לא רק מבחינה הלכתית אלא גם זוגית ומוסרית, גם כלפי הקודם וגם כלפי החדש,

עדיף לצאת ולמצוא את האחד רק אחרי שמסיימים את כל העניינים עם הקודם...

כמו שאת בעצמך כתבת, כדי שהוא יקבל בת זוג עם כח ורגועה

גט...

על רכוש ילדים וכו לבין גט

גט אפשר לקבל גם תוך חודש

התהליכים המשפטיים יכולים לקחת שנים

אין הגיון לחכות.

בפרט שזה לא תלוי בך.

לאט לאט מתנתקים מהתיק מבחינה רגשית.

ולמרות שהוא עדיין מתנהל.

לומדים לעשות מה שצריך.

ולא לחיות עם הראש בתוך העניינים האלה.

נכון יום לפני ואחרי תגובה / החלטה צריך להתנשם קצת.

והבן זוג החדש יאלץ לספוג את זה.

כי רק אחרי שנים של מאבק

מגיעים לכמות האדישות הנצרכת.

אם אפשר לחסוך את זה ממש כדאי.

ברור שהדבר הטוב ביותר ולטובת הילדים וכולם לסגור את ההליכים כמה שיותר מהר — זה חוסך שנים של עיכובים ומתח, ומאפשר לבנות קשרים חדשים בלי משקל העבר.

אבל גם אם זה לא מצליח מיד, אסור לתת לזה לעצור את החיים.

צריך להמשיך הלאה, לאט ובזהירות, לנסות להשתחרר רגשית מהתיק ולחיות.

הרי בית הדין תמיד עסוק — פגרות, עיכובים, החלטות — והזמן עובר.

אז עדיף להתקדם, גם אם הסוף עוד לא סגור לגמרי.

נכון שלפעמים יש ימים קשים סביב תגובה או החלטה,

אבל זה חלק מהתהליך — והבן או בת הזוג החדשים כבר ילמדו להכיל את זה.

לי אישית היו הרבה קשרים שלא יצאו לפועל שברקע יש מאבק משפטי שגוזל כוחות.

וגם שהתיק עדיין פתוח ומתנהל ואת לא יודע לספר לעצמך ולשידוך מה הלו"ז המדוייק הלאה.

וגם לילדים עם כל זה שלא משתפים אותם

המצב הכללי הזה של שנים שאבא ואמא מתכתשים

בבית דין (וכל אחד יגיד היא מאשימה ואני רק מתגונן)

ויום אחרי נפגשים ומתנהגים יפה לעיני הילדים

אבל בלב אתה יודע שאולי יש לך פה אוייב

שלא ברור מה הוא היה עושה לו היה יכול.

אין ספק שזה לא מועיל לילדים, ונזקים מההתנהלות הזו, סמכות ההורית, עייפות ההורים וכו' יגיעו אליהם בדרך כזו או אחרת.

הייתי חייב לכתוב את זה.

כי לא כל אחד חייב לעבור את מה שאני.

וישר כח שאני מצליח לחיות ולשמור על תקווה

עם האי ודאות והקונצים המשפטיים.

ופתאום צריך לכתוב מכתב ברגע על השמצות חדשות שהומצאו אתמול לבית הדין.

אבל אם אפשר להמנע,

ממש מומלץ ולחסוך ולהכוווין את הכוחות

להשקעה במה שבאמת יועיל לילדים ולך

ולא במריבה שתסחב כוחות כמה שנים

עדיף וכשר

אבל חשוב שהיא תשאל. מצד אחד אם מצאת אהבת אמת לא מוותרים על זה, בוודאי במקום שהמיועד מודע למצבכם המיוחד ועדיין בוחר בבית משותף. כמובן שהאהבה והידיעה כי אינך צועדת לעבר הבלתי נודע יכול גם לסייע בהכלת התהליך השובר והמצמית של הגירושין עצמם.

מצד שני חשוב להדגיש שאם לא קיבלת עדיין גט אזי בן הזוג החדש יכול להפוך למנוף לחץ עלייך. הקנאה של הגרוש, או המלצה של עו''ד מנוסה יכולים לעודד סחבת מכוונת בכדי להפחית מזונות זאת בידיעה שאת כבר ממתינה לפרק החדש בחייך. אם אלו פני הדברים אז כדאי מאד להצניע את הקשר (אפילו שוודאי תרצי אותו לצידך ברגעים הקשים) מכיוון שאני מכיר גם מקרים בהם בן או בת הזוג (בעיקר במקרים של גרושים מאתגרים) טענו שבן/בת הזוג החדשים היו ברקע והם למעשה הובילו לגירושין.

לסיכום אני שמח מכל 💓 על האהבה לה זכית וגדול יהיה הבית הזה האחרון מן הראשון ובכל זאת הייתי ממליץ להתייעץ עם מכר נאמן וגם עם עורך הדין כיצד נכון להתנהל. חשוב גם להיות רגיש כלפי בן הזוג שהוא לא ירגיש שזה גדול עליו, הוא צריך להיות שותף אבל קצת לייט (לרוב)

מועדים לשמחה!

זה פורום דתי.

התגרשנו לפני שנתיים.

קטע שהעובד הסוציאלי שלנו, היה השדכן בעל כרחו

הוא גרם שנכיר 😆😅

וסליחה ממש על החשד בכשרים. מהניסוח של ההודעה הפותחת היה נשמע שאת באמצע הליכים.

בהצלחה רבה וברכה רבה בביתכם החדש בעז"ה

כמו שכתבו זה לא סותר

ולכן ביקשתי עיצה

זה באמת קשוח.

רק הייתי ממליצה לעשות מצידך מה שאפשר כדי לסיים את ההליכים המשפטיים כמה שיותר מהר.

ברור שלא הכל תלוי בך, אבל מה שתלוי בך תנסי לזרז.

לוותר, לבוא לקראת, לנסות להתגמש ולהתפשר (כמה שאפשר, כמובן)

את והילדים רק תרוויחו מזה בסופו של דבר ויהיה לך שקט נפשי

השריטות והנזק שזה עושה לילדים בטווח המיידי והרחוק לא שוות שום מריבה.

גם כשגרושים הורים חייבים להיות ביחד בשביל בריאות הנפש של הילדים.

וגם הנפש שלך צריכה שלווה.

מאחלת לך שלווה בארמנותיך ומזל טוב @מתייעצת גירושין 

❤☘❤

אשמח לענות על זה בפרטי (רושמת לי להתייחס לזה מחר)

קודם כל אני מאחלת לך חיים מאושרים, בריאים וטובים. כאלה שלא תצטרכי "לשרוד" בהם, אלא לחיות בהם.

שנית, אופוריה זה דבר משכר...

אני לא יודעת כמה זמן את מכירה את האחד שאת בקשר איתו כרגע, אבל הייתי במקומך לוקחת את הזמן ומחכה לראות מה אני חושבת ומרגישה גם כשאין פרפרים.

הרבה פעמים אנחנו נוטים לחזור על אותן הטעויות. חשוב ללמוד מהעבר, להשתהות קצת לפני החלטה חשובה חדשה...

אני לא מדברת מתוך ידיעה, אלא נטו תחושה שחשוב שאומר את זה.

בהצלחה ושכל דבר ילך בצורה הטובה ביותר ❤️

טיולים ונופשים משפחתיים

תחפושות משפחתיות

דיונים משפחתיים

קביעת אווירה מסוימת בשולחן שבת

בדיחות משפחתיות

וכן הלאה...

הילדים שלכם עוד די קטנים, אז זה הגיוני שעדיין אין לכם את ההרגשה הזו, אבל אולי זה הזמן להתחיל בהנחלת מסורות משפחתיות ולצאת לגיבושים משפחתיים שיתנו לכם את האווירה המשפחתית הזו... (עד שתגיעו לשלב שבו תשאלו את עצמכם לאן נעלמה הזוגיות בתוך המשפחה🤭)

בעיקרון אני חושבת שהסדר הזה, של בניית הזוגיות לפני בניית המשפחה - הוא האידאלי. כי כשיש זוגיות חזקה, גם המשפחה יכולה להיבנות טוב. וגם כשהמשפחה בנויה - הזוגיות עדיין במקום הראשון ככל האפשר.

אז סך הכול נראה לי שאתם במצב בסדר...

לי נפל האסימון הזה בילד ה3 ומשם ממש הרגשתי שינוי של התמקדות בילדים ואנחנו כתא משפחתי ובהתאם גם עשינו יותר חופשןת יחד ולא לחוד כזוג יצאנו ליותר מקומות בחגים עשינו פעילויות כמשפחה בחגים לא הרגשנו צורך להתארח

אז נראה באיזה ילד יפול לך האסימון אם את כבר ברביעי🤣

הילדים שלכם עדיין קטנים יחסית, אבל תחשבי למשל שכבר שולחן שבת שלכם מורכב מזוג הורים ו 4 ילדים, זה משמעותי אבל ככל שהם יגדלו ויתחילו שיחות איתם זה יהיה עוד יותר משמעותי.

ככל שיש עיסוקים משפחתיים כמו טיולים, הרגלים שלכם, משחקים משותפים הם יגבירו את התחושה המשפחתית ובהחלט יש וכדאי ליצור את זה.

ואשריכם ממש שאתם מרגישים זוג. זה ברכה 

חשוב לי להגיד שאנחנו הורים במלא מובן המילה

יוצאים עם הילדים

עשינו ליל הסדר בבית וגם שאר החגים בדר"כ בבית

אבל באמת הילדים עוד קטנים ופחות שותפים 

אפילו שמאד התרגשתי שהבן שלי אמר היום שרוצה השנה בליל הסדר בבית כי שנה שעברה היה כיף

כנראה סיפק להם המעט שהשתתפו והי מותאם להם.

והנחתם את דעתי... אז תודה

אני יכול לכתוב ספר על זה.

ואני חושב שאין כמעט משפחה שזה לא קורה אצלה

בעלך מתחיל לקרוא לך אמא ואת קוראת לו אבא...

"מי זה ומה הוא עושה פה"

וכבר יש לנו ילדים ב"ה...

אולי פשוט לא מתרגלים חחחח

פשוט לא מעכלת. אז אם לא מעכלת את זה קל וחומר שאת האמהות והילדים...

ומה אני עונה לעצמי? למי יש זמן לענות חחחחח

לא לזה התכוונתי

רק מאוד הגיוני שיש מחשבות ותהיות.

ובהחלט לוקח זמן לעכל שינויי חיים שכאלה

ואם אין לך זמן לענות אז רק מקווה שעסוקה בדברים טובים .... כנראה שאת אמא במשרה מלאה. לא? 😉

העיקר, שיהיה בהצלחה 

תתמקדי בחזרות ולימודים, השאר יהיה בסדר בדקה ה90.

גם ככה הוא ישכח עוד כמה פעמים ותכלס הפעם האחרונה שתצטרכי להזכיר לו תהיה רבע שעה אחרי שיצאת לבחינה. אז למה לטרוח לעשות את זה 1000 פעם עד אז?! 😉

עד גיל 3. עם כולם.

בפועל

את הגדול שלחתי בגיל 9 חודשים

אמצעי בגיל 4 חודשים

קטן בגיל חצי שנה.

גיל חצי שנה מוקדם מדי לדעתי.

אבל שוב,זה תלוי אם את עובדת או לא.

זה גיל שהם מתחילים לפתח מיומנויות חברתיות

בפועל הכנסו אותם מוקדם יותר מטעמי עבודה

זה שלב שהם מתחילים להיות יותר מודעים לחברה ונהנים יותר ממשחק עם ילדים אחרים בגילם, ובמקביל שלב שבו מתחילים במעון או אצל המטפלת גם ללמד ולעשות יותר דברים. אבל כנראה שנשלח מוקדם יותר כי שנינו עובדים..

כמה שיותר זמן. לדעתי עד גיל 3.

כמובן אם אמא פנויה בשבילו. (נפשית ומעשית) 

בלי להכניס את הילדים למסגרת.

הלוואי עלי עד גיל 3.

גם לילד שגודל בבית יש אינטרקציות חברתיות, עם אחים/ שכנים/ משפחה מורחבת. יש לילד את כל החיים לפתח עוד את הכישורים החברתיים האלה. בשלב כלכך ראשוני בחיים, הורים הרבה יותר חשובים לילד מחברה. יותר מזה לדעתי, ילדים שגודלים בבית, לומדים להעסיק את עצמם, לפתח יותר דימיון ולהיות יותר רגועים בהתפתחות שלהם. פחות תחרות, פחות הסחות דעת ויותר היכרות עם היכולות שלהם. (אני מדברת על ילדים ממוצעים שלא צריכים טיפולים מיוחדים)

בסוף מגיע הרגע שהם נכנסים לגן, אולי בהתחלה יקח להם זמן הסתגלות (ד"א, דוקא הילד שלי שכן היה במעון, לקח לו הכי הרבה זמן להסתגל לגן.) אבל בסוף הם ישתלבו וילמדו גם להסתדר בחברה. בזמן שהם כבר יותר בשלים וצריכים את זה.

מהתומכות בלהכניס מההתחלה ועד להיות בבית עד גיל חמש או שש.

אני הכנתי בגיל תשעה חודשים את כולם... אם יש אפשרות להישאר בבית בכיף, אין שום יתרון לשלוח מוקדם. אבל שוב, אם זה מתאים לך ולתינוק ואין עוד שיקולים מסביב.

גיסות לא חסינות מקנאה. גם לא אחיות. על ענייני כספים ועזרה, לא רואה סיבה לשתף אף אחד. בטח אם זה לא סימטרי. את לא אשמה שיש לך כמובן, ב"ה ושיהיה לבריאות, אבל אל תסמכי יותר מדי על אנשים סביבך שישמחו במה שיש לך ולהם לא

הלכה שהחפץ חיים מביא , לא להאמין לרכילות. ולא לקבל. וגם לא לשמוע. וגם, ללמד זכות.

נורא קשה אבל אין ספק שגם נורא שווה.  בהצלחה רבה.

לב שבור זה דבר קשה ומאתגר מאוד.

איך הקשר עם שתי הגיסות השניות?

בהנחה והוא טוב אז לשמור אותו ככזה, להיות איתן בקשר שיכירו אותך טוב, זה רק יעשה לך מקום חיובי אצלם ואצלך.

תחזקו את התא המשפחתי הקטן שלכם. לא צריך להיות בקשר שלילי בכח.

אני לא יודע איך זה הגיע אלייך אבל אולי באותה הדרך להעביר אליהן חזרה שכל מה שחושבות (בעיקר בתחום הכלכלי אם זה מה שמפריע) הוא לא נכון, אולי אפילו לנסות להיות איתן בקשר יותר קרוב אבל עם כל אחת בנפרד כדי שיכירו אותך טוב יותר.

בכל אופן אם לא הולך והן עושות לך רע פשוט תקחי מרחק במידה מסויימת

כדאי להחליף.

בהצלחה עם הגיסות ובכלל. 

להיות פה אנונימיים

כדי לשתף בנוח דברים אישיים

הן חושבות שאת עשירה, למה זה דבר רע? בעיני דבר טוב. בקרוב אצלי 😆

קורה שבמשפחה מדברים אחד על השני. זה אולי לא טוב, אבל בסופו של דבר זה משפחה. אם אין איזה מריבות מוגזמות, לא הייתי לוקחת את זה ללב. אז אמרו ככה או אחרת, נו, לא קרה לך שדיברת על אדם אחר אפילו שאת אוהבת/ מחבבת אותו? תמיד יש ביקורת על אחרים. זה לא גורע מהמשפחתיות או מהחיבה אחד לשני. אפשר רק ללמוד מזה על עצמינו, מה לא לעשות לאחרים. מאמינה שאם תמשיכי לאהוב את עצמך כמו שאת ולהיות בטוחה במקום שלך במשפחה, בלי לשפוט אחרים על התנהגויות או אמירות, זה יקרין החוצה. 

כן יש בזה מן האמת

תודה הכנסת אותי לפרופורציות

ממש לקחתי את זה קשה אתמול 

רק תדעי שזה שמדברים מאחורי הגב

לא בהכרח אומר שהן לא אוהבות אותך או לא מעריכות אותך

לפעמים אנשים מלכלכים גם על אנשים שהם אוהבים

בעיקר כי מקנאים

תמשיכי להיות טובה, נעימה ומאירת פנים.

זה יהיה לך הרבה יותר כיף ונעים מאשר לחשוב שהן רעות אלייך.

יכול להיות שמה ששמעת שזה לא מדויק, ולא באמת הן ככה.

בשביל מה להתבוסס בזה?