כי רק אחרי שנים של מאבק
מגיעים לכמות האדישות הנצרכת.
אם אפשר לחסוך את זה ממש כדאי.
ברור שהדבר הטוב ביותר ולטובת הילדים וכולם לסגור את ההליכים כמה שיותר מהר — זה חוסך שנים של עיכובים ומתח, ומאפשר לבנות קשרים חדשים בלי משקל העבר.
אבל גם אם זה לא מצליח מיד, אסור לתת לזה לעצור את החיים.
צריך להמשיך הלאה, לאט ובזהירות, לנסות להשתחרר רגשית מהתיק ולחיות.
הרי בית הדין תמיד עסוק — פגרות, עיכובים, החלטות — והזמן עובר.
אז עדיף להתקדם, גם אם הסוף עוד לא סגור לגמרי.
נכון שלפעמים יש ימים קשים סביב תגובה או החלטה,
אבל זה חלק מהתהליך — והבן או בת הזוג החדשים כבר ילמדו להכיל את זה.
לי אישית היו הרבה קשרים שלא יצאו לפועל שברקע יש מאבק משפטי שגוזל כוחות.
וגם שהתיק עדיין פתוח ומתנהל ואת לא יודע לספר לעצמך ולשידוך מה הלו"ז המדוייק הלאה.
וגם לילדים עם כל זה שלא משתפים אותם
המצב הכללי הזה של שנים שאבא ואמא מתכתשים
בבית דין (וכל אחד יגיד היא מאשימה ואני רק מתגונן)
ויום אחרי נפגשים ומתנהגים יפה לעיני הילדים
אבל בלב אתה יודע שאולי יש לך פה אוייב
שלא ברור מה הוא היה עושה לו היה יכול.
אין ספק שזה לא מועיל לילדים, ונזקים מההתנהלות הזו, סמכות ההורית, עייפות ההורים וכו' יגיעו אליהם בדרך כזו או אחרת.
הייתי חייב לכתוב את זה.
כי לא כל אחד חייב לעבור את מה שאני.
וישר כח שאני מצליח לחיות ולשמור על תקווה
עם האי ודאות והקונצים המשפטיים.
ופתאום צריך לכתוב מכתב ברגע על השמצות חדשות שהומצאו אתמול לבית הדין.
אבל אם אפשר להמנע,
ממש מומלץ ולחסוך ולהכוווין את הכוחות
להשקעה במה שבאמת יועיל לילדים ולך
ולא במריבה שתסחב כוחות כמה שנים
עדיף וכשר