משקף היטב את מהלך החיים

החיים מורכבים, צריך לדעת איך לתמרן ולהתנהל. דברים לא הולכים באופן פשוט, ישר ולעניין.  

בצמתים השונים מוצאים סיפוק, פתרונות, רעיונות חדשים, כיוונים חדשים, הלבלוב שמתפתח באותם עיקולים. 

בפועל אני השמאלי.

השמאלי יותר יפה כעץ

הלמטה של הימני והלמעלה של השמאלי

כאילו השמאלי רק עם גזע ישר

בטח יש לזה פירוש פסיכולוגי אבל אין לי כוח לחשוב על זה

כי השני עקלקל ופתלתול וזה דבר רע והפוך מאמת ויושר 

זה לא מדהים... 

לא בשמיים היא. אני לא מושלמת. אני לא חושבת שתמיד אני ישרה וצדיקה, גם לי יש חולשות. אבל בלב מה אני שואפת, מה אני אוהבת וחשוב לי? זה. ולכן ככה אני מגדירה את עצמי. וזה לא מיוחד.

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

יש לי כזה. אבל כשניסיתי להציע דבר כזה פעם ראשונה היא חשבה שאני קריפ והוציאה לי צו מעצר. 

בתחילה לא תפשתי.......מפחיד!

(מגזין מוצאש, עמ' 18, מקור ראשון, מיום שישי) 

זה כאילו הוא הלך לצאט גיפיטי והכניס בקשה "כתוב לי מניפסט שנאה נגד הרב טאו והר המור. כתיב בסגנון רעיל".

איזה גועל נפש.

מאיפה הוא הביא את השטויות האלו?

אני מכירה את הישיבה מקרוב כולל תלמידים שלומדים שם ובוגרים וזו ישיבה שממש מצמיחה את התלמידים שלה, עושה להם כל כך טוב נפשית ומכל הבחינות.

נכון שהתנאים הפיזיים לא מושלמים (בסוף כסף זה מרכיב מאתגר בציבור שלנו, ותנאים טובים זה עניין של כסף) אבל מכאן ועד ההגזמות שהוא כתב הדרך רחוקה מאד מאד.

היא כל כך קיצונית וחדה, עד שבעייני היא כלל לא מתיימרת לייצג אמת. כלומר ברור שמדובר בשטויות שנובעות יותר מהמצב הנפשי שלו כשהוא כתב זאת, מאשר מהמציאות בישיבה.

זה לגבי הרבה תחומים:

אם למשל אני ארצה לתת ביקורת על המנחה שלי בעבודה, אוכל לכתוב:

קשוחה מאוד, לא מתחברת לעובדים שלה, לא מתחשבת בצרכים האישיים שלהם. לצד זאת היא מקצועית לעילא ובעלת ידע עצום בתחום התמחותה.

אך אם אני אכתוב:

היא נוראית, צורחת כל היום, מסריחה, מתקלחת פעם בשבועיים, האוכל שלה מריח כמו צואה, השיער שלה נראה כאילו לא חפפה אותו מאז התיכון, היא לא מבינה מה זה בני אדם והאף שלה ממש ענק" - אז ברור שהביקורת אפילו לא מתיימרת להיות עניינית, אלא אני סתם שופך רפש בגלל המון זעם שטמון בי.

במילים אחרות:

אני אוהב את הביקורת כי מבחינתי יש בה הרבה כנות. הוא בעצם אומר בכנות, בין השורות, "אל תסמכו עלי. אני פשוט שונא את הישיבה הזאת ואת כל מה שהיא מייצגת". הקיצוניות מעידה על מצבו הנפשי ולא על הישיבה. 

אם הוא היה כותב בצורה עניינית, אז עוד היינו עלולים לחשוב שהביקורת שלו כנה ואמיתית.

החתולים לא חושבים כך.....

גם כלבים לא אוהבים  אותם...

זה נכון.

ואני אפילו לא בטוח איפה שמעתי אותן, שיש להם להקות מצליחות.. או סגנון פופ כלשהו..

זה מה שאני יודע על קוריאנים..

אם הכוונה היא למנהיג קוריאה הצפונית.....דובי?!  רצית לאמר אולי ..חזיר. או...עכברוש. הוא בפירוש   מ  ג   ע   י   ל!

תרבות הגויים

אבל באמת ניסיתי להבין את זה

הם לא מתקרבים לקרסוליים של יהודים בשום בחינה

אבל בהשוואה לאמריקאים... אני מעדיפה אותם אולי?

זה בסדר גמור לחשוב ולהרגיש מה שאת מרגישה. אני למשל מוצאת את היפנים  יפים, וחברה שלי מזדעזעת מכך.

כל מלוכסני העיניים מעניינים אותי, כי לא רגילים לעיניים האלה. אז פשוט מעניין להתבונן בהם ולמצוא את ההבדל

ביניהם למרות העיניים הדומות; בכלל, כל דבר שונה, מסקרן. לפחות אותי. זה בסדר גמור. אף אחד לא חשד בך

בהעדפת הקוריאנים על עם ישראל. גם השיער שלהם יפה, נכון? חלק כזה ושחור - רוב המזרח הרחוק יש להם

שיער שחור כחול כזה.

מה לעשות, לא נולדנו וגדלנו במאה שערים , וזהו. איך אומר רבי נחמן:

כל העולם כולו הוא גשר צר והעיקר, לא לפחד כלל.

זה כמו ללכת על קורה באולם ספורט - בשיווי משקל. לא ליפול לא לצד הזה ולא לצד האחר.  לא קל ולא פשוט.

במיוחד (לדעתי), לאלה שהגיעו מהעולם החילוני, או קשורים עדיין לעולם החילוני איכשהו (מוסיקה, ספרים

שהם טובים אבל לא ספרי קודש ולא ספרים יהודים וכו'). גרסא דינקותא....יש אנשים כאלה. היו מעדיפים

להיות מאה אחוז על טהרת הקודש, אבל, מה לעשות, זה לא כל כך הולך....

ואולי הקב"ה אוהב גם את דרך העבודה הזו; על ההתלבטויות המלוות אותה, החרטות, הקימה,

ואולי גם הכישרון לשלב בין השניים, אולי יש בזה איזה עושר...

אגב, אם היינו אוכלים חתולים וכלבים, גם לנו היו עיניים מלוכסנות......?

הם נהיו פופולריים בתרבות העולמית ⬅️ הם נראים חמודים ⬅️ אפילו למי שאין קשר אליהם חושב שיש בהם "קסם"
החוליה החסרה היא זאת הראשונה, השיווקית, אבל כנראה יש לה כמה וכמה תשובות. העניין הוא, שזה לא התחיל בחמידות ובקסם שלהם. לענ"ד.
והיותר חשוב, היא האבחנה שהקסם שלהם נראה למי שנמצא בתוך ה"תרבות העולמית". זר, פחות יבין את זאת...
וד"ל 

יש מקומות שבטעות החשיבו את הספר כספר קודש.

זה במוכר היום כ"ספר חשבון הנפש"?

הספר שהפניתי אליו מהווה להבנתי (ממה שמעתי, לא קראתי את הספר) חשבון נפש של צעדים וממילא יכול לתת כיוון לעצמך של חשבון נפש בנושא עבודה אישית על דברים שהיית רוצה לעשות.

יש כרטיסי שיח טיפוליים למשל 

פעם ראיתי ספר שכתבה מישהי שמשתמשת בכרטיסים כאלה (שהיא עצמה יצרה) ונשמע מעניין מאד, אבל יש גםגורם מטפל, לא יודע אם זה לעבודה אישית

יש זוגיים שלא באמת קשורים לזוגיות אלא להכרת העצמי... אז למשל תעשה את זה להיכרות בין היצר הטוב והיצר הרע, הנפש האלוקית והנפש הבהמית...

יש עוד המון סוגים לדעתי, אני לא מתעסק בתחום אבל יש. מה שכן זה בדרך כלל או לשיח בין שני אנשים, אז לא בטוח מה ה"עצמי" כאן. 

אם סתם משהו למעקב התפתחות אישי - יש לוחות מעקב שונים למעקב אחרי התפתחות בלימוד תורה, קיום מצוות, עבודת המידות. אם זה הכוונה וזה חשוב לך אני יכול לחפש פרטים

מהסוג של ההיכרות עם העצמי, כמו שתיארת.

להעמקה שלי מול עצמי. 

לא זוכרת איך הוא נקרא

מוכרים אותו בדברי שיר ושות'

לואיס היי

קטי ביירון

אקארט טולה

רן וובר

מרים אדהאן

חובת האדם בעולמו (המחבר אינו מציין את שמו - שיטה לעבודה עצמית - מצויין)

עלי שור, הרב וולבה

אפשר לחפש באינטרנט, וגם להקשיב לשיעורים שם.

למשל, אתר "התבוננות פנימית" - ד"ר יחיאל הררי. מומלץ מאוד.

מאמינה שיש חומר רב נוסף 

שלושת הראשונים לא ממש בסגנון שהתכוונתי אליו

הספר שאינני זוכרת ממש מכוון לעבודת מידות

צעד צעד

לאור ספירת העומר, הוא כל יום מציג את אחד הספירותנאו שילוביהן, ומציע תרגול אישי.

שיקרא ויגיד שהוא לא הצליח במשימה/ שהוא עוד לא מגיע לזה.

בינתיים העובדה שאין לי תשובה ממנו משבשת לי מלא דברים.

ומצד שלו זה חוצפה שאני מטרידה אותו על זה?

תחתכי, תקבלי החלטה. אם את יכולה להסתדר בלי זה - אוקיי. אם זה חשוב, תעשי מה שצריך

הייתי מתנצלת קלות בהתחלה רק כדי לרכך את זה ואז אומרת מה שאני צריכה ממנו. אם זה חשוב לך, זה בכלל לא משנה שזה טרדה בעיניו. שיבין שיש דברים שחשובים גם לאחרים חח

תקשיבי ככה מהחלטה לביצוע מצדיעה לךך

איך הלך?

אבל הוא גם התנצל ואמר שלא הספיק לעשות את זה

מקוה שקיבלת ממנו תשובה כנה ושהוא הבין שזה חשוב לך

לא. זו חוצפה שהוא לא עונה....

יחד עם זאת, אולי הוא חולה? אולי הוא בדיכאון חורף? אולי קראו לו למילואים?

כתוב ש"בצדק תשפוט עמיתך"....אז אין ברירה, חייבים ללמד זכות. מאוד

ייתכן שאחרי שהוא יסביר, תראי את השתיקה שלו באור אחר.

ומתלבטת על מי להחיל את הברכה הזו כי יש יותר מידי בחירה 😈

אף אדם שהייתי רוצה להעלים מחיי, ב"ה, אבל הייתי שמחה להעלים את כל שונאי ישראל.

אותי

זקוקים לך!

אמא תהיה קצת עצובה וזהו

אתה (או את?) יודע מי הכי זקוק לך?

הקב"ה!

כי את התפקיד שלך, רק אתה יכול למלא. מי ימלא אם לא תהיה? יהיה בעולם   ח   ו   ר!

אז אנא, תעשה טובה, תיתן  ע כ ש י ו    חיבוק חם וגדול לעצמך....נו...כן. ככה. עם שתי ידיים

חזק חזק עד לגב, ותגיד לעצמך שוב ושוב ושוב:  א  ני   א  ני    א  נ  י

א ו ה ב   א ו ת י!

שמעת?

אוי ואבוי לך אם לא!!!!!

ואחר כך תגיד: הקב"ה אוהב אותי. אני אוהב אותי. ואפשר לתקן!

ואחר כך לך ותקנה לעצמך משהו שאתה אוהב. תן משהו טוב לעצמך. זה לא יפה ככה להתעלל בעצמך, בנשמתך היפה

שמישהו (הקב"ה) החליט להורידה לעולם הזה, לבדיוק המשפחה שלך, העיר שלך, האיפה שאתה.

מה זה?!!!!

חיבקת? עכשיו עוד הפעם!

שלוש פעמים ביום! (רצוי יותר אם אפשר)!  לא פחות!

אנחנו, כולנו, אוהבים אותך. כן, אתה או את נשמה הקשורה לנשמות כולנו. אז אל תעליב אותנו בבקשה עם אמרות כאלה שאמרת!

בעלי שלח לי את זה בדיוק אתמול אז....🤣

אבל מרגיש לי לא נעים

לא נורא עבר לי

תלוי מה הכוונה ב"להעלים"....... אם לא אשמע ממנו לעולם........

אבל לא הייתי מעלימה אף אחד. הייתי אומרת למלאך:  נא להעלים את עצמך, בראש ובראשונה,

ולא להציע עצות "מלאכיות" כאלה יותר....בסדר?   כל טוב לך!

אם הם בחיי, סימן שהם נחוצים לי ואולי גם אני להם....

אבל אחרי מחשבה של חצי שניה, זה לא בוער לי. למדתי לחיות למרות שהוא קיים כאן.