ויכולה לספר איך שם?
מכל הבחינות.
יחס, גישה )טבעית או פחות)
הילחצות מכל דבר קטנטן או רוגע, מה מאפשרים, האם צריך להלחם על חופש תנועה ובלי אלף מוניטורים או שבנחת
וגם מבחינה דתית- שבת למשל, איך האווירה, כשרות של האוכל,
איך האוכל בכללי
כמות ערבים בצוות ובמטופלים...
תודה רבה!!
לא היו ערבים בכלל תודה לה'
אוכל- טוב לדעתי, אבל אני לא מפונקת
שבת- לא היינו בשבת אבל יש הרבה דתיים אז מאמינה שיש אווירה טובה ומכבדים
בהרגשה שלי- הצוות היה מצוין. רצינו גישה טבעית וזרמו איתנו. לא צריך להלחם על מרחב תנועה ומוניטור, יחסית מכבדים את רצון היולדת.
את יולדת, את לא חולה! זה הגוף שלך, ואת קובעת מה נכון עבורך.
אף אחד לא יכול להכריח אותך לעשות דבר שאת לא רוצה.
אם את לא כאובה, את יכולה לומר זאת ולכל היותר לא יכניסו אותך עדיין לחדר לידה.
יש לך אפשרות להישאר בשטח בית החולים עד שתרגישי שהגיע הזמן להתקדם.
אגב, ניתן גם לבדוק פתיחה באמצעות אולטרסאונד אף שזה לא מוצע ברוב המקומות.
ברוב המקומות לא יאפשרו להיכנס ךחדר לידה בלי בדיקת פתיחה
אם זה משהו שהוא ממש חשוב צריך להיות ערוכים לזה
אם את לא כאובה, את יכולה לומר זאת ולכל היותר לא יכניסו אותך עדיין לחדר לידה.
גם אני סירבתי לבדיקת פתיחה כי הרגשתי שזה מיותר. הרי אני לא בלידה אקטיבית, עשיתי מוניטור במיון יולדות והכל תקין , מה יש לי לעשות בתוך החדר הסגור הזה? לשכב במיטה?
צריך לשנות את המערכת ורק היולדות יכולות לעשות את זה. אם אנחנו לא רוצות בדיקה מסוימת זאת זכותנו. אם אנחנו לא רוצות מגע או איש/ אשת צוות אז פשוט לא ואנחנו לא צריכות להתבייש בזה או לסבול מיחס לא נעים כי אישה מחליטה משהו שהוא לא בפרוטוקול
בשביל להכנס לחדר לידה חייבים בדיקת פתיחה, איך אפשר לומר שלא מחייבים?
אני הבנתי מהפותחת שהיא חוששת מבדיקות פתיחה באופן כללי.
בשלב כלשהו
צריך לקחת את זה בחשבון ולהיערך
הפותחת - אם יש בעיה כלשהי עם בדיקות פתיחה כמו וגיניסמוס המליצו פה להביא מכתב מהרופאה שמטפלת בך שכתוב על המצב שלך ועל הצורך להימנע מבדיקות פתיחה
אני נבדקתי במיון פעם אחת ולאחר מכן סירבתי כשבאו כל שעה לבדוק אם יש התקדמות
זה כן אפשרי לסרב ובדיקה ולבקש אולטרסאונד
זה מה שקרה לי (בבית חולים אחר)
כבר לא יכולתי לתפקד מרוב כאב והכריחו אותי לבצע בדיקת פתיחה אחרת אין כניסה לחדר לידה..
לפי מה שאומרים כאן שזורמים עם היולדת
חושבות שייתנו בדיקת פתיחה בלי מוניטור?
ואם הפתיחה קטנה פשוט ביי ושלום?
ממוניטורים אני מסויטת...
בדרך כלל בתי חולים מאוד מפחדים לפספס משהו שיעיד שהעובר במצוקה.
לכן אם יש לך מצב של התלבטות כזאת הייתי מחפשת מיילדת או דולה שגרה בסביבתך שיודעת לבדוק פתיחה ומבקשת אם היא מוכנה לבדוק לך ולפי זה להחליט אם ללכת לבית חולים
לא יודעת ספציפית לגבי אסותא
אני בלידה של הגדול שלי ביקשתי החלפה של המיילדת שהיתה על הפנים
והמיילדת הראשית אמרה לי שזה בסמכותה והיא לא מאשרת כי זה לא מסתדר!!!
הלוואי שהמערכת תעבור איזה סוויץ' מהותי (יש שיפור לדעתי כל הזמן אבל מעט מדי, לאט מדי)
מותר לך לסרב לקבל טיפול רפואי ממי שאת לא רוצה, והם מחוייבים לצוות לך מיילדת. אולי ינסו לשכנע או יפעילו שרירים אבל למיטב ידיעתי לא חוקי להכריח אותך.
האם יולדת, בזמן לידה, כאובה עם צירים- צריכה להאבק על זכויותיה החוקיות?
לטעמי לא.
אבל החוק באמת נועד למצבים הלא נעימים. אם מלכתחילה היו מקשיבים לך לא היה צריך אותו.
יולדת שזה באמת מהותי לה - חשוב שתדע שהאמירה הזאת לא חוקית ותתעקש. בשביל זה כדאי מאד שיהיה מלווה אסרטיבי/ת בלידה שידע גם לריב עם מי שצריך
לא לקחת אפידורל (שבתכלס בשביל זה מחכים להיכנס לחדר לידה ונקבע רף של פתיחה 4)
מי שמראש יודעת שהיא לא רוצה שיבדקו אותה צריכה להיערך לדרכים אחרות להתמודדות עם צירים
ויכול להיות שזה יעשה במיון
ברגע האמת כשהיא תהיה בצירי לחץ יכניסו אותה לחדר לידה גם בלי לבדוק פתיחה
ועדיין זה נתון לבחירתה ואי אפשר לחייב אותה
רק יהיה ךזה מחיר
לק"י
בראש שלי היה נשמע לי הגיוני שיש סיבה טובה לבדוק פתיחה כשמגיעים ללדת.
בסוף צריך לדעת מה המצב של האשה.
הגעתי לבית חולים, עשו לי בדיקת פתיחה, הייתי בשוק ממש - זה היה 3.5!!
המיילדת במיון אמרה לי - אבל זה 3.5 שמהר מאוד יהפוך לפתיחה מלאה. אני רואה עלייך.
ואכן עשיתי מוניטור קצר, וכבר הכניסו אוצי לחדר לידה ותוך שעה מהרגע שנכנסתי למיון ילדתי..
הרי יכולה להיות מישהי שנשארת עם פתיחה 3.5 חודש וחצי ומישהי אחרת שמגיעה לבית חולים בפתיחה 3.5 ויולדת שעה אחר כך..
מניחה שבאמת יש אינדיקציות מוצלחות נוספות לבדוק מה ההתקדמות של הלידה.
למה זה פרוטוקול אחיד כל כך?
אם גם ככה אני לא רוצה אפידורל והם רואים שאני בכיוון של לידה מהירה גם לאור ההיסטוריה שלי וגם לפי מאפיינים מילדותיים אחרים, למה כל אישה שמגיעה ללדת צריכה לעבור בדיקה פולשנית כזאת? אני פתאום תוהה האם זה באמת הכרחי...
מחיקה
זה אותו עניין אבל ככה בודקים את המצב והתקדמות הלידה..
אם יש פתיחה ואין מחיקה אז מן הסתם לא קרוב ללידה..
אם יש מחיקה אז הלידה קרובה יותר. קיצור לא הבנתי למה לא להבדק... אםשר בתדירות נמוכה יותר ממה שעושים. אבל בכלל לא?
בוודאי שזה יכול לתת אינדיקציה, אבל האם האינדיקציה הזאת הכרחית כש5 דקות אחר כך המצב יכול להיות שונה לגמרי?
מכירה גם מקרים שיש פתיחה ומחיקה ולא מתקדם..
במיוחד אם האישה לא רוצה אפידורל.. אז בשביל מה?
פחות נפוצים...
לא הבנתי את השאלה בשביל מה...
הגעת לבית חולים במטרה ללדת או לבדוק אם את מוכנה ללידה...הגיוני שצריך לבדוק אם את בכיוון או לא.
מעבר לפתיחה ומחיקה עושים אולט' ועוד ..לא רק את הבדיקות האלה.
מוניטור כן כדי לבדוק שהעובר לא במצוקה.
אם מישהי מגיעה במטרה ללדת ויש אינדיקציות אחרות לדעת שהיא עומדת ללדת בקרוב הבדיקת פתיחה מיותרת..
כמו שהמיילדת אמרה לי - הפתיחה 3.5 אבל אני רואה שאת תתקדמי מהר מאוד.. אז איזה משמעות יש לבדיקה שהיא עשתה לי חוץ מסימון וי שנבדקתי?
שהן בלידה פעילה.
אני התקבלתי בשבת למיון יולדות שמו לי מוניטור והלכו להרבה זמן...אחרי הרבה זמן שלא הרגשתי בו שום דבר נזכרו לבדוק פתיחה והייתי בפתיחה 6... גם בחדר לידה לא הרגשתי הרבה...
קיצור...יכלתי ללדת במיון בקצב הזה.
בדיקת פתיחה כדי לראות את המצב ויש שלא צריך...
לא באתי לומר שיבטלו לגמרי את השימוש בבדיקות פתיחה. רק שינסו בקצת יותר התאמה לסיטואציה ולא פרוטוקול שעושים את כל הבדיקות לכולן כי ככה צריך.
בהחלט ידוע שרמת הכאב היא לא אינדיקציה כי יש נשים עם צירים מאוד כואבים ואפילו עדיין אין פתיחה משמעותית.
אבל יש עוד סימנים חוץ מכאב.
קורות יחד
רק בלידה ראשונה יכולה להיות פתיחה בלי מחיקה
וגם סטטיסטית, גורם ליותר סיבוכים בלידה.
אז בד"כ לא מאשרים אפידורל בשלב מוקדם מדי.
איך ידעו אם האישה כבר בלידה פעילה או עדיין לא? לפי בדיקת פתיחה... פתיחה 4 כבר נחשבת לידה פעילה.
יש להם שיקול נוסף, למקומות העמוסים יותר,
שלא יתפסו חדר לידה 'סתם' למלא שעות מיותרות.
אם יולדת תיכנס לחדר לידה בפתיחה 2 או 3, היא עשויה להיות בחדר לידה כמה וכמה שעות עד שתתחיל לידה פעילה.
גם ללידה וליולדת עדיף בד"כ להסתובב מאשר להיות בחדר לידה. אבל כשכואב זה לא ממש אפשרי...
זאת הרדמה ספינלית וכדי שהיא תעזור בצורה הכי טובה היא צריכה להינתן בתנאים מסוימים, אחד מהם הוא שהאישה תקבל אותו בזמן המתאים ולא מוקדם מידי, כי אז זה מעכב את הלידה ויכול סתם ליצור סיבוכים
בעיקרון חוששיםמלתת טפעדורל מוקדם לפני פתיחה 4 מחשש שזה יתקע את הלידה
אפידורל נותנים *רק* בחדר לידה
ומכאן הקשר בין בדיקת פתיחה ומינימום פתיחה 4 כדי להיכנס לחדר לידה
יש גם מקרים שמאשרים אפידורל לפני כן
ויש מקרים שנשים נכנסות לחדר לידה לפני כן (לרוב כדי לקבל את האפידורל שאושר או לחילופים זירוז)
אבל זה לא הנורמה
מה שתיסכל אותי זה שהם לא התייחסו אליה אחכ..
ילדתי שם כמה פעמים.
פעם אחת פתיחה 2 הייתי ממש כאובה וביקשתי אפידורל בכל זאת והסכימו כי היה חדר לידה פנוי בתנאי שאני מבינה שאם זה נתקע ותוך זמן מסויים לא מתקדם כלום אצטרך לקבל זירוז (לא זוכרת כמה זמן זה היה, אבל נאמר משהו כמו 24 שעות לא שעה שעתיים כמו בית חולים אחר ששמעתי עליו)
פעם אחת פתיחה 3 אבל לא הייתי מאוד כאובה והם שאלו אם אני מרגישה שיכולה למשוך ככה עוד זמן ושיחררו אותי בסוף הביתה (חזרתי וילדתי יום אחכ)
ככה שלתחושתי התייחסו יותר לכאב שלי ולאיך אני מרגישה עם הלידה ופחות לבדיקת פתיחה, ולכן בדיעבד פעם הבאה אנסה לסרב יותר באסרטיביות לבדיקת פתיחה.
לצערי הלידה שלי התחילה בזירוז כי הגעתי לשבוע 42 אז התהליך כלל הרבה בדיקות פתיחה והתערבויות (של הזירוז) , דרישה למוניטור רציף שהייתה ממש קשה לי כי למרות הזירוז לא לקחתי אפידורל והמוניטור האלחוטי זז כל הזמן וזה היה פשוט נורא , להרגשתי הם כן הפעילו הרבה הרבה לחץ , הייתי צריכה להתווכח איתם שאני לא יכולה לעלות. למיטה ולעשות מוניטור בשכיבה, לא רצו לאפשר לי להעביר צירים במקלחת גם בגלל המוניטור שזז וכל זה למרות שבסה"כ לא היה משהו חריג רק שבוע מאוחר. אני יודעת שבלידה שמתחילה רגיל אין דרישה למוניטור רציף וזה כשלעצמו משנה את החוויה ..
בתהליך של הזירוז אנשי הצוות היו מקסימים אבל מאוד מאוד כאב לי ובדיעבד אני חושבת שאולי בתהליך כזה כן כדאי לקחת אפידורל ..
האשפוז היה בסדר גמור מבחינת היחס של הצוות היו זמינים לכל דבר ולא היינו צריכים לחכות כמעט, האוכל גם סבבה לגמרי , מה שהפריע לי היה שהיה מאוד צפוף כי מתי שילדתי היה עומס ולכן הייתי בחדר של 3 והשתחררתי מוקדם יחסית בגלל זה.
האמת שיצאתי מהלידה הזו מבולבלת כי עד הלידה היה פשוט סיוט סיוט סיוט ! אבל בסוף הלידה עצמה הייתה ללא לקיחת אפידורל והייתה ממש כמה דקות ללא תפרים וקרעים וכתוצאה מכך גם התאוששות מהירה אבל לא יודעת אם אחזור לשם (גרתי באזור אחר בארץ הלידות הקודמות) במיוחד אם אצטרך שוב זירוז ואז כבר עדיף לפחות לקבל תנאים טובים יותר לאשפוז בעוד קצת נסיעה 😅
משתפת באנונימי מחשש לאאוטינג
היינו אצל חמותי בסעודה אתמול והבת שלי בת השש הייתה עייפה ועצבנית
בגלל איזה ריב בין הבני דודים
אז היא צעקה ובכתה בעצבים ובעלי חיבק אותה והציע משהו לשתות ולאכול כדי להירגע
חמותי הביאה עוגיות והבת שלי בתגובה העיפה את זה על הרצפה בעצבים
חמותי התעצבנה ,תפסה אותה בשתי ידיים וממש גררה לחדר ונעלה עליה את הדלת.
והכריזה '5 דקות להירגע לא יזיקו לה' אני ובעלי המומים מהצד! מה נסגר?
אמרתי לה שאני לא אוהבת את זה והיא המשיכה להלל את מה שעשתה ולהסביר גם לבנות שלה כמה זה כדאי שאני מהצד
בעלי שתק כי הוא תמיד שותק הוציא אותה אחרי כמה שניות
אני בהלםםםםםם
כועסת כל כך
לא מצליחה לעכל את זה
מי את בכלל שתנעלי את הבת שלי
בחיים לא עשתה את זה לשום נכד!!!! מקסימום צעקה
היא אישה שמאוד קשה לה לראות אוכל נזרק, אני מבינה
אבל מפה עד לגרור ילדה לא שלך לחדר
ואמרתי את זה לבעלי במוצאי היג, הוא עונה לי השנה מצאתי עוד משהו להתלונן.... מה נראה לך ???
אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות- לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.
אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.
היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.
אתם המבוגרים האחראים שלה.
הגב שלה.
אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.
ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.
לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.
ולא מאוחר מדי.
גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.
לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.
מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)
מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.
ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.
למה ברור לנו ש"צריך" להיות רזים? (מעבר לעניין הבריאותי)
למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??
יש אנשים שאוהבים מראה רזה ויש אנשים שאוהבים מראה שמן, זה פשוט סוגים שונים של מראה, אין סוג יותר או פחות טוב, זה פשוט שונה וזה הכל
אני בהלם
לשם מה ספגנו וספגנו חודש פלוס אם לא סיימנו את המלאכה. איך זה נקרא הסכם אם איראן לא מקבלת אותו? איך אנשים עוברים מ-0 ל100 בבת אחת לגבי מסגרות?
אני כבר רציתי להיות הראשונה שתגיע לגן אבל באמת, יום ראשון אחרי ככ הרבה זמן- איפה הרגישות של אנשים? להתחיל על הבוקר אחרי שחודש לא הם ולא אנחנו ישנו כרגיל???? יש לילדים חרדות, פחד משינויים, הם דור ממש מסכן שלא מכיר שגרה נורמלית שש שנים.
איך לא מתחילים מאוחר? איך לא מקצרים את היום?
אני מורה וגם אמא לילדים וזה מרגיש לי שמעבר לזה שלכולם נמאס, איפה האנושיות המידתיות וההדרגתיות אחרי חודש פלוס? לשלוח כאילו כלום? איך אפשר ללמוד יום מלא מהבוקר? איך זה הגיוני ועוד בעיר הכי מטווחת בארץ?
ואיפה הזהירות והבטחון של כולם שיהיה בטוח לשלוח?
לא לכולם זה מתאים.
מצד שני להרגשתי אנחנו לא חדשים פה... כבר שנתיים וחצי לומדים לנהל שגרת מלחמה כמה שאפשר יותר טוב
אז יש קצת יותר כישורים להתאפס יותר מהר כי מתורגלים באופן מסוים.
לנו האמת זרם לכל הילדים חזרה מלאה...
ובעלי במילואים אז זה לא שהכל פה שגרה..
וזה בסדר שלא לכולם זה מתאים.
אם היה נדמה לי שיש ילד שצריך עוד זמן להתארגן בבוקר או לאסוף מוקדם יותר בשמחה הייתי באה לקראתו. לא ציפיתי אבל זה היה בסדר יום רגיל לכולם.
פינקתי אחרי צהרים יותר בקלות במשהו מתוק וכן התעניינתי כמו היום הראשון לחזרה.
אבל בסה"כ ב"ה עבר בטוב.
גם ככה זה סופ"ש ושוב שבת אז זה לא שבוע מלא, גם זה עוזר לדעתי להתאוששות.
חיבוק ומלא כוחות..!
אמהות בדור הזה אלופות!
תינוקת בת 7 שבועות שכל הזמן הלשון שלה בחוץ. יש מה לדאוג?
מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה
אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך
מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון
תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.
כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....
הרופא ילדים לא היה מודאג.
היית בבדיקת התפתחות?
אני נמצאת באינסטגרם רואה הרבה נשים שמפרסמות שהן החזירו אתמול את כל כלי הפסח והפעילו מכונות כביסה ותיקתקו את הבית וניקו וסידרו וגם עשו מימונה ומרגישה רע עם עצמי שאני לא שם,
אתמול חזרנו מנסיעה מאוחר ורק היום בערב גמרנו להחזיר את כל כלי פסח לארונות והיום לי מלא כביסות ותיקים לסדר
ואני מרגישה גמורה.
ב"ה יש לנו ילדים ותינוקת
ועוד בישולים לשבת ושטיפה של הבית ועוד כביסות כמובן ואני במרדף אחרי הזמן,מרגישה שזה לא נגמר..
ומרגישה שהמלחמה פערה בי חור כזה שצריך לרפא וקשה לי החזרה לשגרה, למרות שאני רק בבית עם התינוקת.
וזהו עכשו מנסה להתנתק מהאינסטגרם כי זה סתם עושה לי לא טוב,
אבל לא יודעת אם זה נורמלי או שאני בסוג של דיכאון,
מרגישה הרבה עצובה וגם עם ערך עצמי נמוך וocd והכל ביחד ממש מפיל אותי, מרגישה שאני לא שווה ואין בי כוחות.
זהו
אשמח אם יהיו לכן רעיונות או משהו חכם להגיד..
היית מרגישה יותר טוב,
הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.
ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.
אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!
ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.
וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.
אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.
זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד.
עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי
ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל
לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים
לא שטיפה, לא קניות, לא כלום
הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע
אז הבית לא יהיה מסודר🤷
יצאנו ממלחמה אחות
ממלחמה
טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש
ילדים חודש בבית כולל פסח
מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר
לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל
ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה
♥️
אין מישהי כזאת
ואם יש
אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת
זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....
טרנד הזיה
זו תלות
חיים בשביל לצלם
היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות
אובססיה
שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים
ועכשיו מסיימת עם הכביסות
(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)
ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח
ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה
ולא יודעת איך עושים את זה
ויש לידה באופק שמלחיצה אותי
וכולי איכסה בפנים
בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי
כי סיימתי לסדר את הבלגן
זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...
והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה
במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש
זה קצת כמו נפילת סוכר
בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים
עושה סחרחורת
זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?
כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר
אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.
אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ
נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב
כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.
או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע
והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..
וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.
יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה
או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג
אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.
לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה
לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו
כמובן שלא מעלה לשום מקום
אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.
כל עולם השקר
וזה גם נכון
אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.
כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.
אבל לפעמים זה לא נכון
ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים
ומאוד טובים
ואני לא אהיה הם
אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי
ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי
תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.
אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,
אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.
יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.
אז מה?
אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.
אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?
זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.
אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.
והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️
ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.
לא מחייב שזה שקר,
אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר
תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.
תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב
מחר יום חדש.
אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת
כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.
זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.
נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.
אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.
למה זה טוב? תראי סדרה במקום.
אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?
תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.
אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.
זה לא להסתכל באינסטגרם...
אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...
ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..
וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.
ממש מתלבטים מה לעשות עם שבת
אני בתחילת הריון, מבוחלת ברמות
וגם מותשת מכל דבר קטן
הבית הפוך
אני עובדת מחר עד מאוחר
חמי וחמותי ממש רוצים שנבוא אליהם
(היינו אצלם מלא בחג, אבל כמה אחים סגרו בחג בצבא ויצאו עכשיו..(
לא יודעת איך נבשל שבת
וממש רוצה להשאר בבית
אבל זה להפיל את כל העבודה על בעלי
כולל לשמור על הילדים במשך כל השבת (אצל ההורים זה הרבה יותר קל)
אה ואוטוטו מתחילים מילואים
שזה עוד סיבה להשאר בבית..
לי זה היה עוזר לפעמים.
ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?
נשמע שאת רוצה להיות בבית...
הסעודות ארוכות לי
אין לי מה לעשות שם
בעלי עסוק עם אחים שלו..
לבעלך?
נראה לי זו השאלה הראשונה
אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.
אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.
אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.
אבל תראי קודם מה הוא רוצה
אבל לא יודעים איך לעשות את זה
וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים
אבל הוא גם רוצה להקל עלי
שה' יתן לי כוח
אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....
אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.
ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..
אפילו לא ראינו דופק
בכל מיני צבעים,
שרוול ארוך ו100% נגיד 95% כותנה לילד האטופי שלי 
ובארץ…
ילד לא נער
?
צבעוני יש להם יפה ממש!
נדמה לי שגם לבן.
ונעימות מאד.
אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.
חולצה משבצות צבעונית,
יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים
איזה סוג חומר את צריכה?
לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...
יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.
בהדס מינילאב יש בטוח
לדעתי גם בתמנון
גם חולצות פולו
אולי אפילו באורבניקה
יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.
זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה.
אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).
אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...
יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.
חצי שנה אחרי.
והזכרונות מפתיעים אותי כל פעם מחדש בזמנים שלא ציפיתי להם.
אם זה סתם רגע עם עצמי, או רגע עם בעלי
והמוח עובר למקום אחר
והמחשבות
והגוף מתנתק
וזה כואב כל פעם
ומעייף
אוף
בס"ד
לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️🩹
בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.
מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.
מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.
חיבוק גדול שוב!
בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!
לידה שקטה.
בעקבות הפסקת הריון.
ועכשיו צריכים טיפולים.
והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...
זה נחשב טראומה? לא יודעת
בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.
אמן!!!
לגמרי טראומתי
וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור
שולחת מלא כוחות
חיבוק על זה🩷
אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.
ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷
