעבודה סרבו בהתחלה לתת ושלחתי להם את לשון החוק והם אישרו לי.

זה ממש מקל שיש הרבה תורים

מה בדיוק נכנס להגדרה של ילד עם מוגבלות?

על ילד שלומד במסגרת רגילה וצריך טיפולים פרא רפואיים, אפשר לקבל זכאות לשעות מחלה נוספות?

זה תלוי באבחון של הילד? בכמות הטיפולים שהוא צריך?

כמה נקודות שעולות לי:

1. חלוקה בינך לבין בעלך. יודעת שזה מורכב. יודעת שקשה. אבל אם שניכם עובדים משרה מלאה, אני חושבת שכדי להצליח כדאי מאוד שתהיה איזושהי חלוקה ביניכם.

2. זו נקודה בכפוף להתייעצות עם אנשי מקצוע. כי זה מאוד תלוי מקרה. אנחנו מעדיף לא למקבל בין שני סוגי טיפול (אצל אותו ילד, כן?). זה גם מעמיס על הילד, וגם עלינו. מסיימים פיזיותרפיה, עוברים לריפוי בעיסוק. עושים הפסקה בריפוי בעיסוק, עוברים לקלינאות תקשורת. חוזרים לריפוי בעיסוק זה לא המלצה שכדאי לקבל בשליפה מהמותן, וזה ממש ממש תלוי ילד וצורך טיפולי. אבל אולי זה משהו שאפשר לבדוק.

3. טיפול בקופת החולים זה משהו לא גמיש. את מחכה חודשים, ואז מקבלת שעה מאוד ספציפית הצריכה להחליט אם מתאים או לא. אם יש לכם ביטוח בריאות פרטי, או אפילו אולי אפשר לבדוק זכאות מהקופה , שחלק מהטיפולים תעשו במסגרת פרטית. זה יאפשר יותר גמישות, למשל לקבוע בבוקר לפני העבודה, או אחרי צהריים.

4. חוזרת לנקודה של בן הזוג, דווקא אבחון שזה חד פעמי, אולי יותר קל שהוא ילך, כי זה נקודתי. לעומת משהו קבוע שקשה לחזור מהעבודה מרחוק בשביל זה.

5. נקודה כללית - נשמע שיש אצלכם הרבה טיפולים, וזו חלק מהשגרה שלכם. חושבת שכדאי מאוד להשקיע במחשבה איך להשקיע בלו"ז שמאפשר לכם לנהל את העומס, גם אם זה דורש השקעה של משאבים, כי הטיפולים הם חשובים, ואם הם חלק מהשגרה ולא משהו של תקופה קצרה, חשוב שנצליח גם להחזיק את זה. 

יש לנו תורים כמעט כל יום בשבוע, לפעמים😏 (לפעמים בעלי לוקח או מגיע גם, אבל לרוב אני לוקחת)

בהצלחה, יקרה❤️

בנוסף- אם את מרגישה שחשוב לך להיות בעצמך באבחונים אז כדאי שבעלך יקח לדברים האחרים (לסדר את החלוקה בצורה הוגנת בין שניכם)

יש לי יום חופשי באמצע השבוע (עובדת בשישי), אז משתדלת שיהיה על היום החופשי, או לתקופה של הטיפול מחליפה יום חופשי.

זה מבזבז לי את היום החופשי, או חלק ממנו.

ואני גם משתמשת בשביל זה בימי מחלה מהעבודה (הילדים שלי לא חולים הרבה, ולפעמים כשהן חולים אני מביאה אותם איתי, אז הימי מחלה לא מנוצלים למחלות אלא לתורים).

עד השנה תמיד אני הייתי לוקחת את הילדים, וזה היה יכול לקחת לי הרבה שעות מהיום כי כל דבר זה לנסוע לעיר בתחבורה ציבורית.

לאחרונה, גם בעלי התחיל לקחת ילד לפיזיותרפיה ברכב, אז זה פחות זמן.

או שהוא מקפיץ אותנו כיוון אחד, וזה חוסך חלק מהזמן.

בדרך כלל אני בכל זאת מעדיפה תורים בשעות הבוקר, ולא אחר הצהריים, כי אז אני אצטרך סידור לשאר הילדים.

כרגע יש לנו לילד אחד פיזיותרפיה- שבעלי לוקח, ריפוי בעיסוק- ביום החופשי שלי, ופעם ב 6-9 חודשים רופאת עיניים.

לילד אחר יש דיאטנית, בערך פעם בחודש, ואז אני מאחרת לעבודה.

וחוץ מזה, כל מיני דברים שיוצאים מדי פעם.

בחופש הגדול קבענו גם כמה תורים, בזמן שממילא הייתי בחופש.

חוגים תורים טיפולים..

שנה שעברה נגמרתי! ועוד עם מילואים.

דחפתי טיפול רגשי שלא לצורך. גיליתי שזה לא מאוד יעיל( אומרת בזהירות.. )

השנה הורדתי משמעותית ולקחתי רק מה שהכרחי. חוגים בחרתי ליד הבית שילכו ברגל. והבהרתי שיבחרו מהמגוון שקיים שם..

טיפולים רגשיים ויתרתי.

יש לי קלינאית לאחת שזה חשוב ויוצאת מהעבודה בשביל זה.

רק לא הבנתי למה לא שייך לשלוח את הבעל? אנחנו מתחלקים בכל. 

חברות ממשלתיות יש. אולי כדאי לנסות חלק מהתורים דרך הפרטי אם ההחזרים שטוים?

חוצמזה שאני ממש חושבת שראוי צריך וכדאי שגם בעלך ייקח חלק. ו

בעלי האמת בחלק הזה לא שותף, טיפולי שיניים , בדיקות שמיעה , שהם חולים (ואצלי זה קורה הרבה לצערי) הוא איתפ  אבל עם הקטנים וטיפולים זה אני נטו

אנסה לראות איך הוא באמת יכול לקחת חלק ההעיה שלי זה לשחרר

אני איתם כל היום, יודעת בדיוק מה יש ואיך להסביר למטפל  עם אבחונים ורופא ריאות קשה לי לא ללכת , אולי נתחלק איכשהוא בטיפול של קלינאית שמתחילים תיכף כי בשבילו זה ממש לקחת יום חופש בשבילי לא

ביטוח פרטי- הטיפולים האלה רק מגיל 3 במסגרת הביטוח שלי אז לא רלוונטי וגם מה שבדקתי היה בבוקר לא הצלחתי להגיע למטפלת שפנויה אחהצ או בשעות נורמליות, כן ניסיתי לבדוק

סתם יוצא עומס מטורף של בדיקות ואבחונים אז נכנסתי לבלבול וללחץ 

וזו תקופה כזו.. אבל הוא יכול גם לשים אותם על ספיקר בזמן ביקור אצל רופא וכך תהיי מעורבת גם. זו גם אופציה

בכל אופן, מקווה שהתקופה המאתגרת הזו תעבור לך בטוב❤️

אם לא, אז לחשוב על שינויים גדולים יותר כמו להחליף עבודה ולנצל גמישות גדולה יותר או להוריד אחוזי משרה.

עדיף להשקיע שנה אחת אינטנסיבית ולקדם את הילדים מאשר כל שנה לעשות קצת ואז זה מתפרס על פני כמה שנים ובכל מקרה הקריירה נפגעת.

תראי מה הלאה עם האבחונים ואז תחליטי.

אז אני קובעת הכל בבוקר הזה או אחר צהרים. רק במקרים ממש נדירים כשאין בררה וזה תור חד פעמי או אבחון. קובעת משהו בשעות העבודה. כשהינו צריכים קלינאית תקשורת/ ריפוי בעיסוק שזה תקןפה של ללכת כל שבוע , אמרתי מראש מה האפשרויות שלי, ביום החופשי או אחר צהרים, וזה מה יש. גם אם גרם שנחכה עוד זמן ( ואחרי שחיכינו יכלנו לקבל החזר על פרטי וקבעתי כשנח לי) נראה לי שבאמת לא אפשרי לצאת כל שבוע לטיפול באמצע עבודה, לפחות בעבודה שלי. אולי בגלל שעבדת מהבית התרגלת שאפשר לקבע תורים באמצע עבודה. לי פשוט ברור שזו לא אופציה( כמובן חוץ ממקרים דחופים ). 

אני לוקחת את הבן שלי לפרטי, זה לא שיש בזמינות מטורפת מתי שמתאים לי😅אחרי כמה חודשים הצלחתי לקבוע עם מרפאה בעיסוק שבדיוק התפנו לה שתי אופציות ויכלתי לבחור מביניהן... גם בפרטי קשה למצוא היום...

ולפותחת-אני שנה שעברה הסברתי את הסיטואציה למנהלת, גם טיפול מדיי שבוע+אבחונים למיניהם מדיי פעם, ולא עשיתי את כל השעות שלי... כן השתדלתי להשלים-נגיד אם אפשר להשאר עד מאוחר ביום אחר וכדומה...

השנה תכננתי את השעות בעבודה באמת לפי הטיפולים, וכן , מרגיש לי שאי אפשר לעבוד משרה מלאה עם ילדים...ואני מתחלקת כן בעלי

זה ממש קשוח כי כידוע אין מי שיחליף אותנו בעבודה ואני ממש ממש עושה הכל כדי לא להיעדר מהעבודה.

אז טיפול קלינאית וריפוי בעיסוק היו על יום חופשי שלי.

טיפול אחר שלא היה אפשר יום חופשי קבעתי אחר הצהריים ואז זה היה יום בשבוע שבעלי היה צריך לצאת מוקדם.

ובגדול, מה שעשיתי בחופש הגדול זה לבלות אצל רופא שיניים  🫣🥴 כי את כל הטיפולים שלי כמובן דחקתי לקצה.

ובדיוק עכשיו אני שוברת את הראש כי בעלי קבע תור לאחד הילדים למחר ובסוף הוא לא יוכל לקחת אותו וממש מתלבטת אם להכריז מחר משעתיים...

חוצמיזה, חופשי בעלי הולך לאבחונים, טיפולים, בדיקות שמיעה.. הכל. אם קשה לו תנחי אותו למה לשים לב, מב לשאול. בסוף יש גם סיכום כתוב שאת יכולה לקרוא.

מדהים שהנשים לקחו על עצמם תפקיד גברי לפרנס את הבית, אבל מצד שני התפקיד הנשי לא השתחרר מהן, אז הגיע הזמן שגם אבא ידע לקחת לאבחונים 😉

משתפים את הבוס.

אם אפשר לשלב גם עבודה מהבית נקודתית בימים כאלה אז יופי.

אם לא מדווחים יום מחלה.

אם יש ביטוח פרטי - מנצלים אותו ומביאים אנשי מקצוע הביתה לפי שעות פנויות לך. (אנחנו ככה עשינו פיזיותרפיה נשימתית במשך כשנה).

כי עד שאת מקבלת טיפול של קלינאית מהקופה, צריך לקחת מה שנותנים לך.
אבל אני דחיתי כי ביקשתי שיהיה בשעות הבוקר או אחה"צ בדיוק מהסיבה הזו- גם אצלי זה שעה נסיעה כל כיוון לעבודה. אם לא יותר תלוי בפקקים.

אצלי גם נכנסו לגנים שקיבלו את כל הטיפולים מהגן, זה היה הקלה משמעותית.

אני חושבת לקחת אותם לחוג פעם בשבוע אבל לא יודעת איך להסתדר, יש עוד תינוקת בבית. אני ובעלי שנינו עובדים ומתחלקים בימים. לפעמים הוא עושה ימים ארוכים ולפעמים אני.

ועדין חסר לי מלא שעות בעבודה...

איבחון את עושה וזה נגמר אז פחות בעיה. טיפול שבועי זה באמת בעיה

רק חייבת לכתוב לגבי הפרעת אכילה על רקע רגשי. הבת שלי כשהייתה באזור גיל חודשיים היתה חולה ואחרי זה בקושי אכלה.
קראתי על הפרעות אכילה בתינוקות, הם אוכלים מספיק כדי לא להיות מאוד רעבים ומפסיקים. הם כאילו מפחדים לאכול כי מקשרים את זה לחוויה לא טובה. אז התחלתי לתקן את חווית האכילה שלה. חשבתי שאם לא יצליח נמשיך לבדוק מה לעשות לגבי זה. התחלתי ללטף אותה יותר בזמן האוכל, לתת הרגשה טובה, שלא יהיה רעש (באמת היתה תקופה שהיתה אוכלת רק בלילה כי ביום יש המון רעש בבית) וזה עבר לה. בגלל שהבת שלך קטנה, שווה לנסות כבר עכשיו
 

היא בת שנה ו 8 ולא יודעת לאכול מוצקים- פירות, ירקות, עוף בשר, לחם. רק פסטה, תפו"א, פתיתים, אורז וענבים חשבתי כבר על בעיית אכילה הלכנו לאבחון מסודר והיא אומרת שזה נטו על בסיס רגשי , עשתה תצפית עליה שהיא אןכלת ובשילוב של הרקע של גיל ינקות אמרה את זה. נשמע שהיא צודקת

בגן טוענים שהיא אוכלת, מה זה אוכלת? לא יודעת

היא עדיין לוקחת תמל בוקר וערב ולכן היא גם נראית טוב חיצונית. כן חשוב לי ממש לטפל בנקודה הזאת כי זה ממש מתסכל שהיא לא אוכלת כלום

וגם פה- שיחה עם עו"ס, קלינאית ובטוח ימליצו על טיפולים כלשהם ואני לא מבינה איפה מכניסים את כל זה בעבודה בשילוב הטיפולים של הגדול יותר

שאתם כאלה מדהימות אחת אחת, עונות בצורה עיניינית, מכובדת ותמיד מנסות לעזןר ולסייע

נשים שאתן לא מכירות -פורום בגדר של חסד!

ה' יברך אתכן וישלח לכן רק טוב בחיים ❤️

אולי יש אופציה חלק מהמפגשים בימי שישי ואחהצ?

פשוט נוראי, עוף ובשר מכל הסוגים , נראה שהיא לא יודעת לבלוע את הדברים הקדים כנל פירות וירקות (חוץ מענבים) אבל מסתבר שזה כנראה בגלל משהו רגשי

את בתור אמא שרואה את הבת שלך אוכלת רק אורז/פתיתים/פסטה ובכמות ממש קטנה כואב הלב

מקווה שזה יסתדר, זה פשוט לשבור את הראש מה לבשל כל יום כדי שיתאים לכןלם

והשלים עם הנקה .

פעם בכמה ימים הכנתי אוכל שאהב ושמרתי לו לכמה ימים. לא כל כך מתחשבת בו בבישולים.

אני הרגשתי שלא טוב לו הלחץ סביב האוכל שלו.

היום הוא עדיין בררן אבל אוכל כמויות יפות.

זה באמת פשוט בררנות ושילוב של רגישות אסטטית עם בררנות בטעם (יש לנו גנים דפוקים בזה גם מצידי גם מצד בעלי\)

מכל מקום, קציצות מבושלות זה רך, וגם עוף במרק. ודג- אמור להיות רך.

שמתי לב באיזשהו שלב שאני ובעלי אוכלים יותר יבש וקשה ובאמת אוכל שמצריך לעיסה יותר מורכבת

הרבה ילדיםב גיל הזה לא אוכלים טוב בשרי אם הוא לא רך רך.

לאחרונה התחלתי להכין את העוף בשקית קוקי וזה ממש משפר את הרכות- אבל לא לגיל שנה ושמונה אלא לגיל 6, אז קחי פרופורציות.

אם אוכלים לך פסטה/פתיתים אז תחשבי על דברים בסגנון בולונז שבשר טחון/טונה נכנס בכיף ברוטב ולא מצרך לעיסה מורכבת.

ועוד משהו- אצלי ראיתי קפיצת אכילה כשהפסקתי הנקה (ינק עד גיל שנתיים)

באיזשהו מקום הבקבוק הזה מסדר אותם מדי טוב כנראה...

אז הנקה לא הייתי מפסיקה בשביל זה אבל תמל כן. לא צריך תמל בגיל הזה

מצד אחד נשמע שבעבודה שלי יותר קל להבריז מאצלך

מצד שני אני לא מצליחה להבין איך אמהות שיש להן ילדים יותר מאחד עם צרכים קצת מעבר לבסיסי מסתדרות

זה לא הגיוני!

בעלי לא יכול ללכת כי הוא פשוט פחות מתחבר לכל הנושא ובמחינתו אם זה מסובך אז לא צריך לללכת והבעיות ייפתרו בסוף

(הוא אבא מהמם אבל גדל ככה בתפיסה שהכל שטויות ואם כואב הראש לוקחים אקמול או שותקים וזה עובר מקסימום שותים כוס מים וריפוי בעיסוק זה בכלל חרטא)

אז באבחונים כמובן אינמצב כי הוא אומר שם שהכל בסדר..

רק לטיפולי שיניים הוא יכול ללכת כי שם זה הרופא מצלם ומודיע לו מה קורה ומטפל וזהו..

אני כן אגיד בזהירות שצריך לבוא בהבנה שאנחנו לא עובודת לכיף שלנו, זה נחוץ. (אצלי בכל אופן). אז אני מסתכלת על גבולות היכולת שלי ומה שחורג מזה- כנראה לא בגדר ההשתדלות שלי..

בנוסף, בתלמוד תורה אצלינו הכניסו בשנתיים ה =אחרונות כל מיני תוכניות כך שאפשר במהלך שעות הלימודים לקבל ריפוי בעיסוק קלינאית תקשורת וטיפול רגשי. (במקביל להוראה מתקנת ועוד כל מיני דברים מוכרים שהיה תמיד)

זה יותר יקר מבקופה- יש איזה הסדר ומקבלים החזר חלקי ולא מלא, וטיפול רגשי נגיד-  לא מצא חן בעיני כי רציתי מישהו אחר, אבל חוסך לי מלאאאא טרחה. צריך לבוא לאבחון זה כן, ולשיחות מפעם לפעם אבל בשוטף זה מתנהל עצמאית

חושבת שזה מודל מבורך שצריך להיכנס בעוד מקומות, אולי תמליצו במסגרות אצלכם

אצלו שום דבר זה לא קושי והכל יעבור מעצמו. ככה הוא גדל ובגלל זה יש לו 2 אחים גדולים מאוד רווקים עם שלל בעיות

לעומת זאת ההורים שלי טיפלו בנו טוב בכל מה שהיה צריך ולא חסכו כלום אז באתי מבית כזה. שסיפרתי לו שאצל הבת הקושי של האכילה נובע מקושי רגשי ישר אמר אה שטויות מה הקשר אצלהם הכל רגשי...

בכל מקרה חודש נובמבר הוא עמוס בבדיקות שנקבעו מראש אצטרך לדעת איך אני עושה את זה בצורה חכמה

ה' יעזור

תודה לכולם מהממות!!! 🌹

יש אפס גמישות. כל פעם שצריכה להפסיד/לבוא מאוחר/לקחת יום חופש נותנים לי הרגשה מאוד לא טובה.

בעל שאיש קבע בצבא. לא נמצא הרבה בבית.. ובלי גמישות גם כן.

עם 3 קטנטנים בבית. אני לא מדברת על תורים קבועים. רק על וירוסים/דלקות שחולים "ברגיל" מרגישה שזה בלתי אפשרי לעבוד. (בגלל שזה לא תורים קבועים אז יום חופשי לא שייך) לקראת לידה רביעית וחושבים על אפשרות שלי לצאת לכמה שנים ולא לעבוד (צריך לראות איך זה כלכלית). תכלס, 3 משפחתונים פרטיים זה יקר מאוד! מעון לא רלוונטי איפה שגרה

בם אנחנו טובעים בתורים של הבת שלנו, ומדובר רק על ילדה אחת..

המנהלת שלך מודעת למצב של הילדים שלך? אם לא, זה הדבר הראשון שאת צריכה לעשות, לשבת איתה ולהסביר לה. אני מרגישה שזה שהסברתי לה את המצב של הבת שלי זה ממש עזר להבנה שלה של המצב, שאני לפעמים מאחרת, לא מגיעה, וכו'.

דבר שני, חלק מהתורים אנחנו הולכים ביחד וחלק מהתורים אנחנו הולכים בנפרד, תלוי בתור. למשל, רופא התפתחות, תורים בשניידר, פגישות במעון, וכו', אנחנו הולכים ביחד. טיפת חלב, רופא, בדיקות דם- מתחלקים בהתאם לזמן וסוג התור.

אנחנו קובעים את התורים בשעות מוקדמות, גם אם זה אומר שאנחנו צריכים לשים את הגדולה אצל חברים שיקחו אותה לגן. לא מזמן היה לנו בתור בשעה 9:30 וזה נגרר על יום שלם, אז בסוף לא הלכתי לעבודה, אז את התור הבא (לעוד חצי שנה) קבעתי מראש בשעה 8:00.

לגבי שעות סיוע- אמנם יש לנו את השעות וזה ממש עוזר לנו, אבל אצלי זה לא הספיק לכל השנה.. יש לי משהו כמו 3.5 שעות שאני צריכה לשים מחלה..

אני לא יודעת אם את יכולה לקבל את השעות האלה, גם בעלי וגם אני היי ו צריכים להעביר למשאבי אנוש של העבודה אישור של ביטוח לאומי של גמלת ילד נכה. צריך לבדוק מה הכוונה במוגבלות של ילד. מה שכן, את יכולה לדבר עם עו"סית של הרשות המקומית שאת נמצאת בה כדי לראות אם את יכולה לקבל את השעות, ואם לא, אז מה כן את יכולה לקבל.

בהצלחה

של ה 52 שעות שציינו למעלה? אנחנו בתהליכים של ביטוח לאומי , לא ככ בטוח שנקבל גמלה, יש עוד שעות שיתכן ומגיע לי?

אני לא יודעת אם מגיע לכם לקבל משהו במידה ולא תקבלו גמלת ילד נכה, אבל כדאי לבדוק מול מישהו שמבין בזה שיעזור לכם למצות זכויות 

גם בעלי וגם אני עובדים במשרה מלאה בלי שום אפשרות לעבוד מהבית. אני כנראה ארד באחוזי משרה בשנים הקרובות (מי אמר שמסגרות של חינוך מיוחד הן עד שעות מאוחרות?), אם לא אעזוב לגמרי את העבודה. נראה מה יהיו ההתפתחויות בהמשך.

אני יודעת שכתבת פעם שאת ממש לא רוצה מעון שיקומי, אבל אם יש ילד שזקוק לזה- זאת ברכה! הבת שלי שם שנה שניה והיא פורחת שם. היא מקבלת כ"כ הרבה יותר ממה שהיתה מקבלת אם הייתה נמצאת במעון רגיל והייתי צריכה לקחת אותה כל שבוע לטיפולים ואז עוד לתרגל איתה, אין סיכוי שהיא הייתה מגיעה למקום שהיא נמצאת בו היום.

היא מקבלת שם את כל הטיפולים שהיא צריכה וגם את כל התרגולים, ככה שאני לא צריכה לעבוד קשה מידי, בזמן שהיא בבית אנחנו מתייחסים אליה כמו אל ילדה רגילה בגילה, בהתאם לרמה שהיא נמצאת בה, זה חוסך לנו המון! חוץ מזה, לפחות במעון של הבת שלי, לא כולם סיעודיים, יש הרבה מאוד שלא, והם יודעים לסדר את הקבוצות בהתאם לרמה ולצורך של הילד, לא בהכרח לפי הגיל

יש לו כן עיכוב התפתחותי בכל התחומים. מטופל כרגע בפיזיו אחת לשבועיים , מתחילים קלינאית אחרי החג ויש אבחון של ריפוי בעיסוק אחרי החג

היינו לא מזמן באבחון של רופא התפתחות אמר שמעון שיקומי לא בשבילו

עתיד להכנס לגן שפתי שנה הבאה אז מאמינה שיוקל לנו הבעיה היא עד אז.. הוא גם ילד אסמתי וכל שני וחמישי עם התקפים אז בלי זה יש הרבה העדרויות בגלל החולי שלו

מייד אחרי הלידה🤔 אם אני רוצה להתפנק ופרטיות זה או ההורים שלי או הבית שלי ובעלי יוצא עם הילדים.

אבל לפעמים מידי אדישים…

זה נחמד שיחסית אין דרישות

אבל זה מעצבן ההרגשה שאתה יותר מידי 'דרך אגב'

שיהיו בריאים…

לא בדיוק מבחירה,אבל האמת שהיא עזרה לי מאוד עם התינוק. ייאמר לזכותה.

באיזשהו שלב, אחרי שבועיים בערך, הלכתי שבוע לאמא שלי ואז חזרתי אליה לעוד שבועיים וכבר עברנו דירה

זה לא תמיד נוראי.

אבל אם את רוצה להשוות חמיות איומות אני לוקחת בהליכה,

חמותי אחרי אחת הלידות באה להתארח אצלי,נחתה לשבועיים פלוס ולקחה את בעלי לטיולים אין סופיים בבתי קפה,בזמן שאני קרסתי בבית עם ילד בן שנה וחצי וניו בורן בן פחות שבוע בלי אפשרות אפילו ללכת נורמלי לשירותים,וכשהעזתי להגיד מילה נפגעו עד לב השמיים,לא רק שאני לא מארחת ומבשלת,אני גם כועסת שהיא לקחה לי את הבעל לטייל....

יום שישי בצהריים עוד לא עשה קניות,מי דיבר על בישולים בכלל?

לא מדברת על זה שכמה שהשתדלתי שיהיה נקי היה רק בלאגן,בכל זאת בית מלא ילדים, וכי היא בהחלט מעבירה ביקורת.

ובעלי עוד אחר כך שמע כמה אני מפונקת....

שהרי יש לי לידות קלות...(נכון מהרגע שהגעתי לביח עד הלידה היה פחות מ10 דקות אבל תשיעי שלם היו לי צירים כואבים ממש שלא ישנתי בגללם,והייתי פשוט מותשת אחרי הלידה).

ושלא טוב לה אצלנו.

אז תמיד יש יותר גרוע.....

אני רוצה להגיד לך כל הכבוד ששרדת כדי לספר.

ואני גם רוצה להוסיף שעיקר האשמה היא על בעלך.

התפקיד שלו הוא לעצור אותה מלהגיע,

לעצור אותה מלבקר את ההתנהלות שלך,

לגבות אותך בבית במשימות שבדר"כ הן שלך בשוטף,

ובטח ובטח שלא לצאת איתה לטייל

אני מקווה שבלידות הבאות הוא למד וזה לא יקרה

אבל:

א.היא לא גרה בארץ היא באה לארץ בשביל חתונה של אחיינית שלה לא בשביל הלידה.

ב.היא נחתה לא בקשה או משהו כזה.לא נתנו לבעלי אפשרות להתנגד.

ג.זה היה לפני המעט 9 שנים מאז ילדתי עוד כמה פעמים

פשוט הם חיים את חייהם ורוצים שהכל ישתלב בהם

ואם אתה לא משתלב אז למה מה הבעיה להשתלב

אבל אם אתה משתלב אז מה אתה רוצה נו השתלבת

מדו כזה…

וזה לא סותר שיכול להיות שהם אנשים מקסימים סהכ אבל מי שמארח יולדת צריך להיערך לכך, היולדת היא לא זו שצריכה להשתלב ולהתאים את עצמה..

לא עדיף לך להיות בבית שלך עם פרטיות נוחות ותזמיני לך אוכל?

כי בגלל שזה בית הומה

ויש הרבה אנשים

כן גם יכול להיות כיף שם…

וגם כי ברית יצחק אצל המשפחה שלי

ואבא שלו בניגןד למקובל לא יהיה הסנדק

ולא יעשו את הסעודה אצלם

אז אמרנו שנכבד בזה…

אבל לא יכולה להתווכח עם תחושות.. מקווה שיעבור בטוב♥️

במשפחה של בעלי העניינים האלו מאוד מאוד כבדים ונלקחים בכובד ראש…

זה הדבר הראשון שצריך להילקח בחשבון

אם טוב לך ככה מעולה

אבל אם לא - אז צריך להיזהר עם ריצוי כזה לדעתי

יש גם הרבה אפור באמצע כמובן, אבל טובת היולדת היא מה שחשוב קודם כל. בעיניי.

יכול להיןת שאם היינו יודעים שככה יהיה לא היינו באים

אבל לא ידענו

ואנחנו כבר פה

אז להגיד למה באתי לא יקדם אותי אז אני מנסה לראות את הטוב ואת הכיבוד הורים וזהו🙃 זה מה יש ועם זה (נשתדל) לנצח

ולהפיק לקחים ללידה הבאה חחח

😵😵

הייתי יוצאת מדעתי...

בעלך אירגן לך הכל?

מקווה שאת נחה ולא מארגנת בעצמך ❤️❤️

עכשיו הוא מארגן

אגב תזכירו לי גודש של אחרי לידה כדאי או לא כדאי לשאוב? אי אפשר לגעת בי זה לא נוח

ונשארת שפויה.

שימי כרוב לבן על השד, אבל רק לחצי שעה ואז להוריד ומחר (או אחרי 6-7 שעות מינימום) לשים שוב.

לא יותר מזה כדי לא לייבש לגמרי את החלב

👍👍

שאחרי לידה את מסוגלת לחשוב ככה! ולהבין שיש גרועים יותר ולהתייחס לזה בזרימה וברוגע!

אחרי לידה הכל מבחינתי נורא וגורר בכי אוטומטי בלי טיפת שכל שמסוגלת להכנס..

כל הכבוד לך! ומזל טוב!

אני מראש מבינה שאף אחד לא חייב לי כלום

אז לא הייתי מתעצבנת

אחרי לידה אני/בעלי דואגים בעיקר לנוחות של עצמי

כל עזרה מסביב- בונוס

אבל אם אחרי לידה היו מזמינים אותי והייתי מחליטה לבוא לא הייתי עומדת בזה שלא ארגנו לי חדר

זה בעיניי בסיסי בהזמנה של יולדת גם אם אף אחד לא חייב לי כלום.

ולא הייתי מתעצבנת פשוט הייתי מבינה שאני לא באמת רצויה.

אם זה הבית בו שוכנת היולדת.

להקלה מינימלית

אני שאבתי דקה - שתיים מכל צד וזהו

פעם אחת הספיקה לי ואחר כך כבר היה קל יותר והתאזן

לפחות בהודעה את נשמעת שלקחת את זה בקלילות.. סחטיין!!!

לא לשאוב.

לסחוט להקלה

לא מרוקנת את השד. שואבת עד להקלה. זה משמעותי.

מזל טוב! תרגישי טוב!

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה ממש משפיע על כל היום ועל ההרגשה האישית.

ואני מאוד רוצה את זה-

לקדם דברים שאני יודעת שצריך לקדם

שחשוב מאוד לקדם

יש את הכל בתוכך,השאלה היא מה יעזור לך להוציא את זה לפועל/ מה כביכול מונע ממך

אני מאמינה שהטוב שבנו יוצא כשטוב לנו

תתחילי מזה. צעדים קטנים יומיומיים ועקביים שיעשו לך טוב. שינה טובה. פחות טלפון. נוכחות ברגע. הצבת יעדים ברורה, שיהיו גם ישימים.

את נשמעת אישה מדהימה♥️

מתקדמת קצת קצת קצת, רוצה יותר....

לא כלכך יודעת איך להציב יעדים קטנים אבל אנסה

מנסה לחושב איזה מסגרת אני יכולה לקבוע לעצמי כדי להתקדם

מין רוטינות של רפלקציה איך הולך עם המטרות

לא יודעת ככ..

תוהה איך לייצר זמן של הקדשה כזו לעצמי.

אני בבית עם בת ה 8 חודשים אז יחסית רגוע,

ממש רגוע... אבל גם אין את הפניות של לבד רגע...

ותודה על הפרגון!!🥰

שזה להגדיר לעצמך את המטרות שלך. עכשיו את יכולה לבחור אחת- שתיים משמעותיות מביניהם ולהתמקד בהם בתקופה הקרובה. כדאי לפרק כל מטרה למטלות קטנות ומעשיות שאת יכולה ליישם ביום יום...

מעניין אם זה יעזור

כי גם דבר קשור לדבר

אבל צריך להתחיל ממשהו....

של הרגל חדש.

כל ר"ח אני מחשבת על מה אני רוצה לעבוד בחודש הזה, אבל לוקחת דברים קטנים שנבנים אחד על השני

כך שמעתי מרופא בתחום המוח שעבדתי איתו.

ולמען הדיוק זה עדיין ברמת המחקרים הבודדים שסוברים ככה אבל בעיניי זה גם תלוי למה קוראים הטמעה ולאיזה סד גודל של שינוי.

בפועל ראיתי גם על עצמי וגם על הילדים שמספיק חודש בשביל להטמיע בגדול את ההרגל החדש ואפשר כבר להוסיף עוד משהו.

כמובן הרגלים קטנים לא משהו בומבסטי.

(יש לי משהו אחד שאני כבר מעל עשור נאבקת לשנות ועוד לא הצלחתי אבל זה יוצא מן הכלל)

כל שבוע 2 משימות זה ממש הרבה מדי לדעתי. אולי אם את מחלקת כל מטרה לחלקים קטנים ואז לקחת כל שבוע חלק קטן אחד זה יעד יותר הגיוני

כשאת הולכת על הרבה מדי בבת אחת זה גם מבלבל וגם לא מחזיק לאורך זמן

אני בעד לקחת שינויים לאט לאט ולעבוד על כל נושא בנפרד כדי שזה באמת יחזיק לאורך זמן...

רוב מה שכתבת

מפעיל אחד את השני

אם ישנים מספיק

עושים ספורט

כותבים מחשבות

עושים דברים שממלאים

אז

אפשר להיות שמחים אקטיביים ומגשימי חלומות

מאיפה מתחילים?

ברור מלישון

חוסר שינה זה הפוגם הכי גדול של החיים

אחכ צעד צעד

(אני עשיתי דרך מהקל אל הכבד

ממה שהכי קל לשנות

ואז שזה הופך הרגל

אפשר להמשיך הלאה)

רציני.

נשמע כמו רשימה של האישה המושלמת.

אפשר להגיע לכיוון, אבל כל החיים הם עליות ומורדות, ולהצליח להחזיק את הכל בו זמנית לפעמים לא מעשי.

אז חמלה, לקבל אותך כמו שאת גם ככה, וחמלה זה לא ויתור, זאת אהבה לא מותנת תוצאה, הסתכלות בעיניים טובות על עצמך והתקדמות איטית ובלי ביקורת.

ולדעתי היא הדרך היחידה להתקדמות בריאה, כי אם המניע הוא ביקורת ולא אהבה, האהבה העצמית גם לא תגיע כשתגיעי "לפסגה".

ובפן הפרקטי הייתי מתחילה מספורט וזהו, לא כל יום, תתחילי מפעמים בשבוע, זה יניע את הגלגל.

אני חושבת שאצלי זה יכול להתחיל מלסגור את הטלפון... אז עכשו סוגרת והולכת לגדול תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️

ממש התחברתי לרצונות

ולרשימה הזו

ממש נשמע כזו שאיפה ענקית ...

אבל באמת מתחברת גם למה שענו לך זה להתחיל מקטן

לקחת מחברת ולכתוב תודות מסקנות מחשבות תפילות

ורצונות

ולראות איך מתקדמים... .

הלוואי שתצלחי ותשמחי בעצמך

גם מתפללת על עצמי

לצאת מהדכדוך

לאהוב את עצמי להעריך לפרגן

ולראות בהתקדמויות קטנות צמיחה.

לא לשאוף לקפוץ מ0 ל100

למחוננים שלא צריך מבחן בשביל לדעת שהם מחוננים. כאלה שזה בולט אצלם. ומשעמם להם ממש בשיעורים, אז רוצים שהם כבר יתחילו להיכנס לתהליך כמה שיותר מוקדם.

שאר הילדים זה כנראה מלחיץ אותם אז עדיף לחכות עם זה

בכיתה ב אלה ילדים שיש להם מאפיינים מאוד ספציפים שמפורטים שם..

אנחנו בסוף החלטנו כן להגיש אותה השנה

שפעם היו עושים את המבחן בב', תוכניות המחוננים היו מתחילות בג'.

אחר כך שינו את ההמלצות, אבל התוכניות עדיין מתחילות בג', אז כדי להתחיל בזמן צריך לעשות את המבחן בב'.

יש המלצות, אבל הן לא מחוברות למציאות בשטח.

בפועל המבחן הכללי שעושים בבתי הספר נשאר בכיתה ב', ומי שרוצה לעשות בג' צריך לפנות למשרד החינוך באופן עצמאי.

באמת לא ברור העניין.

אני פחדתי שאשכח לרשום אותה עצמאית בכיתה ג' כי כזאת אני, שכחנית, אז היא ניגשה למבחן בכיתה ב' וזהו

למה הם לא עושים הפוך? מגישים את כולם בג' ואותם חריגים שייבחנו לבד בב'? למשרד החינוך פתרונים...

כשאני הייתי ילדה היו נבחנים בג' ומתחילים בד', לדעתי בגלל לחץ מהורים הורידו בשנה.

אצלנו לדעתי הייתה עוברת גם בב', אבל חשתי שאין לה את ההבנה מה זה מבחן, כי אין אצלם מבחנים

אז ארשום בג' ושתדעו שזה החודש להירשם למבחן הזה

היא ניהול הכעס שלו, למה טיפול זוגי? נשמע לי הרבה יותר הגיוני טיפול אישי בשבילו... (או הדרכת הורים משותפת לשניכם, אם גם את מרגישה שאין לך כלים)

ברור לי שצריך פה גם טיפול בשבילו. הוא גם לא מסרב באופן נחרץ, אבל די תקוע עם זה. לבד כנראה לא יילך ואני מרגישה שזה כ"כ משפיע על הזוגיות שגם העבודה צריכה להיות משותפת וזוגיות, ואני מאמינה שעם מטפלת טובה גם העבודה הזוגית תשפיע ותתרום לכל אחד באופן אישי.

בנוסף, אני מרגישה שאנחנו לא רואים את המציאות בדיוק באותו מבט (הגיוני סה"כ) ודברים שמבחינתי הם חמורים מאוד , מבחינתו לא כ"כ נורא. זה הוא יכול ללכת לטיפול אישי ולעבוד על הדברים שמפריעים לו, אבל עדיין יהיה את הפער הזה בנינו. ועל זה אני רוצה לעבוד.

לדעתי טיפול אישי משפיע על הזוגיות לטובה יותר מאשר זוגי, אבל אם הוא לא ילך לבד אז טיפול זוגי זה באמת רעיון טוב. אולי לשקול מישהו שעושה גם פגישות אישיות עם כל אחד מבני הזוג לבד. (אין לי המלצות כי לא מכירה, אבל מאמינה שיש כאלה...

זאת הדעה שלי מהניסיון האישי שלי, אבל כמובן שבסוף כל זוג ומה שנכון לו

וברור שגם טיפול זוגי משפיע בהחלט לטובה🙂

גילוי נאות, אני מטפלת זוגית בשומרון

ויש עוד לא מעט

יש את שי יהודאי

מוריה סטולוביץ בפסגות

ואמיר דנה בבית אל

על אמיר דנה שמעתי כבר כמה פעמים. יש לך מושג איפה אפשר למצוא את המספר שלו? לא מצאתי באינטרנט…

אני לא מראה, חוץ מבעלי ולילדים (אחרי שהם יודעים על ההריון).

אבל אין לי בעיה שיראו.

נראה לי שבאלבום שלי מהילדות, יש תמונה שלי מהאולטרסאונד.

תמונה אחת ממש חמודה

שזה משהו פרטי שהגוף שלי עובר, כי גם באמת נפשית הריון ראשון זה תהליך גדול שעוברים. והיה לי מוזר להראות כי זה הרגיש חודרני. בהריונות הבאים כבר היה לי יותר קל לעיכול ההריון עצמו והרגיש לי פחות פרטי, אז לא היתה לי בעיה להראות

לא התעמקתי בזה.

תמונת אולטרסאונד אחת של כל אחד..

הראתי לסבתא שלי בהריון האחרון. והיא פשוט התרגשה בטירוף!

(למי שיש חח, הלוואי והיה לכולם, אבל לכולם שומרת תמונות לשים שם ביום שנגיע לזה)

יצא לי גם לשתף בווטסאפ המשפחתי בתמונות שיצאו יפה (בשלב יותר מתקדם שרואים ממש פרצוף וכו)

יש תמונות ממש מתוקות וכיף להתרגש ביחד.

בכלל לא חשבתי על זה... בעיני זה כמו להראות תמונות של התינוק❤️

ואין לי שום בעיה שגם סתם אנשים רנדומליים יראו 😅 חושבת שבהריון הראשון הראתי לכולם, מאז זה פשוט לא עד כדי כך מעניין אבל לא אני חושבת שזה פרטי / לא צנוע או משהו

אבל רק על הילדים,ויש לי 2, הוצאתי כבר אלף. וחסרים לי מגפיים לילדה כי מה שקניתי לא התאים בסוף. וגם לעצמי קניתי בנוסף כמה דברים.

ובקיצור - תנוח דעתך. בעיניי סכום סביר ביותר האמת. ונשמע לי ממש הגיוני לא להסתובב באף מקום עכשיו אחרי לידה. ותתחדשי♥️ וכל הכבוד שעשית את זה!!! החסכון בכסף לא שווה את הבריאות

אני גם קניתי בשיין ב800 לפני שבועיים אבל מראש קניתי כמה שמלות לאירוע, בחרתי אחת והחזרתי את השאר

וגם היה רשום לי שיש לי בערך 200 נקודות

ולא הבנתי איך משתמשים בזה...

אה ויש לי עוד ילדים שיהיו בריאים שעוד לא

"מסודרים "

קורה לכם שיש ילדים שלא רוצים את הבגדים שהם ירושה מאח גדול?

מה עושים עם זה ?בגדים יפים במצב מעולה!!

כלומר אם את משתמשת בהן זהנותן עוד הנחה. לא הרבה אבל נותן

לגבי החזרה - יש אופציה של החזרה בתוך "ההזמנות שלי". אני מבקשת שליח עד הבית.

מהעונה הקודמת!

😵

היום פשוט התעצבנתי עליה, נראה אם זה יעזור 🤭

לגבי הבן שלי שמתבאס לקבל מאחיו הגדול - אני מבינה אותו כי גם אני תמיד הייתי מקבלת מאחותי.. א. מקפידה להעביר רק את מה שבמצב טוב מאוד, משתדלת שהרף יהיה אם הייתי קונה את זה ביד 2, ולא שירגיש שמקבל שאריות מרופטות ומוכתמות.. ב. מדי פעם קונה לו משהו חדש עם טיקט לא כי חסר לו, אלא כי יש פה צורך נפשי.. הבן שלי בכיתה א, בינתיים זה מספיק 🙂

בסכומים כזה לא משלמים מיסים? זה משתלם יותר מלפצל את הקניה?

אני גם הזמנתי היום בשיין. אבל הורדתי עד לסכום שהצאט אמר...

הai אמר שהמכס לפעמים הם משלמים ולפעמים לא. והסביר מה לבדוק מה כתיב. ואמר שמסכום מסוים משלמים מע"מ. אם הבנתי נכון, ואם הוא צודק. כי יש לו גם טעויות.

לפעמים הסל יוצא קצת יותר נמוך אבל המשלוח לא חינם/לא הביתה.. אז זה מתקזז תכלס

נכון לפעמים לא יהיה צריך

אבל אין שום הגדרה כזאת

והזמנתי שבוע שעבר הזמנה באלפי שקלים🙃 (לא לי אישית, לגמח.. ועדיין. הזמנה היא הזמנה)

אני תמיד מזמינה מעל רף המכס ואףפעם לא שילמתי. זה דבר ידוע ספציפית בשיין.

תמיד הרבה יותר מזה, הם סופגים את העניין ומסדרים את זה.

זה מה שכייף בשיין

את קונה קנייה ב700 שקל

מתלבטת על מידות? קונה 2 מידות

בסוף מודדים ומה שלא טוב בא שליח מהבית לקחת

הכי כיף שיש

אבל יש לי סל של 600₪ בערך מחכה לסגירה סופית

וזה רק השלמות לשני הילדים אחרי שבדקתי מה קניתי להם בסוף עונה שעברה(מליון שמלות לילדה, לא מספיק מכנסיים)

בלי דברים שלי, בלי מעיל שהשגתי, ובלי נעליים/מגפיים שהזמנו מעליאקספרס...🤭

קיצר 800 נשמע לי ממש סביר ואפילו נמוך..

קולקציות שלימות לילדים אתם מוצאות?

איך?

ניסיתי כמה פעמים ואחרי כמה כביסות זה התכווץ/הוציא צפים כאלה מהחולצה

מעניין אותי איך הולך לכן, בשביל לדעת לחסוך

קניתי בכל מיני חנויות ותמיד יוצאים גולגולים בפוטרים. אם מצאת חנות שלא אשמח לדעת

אני לא קונה הרבה בשיין לילדים האמת אבל האיכות היא פחות הבעיה לדעתי.

מיננה

לתינוקות - קרטרס

הכל בסוף עונה בשביל שנה הבאה

יש העדפות

מזארה לא יצא לי לקנות. גם מפלייס לא. אולי האיכות שלהם טובה אבל לא אגיע לשם במיוחד האמת. והמחירים בפער יותר גבוהים

אני קונה לעונה ומעיפה.. בן ובת, אין ירושות,הבגדים נשחקים

יש דברים טובים יותר ופחות

יש דברים שאני מוצאת רק בארץ ויש דברים שאני מוצאת רק בשיין...

לפעמים כשמגיעים לסכום מסוים הקופון מוגבל והמחיר של הקניה מתחיל לעלות.

לכן לפעמים כשמגיעים לסכום כדאי לעצור, לבצע קניה ולעשות אח"כ קניה נוספת

שוב- לא בגלל מיסים, בגלל הקופונים....

וקניתי לעצמי גם דברים לא הכי נצרכים

פשוט כי חרשתי

וזה שאני נשארת אותה מידה לא אומר שעכשיו לנצח נשארתי עם אותם בגדים

תכלס נכנסתי ל2 חשבונות שונים ושמתי את אותו סל

יצא הפרש של 200 ש"ח בערך

הזמנתי את הזול יותר

דרגת הVIP? הקופונים?

אבל ככל שהחשבון שלך יותר ותיק ועם יותר הזמנות

יצא לך יותר יקר

ככה מהניסיון שלי

וחשבון חדש לגמרי יוצא הכי זול

כשאני צריכה לעשות קנייה גדולה יחסית, כמו קנייה של עונה שלמה אני פותחת חשבון על מייל חדש ומנצלת את הקופונים...

לק"י

שקניות גדולות בשם יקרות יותר מקטנות, כלומר ככל שמזמינים יותר, המחיר פר פריט- עולה.

בשביל 4 אנשים שבתוכם מבוגר.

השאלה אם זה דברים שימושיים, זה בפן הפרקטי.

איך את בכללי עם להוציא כסף על עצמך?

גדלתי בבית שלא מוצאים בכללל על מותרות.

מעולם לא אוכלים במסעדות, גם האוכל הוא בסיסי מאוד במקרר...ועוד ועוד.

לי יש חולשה לבגדי ילדים,זא קניתי כמה פעמים כבר בחודשים האחרונים..

קונה כי צריך וגם כי נהנת ואחכ אוכלת את עצמי

באוטומט ממש

מהבחינה הזאת,

ומה שקרה זה שהייתי מרשה לעצמי להתפנק רק כשהרגשתי מסכנה, רק במצבים רגשיים נמוכים, רק אז היה 'מגיע לי' לבזבז על עצמי.

(מוטיבציה מאוד 'טובה' להישאר מסכנה)

או שהייתי שמה המון משקל על מתנות יום הולדת / ומתנות מהבעל - כי זה הזמן היחיד שיש לי למלא את החסך.

היינו רבים המון סביב זה, ואני זאת שהגבלתי את עצמי בבזבוז, לא הוא, אמנם לא בבגדים אבל בתחומים אחרים.

זה ממש העתק הדבק של מה שראיתי בבית.

בפן הפרקטי מה שעזר לי - זה לצאת מהמקום הרגשי של כסף וללכת לראש הפרקטי.

כמה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להוציא בתחום הזה, ולא רק מבחינה הישרדותית, בידיעה שקניות בתחום הזה בשבילך זה גם לנפש.

ואז הגדרנו סכום חודשי והרגשתי מרחב נשימה, אפילו שהוא לא היה גדול, אבל הוא היה קיים ולא רק כצורך גם כפינוק.

ובפן הנפשי עשיתי עבודה פנימית, להרגיש ראויה לפינוק לא רק כשאני מסכנה, ושכסף זה גם לנפש ולא רק הישרדות.

אנחנו מאוד מושפעים מהתפיסות שגדלנו עליהם ביחס לכסף

אבל כסף לא נועד לחסכונות וגם לא לבזבוזים, כסף נועד בשביל לחיות

וזה מקסים להוציא כסף על הילדים וגם מקסים לשמור ולחסוך, השאלה תמיד זה מה האיזונים שאתם בוחרים ונכונים לכם

ובשביל להצליח לבחור ולהנות הטוב צריך לגבש תפיסה ויחס לכסף ממקום נקי ולא אמוצינאלי.

כשגדלים בבית פשוט שהכל נישב מותרות זה מייצר הרבה פעמים תפיסה מצומצמת, אין מקום לשפע. אני לא נגד למי שזה מתאים לו והוא מרגיש שמי, אבל להרבה מאיתנו זה לא עושה טוב וזה ממש בריא, כלים נאים מרחיבים דעתו של אדם! זה ממש כיף לקנות בגדים יפים לילדים ואיזה יופי שאפשר לשמח ולפנק.

בקטע פרקטי- סעיפים שמאתגרים אותנו ואנחנו מרגישים שמגיעים להרבה קניות רגשיות, ממליצה להחליט על תקציב חודשי או רבעוני (נניח בבגדים יותר הגיוני להחליט על תקציב ל3 חודשים כי יש חודשים שקונים הרבה ויש חודשים שלא קונים בכלל), ומראש להחליט כמה את רוצה להיות ברווח בתחום הזה וכמה בהצטמצמות (כמובן יש הרבה אמצע, אבל שנייה לנסות למקם את עצמכם על הסולם שכמובן זה צריך להיות מושפע גם מהצרכים המשפחתיים וגם מהיכולות הכלכליות), ואחרי שאת מחליטה על תקציב נניח 1500 ל3 חודשים- להיות ממש בשמחה על כל בגד שאת קונה ונכנס בתוך התקציב,

אם היכולת הכלכלית שלכם כרגע לא מאפשרת לכם הוצאה גדולה על בגדים, אז מחליטים על תקציב מצומצם יותר, אולי זה מצמצם אבל אז זה יגרום לכם להיות יותר מאופסים ולא להתפזר

ואם כן יש יכולת- זה מאפשר שפע ורחבות, אבל קצת מנטרל את הקניות הרגשיות כי עדיין זה

בתוך מסגרת

ב"ה שיש את האפשרות לקנות מהספה בבית, אני גם קניתי במלא כסף, תודה לה' שיש על מי להוציא אותו..

ומקסימום תראי שיש דברים מיותרים- תחזירי