אף אחד לא יתפנה לחשוב על זה בכלל עד שהגברים לא יתגייסו. בינתיים את יכולה להיות רגועה גם עבור הבנות שלך..

ולמה מאנונימי?

בהנחה שאת מדברת על חיילות קרביות, כי להיות תצפיתנית זה לא נקרא סיכון חיים, עם כל הצער על מה שקרה בשמחת תורה שהיה ממש לא צפוי (כמו שמי שהולך למסיבה זה לא נקרא שמסכן את החיים שלו).

מסכימה עם אורי ששירות לאומי תורם המון ואולי יותר מרוב התפקידים של חיילות בצבא.

וספיצית על חיילות בקרבי יש טענות שזה רק מפריע (מוריד את רף המקצועיות של הצבא ועוד, אולי לא נכון לכל החיילות הקרביות, נניח למגב, אבל בהחלט נכון להרבה).

זה פשוט מגוחך לטעון שהציבור הדת"ל חי במנותק מהציבור החילוני ונותן לו לעשות עבורינו את העבוה השחורה.

(וחבל באמת שמאנונימי...)

גמר חתימה טובה לך ולכל עם ישראל

והחשוב באמת

וכרגע כנראה נורא משעמם להם ואין להם מספיק במה להתעסק

כל הגברים שהולכים זה המשים שנשארות לשמור על הבית

וזהו מיותר להוסיף בעניין בכלל

בנות 18 רווקות

בכל מקרה צודקת לגמרי שהזוי

לנתון הטכני

אז כן

נשים חילוניות מגויסות באחוזים גבוהים בעוד הנשים הדתיות באחוזים קטנים

ויש נשים גם בקרבי

כמובן שאפשר לקחת כל נתון ולעשות מניפולציות כדי להגיע למסקנות שרוצים להגיע אליהן

והמסקנות לא בהכרח נכונות גם אם הנתונים נכונים

שבנות חילוניות חייבות להתגייס ובנות דתיות לא.

אמנם חלקן עושות שנתיים שירות לאומי (חלקן רק שנה או בכלל לא) אבל הן יכולות לעזוב ברגע שבא להן, בניגוד לצבא.

מסכימה שכרגע הרבה יותר דחוף להתעסק בשירות של גברים.

לק"י

לא כתבת פה כלום אישי/ אינטימי/ מסגיר.

ודוקא בנושאים שעלולים להיות נפיצים, האנונימי עלול להיות מאוד בעייתי (בכללי. לאו דוקא לגבייך. אני לא יודעת מי את...).

אז או שתגיבי מהניק שלך או שתפתחי ניק חדש לזה.

את יודעת כמה גופים ואירגוני נישות קיימים?

אז הם אמרו.. 🤷‍♀️ 

כי הם מביאים נתונים שדתיים בישיבת הסדר עושים פחות שירות חובה

ודתיות פחות משרתות

מה שגורם שבפועל חילונים משרתים יותר

בחובה לפחות

מה שסותר את תפיסת העולם הדתית

הנתונים נכונים

אבל המניפולציה שעושים להם אחרי כל מה שהציבור הדתי הקריב ומקריב

מכוערת

אני שירתתי בתפקיד עורפי לא לא חשוב.. גם חלק מאחיותיי. אחות אחרת עושה שירות ועושה חיל. שתיים מאחיותיי עשו/ עושות מילואים גם עכשיו עם ילדים

בכלל לא הפריע לי שיש כאלה שלא. גם כשלא הייתי דתייה. גם הן אף פעם לא דיברו על זה

לא מבינה מה זה ככ מפריע לך האמת אבל. זה לא שלפתע פתאום יחליטו לגייס את כל הבנות. זו רק עוד דרך ליצור ולהגביר שנאת חינם.

לק"י

פעילות.

מקווה שאף אחת מהן לא קשורה לארגון שמטרתו סתם להתסיס (כך אני מבינה). וגם אם כן, אז לא דרך האנונימי.

כך שאני מניחה שהיא אנונימית מסיבות אחרות.

קודם כל, את לא מכירה אותי,

אני יכולה להיות מוטרדת מהארגון הזה ממיליון סיבות, אולי את מבוגרת ממני ואני צעירה?

אולי גדלתי במקום סגור/פתוח מדי והדברים מערערים אותי?

וכו' וכו'

ואומר שלי אישית יש רצון לדון על הדברים כי זה האופי שלי ולכן פתחתי את הדיון הזה, כי הדברים שהאירגון הזה מפרסם מערערים אותי ולכן רציתי לשמוע כאן תגובות..

כתבת יפה על הבת שלך ועל נשים שהבעל שלהן מגוייס ותודה על זה

ועדיין זה ערער אותי..

ברור לי בשכל מי אנחנו ומה אנחנו ואני בעצמי עשיתי שירות לאומי משמעותי, אבל מחשבות מבחוץ גורמות לי לחשוב שוב..

הם רואים תדברים מהעולם שלהם וזה מה שככ קשה..

יש כל מיני אנשים בחברה הישראלית. הרבה אנשים פגשו בנות ש"ל בכל מיני צמתים בחיהם. וגם הם יודעים שחלק גדול מהבנות בצבא לא מסכנות את חיהן. ורוב הציבור החילוני גם מודע לתרומה הגדולה של החילים הדתיים בצבא, הם פשוט שרתו איתם יחד. ולרוב האנשים אפשר גם להסביר.  יש קבוצה קטנה וקולנית שמנסה לפלג/ לסכסך/ לקרא לנו הזויים , ובעינהם הדעות שלנו ואורח חיינו פשוט מסוכנים, הזויים ולא לגיטים.  צורת הטענות נשמעת לי בסגנון הזה, זו טענה מניפולטיבית. טענות בסגנון הזה בעיקר מכעיסות אותי. כי הן מעוותות את האמת , בסגנון של טענות קורח ועדתו. בעיני אלו טענות.שצריך להזהר לא ליפול למלכודת שלהן. בציבור שלנו יש שאיפת אמת ורצון לתרום לעם ישראל וכשמישהו אומר שיש אצלנו משהו שהוא לא בסדר יש לנו לפעמים נטיה מיידית להכות על חטא ולחפש איפה טעינו, זה נובע ממקום אמיתי. אבל מי שרוצה לפלג קצת משתמש בזה . 

קל להבין מהדוגמה הזאת כמה זה עניין קטנוני של צרות עין לשמה, ולא למען איזה ערך או תועלת אמיתית.

במיוחד שברור שמטרה שלהם היא להתסיס ולגרום לפירוד בעם.

גם באזרחות לא הכל שווה, יש אנשים שהם מכבי אש שמסכנים את חיהם בשביל להציל אחרים, ויש הייטקיסטים שיושבים כל היום במזגן ומרוויחים סכומים שכולם היו חולמים עליהם. 

הבהרה- אני חושבת שבשירות הלאומי יש הרבה תפקידים משמעותיים (וגם הרבה שלא, אבל גם בצבא…)

תכלס אני עצמי התלבטתי לקראת סוף י"ב האם ללכת לתפקיד משמעותי שקרץ לי בשירות לאומי, או ללכת לשנה ואז צבא (ולא ידעתי באיזה תפקיד ישבצו אותי).

אין ספק שבשירות הלאומי יש דברים יותר נוחים, למשל העובדה שאת יכולה לעזוב על דעת עצמך, זה ש*את* בוחרת את התפקיד, וזה לא רק לפי צרכי צבא וכו וכו

(היה לי ברור שאני לא הולכת לקרבי, ככה שאצלי היה מדובר על תפקידים עורפיים בין אם בצבא ובין אם בשירות לאומי)

בסוף החלטתי שהקשיים שלי עם הצבא, הם לא דתיים, כלומר שאם אני בוחרת בשירות על פני הצבא, זה בגלל סיבות אחרות. ובעיניי הפטור משירות צבאי שניתן לבנות דתיות הוא ניתן מסיבות *דתיות*. ונכון, כל מה שצריך להצהיר עליו ברבנות הוא שאת שומרת שבת וכשרות. ועדיין… הרגיש לי לא אתי לקבל פטור על סמך זה שאני דתיה, למרות שאני לא רואה בעיה בלהיות חיילת דתיה… ואם ככה, אז מה ההבדל ביני לבין בחורה חילונית בת גילי שמעדיפה לעשות שירות לאומי בהדרכת טיולים במקום להיות בצבא? הרגיש לי לא נכון.

לדעתי, הקונספט של שירות לאומי חייב להישאר. ולו רק עבור האנשים שמקבלים פטור על סיבות רפואיות ונפשיות. שגם להם תהיה האופציה לשרת את המדינה ולסייע לחברה ככלל.

האם לאפשר לבנות דתיות לעשות שירות? לדעתי, אם כן, (בהנחה שאין איזה קושי פיזי/נפשי), אז לחייב אותן לעשות *שנתיים* שירות בצורה כזו או אחרת. ובנוסף, לא רואה סיבה להפריד בדבר הזה בין דתיות לחילוניות. אם מאפשרים לבנות לעשות שירות - אז שלכולן תהיה האופציה. ואז זאת שאלה עד כמה הצבא חייב את כוח האדם הזה…

וכן צרם לי מה שהוא אמר על "החילוניות ששומרות עליהן", כי קרבי לבנות זה התנדבותי בלבד (כלומר אי אפשר לשבץ חיילת להיות בקרבי אם היא לא מתנדבת לזה מרצונה), ואצל ג'ובניקים שאינם קצינים השמירות באמת מינימליות. זה כזה לשמור על הבסיס, זה ממש לא לתפוס קו… וגם זה, זה אחת ל… תלוי כמה הבסיס גדול וכו

והיה ראוי שגם בחורות חילוניות יוכלו לעשות שרות לאומי.

תכלס זה לא מאד שונה מתפקיד של מורה חיילת.

תפקידים חיוניים ומצילי חיים שחלקם רק בנות מוכשרות לעשות.

נכון שחיל חינוך זה לא התפקידים הכי חיוניים לצבא, אבל אולי צריך לבטל אותם ולא דווקא ללכת לשירות לאומי רק כי זה לא חיוני באותה מידה.

(לא נכנסת לכל הדיון הארוך כן או לא שירות לאומי ואם כהתנדבות או חובה. כותבת רק בשולי הדברים)

לעשות את השיקולים של הצבא. יש חוק ואם הוא מחייב להתגייס אלא אם יש שיקול דתי ספציפי שמונע ממך ברמה ההלכתית, אז במידה והסיבה שלך היא ערכית ולא הלכתית זה לא ממש המקום שלך להחליט.

שתיים חסרים אלפי לוחמים ואם יהיו יותר בנות, גם בתפקידים קריטיים שאינם לוחמה, בנים שכשירים לזה יוכלו להיות מופנים ללוחמה.

אבל לא יהיו יותר לוחמים אם יגייסו עוד בנות

נשמע לי כמו אנשים שמחפשים בעיות בכוח.

סרוגים יקרים, החגיגה שלכם על חשבון החילונים נגמרה/ תגובה
 

למדתי נהיגה כשהייתי בשירות לאומי, מורה הנהיגה היה פנסיונר של צה"ל. הוא שאל אותי מה דעתי על זה שאני עושה שירות ולא צבא או משהו כזה. אז אמרתי לו "תשמע, גם בצבא וגפ בשירות יש כאלה שעושים דברים מאד חשובים, ויש כאלה שמבזבזים את הזמן.. בסוף מה שחשוב זה להיות במקום שאת עושה משהו"

והוא הסכים איתי.

לא צריך לתת לקולות מבחוץ לבלבל אותנו. יש בנות בתפקידים מאד משמעותיים בצבא, זה נכון. אבל יש גם ים תפקידים שטותיים בצבא שמבזבזים את הזמן ואת הכסף של המדינה. אז אם באמת חשוב לאנשים האלה, שילכו וישקיעו בלייעל את המערכת במקום לבכות על בנות שלא מתגייסות אבל עושות דברים סופר משמעותיים בשירות.

וגם לגבי ההסדר- נכון, החבר'ה שלנו משרתים פחות. אבל השירות שלהם משמעותי והם הראשונים להתגייס למילואים לתקופות בלתי נגמרות. אז האם הם פריוולגייפ על חשבון אנשים שמשרתים יומיות בקריה בלשחק טאקי במחשב או בכאלה שהולכים ליחידות עורפיות שיקדמו אותם אחכ בחיי התעסוקה?

אפשר לנהל דיון ערכי על פטורים ועל הטבות שניתנו לציבור שלנו אבל דיונים כאלה מנהלים בצורה הוגנת, לא בפרובוקציות

ממש בנות השירות הדתיות המפחידות שמנסות להחזיק בתשובה ילדים חילונים תמימים. תראו לי באמת מקרה כזה של חוזר בתשובה שהסיבה העיקרית להתקרבות שלו הייתה שירה כהן בת ה19 שהוציאה אותו לפרטני אנגלית פעמים בשבוע בכיתה ד.

אני לא מתנצלת על כך שעשיתי שירות לאומי, גם לא שעשיתי רק שנה אחת. כי בשנה שחסכתי התחלתי לימודים ואני הולכת לסיים תואר מוקדם יותר מבחורה חילונית בת גילי שאחרי השירות גם תבזבז את כל כספי המענק הצבאי על טיול להודו ועד שתתחיל עבודה אמיתית שתתרום לכלכלה יעברו הרבה יותר שנים ממני.

ברור שזה לא כל המקרים של החילוניות, אבל אם אנשים מרגישים בנוח לשפוט אותי על הבחירות שעשיתי בחיים, אני יכולה לשפוט אותם.

לגופים האלו לא אמורות להיות שום טענות לחרדים כי הם בדיוק כמוהם: מסתגרים ומתים מפחד מכל מי שנראה שונה מהם. האמת שחרדים הרבה יותר פתוחים ומכילים מהם. כי לחרדי לא אכפת מה אתה מחוץ לשכונה שלו, אבל אלו חושבים שהם יכולים להגיד לדתיים לשבת בחושך בפינה וחס וחלילה לא להתקיים במרחב הציבורי שמתברר שייך רק לחילונים הקדושים. אף תנועת החזרה בתשובה לא פועלת מתוך השנאה היוקדת הזאת לכל מי שמעז ללא ללכת במסלול המאושר על ידם.

האמירה שלו כלפי הבייניש המסכן בן ה18 שרוצה לשמוע את מה שיש לתנועה המהוללה שלו לומר אבל הרבנים החשוכים אומרים לו לא לדבר איתם "אתה הולך להחזיק נשק בקרוב, תשיב לחוק ולא לרבנים." מראה כמה עצם זה שיש מישהו דתי ומקשיב לרבנים שהוא בעל השפעה מינימלית על העולם כמו החזקת נשק,  מפריע לאדון נרקיס הנאור ונכבד. אני בטוחה ש"החוק" בעיניו הוא אך ורק חוק שמקיים את הערכים הליברלים שהוא מאמין בהם, וכל חוק שעבר בבחירות דמוקרטיות ברוב קולות בכנסת אבל הוא לא אוהב זאת מעלה מוסרית קדושה לסרב לו פקודה.

ולגבי מסלול הסדר, אולי חיילים דתיים עושים שירות שנמשך פחות זמן, אבל אחוזי ההגעה שלהם למילואים עולים בפער על החילונים, גם אחוזי הגיוס לקרבי באופן כללי. כמו שאמרתי שייון מספרי מדוקדק כזה הוא אף פעם לא ערך בפני עצמו, ומי שמנונפף בו סתם מנסה ללבות שנאה.

להחזיר אנשים בשאלה.

בגלל זה קוראים לזה לחזור "בתבונה"

בכל אופן, שירות לאומי תורם בעורף. גם חשוב ביותר.

גם בצבא וגם בשירות לאומי, יש מי שתורם יותר ויש מי שתורם פחות.... מעטות הנשים גם בצבא שהולכות לתפקידי לחימה פשוט שזה דורש הרבה גם פיזי וגם נפשי.
כל הכבוד להן אבל זה לא טיעון נכון אלא נועד לשחק על רגישויות שונות. הרי הציבור הדתי לאומי כבר חי את הצבא ואת הצורך בשמירה וכו. 

אם יש בנות שרוצות ללכת למג"ב למשל אז מלא , אבל להיזהר מאוד מכל נושאי אג'נדות כאלה ואחרים שמציגים מצג שווא.
שיהיו נאמנות לעצמן ולדרכן

אני באופן אישי חושבת שגם שירות לאומי לנשים דתיות הוא לא חובה.

לא עשיתי שירות, התנדבתי אחרי תיכון (בצורה רצינית) שלא דרך שירות לאומי, אני לומדת מקצוע סופר חיוני למשק ותורמת בדרכים אחרות. אני אעז לומר יותר מזה, מטרתי היא לא לתרום למדינה אלא לתרום לעם ישראל, וזה לא חייב להיעשות דרך גופים רשמיים.

בעלי בצבא, ביחידה קרבית, אני משלמת יומיום את המחיר של החיים בארץ הזו ותורמת לא מעט.

באופן כללי בשנה האחרונה אני כואבת מאוד את האופן שבו הציונות הדתית מנהלת את המאבק מול החרדים. מאבק צודק מאין כמוהו, הם חייבים להתגייס, דחוף, אבל

המאבק, לעניות דעתי, התנהל בצורה שגויה של הטחת עלבונות וזלזול, אנחנו בסה"כ רואים את התוצאות של אופן המאבק חוזרות אלינו כמו בומרנג. כמובן שההתנהלות של ההנהגה החרדית הזמינה את זה בשיח שהם יצרו. אני במקביל ללימודים שלי עובדת, העבודה שלי היא בסביבה חילונית מאוד והשיח כלפי הנשים הדתיות וישיבות ההסדר הולך לצערי בדיוק לאותו כיוון כמו השיח כלפי החרדים. זה עצוב, זה כואב וזה באמת לא הוגן אבל הדרך שבה בחרנו להאבק (אני אדגיש ואומר מאבק צודק!) היא לדעתי לא הדרך הנכונה ואנחנו עוד נשלם עליה בריבית דריבית.

הלוואי שאתבדה, אבל היה חשוב לי לומר את הצד הזה גם. 

אלא תוצאה טבעית

אידאולוגיה לא משנים בכוח

אלא בהסכמה

ובהדרגה ארוכת שנים

הכעס של הציבור הדתי מובן

אבל הוא לא מביא ולא יביא תוצאות

דווקא ציבור שמתנהל מתוך אידאולוגיה

שמתנהל עם מסלולים מיוחדים לגברים ולנשים

יכול להבין צורך של ציבור אחר בדרך משלו

הרצון לשנות בבת אחת דברים שהתנהלו אחרת במשך שנים (בהסכמה שקטה של הציבור הדתי) מנותק מהמציאות 

אמרתי שזה התוצאות של הדרך שבה המאבק התנהל.

אני מסכימה איתך, אני חושבת שהתעוררנו מאוחר מידי ובגלל זה אנחנו מנסים לעשות מהפך ביום אחד, זה דברים שלוקחים שנים

שמנה אחת לא מספיקה, ואז ממליצים לתת שני לילות ברצף.

כמובן אני לא גורם רפואי

אבל זה מה שנאמר לנו

או שאפשר לתת על דעת עצמי עוד מנה?

אני נותנת חופשי עוד מנה

אבל לא לוקחת כאן אחריות

הרופאה השנייה שלנו אומרת מנהגים אחת ואז אחרי שבועיים עוד מנה

זה פשוט הבדלים בין רופאים

יש כאלה שנותנים טיפול משפחתי ויש כאלה שרק למי שסובל...

אתמול בלילה הייתה לי תחושה ממש מציקה בפי הטבעת, אז הרהרתי שאולי נדבקתי, אבל איך אפשר לדעת על עצמי?

אם ממש רואים את התולעים, ההמלצה היא לתת טיפול לכל המשפחה, בגלל שזה באמת מאוד מדבק. אבל בשביל זה באמת תצטרכי לבקש מהרופא

ולהחליף מצעים ומגבות, לכבס הכל ב60 מעלות.

הוא לא בגישה של לתת לכולם כי לאחד יש (סה"כ הגיוני, השני עדיין עם טיטול אז נראה לי פחות מדבק ככה ואנחנו מבוגרים אז גם פחות יש לנו ממי להידבק והילד בטח נדבק בגן)

אולי לאור העובדה שמציק לי אז כן כדאי שגם אני אקח, צריכה לבדוק אם מותר בהריון והנקה...

נכון

נגיד באתר של כללית, כתוב שמחודש רביעי היא נחשבת בטוחה לשימוש

בחודשים לפני כן, פשוט אין מספיק מחקרים אז צריך להתייעץ עם רופא לפני שימוש.

זו תרופה שיש לה שם רע משום מה, אבל מכמה רופאים ששאלתי, היא דווקא נחשבת בטוחה לשימוש. (ושוב, לא לוקחת אחריות על התשובות שלי בפורום, רק משתפת מידע)

תבקשי מרשם לכדורים!

שלא תצטרכי לקחת את הסירופ המגעיל🤢

ורק אומרת שלפעמים לטחורים יש תחושה שמזכירה תולעים.

וגם אצלנו הרופא לא ממליץ על טיפול משפחתי.

אני באמת יודעת שזה גישות שונות, צודקת

אבל אם מציק אולי כן כדאי לברר

בהמשך שהגוף יתרגל כבר לא יהיה ככה אל תדאגי.

זה לא נחשב מינון גבוה הוא כבר גדול

אבל איך גיליתם רק עכשיו? מה היה בשנים קודמות?

הוא רגיל למשאפים בכללי?

הבן שלי מקבל מינון הרבה יותר גבוה (בן 3 עוד מעט) ואין לו תופעות כי הוא כל הזמן על זה 

לגבי השינה אני לא מכירה תופעת לוואי כזאת.

יודעות בערך תוך כמה זמן עוברות תופעות הלוואי?

וזה נכון שזה ממכר ושאחר כך אי אפשר להפסיק?

סטרואידים זה לא ממכר, אבל יש תופעות לוואי ידועות. לצערנו אם יש מחלה שדורשת טיפול לפעמים זה הטיפול היחיד המתאים והוא מציל חיים.

אם את חוששת אפשר לקבוע תור לרופא ריאות לילדים

איזה תופעות לוואי?

לא ראינו אצלה עצבנות במהלך השימוש במשאפים

ובטוחה שהרופא אמר לקח 2 לחיצות המכחול פעמיים ביום?

בעיקרון הכחול עד כמה שידוע לי הוא רק לזמן התקף..

לבת שלי היו התקפים חמורים שהיא הכחילה ונסענו איתה כמה פעמים למיון והכי הרבה אמרו לנו פעמיים לחיצה אחת מהכתום, ובזמן התקף פעם או פעמיים מהכחול

אולי זה מינון גבוה אם רק עכשיו התחילו לתת משאפים כי בדכ מתחילים עם 2 ליחצות מהכתום בלי הכחול/אפור.

אנחנו לקחנו תקופה ארוכה 4 לחיצות מהכתום ומהכחול יותר -בילד קטן יותר אז המינון לא חריג.

אבל- כן כדאי להתייעץ עם רופא ריאות טוב!! לא סתם רופא ריאות , לצערי יש לי ניסון מר עם רופאים סנדלרים...

גם אצלנו זה המינון שניתן כבר פעמיים

ובזמן התקף אפשר משאף כחול בלי הגבלה.

פעם אחת קיבלנו גם 3 פעמים ביום מינון כזה.

פשוט יש לו כל הזמן צפצופים מהריאות (בסטטוסקופ, לא בנשימה),

והמון דלקות ריאות חוזרות.

לגבי העצבנות בוודאי

לגבי השינה דווקא הרבה פעמים זה עושה הפרעות בשינה אבל בטח גם קשור לפחות בעקיפין

אבל אם הוא מקבל סטרואידים אז חד משמעית

זה משפיע מאד.

לא מכירה בשביל להציע תחליף, אבל זה תרופה חזקה ביותר

אם כן איך נותנים אותו בחופשיות ככה?

לנו נתנו הנחיה לתת חודשיים 4 לחיצות ערב , 4 בוקר למנוע התקפים וזה לא עזר

אם זה כזה חזק איך נותנים ככ הרבה והיד קלה על ההדק? 

לוקח זמן להתאושש

תלוי אם שן היה תחתונה או עליונה

תחתונה זה יותר זמן להתאושש

אני לרוב סבבה במחלות/כאבים, וגם אחרי העקירות (כירורגיות) תוך יום יומיים הייתי בסדר.

בעלי חולה הרבה יותר בקלות וכל כאב חמור יותר אצלו ולדעתי לקח לו שבוע פלוס אחרי עקירה כזאת.

מאד הזהירו אותי אבל תכלס עבר בשלום.

עם משככי כאבים לא הרגשתי כלום.

הרופא אמר לי שזה נורא משתנה משן אחת לשניה, תלוי מה י ש מתחת לשורש. לפעמים עובר שם משהו חשוב.

בנוסף מה זכן משמעותי אולי זה שי שהרבה הגבלה באכילה, ולפעמים נוטלים אנטיביוטיקה שזה בעצמו מחליש.

בעקירה אחת לקחתי משכך כאבים שחזרתי הביתה וממחרת לא הרגשתי כלום

בעיקרה אחרת, אצל אותו רופא, היו ביומיים הראשונים כאבים חזקים שהצריכו משככי כאבים ועוד כשבוע+ כאבים שהסתדרתי בלי משכך.

תלוי איפה השן..

ממליצה להיערך עם מלא משככי כאבים, אוכל קר ורך..

אחרי 3 ימים בדרכ הרגשתי יותר טוב.. לבעלי השן הייתה באלכסון ולקח המון זמן לעקור אותה וההתאוששות הייתה ממש קשה.. 

לי היתה עקירה ממש פשוטה, יצאתי מהעבודה, הלכתי לעקירה וחזרתי מיד לעבוד... לדעתי אפילו לא לקחתי שום משכך כאבים

על פי המלצה של רופא שיניים מצוין שאני סומכת עליו.

הלכתי לשם פרטי, עלה לא מעט, אבל הרופא שיניים ששלח אותי לשם אמר שהמחירים שם יחסית זולים ביחס לפרטי.

יכולה לתת מספר בפרטי.

גם שן שגדלה לרוחב והייתה קרובה מאוד לעצב והייתי סופר מרוצה.

מה שכן המחיר…

https://www.google.com/search?q=jerusalem+oral+surgery&rlz=1C9BKJA_enIL1144IL1144&oq=jerusalem+oral+&hl=he&sourceid=chrome-mobile&ie=UTF-8#ebo=0

זו שן עליונה, והיא לגמרי בחוץ אז מקווה שזה יעבור בטוב 🙏

לא אכפת לי לקחת משככי כאבים, אני פשוט זוכרת את עצמי אחרי פעם אחרת שעקרתי שהגעתי הביתה וישנתי שעות. אבל אני לא זוכרת איך הרגשתי בימים שאחרי 🙃

מתארגנת על אוכל רך וקר בעזרת ה'.

חוששת איך אסתדר עם הילדים... לא להרים בן שנתיים וחצי זה קצת קשוח 

לא לדבר ולא לצעוק עוד יותר קשוח עם ילדים בחופש 😆

וואי וואי חייתי שבוע על אוכל של תינוקות בגדול חחח

אבל זאת היתה עקירה כירורגית של 2 שיניים כלואות… גם בשני צדדים

מבחינת הכאב, אחרי 3 ימים אם שמרת שלא יזדהם, אמור להיות בסדר, בטח אם את עם משככי כאבים. 

ממה שהבנתי עקירה של שן כלואה זו החלמה קשה יותר.

ובשני צדדים, זה באמת חוסר יכולת לאכול...

הרופא רצה להוציא לי 2, אבל כרגע רק אחת מציקה אז העדפתי לעשות צד אחד כדי שתהיה לי אפשרות לאכול בצד השני

אין סיכוי שהייתי חוזרת לשם חחחחחח

אז כבר עשיתי כל מה שצריך

כמה אפשרי לקחת אקמול ולהסתדר ?

בעל במילואים וכו..

יש שיניים מורכבות ושיניים קלות.

בכל אופן, לי עקרו שן מורכבת מאד  

באותו יום הרגשתי זוועה

למחרת הרבה הרבה יותר טוב, 

ופעם אחרת עקרו לי שן בינה בקלות, והרגשתי מעולה, אפילן בלי משככחים, חזרתי לעבודה באותן בוקר

את מדברת עלייך או על ילד קטן?

אני לוקחת משככי כאבים, אבל בשביל הכאב, לא בשביל החום.

ותלוי גם כמה החום גבוה. 38.5 לא דומה ל40.5

בכללי הגוף צריך מנוחה. תקשיבי לגוף. אם את עייפה תלכי לנוח. אל תאכלי אם את לא רעבה (הרבה פעמים מערכת העיכול קצת מכבה את עצמה כדי שהגוף יתמקד במערכת החיסון)

גם אם את אוכלת - דברים קלילים. מרק, שייק, דברים כאלה. אני הייתי תמיד גם שותה תה.

תנסי כמה שיותר לנוח גם נפשית. עזבי אותך מהמיילים שצריך לענות להם וכו. תהיי במיטה תקראי ספר. כשתהיי עייפה תישני. כזה…

ונראה לי שהגוף מספיק חכם בשביל להעיר אותנו בעת מצוקה. לא מבטיחה. אבל כך נראה לי. 

ותודה על התשובה המפורטת קראתי כל מילה וזה באמת מה שאני עושה עם עצמי כשאני לא מרגישה טוב

בדיוק בגלל מה שכתבת למטה שזה מפחיד לתת לחום לעלות בלי להיות בבקרה.

אם לא, תביאי אותם אלייך למיטה

וגם

אני נותנת נורופן/אקמולי אם החום מעל 39

או אם החום נמוך יותר אבל הילד סובל

לא ממהרת לתת אבל גם לא נמנעת מלתת לילד כי גם לאפשר לגוף מנוחה ולא מלחמה מאפשר החלמה טובה יותר.

זו גם ההמלצה שאני מכירה

בלילה בפרט אצל תינוקות כן לתת כי את לא במעקב.

הבן שלי מתנגד לתרופות, אז לא רבה איתו אם זה לא חיוני (אנטיביוטיקה נניח)

אבל הוא כבר גדול יחסית, בלילה מעיר אותי אם לא מרגיש טוב.

בגיל קטן יותר נתתי לפני השינה

הסברתי שבלילה חייבים.

מלבישה בגדים קלים.

לא מכסה בשמיכות.

בלילה לרוב אעדיף לתת. ואם לא אתן זה כבר שאראה שחיונית ובסוף חולי וכבר לא מעלה חום גבוה.

הולכת לישון

כדי לא לקום לילד קודח

הכןונה בגיל הקטן... אחרי גיל 5 לא

אין מחלוקת על זה שהאקמול לא באמת מטפל ב'מחלה'. אבל עצם זה שילד (וגם אני) לא סובלים. נותן לגוף את הכח להתמודד עם המחלה.

שינה טובה ובאופן כללי רוגע- שנכוף לא בסטרס של כאב בעיני הרבה יותר מקדמים את היכולת של הגוף להתרפא

שובר לגלידה שיכול לצאת עם חבר

אם הוא בקטע אז אולר

אם יש לו תחביבים אז משהו שקשור אליהם

אחים שלי עונים להגדרה הזו

מה ישמחו לקבל- וואו מלא.

משקפי שמש

ארנק

שובר ליציאה לאוכל (רק לשים לב שזה בכשרות המקובלת אבל בירושלים נניח יש המון מבחר)

פעם קנינו לאחים שלי מתנה כניסה לחדר בריחה הם נהנו ברמות! זה קצת יקר, לא כתבת תקציב..

אפשר שובר לאטרקציות שונות ומגוונות

אגב סוודר יפה גם יתקבל בברכה (אבל צריך להכיר גם את הטעם וגם את המקובלות)

בקבוק טרמוס איכותי (ששומר על חום באמת יותר משעה-שעתיים)

מקציף חלב לקפה.

חפתים (בחורים שאוהבים אלגנט מחזיקים קולקציה יורת גדולה מאוצר העגילים שלי)

עניבה

צעיף/כפפות

נעלי בית חמות

פיז'מה חמה

גאדג'טים לפי תחומי ענין, צריך להכיר את הבחור המדובר.

לידיעה- חרדים לא כל כך קונים ספרים.

ספרי לימוד- בחור ישיבה אז יש לו בישיבה

ספרי קריאה- לוקחים מספריה

ספרי עיון- זה יכול להיות שכן, אבל מאד אינדיווינדואלי כל אחד לפי טעמו מה יקנה.

אנחנו לא חרדים, אבל אפשר לומר שקרובים לשם (חרד"ל/דת"ל תורני), ואין דבר שישמח יותר את הבנים שלי מאשר ספרים חדשים (ספרי קודש, הכוונה, אבל גם ספרי קריאה) וגם את בעלי, בעיקרון, אבל הוא כבר למד למנן את עצמו, כי הספריות אצלנו מתפוצצות...

מה שכן, צריך לדעת מה בדיוק הם רוצים וצריכים. בעבר הייתי קונה לבעלי ספרים ולא קולעת לטעם שלו🙈 אז למדתי לתת לו לקנות לעצמו...

אבל אצל הבנים שלי - המתנות הכי שוות שקיבלו לבר מצווה היו שוברים לקנייה בחנות ספרים. הם התלבטו שעות אילו ספרים לבחור, כמו שנשים מתלבטות איזה בגד לקנות...

בעלי והילדים (חרדים) לא קונים כמעט ספרי קודש

יש להם מספיק ממה שקבלו/ קנו בעבר

יש לי ילד אחד שקונה ספרי קריאה וילד שני שלא אוהב לקרוא

אז לא יהיה לו מה לעשות עם שוברים לספרים

והמתנה הכי טובה בעיניי לבחור ישיבה חרדי היא כסף מזומן שיקנה מה שהוא רוצה

או שוברים שאפשר לקנות בהם הרבה סוגי דברים

כי זה גיל שהטעם האישי מאד ספציפי וגם אם מכירים אותו

לא בטוח שקולעים לטעם

הבנים שלי ממשיכים לקנות אף שהמדפים שלהם מתפוצצים מספרים🤭

בכל אופן, הפתרון שהצעת בסוף הוא טוב לכל מי שלא יודעים מה לקנות לו🙂

לא יילך לחדר בריחה או מסעדות

מאוד למדן

לא יסתובב עם משקפי שמש

חגורה, סוודר, מחברת, מנורת לילה  

גאדג'טים שקשורים לתחביבים שלי כמו ציור/ נגינה / קריאה 

ילד בן 7 הוא עדיין קטן ושיקול הדעת שלו לא רחב במיוחד

הוא כנראה ראה בזה סוג של משחק

אין מה ממש לכעוס

הייתי אומרת בפשטות שאסור לסגור ילד אחר בחדר וכמובן שאסור לקשור אותו וזהו

להשגיח עליו שלא יעשה

וגם להמשיך לומר מה מותר ומה אסור

בסוף זה אמור לחלחל

ילד בן שנתיים צריך השגחה מפני בן 7

זה הגיוני לגמרי 

לא יודעת מה הייתי אומרת לו אבל הייתי דואגת שאם שניהם בבית תמיד אחד מהם יהיה בטווח ראיה של מישהו בוגר.

יודעת שזה קשה על גבול הלא ישים, אבל ילד שמסוגל לעשות דבר כזה יכול לעשות גם משהו מסכן חיים שהוא לא מבין שזו המשמעות, ונראה לי שההשגחה פה מהותית.

סליחה אם אני מלחיצה

ואגב לדעתי ההתנהגות הזאת לא הכי תקינה לגיל. חוץ מההצקות לקטן הוא מתנהג בסדר? וההצקות הן ברמה הזאת? 

ודווקא עם דברים מסוכנים הוא ממש נזהר

כנראה שכאן הוא לא הבין את המשמעות של מה שהוא עושה 

אני חושבת שצריך להזהר לא להכניס כאלה רעיונות לראש של עצמינו

חברה אמרה לי שהיא לא הולכת לשירותים כשהיא לבד עם הילדים

וואלה לא נשמע לי תקין בעליל.

אמא היא גם בן אדם עם צרכים.

גם לי יש ילד שובב מאד מאד מאד

והוא קטן ולא מבין סכנה

ועדיין יותר הייתי חושבת איך למנוע מצבי סכנה לא עי השגחה מתמדת שלי

(אלא אם כן השגרה אצלכם זה ש2 ההורים בבית, ואפילו אז)

יש לי ילד בן 6. גם בת השלוש וחצי שלי מבינה מה הכוונה מסוכן

אז הייתי מסבירה שלקשור זה מסוכן.

מה שמסוכן הוא רק ברשות ובהשגחה של אמא. כמו לגזור, לחתוך, לקלף..

(אגב אצלינו יש מלא דברים מסוכנים באמת בגלל הקטן. גם מטריה זה מסוכן- כי בקלות משתחרר שם שפיץ דוקר. ועוד שלל דברים בסגנון. וגם גומיות קטנות זה מסוכן. ושקיות מכולת. ועוד ועוד.)

ואגב לשכב ככה 5 דקות ואפילו 10 זה לא כיף אבל לא מסוכן

ואני חושבת שיש פער בין לא ללכת חמש דקות לשירותים וכשאת יוצאת לוודא שאף אחד לא עשה משהו קיצוני לבין לתת להם להסתובב בבית חצי שעה-שעה ואז לגלות ילד כפות בחדר סגור.

וגם עם הפער, וואלה יש ילדים שאי אפשר ללכת איתם לשירותים. עם הגדול שלי ממש לא הבנתי למה אי אפשר להגיד לילד "שב פה רגע עם ספר אני תיכף חוזרת" בגיל שנה וחצי. וגם אני בזמנו חשבתי שהוא ילד ממש ממש שובב.

עם השניה שלי גיליתי מה זה שובב בקיצון (ואני אפילו לא יודעת אם באמת גיליתי איתה את הקיצון). בגיל גם יותר קטן וגם יותר גדול באמת פחדתי ללכת לשירותים, ולפעמים הרשיתי לעצמי ומצאתי אותה במצב מלחיץ. אז גם אם משהו נראה לא ישים, האלטרנטיבה היא לפעמים מחיר שאת לא רוצה לשלם  וכן יש מצבים וילדים שדורשים ממך למתוח את הגבול ואם צריך גם להביא בייביסיטר שתהיה איתך בבית.

השובב שלי הוא השלישי

וכן הוא מלמד אותי דברים שלא ידעתי..

על סיכונים וסכנות

ואנחנו ממגנים את הבית

אבל המחשבה שלי זה איך הבית יהיה בטיחותי ולא איך יהיה לי כל הזמן זוג עיניים עליו

אני באמת לא מתרחקת ממנו לחצי שעה.

בגדול שהילדים בבית אני איתם כל הזמן

אבל היא מדברת על ילד בן שבע! השובב שלי בן שנה וחצי ואכן אין שכל אין דאגות ויש צרות

(למשל, למדו בגן שאש חם ומסוכן0 אז הוא רוצה להכניס יד לאש לבדוק אם חם..)

בגיל 7 אמור להיות הבנה של סכנה.

ועם בן השש שלי, וגם בת השלוש וחצי- כן אני מצפה שדברים מסוכנים לא ייעשו.

דברים אסורים קורים מעת לעת.. 

פעם הם שחקו בשרוכים והכינו שרשראות וקשרו לצוואר

הסברתי שחוטים על גוף זה מסוכן

ואסור לקשור על יד על צוואר או על רגל.

וזה גם גרם לי להעלות את החוטים למקום לא נגיש לפעוט כי הוא לא מבין סכנות...

שימי לב שאמרה שעושה מה שאסור (סבבה לצערי גם שלי) אבל מה שמסוכן לא

לכן הדגשתי שאפשר להרחיב את מטריית הסכנות.

לא נרשמו נזקים לטווח הרחוק 😅

אחים עושים שטויות, לא הייתי הולכת ללא תואם גיל-אלא להבין מה קורה ביניהם, ולהעלים דברים מסוכנים.

(אקדח סיכות למשל, אני מכירה מישהו שהידק את אח שלו הקטן, והוא היה מעל גיל 7)

לא יודעת אם זה גרוע יותר או פחות אבל בעיניי זה מזעזע. וממש יכול להישאר עם ילד לכל החיים.

אני גם חושבת שזה מאד תלוי מה הגיל של הילד שעשו לו את זה, כמה הוא מבין שזה בצחוק (וגם כמה זה באמת בצחוק), ואיך הקשר בין שני הצדדים - אם מדובר באחים שהם חברים ברגיל זה יעבור הרבה יותר בקלות מאשר אם כמו שהפותחת תיארה שהילד הקטן כבר רגיל שהגדול מציק לו.

ולגבי הסיכות, זה שזה קרה חא הופך את זה לנורמטיבי.. נשמע ששם זה נגמר בסדר ואני שמחה בשבילו, אבל הידוק יכול להיגמר ממש רע. זה ממש ממש מסוכן

לכן אמרתי שצריך לדאוג שלא יהיו נגישים דברים מסוכנים ללא השגחה, כולל דברים כמו דלגית-שמעתי על אח שהחליט שאח שלו הקטן זה כלב וצריך להוציא אותו לטיול, בנס נגמר בטוב!

הקשר נורמטיבי בין אחים זה קשר שמציקים בו הרבה וגם משחקים ביחד.... וכשההפרש גדול-יותר מציקים😅

גם לילדים בני 7 אין יותר מדיי שיקול דעת...

יכול להיות שיש גם קושי אצל הילד, וצריך לדבר על הדברים, אבל גם לזכור שאחים מציקים ואין להם יותר מדיי שיקול דעת 

אבל בקשר נורמטיבי הם בגיל כזה כבר מבינים מה פוגע ומה לא.

גם אנחנו הלכנו מכות, אבל לעולם לא מכות כואבות. ואני מסכימה ששיקול הדעת מעורער אבל יש דברים שנראה לי צריכים להיות ברורים, לא מאליהם אלא כי ילדים נתקלים בסיטואציות ושומעים את התגובה של מבוגרים אליהם - ילדים מנסים להכנס לקופסאות/ארונות למשל, אז עד גיל 7 הם שומעים מספיק פעמים (בטח אם יש אחים קטנים) שזה מסוכן, וידעו שנגיד להכניס ילד למזוודה ולסגור זה דבר מסוכן, גם אם הם לא מבינים מה בדיוק הסכנה.

אותו דבר קשירה של ילד, בגפיים או בצוואר, נראה לי שעד גיל 7 ילד נתקל/מתנסה במספיק שטויות כדי לדעת שזה מסוכן ושזה משהו שלא ייעשה.

בחוויה שלי ההצקות הן יותר דווקא בין גילאים קרובים. אולי בגלל שזה מה שחוויתי זה מה שנראה לי נורמטיבי, לא יודעת.. כשאני קואה הצקות בהפרשי גיל גדולים זה נראה לי סימן לדינמיקה לא בריאה בכללי ולבעיה שמסתתרת תחת מעטה תמים ולא להצקות נורמליות

המכות שילדים הולכים הרבה פעמים כואבות

לא בהכרח שבגיל 7 יודעים שקשירה היא פגיעה

יש מלא הצקות בהפרשי גילאים כמו שיש חברויות בהפרש גילאים

אישית אני מצפה מילד בן 7 להבין על דברים ספציפיים שהם פוגעים, אבל אולי במקרה קיצון באמת יש ילד שהגיע לגיל 7 בלי לשמוע מעולם שזה מסוכן  ואז הייתי בודקת טוב טוב מה גרם לו בגיל 7 להחליט לראשונה בחייו לקשור מישהו .

ילדים הולכים מכות כואבות. אמרתי שאצלנו בבית דאגנו לא להכאיב כשזה היה הצקות סתם. זה היה דוגמא לזה שאם ילד יודע שמשהו פוגע הוא *אמור* לדעת לא לעשות אותו

ברור שיש הצקות בהפרשי גילאים. הנקודה שלי היתה שהצקות כאלה, ברמה מסויימת ובטח אם הן סדרתיות, *לדעתי* מעידות על דינמיקה בעייתית

זה נשמע מזעזע אבל הוא לא רואה את זה כמו שאת רואה.

הייתי מסבירה שלא תקין ובו זמנית מפקחת קצת יותר, כמה שאפשר כמובן. 

נשמע לי שזה משהו שהוא שמע או ראה - מספיק שראה תמונה שמתארת את הגולים לבבל, וכבר הראש שלו חשב איך להמחיש את זה במציאות... ומי יותר טוב בשביל המחשה מאשר האח הקטן וחסר האונים?

בכל אופן, אמרת לו נכון, שזה משהו שגויים רשעים עושים, ולא אחים שאוהבים זה את זה.

נראה לי שבשיחה איתו תדגישי יותר את האהבה והאחווה שביניהם, וגם תנסי לנתב אותו שיסביר לך מה קורה לו לאחרונה, למה הוא מציק הרבה לאח הקטן. נשמע לי שבזה טמון הפתח לשיפור המצב, כך שלא יישנה מקרה כזה.

ואם את רואה שהוא לא מבין כשמסבירים לו דברים כגון אלה, אולי כדאי לבדוק לעומק אם ההתנהגות שלו תואמת גיל או לא...

ובינתיים כמובן כמה שאפשר להשגיח ולהגן על הקטן. (ומי כמוני יודעת כמה זה קשה, מאוד קשה......)

אבל מה שעושים, מסבירים שזה אסור. ואם חלילה *זה חוזר* הייתי משתפת את הפסיכולוגית של הבית ספר... פעם אחת זה מעשה שטות... פעם שניה זה כנראה חיקוי וצריך להתערב יותר... נראה לי לפחות

אני חושבת שחשוב להסביר לו למה זה לא בסדר, חוץ מלהגיד לו שזה לא בסדר

לנסות לחשוב איתו ביחד מה אחיו הקטן הרגיש כשהוא היה סגור בחדר לבד ולא יכל לזוז 

בעזרת ה' אדבר איתו על זה שוב ביישוב הדעת.

כמובן שעכשיו אני רגועה יותר ויכולה לחשוב על זה בצורה יותר שקולה