שמלת פליסה ארוכה עם חגורה | Castro

שמלת אנוליה - BANANA

תגידי תודה שאני לא פוקד עליהם לבאנבן אותך

פפפפ משתלטת עם שירשורי בננות ועוד אומרת לי לך.

מתערב שאת לא יודעת בכלל קשרבל מהו

בדיוק בשבת דיברנו אחותי ואני עם אבא שלי, ניסינו להסביר לו למה כל כך קשה לבנות למצוא בגדים(שיהיו גם צנועים, גם נוחים, גם לא חגיגיים מידי וגם לא חוליים מידי וגם שנאהב אותם... תמיד צריך להתפשר על משו ובגלל שעל צניעות פחות אפשר להתפשר-מוותרים על נוחות או יופי או טעם....)

קיצור, אולי כדאי לך ללכת יותר על סגנון של חולצה וחצאית תואמות, לדעתי יש יותר מבחר מזה...

אגב, לאיזה חג את רוצה את זה? אם את מחפשת אתר זה לא נראלי יספיק להגיע לך........

אני מרגישה שיש הרבה יותר בגדים צנועים. ויפים! בעיקר חצאיות ארוכות. ממש נהיה לי קל למצוא!

חולצות ושמלות עדיין קצת יותר קשה שיהיה גם סגור, גם ארוך, לא צמוד, ובעיקר- לא שקוף.

אני הייתי מוותרת על לבן... שמלה זה כייףף

בדיוק ניסיתי לשכנע את אחותי שיש לה שליחות בתחום הזה..

כי אני לא אוהבת את הסגנון... אולי באמת אין כל כך הרבה...

אולי אני אהיה......

שמלת לני

שמלת בל קרם

שמלת עלמא

שמלת דיאנה

שמלת אוליביה

שמלת לין

האסון הגדול בצרפת. הנה וויקיפדיה-

"קוראסון (מקור השם והמצאתו)

הקוראסון (בצרפתית: Croissant; נהגה בשיבוש עברי כ"בורקס צרפתי") הוא מאפה שמרים מקופל המזוהה עם המטבח הצרפתי. על פי הסברה העממית (והבדיונית), המאפה הומצא על רקע אירוע אקלימי טראומטי בצרפת של המאה ה-19 הידוע בשם "האסון הקר".

רקע היסטורי: האסון הקר

בחורף של שנת 1836, פקדה את צרפת צניחת טמפרטורות קיצונית ששיתקה את המדינה. התקופה, שזכתה לכינוי "L'Astre Froid" (האסון הקר), גרמה למחסור חמור בחומרי גלם ולקיפאון של מלאי הבצק במאפיות המרכזיות בפריז.

המצאת המאפה

המאפה הומצא על ידי אופה צרפתי קשיש בשם ז'אן-לוק פטיסייה, שפעל ברובע המארה. בשל הקור העז, הבצק שבמטבחו התקשה והפך לשכבות דקיקות של גבישי קרח וקמח. פטיסייה, בניסיון להציל את המלאי, החל לקפל לתוך הבצק הקפוא כמויות גדולות של חמאה מומסת כדי לרכך אותו.

פטיסייה עיצב את המאפה בצורת סהר (Croissant), אך בקרב המקומיים השתרש השם "קור-אסון" (מהלחם המילים בעברית מודרנית: "קור" ו"אסון"), כהנצחה לטרגדיה האקלימית שבה נוצר.

מאפיינים

מרקם: השכבות הנוצרות מהקיפול בקור מסמלות את שכבות הקרח של חורף 1836.

צורה: סהר, המסמל את הירח הקר שנראה בשמי פריז במהלך ימי האסון.

השפעה תרבותית: עד היום נהוג בצרפת לאכול קוראסון כשהוא חם מאוד, כ"תיקון" היסטורי לקור ששרר בעת המצאתו."

נא לא להאמין לכ-ל מה שאני שולח, בעיקר דברים שנראים שנכתבו בAI

תערוגעלךה

תגידו טעים.

מה אנחנו בפרסומת?

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים הַמְּהַלְּכִים בַּחֲרָבוֹת צוּנָן, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַדֻּבִּים הַלְּבָנִים, הָאֲדִירִים בְּקוֹמָתָם וְהַצְּחורִים בְּפַרְוָתָם. יְהִי רָצוֹן שֶׁיִּשְׁתַּמֵּר כְּפוֹרָם לָעַד, וְיִזְכּוּ לְמָנוֹת גְּדוֹשׁוֹת שֶׁל כַּלְבֵי יָם מְדֻשָּׁנִים עַל שֻׁלְחָנָם. יִתֵּן הַבּוֹרֵא וְלֹא יִמַּס קַרְחִינָם, וְתַעֲמֹד לָהֶם זְכוּת סְבָלָתָם בִּפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַקּוֹדַחַת, וְיִזְכּוּ לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת בְּמֶרְחֲבֵי הַשֶּׁלֶג הַנִּצְחִיִּים עַד בּוֹא הַקּוֹר הַגָּדוֹל, אָמֵן וְאָמֵן.

למרות שעכשיו עם הgpt החדש כבר לא צריך להתיימר ללמוד עריכה... הדברים שאפשר לעשות איתו פשוט לא יאומנו

אה, אני רואה שעשית את זה עם gemini

אין עוד שיר שהכעס בו כל כך מופשט וכל כך מוצדק

במופלא ממך אל תדרוש

אין לב יש ראש

אחת שתיים שלוש

ולפני אחד מה אתה סופר

אני יותר בסגנון

ה הא האר הארי פוטר

הוא תמיד היה אומר לתלמידים: "עבור לא תעברו! (את המבחנים)"

רבי דמבלדור: מי שיבוא לקבר של משפחתי במכתש גודריק בראש השנה הלועזית, אפילו יגיע לגיהנום מאבדה קדברה של וולדמורט, אמשוך אותו בשרביט ואוציא אותו משם חזרה ליער האסור.

או כמו שאמר רון להרמיוני: אני להורים ואת למכתש גודריק.

אבל וולדמורט מהדר להגיע לקבר של דמבלדור עצמו בראש השנה כסגולה לבן בכור, ולעשות תשליך באגם

שמעתי על זה לפני המון זמן ומאז לא ראיתי מישהו שמכיר

שאתה מכיר את זה גם

עד שהסתכלתי שנית וראיתי שטעיתי?

האמנם תעתוע ראיה?

וואו כל הכבוד על ההתמדה! איזה משמח!

אולי יש לך עכשיו "נפילת מתח" כמו אחרי סיום אתגר?

לבכות זה סבבה. גם יוסף בכה בפרשה.

איזה לב טהור יש לך!

זה שאת יודעת שזה היצר הרע לא מספיק לבד כדי לא ליפול...

אי אפשר לענות ליצר בשכל בלבד. כולם ככה. יש שלבים בהתחזקות. 

וזה הטבע שלנו, נופלים וקמים.

לא כדאי לעשות עניין מכל נפילה. זה לא מועיל באותו רגע. בד"כ אם קול בתוכך מכה אותך בתירוצים דתיים זה לא היצר הטוב אלא היצר הרע שהתחפש ולא צריך להקשיב לו. ה' אוהב אותך תמיד, ודרך התורה היא של נועם ושמחה. זה גם מנגנון פסיכולוגי שכשאנחנו מאשימים את עצמנו זה סוג של בריחה מהתמודדות אמיתית... אז אל יאוש, כל רגע הוא חדש לגמרי, תמיד אפשר לחזור בתשובה, לתקן וללמוד להבא. אנחנו לא מושלמים. כל מה שה' רוצה זה לראות שאת מתייחסת אליו ברצינות. ואז להתקדם בקצב הנכון.

נ.ב. תזהרי מבנים באישי... תשמרי על עצמך ממש.