אף אחד לא יתפנה לחשוב על זה בכלל עד שהגברים לא יתגייסו. בינתיים את יכולה להיות רגועה גם עבור הבנות שלך..

ולמה מאנונימי?

בהנחה שאת מדברת על חיילות קרביות, כי להיות תצפיתנית זה לא נקרא סיכון חיים, עם כל הצער על מה שקרה בשמחת תורה שהיה ממש לא צפוי (כמו שמי שהולך למסיבה זה לא נקרא שמסכן את החיים שלו).

מסכימה עם אורי ששירות לאומי תורם המון ואולי יותר מרוב התפקידים של חיילות בצבא.

וספיצית על חיילות בקרבי יש טענות שזה רק מפריע (מוריד את רף המקצועיות של הצבא ועוד, אולי לא נכון לכל החיילות הקרביות, נניח למגב, אבל בהחלט נכון להרבה).

זה פשוט מגוחך לטעון שהציבור הדת"ל חי במנותק מהציבור החילוני ונותן לו לעשות עבורינו את העבוה השחורה.

(וחבל באמת שמאנונימי...)

גמר חתימה טובה לך ולכל עם ישראל

והחשוב באמת

וכרגע כנראה נורא משעמם להם ואין להם מספיק במה להתעסק

כל הגברים שהולכים זה המשים שנשארות לשמור על הבית

וזהו מיותר להוסיף בעניין בכלל

בנות 18 רווקות

בכל מקרה צודקת לגמרי שהזוי

לנתון הטכני

אז כן

נשים חילוניות מגויסות באחוזים גבוהים בעוד הנשים הדתיות באחוזים קטנים

ויש נשים גם בקרבי

כמובן שאפשר לקחת כל נתון ולעשות מניפולציות כדי להגיע למסקנות שרוצים להגיע אליהן

והמסקנות לא בהכרח נכונות גם אם הנתונים נכונים

שבנות חילוניות חייבות להתגייס ובנות דתיות לא.

אמנם חלקן עושות שנתיים שירות לאומי (חלקן רק שנה או בכלל לא) אבל הן יכולות לעזוב ברגע שבא להן, בניגוד לצבא.

מסכימה שכרגע הרבה יותר דחוף להתעסק בשירות של גברים.

לק"י

לא כתבת פה כלום אישי/ אינטימי/ מסגיר.

ודוקא בנושאים שעלולים להיות נפיצים, האנונימי עלול להיות מאוד בעייתי (בכללי. לאו דוקא לגבייך. אני לא יודעת מי את...).

אז או שתגיבי מהניק שלך או שתפתחי ניק חדש לזה.

את יודעת כמה גופים ואירגוני נישות קיימים?

אז הם אמרו.. 🤷‍♀️ 

כי הם מביאים נתונים שדתיים בישיבת הסדר עושים פחות שירות חובה

ודתיות פחות משרתות

מה שגורם שבפועל חילונים משרתים יותר

בחובה לפחות

מה שסותר את תפיסת העולם הדתית

הנתונים נכונים

אבל המניפולציה שעושים להם אחרי כל מה שהציבור הדתי הקריב ומקריב

מכוערת

אני שירתתי בתפקיד עורפי לא לא חשוב.. גם חלק מאחיותיי. אחות אחרת עושה שירות ועושה חיל. שתיים מאחיותיי עשו/ עושות מילואים גם עכשיו עם ילדים

בכלל לא הפריע לי שיש כאלה שלא. גם כשלא הייתי דתייה. גם הן אף פעם לא דיברו על זה

לא מבינה מה זה ככ מפריע לך האמת אבל. זה לא שלפתע פתאום יחליטו לגייס את כל הבנות. זו רק עוד דרך ליצור ולהגביר שנאת חינם.

לק"י

פעילות.

מקווה שאף אחת מהן לא קשורה לארגון שמטרתו סתם להתסיס (כך אני מבינה). וגם אם כן, אז לא דרך האנונימי.

כך שאני מניחה שהיא אנונימית מסיבות אחרות.

קודם כל, את לא מכירה אותי,

אני יכולה להיות מוטרדת מהארגון הזה ממיליון סיבות, אולי את מבוגרת ממני ואני צעירה?

אולי גדלתי במקום סגור/פתוח מדי והדברים מערערים אותי?

וכו' וכו'

ואומר שלי אישית יש רצון לדון על הדברים כי זה האופי שלי ולכן פתחתי את הדיון הזה, כי הדברים שהאירגון הזה מפרסם מערערים אותי ולכן רציתי לשמוע כאן תגובות..

כתבת יפה על הבת שלך ועל נשים שהבעל שלהן מגוייס ותודה על זה

ועדיין זה ערער אותי..

ברור לי בשכל מי אנחנו ומה אנחנו ואני בעצמי עשיתי שירות לאומי משמעותי, אבל מחשבות מבחוץ גורמות לי לחשוב שוב..

הם רואים תדברים מהעולם שלהם וזה מה שככ קשה..

יש כל מיני אנשים בחברה הישראלית. הרבה אנשים פגשו בנות ש"ל בכל מיני צמתים בחיהם. וגם הם יודעים שחלק גדול מהבנות בצבא לא מסכנות את חיהן. ורוב הציבור החילוני גם מודע לתרומה הגדולה של החילים הדתיים בצבא, הם פשוט שרתו איתם יחד. ולרוב האנשים אפשר גם להסביר.  יש קבוצה קטנה וקולנית שמנסה לפלג/ לסכסך/ לקרא לנו הזויים , ובעינהם הדעות שלנו ואורח חיינו פשוט מסוכנים, הזויים ולא לגיטים.  צורת הטענות נשמעת לי בסגנון הזה, זו טענה מניפולטיבית. טענות בסגנון הזה בעיקר מכעיסות אותי. כי הן מעוותות את האמת , בסגנון של טענות קורח ועדתו. בעיני אלו טענות.שצריך להזהר לא ליפול למלכודת שלהן. בציבור שלנו יש שאיפת אמת ורצון לתרום לעם ישראל וכשמישהו אומר שיש אצלנו משהו שהוא לא בסדר יש לנו לפעמים נטיה מיידית להכות על חטא ולחפש איפה טעינו, זה נובע ממקום אמיתי. אבל מי שרוצה לפלג קצת משתמש בזה . 

קל להבין מהדוגמה הזאת כמה זה עניין קטנוני של צרות עין לשמה, ולא למען איזה ערך או תועלת אמיתית.

במיוחד שברור שמטרה שלהם היא להתסיס ולגרום לפירוד בעם.

גם באזרחות לא הכל שווה, יש אנשים שהם מכבי אש שמסכנים את חיהם בשביל להציל אחרים, ויש הייטקיסטים שיושבים כל היום במזגן ומרוויחים סכומים שכולם היו חולמים עליהם. 

הבהרה- אני חושבת שבשירות הלאומי יש הרבה תפקידים משמעותיים (וגם הרבה שלא, אבל גם בצבא…)

תכלס אני עצמי התלבטתי לקראת סוף י"ב האם ללכת לתפקיד משמעותי שקרץ לי בשירות לאומי, או ללכת לשנה ואז צבא (ולא ידעתי באיזה תפקיד ישבצו אותי).

אין ספק שבשירות הלאומי יש דברים יותר נוחים, למשל העובדה שאת יכולה לעזוב על דעת עצמך, זה ש*את* בוחרת את התפקיד, וזה לא רק לפי צרכי צבא וכו וכו

(היה לי ברור שאני לא הולכת לקרבי, ככה שאצלי היה מדובר על תפקידים עורפיים בין אם בצבא ובין אם בשירות לאומי)

בסוף החלטתי שהקשיים שלי עם הצבא, הם לא דתיים, כלומר שאם אני בוחרת בשירות על פני הצבא, זה בגלל סיבות אחרות. ובעיניי הפטור משירות צבאי שניתן לבנות דתיות הוא ניתן מסיבות *דתיות*. ונכון, כל מה שצריך להצהיר עליו ברבנות הוא שאת שומרת שבת וכשרות. ועדיין… הרגיש לי לא אתי לקבל פטור על סמך זה שאני דתיה, למרות שאני לא רואה בעיה בלהיות חיילת דתיה… ואם ככה, אז מה ההבדל ביני לבין בחורה חילונית בת גילי שמעדיפה לעשות שירות לאומי בהדרכת טיולים במקום להיות בצבא? הרגיש לי לא נכון.

לדעתי, הקונספט של שירות לאומי חייב להישאר. ולו רק עבור האנשים שמקבלים פטור על סיבות רפואיות ונפשיות. שגם להם תהיה האופציה לשרת את המדינה ולסייע לחברה ככלל.

האם לאפשר לבנות דתיות לעשות שירות? לדעתי, אם כן, (בהנחה שאין איזה קושי פיזי/נפשי), אז לחייב אותן לעשות *שנתיים* שירות בצורה כזו או אחרת. ובנוסף, לא רואה סיבה להפריד בדבר הזה בין דתיות לחילוניות. אם מאפשרים לבנות לעשות שירות - אז שלכולן תהיה האופציה. ואז זאת שאלה עד כמה הצבא חייב את כוח האדם הזה…

וכן צרם לי מה שהוא אמר על "החילוניות ששומרות עליהן", כי קרבי לבנות זה התנדבותי בלבד (כלומר אי אפשר לשבץ חיילת להיות בקרבי אם היא לא מתנדבת לזה מרצונה), ואצל ג'ובניקים שאינם קצינים השמירות באמת מינימליות. זה כזה לשמור על הבסיס, זה ממש לא לתפוס קו… וגם זה, זה אחת ל… תלוי כמה הבסיס גדול וכו

והיה ראוי שגם בחורות חילוניות יוכלו לעשות שרות לאומי.

תכלס זה לא מאד שונה מתפקיד של מורה חיילת.

תפקידים חיוניים ומצילי חיים שחלקם רק בנות מוכשרות לעשות.

נכון שחיל חינוך זה לא התפקידים הכי חיוניים לצבא, אבל אולי צריך לבטל אותם ולא דווקא ללכת לשירות לאומי רק כי זה לא חיוני באותה מידה.

(לא נכנסת לכל הדיון הארוך כן או לא שירות לאומי ואם כהתנדבות או חובה. כותבת רק בשולי הדברים)

לעשות את השיקולים של הצבא. יש חוק ואם הוא מחייב להתגייס אלא אם יש שיקול דתי ספציפי שמונע ממך ברמה ההלכתית, אז במידה והסיבה שלך היא ערכית ולא הלכתית זה לא ממש המקום שלך להחליט.

שתיים חסרים אלפי לוחמים ואם יהיו יותר בנות, גם בתפקידים קריטיים שאינם לוחמה, בנים שכשירים לזה יוכלו להיות מופנים ללוחמה.

אבל לא יהיו יותר לוחמים אם יגייסו עוד בנות

נשמע לי כמו אנשים שמחפשים בעיות בכוח.

סרוגים יקרים, החגיגה שלכם על חשבון החילונים נגמרה/ תגובה
 

למדתי נהיגה כשהייתי בשירות לאומי, מורה הנהיגה היה פנסיונר של צה"ל. הוא שאל אותי מה דעתי על זה שאני עושה שירות ולא צבא או משהו כזה. אז אמרתי לו "תשמע, גם בצבא וגפ בשירות יש כאלה שעושים דברים מאד חשובים, ויש כאלה שמבזבזים את הזמן.. בסוף מה שחשוב זה להיות במקום שאת עושה משהו"

והוא הסכים איתי.

לא צריך לתת לקולות מבחוץ לבלבל אותנו. יש בנות בתפקידים מאד משמעותיים בצבא, זה נכון. אבל יש גם ים תפקידים שטותיים בצבא שמבזבזים את הזמן ואת הכסף של המדינה. אז אם באמת חשוב לאנשים האלה, שילכו וישקיעו בלייעל את המערכת במקום לבכות על בנות שלא מתגייסות אבל עושות דברים סופר משמעותיים בשירות.

וגם לגבי ההסדר- נכון, החבר'ה שלנו משרתים פחות. אבל השירות שלהם משמעותי והם הראשונים להתגייס למילואים לתקופות בלתי נגמרות. אז האם הם פריוולגייפ על חשבון אנשים שמשרתים יומיות בקריה בלשחק טאקי במחשב או בכאלה שהולכים ליחידות עורפיות שיקדמו אותם אחכ בחיי התעסוקה?

אפשר לנהל דיון ערכי על פטורים ועל הטבות שניתנו לציבור שלנו אבל דיונים כאלה מנהלים בצורה הוגנת, לא בפרובוקציות

ממש בנות השירות הדתיות המפחידות שמנסות להחזיק בתשובה ילדים חילונים תמימים. תראו לי באמת מקרה כזה של חוזר בתשובה שהסיבה העיקרית להתקרבות שלו הייתה שירה כהן בת ה19 שהוציאה אותו לפרטני אנגלית פעמים בשבוע בכיתה ד.

אני לא מתנצלת על כך שעשיתי שירות לאומי, גם לא שעשיתי רק שנה אחת. כי בשנה שחסכתי התחלתי לימודים ואני הולכת לסיים תואר מוקדם יותר מבחורה חילונית בת גילי שאחרי השירות גם תבזבז את כל כספי המענק הצבאי על טיול להודו ועד שתתחיל עבודה אמיתית שתתרום לכלכלה יעברו הרבה יותר שנים ממני.

ברור שזה לא כל המקרים של החילוניות, אבל אם אנשים מרגישים בנוח לשפוט אותי על הבחירות שעשיתי בחיים, אני יכולה לשפוט אותם.

לגופים האלו לא אמורות להיות שום טענות לחרדים כי הם בדיוק כמוהם: מסתגרים ומתים מפחד מכל מי שנראה שונה מהם. האמת שחרדים הרבה יותר פתוחים ומכילים מהם. כי לחרדי לא אכפת מה אתה מחוץ לשכונה שלו, אבל אלו חושבים שהם יכולים להגיד לדתיים לשבת בחושך בפינה וחס וחלילה לא להתקיים במרחב הציבורי שמתברר שייך רק לחילונים הקדושים. אף תנועת החזרה בתשובה לא פועלת מתוך השנאה היוקדת הזאת לכל מי שמעז ללא ללכת במסלול המאושר על ידם.

האמירה שלו כלפי הבייניש המסכן בן ה18 שרוצה לשמוע את מה שיש לתנועה המהוללה שלו לומר אבל הרבנים החשוכים אומרים לו לא לדבר איתם "אתה הולך להחזיק נשק בקרוב, תשיב לחוק ולא לרבנים." מראה כמה עצם זה שיש מישהו דתי ומקשיב לרבנים שהוא בעל השפעה מינימלית על העולם כמו החזקת נשק,  מפריע לאדון נרקיס הנאור ונכבד. אני בטוחה ש"החוק" בעיניו הוא אך ורק חוק שמקיים את הערכים הליברלים שהוא מאמין בהם, וכל חוק שעבר בבחירות דמוקרטיות ברוב קולות בכנסת אבל הוא לא אוהב זאת מעלה מוסרית קדושה לסרב לו פקודה.

ולגבי מסלול הסדר, אולי חיילים דתיים עושים שירות שנמשך פחות זמן, אבל אחוזי ההגעה שלהם למילואים עולים בפער על החילונים, גם אחוזי הגיוס לקרבי באופן כללי. כמו שאמרתי שייון מספרי מדוקדק כזה הוא אף פעם לא ערך בפני עצמו, ומי שמנונפף בו סתם מנסה ללבות שנאה.

להחזיר אנשים בשאלה.

בגלל זה קוראים לזה לחזור "בתבונה"

בכל אופן, שירות לאומי תורם בעורף. גם חשוב ביותר.

גם בצבא וגם בשירות לאומי, יש מי שתורם יותר ויש מי שתורם פחות.... מעטות הנשים גם בצבא שהולכות לתפקידי לחימה פשוט שזה דורש הרבה גם פיזי וגם נפשי.
כל הכבוד להן אבל זה לא טיעון נכון אלא נועד לשחק על רגישויות שונות. הרי הציבור הדתי לאומי כבר חי את הצבא ואת הצורך בשמירה וכו. 

אם יש בנות שרוצות ללכת למג"ב למשל אז מלא , אבל להיזהר מאוד מכל נושאי אג'נדות כאלה ואחרים שמציגים מצג שווא.
שיהיו נאמנות לעצמן ולדרכן

אני באופן אישי חושבת שגם שירות לאומי לנשים דתיות הוא לא חובה.

לא עשיתי שירות, התנדבתי אחרי תיכון (בצורה רצינית) שלא דרך שירות לאומי, אני לומדת מקצוע סופר חיוני למשק ותורמת בדרכים אחרות. אני אעז לומר יותר מזה, מטרתי היא לא לתרום למדינה אלא לתרום לעם ישראל, וזה לא חייב להיעשות דרך גופים רשמיים.

בעלי בצבא, ביחידה קרבית, אני משלמת יומיום את המחיר של החיים בארץ הזו ותורמת לא מעט.

באופן כללי בשנה האחרונה אני כואבת מאוד את האופן שבו הציונות הדתית מנהלת את המאבק מול החרדים. מאבק צודק מאין כמוהו, הם חייבים להתגייס, דחוף, אבל

המאבק, לעניות דעתי, התנהל בצורה שגויה של הטחת עלבונות וזלזול, אנחנו בסה"כ רואים את התוצאות של אופן המאבק חוזרות אלינו כמו בומרנג. כמובן שההתנהלות של ההנהגה החרדית הזמינה את זה בשיח שהם יצרו. אני במקביל ללימודים שלי עובדת, העבודה שלי היא בסביבה חילונית מאוד והשיח כלפי הנשים הדתיות וישיבות ההסדר הולך לצערי בדיוק לאותו כיוון כמו השיח כלפי החרדים. זה עצוב, זה כואב וזה באמת לא הוגן אבל הדרך שבה בחרנו להאבק (אני אדגיש ואומר מאבק צודק!) היא לדעתי לא הדרך הנכונה ואנחנו עוד נשלם עליה בריבית דריבית.

הלוואי שאתבדה, אבל היה חשוב לי לומר את הצד הזה גם. 

אלא תוצאה טבעית

אידאולוגיה לא משנים בכוח

אלא בהסכמה

ובהדרגה ארוכת שנים

הכעס של הציבור הדתי מובן

אבל הוא לא מביא ולא יביא תוצאות

דווקא ציבור שמתנהל מתוך אידאולוגיה

שמתנהל עם מסלולים מיוחדים לגברים ולנשים

יכול להבין צורך של ציבור אחר בדרך משלו

הרצון לשנות בבת אחת דברים שהתנהלו אחרת במשך שנים (בהסכמה שקטה של הציבור הדתי) מנותק מהמציאות 

אמרתי שזה התוצאות של הדרך שבה המאבק התנהל.

אני מסכימה איתך, אני חושבת שהתעוררנו מאוחר מידי ובגלל זה אנחנו מנסים לעשות מהפך ביום אחד, זה דברים שלוקחים שנים

שזה הציוד שלו.

צריך לשים הכל בשמש בשקיות זבל שחורות אטומות לכמה ימים. ורק אז לנער ולכבס.

כביסה לא מספיק עוזרת. אולי אולי אם זה בהרתחה.

ואז להרים הכל ולעבור חדר חדר ולתפוס אותם, אפשר עם שואב אבק ואז שטיפה טובה.

וממש להסתכל שאין חדשים.

יש גם ספריי של סנו מיוחד לזה.

אפשר אולי לרסס על הפתחים

אבל אם אין לכם בעלי חיים שמהם זה מגיע לא בטוח שיש צורך.

אני כל היום מחפשת מידע עליהם.

ניקיתי את כל הבית באקונומיקה, אבל הבנתי שזה רק נגד הבוגרים ולא הביצים

והם פיצייםםם

תפסתי אותם כשישבתי בנחת ואז קלטתי תזוזה פיצקית

אנחנו נפטרנו מהם בלי הדברה

לקח כמה סבבי ניקיון, חיפוש ומעיכה שלהם אחד אחד😬 והרבה לחץ שלי... אבל בסוף זה נגמר

איפה שאבת? ושטפת עם אקונומיקה את כל הבית והשארת לכמה זמן כמו שהמליצו?

ואיך קלטת אותם ? איפה היית מוצאת אותם לרוב,?

ואיזה פתחים לרסס? 

האלטרנטיבה מאןד קשה ליישום

בעיקרון זה לגדוע את מעגל החיים שלהם

לשאוב כל יום את כל הבית כולל מיטות ספות

ולרוקן שואב לפח כל יום

לשטוף את הבית

לכבס מצעים מגבות בגדים בהרתחה

לשים מלכודות פרעושים קערת מים וסבון עם מקור אור וחום כמו מנורת לילה

בדוגרי- אני לא הייתי עומדת בזה

אני רק כאן כדי להגיד

שלמרות שזה נראה סוף העולם

זה לא

לנו היה פשפשים

חשבתי שנצטרך לעבור דירה

באמת לא ראיתי מוצא

והייתי לפני אחרי ותוך כדי לידה

תכלס לא חזרנו הביתה תקופה והדברנו

אחרי ההדברה חיכינו שבוע

למרות שאמרו לנו שצריך לחכות 6 שעות רשמית

ובגלל שהיינו עם תינוק בן שבוע אמרו לנו לחכות יומיים

אני העדפתי לחכות שבוע

וזהו

לקח זמן להשתחרר מהחרדות

ועד עכשיו אני נבהלת מכל עקיצת יתוש

אבל תדעי שלכל דבר יש פתרון

הפסקתי עם זה בעקבות סיפורים על הדברה שפגעה בילדים

אין לי אומץ לקחת סיכון זה ממש רעל

כבר 10 שנים שאני אוזרת אומץ לכפכף גוקים רק לא להדביר

אבל פרעושיפ זה סיפור אחר הם פיצייייםם 😭

אפילו לא שבוע

יומיים

אולי אחרי ט' באב תחפשו משפחות שיוצאות לנופש כמה ימים, תבקשו להתארח בבית הריק שלהם ליומיים/ שלושה.

גם אם תצטרכי לנקות את הבית שלהם לפני ואחרי נשמע לי שווה את הרוגע מהחומרי הדברה.

ושבעלך ישטוף את הבית שלכם משאריות הדברה לפני שאת נכנסת.

תתייעצי עם מי שצריך, חבל להימנע מהדברה רק בגלל זה, אפשר לנהוג בבטיחות.

כשאתם חוזרים הביתה בימים הראשונים תשאירי חלון בבית פתוח קבוע, גם כשהמזגן דולק.

בלילה תשאירי בחדר של התינוק שיהיה מאוורר תמידית..

או עכברים שהם יכולים לחיות עליו

יכול להיות שהוא הביא איתו הרבה פשוט לעשות ניקיון ושטיפה יסודית להחליף מצעים ולהזיז שטיחים אם יש

הם לא יכולים להתרבות?

כדי לחיות ולהתרבות

אם אי אפשר לרסס אז באמת נקיון יסודי שטיפה שואב אבק החלפת מצעים

לשכניםם שלי היה כי היו להם עיזים

והם העיפו את העיזים ועדיין היה נראה שהם מתרבים

ברמה שהשכנים נדבקו

ועשו ניקיון יסודי כמה פעמים

קרציה יכולה לחיות זמן רב ולהתרבות על מיטות וספות למשל.

קרציות זה לא רק דבר לא נעים אלא גם מסוכן.

מאיר אריאל למשל מת כתוצאה מחיידק שעובר עם עקיצת קרציה.

ממש הייתי ממליצה לצאת מהבית ולהדביר.

ויפה שעה אחת קודם.

לא רצונית בבית, אמאלה ה' ישמור

למרות שאני בטוחה שזה מהשקית של המילואים, הבסיס נמצא בשמורת טבע עם חיות ה' ישמור כמו ספארי,

אם לא הייתי רואה את הראשון קופץ משם כנראה לא הייתח חושדת

היה לנו פעם במחסן (חתולה באה להמליט אצלנו 😐).

הרמתי הכל גבוה, ושפכתי מים עם אקונומיקה על הרצפה.

חיכיתי כמה שעות, גרפתי, ולא נשאר זכר.

אבל אולי בתוך הבית זה אחרת.

אולי 10 דקות זה נשאר ברצפה.

כי הצלחתי לתפוס פרעוש אחד והכנסתי למים עם סבון כלים והוא ישר מת, אז אקונומיקה יותר חזקה.

ובית זה באמת בעייתי

כי בעודני מנקה בסלון יכול להיות שבחדר הם חוגגים, וכשאני עוברת לחדר אז כבר יבש בסלון והם עוברים לשם.

אולי באמת עדיף להשאיר רטוב ואז לגרוף הכל.

אבל הבנתי שזה זמני כי זה רק נגד בוגרים לא ביצים

גם יש רהיטים שיותר כואב הלב אם ישהו באקונומיקה.

לא יודעת תוך כמה זמן הם מתים מאקונומיקה.

התייעצתי עם מדביר (שהוא גם חבר), פשוט עשיתי מה שהוא אמר.

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

לפעמים כן ולפעמים לא

פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה

אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף

או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות

שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..

שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.

לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.

ואורז.

סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.

חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.

אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.

סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?

אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?

לא יודעת אם את מחפשת גם המלצות, אבל אם כן, אז לא מנסיון לצערי אבל מדריכת הורים שאני מאד אוהבת ועוקבת אחריה נקראת מיכל אופנהיים. הרבה מהדברים שהיא אומרת עוזרים לי אפילו בהבנה מחודשת. 

ילד מאתגר זה באמת מאתגר, והוא מכניס אותנו למתח תמידי מפני ההתפרצות הבאה, ולכן באמת קשה להיות בנחת כשהוא נמצא.

מציעה לך - רק אם את מסוגלת - לעשות לעצמך רשימה של דברים טובים בו. תנסי לחפור מתחת לאדמה. אפילו רק לכתוב - יש לו עיניים יפות ודברים בסגנון. זה יכול קצת לעזור להרגשה שלך מולו.

ומחזקת אותך באמת לחפש הדרכת הורים טובה❤️

דווקא איפה שההתבוננות היא מעמיקה מוצאים אוצרות יקרים מפז.

אם מה שגורם לך חשש זה השלוף אז לגמרי תרגישי בנוח.

תנסי להיאחז בדברים הקטנים.

וגם לייצר זמן נקי משיפוטיות להיות יחד. זה יכול להיות גם 5 דקות. אבל שאתם נטולי הפרעות וחסמים.

תאמיני שאתם מסוגלים לצלוח את הריחוק ויבואו ימים טובים יותר

🤗

זה ממש מעודד..

אנסה למצוא כמה דקות כאלה, בטוחה שהוא ישמח

זה קשה ממש להרגיש את ההרגשה הזו שאין כוח לילד שלך, ואת לא אמא נוראית, לאמא נוראית זה לא היה מזיז!!!

דבר שני, אם תרצי לכתוב מאיפה את אולי אוכל לסייע במציאת פסיכולוגית מתאימה

כן, זה מה שאני מנסה לעודד אותי גם, אבל עדיין להרגיש את הרגשות האלה זה מרגיש כל כך רע, ברמה שאני חושבת שאולי אני לא ראויה..

היינו אצל פסיכולוגית, הכיוון עכשיו הוא יותר הדרכת הוריםמ אבל מחפשים משהו שמשלב גם את הילד בחלק מהזמן

רואה את השעה ששלחת ואיתך לגמרי בזה, אני גם לא מצליחה יותר לישון בלילה ובמהלך היום אני גמורה מעייפות.. ועוד עם הילדים עליי בחופש

יאללה בע"ה שסגולת הפורום תעבוד לנו😉

נהיה אצל ההורים וזה הכי נוח 😉

יאללה בקרוב ובקלות ובבריאות גם אצלך! 

גם אני ככה כל הריון מחדש

שיהיה בשעה טובה ובידיים מלאות בזמנו 🙏🙏

לשחרר ולהרפות.

אבל תכף תכף זה מגיע😀

הרדמתי את התינוק והתחלתי לנקר, אז הלכתי למיטה באמצע הצהריים עם הילדים... ישנתי שעה, התינוק ישן, בן שנתיים וחצי נימנם לידי והגדול העסיק את עצמו וגם קצת נימנם בספה...

היה נצרך כל כך!

בהצלחה לנו בהשכבות אחרי זה 😉

וואי מ19:00 אני מנסה להרדים אותה

הילדה הצטננה האף סתום היא לא מצליחה לשתות בקבוק

צרחות ועצבים

התינוק מצטרף אליה

לקום סתם מוקדם, הכוונה בימים שאני בחופש ואין קיטנה. זאת אומרת, ימי שישי...

אבל אז הבן שלי החליט שהוא רוצה ללכת לביה"ס

מזל שזה השישי האחרון

מזל טוב!! איזו גיבורה את!!!!

ואיזה כיף להיות אחרי!

כתבת ממש יפה ומרגש..

נשמע ממש חוויה לא פשוטה הצירים שבאו פתאום ככה. הזדהתי מאד עם הצירים הסיוטיים בזמן האפידורל..

יאללה מחכה להמשך..

מזל טוב!!

כל הכבוד לך כמה כוחות נפש!!

רק.. סליחה אשני אומרת- אבל איך הם לא הבינו שזה צירי לחץ???😉 זה ההכי קלאסי לש צירי לחץ מה שתיארת .. ובדר''כ בודקים פתיחה לפני אפידורל ולא נותנים בפתיחה מלאה לרוב..

ואם זורם לך לכתוב בפרטי איפה ילדת?

רצו לבדוק אותי האמת אבל צרחתי שאני עולה למיטה רק בשביל אפידורל

ילדתי באסף הרופא

ומיילדת מנוסה אמורה לזהות שכשמישהי שהתמודדה מהמם כמוך עם צירים כל הזמן פתאם יצשתפנית לשתצעקות ולחץ והיסטריה לאפידורל והרגע

זה 99אחוז אומר פתיחה מלאה עכישו או בעוד 2 דקות

ברור שאם את בוחרת באפידורל זה זכותך המלאה

אבל בשלב הזה לרוב מיילדות יציעו לנסות כבר לבד כי י ש מצב ש3 לחיצות הוא בחוץ ועד שהאפידורל משפיע.. לפעמים לוקח יותר זמן

קיצר

מטורף הסיפור שלך ועכשיו קראתי על האשפוז אימאלה איהז סרטטטט

את באמת גיבורה אמיתית

ואגב.. מישהי המליצה לי לפני הלידה הקודמת שלי על הבי''ח ההז.. ולפי מה שתיארת הוא נשמע לי יחסית עמוס- גישה לא טבעית...או שזה סתם נדמה לי? 

ילדתי שם ובשערי צדק. אסף הרופא היו משמעותית טובים יותר.

בשערי צדק היה לי סיבוך שראו כבר בהריון ואחרי הלידה החמיר. אף רופא לא בדק אותי כל האשפוז. אני התחננתי לאחיות שיקראו לרופא שיראה אותי וכל פעם מחדש הן הופתעו שאף אחד עוד לא הגיע. בסוף סרבתי להשתחרר עד שיבדקו אותי. אחרי שסוף סוף הגיע רופא הייתי מאושפזת עוד שבוע עד שהסיבוך נפתר.

באסף הרופא, בלידה הראשונה באמת לא ידעתי לדרוש דברים והיה פחות מוצלח. לא דחפו התערבות, אבל היה פחות יחס כי לא נראתי כאובה וכשלקחו את התינוקת לתינוקיה לא הסכימו להביא לי אותה עד הבוקר (9 שעות מהלידה) כי לא היה מקום בביות מלא. אבל בלידה השניה ידעתי לעמוד על שלי ולא היו דברים כאלו. ובשתי הלידות היה ביקור רופא פעם ביום והעברת מידע בין צוותים רפואיים

אבל באסף הרופא אני תמיד שומעת סיפורים לכאן ולכאן יש כאלה שממש ממש לא מרוצות ויש כאלה שממש כן

אם מישהו לוקח ממני את התינוק ולא נותן לי- בלי סיבה רפואית אמיתית..זה מבחינתי ממש הדבר שהכי מרתיח אותי ברמת המוכנה לתבוע אותם כי אין זכות למנוע מאמא להיות צמודה לתינוק שלה אם היא רוצה . אז מה אם אין מקום בביות מלא? אז תשהיה איתך איפה שאת. זה לא אמור לפגוע בך אם להם אין מקום.

לקחו אותה לבדיקות ואז עד שקיבלתי חדר לקח זמן.

כשבעלי הלך לקחת את התינוקת אמרו לו שבלילה אי אפשר והוא פשוט הלך הביתה 🫣

כשביקשתי שוב אחרי שעה הם רצו שאבוא לקחת לבד ולא יכלתי לקום עד שאחות תבוא לעזור לי (נהלים) ואף אחות לא היתה פנויה למלא זמן.

אבל כמו שכתבתי, בלידה השניה למדתי להתעקש על דברים והיה ממש טוב שם. לידה טבעית, חדר עם שניים, התינוק היה איתי כמה שרציתי, בדיקות לכל מה שצריך ואחיות נגישות.

ולא מכבדים את הבקשה שלך

ממש רגיש

ומדהים שלמדת לבקש ולדאוג לעצמך זה מהמם

ומעניין ..בכללי י ש להם גישה טבעית או פחות?

והעומס 'ם- זה ככה לרוב שעמוס?(תמיד יכל להיות ..אבל יש בתי חולים יותר עמוסים ויש פחות)

בשערי צדק

בעלי מגיע עם מגש סושי ענק, אנחנו נחים קצת בהתאוששות, התינוק ישן.

מביאים אותי לחדר, חדר פרטי וענק. ביקשתי להיות באפס הפרדה. אני מצליחה להניק את התינוק ברוך ה' ועונה קצת לאנשים בוואצפ.

הולכת לישון וקמה עם כאבי ראש מטורפים, מרגישה כאילו הניחו לי בית על הראש. כאילו הרדימו לי את הראש. לא מצליחה להזיז אותו לא מצליחה להסתכל למטה כלפי התינוק, לא מצליחה בקושי לקום מהמיטה. אבל ברגע שאני מניחה את הראש ישר על המיטה בלי כרית אפילו הכאב נעלם.

מעדכנת את האחות מגיעים לבדוק אותי, בדיקות דם וכו' ואחרי כמה שעות מגיעה רופאה מרדימה לדבר איתי.

מסתבר שבגלל שלקחתי אפידורל בפתיחה מלאה היתה סטיה וזה גרם לנוזל מחוט השדרה לנזול לראש. הרופאה אומרת שזה קורה לפעמים וזה סיבוך די נפוץ של האפידורל ושאפשר להכנס למן ניתוח כזה שבו מחדירים דם מהוריד למקום של האפידורל וזה יוצר קריש דם וסותם את החור. או שאחכה שבועיים בערך עד שיעבור בעצמו.

אני מותשת, סחוטה נפשית ופיזית ואין לי כח לשום סיבוכים, באופן כללי פרוצדורות רפואיות מאיימות עלי מאד. אני אומרת לרופאה שאני מעדיפה לחכות ולא רוצה לקחת סיכון.

הרופאה הולכת ואני בוכה ובוכה, לא יכולה לזוז בכלל מרגישה כל כך מוגבלת, התינוק ישן ושקט ומוסיף לי יסורי מצפון. מתקשרת לרופאה קרובת משפחה להתייעץ והיא ממליצה לעשות את הניתוח הזה.

כמה שעות בלתי נסבלות עוברות. אני לא יכולה לקום מהמיטה, לא יכולה לזוז בכלל, מניקה בלי לראות את התינוק. מגיעים לעשות לו את הבדיקה שבכף הרגל ועני לא יכולה אפילו להיות לידו מרוב הכאב.

באיזשהו שלב החלטתי שאני רוצה לעבור את הניתוח הזה והודעתי לאחות היא עדכנה את הרופאה ותוך כמה שעות כבר הורידו אותי לחדר ניתוח.אני יומיים אחרי לידה, צריכה להפרד מהתינוק החדש שלי, מרגישה כל כך מבואסת שגם לקחתי אפידורל שלא ממש עזר לי ובאמת את כל הלידה עברתי בלעדיו, וגם נפלתי על הסטטיסטיקה של אלה שהאפידורל מסתבך להם.

נותנים לי חלוק, מורידים את כל החפצים האישיים ואני כל כך לבד. האווירה של חדר ניתוח מאיימת וקרה, אני רק רוצה שיגמר.

מכניסים אותי לחדר ניתוח, ממש כמו בכל הסיפורים עם מנורות גדולות מעלי והמנתחת מסבירה שזה לא בהרדמה כללית, אני פשוט צריכה לא לזוז ולהגיד לה מתי שאני מרגישה לחץ חזק. אני רועדת כולי, מרגישה חשופה ומפוחדת. כבר לא יודעת אם באמת כואב לי או שאני מדמיינת שכואב. בוכה בלי הפסקה ובאופן כללי מרגישה שקילפו מעלי את כל השנים שלי וחזרתי להיות ילדה קטנה.

הניתוח נגמר, אני צריכה לשכב שעתיים על הגב, מכניסים אותי לחדר התאוששות ואני מעבירה את הזמן בלהקשיב לכל סיפורי הניתוחים הקיסריים של הנשים בחדר. ברוך ה' הזמן עובר מהר ומחזירים אותי למחלקה, המלאך הקטן שלי ישן כל הזמן ולא היה רעב כמו שחששתי.

אני מנסה בזהירות לקום מהמיטה וברוך ה' הכאבי ראש עברו לגמרי! מרגישה שקיבלתי את החיים מחדש. לא מפסיקה להודות לה' על הנס הזה. פתאום מרגישה כמו יולדת רגילה, קצת חלשה אבל חיה ומתפקדת. אנחנו נשארים במחלקה עוד לילה ולמחרת בבוקר משתחררים בשמחה.

אני הולכת לבית החלמה לכמה ימים להתאושש והחוויה מוזרה אבל אני נחה כמו שצריך וחוזרת מיד לברית שמחה בריאה ומאושרת.

לא רצתי לכתוב קודם כדי לא לבאס וגם ילדתי רק קיסרי, מרשה לעצמי כי כבר כתבת את הבאסה. זה ממש היה נשמע לא להיט שנתנו לך אפידורל בשלב הזה ורק מלקרא סיפורי לידה היה די ברור לי שאת בסוף אז הן בטח אמורות לדעת.. וגם סתם לא היו נשמעים סופר קשובים ואת היית ממש מלכה מודעת לעצמך ברמות. מזל שעשית את הניתוח הזה מה שזה לא היה ושזה הועיל ושהצלחת אח''כ לנוח ולהתאושש ולהיות בטוב. רק בריאות ונחת.  

קשוח

ב"ה שעכשיו אתם בסדר

ואיזה באסה עם הסיבוך!!! זה באמת סיבוך נפוץ אבל סיוטי🤦 טוב שאת אחרי!!🩷 התאוששות קלה וטובה💓

אחרי מעשה קלטתי שהם באמת לא היו קשובים

וגם לא התנצלו אפילו פעם אחת על האפידורל שהם שמו לא טוב..

קראתי בנשימה עצורה

הרבה מזל טוב!!!

גם לא ביום כיפור

אבל אולי זה תלוי כמה את מאוזנת

צום עם סוכרת הוא מסוכן, וצום עם סוכרת בהיריון הוא מסוכן כפול 2.

בכל ספר הלכה שפתחתי סוכרתיים הם הדוגמה הראשונה לחולה שפטור מצום..

יש סיכון לנפילת סוכר, או התייבשות שתביא לצירים מוקדמים.

בתשעה באב אין שיעורים, אז לפחות תשתי כמו שצריך.

ואוכל יכולה להסתפק במינימום שצריך.

בע"ה בבריאות ובשמחה!

אפילו ביום כיפור אני שותה ואוכלת לשיעורים..

אם תצטרכי תפני למכון פועה, יש להם הנחיות מסודרות.

גם לי הנחו בסוכרת הריון לאכול לשיעורים גם ביום כיפור, זה קצת מוזר אבל ידעתי שזה בשביל העובר.

כולל כיפור שלא צמתי בו.

הרב הנחה אותי איך לאכול לשיעורין.

והיתה לי סכרת מאוזנת.

אני גם מכירה שלא צמים בכלל כמו שהשאר כתבו פה

ביום כיפור שיעורים, צריך הדרכה של רב ורופא ירא שמיים איך

שזה לפעמים תלוי ב''עד כמה חמורה הסכרת"

היו פעמים שצמתי כיפור

והיתה פעם ששתיתי לשיעורים מרק טחון

בשני המקרים הייתי על דיאטה בלבד, ללא הזרקת אינסולין

בשניהם.

חידשו לי..

לקראת כיפור אתייעץ בע"ה 

של אטתה שנה, והסוכר שלי ירד נמוך.

כששברתי את הצום באזור 11-12 על משהו ממש סביר (כריך מלחם מלא) הסוכר קפץ ממש גבוה.

זו הסיבה שסכרתיים צריכים לאכול כל 3 שעות.

אז התיעצתי עם רב והוא אמר בכיפור לצום בלילה ולשתות שיעורים מרק מזין בבוקר.

אבל בהריון שלפני כן עם סכרת הריון לא היתה לי בעיה כזו, וכיפור עבר מצוין. וגם ההריון שלפני לפני.

כנראה המצב החמיר באחרון...

לכן זה ממש לא גורף.

מי שמזריקה אינסולין זה יותר בעייתי לצום למיטב ידיעתי.

הכי טוב להתיעץ עם רב לפי המצב שלך.

בהנקה למשל אני צמה רק בלילה

בהריון אני צמה כי יחסית קל לי לצום

הם אמנם שניהם צום חמור

אבל הם שונים וזה חשוב לדעת

למשל לרוב הדעות אין שיעורים בתשעה באב-מי שפטור פשוט פטור וצריך לאכול ולשתות כרגיל(כלומר רגיל של תשעה באב-אוכל פשוט,לא בשרי וכו)

יום כיפור לרוב ינחו שיעורים, תלוי ברמת הקושי- לפעמים ינחו שיעורים מתחילת הצום כדי לא להגיע למצב שצריך כמות גדולה יותר, לפעמים שיעורים רק של נוזלים לפעמים גם של אוכל לפעמים הנחיה לצמצם מרווח בין שיעורים... ורק אם זה לא מספיק ינחו לאכול רגיל.

צריך לזכור שיום כיפור הוא דאוריתא ותשעה באב דרבנן. זה לא אומר שהוא לא חשוב, ודאי שכן, אבל עדיין הוא לא באותו קו כמו יום כיפור.

(הכוונה לחולים שלא בסכנה)

אבל בשניהם לא יצא לי לשמוע על פטור גורף לנשים בהיריון 

אבל כן גם בלי סיבה משמעותית כמו סכרת הריון.

לי רב פסק לא לצום בהנקה כי קשה לי בצומות, בלי סיבה רפואית אמיתית

או שיעורים? פעם ראשונה שומעת

לי פסקו שיעורים בכיפור בהנקה וזה קשה יותר מלצום, רק באלך לסיים את הבקבוק כבררר

וזה היה חודש בערך אחרי לידה, פעמיים..