אני חושבת שזה שיחות שנבנות מאחת לשניה,
אני לא יודעת מה השיח שלכם בכללי,
אני יכולה להגיד שעם הבן שלי אנחנו מדברים הרבה על אחריות וגבולות ומשמעת והשלכות.
מדברים הרבה על העתיד, מה השאיפות שלך ולאן אתה רוצה להגיע,
מכניסים גם את היכולות והכוחות, אבל מדגישים שבלי רצון אי אפשר להגיע ולכן לא משנה מה אנחנו רוצים אלא מה הוא רוצה והוא צריך לקחת אחריות כבר עכשיו על דברים שיקבעו את העתיד שלו.
ומשם מתחילים יותר דיונים וגם שומעים את דעתו.
מצד שני יש דברים שברור לי שצריך שנהיה "על זה"
כי הוא עדיין לא יכול לקחת אחריות על זה אבל הכל בשיח ובשקיפות למה חשוב לנו הפיקוח ההדוק.
בנוסף אנחנו מדברים על מה מושך אותו לכיוונים לא טובים, נותנים לזה מקום ומשקפים את מה שמניע אותו ומשתדלים להציע אלטרנטיבות כדי להתמודד עם המניע.
האם נגלה יום אחד שהוא עושה דברים למרות כל הפיקוח ולמרות השיחות?
בהחלט יכול להיות שכן, אבל אנחנו צריכים לעשות את כל ההשתדלות שלנו ולעזור לו לבחור נכון בכל הכלים העומדים ברשותנו.
מה הוא בוחר לעשות מעבר לזה, זה כבר עניין שלו, אין לנו שליטה הרמטית.
למשל בדוגמה שלכם הייתי מדברת הרבה על הצורך שלנו בשייכות חברתית, על ראיית האדם כ"טיפוס להקה" ושחייבים את הביחד כדי לשרוד.
גם בראייה רוחנית, יש עניין גדול למניין ולהשתייכות לציבור.
אחרי שמבינים שאי אפשר בלי חברה, ושהצורך הזה טבוע בנו חזק מבינים מה הכוח החזק של השפעה חברתית,
ואז אפשר לדון על הבחירות בתוך הצורך המולד שלנו בחברה.
למשל אם גרים בשכונה פחות טובה, אפשר להתחבר לחברים משכונה אחרת,
לבחור מתוך הכיתה את החברים עם ההשפעה המיטיבה מראש במקום לנסות למצוא חן בעיני חברים שאנחנו לא רוצים להידמות להם.
בנוסף בעניין החברה, האם הוא התחיל ט'? אם כן זה יכול להיות טריגר כי בעצם הסביבה החברתית משתנה וזה מאפשר מצד אחד לילדים שפחות באו לידי ביטוי בחברה עד כה, לנסות לפרוח מחדש,
מצד שני לילדים עם קשרים חברתיים יציבים זה עלול לערער את היציבות.
כדאי לנסות לגשש אם זה יושב על זה בין השאר.
בנוגע לעישון עצמו אין לי נסיון עם זה ספציפית אבל נראה לי כדאי לדבר על ההשלכות לטווח ארוך.
השלכות בריאותיות, נפשיות (תלות), סביבתיות, כלכליות, והקושי בהמשך להיגמל מההרגל.
גם אם בהמשך ירצה לעשן, יש הבדל גדול בין להתחיל בגיל 14 לבין להתחיל בגיל 18. (גם אם יתחיל בגיל 17 זה עדיין שונה)
מסר נוסף שצריך להעביר וגם הוא נדבך על גבי נדבך, שאתם כאן בשבילו ובשביל לתמוך בו לבחור נכון ולכן כדאי שהוא ישתף אתכם בקשיים שלו ולא ינסה להסתיר אותם.
בנושא הזה אולי אפשר להתייעץ גם עם אנשי חינוך שעוסקים בגיל הזה. (רמים בישיבות תיכוניות וכד')
בד"כ אני פחות כותבת על תחומים שאין לי בהם נסיון ממשי, אז קחי את זה בתור מחשבות ולא המלצות,
בסוף הניסיון שלי עם הגיל הזה הוא עם ילד אחד בחטיבה עדיין. זה לא מספיק פרספקטיבה כדי להשליך על מקרים אחרים.
זה לא שמדובר בחוג ציור, נגיד (שגם זה משהו של גאונים במובן מסוים!) (חוץ מזה, אלה תחומים מאוד נושקים...)
