כיסוי ביטוחי מובנה-  קרן הפנסיה כוללת כיסויים ביטוחיים למקרי נכות ופטירה, המספקים ביטחון כלכלי לחוסך ולבני משפחתו.

(אובדן כושר עבודה, קצבה לשארים אחרי פטירת החוסך)

הבטחת תשואה על ידי המדינה- המדינה מבטיחה תשואה של 30% מהכספים המושקעים בקרן, בנוסף להשקעה בשוק ההון.

משיכה כקצבה חודשית- בגיל הפרישה, המשיכה היא כקצבה חודשית, המבטיחה הכנסה קבועה להמשך החיים, ולכל החיים.

כולל לבן/בת הזוג לכל חייהם אחרי פטירת בעל/ת הפוליסה.

רווק, יכול לוותר על המרכיב של ביטוח שארים בפנסיה - וכך יותר כספים ילכו להגדלת החיסכון הפנסיוני שלו.  

ביטוח שאירים במסגרת הביטוח הפנסיוני

הבטחת תשואה על ידי המדינה- המדינה מבטיחה תשואה של 30% מהכספים המושקעים בקרן, בנוסף להשקעה בשוק ההון.

זה לא מדויק.

המדינה מבטיחה שעל 30% מהכספים בקרן תקבל תשואה שנתית של 5% ריאלי (כלומר 5% + הצמדה למדד), אבל אותם 30% לא מושקעים בשום צורה במקום אחר, כלומר זה במקום השקעה בשוק ההון ולא בנוסף.

במילים אחרות:

נניח בחרת במסלול מחקה SP500.

אז 70% מהקרן שלך תקבל תשואה לפי SP500 (בתוספת הפרשי שער כמובן),

ו-30% מהקרן שלך תקבל תשואה של 5% + הצמדה.

האם זה טוב?

תלוי, בשנה שבה sp500 הפסידה זה טוב, בשנה שבה sp500 עולה ב-10% (או יותר) זה לא טוב.

וכמובן התשואה היא לא של 30%... אף גוף ואף מדינה לא יכולים להבטיח תשואה של 30%...

לסיכום, 

המדינה לא מבטיחה תשואה של 30%, אלא מבטיחה תשואה של 5% ריאלי על 30% מהסכום.
שזה כמובן דבר שונה לחלוטין.

כאשר לפעמים אותה השורה ממש היא גם יתרון וגם חסרון, תלוי בנקודת המבט.

למשל:

תשואה מובטחת של 5% ריאלי על 30% מהקרן - יש בזה יתרון כי חלק מהכסף תמיד מרוויח, אבל גם חיסרון כי אולי בשוק ההון אותם 30% היו מרוויחים יותר מ-5%.

קצבה קבועה עד יום מותך אפילו אם זה יהיה בגיל 200, כלומר הכסף מבחינתך "אף פעם לא נגמר", אבל זה גם חיסרון כי מי שמת שנה אחרי היציאה לפנסיה, בהרבה מקרים כל הכסף שהוא חסך "הולך לאיבוד" ולא מגיע ליורשים שלו (אלא החברה שמנהלת את הכסף משתמשת בזה בשביל לשלם לאותם אנשים שחיים עד גיל 200 - זה עיקרון הערבות ההדדית של קרנות הפנסיה, לפיו מי שמת מוקדם מממן את מי שמת מאוחר).

עם זאת יש דברים שהם יתרון באופן מובהק, כמו למשל הכיסוי הביטוחי ש-פ.א. דיבר עליו, שהוא כיסוי ביטוחי מאוד מאוד זול שלא תוכלי לקבל בשום מקום אחר תמורת אותה הפרמיה.

ויש גם דברים שהם חסרון מובהק, כמו שעל קצבת פנסיה צריך לשלם מס הכנסה לעומת קרן השתלמות שפטורה ממס אפילו אם נצברו שם מאות מיליוני ש"ח.

(אני לא מדבר על מיסוי בעת ההפקדה לקרן, שם יש פטור עד תקרה מסוימת גם לקרן השתלמות וגם לקרן פנסיה, אלא על פטור בעת משיכת הכספים).

וזה על קצה המזלג, יש עוד הרבה פרטים.

בגדול לדעתי הכי טוב לעשות את מה שכולם עושים - להפקיד לכל אחד מהם את המקסימום שאפשר בהתאם לשכר. ליהנות גם מהיציבות והביטחון של קרן פנסיה (עם ביטוחים זולים וערבות הדדית למקרה של אריכות ימים), וגם מהגמישות והפטור ממס של קרן השתלמות. כאמור בהתחלה לכל אחד מהם יש יתרונות וחסרונות, ולכן עדיף לשלב.

דבר נוסף, זה חובה בניגוד לקרן השתלמות, מדינת ישראל מחייבת את אזרחיה לדאוג לעצמם ולא להיות אידיוטים גמורים כדי שלא תצטרך לדאוג לרווחה שלהם בגיל פרישה.

ויש מס הכנסה במשיכה כקצבה,

ויש מס של 35% אם מושכים לפני הזמן,

אז מה היתרון?

אני חושב שאם רוצים להפקיד עצמאית, יש כלים מתאימים יותר.

ככה לא תיקח לפני הזמן.

ככה ישאר לך לפנסיה, זה הרעיון.

למה שבנאדם יעשה את זה לעצמו?

ובכל מקרה, התעלמת מזה שגם אם לא אמשוך לפני הזמן, אשלם מס הכנסה כאשר אקבל את הכסף כקצבה

זו בעיה עולמית שמנסים לפתור בכל מיני טריקים ושטיקים אבל בשורה התחתונה, רוב האנושות לא תצליח לחסוך סכום שיספיק לחיות בסטנדרט החיים שאליהם התרגללו האנשים.

בפועל כנראה שרוב האנשים לא יפרשו עד שיהיו סיעודיים, או לא יפרשו לעולם, רוב האנשים פשוט יורידו הילוך בעבודה.

תהיה דרישה כנראה להעלות מיסים לרפד את הביטוח הלאומי ואת קצבאות הזיקנה, נצטרך גם להעלות את גיל הפרישה.

כנראה שגם הטכנולוגיה והרפואה תעזור אבל כרגע הם בעיקר מאריכים את שנות העבודה שזה יוצר דווקא בעיה לעניין זה.

יש עוד דרכים כמו חוק קופות פנסיה ברירת מחדל שעובד חצי כח, עוד פתרון יקר במיוחד הוא משכנתא הפוכה, עדיין עצם זה שאפשר למשוך מקרן הפנסיה בכלל, ופיצויי פיטורין בפרט זה מצב נורא בעייתי.

עצמאים אגב חייבים לדאוג לעצמם ולהפקיד עצמאית, אמנם איש לא אוכף את זה כרגע אבל אם הם לא יעשו זאת הם יהיו נטל על הציבור או יעבדו עד שיהיו סיעודיים ואז יהיו נטל על הציבור.

ישראל היא עוד מדינה שהמצב בטטה הזה יחסית פוגע בה פחות כי ישראל היא מדינה מערבית שיש לה הרבה ילדים שיכולים לתמוך במיסיהם (זאת מתוך הנחה שהילדים יעבדו בכלל) אבל גם כאן, הרבה מהילדים מתחילים לעבוד הרבה יותר מאוחר מהוריהם, ועל כן תקופת העבודה שלהם מתקצרת ואין מספיק זמן לצבירת ריבית דריבית בפנסיה, מה גם שמחליפים מקומות עבודה הרבה יותר מהוריהם וגם חופשות לידה רבות ולפעמים משיכת כספי פיטורין רבים מהפנסיה כל זאת ועוד גורם שלאנשים לא יהיה די כסף לפרישה אף פעם.

מעבר לזה אין מודעות מספקת לדמי ניהול ולמסלולים מומלצים לצעירים (סנופי/מנייתי) והרבה מהיושבים כאן נמצאים בברירת המחדל "מסלול כללי" שאומר שיהיה להם קצת יותר מחצי ממה שהיה יכול להיות להם לו היו בוחרים במסלול עם סיכון גבוה בשנות העשרים שלהם.

כך או אחרת זו בעיה עולמית בכל מדינות המערב, מה נצטרך לעשות כשנרצה לפרוש, רובינו נג'נגל בין כל האפשרויות, חלק רק יורידו הילוך, חלק ידרשו להצביע למפלגות סוציאליסטיות שיעלו את דמי הביטוח הלאומי וקצבאות הזיקנה, חלק יחיו מהירושה שתיפול עליהם מהשמיים,חלק יגורו אצל ילדיהם וייתלו בהם כלכלית, חלק גם ימשכנו את הדירה שלהם במשכנתא הפוכה.

זו בעיה עולמית אגב צרפת עכשיו בכותרות כאשר החוב הלאומי שלהם דורש העלאת מיסים ופגיעה ברווחה ובפנסיות שלהם וזה גורם לממשלה החמישית שלהם ליפול אחרי 26 ימים ובלגן, צרפת לא לבד, כל המערב בכיוון הזה, למיטב ידיעתי לאף אחד אין פתרון לבעיית הפנסייה העולמית המתקרבת.

האחרון שניסה לפתור חלק מהבעיה הזו בישראל הוא אורי אורבך המנוח השר לענייני אזרחים ותיקים לשעבר, משרד שדווקא חבל שנסגר, הבעיה בישראל כאמור לא אקוטית כמו ברוב אירופה וארה"ב כי לנו יש ילדים ש(אולי) ישלמו מיסים כאשר נפרוש מה שאין להם אבל הבעיה בעודה עומדת והיא מתקרבת, היא תהיה משמעותית יותר כאשר אנחנו נגיע לגיל פרישה אם לא יימצא פיתרון.

אז מה הכי טוב? לדאוג לעצמך שתהיה לך קופה גדולה ושמנה לנוח עליה כשתתעייף, לדאוג להפקיד עצמאית ולתכנן פרישה עם איש מקצוע.

וזה למה עדיף להפקיד לפנסיה עצמאית.

כמובן אם אתה מעדיף לחדש את הרכב אחרי 6 שנים מאשר לדאוג לזה שהילדים שלך יצטרכו לפרנס אותך אז זו העדפה שלך אז עדיף כנראה קרן השתלמות או חשבון מסחר אפילו.

שים לב, אני מתערב שאם תשאל את רוב באי הפורום הזה כמה כסף יש להם בפנסיה וכמה הם צפויים לקבל בפרישה הם לא ידעו, לא זו בלבד יש פה כנראה אנשים שאפילו לא יודעים באיזה חברה הקרן שלהם נמצאת והאם הם חוסכים בקרן פנסיה, ביטוח מנהלים, או קופת גמל ומה ההבדל ביניהם, שלא לדבר על דמי ניהול ומסלול השקעה שזה בכלל...

מלבד הבעיה האקוטית של צמצום הילודה בעולם המערבי - בצרפת יוצאים לפנסיה בגיל 60 עד 62. תלוי מגזר.  

וכל ניסיונות הממשלות בצרפת בשנים האחרונות להעלות את גיל הפרישה נכשלו מול האיגודים המקצועיים 

אלא לדאוג לבעיות של @פשוט אני...

ובשביל לדאוג לעצמי, אין סיכוי שאכניס כסף במודע למסלול שבו אני דופק את עצמי בכל מקרה: אם אמשוך מוקדם אשלם 35% מס, אם אמשוך בזמן אז אשלם מס הכנסה.

בדיוק בשביל זה יש כלים אחרים, כמו קרן השתלמות ואם הגעת לתקרה אז קופת גמל להשקעה.

בשני הכלים האלה אין מס על משיכה, בקרן השתלמות זה לאחר 6 שנים ובקופ''ג זה מגיל 60 במשיכה כקצבה.

אני לא צריך שמישהו יחזיק לי את היד בכוח וימנע ממני להשתמש בכסף שלי, אני ילד גדול עם ראש על הכתפיים ורק אני אחליט אם ומתי להשתמש בכסף שלי.

אתה דואג לעצמך, יהיה לך כסף לפנסיה ולאחרים לא, תוכל לצאת לפנסיה ואחרים לא, תוכל להשאר באותה רמת חיים ואחרים לא, תוכל לא להתעלק על חשבון הילדים שלך ואחרים לא, תוכל להוריש את הבית שלך לילדיך ואחרים לא, איך בכל זה אתה דופק את עצמך עדיין לא הבנתי.

אבל כרצונך, אתה לא רוצה את כל הטוב הזה אז שיבושם לך.

אתה הרי רוצה נזילות כי אתה לא דואג למה שיקרה לך בגיל פרישה ואתה רוצה להוציא את הכסף לפני בלי שיחזיקו לך את היד, פה לדעתי אתה טועה ומה שהמדינה מחייבת הוא לא מספיק בפועל בשביל הדור שלנו עם הפנסיה הצוברת, לא נספיק לצבור מספיק לפרישה שאנחנו מדמיינים אם לא יחזיקו לנו את היד מאוד מאוד חזק.

אתה ילד גדול, אתה מודע לכמה יהיה לך בפנסיה? כמה תקבל כקיצבה? אל תשכח להוריד חצי מזה בגלל האינפלציה, זה רמת החיים שאתה רוצה? אני רוצה לחיות ממש טוב כשאתעייף ולכן אני משקיע בפנסיה בכל הכח.

החלטות פיננסיות.

לא עבורי ולא עבור אחרים.

לכן תמיד אבחר במסלול שבו המיסוי הוא הנמוך ביותר, יועץ השקעות שימליץ לך להשקיע בכוונה במקום עם מיסוי גבוה צריך להיות מפוטר.

והכי חשוב:

אם אתה רוצה לחיות ממש טוב כשתתעייף, למה להשקיע בפנסיה ולא בכלי עם פטור מלא ממס?

למה להתנדב לשלם מס?

אני הרי לא אמרתי בשום מקום לא לחסוך לעתיד, רק אמרתי לא לחסוך בכלי שבו המדינה נוגסת בחיסכון, בשעה שיש אלטרנטיבות.

אתה חושב שהמקסימום שהמדינה תפקיד לך כשכיר יספיק לך אני יודע שזה לא יספיק לי לכן אני דואג לעצמי.

אין מיסוי גבוה אם תדע לפרוש לפי התכנון שלך, למעשה אין מיסוי בכלל אם תחליט לקבל קצבה עד גובה מסוים ואתה יכול לבחור בזה, 0 מס הכנסה וישאר לך מה להוריש.

אני לא מבין מה הקשר להתנדב לשלם מס? אני מתכוון לשלם 0 מס בפנסיה ולעשות את זה עם מתכנן פיננסי, אני לא מבים איך הגעת למסקנה שאשלם יותר מס ממך? אני פשוט תהיה לי האופציה לפרוש בניגוד לאחרים, זה הכול.

המדינה לא נוגעת לך בפנסיה אם תדע לעשות את זה חכם, המדינה פשוט שומרת עליך שזה לא יהיה נזיל, זה הכל וזה הסוד.

כיום כדי להתחיל לשלם מס הכנסה על קצבת פנסיה אתה צריך שהקצבה שלך תהיה בגובה 8480 שקל, שזה די הרבה, צריך כמה מליונים טובים בצוברת בשביל זה אבל הקטע שאתה יכול לבחור מה יהיה גובה הקצבה שלך וכמה לחלק וכך אתה יכול לקבוע אם תשלם מס בכלל, אני מאמין שעד שאפרוש זה יעלה הסכום הזה גם בפרישה שלי וגם של אשתי ואם תשאר פנסיה צוברת כשאמות זה יעבור לשארים וכך בדיוק יהיה לי אפס עגול של מס.

אם תרצה להפגש ללבן את העניין אסביר לך בפשטות זה לא כזה מסובך ואני לא מבין איך הגעת לטעון נגדי טענות נגד מה שלא טענתי מעולם.

אגיב לטענות האחרונות שלך:

אתה חושב שהמקסימום שהמדינה תפקיד לך כשכיר יספיק לך -

המדינה לא מפקידה לי כלום. ובכל מקרה כתבתי שאני בעד לחסוך יותר ממה שהחוק מחייב, פשוט לא דרך הפנסיה אלא דרך כלים אחרים משתלמים יותר.

אין מיסוי גבוה אם תדע לפרוש לפי התכנון שלך, למעשה אין מיסוי בכלל אם תחליט לקבל קצבה עד גובה מסוים ואתה יכול לבחור בזה, 0 מס הכנסה וישאר לך מה להוריש -

אתה בעצמך כתבת בהמשך שיש מס אם הקצבה גבוהה יותר מכ-8.5 אלף ש''ח. זה בכלל לא הרבה, למה שאני אתנדב להגדיל את הקצבה שלי אם כבר עברתי את רף המס? למה שאחיה ממשכורת של 7 אלף בחודש רק בשביל להוריש לילדים שלי יותר?

במקום זה אפשר להפקיד לקופת גמל להשקעה, למשוך כקצבה עם פטור מלא ממס רווחי הון וממס הכנסה, בלי שצריך לצמצם את הקצבה רק בשביל להתחמק ממס. מושכים כל חודש כמה שיש וכמה שאפשר, אין מס, אם לא השתמשת בכסף שמשכת אז ממילא הוא יעבור ליורשים בלי מס.

המדינה פשוט שומרת עליך שזה לא יהיה נזיל -

אני לא רוצה שהמדינה תשמור עלי (מלבד בהיבט הבטחוני וכיוצ''ב), בטח לא על ידי מיסוי דרקוני של 35%.

אני לא בונה שהמדינה תפקיד לי שקל, אני מפקיד לעצמי, יחד עם זאת אני *משער* בסבירות גבוהה שתקציבי הביטוח הלאומי וקצבאו. הזיקנה יגדלו כי לאנשים לא יהיה כסף לפרישה ויהיה לחץ על הממשלה לעשות את זה, אני לא חושב שזה מה שנכון לעשות אבל אני משער שזה מה שיקרה כי הילדים של אנשים שלא חסכו מספיק יקרסו תחת הנטל כפי שכבר קורה במדינות מסויימות.

כדי להגיג למס הכנסה על הפנסיה זה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר ממה שיש לחוסך הממוצע, אנשים בקושי מגיעים למליון, מליון וחצי שקל, רוב החוסכים לא יגיעו לקצבה של 8480 שקל (ושוב אני מעריך שהמספר הזה עוד יעלה מאוד עד שאני אפרוש) למעשה כבר עכשיו אנשים לא יכולים לפרוש כי אין להם די בפנסיה בשביל זה והם נאלצים לג'נגל.

קופת גמל להשקעה יש לה שתי מגרעות:

1. היא יקרה בדמי ניהול

2. היא נזילה מידי

מה שאין כן בקרנות הפנסיה.

יתר על כן, יש יתרון נוסף בקרן פנסיה שלא דיברתי עליו הוא המרכיב הביטוחי, קרן פנסיה מספקת את הביטוח הזול ביותר שקיים בשוק הישראלי בפער, אני כמשקיע עצמאית בקרן פנסיה חודשית אם מחר אני מאבד את כושר העבודה שלי חלילה אני מתחיל לקבל 60 אלף שקל חודשית, אם הייתי עושה את ביטוח אובדן כושר עבודה רגיל בסכום הזה זה היה עולה לי הון תועפות אם בכלל היו מאשרים לי את זה.

המדינה לא שומרת עלי שזה לא יהיה נזיל, אני בחרתי להשקיע כך, אני בחרתי לקשור את ידיי כדי לא לעשות שטויות כדי שלא אתפתה לקנות אוטו חדש, כדי שלא אצא לחופשה ובכללי שאפנה את הכסף לדבר החשוב באמת- לא להיות תלוי בילדים שלי לעת זיקנה, זה לא המדינה שמחיּיבת אותי להשקיע אלפי שקלים בחודש בקרן הפנסיה שלי, המדינה מחייבת אותי הרבה פחות ולא מספיק, מי שדואג לי זה אני בעצמי ולא המדינה, אני בוחר לקשור את ידיי בדיוק כמו שיש לי נטספארק, אותו רעיון.

שרוב החוסכים לא יגיעו לקצבה של 8480 שקל?

זה שהיום יש אנשים שאין להם מספיק כסף לפרוש לא מעיד על כלום, כי החובה להפריש לפנסיה התחילה רק ב 2008

בוא נניח אדם ממוצע.

מקבל משכורת קבועה של 10k כל חייו עובד שכיר

מפריש לפנסיה לפי חוק

הפרשה שלו+מעסיק+ פיצוי פיטורין

מביא אותך לסביב הפקדה חודשית של 2000 שח חודשי

התחיל לעבוד רק בגיל 30

עבד 37 שנים עד הפנסיה (בהנחה וגיל הפנסיה לא יגדל)

קרן הפנסיה היתה סולדית. הצליחה להשיג רק 5% תשואה שנתית ממוצעת (עם ד.נ של 0.2)

יוצא סביב 2.4 מיליון שח ערב פרישה לפנסיה.

נגיד ותוחלת החיים הוא 87 שנים

2.4 מיליון לחלק ל18 שנים

יוצא כ11 אלף

אם תעשה את החישוב הזה על מישהו שעבד ב6500 כל חייו אבל התחיל לעבוד בגיל 23 יצא לך סכום דומה

אנשים לא מגיעים לגיל פרישה אפילו עם מליון אחד, 

גם אנשים שהתחילו לחסוך בפנסית חובה מ2008 והיום בערך בני 40 אז הם בסביבות 200 אלף.

אפילו אם הרוויח מינימום.

כמו שכבר נכתב על ידי @ברגוע, בעבר לא הייתה חובה להפריש לפנסיה ולכן מה שאתה כותב עליו כבר לא רלוונטי...

בדור שלנו כולם מפרישים כבר מגיל צעיר.

ואם הם בני 40 אז יש להם עוד 27 שנים להפריש.

אדם שמרוויח למשל 20 אלף ש''ח, אבל מפקיד לפנסיה פי 4 ממה שהחוק דורש (כך שבסוף הוא מפריש כמו אדם שמרוויח 80 אלף), עדיין יקבל קצבת אובדן כושר עבודה בסך 15 אלף ש''ח בלבד.

אתה יכול לראות בדוח הרבעוני של קרן הפנסיה שלך מה הסכום החודשי במקרה של אובדן כושר עבודה.

הדרך היחידה להגדיל את הכיסוי לאובדן כושר עבודה, היא להפריש לפנסיה עבור הכנסות שאינן חייבות בהפרשה לפנסיה, כמו למשל החזר נסיעות או אחזקת רכב או דמי ההבראה שהמעסיק משלם לך, ולא מפריש לך עבורן לפנסיה.

לא הסכום של הביטוח, כי הסכום של הביטוח תלוי בשכר הקובע ולא ביתרת החיסכון.

ואם מופיע באתר שלהם אחרת, זה כי ההפקדות שלך מבלבלות את המחשבון האוטומטי שלהם והם לא יודעים מה השכר האמיתי שלך.

אם חלילה חלילה יבוא יום והם יצטרכו לשלם לך אובדן כושר עבודה, הם כבר יעשו את הבדיקות שלהם ויראו מה השכר האמיתי שלך, וישלמו 75% בלבד. שקל לא יותר.

בשרשור הזה. שימושי מאוד.

למשל, לא עדיף לעשות ביטוח תאנות אישיות בנוסף  כדי להגדיל את ההכנסה במקרה של חלילה אכע? יש ביטוח נוסף שאתה מכיר שיכסה אכע במקרה של חולי או שיש הגבלה על מספר הביטוחים שניתן לעשות במקרה הזה?

התשובה הקצרה: כן, אפשר, אבל יש מגבלות והיגיון מאחורי זה.

הנה פירוט ברור:

🧾 1. אפשר לעשות כמה פוליסות פרטיות

באופן עקרוני, אתה יכול לרכוש כמה ביטוחים פרטיים לנכות ואובדן כושר עבודה — מחברות שונות או אפילו מאותה חברה. אין חוק שמונע זאת.

אבל…

⚖️ 2. סכום הפיצוי הכולל מוגבל

מטרת ביטוח אובדן כושר עבודה היא לפצות על הכנסה שאבדה, לא לייצר רווח. לכן, אם יש כמה פוליסות, לא תקבל פיצוי מלא מכל אחת במצטבר אם הסכום הכולל עובר את ההכנסה שלך לפני הפגיעה.

בדרך כלל חברות הביטוח מגבילות את הפיצוי ל־עד 75% מההכנסה החודשית (לפעמים פחות).

לכן אם תרצה כמה פוליסות, הן יתחשבו זו בזו בעת תביעה.

🧍‍♂️ 3. ביטוח נכות (חד־פעמי) – זה שונה

אם מדובר ב־ביטוח נכות מתאונה או מחלה (שמעניק פיצוי חד־פעמי לפי אחוזי נכות), אז כן — אפשר להחזיק כמה כאלה ולקבל מכל אחת פיצוי מלא, בלי תלות בפוליסות אחרות.

הסיבה: כאן זה לא פיצוי על אובדן הכנסה אלא תגמול על נזק גופני.

🏦 4. ביטוחים קיימים שצריך לקחת בחשבון

לפני שמוסיפים ביטוחים פרטיים, כדאי לבדוק:

•האם יש כבר כיסוי דרך קרן הפנסיה (כוללת רכיב לאובדן כושר עבודה).

•האם יש ביטוח דרך המעסיק או ביטוח קולקטיבי.

•האם יש ביטוח לאומי (קצבת נכות) — לא קשור לביטוחים פרטיים, אבל חשוב להבין את התמונה הכוללת.

✅ לסיכום

•אובדן כושר עבודה – אפשר כמה פוליסות, אבל הפיצוי הכולל מוגבל להכנסה.

•נכות מתאונה / מחלה (חד-פעמי) – אפשר כמה, וכל אחת משלמת במלואה.

•חשוב לתאם מול סוכן ביטוח או יועץ אובייקטיבי כדי להימנע מתשלום כפול על כיסויים חופפים.

בכל מקרה אכע מוגבל ל75 אחוז מהשכר אלא אם עושים ביטוח אחר

האמת שאצלנו בעבודה יש ביטוח קולקטיבי שלא הצטרפתי אליו ומתלבטת אם כן. צריכה לקרוא את הפוליסה האמת

אין הגבלה חוקית על כמה קרנות

פעילות מחזיקים וכמה אפשר להפקיד לקרן השתלמות, אבל על הסכומים שמעבר לתקרה:

•לא תקבלי ניכוי או זיכוי ממס (אם עצמאי).

•לא תקבלי פטור ממס רווח הון על הרווחים שנצברו מעל התקרה.

כלומר, מותר להפקיד יותר, אבל זה כבר לא משתלם מבחינת מס

השאירים הזכאים לקבלת הכסף (פנסיית שארים) במקרה שהמבוטח בקרן פנסיה הלך לעולמו:

- בן/בת זוג של המבוטח וילדיו שהם בני פחות מ-21.

- הוריו של המבוטח (רק אם המבוטח רווק ללא ילדים).

סכומי הקצבה משתנים בהתאם לשיעור הכיסוי הביטוחי שנבחר, המשכורת הקובעת של הנפטר ומספר השאירים הזכאים

- רווק שאין לו בן זוג ואין לו ילדים רשאי לוותר על ביטוח שאירים ולהגדיל את גובה החיסכון ואת גובה קצבת הפנסיה שתשולם לו לאחר הפרישה לגמלאות)  כפי שהבאתי לעיל בתגובה קודמת. 

יש אפשריות שונות, לפי התקנון של קרן הפנסיה בה העובד מבוטח. 

כשאדם יוצא לפנסיה הוא יכול לבחור בין אפשרויות שונות.

על קצה המזלג ובפשטות ורק לשם הדוגמה:

הוא יכול לבחור לקבל את הקצבה עד גיל 80, ואז אם הוא ימות לפני - הקצבה תגיע ליורשיו, אך אם הוא ימות אחרי - הוא יפסיק לקבל קצבה בגיל 80.

הוא גם יכול לקבל את הקצבה לכל חייו, אפילו אם יאריך עד 120, אבל אז אם הוא ימות בגיל 70 הכסף הולך לאיבוד.

בין שתי האפשרויות האלה יש עוד הרבה אפשרויות ביניים, למשל כסף לכל החיים אבל בסכום נמוך יותר, ובתמורה להפחתה הזאת השארים כן יקבלו כסף אם האדם נפטר לפני הזמן.

סתם זורק רעיון.

מישהו הגיע לפנסיה. יודע שעכשיו יכנס לו כל החיים 6000 שח מהקופ"ג להשקעה.

יכול למשכן את הדירה ויהיה לו הון זמין

הופך להיות כמו כסף שנצבר בקופת פנסיה. כלומר לאחר מוות בני משפחה מקבלים קצבה ולא את הכסף עצמו

כאמור קודם יש הרבה מסלולים של קצבה, אבל אני לא בקיא הזה במאה אחוז. אני יודע שהיורשים כן מקבלים את היתרה בירושה במכה אחת במסלולים מסוימים, אבל פחות בקיא במנגנון.

יש מסלולים שאם אדם קיבל קצבה אחת ומת, משפחתו לא תקבל כלום, ויש מסלולים שתקבל 20 שנה קצבאות או עד 120 של בן/בת הזוג.

לכן, לפני שבוחרים מסלול, צריך לחשוב ולהתייעץ מה הכי מתאים לכם.. (לא דומה אלמן לנשוי לדוגמא)

למיטב ידיעתי - בכל המסלולים בפנסיה שניתן לבחור בעת הפרישה- הקצבה לעמית/מבוטח היא לכל החיים.

הבחירה היא האם להבטיח לבן/בת הזוג קצבה עד סוף ימיו\ ימיה, או עד 120 קצבאות וכדומה.

הערה נוספת היא זו שהפקדה מעבר לתקרה מסויימת גם בקרן פנסיה הופכת לקצבה מוכרת שפטורה ממס בעת שמקבלים אותה, בדומה לגמל להשקעה. (אבל, עדיין יש הבדלים בין המוצרים, ויש עדיין עדיפות מסויימת לחסוך בגמל להשקעה ולא בפנסיה מעבר לתקרות בהיבטי הנזילות)  

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן

אבל זה ממש לא פשוט

בשורות טובות

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!

דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!

ושוב, בהצלחה

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.

החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.

לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו

בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל

כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים

אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.

כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.

אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.

וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.

ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.

(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה רוצה להיות מאושר.

ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.

למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.

לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.

אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.

רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.

ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו

רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"

לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.

לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

ב"הצלחה רבה

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.

כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.

קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.

לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.

מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.

שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.

דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.

הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").

לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".

מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."

רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.

תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות

אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..

אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.

מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).

מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.

חיבוק גדול 

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה