לא יודעת מה ניסית עד כה אז קשה לדעת אם מה שאגיד הוא מיותר או חסר טקט או נצרך וחיוני...

בקיצור אם לא מתאים לך, דלגי.

ואם מתאים, מעולה.

ממליצה על שני אפיקים במקביל.

למצוא נקודה קטנה שמוצאת חן בעינייך בו, בתחום שהכי חסר לך (אמרת שאת מעריכה אותו אז לא בתחומים שאת רואה אותו בטוב כבר עכשיו). למשל אם יש קושי במשיכה, זה יכול להיות משהו קטן בו שיפה בעינייך ויזואלית. או אם את לא מצליחה לדבר איתו על כלום, למצוא משהו שכן טוב בעינייך בתחום הזה.

למשל (שתביני כמה אני מתכוונת למשהו קטן) שיש לו ידיים יפות. או שהדיבור שלו מאוד תמציתי ובהיר.

סתם משהו קטנטן ואולי נראה חסר משמעות, שמוצא חן בעינייך. וממש להתמקד בזה בכל פעם שאת איתו.

יכול להיות שזה יגדל, יכול להיות שלא. (לא רוצה לפרט מטעמי אאוטינג אבל לי העצה הזו עזרה ממש)

אפיק שני, להעניק לו. מטבע הדברים כשחיים יחד זה קורה ממילא ובטח כשאת חנוקה נפשית כי אין לך אהבה, זה קשוח מאוד. אבל בסוף זה כן עושה אפקט משמעותי.

להתמיד במשהו קטן שאת מסוגלת לעשות וישמח אותו.

והוא רק בשבילו. כלומר, ברור שאם את עובדת ומתיזקת את הבית זה משפיע גם עליו, אבל אני מתכוונת למעשה שהוא אישי כלפיו, למשל לסדר את המיטה אם זה משמח אותו. או להכין מאכל שדווקא הוא אוהב.

ובמקביל - למצוא איפה את עושה לעצמך טוב ונותנת מקום לרצונות שלך. לא מפרטת על זה כי כתבת שזו התוכנית שלך ממילא, אבל זה כן חשוב שלא יבוא זה על חשבון זה.

עושה את כל זה.
ממש הכל
הלוואי שהיה עוזר..
שוב תודה!

והיא כנראה לא מתאימה לפורום, או אולי כבר סיפרת פה בעבר, מה גרם לזה?

האם בעבר כן הייתה אהבה ומשיכה ותחומי עניין משותפים ומשהו השתנה?

האם התחתנת רק מתוך שכל בתקווה שהרגש יבוא והוא לא בא?

האם היה משבר שהרחיק?

האם הלכתם לטיפול אמיתי ומעמיק?

את כותבת שהוא לא יודע בכלל על מה שאת מרגישה, אז בטח שיש ריחוק רגשי. כלומר, אני מבינה שאת מגוננת עליו ואולי על הקשר, שלא יהיה משבר. וזה יפה ומובן.

מצד שני, אין אמת וקרבה כי הרגש האמיתי לא נמצא, וזו גם בעיה רצינית.

הוא יודע שאני מרגישה אחרת ממנו.
הוא יודע שקשה לי.

מהצד שלי לא היה רגש אף פעם.
התחתנתי מתקווה שיבוא. (ומחינוך שנתינה מולידה אהבה)
אין פה מקום של טיפול זוגי כי הבעיה לא בתקשורת אלא בזה שאני אני והוא הוא.

טיפול אישי כפי שאמרתי- בתהליך

 

והאם את יכולה להשלים עם חוסר האהבה ולקבל את הדברים שכן יש כמו הערכה, בעל טוב שאוהב, ילדים משותפים...

והאם אפשר לשפר את התקשורת בינכם לדעתך? 

לנשום. לא לסבול.
לא להרגיש אומללה.
אני אשה מלאת רגשות, שלא מצליחה לתת.

לא יכולה להשלים עם החוסר. זה מה שעשיתי כמעט עשור....

כל מה שאפשר היה לעשות בעניין התקשורת עשינו.
לכן פניתי לטיפול אישי.

נשמע כמו להמשיך לסבול

לא השלמה של אני מקבלת שזה הנתונים הרגשיים שקיימים אצלי במערכת הזוגית ואני מוותרת על הנתונים שקיוויתי שיהיו מתוך בחירה והבנה שזה המצב, מוותרת על הציפיה, ושמחה על מה שיש...

וסבל זה מילה גדולה, גם אומללה

בעיניי לפחות

אני לא רוצה להעצים את הכאב שלך

רק מקווה שיש לו שם מספיק ביטוי ומילים שיתארו אותו

כי תראי זה באמת קשה לחיות ככה, גם כהשצד השני אוהב וכביכול לא מזיק...

אופציה לשינוי אצלו שיגרום לשינוי פנימי אצלך ברגש אליו אולי יכול לקרות אם משהו אצלו בפנימיות ישתנה בעקבות עבודה אישית דרך טיפול פרטני...

אני לא אדם פסימי שאוהב לחיות באכלו לי שתו לי.
אני תמיד מנסה לראות את האור ולמשוך ולהימשך אליו.
אבל עצמתי עיניים מהמציאות יותר מדיי זמן.

עיקר המטרה שלי בשרשור היא לשמוע מכאלה שחיים כך,
ומוצאים דרך.
שוב חוזרת, מה שהיה בעניין התקשורתי מבחינת טיפול- לא רלוונטי, זה מטופל.

כמעט לכל אדם יש משקעים מהעבר, ענייני ערך עצמי, ביטחון עצמי, אמונות מגבילות ועוד הרבה רעשים שלרוב בגילאים מסוימים מתקבעים יותר ויותר והופכים לאישיות

אם את מחפשת שיקרה אצלך שינוי ברגש שלך אליו, וניסית כבר טיפול אישי שלך וזה לא עזר...

אז אופציה נוספת זה שהוא יעבור תהליך רגשי עמוק שיגרום לו לשינוי

ואולי זה יעורר אצלך משהו אליו

מעבר לזה-תפילות

ו/או השלמה עם מה שיש על אף החיסרון והכאב...ולהעצים את הטוב (שזה לרוב גם מה שיגידו לך לדעתי מבחוץ)

באמת מציאות ממש לא פשוטה 😞

טיפול זוגי לא נועד לתקן את אחד מבני הזוג, אלא לשפר את הקשר ביניהם. כלומר עדיין את את והוא הוא, ועדיין יש מה לעשות.

כמובן זה נעשה על ידי שינוי שכל אחד מבני הזוג עושה, אבל הדגש הוא הדינמיקה הזוגית.

אם יש רכיב חסר כמו כאן - יכול להיות שזה משהו שלא ניתן לתקן.

אבל מכיוון ששניכם רוצים בזוגיות הזו, ומכיוון שיש בעיה בקשר, אני חושבת שיותר מכל טיפ שיכולים לתת לך כאן, כדאי ללכת לאיש מקצוע שזו העבודה שלו. הוא לא רק נותן טיפים, הוא גם מאפשר תהליך רגשי.

אז בנוסף לפעולות שאת עושה צריך למצוא מה ייתן לך אוויר.

למשל חברות טובות שאפשר לאוורר אצלן חוויות רגשיות (לאו דווקא מהזוגיות, פשוט אוזן קשבת), או למצוא דרך ליצור שזה גם אוורור רגשי, או לפתח תחביב שנותן לך כוח.

וכן לקחת בחשבון שזה לוקח זמן. כלומר לתת לזה צ'אנס של לפחות כמה חודשים טובים לפני שרואים ממש פירות.
 

בהצלחה רבה!

אבל אני בקושי מכירה אותך, ואת כבר נמצאת בטיפול אצל אנשים מקצועיים (מקווה) שמכירים אותך באמת ולא על סמך הודעות פורום, אז ככל הנראה אפספס.

ובכל זאת, מנסה כמה כיוונים, כי אולי משהו כאן יתן לך כיוון מחשבה.

1.

אולי התקבעה אצלך התפיסה ש'אני לא אוהבת אותו', ועצם התפיסה הזו לא מאפשרת לאהבה להגיע.

קצת כמו נערה תיכוניסטית שבטוחה שהיא טיפשה, ולא משנה כמה היא תקבל במבחן או מה יגידו לה- מבחינתה היא טיפשה.

אולי שווה לעבוד על האמירה הפנימית הזאת. להגיד 'אני עדיין לא אוהבת אותו', או כל משפט קצת פחות נחרץ אחר, שישאיר לאהבה את האופציה להיכנס אם תרצה...

2.

מה זו אהבה בעינייך? למה את מצפה כשאת מדברת על 'אהבה'?

הייתי מציעה לך ממש לשבת ולכתוב לפרטים מה היית רוצה להרגיש, מה חסר לך שם. כי אהבה זו מילה גדולה שיש לה משמעויות שונות אצל אנשים שונים.

ואחר כך לחפש מה מבין כל מה שכתבת כן יש סיכוי להשיג. ואליו להתאמץ.

3.

האם את מצליחה לאהוב באופן כללי? אנשים אחרים? האם אהבת פעם גבר אחר?

כי אולי החסימה היא לא בקשר ביניכם, אלא בינך לבין עצמך. בקושי להתמסר ולהתחבר, או בפחד נוראי מאובדן שאהבה עלולה להביא.

וגם אז, יש לך עם מה לעבוד.

4.

מה את עושה בשביל הכיף של עצמך? סתם, בשביל שיהיה לך טוב?

כי קשה מאוד לאהוב כשעייפים שחוקים וכל היום עושים רק מטלות.

ושוב מסייגת- לא מכירה אותך ואין לי מושג אם בכלל אני בכיוון.

ובכל מקרה רוצה לחזק אותך שאת רוצה ומחפשת קשר טוב יותר. לא אמורים לחיות בסבל.

בלי להרחיב יותר מדיי.

הבעיב מתחילה בזה שאני יודעת לאהוב מצויין.

משוחררת ופתוחה.

ממלאת את עצמי בתחומים אחרים.

מקווה שהטיפול עם אשת המקצוע יניב פירות שיתנו כלים להתמודד..

שאת יודעת לאהוב, משוחררת ופתוחה.

חס וחלילה, זה לא בעייתי בכלל. זה מראה שלא שם העבודה שלך.

מציעה לך לנסות להתבונן בנקודה הראשונה שהעליתי.

באיזה שלב בחייך הגעת למסקנה שאת לא אוהבת אותו ואין לזה סיכוי ביניכם? וכמה זמן את כבר מספרת לעצמך את זה?

נשמע לי, מהמעט מאוד שקראתי אותך בפורום, שיש כאן איזו תפיסה שהתקבעה, ושווה לערער אותה קצת כדי לאפשר למשהו חדש לצמוח.

שיש לך מישהו אחר בלב? עוד לפני שהכרתם?

אולי זאת ה'בעיה' אותה את מתארת בעובדה שאת יודעת לאהוב מצויין?

מה החזיק אותך עד עכשיו?

החזקתם לא מעט שנים והתקרבתם מספיק כדי להביא יחד ילדים.

מה קרה עכשיו שהפך ממש לבלתי נסבל?

לדעתי אפשר לחיות כשותפים רק כשהמצב נסבל (אני באופן אישי אעדיף להתגרש מאשר לחיות בערך)

אפשר למצוא משמעות בעבודה, עם חברות.

אבל צריך לשחרר באמת, נשמע שעצם הקיום שלו לידך גורם לך לסבל.

לא מכירה אותך ואותו. טיפול אישי לגמרי לעזור (וגם יכול לדחוף אותך לכיוון של גירושין).

ושגירושין זה לא אופציה מבחינתי.

והוא איש מיוחד במינו לא רוצה לוותר עליו

אבל לא במחיר של לוותר על עצמי.

אני לא סובלת לידו. לא כל הזמן

זה מגוחך לחשוב כך כי תכלס לכל בני זוג יש משהו שהם לא סובלים אצל השני וזה גלים ותקופות.

כל זה החזיק אןתי.

אצל כולם יש משהו שמפריע, שום דבר לא מושלם...

והדשא של השכן לא ירוק יותר.

אולי לחזור לזה וזהו...

תשאלי את עצמך האם את מוכנה להשלים עם המצב כ9י שהוא.

בלי עצות, בלי ניסיון לשקם או לשנות, בלי להלחם על כלום.

לקבל.

מה שלי עוזר זו שאלה אחת:

מה הייתי אומרת לו זו הייתה הבת שלי במצב ולא אני?

ריחוק גדול יותר.

החוסר יומיומי.

גם אם אני לא עושה כלום.

שנים של רצף של לידות והריונות גרמו לי להיות במצב של הישרדות ורק לעבור את היום ומותרות כמו זוגיות משגשגת או סיפוק היו מילה גסה.

עכשיו עצרתי כדי להתאזן והכל צף.

אני מודה שזה תקופות.

אבל כבר תקופה ארוכה שאין לי אוויר...

תמיד הייתי מתעלמת מזה ודוחה את זה בתואנות כאלה ואחרות.

כנראה  שזה מה שהשם גזר עליי🤷🏻‍♀️

ובואי נניח שאת אמא של עצמך, ואת רואה מגבוה את כל מה שקורה ביניכם,

את כל הפרטים, עד לניואנסים הכי דקים,

את תהומות העצב והיאוש, יחד עם התקווה לשינוי והאחיזה בקיים

מה את עונה לבת הזאת שלך? היא חייבת הדרכה.

להתפלל עליה בלי סוף

להעצים אותה במקומות הטובים שלה

וחומר לה בלי סוף שהיא בחרה הכי טוב שיכלה באותו רגע. שלא תשפוט את עצמה.

שתרשה לעצמה לכאוב, אבל לצמוח מהכאב.

שהשם לא שם אותה בנסיון הזה סתם.

שתשמח בכל הטוב ויש הרבה

שתעבור כל יום בפני עצמו.

ושיש סיבה למה היא ובעלה עמדו מתחת החופה.

שעדיף בעל שמעריץ ואוהב אותה עד כלות ומוכן לשנות ולהשתנות מבעל אלים ונרקיסיסט (נגיד)

כן אני עושה את כל זה מול עצמי

"אבל אני לא אוהבת אותו! לא אוהבת! האם נועדתי לחיות בלי אהבה?"

מה את עונה לה? (כמובן שאת לא חייבת לכתוב לי, אבל זה הקול שלה כרגע, כך נראה לי)

תתבונני בזה רק. זה מאוד מאוד כואב, אבל זה משחרר, כי את חווה לא רק את המצוקה, אלא גם את ההתבוננות מרחוק, התבוננות חומלת, התבוננות שמדריכה אותך איך לנהל את הרגשות.

מקווה שזה לא מציף מדיי. אני נעזרתי בכלי הזה המון, ועדיין נעזרת

אבל גם לא הולכת לשבור לאיש את הלב הטהןר שלו

ולהרוס את חיי הילדים שלי.

כי עד שהיא לא פתוחה את לא בבחירה.

את שמה את עצמך בכוונה במלכוד. בבית כלא.

חונקת את הנשמה ונועלת על סוגר ובריח.

את יכולה גם לצאת ממערכת הנישואים.

יש נשים שעשו זאת. נשים עם שמונה ותשעה ועשרה ילדים. בלי עתיד ובלי אופק ובלי גב כלכלי.

נכון, הן עשו זאת כי היה נורא בזוגיות, היה להן בעל בלתי נסבל, לא כמו הבעל שלך

אבל עדיין- הן היו חייבות, מוכרחות, לשלם את המחיר.

כל עוד את אומרת שבשום פנים ואופן לא תפרקי את הבית, את בעצם נשארת מתוך 9חד או אינטרס אישי, שזה גם בסדר.

אבל את לא בוחרת בו.

תבחרי בו כי הוא.

לא בגלל שהחלטת שאת נתקעת אתו ועכשיו צריך איכשהו להתחבר,בלית ברירה

ואת יודעת מה? בעיניי זה בסדר אפילו להגיד- אני בוחרת להישאר כבויה בנישואין, כי כרגע מפחיד אותי מדיי לפרק את הבית. אבל אני מודעת לעובדה שאני כבויה אתו, כי הוא לא מספק לי צורך בסיסי וחיוני של קרבה רגשית ומנטלית. זה לא כי הוא לא רוצה, אלא הוא לא יכול.

בהחלטה כזאת יש שחרור, כי יש בה אמת.

כל עוד במלחמה עם עצמך לא להיות כבויה, את רק תכעסי עליו ועל המציאות שלך.

ברגע שהשלמת לעומק עם החושך שאת מצויה בו,

תוכלי להאיר את הנקודות שכבר ישנן.

אבל על עוד תתעקשי שאת רוצה משהו אחר ממנו, את מתרסקת, וחבל.

יש נקודות של אור ביניכם, אני בטוחה, אבל המלחמה מונעת ממך לראות זאת.

תיכנעי למה שהמציאות מראה לך. אין טעם בלהלחם עד,זוב דם. זה רק מוסיף כאב.

זאת לא הודעה של ייאוש בעיניי, אלא קבלה עמוקה של מה שהמציאות של חייך עכשיו.

זה באמת לא כל כך משנה מה הביא אתכם להתחתן,

יותר משנה מה אתכם עכשיו, מה שקורה איתך עכשיו.

הרבה הצלחה יקרה.

בקבלת החושך יש רכות אחרת, שהיא פחות מדוברת.

הרי אנחנו תמיד נלחמים בחושך, נכון? חייבים להלחם בחושך.

אבל כשאנחנו נלחמים בחושך פנימי, בחושך שהוא חלק מחיינו,

אנחנו מוסיפים לעצמו הרבה פעמים עוד תסכול ועוד כאב.

אז מחזקת את ידייך פחות להלחם בו, בעצמך, באיך שהזוגיות נראית. יותר להתבונן. יותר להשלים, יותר להכניס רכות אל כל מה שחסר, אפילו חסר מאוד, אל כל מה שלא מושלם, אל כל מה שאין

זה ללכת לפעמים הפוך מהעולם החיצוני אבל בעד העולם הפנימי.

להיות בהקשבה מבלי לנסות להיאחז במשהו חיצוני שאולי סוף סוף יענה על המצוקה.

כי הרבה פעמים המצוקה נובעת מהרצון שלנו לחיות חיים אחרים, או עם בן זוג אחר

ככל שתתחברי יותר 9נימה ותסכימי אפילו להישאר במצב הזה עד המוות, ככה החלטות יותר רכות ויותר מחוברות לעצמך ינבעו מתוכך.

מכירה את המאבק

הלוואי שתצליחי למצוא את התשובות הנכונות 

כמו שאת יודעת היום שחבל שהתחתנת בלי רגש, מתוך תפיסה שגויה שמספיקה נתינה להוליד אהבה מאפס - יתכן שגם היום את מחזיקה בתפיסות שגויות, שבעוד כמה שנים תצטערי על ההשלכות שלהן.

אעצור כאן, כי לא ברור לי שדברים מעבר לזה יהיו נשמעים.

אני לא אומר שהמסקנה היא דווקא להתגרש, אבל אני כן חושב שכמה מהאמיתות המוצגות בשרשור, ראויות לבחינה עמוקה.

כמובן שגירושין הם טלטלה לכל בני הבית, אבל יש מקרים בהם עדיפה טלטלה שמאפשרת להתאבל ולקום, על פני מציאות של 'מחלה' כרונית. דוגמא מובהקת למציאות כזאת (שב"ה את רחוקה ממנה מאוד) היא מציאות של בית שיש בו אלימות או התעללות.

אצלך המציאות יותר מורכבת, הרבה יותר ובאמת קשה להחליט מה עדיף, אבל האם שחיקה שלך לאורך שנים עדיפה?

האם המסרים שעוברים לילדים, במודע או שלא במודע, עדיפים בהכרח על פירוק גלוי?

לפעמים אנחנו תמימים, אבל ילדים קולטים הכל ונוטים לשחזר דפוסי זוגיות שקלטו בבית. אם אמא לא אוהבת את אבא, גם בלי שזה נאמר מעולם, זה משאיר רושם. אם אמא מרגישה שהיא קרבן של המציאות, גם בלי שהיא מספרת את זה אפילו לעצמה, הילדים יקחו משהו מזה לבית שלהם.

את כותבת שאינך רוצה לפגוע בבעלך, שהוא טוב ואוהב אותך. האם אין פערים שנובעים מהמרחק בין העולם הרגשי שלו כלפייך, לעולם שלך כלפיו? נכון  שפערים אלו ואחרים יש לכולם, אבל פער כזה הוא וואחד פער.

מעבר לזה, את כותבת שהוא לא מודע, מה יקרה כשיום אחד הוא יהיה מודע? זה עלול לעלות, גם בלי שתתכווני לכך במוקדם ומאוחר ואז מעבר לשבר מעצם הדבר, יהיה שבר מהתחושה שבמשך שנים רימית אותו.

איני טוען שבהכרח ההחלטה הנכונה היא להתגרש, אבל כן חושב שראיה מפוכחת ומורכבת של המציאות על צדדיה השונים והמשמעויות הלא פשוטות של כל כיוון שתבחרי - תעזור לך להיות יותר שלמה עם כל החלטה שתקבלי.

שבכל מקרה אתה מכאיב לילדים, בין אם אתה נשאר ובין אם אתה לא.

ובדרך גם אתה סובל...

אף אחד לא יודע מה יפגע בהם יותר.

ובפירוש (בשונה ממקרים של אלימות, או שאחד מבני הזוג נרקסיסט וכד') בהחלט לא ברור לי כאן מה עדיף.

אני כן חושב שצריכה להיות מודעות למחירים של כל אחת מהאפשרויות, על מנת לקבל החלטה ממקום שמאפשר השלמה.

(והאמת, כיוון שאני מכיר אישית כמה שלא סולחים להוריהם על זה שנשארו בזוגיות בעיתית 'בשביל הילדים', חשוב לי להציף את הצד הזה, לעומת המוסכמה שתמיד טובת הילדים שההורים ישארו בין אותם ארבע קירות).

ולכן היא קרועה.

המקרה שלה הוא הכי כואב שיש כאישה, כי זו הבדידות שלך (שרק את סובלת ממנה) מול השלמות של הבית והילדים.

ולכן הנטיה לדחוק פנימה את הכאב היא ברורה.

זה הכי קשה, כי לו היה הבעל אלים, היה ברור לה שבגירושין היא עושה טובה גם להם.

אבל פה היא יכולה עדיין להעמיד פנים, וגם אם הם מרגישים שהיא בודדה- עדיין לא ברור שעדיף להיפרד.

לא נשאר רק להתפלל לבהירות הדרך

אבל @הסטורי פתחת לי כיוון מחשבה.

גם @שוקולד פרה. התייחסת לזה

אוחי הגיע הזמן לבחון באמת את כל הצדדים בצורה אמיתית וכנה כדי לבחור הכי נכון.

שהדבר הכי גדול ונעלה הוא לאו דווקא

התוכנית המושלמת שיש לכל אחד בראש.

אם שני בני אדם מעריכים

ויש להם לקות מסויימת ביצירת הפתיחות.

הזוגיות ביניהם היא דבר גדול וחשוב

ויש בזה משהו יפה שלמרות הקושי ביחד

אם הכל טוב וחמוד ופתוח ומאושר.

אז אתה כבר לא יודע אם השני פה בגלל שכיף לו.

וככה אתה יודע שהשני פה ומתמסר גם אם לא כיף לו ויש במאמץ גם מימד של זוגיות אמיתית.

אני כותב כי גם כשהייתי נשוי היה לנו אתגר מסויים שבמשך שנים הקשה.

ועם זאת אני כותב בתור גרוש.

כשהאתגר נהפך בדמיון לחוויה.

כמה היה לי קשה, ולמרות הכל הקשר החזיק מעמד. והיה ביחד נעים. יש בהתמודדות משהו אצילי.

מעין נסיון שמראה שהקשר קשר גם אם לא הכל הולך כמו שרצינו.

ומדגיש את הייחודיות שלנו.

שאנחנו כן מצליחים להמשיך.

במקום שאחרים היו נשברים ומוותרים.

ומחפשים את הנוחות של עצמם.

אצלי היחס של "לאחדשה" לקושי מעורר השתאות והערכה.

בעניין עם אופציית הגירושין.

האם להשתמש בה.

אז קודם כל תדעי שמהנסיון שלי לא קלי קלות למצוא אני רואה את הפערים

של המרחקים, של מוסדות הלימוד של הילדים שמאלצים אותך לחיפוש באיזור מסויים.

כל גרושה עם 6 ילדים חושבת שהיא תמצא רווק

והוא יעריך אותה בדיוק התחילה איתי גרושה כזו לאחרונה.

והיא בטוחה שה' יעזור לה.

וזה נפלא ומדהים. אבל תחשבי שהאתרים מלאים ברווקות בנות 40, ולמה שרווק יקח גרושה + 6 שהיה לה בעל שפרנס אותה והכל

והיא החליטה שמגיע לה קשר רגשי.

זה מה שיצא לי השבוע.

ואני מניח שכל אחד אומר לעצמו בראש.

אני אשקיע בה, והיא אחרי כמה שנים תגיד

שאני לא מספק אותה רגשית.

ולך תדע מה היא תעשה..

בפורום כולם מאחלים ונחמדים.

בפועל אני מעריך שיהיה קושי בשיווק של הסיפור.

עם זאת,

בעניין של לא לחסום את החשיבה.

אני רואה יתרון.

כי לדוגמה משכירות 🏡 בית .

אם אתה מחליט אני ממשיך בדירה השכורה

היא מעולה בשבילי.

אז אתה במתח מה יהיה אם המשכיר יחליט הפוך, ואם הוא יחליט להעלות מחיר.

לעומת זאת אם ראית אפשרויות נוספות להשכרה באיזור.

אז אתה יותר רגוע לקראת סוף החוזה

למרות שאתה מעדיף להמשיך.

כי אתה יודע שאם הוא יחליט שאתה לא ממשיך

יש לך אפשרות אחרת.

ואם הוא יחליט להעלות מחיר, אתה ישר אומר לו "יש ברחוב הזה להשכרה במחיר נמוך יותר"

הנה מודעה.

ואז אתה רגוע מפני העלאות מחיר.

המשל לא הכי דומה.

אבל. הרעיון של לנטרל את הפחד מהלא נודע

ולהיות קצת במודעות. אפשר להעתיק.

רוצה להתייחס.

עניין המלחמה על הזוגיות היחודית זה מה שהחזיק אותי מהתחלה.

תמיד שמתי את האהבה במקום קטן ולא נחוץ

כי יש כל כך הרבה טוב אחר

כי יש לי פה תפקיד

כי למרות הכל אנחנו צומחים וגדלים ומתפתחים. ולומדים תקשורת ומתקדמים וגם מתקרבים.

אני כן מחדדת לעצמי, יש אינטימיות רגשית. מצאנו את הנישה של הביחד שלנו. זה לא שהכל רע וגרוע.

מצד שני הדחקתי את הלב הזה (בגלל במון דברים, פגיעות, טראומות, נסיונות, חינוך, עצות כאלב ואחחרות. אני לא מסירה אחריות ואני מאמינה באמןנה שלמה שזו הייתה דרך מדוייקת ורצון השם)

ופתאום הלב רוצה. ומותר לו נכון?

אז אולי לא?

אולי צדקתי ועדיף להדחיק לפינה ולהסתדר?

אלו מקומות שאני אדייק בטיפול בעזרת השם

ומקווה ומתפללת לבהירות הדרך...

נניח ואופציית הגירושין עולה על הפרק.

זה לא בריחה?

מי אמר שככה יהיה לי יותר טוב?

האיש הזה, המתוק כל כך באמת יש לי ככ הרבה טוב לומר עליו מתייחס אליי כנראה כמו שאף גבר לעולם לא יתייחס.

הוא פתוח לקבל וקשוב ומאפשר.

אני הרי מחפשת אהבה מהצד שלי.

מי ייקח אותי בכלל, גרושנ עם בלי עין הרע ילדים?

השאלה שלי,

זה כמו מבוך ממולכד.

כל בחירה הרת גורל קריטי משמעותי

וגם הבחירה באושר שלי כביכול מגיעה מראיה חד צדדית ומוגבלת כי אין לדעת מה יהיה אחר כך.

חוץ מזה שלא באמת מצליחה לחשוב כל הצעד הזה שבאמונה ובתפיסה שלי אמור להיות חריג למקרים באמת של חיים ומוות.

זה לא באמת המצב (אני לא חושבת..)

מה גם שזוגות שכן חיים באהבה דו צדדית גם נתקלים בהרבה קונפליקטים גורליים.

אז לי יש פחות מזה, נגיד.

גם כאילו זה קצת צרות של עשירים אולי?

לא יודעת.. מי שיש לו מה להאיר אשמח

את אשה של חזקה שנלחמת על המשפחה

ומתמודדת עם חסך הרגשי מצד בן הזוג

אל תתפתי להתרגש מכל מיני כאלה

שהכל זורם אצלם. וכל דקה עושים שחנ"ש.

אז איפה הם מתמודדים?

איפה הם נלחמים בעצמם למען הזוגיות?

לא יודע. אני איתך. לא מאמין להם.

ומקדש את הקושי ואת ההקרבה והמסירות והוויתור.

וגם אני רואה את הצד השני את הגרושה המבוגרת

שפסלה אותי על זה שהיא לא שומעת אותי.

כי יש לה בעיות שמיעה במקום לעשות מכשיר

שמיעה. והיא מודעת לצורך שלה.

מאוד קל לחיות בחלום הזה שיבוא מישהו וירצה אותי

ויעשה בשבילי את העבודה. ויקבל אותי כפי שאני.

בלי תנאים, למרות כל הנתונים. ויש הרבה שנהנות

לחיות בחלום הזה המון שנים.

המון לבעיות של אחרים ובכך מקטינה את הקושי שלך.

כמו האמירה שלכולם יש קונפליקטים ושזה צרות של עשירים ושלכולם לא הכל מושלם.

אם לא טוב לך, אז לא טוב לך, את יודעת הכי טוב מה את מרגישה ואיפה הלב שלך.

לא משנה מה ואיך אצל אחרים, בטח ובטח כשאין לנו באמת מושג מה קורה אצל אחרים.

תתחילי מלתת מקום לקושי שלך בלי להקטין אותו.

הקושי של להיות באמצע, שגרוע אבל אולי לא גרוע מספיק כדי לפרק משפחה.

הקושי של הכל לכאורה טוב, אבל לא טוב לי באמת, ואנשים שהכי יקרים לי ישלמו מחיר רק כי לי לא מספיק טוב.

לדאוג לאושר האישי שלך על חשבון האוהבים שלך.

זה מאוד קשה.

ולכן יש הרבה קולות שעוצרים אותך ומנהלים אותך.

כמו קולות של הקטנת הקושי, הפחד לפגוע בילדים, בבעל.

לא משנה מה תבחרי. זה בסדר.

האושר שלך חשוב מספיק.

הילדים יחוו טלטלה אבל זה לא סוף העולם. עם לווי נכון הם יתחשלו. ובטח הבעל.

אני לא כותבת לך כדי לעודד אותך להתגרש, כדי לפחות לתת לך את המקום לחשוב על זה ולצאת מהמלכוד והמחנק של אני חייבת להתמודד עם הקושי איתו כי אין אופציה אחרת.

אני גם חושבת שהשוואה בין האהבה הלא מספקת שלו לאהבה דמיונית של גבר אחר שקיים או לא קיים, לא נכונה.

ההשוואה צריכה להיות בין להיות איתו לבין להיות לבד.

זאת החלטה שהמחיר שתשלמי על זיוף גבוה יותר מהמחיר שתשלמי על לאבד את הנישואים עם כל מה שזה כולל.

(כתבת יותר טוב ממני את מה שכתבתי מתחת)

שבאופן אישי גם לי מאוד קשה להרגיש אהבה מבעלי, לא משנה כמה ובאיזה דרכים הוא מעריף.

אבל אני יודעת שאצלי זה זה יושב על חוסר באהבה עצמית, בערך עצמי ובמקום לא טוב שאני נמצאת.

וחשבתי לא פעם על גירושין מכל מיני סיבות.

אבל אני יודעת שלא משנה מול איזה בעל אהיה. זה משהו שורשי שתמיד יפגוש אותי.

אז שמתי את הבעיות הזוגיות רגע בצד, ויש.

ואני רגע לוקחת זמן לטפל בעצמי, וכשאצא מתקופה ארוכה שהחלישה אותי, אבחון מחדש את הזוגיות.

אני לא יודעת מה המצב אצלך, ולא רוצה להשליך מהמקרה שלי, אבל נקודה שכדאי לבחון. האם הבעיה לגמרי מולו, או שזה משהו שכנראה תפגשי בכל מערכת יחסים (גם מול עצמך).

מספיק להיכנס לפורום זוגיות ב או גרושים בפורום ערוץ 7 ולהבין שההתמודּדות לא פשוטה ואם אין מוצא אחר מתגרשים. כי באמת זה להחליף התמודדות בהתמודדות אחרת פעמים שיותר מורכבת.

אישית אין לי מה להוסיף

נראה שאת מאוד מודעת לתהליכים שאת ומשפחתך עוברת, ואת נמצאת בתנועה חיובית ועשיה וזה נפלא.

לפי מה שכתבת התחלת טיפול תני לו את המקום והזמן.

היות ואת מעריכה את בעלך המשפחה הילדים והתא המשפחתי חשוב לך ואת משקיעה כדי להחזיק,

ואת לא מעוניינת להתגרש פשוט תמשיכי לעשות את מה שאת עישה ממילא.

תשקיעי בעצמך שיהיה לך טוב מאוורר ןשמח, אם יש מקומות שהבעל משתלב בהם ספונטני או יזום מה טוב.

הייתי בוחן את האמונות המקדימות המגדירות מה היא אהבה לפי תפיסת עולמך? האם זוגיות יכולים להיות מבוססים על הערכה-שזה דבר מדהים, אבל בלי רגש אהבה.

זו התמודדות לא פשוטה ומאתגרת

בה הילדים יגדלו יתחתנו ויהיה לכם יותר זמן לפנות לעצמכם

הם יודו לך על זה שהחזקת את הבית גידלת וחינכת אותם ומצאת את הדרך לשלמות עצמית זוגית והורית.

"ניסיון זה כמו נעל עקב,כואב אבל מגביה"

יגדלו הילדים ויישאר ריק

לכן רוצה לעבוד עכשיו.

והבירור הזה בהחלט מקדם אותך.

יתכן ואת צודקת, בהחלט ממש לא בטוח שתמצאי מישהו אחר. השאלה המשמעותית אם המצב הנפשי שלך עכשיו, כפי שתיארת בהודעה הפותחת: "אני מחזיקה מהמעט אוויר שנשאר לי וגם זה במלחמה יום יומית...", עדיף על לבד.

לא התנסתי בזה, אבל מכיר קצת מהתמודדיות כואבות אחרות - בעצם זה שיוצאים מהאין ברירה לוקחים את עצמינו בידיים - יש יותר אוויר, גם אם עדיין המציאות אינה אידיאלית. במציאות שלך - כל עוד שאת בראש שגירושין אינם אופציה - את לכודה תודעתית במציאות אליה נקלעת. ברגע שתבחני את האפשרות ברצינות, על מכלול יתרונותיה וחסרונותיה והחלטת שהמציאות הנוכחית על כל מורכבויותיה וכל הטוב שיש בה, עדיפה על הלא נודע - את כבר הרבה פחות במיצר, את החלטת שאת מעדיפה את המציאות הזאת. כעת כדאי להעצים את הטוב שבה.

כל עוד שמבחינתי 'גירושין לא היו אופציה' הנושא נשאר במלא כאבו, גם כשהיא התנצלה בכנות, גם כשהיה לי ברור שהיא מבינה שהיתה צריכה להתנהל אחרת, גם כשהעניין עובד גם בטיפול זוגי וגם בטיפול אישי. אדם חכם אחד אמר לי, שאני צריך להחליט שאני בוחר בה כמו שהיא. אבל כל עוד שאין אפשרות אחרת - זו לא באמת בחירה.

רק כשגירושין נהיו אופציה, רק כשהאפשרות והמשמעויות (הכואבות מאוד שלה) עלתה לדיון, הצלחתי להגיע לאיזו שהיא בחירה אמיתית ולאיזשהי השלמה אמיתית שזו אשתי שאני רוצה בה במאה אחוז, על הדבש (יש הרבה מאוד) ועל העוקץ (עדיין, לסלוח ולשכוח לגמרי לא הצלחתי. מקווה בעז"ה שגם זה יגיע).

איני יודע איך תקראי את הדברים, ההתמודדות שלנו אינה זהה וברור לי שהאהבה היא חלק גדול ממה שהחזיק, גם כשהגענו ממש לכעס וימים שלא מצליחים לדבר כי כל דיבור דורך על הכאב.

בהצלחה רבה

"למה מלחמה?"

כלומר, נגיד שאת עכשיו בקונפליקט פנימי. למה הוא מיוצג כמלחמה?

יש מצב נתון. לא צריך "להילחם" מולו.  צריך להיות יותר את בסיטואציה. לא חייבים מחר בבוקר להתגרש אבל גם לא צריך "להילחם" מה ששותה לך את האנרגיה והאוויר.

הקונפליקט או כל מילה פוליטיקלי קורקט אחרת שלא תקרא למצב הזה שותה את האנרגיה בדיוק כמו מלחמה.

או שלא הבנתי נכון

כי בעצם יש שני מכלולים אצלך בנפש שרוצים שני דברים שונים ועסוקים בלהילחם אחד בשני. ואת ספקית האנרגיה של שניהם.

יש מכלול אחד שרוצה את הזוגיות הקיימת מכל מיני סיבות שבעיקר מרגישות לי כמו כיווץ בבטן, ומכלול אחר שרוצה דברים אחרים. העניין הוא בגדול להפריד בניהם כדי שלא "יריבו אחד עם השני".

הרגשת כיווץ? מותר להרגיש אותו. לא צריך לחשוב מהר מהר על הצד השני של אני אמורה לאהוב אותו והוא בעל טוב. הרגשת רצון להתגרש? בסדר. הרגשת. להיות שם באותו רגע בלי לחשוב בכלל על הצד השני בסיטואציה.

הוא היה טוב אלייך? מעולה. תהני מזה עכשיו ותנשמי את זה לבטן. בלי לחשוב רחוק מדי על הצד הנגדי ועל הקונפליקט שלך מולו.

יכול להיות שבסוף תחליטי שאת הולכת על כיוון מסויים, ואולי לא. אבל בינתיים את חיה חיים סבירים ולא נמצאת במלחמה.

השאלה איך מתקדמים?

מאי נפקא מינא?

עכשיו תנסי לכתוב על נייר או על קובץ טקסט כל גורם בנפרד. לתת לו רק את ה זמן שלו.

רק- זה שאת רוצה להתגרש וכל הסיבות לזה

רק - כל שאר הדברים עם הבעל

רק - המשפחה

יש חלוקות יותר מתוחכמות של גוף מול נפש וכו'. אני אוהב לעשות את זה אבל זה שריטה שלי. 

ברגע שכל משתנה במערכת יתחיל לדבר, בשקט, בלי שהאחרים הקרציות יתפרצו לדבריו - הגוף שלך ירגע. זה לא ישנה שום דבר חיצוני אבל יתן לך בהירות פנימית.

אבל אני חושב שהנפש שלך זה דבר האבד.

(ולא חייבים לכתוב על נייר, בשביל זה יש מקלדת).

על חמותי אני שרופה קשות

את יודעת להגדיר ככותרת מה את מחפשת?

האם זה איך לייצור אהבה?

או איך לחיות בלי אהבה?

מועדים לשמחה

ויש לי כמה דברים לוצר

1. לא מתגרשים כי חושבים שנמצא אהבה אחרת. כי אולי לא? מתגרשים כי עדיף להיות לבד צאשר במצב הקיים

2. את מתארת יציאה מעבדות לחירות כזה אחרי רצף של הריונות והנקות. הגיוני לי שפתאום את מרגישה שאת רוצה לחזור לעצמך מה שנקרא, והצרכים הרגשיים שלך עולים וצפים אחרי שנתת מעצמך ככ הרבה שנים. מעין - הגיע הזמן שלי לדאוג לעצמי

3. מה זה אומר לא אוהבת מבחינתך? מה זה כן אהבה? מה ניסית לעשות כדי לשמור על זה? את לא חייבת לענות על זה פה כמובן. אבל בעיניי, יש מעין מעגליות כזו בקשר בין בני זוג. בהתחלה זה מלהיב להתחתן, יש פרפרים (אמורים להיות לפחות) והמשיכה הפיזית תופסת מקום.  בהמשך זה משתנה עם ההריונות והלידות והמקום הרגשי מתפנה לילדים בעיקר, ולהקמת המשפחה ביחד עם סדרי עדיפויות שהשתנו וזה השלב שבו נוצרים גם קונפליקטים וריחוק לעתים עם ההריונות הלידות גידול הילדים הקטנים והשחיקה והעייפות. זה השלב שבו אמורה להתפתח גם חברות עמוקה שמבוססת על תקשורת בריאה והנכחת צרכים רגשיים.

כשהילדים כבר גדלים יותר, זה השלב שאמורים להנות הכי הרבה מהזוגיות. זה שילוב של החברות העמוקה והניכרות הטובה שלנו אחד עם השנייה. הרגשה של מקום בטוח. ישנים יותר, יש יותר מקום לפיתוח אישי והקרבה היא ממקום בוגר יותר ועמוק.

אצלך נשמע שאת כל הזמן בספק לגבי הקשר שלכם ושדי חרצת את גורל הקשר. עם זאת אני מאמינה גדולה בהחייאת הקשר אם יש רצון ומוטיבציה.

אני מאמינה שאינטימיות רגשית ה דבר שעובדים עליו ולא נוחת עלינו מהשמיים כמו בסרטים ואז חיים באושר ועושר. לכל זוג יש תקופות של ריחוק וקרבה וזה בריא כי אנחנו לא רק זוג אנחנו גם אינדיבידואלים שחווים דברים. החכמה היא להצליח להתקרב ממקום שמביא את הצורך הרגשי בצורה שתגרום לצד השני להיענות לו ולקחת את השקוג האישי למקום זוגי של ביחד ולא לעומתיות. אבל בכל אופן קטונתי מלהגיד מה מתאים לך במצבך האישי. אני חושבת שהברור הזה שאת עושה הוא חשוב כדי שתצליחי לבחור. וכדי להצליח לבחור, צריך קודם כל לדעתי לצאת ממצב קורבני תודעתי שבו אנחנו נתונים בסיטואציה שאין איך לצאת ממנה כי תמיד יש איך. גם אם לבחירות שלנו יש מחיר, הבחירה קיימת. וגם לבחור לשלם את המחיר זו בחירה. וגם לבחור לנסות להישאר ולשפר זו בחירה.

4. חוזרת שוב רגע למעלה - תקשורת זה באמת אחד הדברים שהכי מקדמים את בניית הזוגיות בעיניי. ברגע שאני פועלת ומתקשרת ממקום של חוסר שהמילוי שלו נמצא רק בידי אדם אחר - אני לא אדם בחירי בהכרח, אלא יותר נפעלת מהחוסר שלי כמו אדם צמא שתר אחרי מים. וזה לא בהכרח דבר טוב כי זה יכול לגרום להחלטות אימפולסיביות בתקווה שהחוסר יתמלא על ידי אדם אחר ואז להתאכזב. וכידוע, אין בני אדם מושלמים. האמת היא, שאת יכולה להיות אישה מאוד שמחה ומאושרת גם אם לא כל ציפיותייך בזוגיות נענו כל עוד את יודעת שזה בבנייה ושיש עם מי לדבר ושזה לא הדבר היחיד שמחייה את רוחך.

השאלה היא האם באמת החוסר שלך נוגע רק לזוגיות שלא מתקדמת ומספ-ת מענה, או שזה משו עמוק יותר שמשתחזר בזוגיות הזו אבל לא בהכרח קשור אליה

בכל אופן, מקווה שהשם ייתן לך בהירות הדעת ותעשי החלטות נכונות ומושכלות❤️

אבל קצת מוזר לי המסקנות שיצאת איתן.

למשל לגבי הגירושין זה בדיוק מה שאמרתי, שלא מתדרשים כשי למצוא משהו אחר בחוץ.

כנל לגבי גורל הקשר, זה בדיוק מה שאני מחפשת לשנות, לא חרצתי שום גורל.

התחתנתי ככה מהתחלה. שום פרפרים מהצד שלי. זה היה הדבר הנכון לדעתי אז. (גם אם זו טעות כשלעצמה, זה עדיין היה רצון השם, מאמינה בזה בלב שלם.)

האמנתי בנתינה מולידה אהבה  שככה חינכו אותנו.

הייתה שם גם קצת בריחה, לא נכנסת לפרטים.

לא הכל רע. ממש לא.

ואלו דברים שאני מעיזה לומר בקול רק בתקופה האחרונה. תמיד ניסיתי לשכנע את עצמי שהנה רק יקרה זה, או רק נעשה ככה,  ולא ארגיש ככה. או שזה נורמלי. או שלכולם עובר שלב ההתאהבות אז אני בסדר.

ומסתבר שלא. אז אני דווקא מעריכה את עצמי שמודה על האמת..

גם עשינו דרך. קשה ארוכה, מייגעת אפילו.

היום הרבה הרבה הרבה הרבה יותר טוב בכל התחומים. תודה להשם.

לכן אני נשארת. לכן אני עובדת.

ולכן אני מחפשת דרכים להשלים את הפאזל, שהלב יהיה שמח.

בלי שהשכל יצטרך למנות לו כל פעם למה כדאי לו.

אומרת שוב. אני לא אשה שתולה את אושרה בזוגיות הזו. אני צומחת מתפתחת ומלאה בתחומי עניין ועיסוקים ודברים שעושים לי טוב.

יש לי עוד דרך בטיפול ,אולי אנבור מספיק ואמצא משהו שחוסם.

אבל בגדול אני יודעת לאהוב, יודעת חאהוב מצויין אין פה איזשהו חסם רגשי. אני נכנסת פה לנישה שלא מעוניינת, זה בגדול.

א. גירושין זה במצב שאין ברירה ולהשאר לבד כל החיים עדיף מלהישאר בקשר זוגי שהיית בו. שאני ואב ילדיי נפרדנו ידעתי בלב שלם שגם אם לנצח לא אמצא אהבה חדשה ולא אתחתן שוב זה עדיף מאשר להשאר בזוגיות הזו

תשבי ותעשי חושבין אם זה המצב . בית שהוא בית בריא עם גבר טוב לא שווה לאבד במיוחד לא בדור שלנו.

ב. אהבה זה לא הכל הרבה פעמים גבר שמעריך וזוגיות בריאה אינטימיות רגשית הרבה יותר חשובה וגוברת על כך

אחרי המעשים נמשכים הלבבות..אני היית משנה תמיינד בראש מאני לא אוהבת ל-אני אוהבת ולמה

רק כדי חסבר לך תאוזן אם תשאלי את אב ילדיי אם הוא אוהב אותי הוא יגיד לך כן ואם תשאלי אותי אז כן אהבתי אותו ובכל זאת נפרדנו כי אהבה לא יכולה להחזיק לבדה בית..

ג. מציעה לך ללכת לרב צדיק שישפוך לך אור טיפה..ברכה לא תזיק אף פעם

ד. תתפללי על זה בהדלקת נרות כוח התפילה של האישה הוא אדיר!

מאחלת לך החלטות נכונות ושתצליחי לחיות בשלמות עצמית וזוגית

תפילות נשפכות פה אינסוף יקירה..

רק אהבה לא יכולה להלזיק בית , זה בדיוק מה שהחזיק אותי 9 שנים פה.... זה היה התירוץ הראשון שלי...

אני אוהבת אותו, ברור. לא אהבה רומנטית. אכפת לי ממנו הוא יקר לי והןא איש מיוחד ומדהים אחד בדור ממש. לא מגזימה.

גם אם אספר לעצמי אחרת, הלב מדבר בעד עצמו.

יש חוסר מהותי וקיומי

להתעלם מזה רק יחריף את הבעיה... אני מחפשת  לפתור, מהשורש.

לא חושבת שיש פה פיתרון.

זה להסתפק במה שיש וללמוד לחיות בלי...

כל השרשור הזה

לא מחכה למפגש איתו

לא חסר לי

הוא נעדר מהבית שבועיים לאחרונה, הרגשתי הקלה

התקשורת איתו הרבה פעמים קשוחה (זה עניין אחר, פעם תליתי את ההרגשה שלי בעניין התקשורת אבל זו לא הבעיה..)

לא

אוהבת

אותו.

לא כמו שצריך בין בעל לאשה, בין שני חצאים.

לא כמו שטבעי בין בני זוג

אני לא מחפשת פיתרון של נסיכות דיסני

אני לא חיה בסרט של אביר על סוס לבן ועלמת חן שמחכה שיציל אותה מכל הבעיות שלה.

בהתחלה זה הציק לי נלחמתי לשנות את זה. הנעתי תהליכים מטורפים לא מתכוונת לפרט זה וגם זה כבר נושא אחר.

ואז העומס של הילדים שזה היה ממש צפוף *שבדיעבד הבנתי שנבע מהצורך שיהיה מישהו שאני מרגישה שאוהבת בלי תנאי גם עם כל הקושי שזה מביא..

ןאז מצאתי את עצמי חושבת.

אין פה זוגיות.

היב לנו נח לחיות אחד ליד השניה בלי להפריע.

כל אחד שתק על מה שמפריע לו באחר שיהיה שקט ושלום.

זו לא זוגיות. זו לא אהבה.

מהצד שלו כי הוא לא איש תקשורתי וורבלי, אפילו תקופה חששתי שעל גבול האוטיזם..

אחרי שנלחמתי שזה חשוב (היה צריך להסביר לו למה לשבת ולדבר סתם על נושא שהוא לא דברי תורה זה לא ביטול תורה, דוגמא כדי להבין את הסיטואציה) ואחרי שהוא למד איך, האיש ממש לא ידע.

רואה שזו לא הייתה הבעיה.גם כשיש שיח, הוא מעיק עליי. לא מחכה לזמן איכות איתו מכריחה את עצמי להיות בחברתו. יש לי עוד הרבה מה לפרט זה לא המקום.

מסכמת מה שאמרתי כבר מהתחלה.

לא אוהבת אותו, אהבה רומנטית של בני זוג...

בעמימות אז לא ככ הבנתי למה את מתכוונת

אני חושבת שבמקרה כזה המחשבות שלך על גירושין לא מופרכות בכלל.. נשמע מאוד קשה לחיות ככה. במיוחד שהוא חי בעולם אחר. והאמת במקומך לא חושבת שהייתי נלחמת. לא עם עצמך ולא מולו. את מבינה שיש פה משהו לא תקין, תמשיכי לבנות את עצמך עד שתבשיל ההחלטה מה לעשות.

רק טוב בעז"ה❤️

זה נוגד את כל מה שרני מאמינה בו.

זה ישבור אותו לגמרי.

זה ישבור את הבית ואת הילדים

מצד שני גם אם להשאיר את המצב ככה בסוף זה ייגמר רע.

אוף קיוותי שאני לא היחידה  ושאפשר לחיות ככה באיזשהי צורה.

תודה מאמוש❤️

את עומק השבר שלך?

עם כל הכבוד ללב שלו, אני חושבת שאת צריכה גם להתמקד במה שטוב לך.  להקריב את החיים הרגשיים שלך זה גם לא טוב. וגם את סובלת. וגם הלב שלך נשבר.

אם את מרגישה שאת יכולה לסחוב ככה - זה רק את יודעת. אבל להקריב את עצמך ככה, אני לא בטוחה שזה הלכתחילה.

אבל הדבר הראשון שהייתי עושה במקומך זה לשים את זה על השולחן אחרי שאת מבינה שזו אופציה ריאלית  

הוא יודע שיש פער בין הרגש למעשים שלי

בין מה שהייתי רוצה למה שקיים

יודע וזה כואב לו והוא משתדל לפרגן לי כמה שיותר מרחב ופתרונות..

גם הדואליות הזו לוקחת המון אנרגיות

את לא צריכה להיות מגעילה, אבל גם לא לשחק אותה מה שאת לא. 

פעם הייתי בכח עושה דברים.

היום אני מוצאת את האמצע, לא להרגיש שקרנית.

(רק תשברי פסקאות שיהיה נעים לקרוא אותך)

שאלה שעלתה לי ממה שכתבת: יש קשר בין המצב שלכם לבין המקום הרוחני שלו/ שלך? תיארת למשל את הקושי שלו (בעבר?) לדבר דיבורים רגילים כי זה "ביטול תורה", או את האמונה שאיתה הגעת לנישואים שאהבה תבוא מנתינה, או את הפער שאת מתארת בין המוח ללב.

נשמע שיש פה הרבה משקל של עולם רוח שממנו אתם באים ושממש משפיעה על ההתנהלות שלכם אחד לשני ולגישה לחיים.

מעלה שאלה- אולי מתוך אמונה במרכזיות של התורה הוא לא רואה מספיק ערך בקשר איתך? או שהוא לא רואה מספיק ערך בלטפל בחסימות נפשיות שיש לו שקשורות לקשר בניכם?

האם את אולי לא מספיק מוכנה לעמוד מול עצמך בכנות בשם האחיזות באמונות מסויימות?

וכן הלאה...

כותב בענווה ובזהירות.

שהכל ילך רק לטוב❤️

מועדים לשמחה.

מעלה פה כמה נקודות:

1. ביהדות יש עניין של משפיע ומקבל, כשבזוגיות האיש בעמדה משפיעה כלפי האישה, ונניח האישה והאיש הם משפיעים מול הילדים שלהם.

לעניות דעתי, עבור המשפיע, למשל איש כלפי אישתו, הורים כלפי ילדיהם, נתינה מולידה אהבה.

בזוגיות, עבור לא מעט נשים שנותנות בזוגיות ממקום שהוא ריק (אישה משולה ללבנה שמחזירה אור *אחרי* שהיא מקבלת את הארת החמה)

נתינה כזאת היא מרוקנת, היא סיזיפית, היא מולידה מרירות ותסכול. היא לא מדוייקת.

ומה שכן מוליד אהבה זו קבלה מהאיש, וקבלה של מה שאת רוצה לקבל (הרבה פעמים נשים לא ממש יודעות למה הן זקוקות, ומה הן רוצות בכלל, ואם הן יודעות הן מרגישות מוגזמית ולא ראויות <גם שישטוף="" כלים="" וגם="" שיהיו="" לגמרי="" נקיים="" וגם="" כיור="" נקי?="" אין="" סיכוי=""> ובמצב כזה לרוב גם נתינה שתהיה, לא תמלא ותשמח באמת.

ככל שאישה יוצרת כלי ויודעת מה היא רוצה ומה נכון לה, ומכוונת את בעלה להעניק לה את שהיא זקוקה לו (כמו בעולם ובאינטימיות הפיזית) גדול הסיכוי ששניהם יתמלאו בשמחה ובסיפוק. כי בסופו של דבר גם האיש כשהוא מרגיש שהוא הצליח להעניק לאשתי ולהיות משמעותי ומשמח עבורה מגיע לשמחה שלו).

ולכן, אם את לא במקום הזה של קבלה שמולידה אהבה, ועוד יותר של קבלה מדוייקת, מתוך אמונה שה' שם אתכם יחד והוא יכול להעניק לך את מה שאת זקוקה, ממליצה לנסות את הכיוון.

[מסייגת את דברי בכך שזו קריאת כיוון רעיונית וכללית, כדי להוריד את הדברים למעשים מכוונים בפועל צריך בדרך כלל הדרכה והכוונה]

2. לגבי טיפול. גם אישי וגם זוגי, טיפול טוב אמור לפתוח לך שערים אלייך. להבין מה בעומק גרם לך להתפשר או לוותר על משהו עמוק כל כך שאת זקוקה לו, מה את מחפשת, ומה את מנסה לרפא.

בסופו של דבר באופן לא מודע אנחנו שוב ושוב משחזרים בחיים שלנו בלבושים שונים את אותם מקומות שאני זקוקים בהם לריפוי:

אהבה לא מושגת, ויתור עצמי, מקום שבו דרסו אותנו, ריצוי, מקום שבו אנחנו לא מצליחות לקבל את צרכינו ועוד ועוד.

בטיפול או בעבודת עומק טובה תגלי עולם שלם ומלא ומרתק שמתקיים בתוכך, ויאפשר לך להבין וללמוד דברים חדשים.

לבדוק שוב אלו פחדים ואמונות כרגע מנהלים אותך, והאם הם באמת נכונים עבורך.

להרשות לעצמך להרגיש באמת את הכאב והבדידות, להיות אישה, נוכחת ומרגישה בחייך, ולא בחיים חיצוניים של השרדות תמידית.

ולכן אם את כבר בטיפול ממליצה להתמסר למסע הזה ולראות לאן תגיעי, מה תביני על עצמך, ומה תבחרי...

כנל גם בטיפול זוגי יכולים להתגלות דברים מרתקים.

3. אני מאמינה שמזווגין לו לאדם לפי מעשיו, וממש כמו שאמרת בחרת דווקא באיש הזה כי יש דרך שאת (וכמובן גם הוא) יכולים וצריכים לעבור בדיוק זה עם זו.

ובמקום שבו יש לו בליטה או חסרון, יש לך מקום שצריך בדיוק אותם כדי לצמוח וכן להיפך.

ולכן, העבודה האמיתית שה' מבקש מאיתך היא לעשות עבודת עומק ולהבין מה קורה שם בתוכך שהביא אותך למצב הזה, ומה הריפוי שאת מבקשת בתוכך.

בהמשך לזה וגם לסעיף 1 יש גם דינמיקה זוגית בין איש לאישה שהיא מבריאה ומקדמת ויש להיפך. כי המנגנון עובד כך שמה שלא בתהליך של צמיחה בתהליך של תסיסה, ושל הפעלת המקומות הכאובים עד שיבשילו להתרפא.

4. תפילות. לה' שיפתח את עינייך ואת ליבך, שיעזור לך להבין מה הוא רוצה, להגיע לשליחים נכונים ולעשות את הדבר הנכון, בטוב בחסד וברחמים בלי דרכים קשות ועקלקלות שאנחנו לעיתים בוחרים בהן...

גם מול השי"ת תרשי לעצמך לבקש הכל לפרטי פרטים, טוב וחסד לילדייך, ויציבות ושלום ואהבה לעצמך וכו. כך מכינים כלים לשפע שהוא מרעיף בחסד אין קץ.

זאת המציאות

השאלה אם את רוצה להישאר כך לעולם?

תשאלי את עצמך אם את סובלת והאם לא עדיף לבד?

איך היית מייעצת לחברה או לבת שלך אם היתה במציאות כזאת?

את גם לא יכולה לחזות את העתיד, יכול להיות שבסוף הוא יתגרש ממך (בעיקר לאור המציאות שאת מתארת, מה את חושבת שהוא לא מרגיש בזה?).. ואז איך תרגישי? תאמרי חבל שלא התגרשתי קודם??

אלו שאלו קשות אבל זאת המציאות.

זה בדיוק מה שקרה לי, אופציית הגירושין לא היתה על השולחן, וקיוויתי שיקרה נס או שהיא תשתנה.. וכל יום אני מצטער על זה שלא התגרשתי קודם

חג שמח 

אני עדיין לא בשלה לחשוב על גירושין כאופציה היחידה מהסיבה הפשוטה שאני מרגישה שעוד לא מיציתי את הטיפול בעצמי.

בחרתי בו ממקום מסויים בגלל התנהלות מסויימת שהובילה אותי לשם. זו הייתה בחירה שלי בגלל דפוסי התנהגות.

אני כן מבטיחה לעצמי, שלא אבזבז את חיי במקום שעושה לי רע, בתנאי אחד, רק אחרי שהרגשתי שמיציתי את כל האפשרויות שאני יכולה לפעול, וכל הדרכים סתומות.

אם צריך להתגרש אעשה את זה אך ורק בתנאי שאדע בוודאות שלהישאר יחד רק מזיק יותר. אני לא שם עכשיו.

ספציפית לשאלה האם הוא לא מרגיש- לא, בוודאות. זו הברכה והקללה גם יחד.

כשיושב חומר נפץ - תמיד עדיף לפוצץ אותו בצורה מבוקרת ולא לחכות שהוא יתפוצץ. לא יודע עם כרגע, אבל כחלק מהתהליך, כדאי באיזשהו שלב לשתף אותו במידת מה. לצמצם את הפער - אולי דווקא שיתוף כזה יעזור לך למצוא מקום.

איך הוא יכול לשפר משהו ולהשתנות כשהוא בכלל לא מודע למצב?

נשמע שאת מגוננת עליו ופוחדת שיפגע כמעט כמו על ילד.

אם אתם בכלל לא באותה רמה, של אדם בוגר מול אדם בוגר ויותר ברמת דאגה ויחס של הורה וילד, איך יהיה מקום בכלל לאהבה רומנטית?

הוא אדם בוגר וגדול שיכול וצריך להתמודד עם מרוכבות, בן זוג בשונה מילד עומד לצד בן הזוג בטוב, ברוע ובמכוער.

ברור שאין צורך לפגוע ולהגיד "אני לא אוהבת ומעולם לא אהבתי".

לבחור מילים נכון, לשתף שקשה לך ואת לא מצליחה לאהוב ולהרגיש אהובה, וחסרה לך אהבה זוגית אולי כדאי בלווי של מטפלת.

לא צריך להגיע ישר למסקנות של גירושין אבל בלי מודעות לבעיה איך יהיה שינוי?

אולי הוא כן יכול מצידו לעשות משהו לשפר את המצב, ואולי ההסתרה מונעת את זה.

וכאן אני מנסה שניה לערער על התפיסה הזאת - מה אם תוותרי על הרעיון הזה? כלומר, תחליטי שאת איתו כי הוא *שותף* מעולה לחיים, ואבא מקסים לילדים שלכם. מישהו שאת מעריכה דברים בו וחושבת שהוא מיטיב עם הבית. מישהו שאין הכרח לאהוב, בטח לא אהבה רומנטית. קצת כמו שאפשר ממש לשמוח במורה שיש לך גם אם את לא אוהבת אותה, אלא רק מעריכה את מה שיש לה להגיד ואת האופן בו היא מלמדת.

ולגבי אהבה? כתבת שאת ב"ה יודעת לאהוב. אהבה אפשר (וכדאי) למצוא במקומות אחרים - מול הילדים, מול המשפחה, מול החברות…

(אני עשיתי משהו דומה עם האיש, אבל אכן בנושא אחר לגמרי…)

אני יודעת שמה שאני אומרת פה נשמע הזוי ומנותק, ויכול להיות שזה באמת הזוי ומנותק. אבל ממה שאני קוראת אותך, אני חושבת שיכול להיות שהרבה ממה שמקשה עליך זה העניין של "זה לא אמור להיות ככה". אולי פחות מהעניין של "אני כמהה לאהבה זוגית". יש מצב שאני מחרטטת פה ברמות. תקחי מה שמתאים לך ומדבר אלייך.

וכמובן יש את האופציה להתגרש. אבל כפי שאמרו מעליי - קודם כל כדאי שתכניסי את האופציה ללקסיקון כדי שתרגישי שיש לך בחירה פה. וגם- לא חושבת שכדאי להתגרש כי אולי יהיה טוב יותר בחוץ. חושבת שאם מתגרשים זה בגלל שהמצב כרגע פשוט על הפנים וכמעט כל דבר עדיף על המצב הנוכחי. 

הלב צמא לזה.

ובור שאין בו מים יש בו נחשים.

הצורל באהבה רומנטית נוכח וחסר.

אבל זו אכן גישה שחשוב לנסות.

טנקיו אחות❤️

קוראת את השרשור ומוצאת את עצמי מרחמת על בעלך.שכלכך אוהב אותך ומעריך אותך.ומוכן לעשות הכל בשבילך.אדם מתוק.כך אמרת עליו.ושתדעי ממה שאני רואה סביבי שלא פשוט בכלל למצוא אהבה חדשה.ולהכניס גבר זר לבית עם הילדים שלך.יש גם בחיים כאלה, במידה ומצאת אהבה, הרבה כאב.יכול לקחת שנים ארוכות, אם בכלל.ותחשבי שאם היית יודעת שלא תמצאי אהבה חדשה.ותשארי לבד.גם אז היית מתגרשת?

לפי דעתי להתגרש זה רק כי אין שום דרך לסבול את מה שקורה עכשיו.

וממש לא כי מקווים לממוא בחוץ משהו יותר טוב

אל תרחמי עליו יקרה, הוא מאושק בחלקו, ואני לר מפלצת, למרות שזה אולי נשמע ככה..

כי אינטימיות אצל אישה מתחילה מהרגש. וכשאת מרגישה כמו פרח בתוך עולם ריק וקפוא- איך תיפתחי אליו לאינטימיות כלשהי?

ושם אי אפשר לשקר...

את האמת שאת נמצאת במצב מסוכן,  כי את עלולה להימשך לגבר שכן יתן לך את הצורך הזה.

כמה אפשר לחיות עם ולהרגיש בלי?

חושבת שאת.צריכה עצה עם מישהו שאת מעריכה מאוד וסומכת עליו מאוד

כל כך הרבה שאלות באמונה

כל כך הרבה תהיות על מי אני ומה אני

מה אני עושה בכלל, ואם יש לי מושג מהחיים האלה...

כל הזמן מלחמה בין רגש ושכל

בין הראש ללב

כל המחשבות הנכונות והצודקות

ומהצד השני מה שהלב מרגיש ורוצה.

כמה זמן אשה אחת יכולה לשאת בתוכה מלחמות?

עם כל זה. רגישה כל כל קטנה שבכלל מתלוננת על משהו...

אלא רק רכישה באינטרנט 

לא יודע איך אנשים רוכשים מזרון באינטרנט בלי להתנסות ולשכב עליו קודם בחנות.  

כל גוף והצרכים האישיים של הנוחות. לפעמים אפילו לשני בני הזוג במיטה יהודית נדרשים מזרונים שונים ברכות/קשיות לפי הנוחות האישית

בחברות הגדולות והמפורסמות- למשל עמינח, יש הרבה, קרוב ל 20 לדעתי, סוגי מזרונים ורק כשמתנסים בחנות חשים בהבדלים הדקים בין מזרונים.  

אחרי חודש החלפנו לסוג אחר ללא עלות.

מרוצים מאוד. מזרונים נוחים מאוד ואין רווח ביניהם

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

לא חוכמה רק להגיד.

תסביר

אני לא נתקלתי בזה

ככלל, לא מעודדים גירושין

כן מעודדים ניסיונות לפתרון

השיטה של אי הכרות נכונה אולי למקומה

בדרך הטבע בקהילה כזו אחוז הגירושין נמוך

אי אפשר להחשיב אותה, ודאי לא כיום, כהשיטה החרדית

והילדים מאושרים שיש להם עוד זוג הורים(חורגים)

וכולם חיים בשלום ובאהבה (:

אז למה להתעקש על הזוגיות המקורית.

רק בגלל נאמנות?

למי אתה נאמן לשני השותפים הכי קרובים שלך בחיים?

ושהיו איתך בטוב וברע.

לא עדיף מרירות מריבות ומרמור קבוצתי

עם שאר הגרושים והגרושות?

זו המציאות שנשים מסויימות יותר נהנות מלהתמרמר על הגבר עם חברותיהן, לגרום לו לנזקים, לצער אותו,  מאשר מלחיות עם המשפחה שלמה.

והילדים משלמים את המחיר.

וגם אנחנו.

הבדיחה על חשבוננו.

לגזור ולשמור

מעניין איך הגעת למסקנה

זה ללכת לקיצוניות.

לא להגיד כלום בקשר למה שנאמר.

לא לעזור בכלום.

לא עולה לכתוב את זה כלום.

וככה יוצאים בתדמית איכפתית./קריזיונרית.

ומבטאים לבן אדם כמה ההודעה שלו נגעה ללב

בלי להתייחס לדברים

זה סוג של תגובה להוצאת הקיטור - לך לטיפול

כלומר באמת אתה בבעיה -

אותי זה לא מעודד, אבל אם יש אנשים שמרגישים

ככה מעודדים ומעודדים - באהבה ובשמחה

ואם יש ליהודי מה לתרום לנושא

שיכתוב את דעתו.

מה הקטע עם המשלוח לייעוץ הזה

אין לך מה לכתוב -

תכתוב "נגע לליבי"

אולי "אשמח לשוחח."

יש לך -תכתוב-

אבל מה הקטע לשלוח כל דקה לייעוץ

ממילא הוא בפורום להתייעץ לא?

נניח שאתה מבין בשיפוצים, וחבר שלך מתייעץ איתך, אתה יכול לייעץ לו איזה חומרים לקנות ובאיזה כלים כדאי להשתמש, אבל אם תעריך שזו עבודה גדולה ו/או מסובכת, או שתשים לב שוואלה לבן אדם אין מושג על מה אתה מדבר, לא תציע לו להזמין איש מקצוע? 

לא מתקרב לייעוץ בחיים האמיתיים

בטח לא לטיפול

ולפעמים רק מהצד רואים כמה טיפול יכול לעזור

אם אתה באמת מתכוון למה שאתה אומר.

אתה שומע את עצמך?

למה טיפול זה קיצוני?

אדם חולה שלא מצליח להסתדר עם במחלה שלו, ללכת לרופא שיעזור להתאים לו טיפול רפואי/תרופה זה צעד קיצוני?

כלומר, "לך לטיפול" זה אומר שאתה יכול לקבל עזרה בקושי הספציפי שלך. לא צריך להילחם לבד  בלי שיש לך מושג  איך זה פועל.

אבל לפעמים אנשים אוהבים לשמוע את חכמת ההמונים...

יש בזה משהו אחר מהטיפול

לטיפול זה גם טוב

אני חושבת שזה לא סותר

אז אני אסביר את עצמי

כי אכן לא הסברתי את עצמי בצורה מובנת

לשם כך אביא דוגמה:

דו שיח בין אשה לחברה

1)

האשה: בעלי כל כך מיוחד.

חברה: כל הבעלים הם מיוחדים.

האם החברה חיזקה את דברי האשה או ביטלה אותם?

2)

האשה: בעלי הוא כל כך מיוחד.

חברה: אף בעל לא מיוחד.

האם יש הבדל?

בשני המקרים גם בהכל וגם בכלום.

הצד השווה שבהם,

הוא התעלמות/ ביטול/ אי מתן מענה

אי האזנה - למשפט שנאמר.

יפה, אחרי שהדגמנו את זה

שאין הרבה הבדל בין הכל לכלום.

כך גם התכוונתי בעניין שלשלוח לטיפול, 

שזה אומר 0 יחס למה שנכתב כתב

ואי מתן קרדיט שהוא יכול לעזור לעצמו.

למרות שהוא ביקש עזרה / תמיכה בפורום.

שווה בצד מה ללכתוב למישהו להתגרש

שזה דומה במסר של מצבך / מצבכם די אבוד

אין לי ציפיה ממך שתקרא את מה שייעצו לך.

בשני המקרים

לא הייתה תגובה וכבוד

והאזנה למה שבפועל נכתב

כשנשלפו פתרונות הקסם ה- שכחתי את המילה

טיפול, וגירושין.
 

קראנו השבת בפרשת השבוע את פרשת קדושים.

אנו קוראים בה על המקום הכי קדוש לעם ישראל - קודש הקודשים -

שביום הכי קדוש בשנה - יום הכיפורים -

האיש הכי קדוש בעם - הכהן הגדול - נכנס לקודש הקודשים ומכפר בעדו, בעד ביתו ובעד כל עם ישראל.

ואנו יכולים ללמוד מכך גם בהשוואה אלינו. לקודש הקודשים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו:

המקום:

המקום הכי קדוש לנו - הבית שלנו.

ובתוך המקום הזה, נפנה באמת מקום. 

נראה בו באמת את מה שהוא - קדוש. נבדל. מכל הבחוץ.

ניתן לו את המקום הראוי לו ונאפשר לנו לפנות רעשי רקע למען אותו מקום פנימי שהוא רק שלנו.

האדם:

האיש הכי קדוש לי זה אישי.

האישה הכי קדושה לי היא אשתי.

קדוש גם במשמעות של נבדל גם כאן -

להבדיל את אשתי מכל הנשים בעולם. 

להבדיל את אישי מכל האנשים בעולם. 

"הרי את" - ורק את.

"מקודשת לי" - ורק לי.

מקודשת.

רק היא עבורי.

רק הוא עבורי.

לחזק את הייחודיות. את הבלעדיות.

לקדש אותנו.

הזמן:

הזמן הכי קדוש לנו הוא הזמן שלנו יחד.

לפנות זמן למרחב הזוגי שלנו.

לקדש ולבדל אותו מזמנים אחרים.

לתת זמן ופניות לביחד שלנו.

ולהבדיל אותו מהסחות דעת לדברים אחרים באותו רגע ולייחד ולקדש את הזמן הזה אך ורק עבורנו.

אז גם בביתנו פנימה -

מקום

זמן

אנחנו -

האיפה

המתי

המי

ולייחד אותם. ולקדש אותם. ולהבדיל אותם מאחרים.

"קדושים תהיו"

"כי קדוש אני"

ה' אחד ושמו אחד

וללמדנו גם מתוך כך -

אשתי אחת. ובה ורק בה אני ממוקד. ובה ורק בה אני מכוון ומוציא את האנרגיה שלי.

אישי אחד. ובו ורק בו אני ממוקדת. ובו ורק בו אני מכוונת ומוציאה את האנרגיה שלי.

ואנחנו יחד - אחד.

לא בטוחה מה מהדרין

הרים (בית קפה-קונדיטוריה מדהים!)

דרך הגפן

ההוא האסייתי ששכחתי את שמו

יש מסעדות כיפיות בעין כרם (אווירה של חופשה וקרוב ברכב)

אם אתה לא מרוצה מזה, אז זה שיש עוד כמוך לא אמור לגרום לך לוותר

זה לא אמור לנרמל את המצב (ואני לא אומרת בטון ביקורתי בכלל..)
אם אתה מחפש עזרה או עצות זה משהו אחד.
אם הכלה הבנה והזדהות זה משהו אחר.

עד רגע זה, אף־אחד, מעולם, לאורך כל ההיסטוריה של האנושות, לא הגיע לכך.

ברכותיי.

(או קללותיי, לא יודע מה אומרים במצב כזה.)

אתה היחיד, אלא כאב עצום שקיווית שהחתונה תמנע ממך את הנפילות ואתה מגלה שלא רק שהיא לא מונעת - אלא על ייסרי המצפון על הנפילות, נוסף מצפון על הפגיעה באשתך.

אז לא - חתונה היא טובה, היא חשובה, היא נותנת מקום להביע את הביקושים הגופניים בדרך היתר ומצווה - אבל היא לא מונעת נפילות.

הדרך למנוע נפילות אחרי החתונה, בדיוק כמו לפניה, היא בסור מרע ועשה טוב -

סור מרע - לא להחזיק שום מכשיר לא מוגן ולא להתקרב לזה, אם זה לא מספיק - ללכת לטיפול אצל מטפל מוסמך שמומחה בגמילה מנפילות כאלו.

עשה טוב - למלא את זמנך בעיסוקים חיוביים.

הסטורי דיבר לעניין.

אשמח אם תרחיב יותר מניסיון [ברמה שנקי לדבר]

וגם תקשר אותי למטפלים כאלו

אגב, לדעתך זה טיפול? יעני אני בעייתי? חולה?

השאלה אינה איזה 'טייטל' נלביש עליך. כשיש קושי, גם אם הוא לא 'מחלה', כדאי לטפל בו. לא צריך להיות חולה, בשביל להתגבר על קשיים. כן יכול להגיד מנסיוני, בהקשר אחר לגמרי - שהייתי צריך תמיכה/טיפול והיה לי מאוד קשה לקבל את זה (במיוחד שלא אני גרמתי, אז למה אני ה'חולה' שצריך טיפול,), חבל שלקח לי זמן להסכים.

איני יודע אישית, יודע שהיו כל מיני פרסומים. אין לי מושג מי באמת מוצלח, אפשר לברר. הרב יוני לביא עוסק בזה כבר למעלה מחצי יובל - אולי הוא יוכל להפנות.

אתה מתמודד עם מעידות שקשורות לגלישה ברשת. איפה כמה למה ומה חומרת הבעיה את זה במידת הצורך ובמידה ותחליט ללכת לטיפול,יקבע המטפל. עד אז תשמח על עצם השאלה שמעידה שאתה נמצא במקום שאתה לא רוצה להיות בו, וזו ברכה ונקודה שמאפשרת תיקון וחזרה לסדר. ישנם ארגונים שבצורה אנונימית מסייעים בתחומים אלו כמו חברים מקשיבים ועוד. תתייעץ איתם,זה יתן לך פרופורציות ובהירות על המקום שאתה נמצא בו ואפשרות לקחת אחריות ולצאת מהמקום שאתה נמצא בו.

בהצלחה אחי.

וכמו בכול דבר תתפלל על זה, אל תוותר ואל תתייאש וההפך - תשמח, תיקון הכללי טבילת מקווה תהילים כל יום

שבאופן כללי שיפרו את הרגלי האינטרנט שלי. שניהם תוספים של chrome.

הראשון זה Adblock Plus שמה שטוב בו באופן מיוחד זה האפשרות לחסום אלמנטים נוספים בתוך כל אתר, גם אם זה לא נחסם באופן מובנה על בסיס הפילטרים הדיפולטיים.

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/adblock-plus-free-ad-bloc/cfhdojbkjhnklbpkdaibdccddilifddb)

השני זה StayFocusd שמאפשר לך להגדיר רשימות אתרים שייחסמו אחרי X זמן גלישה שאתה קובע, אבל מה שטוב במיוחד זה אפשרות מובנית לחסום כל מיני פיצ'רים אוכלי זמן באתרים מסויימים (כמו למשל להעלים את הרילס מיוטיוב וכדומה)

(כאן הקישור לחנות התוספים הרשמית של גוגל https://chromewebstore.google.com/detail/stayfocusd-%E2%80%93-website-bloc/laankejkbhbdhmipfmgcngdelahlfoji )

למען הסר ספק, אני לא מספים כאן ולא מקבל כסף (אלה תוספים חינמיים) והאינטרס היחיד שלי זה לשתף במה שמצאתי יעיל.

הקישורים הם מהאתר הרשמי של התוספים של גוגל. אלה תוספים שיש להם כמות הורדות ענקית ולכן נחשבים בטוחים (אם כי, עדיין כשאני נכנס לבנק וכדומה אז אני מכבה אותם לפני כן ומדליק שוב לאחר מכן).

גם אם זה לא קשור באופן ישיר למה שאתה צריך @מחפש את עצמי! , אני עדיין חושב שצבירה של הרגלים טובים בהקשר הטכנולוגי-אינטרנטי יהיה בעל ערך מוסף גדול לחיים שלך. בהצלחה רבה, חבר!

החסימת הפרסומות שלו הרבה יותר מקיפה

למשל ברוטר, אז סימנתי את האזור של התגובות וב"ה כל הרעל שהולך שם נחסך ממני עכשיו...

אבל אבדוק את ההצעה שלך בכל זאת. תודה רבה!!

אבל לא זוכר מהם

למשל, שלא יקפצו לי גם פרסומות מיותרות של דברים אחרים (לאו דווקא לא צנועים), ושאבזבז פחות זמן על שטויות? (נניח אפילו אתרי שופינג)

נשמע מעניין.

מחפשת בשביל המחשב. עובד גם על מקבוק? (גולשת לרוב בכרום, לא ספארי)

נפוץ

יש דמיון שנישואין זה תעודת ביטוח מתאוות מין

זה לא בהחלט נכון

כל עוד לא חריג איני יודע אם מצריך טיפול

קודם כל חשוב לי להגיד שאתה לא היחיד אבל כמו שאמרו לעיל -  זה לא אמור לנרמל את העניין..

אנחנו בדור מלא פריצות בתחום הזה בכל פינה, והדרך הנכונה זה לגדור פרצות ואם אתה מרגיש שגם זה לא עוזר, להיעזר באיש מקצוע.

אני אישית גם מתמודד בתחום ונעזרתי בעבר בטיפול.

לא יודע אם יתאים לכל אחד..זו הייתה מטפלת חילונייה.

לדעתי עדיף דתי,

יש לי כמה שמות:

אלישע אזר 054-7600080

שי אורים 0586886579

אומנם הוא מתעסק בתחום ההתמכרויות אבל במכון שהוא הקים יידעו אולי להכווין אותך ולתת כלים ודרך

בטח כשזה כולל תכנים ברשת ולא רק מעשים פיזיים עם עצמו.

אפילו טלוויזיה או נטפליקס ממכרים. אז בוודאי שתכנים כאלו גם. 

פעם היה באתר GYE. אבל אני יודע שהיום יש ערוץ ביוטיוב שמכיל את כל הסרטונים של התוכנית. תחפש פורטיפיי ישראל או משהו בסגנון.

זו תוכנית שנועדה לסייע למתמודדים.

אולי תמצא בזה תועלת. יש מי שזה עזר להם.

לא מצאנו מקום שעונה על מכלול הדרישות- בעיקר שלי.

שהן

חינוך מספיק איכותי לילדים

קרבה יחסית להורים שלי

מקום עם תחושת ביטחון פיזית

קהילה חמה ואיכותית.

מחירים הגיוניים.

כרגע אנחנו גרים במקום שכמעט עונה על הכל.

אבל המחיר פה בשמיים. לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה לטווח הרחוק.

וגם החינוך הוא לא בדיוק מה שרצינו. 

אבל רוב המחירים לא ירדו באמת. רק פיקציה.

גרים במקום מאוד נוח מהרבה בחינות. גם חברתית וגם אידאולוגית.

מצד שני , חלום שלי ישוב פיצי ועכשיו יש מלא כאלה

וחזרה להתחלה שכרגע גרים במקום טוב )יש חסרונות אבל הרבה יתרונות)

האם היית כועסת עליו אם הוא היה שובר צלחת בטעות? הרי זה אותו דבר. הוא בטח מיהר בבוקר, ועם ארגון ופיזור הילדים וגילוי התקלה זה התפספס.

לא יתקנו את הטעות

וגם לא יעזרו לכעס ולתסכול

הפסד כספי זה כאב לב

חוסר לגיטימציה לטעות זה גם כאב לב

כנראה גדול יותר

מה לעשות?

ללמוד לנהל כעסים בצורה טובה יותר

להכניס למודעות שבני אדם יכולים לטעות

לא להתקשר כדי לצעוק

ואם מנתקים לכבד את הספייס של הבנאדם 

וזה באמת מלחיץ ומטלטל,

איני טוב בניסוחים אך אגיד את דעתי האובייקטיבית נוקבת ככל שתהיה.

אבל

– לא רוצה להטיף מוסר דתי אבל זה באמת מסוג הדברים שהם ניסיון באמונה. הנזק כבר נעשה אין פה כבר מה לתקן. גם מפתח הפרנסה וגם מפתחות החיים נתונים בידי הקב"ה ברצונו נתן וברצונו לקח כי הנה כהגה ביד המלח. או שאנחנו אומרים את זה ומאמינים בזה או שאנחנו אומרים את זה ולא מאמינים בזה. זה ניסיון מטורף אבל זאת ההשקפה שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו בסופו־של־דבר. ואחת הסיבות שאנחנו מצווים באמונה הזאת היא כדי שלא נאשים את האנשים מסביבנו. איני מאמין שהדבר נעשה בכוונת מכוון הרי זה כסף (ואינטרס) משותף לשניכם. אני מניח שגם הוא בעצמו החוויר כששמע את זה, ויודע כמה זה חשוב לך אישית.

– איך את היית רוצה שיתנהגו אלייך אם היית עושה טעות כזאת? אם היית נניח קמה עם כאב ראש פיצוצים ושוכחת לעשות משהו מרוב שמיהרת? ואז מתקשרים לצעוק עלייך בטלפון? שיחות בטלפון לא נועדו כדי לספוג צעקות (וגם שיחות בכלל). אם מתקשרים לצעוק אז עדיף שלא להתקשר בכלל ולצעוק אל הקיר, זאת דעתי. מה בדיוק מרוויחים מזה? הרי, אם הוא מבין את חומרת העניין וכמה זה חשוב לך, אז גם ככה הוא מבין ויתמוך בך כשיחזור מהעבודה. אם זה לא מזיז לו, אז מה טוב בכך ש"תכריחי" אותו ש"יזיז" לו?

– בית בסופו־של־דבר הוא מקום המבטח של האדם, המצודה היחידה שלו בעולם רועש גועש ועוין, ספינה בלב ים. בערך כל האנשים סופגים דברים לא נעימים בעבודה, ומה לעשות סופגים כי על זה (בין השאר) משלמים. בית לא יכול להפוך למקום לא בטוח, גם אם קורות פשלות וטעויות. הוא אמור להיות רשת שתופשת את המקומות האלה והפוך מקנה ביטחון. טוב, לא לתת לו פרס על פיזור הדעת שלו... אבל העיקרון מובן. אין שום עניין להפוך את הבית לשדה קרב נוסף בשם הצדק.

תהיה בעל נהדר! בעזרת השם!

ראשית אינני אלא חתול זמני. תרתי לגריעותא.

שנית נקודת החוזקה שלי שהיא דעותיי האובייקטיביות היא גם נקודת התורפה כי אנשים לא אוהבים אותן.

אלא שבתחילה אומרים שצריך להכיל את הרגש של הזולת

לא משנה כמה הוא רואה/לא רואה את האמת ואחר כך,

כשהוא נרגע אפשר וכדאי לאמר לו את דעתנו.

גם הח"ח מדבר על כך (שלפעמים מותר לשמוע

לשון הרע מהזולת אם זה מרגיע אותו, בבחינת

"דאגה בליבו ...)

אם אתה יכול להתחבר לרגש הראשוני

של המשיח ולנסות להכיל את מצוקתו

זה מצויין.

אובייקטיביות זה דבר נפלא!

תיכננתי להתחיל את תגובתי בכך שהייתי צריך להתחיל את תגובתי בהכלה הבנה וכו' וכו'.

אלא שאין לי סבלנות לזה כלל וכלל, מי שרוצה לקנות את סחורתי האובייקטיבית והצנועה מוזמן גם בלי זה.

בעיקר המשפט האחרון. עזר קצת להבין מה קורה.

איזה באסה 

פלא יועץ : סימן "דאגה"

קודם כל קבלי חיבוק ממני

זה ממש ממש מחרפן

אלפי שקלים או יותר שהלכו לפח כבר מוציא מהדעת,

להוסיף לזה את הצורך להשיג שוב, ואת כל עוגמת הנפש שיוצאת מזה זה באמת מוציא מהדעת

ממש הגיוני שהגבת ככה

העניין הוא שזה קרה. ואין מה לעשות עם זה.

ובעלך לא עשה את זה בכוונה, כי למרבה הצער הגברים לא באמת חווים את הטיפולים, כמה שזה מתסכל.

לא הם אלו שצריכים להשכים לבדיקות ולאחר לעבודה, לא הם אלו שצריכים לקחת מיליון תרופות ולהזריק לעצמם, לא הם אלו שעוברים את החשיפה לפרטיות והם לא אלו שצריכים להיות זמינים לטלפון של האחיות בזמן הכי תקוע שיש. לכן הם לא מספיק מודעים בד"כ ולא מספיק חושבים על זה.

העניין הוא שעכשיו הוא כבר מבין את ההשלכות אוכל את הלב על מה שהוא עשה, ואז הצעקות (ההכי הגיוניות בעולם!) מחסלות אותו סופית..

הוא פשוט לא מסוגל להתמודד עם זה שהוא גרם לכל זה.

אז ממש כדאי לך לנסות להוציא את העצבים (הסופר מוצדקים) במקום אחר, ולחוס על בעלך שסה"כ מניחה שאת אוהבת אותו ורוצה בטובתו ולא רוצה להוסיף על יסורי המצפון שהוא עשה לעצמו.

מניחה שהוא למד את הלקח ולא יעשה את זה שוב..

(ואת עוגמת הנפש קחי לתפילות שהטיפולים יצליחו, בסוף כל הזריקות האלו יכלו גם להיזרק כי הטיפול לא צלח, לא כל הטיפולים הרי מצליחים למרבה הצער, תפילות הכי נצרך)

מי שגרם לכל זה הייתה התקלה במקרר. סביר להניח שבעת הגילוי שלה (סביר להניח - בוקר לחוץ שנוגעים באוכל במקרר והוא לא קר) התרופות כבר היו מקולקלות.

השאר. נכון.

אגב, אני חושב שנכון שהוא הגיב "לא צועקים עליי" כהצבת גבול. לא בטוח שנכון היה לנתק את השיחה. גם במצב של התפרקות רגשית זה לא סיבה להתנפל על בן זוג. זה גם לא מקדם שום דבר. אנשים שמגיבים לצעקות (גם אם הם עושים מה שמבקשים מהם) מתייחסים לבית כאל מקום-לא-בטוח וממילא הלב שלהם ישאר בחוץ כדי להתגונן.

באמת במצב כזה אולי בכל מקרה לא היה כדאי להשתמש בתרופות

ובכל מקרה התסכול שלה מובן מאד, זה אפילו לא על הבעל אלא על המצב.

ומסכימה שזה לא סותר שנכון להציב גבול. רק שלא הגבתי לבעל אלא לאשה

התרופות לא התקלקלו בגלל "הבעל". כשהבעל פתח את המקרר בבוקר התרופות כבר היו (לכאורה?) מקולקלות. לבוא אליו בטענות זה קודם כל לא מחובר למציאות.

(וכתבת פה תגובה רגישה ומכבדת)

יחד עם זה התסכול שלה מאד מובן והגיוני שהוא יצא בצורה לא טובה, כי זו עוגמת נפש נוראית. רק שעכשיו כדאי לתקן כי בפועל בין אם זה אשמתו ובין אם לא זה כבר היה וחבל להעכיר את המצב, זה לא יעזור אז לפחות שיהיה שלום בית ובעז"ה עצם השלום-בית יעזור ותהיה להם ברכה

תודה 

ממש בלי כוונה. נכון שלגבי הקוטג', הייתי מגלה יותר רגישות

אבל מה לעשות שלא רגילה לתרופות פוריות בפריג'ידר?.......

הוא לא אמר: עזבי אותי במנוחה אין לי כוח  לזה....

ואולי האיפוק שלנו הוא שיגרום לברכה שתבוא ותשרה? אולי זה הנסיון?

קשה. בטח. אבל אולי שווה?

לא כל אחד היה שם לב לדבר כזה!

כמה צריך ללמד זכות. להשתדל לראות את מחצית הכוס המלאה, להבין.....וכמה זה קשה לפעמים.

לא חוויתי טיפולי פוריות והאמת שלא מכירה מקרוב, אז אולי אין לי זכות להתייחס ספציפית לעניין הזה.
בכל זאת נשמע כואב וקשוח ממש!
מבלי להקטין את הכאב של הסיטואציה שלך, מציעה להסתכל על העניין ב"נפרדות"-
להבין מה הוא חווה ואיך פעל, בלי קשר לאיך שזה גורם לך להרגיש.
הוא וודאי לא עשה בכוונה,
וודאי מצטער מהעניין, גם אם פחות ממך.
השאלה החותמת שלך בפוסט דיי מסכמת את הגישה שלך- מה לעשות איתו?
מה זה דייסון מקולקל? סליחה שאני מציגה את זה בכזו חריפות זה פשוט ממש בלט לי.
זה בעלך, את לא אמורה "לעשות" איתו כלום.
גם אם הגבת מרגש ומקום כואב- כמו שהתגובה שלך כבר נעשתה ואין להשיב למה שהיא גרמה כך גם מה שקרה לו- בבוקר קם לכאוס (ארגון ילדים ומקרר מקולקל) ונסע לעבודה לבד, ואח"כ קיבל מטר צרחות מאשתו (כנראה שלא שמת לב כמה זה מפריע לו, כתבת התקשרתי לדבר איתו. כשבעצם כנראה צעקת והתעצבנת- וזה ממש מובן אגב! אבל זה היה המצב..)


עכשיו לאחר מעשה, אי אפשר להחזיר את התרופות,
ולא את הצעקות שלך עליו.
אפשר לנשום, להתאכזב, ולהרגיש את הצער והכאב.
לדבר איתו, ולתווך לו מה הרגשת וכמה זה מתסכל תוך הבהרה שאת יודעת שהוא לא שם במצב, לא עשה בכוונה זה בטוח...

שוב חיבוק❤️

עזרת לסדר את הראש.

דבר ראשון רוצה לשלוח חיבוק גדול

גם על עצם המציאות שמצריכה תרופות פוריות

וגם על האובדן שלהן

ובכלל על כל הסיטואציה

נשמע כ"כ מתסכל, וטבעי מאוד להרגיש את מפח הנפש הזה. זה באמת מאוד כואב.

כתבו לך מקסים ומצטרפת לדברים החכמים מעליי,

בעלך היקר בטוח לא התכוון שהתרופות יתקלקלו וכל הכסף והמאמץ ירדו לטימיון, אלא הוא בן אדם בשר ודם ואנושי וטעה כאן אבל באמת טעות אנושית ובלי כוונה רעה חלילה.

בטוחה שגם לו מאוד עצוב שהתרופות התקלקלו.

והוא ניסה מה שהוא יכל באותו רגע נתון, עם כל העומס והלחץ של הבוקר, אירגון הילדים החמודים, הפיזור שלהם, דאגה למקרר, לרוץ לעבודה, כל זה בתוך הימים הבודדים בהפסקת האש לאחר המלחמה שגם ככה המוח של כולנו די פירה בגלל כל המצב ולהסתגל אפילו להגיד משפט קוהרנטי בריכוז באמת לוקח זמן...

אז הכל ביחד גרם לטעות אנוש של לשכוח את התרופות.

ונכון, זה הכי הכי הכי מתסכל וכואב שיש! בטח המשמעות שלהן בכמיהה לעוד ילד, וגם עניין העלות הגבוהה וכל המאמץ בפני עצמו. זה באמת הרבה מאוד לאבד ומותר בהחלט לתת לעצמך את הזמן והמקום והליגיטימציה לאכזבה, לתסכול, לכאב, לאובדן של זה.

ויחד עם החמלה וההבנה שלך כלפי עצמך, לנסות לראות גם את ההבנה והחמלה כלפי בעלך (והוא כלפייך כמובן) באופן של טעות האנוש שבאמת נעשתה בלי כוונה ורק מתוך לחץ עומס ובעיקר אנושיות ❤️

אז מותר לטעות.

ומותר להתאכזב.

ומותר שיכאב.

והלוואי וב"ה מעז יצא מתוק

ודווקא מתוך הכאב הזה תזכו לישועה שלמה בקרוב ממש,

זה ממש הזכיר לי את הסיפור על הזוג מצידון שבאו לרבי שמעון בר יוחאי, והאישה שלקחה את בעלה כחפץ שהכי יקר לה יותר מכל ובסוף נפקדו ב"ה...  כלומר המהות הזו שהכי חשוב זה את ובעלך. האהבה ביניכם.

אתם בהחלט יכולים להתאכזב ביחד על אובדן התרופות

ובהחלט יכולים להבין יחד ולתת חמלה ומרחב גם לטעויות.

ויכולים גם ללמוד עוד על מצבי קושי שנוצרים בעקבות האנושיות שלנו (בין אם זה מצב הקושי בצעקות שצעקת מהכאב שלך, ובין אם זה מצב הקושי של בעלך ששכח את התרופות בגלל העומס וכו', ובין אם זה מצב הקושי שבעלך לא יכל לשאת צעקות וביקש לא לצעוק עליו וניתק את הטלפון וכן הלאה...) - כל מצבי הקושי הללו מולידים אצלנו הפעלה של מנגנון הגנה שהוא זה שעכשיו בקדמת הבמה ולא ה"אני האמיתי והמיושב" שלנו.

זה מה שקרה לך כשצעקת

זה מה שקרה לו כשניתק את הטלפון

נכון שזה לא אידיאלי, אבל זה בהחלט קורה ולטובים ביותר.

אז הכל בסדר,

לקחת נשימה עמוקה

להבין את עצמי

להבין את בעלי

להבין את הכאב שלי ולתת לו חיבוק ולגיטימציה

להבין את האנושיות של בעלי ולתת גם לטעות האנוש חמלה והבנה

להבין אצל בעלך את המקום שבו שהרגיש מכווץ מצעקות עליו + תחושת אשמה קשה גם כלפי אשתו שבגללו התרופות ירדו לטימיון וגם כלפי עצמו כי וודאי שזו מטרה גם שלו הכמיהה לעוד ילד... אז הכל יחד יצר אצלו את התגובה שזעקה ממנו: אני לא יכול שצועקים עליי. בבקשה לא לצעוק עליי. ואולי גם ניתוק הטלפון כדי לא לשמוע שצועקים עליו, את ה"הוכחה" הזו עבורו עד כמה הוא אשם ולא בסדר. עד כמה הוא איכזב. עד כמה זה בגללו. עד כמה בגללו אין גם לאשתו וגם לו את התרופות עכשיו על כל המשתמע מכך.

אז זה גם הצעקות עצמן שלא נעימות וגם מה שמסתתר מאחוריהן שזו בעצם תחושת אכזבה עצומה ממנו והוא לא יכל להכיל את זה כנראה. גם בפני עצמו ובטח אם זה יושב אצלו על פצעי ילדות קודמים של מקומות בהם הרגיש שהוא לא בסדר או אשם או שצועקים עליו או שצועקים בסביבתו הקרובה וכל מה שזה עושה, ופיתח רגישות או יותר נכון "אלרגיה" לצעקות ומאוד קשה לו לשאת אותן.

לכן זו דווקא הזדמנות אחרי שהכל נרגע

ואחרי שנותנים מקום להכל כנ"ל

ללבן עוד את המקומות הכואבים שלנו

את הפצעים שלנו

את הקושי שמולו עמדנו

את מול הקושי שלך באובדן התרופות

והוא מול הקושי שלו באכזבה ממנו ובצעקות עליו

ולנסות לראות שם עוד לעומק איזה מפתחות אפשר לקחת משם, 

איך אפשר ללמוד עוד להבא, 

איך אפשר להגיב בצורה שגם תיתן מקום לקושי וגם לא תפגע בשני/ה וכן הלאה.

ובעזרת ה' שהקב"ה שבידו הכל, והוא אמר גם לחומץ לדלוק ובידו להושיע אתכם בכל מציאות שהיא, גם אם אבדו התרופות כרגע, ישלח לכם ישועה שלמה וזרע של קיימא במהרה, בשמחה, בנחת ובאהבה 🙏❤️

טירגרת אותי מהתקופה שלנו עם תרופות הפוריות. זה באמת הון תועפות (וגם משפיע מאוד על מצב הרוח, כך שממש אני לא מתפלא אם רצית לרצוח אותו 😅).

ממש תקופה מאתגרת, גם הורמונלית וכלכלית וגם המוןן בלבול מוח לתאם את הכל (וגם כל העניינים של ההזרעות וכו', לא חוויה מי יודע מה...). פשוט מבין אותך ומסכים איתך.

כדי לנחם ולהרגיע אותך (אם זה אפשרי 😉), אומר לך שקורה לכולנו, גברים ונשים וצ'רקסים, שאנחנו שוכחים דברים, גם אם אלו דברים חשובים מאוד. ולמה הוא ככה היה עצבני עלייך? כי יכול להיות שהוא כבר סובל בשקט הרבה זמן...

והכי חשוב יקרה, שה' יעזור לכם, שהתקופה הזו תביא לכם טובה ושמחה וברכה, בכי וצחוק ואושר ויופי והנאה!

כשזה מגיע, אין יותר יפה מזה..

קמתי בבוקר, זרקתי את המקולקל לפח. קניתי מה שצריך באושרעד. הכל רגוע עכשיו.

@נחלת  אני צודק?

יגיד לך שהיא לא מונעת מכסף.

מהכתיבה שלה אני מבין שהיא אישה חרדית, מבוגרת יחסית, גרושה, עם לב טוב ורצון להחכים אותנו בדברים שהיא התפעלה מהם.

שעלתה מההפצה התזזיתית הזו במספר פורומים כאן. האמירה שלי על "תשלום" היא צינית. מי שעוקב אחרי, כבר אמור להכיר.
 

לב טוב ושיתוף בהתפעלות זה דבר יפה, ואני לא מזלזל חלילה. אני כן מבקר את ההגזמה בזה, במיוחד שאנשי הפורום כאן אינם חולקים איתה את החרדיות. לכל דבר צריכה להיות מידה, לזו כוונתי.

המפרקים שהיה אפשר באינטרנט.

לא הבנתי - למה היא מתארת כאילו זו בעיה

שהיא ניקתה את הבית / הפעילה מכונות כביסה וכו'?

זה מתואר כאילו זה בעייתי

וזה שהיא משתפת את בעלה במה שהיא עשתה בבית

מה הבעיה בזה?

הספר הזה חשוד שיש בו בעצם רעיון וניסיון לפרק בתים.

לתת לאשה תחושה שהיא אוכלת  אותה בגלל שהיא עקרת בית.

בגלל שהיא עושה את התפקידים של אמא.

מנקה מסדרת מבשלת מכבסת.

מה הבעיה בזה?

דרך אגב אם כבר רוצים לעזור לדמות בסיפור

הבעיה העיקרית היא- זה שהיא מרצה

היא מפחדת

היא מרצה.

אם היא לא היתה מרצה

גם הבעל שלה לא היה משתלט עליה כמו שמתואר

** ואני מסייגת שלא קראתי הכל.

רק מה שהיה אפשר באינטרנט.

אז אני ממליצה למי שהשתכנע מהספר הזה

לעקוב דווקא אחרי מישהי בשם:

חני בצון

---------------------

תמר כותבת לעצמה בהערות שוליים

שמותר לה גם לתת מקום לעצמה

כל פעם במילים אחרות

ברור שזה מרכיב מאוד משמעותי בקשר שלה עם בעלה

ועם כל הסביבה שלה

לאותה תמר (כן אני יודעת שזו דמות מספר)

הייתי ממליצה ללכת לטיפול רגשי

שיעזור לה לעמוד על שלה

לתת לעצמה מקום.

וממילא היא היתה מקבלת גם יותר מקום מהסביבה.

ואל תשכחו- זה עוד ניסיון להסביר לנשים כמה זה לא טוב להיות עקרת בית. להיות בתפקיד האשה.

כן זה לא פסול שהיא ניקתה וסידרה ושוב ניקתה חשוב הפעילה מייבש.

מאוד הפריע לי האופן שבו מתואר שהיא הפעילה שוב חשוב מיבש!

זו הדיעה שלי אני בטוחה שיש לכם דיעות משלכם

מוזמנים להגיב. (יהונתן גרובר עיין שם שם)

וגם ממליצה לצפות קצת במיכל לויטין

האמת, חוברות כמו "המקום", חשודות בעיניי באופן מיידי בדברים שאת אומרת. מדובר בביטאון של חרדים סופר מודרניים, מניח שאחוסי הגירושין שם גדולים מאוד וכמעט כל הנשים שמעורבות בפרוייקטים האלה לא נשואות.

הטענה היא תמיד, שמצד שני זה גם פותח את העיניים לאלו שען נמצאים במצב של אלימות וסכנה (לצערי הכרתי לא מעט גברים - בעיקר חרדיים - שנמצאים במקום הזה. גבר חרדי שמתחתן הוא מאוד נאיבי וחסר ניסיון. יש נשים, בעיקר אלימות או מטורפות, שמנצלות את זה והגבר לרוב לא יגיב וינסה לרצות. אצל גברים המודעות נמוכה מאוד, ולהיפך החינוך הוא תמיד ל"מכבדה כגופו" וכו וכו, וכאנשים חסרי ניסיון וגםחסרי השכלה ומשענת כלכלית, הם מאוד בקלות נכנסים ללופ הזה של ריצוי וכניעה. יש לי כמה חברים שהתגרשו אחרי שנים רבות, ומהסיפורים שלהם אין לי מושג איך החזיקו יום אחד. אחד מהם היה נשוי לחולת נפש רשמית, שאפילו את העובדה הזו היא הצליחה החליק לו ולגרום לו להתחתן איתה).

אז מה טוב, קשה להגיד. ככלל זה תלוי באיזו אוכלוסייה אני נמצא/ת. אם אני נערה שמוקפת בפמיניסטיות קלאפטעס, עדיף לקחת איזון עם ספרי בגן השלום. אם אני מנשות השאלים, כדאי לקרוא המקום.

והעי חשוב זה לקוות ולהתפלל שיהיו לנו עיניים טובות וחדות, לראות כל הזמן את מה שטוב, ולדעת אם זה באמת טוב

מדוייק

ושיהיה ברור שלא תקין לא אשה מוכה ולא גבר מוכה