וככל שיש יותר ילדים זה יותר קשה

אני מנסה לקבוע כמה שיותר מוקדם בבוקר או אחה"צ, גם אם זה אומר לנסוע יותר רחוק או לדחות את התור.

לפעמים, רק אם מתחשק לי או עמוס לי, אז משלימה את השעות שהחסרתי על חשבון זמני הפרטי.

ואם אני הולכת לרופאים ואבחונים אז בעלי נשאר איתם בבית במחלות הרגילות.

ואי אפשר לסרב כי זה ידחה עוד יותר

יצא ככה שיש את החגים ואז תקופה של אבחונים וטיפולים ומתחיל גם חורף

הנה היום היה לי מפגש פיזי עם דיאטנית יחד עם הילדה ובעבודה עשו לי פרצופים שביקשתי לצאת ולחזור העדפתי לקחת חופש

אבל אי אפשר לעשות ככה כל הזמן

לא היה לי נעים לצאת כל שבוע מהעבודה, אז העדפתי לדחות את הטיפול עד שמצאתי תור בשעות שנוחות לי.

כמובן יש דברים דחופים ויש דברים שאי אפשר לקבוע לאחה"צ.

מכירה אמהות שירדו ל80 אחוז משרה רק כדי שיהיה להן זמן לכל התורים והטיפולים.

אני פשוט קורסת מרוב העומס של הכל

בעייני לא ריאלי לוותר על קלינאית או אבחונים

השאלה אם יתנו לי אני בחברה ממשלתית

העיקר שאת עושה את העבודה שלך

אם את עומדת בנספקים אין סיבה שתהיה בעיה

אומרת?

יש עניין של שעות שצריך לעמוד בהם

במיוחד במקומות ממשלתיים, עניין השעות לפי משרה הוא פחות גמיש

הרבה פעמים. מנסיון.

נכון שזה אומר שמרוויחים פחות, אבל לא תמיד זה בעייתי

היא כתבה שהם לא מרוצים מזה.

אז לא חושבת שזה כדאי להחליט פשוט ללכת, במיוחד אם זה לא חלק מהזכויות שלה העובדת.

על תקן של 8 שעות יומיות. אין אצלנו מחלת ילד על חלק מהשעות זה רק ימים מלאים של מחלה

פה הבעיתיות, אנסנ לקבוע פגישה עם משאבי אנוש אבל הם די מקובעים

מה הבעיה לשלוח בעל לאבחון?

מקסימום עוברים על הדברים החשובים שצריך שהוא יגיד מראש. בסוף הוא אבא של הילד/ה.. 

מחלת ילד, וגם לשעות 'מחלה' עבור הטיפולים.

תראי כאן

https://www.gov.il/he/pages/parental_work_leave_help_child_pwd?chapterIndex=7

נשמע שמכתב מרופא הילדים מספיק כדי להיכנס לזכאות הזו.

תראי מה הנוסח שצריך באישור רופא, ובאישור של הטיפול.

זה מיועד בדיוק עבור ילדים שצריכים טיפולים קבועים, שלא תצטרכי לקחת ימי מחלה שלמים אלא רק שעות.

(זה לא מניסיון אישי, כי גם אני וגם בעלי גמישים בשעות העבודה, ויכולים גם לקחת עבודה מהבית מדי פעם)

תסתכלי באתר כל זכות.

אישור ילד עם מוגבלות של רופא מספיק בהחלט למשך שנה.

גם לי בעבודה סרבו בהתחלה לתת ושלחתי להם את לשון החוק והם אישרו לי.

זה ממש מקל שיש הרבה תורים

מה בדיוק נכנס להגדרה של ילד עם מוגבלות?

על ילד שלומד במסגרת רגילה וצריך טיפולים פרא רפואיים, אפשר לקבל זכאות לשעות מחלה נוספות?

זה תלוי באבחון של הילד? בכמות הטיפולים שהוא צריך?

כמה נקודות שעולות לי:

1. חלוקה בינך לבין בעלך. יודעת שזה מורכב. יודעת שקשה. אבל אם שניכם עובדים משרה מלאה, אני חושבת שכדי להצליח כדאי מאוד שתהיה איזושהי חלוקה ביניכם.

2. זו נקודה בכפוף להתייעצות עם אנשי מקצוע. כי זה מאוד תלוי מקרה. אנחנו מעדיף לא למקבל בין שני סוגי טיפול (אצל אותו ילד, כן?). זה גם מעמיס על הילד, וגם עלינו. מסיימים פיזיותרפיה, עוברים לריפוי בעיסוק. עושים הפסקה בריפוי בעיסוק, עוברים לקלינאות תקשורת. חוזרים לריפוי בעיסוק זה לא המלצה שכדאי לקבל בשליפה מהמותן, וזה ממש ממש תלוי ילד וצורך טיפולי. אבל אולי זה משהו שאפשר לבדוק.

3. טיפול בקופת החולים זה משהו לא גמיש. את מחכה חודשים, ואז מקבלת שעה מאוד ספציפית הצריכה להחליט אם מתאים או לא. אם יש לכם ביטוח בריאות פרטי, או אפילו אולי אפשר לבדוק זכאות מהקופה , שחלק מהטיפולים תעשו במסגרת פרטית. זה יאפשר יותר גמישות, למשל לקבוע בבוקר לפני העבודה, או אחרי צהריים.

4. חוזרת לנקודה של בן הזוג, דווקא אבחון שזה חד פעמי, אולי יותר קל שהוא ילך, כי זה נקודתי. לעומת משהו קבוע שקשה לחזור מהעבודה מרחוק בשביל זה.

5. נקודה כללית - נשמע שיש אצלכם הרבה טיפולים, וזו חלק מהשגרה שלכם. חושבת שכדאי מאוד להשקיע במחשבה איך להשקיע בלו"ז שמאפשר לכם לנהל את העומס, גם אם זה דורש השקעה של משאבים, כי הטיפולים הם חשובים, ואם הם חלק מהשגרה ולא משהו של תקופה קצרה, חשוב שנצליח גם להחזיק את זה. 

יש לנו תורים כמעט כל יום בשבוע, לפעמים😏 (לפעמים בעלי לוקח או מגיע גם, אבל לרוב אני לוקחת)

בהצלחה, יקרה❤️

בנוסף- אם את מרגישה שחשוב לך להיות בעצמך באבחונים אז כדאי שבעלך יקח לדברים האחרים (לסדר את החלוקה בצורה הוגנת בין שניכם)

יש לי יום חופשי באמצע השבוע (עובדת בשישי), אז משתדלת שיהיה על היום החופשי, או לתקופה של הטיפול מחליפה יום חופשי.

זה מבזבז לי את היום החופשי, או חלק ממנו.

ואני גם משתמשת בשביל זה בימי מחלה מהעבודה (הילדים שלי לא חולים הרבה, ולפעמים כשהן חולים אני מביאה אותם איתי, אז הימי מחלה לא מנוצלים למחלות אלא לתורים).

עד השנה תמיד אני הייתי לוקחת את הילדים, וזה היה יכול לקחת לי הרבה שעות מהיום כי כל דבר זה לנסוע לעיר בתחבורה ציבורית.

לאחרונה, גם בעלי התחיל לקחת ילד לפיזיותרפיה ברכב, אז זה פחות זמן.

או שהוא מקפיץ אותנו כיוון אחד, וזה חוסך חלק מהזמן.

בדרך כלל אני בכל זאת מעדיפה תורים בשעות הבוקר, ולא אחר הצהריים, כי אז אני אצטרך סידור לשאר הילדים.

כרגע יש לנו לילד אחד פיזיותרפיה- שבעלי לוקח, ריפוי בעיסוק- ביום החופשי שלי, ופעם ב 6-9 חודשים רופאת עיניים.

לילד אחר יש דיאטנית, בערך פעם בחודש, ואז אני מאחרת לעבודה.

וחוץ מזה, כל מיני דברים שיוצאים מדי פעם.

בחופש הגדול קבענו גם כמה תורים, בזמן שממילא הייתי בחופש.

חוגים תורים טיפולים..

שנה שעברה נגמרתי! ועוד עם מילואים.

דחפתי טיפול רגשי שלא לצורך. גיליתי שזה לא מאוד יעיל( אומרת בזהירות.. )

השנה הורדתי משמעותית ולקחתי רק מה שהכרחי. חוגים בחרתי ליד הבית שילכו ברגל. והבהרתי שיבחרו מהמגוון שקיים שם..

טיפולים רגשיים ויתרתי.

יש לי קלינאית לאחת שזה חשוב ויוצאת מהעבודה בשביל זה.

רק לא הבנתי למה לא שייך לשלוח את הבעל? אנחנו מתחלקים בכל. 

חברות ממשלתיות יש. אולי כדאי לנסות חלק מהתורים דרך הפרטי אם ההחזרים שטוים?

חוצמזה שאני ממש חושבת שראוי צריך וכדאי שגם בעלך ייקח חלק. ו

בעלי האמת בחלק הזה לא שותף, טיפולי שיניים , בדיקות שמיעה , שהם חולים (ואצלי זה קורה הרבה לצערי) הוא איתפ  אבל עם הקטנים וטיפולים זה אני נטו

אנסה לראות איך הוא באמת יכול לקחת חלק ההעיה שלי זה לשחרר

אני איתם כל היום, יודעת בדיוק מה יש ואיך להסביר למטפל  עם אבחונים ורופא ריאות קשה לי לא ללכת , אולי נתחלק איכשהוא בטיפול של קלינאית שמתחילים תיכף כי בשבילו זה ממש לקחת יום חופש בשבילי לא

ביטוח פרטי- הטיפולים האלה רק מגיל 3 במסגרת הביטוח שלי אז לא רלוונטי וגם מה שבדקתי היה בבוקר לא הצלחתי להגיע למטפלת שפנויה אחהצ או בשעות נורמליות, כן ניסיתי לבדוק

סתם יוצא עומס מטורף של בדיקות ואבחונים אז נכנסתי לבלבול וללחץ 

וזו תקופה כזו.. אבל הוא יכול גם לשים אותם על ספיקר בזמן ביקור אצל רופא וכך תהיי מעורבת גם. זו גם אופציה

בכל אופן, מקווה שהתקופה המאתגרת הזו תעבור לך בטוב❤️

אם לא, אז לחשוב על שינויים גדולים יותר כמו להחליף עבודה ולנצל גמישות גדולה יותר או להוריד אחוזי משרה.

עדיף להשקיע שנה אחת אינטנסיבית ולקדם את הילדים מאשר כל שנה לעשות קצת ואז זה מתפרס על פני כמה שנים ובכל מקרה הקריירה נפגעת.

תראי מה הלאה עם האבחונים ואז תחליטי.

אז אני קובעת הכל בבוקר הזה או אחר צהרים. רק במקרים ממש נדירים כשאין בררה וזה תור חד פעמי או אבחון. קובעת משהו בשעות העבודה. כשהינו צריכים קלינאית תקשורת/ ריפוי בעיסוק שזה תקןפה של ללכת כל שבוע , אמרתי מראש מה האפשרויות שלי, ביום החופשי או אחר צהרים, וזה מה יש. גם אם גרם שנחכה עוד זמן ( ואחרי שחיכינו יכלנו לקבל החזר על פרטי וקבעתי כשנח לי) נראה לי שבאמת לא אפשרי לצאת כל שבוע לטיפול באמצע עבודה, לפחות בעבודה שלי. אולי בגלל שעבדת מהבית התרגלת שאפשר לקבע תורים באמצע עבודה. לי פשוט ברור שזו לא אופציה( כמובן חוץ ממקרים דחופים ). 

אני לוקחת את הבן שלי לפרטי, זה לא שיש בזמינות מטורפת מתי שמתאים לי😅אחרי כמה חודשים הצלחתי לקבוע עם מרפאה בעיסוק שבדיוק התפנו לה שתי אופציות ויכלתי לבחור מביניהן... גם בפרטי קשה למצוא היום...

ולפותחת-אני שנה שעברה הסברתי את הסיטואציה למנהלת, גם טיפול מדיי שבוע+אבחונים למיניהם מדיי פעם, ולא עשיתי את כל השעות שלי... כן השתדלתי להשלים-נגיד אם אפשר להשאר עד מאוחר ביום אחר וכדומה...

השנה תכננתי את השעות בעבודה באמת לפי הטיפולים, וכן , מרגיש לי שאי אפשר לעבוד משרה מלאה עם ילדים...ואני מתחלקת כן בעלי

זה ממש קשוח כי כידוע אין מי שיחליף אותנו בעבודה ואני ממש ממש עושה הכל כדי לא להיעדר מהעבודה.

אז טיפול קלינאית וריפוי בעיסוק היו על יום חופשי שלי.

טיפול אחר שלא היה אפשר יום חופשי קבעתי אחר הצהריים ואז זה היה יום בשבוע שבעלי היה צריך לצאת מוקדם.

ובגדול, מה שעשיתי בחופש הגדול זה לבלות אצל רופא שיניים  🫣🥴 כי את כל הטיפולים שלי כמובן דחקתי לקצה.

ובדיוק עכשיו אני שוברת את הראש כי בעלי קבע תור לאחד הילדים למחר ובסוף הוא לא יוכל לקחת אותו וממש מתלבטת אם להכריז מחר משעתיים...

חוצמיזה, חופשי בעלי הולך לאבחונים, טיפולים, בדיקות שמיעה.. הכל. אם קשה לו תנחי אותו למה לשים לב, מב לשאול. בסוף יש גם סיכום כתוב שאת יכולה לקרוא.

מדהים שהנשים לקחו על עצמם תפקיד גברי לפרנס את הבית, אבל מצד שני התפקיד הנשי לא השתחרר מהן, אז הגיע הזמן שגם אבא ידע לקחת לאבחונים 😉

משתפים את הבוס.

אם אפשר לשלב גם עבודה מהבית נקודתית בימים כאלה אז יופי.

אם לא מדווחים יום מחלה.

אם יש ביטוח פרטי - מנצלים אותו ומביאים אנשי מקצוע הביתה לפי שעות פנויות לך. (אנחנו ככה עשינו פיזיותרפיה נשימתית במשך כשנה).

כי עד שאת מקבלת טיפול של קלינאית מהקופה, צריך לקחת מה שנותנים לך.
אבל אני דחיתי כי ביקשתי שיהיה בשעות הבוקר או אחה"צ בדיוק מהסיבה הזו- גם אצלי זה שעה נסיעה כל כיוון לעבודה. אם לא יותר תלוי בפקקים.

אצלי גם נכנסו לגנים שקיבלו את כל הטיפולים מהגן, זה היה הקלה משמעותית.

אני חושבת לקחת אותם לחוג פעם בשבוע אבל לא יודעת איך להסתדר, יש עוד תינוקת בבית. אני ובעלי שנינו עובדים ומתחלקים בימים. לפעמים הוא עושה ימים ארוכים ולפעמים אני.

ועדין חסר לי מלא שעות בעבודה...

איבחון את עושה וזה נגמר אז פחות בעיה. טיפול שבועי זה באמת בעיה

רק חייבת לכתוב לגבי הפרעת אכילה על רקע רגשי. הבת שלי כשהייתה באזור גיל חודשיים היתה חולה ואחרי זה בקושי אכלה.
קראתי על הפרעות אכילה בתינוקות, הם אוכלים מספיק כדי לא להיות מאוד רעבים ומפסיקים. הם כאילו מפחדים לאכול כי מקשרים את זה לחוויה לא טובה. אז התחלתי לתקן את חווית האכילה שלה. חשבתי שאם לא יצליח נמשיך לבדוק מה לעשות לגבי זה. התחלתי ללטף אותה יותר בזמן האוכל, לתת הרגשה טובה, שלא יהיה רעש (באמת היתה תקופה שהיתה אוכלת רק בלילה כי ביום יש המון רעש בבית) וזה עבר לה. בגלל שהבת שלך קטנה, שווה לנסות כבר עכשיו
 

היא בת שנה ו 8 ולא יודעת לאכול מוצקים- פירות, ירקות, עוף בשר, לחם. רק פסטה, תפו"א, פתיתים, אורז וענבים חשבתי כבר על בעיית אכילה הלכנו לאבחון מסודר והיא אומרת שזה נטו על בסיס רגשי , עשתה תצפית עליה שהיא אןכלת ובשילוב של הרקע של גיל ינקות אמרה את זה. נשמע שהיא צודקת

בגן טוענים שהיא אוכלת, מה זה אוכלת? לא יודעת

היא עדיין לוקחת תמל בוקר וערב ולכן היא גם נראית טוב חיצונית. כן חשוב לי ממש לטפל בנקודה הזאת כי זה ממש מתסכל שהיא לא אוכלת כלום

וגם פה- שיחה עם עו"ס, קלינאית ובטוח ימליצו על טיפולים כלשהם ואני לא מבינה איפה מכניסים את כל זה בעבודה בשילוב הטיפולים של הגדול יותר

שאתם כאלה מדהימות אחת אחת, עונות בצורה עיניינית, מכובדת ותמיד מנסות לעזןר ולסייע

נשים שאתן לא מכירות -פורום בגדר של חסד!

ה' יברך אתכן וישלח לכן רק טוב בחיים ❤️

אולי יש אופציה חלק מהמפגשים בימי שישי ואחהצ?

פשוט נוראי, עוף ובשר מכל הסוגים , נראה שהיא לא יודעת לבלוע את הדברים הקדים כנל פירות וירקות (חוץ מענבים) אבל מסתבר שזה כנראה בגלל משהו רגשי

את בתור אמא שרואה את הבת שלך אוכלת רק אורז/פתיתים/פסטה ובכמות ממש קטנה כואב הלב

מקווה שזה יסתדר, זה פשוט לשבור את הראש מה לבשל כל יום כדי שיתאים לכןלם

והשלים עם הנקה .

פעם בכמה ימים הכנתי אוכל שאהב ושמרתי לו לכמה ימים. לא כל כך מתחשבת בו בבישולים.

אני הרגשתי שלא טוב לו הלחץ סביב האוכל שלו.

היום הוא עדיין בררן אבל אוכל כמויות יפות.

זה באמת פשוט בררנות ושילוב של רגישות אסטטית עם בררנות בטעם (יש לנו גנים דפוקים בזה גם מצידי גם מצד בעלי\)

מכל מקום, קציצות מבושלות זה רך, וגם עוף במרק. ודג- אמור להיות רך.

שמתי לב באיזשהו שלב שאני ובעלי אוכלים יותר יבש וקשה ובאמת אוכל שמצריך לעיסה יותר מורכבת

הרבה ילדיםב גיל הזה לא אוכלים טוב בשרי אם הוא לא רך רך.

לאחרונה התחלתי להכין את העוף בשקית קוקי וזה ממש משפר את הרכות- אבל לא לגיל שנה ושמונה אלא לגיל 6, אז קחי פרופורציות.

אם אוכלים לך פסטה/פתיתים אז תחשבי על דברים בסגנון בולונז שבשר טחון/טונה נכנס בכיף ברוטב ולא מצרך לעיסה מורכבת.

ועוד משהו- אצלי ראיתי קפיצת אכילה כשהפסקתי הנקה (ינק עד גיל שנתיים)

באיזשהו מקום הבקבוק הזה מסדר אותם מדי טוב כנראה...

אז הנקה לא הייתי מפסיקה בשביל זה אבל תמל כן. לא צריך תמל בגיל הזה

מצד אחד נשמע שבעבודה שלי יותר קל להבריז מאצלך

מצד שני אני לא מצליחה להבין איך אמהות שיש להן ילדים יותר מאחד עם צרכים קצת מעבר לבסיסי מסתדרות

זה לא הגיוני!

בעלי לא יכול ללכת כי הוא פשוט פחות מתחבר לכל הנושא ובמחינתו אם זה מסובך אז לא צריך לללכת והבעיות ייפתרו בסוף

(הוא אבא מהמם אבל גדל ככה בתפיסה שהכל שטויות ואם כואב הראש לוקחים אקמול או שותקים וזה עובר מקסימום שותים כוס מים וריפוי בעיסוק זה בכלל חרטא)

אז באבחונים כמובן אינמצב כי הוא אומר שם שהכל בסדר..

רק לטיפולי שיניים הוא יכול ללכת כי שם זה הרופא מצלם ומודיע לו מה קורה ומטפל וזהו..

אני כן אגיד בזהירות שצריך לבוא בהבנה שאנחנו לא עובודת לכיף שלנו, זה נחוץ. (אצלי בכל אופן). אז אני מסתכלת על גבולות היכולת שלי ומה שחורג מזה- כנראה לא בגדר ההשתדלות שלי..

בנוסף, בתלמוד תורה אצלינו הכניסו בשנתיים ה =אחרונות כל מיני תוכניות כך שאפשר במהלך שעות הלימודים לקבל ריפוי בעיסוק קלינאית תקשורת וטיפול רגשי. (במקביל להוראה מתקנת ועוד כל מיני דברים מוכרים שהיה תמיד)

זה יותר יקר מבקופה- יש איזה הסדר ומקבלים החזר חלקי ולא מלא, וטיפול רגשי נגיד-  לא מצא חן בעיני כי רציתי מישהו אחר, אבל חוסך לי מלאאאא טרחה. צריך לבוא לאבחון זה כן, ולשיחות מפעם לפעם אבל בשוטף זה מתנהל עצמאית

חושבת שזה מודל מבורך שצריך להיכנס בעוד מקומות, אולי תמליצו במסגרות אצלכם

אצלו שום דבר זה לא קושי והכל יעבור מעצמו. ככה הוא גדל ובגלל זה יש לו 2 אחים גדולים מאוד רווקים עם שלל בעיות

לעומת זאת ההורים שלי טיפלו בנו טוב בכל מה שהיה צריך ולא חסכו כלום אז באתי מבית כזה. שסיפרתי לו שאצל הבת הקושי של האכילה נובע מקושי רגשי ישר אמר אה שטויות מה הקשר אצלהם הכל רגשי...

בכל מקרה חודש נובמבר הוא עמוס בבדיקות שנקבעו מראש אצטרך לדעת איך אני עושה את זה בצורה חכמה

ה' יעזור

תודה לכולם מהממות!!! 🌹

יש אפס גמישות. כל פעם שצריכה להפסיד/לבוא מאוחר/לקחת יום חופש נותנים לי הרגשה מאוד לא טובה.

בעל שאיש קבע בצבא. לא נמצא הרבה בבית.. ובלי גמישות גם כן.

עם 3 קטנטנים בבית. אני לא מדברת על תורים קבועים. רק על וירוסים/דלקות שחולים "ברגיל" מרגישה שזה בלתי אפשרי לעבוד. (בגלל שזה לא תורים קבועים אז יום חופשי לא שייך) לקראת לידה רביעית וחושבים על אפשרות שלי לצאת לכמה שנים ולא לעבוד (צריך לראות איך זה כלכלית). תכלס, 3 משפחתונים פרטיים זה יקר מאוד! מעון לא רלוונטי איפה שגרה

בם אנחנו טובעים בתורים של הבת שלנו, ומדובר רק על ילדה אחת..

המנהלת שלך מודעת למצב של הילדים שלך? אם לא, זה הדבר הראשון שאת צריכה לעשות, לשבת איתה ולהסביר לה. אני מרגישה שזה שהסברתי לה את המצב של הבת שלי זה ממש עזר להבנה שלה של המצב, שאני לפעמים מאחרת, לא מגיעה, וכו'.

דבר שני, חלק מהתורים אנחנו הולכים ביחד וחלק מהתורים אנחנו הולכים בנפרד, תלוי בתור. למשל, רופא התפתחות, תורים בשניידר, פגישות במעון, וכו', אנחנו הולכים ביחד. טיפת חלב, רופא, בדיקות דם- מתחלקים בהתאם לזמן וסוג התור.

אנחנו קובעים את התורים בשעות מוקדמות, גם אם זה אומר שאנחנו צריכים לשים את הגדולה אצל חברים שיקחו אותה לגן. לא מזמן היה לנו בתור בשעה 9:30 וזה נגרר על יום שלם, אז בסוף לא הלכתי לעבודה, אז את התור הבא (לעוד חצי שנה) קבעתי מראש בשעה 8:00.

לגבי שעות סיוע- אמנם יש לנו את השעות וזה ממש עוזר לנו, אבל אצלי זה לא הספיק לכל השנה.. יש לי משהו כמו 3.5 שעות שאני צריכה לשים מחלה..

אני לא יודעת אם את יכולה לקבל את השעות האלה, גם בעלי וגם אני היי ו צריכים להעביר למשאבי אנוש של העבודה אישור של ביטוח לאומי של גמלת ילד נכה. צריך לבדוק מה הכוונה במוגבלות של ילד. מה שכן, את יכולה לדבר עם עו"סית של הרשות המקומית שאת נמצאת בה כדי לראות אם את יכולה לקבל את השעות, ואם לא, אז מה כן את יכולה לקבל.

בהצלחה

של ה 52 שעות שציינו למעלה? אנחנו בתהליכים של ביטוח לאומי , לא ככ בטוח שנקבל גמלה, יש עוד שעות שיתכן ומגיע לי?

אני לא יודעת אם מגיע לכם לקבל משהו במידה ולא תקבלו גמלת ילד נכה, אבל כדאי לבדוק מול מישהו שמבין בזה שיעזור לכם למצות זכויות 

גם בעלי וגם אני עובדים במשרה מלאה בלי שום אפשרות לעבוד מהבית. אני כנראה ארד באחוזי משרה בשנים הקרובות (מי אמר שמסגרות של חינוך מיוחד הן עד שעות מאוחרות?), אם לא אעזוב לגמרי את העבודה. נראה מה יהיו ההתפתחויות בהמשך.

אני יודעת שכתבת פעם שאת ממש לא רוצה מעון שיקומי, אבל אם יש ילד שזקוק לזה- זאת ברכה! הבת שלי שם שנה שניה והיא פורחת שם. היא מקבלת כ"כ הרבה יותר ממה שהיתה מקבלת אם הייתה נמצאת במעון רגיל והייתי צריכה לקחת אותה כל שבוע לטיפולים ואז עוד לתרגל איתה, אין סיכוי שהיא הייתה מגיעה למקום שהיא נמצאת בו היום.

היא מקבלת שם את כל הטיפולים שהיא צריכה וגם את כל התרגולים, ככה שאני לא צריכה לעבוד קשה מידי, בזמן שהיא בבית אנחנו מתייחסים אליה כמו אל ילדה רגילה בגילה, בהתאם לרמה שהיא נמצאת בה, זה חוסך לנו המון! חוץ מזה, לפחות במעון של הבת שלי, לא כולם סיעודיים, יש הרבה מאוד שלא, והם יודעים לסדר את הקבוצות בהתאם לרמה ולצורך של הילד, לא בהכרח לפי הגיל

יש לו כן עיכוב התפתחותי בכל התחומים. מטופל כרגע בפיזיו אחת לשבועיים , מתחילים קלינאית אחרי החג ויש אבחון של ריפוי בעיסוק אחרי החג

היינו לא מזמן באבחון של רופא התפתחות אמר שמעון שיקומי לא בשבילו

עתיד להכנס לגן שפתי שנה הבאה אז מאמינה שיוקל לנו הבעיה היא עד אז.. הוא גם ילד אסמתי וכל שני וחמישי עם התקפים אז בלי זה יש הרבה העדרויות בגלל החולי שלו

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

מכירה כמה נשים כאלה

ברור שאין מושלם

אבל זה לא רק באינסטגרם ויש נשים כאלה.

ומותר לקנא אבל מסכימה שלא הייתי רוצה להחליף את החבילה שלי בשלהן. לדעת את החבילה דווקא היה יכול להקל עלי 😉

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

וברצינות

אנחנו לא במרוץ

לוקח לגוף ולנפש זמן

ועוד יותר אחרי תקופה משוגעת  של מלחמה

לחזור לעצמם

ממילא

הקצב אחר

הכוח אחר

האיכות שונה.

הכל בסדר!

תנשמי

תכיני לך קפה

תשבי ותשתי בנחת ממש.

הכל

יחכה.

את העיקר של הבית

שזה אומר שאת הכי משמעותית וחשובה

קודם כל לעצמך!

שבת נכנסת בנחת יש עוד שעה לארגן

ואל תדאגי.

תאמיני לי שמאחרי כל צילום באינסטגרם עומדת

שפחה (כן, זאת המילה)

של מצלמה, של מילים, של אהבה, של הערצה,

עייפה

מרוטה

רק מתה להוריד את האיפור

שצורחת על הילדה שרוצה לשחק

לא להזיז את הוילון שהיא מצלמת לסרטון

אז באמת

שאצל כולנו עדיין החג לא באמת יצא

ואצל כולנו יש שגעונות ברמה כזו או אחרת

אבל באמת באמת

את

כמו שאת

את הכי טובה!

יצר כפיו של בורא עולם ❤️

באמת שחיזקתן אותי!

כיף שיש אתכן כי במציאות אין לי חברות שיתנו לי מילים טובות

ובזכותן אתמול עזבתי הכל והלכתי לישון מוקדם יותר.

ממש מעריכה כל תגובה של כל אחת 💗💓💞

אתמול שלחתי את הבנות למסגרות והלכתי לישוווןן.

הבית ערמות כביסה נקיות ומלוכלכות כאחד

המזוודה משביעי של פסח עברה מאמצע הסלון לחדר שלנו כמו שהיא

תשמעי, יש נשים שזה באופי שלהן לתקתק

יש כאלה שהמחשבה על לפרסם את התקתוק נותנת להן את המוטיבציה

שייערב להן. אני לא שם

בס"ד

זה כי אוהלי עם ישראל היו ממוקמים בצורה כזאת שאי אפשר היה לראות מה קורה בתוך האוהל של השני.

וזה מצב של ברכה!

כשכל אחד ממוקד במה שקורה פנימה אצלו,

בלי להשוות את עצמו לאחרים,

בלי צורך להראות לאחרים,

בלי להיחשף לדברים ששייכים לפרטיות של מישהו אחר.

היום אנחנו בדור קצת מאותגר סביב הנושא הזה. זהו דור של שיתוף על מלא, ולא מספיק מבינים עד כמה הדבר הזה פוגע בנו (במי שמשתף כמו במי שרואה).

והתחושות שלך ממש לגיטימיות,

עברנו המון!!! בשבועות האחרונים.

עם הזמן

והניסיון

והילדים שגדלים

ועוד כל מיני פרמטרים כמו גודל הבית וכו'

אפשר להשתפר ולהשתכלל

אבל תזכרי שאת כבר טובה

איך שאת עכשיו

אמא לילדים

ולתינוקת קטנה

שעברה מלחמה!!!

ואת החגים (שזה פרויקט לכולנו)

ושנסעה לחג כי היה הכי טוב לכם

כל זה זה כבר המון!!!

ואני בטוחה שיש בך עוד כ"כ הרבה טוב!

ותכונות טובות!

ואיכויות!

ומעשים טובים!

מה שאת רוצה לשכלל

בע"ה עוד תמצאי את הדרך לשכלל.

עכשיו הכי חשוב

לחבק את עצמינו

להזכיר לעצמינו שאנחנו אלופות

ולטפוח לעצמינו על השכם על העמידה שלנו בכל הימים הטרופים האלה שעברנו ❤️

בעיניי העצבות וחוסר הכוחות ממש הגיוניים כרגע.

אנחנו בירידת מתח רצינית.

(ואם התחושות ימשיכו לאורך זמן, כדאי לפנות לעזרה כמו שאמרו לפניי. כדי שתוכלי לחזור להיות בטוב ❤️).

חיבוק גדול יקרה שאת!!!!

ברור שהכל מציף

והרבה נשים לא הספיקו

רק לא מפרסמות את זה...

מוזמנת לדבר איתי לגבי OCD,

אני מתמודדת מנוסה. 

לנהל מחברת שבו אני כותבת מה אני רוצה מעצמי ואיך אני מתקדמת בזה.

המחברת עוזרת לי לעבור מעולם הדמיון שבו אני "נופלת" לעולם המעשה שבו אני מבינה שכל תהליך מתחיל ביום מסוים, בשעה מסוימת, ועם התמודדות מול הרגע הבא.

הדמיון הוא גדול מהחיים ובמידה מסוימת מנותק מהם. אף אחת לא תראה לך את כל הרגעים הקטנים שקדמו לבית המתוקתק. ואולי גם לא תראה לך את חשבון הבנק שמתרושש בגלל קניות מוגזמות של גלים חדשים ובגדים.

אני יכולה לספר לך שיש לנו חברים שחיים ברמת חיים מאוד גבוהה, ותמיד זה עורר אצלי שאלה, כי לפי נתוני החיים שלהם, הם היו אמורים לחיות בפחות (אנחנו מכירים מאוד טוב).

רק לאחרונה הסתבר לנו שהם חיו עם חובות של כמעט חצי מיליון ש"ח כדי לממן את אורח החיים הזה.

אז אל תתרגשי מפסגות של אחרים. תרצי לך במחברת מה הפסגה שלך, הקרובה, שאליה את רוצה להגיע.

מה עלול להכשיל אותך ואיך את מתכוונת להתגבר עליה.

התיעוד עוזר לנו להבין את עצמנו ולראות את עצמנו ביותר חמלה ופחות צורך להיות תמיד וואו

אני מנסה בדיוק להפחית גם פייסבוק. לא פותחת אינסטגרם.

זה ממכר.

זה הרסני. ברור שיש שם גם טוב. אבל לדעתי הרע מנצח, לפחות אצלי.  

אף אחד לא שולח את כל האיכסה מאחורי הנוצץ. ולכולנו יש.

אני לא אומרת, יכול להיות שנשים הצליחו לתקתק. אבל יש להן אתגרים אחרים מאוד משמעותיים.

אני במקרה הייתי בחמישי חופשי, אז הצלחתי, אחרת לא הייתי מצליחה. פלוס, ה''תינוק'' שלי כבר ילד גדול. לצערי... אז אין מה להשוות, מבינה? הספקים שהם עולם אחר. אבל זה לא מבחירה.

בקיצור הכל טוב ב''ה. אבל לכל משפחה הקשיים שלה. אין שום חוק חובת תקתוק. תעשי מה שנכון לכוחות שלך!! למציאות הנוכחית שלך.

וכמובן כולנו חייבים להיטען כרגע. תנסי לחשוב איך להכניס משהו נחמד לשבוע הבא.

העומס והמתח הנפשי גמרו על הרבה אנשים.  

ואם התחושה יותר כללית ולא עוזבת כדאי לטפל. חיבוק. 

מציג מצב אמיתי ..

אלו "משפיעניות" שדוחפות לסרטונים שלהם על הדרך מוצרים כי הן מקבלות על פרסום כסף והרבה

כל עוקב זה כסף כל סרטון שווה כסף

ובואי גם אם זה אמיתי

לכל אחת יש את הקצב שלה וזה הכי בסדר .

את צריכה להרגיש בסדר עם עצמך וערן המשפחה שלך ולא צריך להיות בתחרות

זה שיש לך ילדים ותינוקת זה כבר יכול להתיש

שבת שלום 

אצל אף אחת לא וורוד

אנחנו לא התארחנו בחג ואין לנו ממ"ד

תודה לה' יםםם של כביסות

וקטנטנים שצריך להשגיח עליהם באלף עיניים

ועדיין...

איזה הוא העשיר? השמח בחלקו...

רק לשמוח שאנחנו בריאים וחזקים להמשיך במירוץ והכל הכל יסתדר בעזרת ה'.

לאט לאט מסדרים, באווירה טובה. מפעילים מכונה ומתקתקים את השאר ביחד. עם הרבה חמלה.

תשמחי את עצמך עם שירים שאת אוהבת, ספר מעניין לשבת, משחקים עם הילדים, דיבורים מהלב עם בעלך וטיולים בשמש. זה תמיד עושה טוב.

לשבת ליד הים ולשפוך את הלב.

אגב, אני ממש אוהבת את האינסטגרם. מלא דברים למדתי מאחרות.   
 

כביסה תמיד תהיה, שמרי על הלב שלך אחותי❤

או לפחות את מה ששמעת עליו המלצות ונגיש לך.

אפשר לנסות דרך תזונה, עצות כמו לאכול קרקר לפני הקימה מהמיטה וכל פרק זמן קצר כדי שהקיבה לא תהיה ריקה לגמרי. יש עוד מזונות שיכולים לתמוך, שווה להתייעץ עם תזונאית.

לי מאוד מאוד עזר דיקור סיני.

מניחה שיש עוד דרכים להקל. תרגישי טוב! 

ברגע שראיתי שקשה לי לתפעל את הבית, לקחתי.

לא מכירה מצווה לסבול בהריון, ובינתיים לא שמעתי סיבות מוצדקות למה לא לקחת. 

בעצב תלדי בנים זו קללה ולא מצווה. אין שום עניין ומצווה לסבול בהריון ובלידה וצריך להקל בכל דרך אפשרית.

אז ממליצה לך היום ללכת לקנות.

לק"י

לי היו בחילות מציקות, אבל כן אכלתי ושתיתי. ולקחתי דברים בסגנון.

יש שורש ג'ינג'ר, נוזיקס (בי6 וג'ינג'ר).

לקחתי בכל ההריונות חוץ מהראשון שלא היה במודעות

אני לא מצליחה לתפקד אז לוקחת אבל גם על פחות הייתי לוקחת.

בעיניי זה כמו אפידורל, אין מצווה לסבול 

אבל אולי אפשר להשיג בנתיים את הבונגסטה מגמחים או דברים בסגנון.

תקבעי תור טלפוני לרופא משפחה או שתתקשרי לקופה/תשאירי בקשה לרופא באפליקציה.

לבנתיים לאכול דברים יבשים קצת בתדירות גבוהה מלפפונים קרקרים פיתה ריקה גם דברים קרים עזרו לי.

בהריון תאומים הבחילות היו בשיא השיאים וצרבות של החיים משהו לא נורמלי בשלושת החודשים הראשונים ולא לקחתי כלום כי פחדתי שזה יפגע בעוברים

באופן כללי אני נגד כדורים ולוקחת רק שממש אין ברירה אחרת .. התמודדתי עם זה בעזרת מים קרים, קרח ,שקדים ,מלפפון . לא לאכול בלילה לפני השינה

לא לאכול מטוגן ואוכל מעובד כמה שפחות .

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אגיד גם שהאוכלוסיות שלא מתחסנות םחות מגיעות למוזיאונים לדעתי...

ותודה על העידוד 

לא יודעת אם כדאי או לא

מבחינתי תינוק זה כמו תיק יד, לוקחת אותו לכל מקום שאליו אני רוצה ללכת.

מילא בחדר אחד עם חולה

אבל במוזיאון ציבורי וגדול? הכי לא חשש בעיני

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

אני אוהבת סעודות ארוכות, יכולה לשבת לקרוא גם,כיף לילדים, שינוי שגרה

אבל אני הולכת לסעודה וחוזרת הביתה אז זה קצת אחרת

כשהייתי ישנה שם, הייתי פשוט מתעלפת לנוח. ואני ממש אוהבת לישון🤭

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק