מעבר לזה חייבת להגיד הוא נשמע דווקא מקצועי

אפילו אמר שהוא מוכן לתת צאנס ללידה רגילה

לי נשמע שאת בידיים טובות ופשוט מעט בלחץ...

את צודקת באמת התנאים שאת נמצאת בהם מעוררים לחץ

אבל תחשבי עוד קצת, וזה מאחורייך ..

ועברת את כיפור שזה מדהים

מדידות הסוכר נראות תקינות

שמעי ב"ה...

מחשבות חיוביות

יהיה טוב בע"ה 

לקטע הרפואי? אמא שלי אומרת שהוא דואג לי

אבל הוא לא דיבר על שאגה כלשהי בפן הרפואי

זה היה נשמע נטו מדעות קדומות...

זה לא העסק שלו. זה לא היה לעניין..

מעבר לזה לפי מה שאת מתארת הוא נשמע רופא טוב

איך את מעדיפה ללדת?

אהבתי שהוא לא ישר חתך עניינים וכן נתן תחושה

של הצבת יעדים בכל נקודה אליה נגיע...

להגיע עוד שבוע לעוד הערכת משקל ונראה מה הלאה ואולי ניתן

עוד צ'אנס עוד יומיים בפעם שאחרי....

תחושה קצת מעורפלת אך מרגיש לי נכון

אני רוצה לידה רגילה. מאוד. אשמח שתתפללו עליי 🙏

שמחה בשבילך שמצאת רופא טוב

בע"ה שתזכי ללדת באופן שליבך חפץ על הצד הטוב ביותר בקלות ובשמחה 🩷

לעניין הקיסרי- גם לי הןמלץ על קיסרי בגלל קיסרי בעבר ועובר קטן (הפוך ממך)  ודחקו בי לקבוע תור ומקסימום לבטל, לא הסכמתי. בפועל הגעתי לביקורת והיו האטות אז היו חייבים ליילד הסכימו לנסות זירוז , עשו רק סטריפינג שהגביר ממש את הצירים אבל הפתיחה נתקעה על 3 מלא זמן ובנתיים היו ממש האטות קשות- סיימתי בחדר ניתוח עם קרע ברחם...

הרופאה שאלה אותי- למה לא הקשבת והלכת ישר על קיסרי הכל היה נחסך ממך? עניתי לה- לא מצטערת לרגע על זה, לפחות ניסיתי.

תעשי מה שהלב שלך אומר רק חשוב לקחת בחשבון את כל התרחישים ולא להתאכזב אחכ

חיבוק גם לך על החוויה הקשה!!!!!

לא מצליח לקחת בחשבון הכל זו הבעיה

ואמא שלי מתחילה עם ההלחצות שזה הכי קשה.....

יכולה להסתבך, זה לא בידיים שלנו.

קיסרי ראשון עברתי טראומה, שבוע 34 פגייה, שוק של החיים בלידה קיסרית שנכפתה עליי ככה משום מקום, סיבוך רציני ואשפוז של חודש אחרי זה וגם אני חששתי מאוד, פחד מוות מקיסרי נוסף ממש ככה. אבל קרה מה שקרה והריצו אותי לניתוח בלי לשאול בכלל (מודה להם שהצילו את חיי ואת התינוקת) מלכתחילה באתי בראש פתוח וזרמתי וב"ה ההחלמה הייתה קלה וטובה מאוד מאוד

שאני לא מרגישה שרואה אותי על המכלול שבי.

השאלה שלו חצופה. ממש.

הוא צריך להתייחס ליולדת כמו מלכה ולתת לה את מלוא האפשרות ללדת באופן שיאפשר לה ללדת בהמשך. ממש לא עניינו מה קורה בבית ואפילו אם תשלחי את כולם לאימוץ.

דבר נוסף- נשמע שגם אמא שלך לא ממש עוגן טוב עבורך בזמנים האלו.

מה היתה הסיבה לקיסרי הקודם? האם זה משהו שאמור להשפיע על הקיסרי הנוכחי?

יש היום הרבה בתי חולים שמאפשרים ויבק, תלוי מה הסיפור וההקשר הרחב. אבל זה נפוץ

ב"ה זכיתי ללדת 3 פעמים טבעי אחרי 2 קיסריים!

אם יעזור לך לדבר, לפרוק ולקבל כח- מוזמנת בשמחה!

חיבוק גדוללללל

ויקרה, מעבר לכל הייתי הולכת למישהי לטיפול או שניים קצת לסדר את הראש והנפש לקראת הלידה

ממה שסיפרת כאן בפורום עברת כ"כ הרבה בהריון הזה וגם שיתפת שקשה לך להתארגן ללידה והכל מלחיץ...

יכול מאוד לעזור ללכת למישהי או אפילו בזום, להשקיע את הכמה מאות שקלים הנפש יקרה יותר, ולעשות איזה שהוא סדר ורוגע לנפש. חשוב כ"כ... ממני שאני קמצנית עלללללל ועדיין עשיתי צעד כזה.!!

חוץ מזה שאת יכולה גם חדשות מפגש הכנה ללידה ע"פ מישהי שהיא גם יותר מענה רגשי ואז לקבל על זה החזר מקופח או הבי. חולים שאת יולדת בו

אני לא הייתי מסוגלת להקשיב לעצות שלו, גם אם הן נכונות...

יש לך סיכוי להגיע לעוד רופא פרטי להתייעצות? אולי בכלל לקחת רופא פרטי ללידה? (אם אפשרי כלכלית)

אבל בקשי פה המלצות לרופא אמפטי והגיוני... (אם ירושלים רלוונטי לך אני יכולה לעזור)

בסוף גם ללידה של עובר גדול יש סיכונים

אז לי לפחות נשמע שמבחינה מקצועית הרופא די קשוב לצורך אבל גם מחויב לבריאותך ולבריאות העובר

בכל הנוגע לאמירות שלו - זה נראה שאולי אין לו הרבה מטופלות עם מס ילדים דומה אז לא הייתי מתייחסת לזה ככ אם הוא אכן מקצועי  אבל בהחלט לא נעים אז זו החלטה שלך אם להמשיך איתו

חיבוק❤️

לי נשמע שיש פה שני נושאים, נושא אחד המקצועיות של הרופא. שכמו שזה נראה לך הוא רציני המקצועי. מה גם שהוא רופא פרטי אז לדעתי הם עוד יותר מקצועיים כדי להיות הכי מוגנים מבחינת תביעות וכו'.

ויש את הנושא השני, שזה הוא שאל אותך בתור בנאדם, לא בתור רופא, כנראה שיש לו תפיסה מאוד שונה משלך על החיים והוא באמת שאל בפליאה איך אפשר להתייחס להמון ילדים, זו שאלה שהמון חילונים שואלים את עצמם, או שואלים מישהו דתי אם כבר פוגשים בו, אני לא חושבת שצריך כ''כ לקחת ללב, יכול להיות שזה ערער אותך כי את גם ככה מוצפת הורמונלית, אולי זה לא שייך שהוא דיבר ככה כי הוא צריך להיות ענייני ולא לדחוף הגיגים אישיים, אבל במדינה שלנו זה לגיטימי לשאול שאלות לא כ''כ אובייקטיביות... אז זה לא ממש הזיה לצערי... בכל אופן, אם זה כ"כ תפס אותך, תשאלי את עצמך למה זה כ''כ נגע בך? אולי זו נקודה רגישה אצלך שאת חושבת שאולי את לא מספיק... וזה הזמן לעבוד על הערך העצמי האמהי שלך ❤️

1. היה לי הערכת משקל ענקית לפני חודש

וגם כתבתי פה ונלחצתי ממש

וגם באמת הרגשתי נפוחה ומנופחת והלכתי לרופאה טבעית

שהיא מטפלת בשריר ומתאימה תזונה מתאימה

וגם רגשי

והורדתי בתזונה דברי חלב, קמח חיטה

והפחתתי סוכר - לא הצלחתי להוריד לגמריי סוכר אבל משמעותית הורדתי.

הוספתי לתפריט ירקות פירות והרבה שקדים ופיצוחים.

ולא האמנתי

באתי אחרי חודש

בערב סוכות להערכת משקל

והערכה היתה ממש מאוזנת

ממש לא גדולה כמו שהיה.

אז תדעי שאפשר ואפשר ממש לעצור את הגדילה שלהם.

דבר 2- מרגיש שאת צריכה למצוא לך עוגן לחיזוק הנפש בתהליך של ההגעה ללידה רגועה ונינוחה.

תמצאי מטפלת רגשית או משהיא שעושה שיחות לחיזוק ולאוורור רגשי

כי לפי מה כתבת אמא מלחיצה, בעלך לא הכי איתך

והרופא הפרטי שלקחת גם הלחיץ ולא הרגיע....

תמצאי אישה ותקבעי כמה שיחות איתה

את חייבת עוגן חיובי ורגוע להיות מעל הדאגות האלו

להגיע רגועה נינוחה עם בטחון בה' ובגוף שלך

בהצלחה יקרה 

להגיד שזה לא לגיטימי

רופא אמור להישאר נטול עניין אישי לחלוטין.

אף פעם רופא לא שאל אותי איך אני מסתדרת, איך בלימודים, או שום דבר שקשור לחיי האישיים ולא רלוונטי לטיפול.

אם הייתה מחשבה שמשהו קשור, זה נשאל בעדינות המתבקשת עם ההסבר המתאים למה מגיעה השאלה.

גם כשהולכין לפסיכולוג למשל, הוא לא אמור לשאול את המטופל שאלות מתוך עניין, אלא רק כחלק מהטיפול וכדי לקדם את המטופל.

זה לא עניין אישי, וזו לא מערכת יחסים הדדית

אבל יכולה להבין את המקום ממנו זה בא.

יש משהו בישראלים שמרשים לעצמם להניח את המקצועיות העניינית בצד ולדבר כמו חברים,

אמרה לי פעם חברה חוציניקית שהיא היתה רופאה בחול ואח''כ בארץ, שנגיד בחול את פוגשת בחתונה רופא אין סיכוי בעולם שתלכי להתייעץ איתו על משהו רפואי על הדרך כמו ידידים, בארץ אנשים מרשים לעצמם לפגוש רופא בחתונה ויאללה, אם אתה כבר פה, נתייעץ איתך על משהו רגע... אותו דבר הרופא פה, אם כבר יש פה דוסית (שמהווה עבורו נציגת הדתיים בישראל) אני כבר את כל ההלם שיש לי על דתיים אני אפיל עליה. לא, זה לא לגיטימי, אבל זה לא משהו אישי כי הוא חושב שאת אמא לא טובה, זה תפיסה כללית על כל עולם האמהות, איך אפשר לגדל כ''כ הרבה ילדים?! ואני גם יכולה מאוד להבין את ההלם, מי שגדל שני ילדים יודע כמה זה שואב וקשה, אי אפשר בכלל לחשוב על עוד 6 כאלה. 

אז נכון שזה לא שייך ולא מקצועי, אבל זה גם לא אישי כלפיה. תחשבי נגיד את השאלה הזאת הייתה מקבלת מסתם חילוני, זה גם היה ככה מערער אותך? 

אומרת

זה שיש הבדל גדול בין אם זה מגיע מאדם רגיל, לבין אם זה מגיע מאיש מקצוע.

ואחד מקצוע צריך הרבה יותר לדעת את מקומו, ובעיניי אין מקום לזה בכלל, וגם לא להבנה

קיבלתי הערות כאלה מכל מיני אנשים שלא מכירים אותי אישית ורואים בי נציגת הדתיים. זה לא מערער את הבטחון שלי בעצמי אלא מעצבן , לא כי אני לוקחת את זה אישית אלא כי שופטים אותי לפי סטיגמות ודעות קדומות בלי להכיר אותי בכלל. ומפריע לי מאוד שאלו הסטיגמות על משפחות עם הרבה ילדים. כשזה בא מרופא שאני אמורה לסמוך עליו ועל שיקול דעתו יש לי חשש שבתוך שיקול דעתו מצערבבות הדעות שלו. ושאולי ההריון שלי פחות יקר לו כי יש לי כבר 7 ילדים בבית ולפי דעתו גם ככה הם כנראה מוזנחים אז לא קריטי עוד אחד. וגם היכולת שלי ללדת שוב לא מענינת אוצו ואולי ההפך , בעיניו עדיף שלא. אז לא יכולה לסמוך על שיקול דעתו. 

כל התגובות כאן מדהימות ומכילות בצורה יוצאת דופן

זה ממש מחמם את הלב

אבל אני בפלונטר עכשיו כי מטופלת בבית חולים בו הרופא הזה עובר

ואני ממש שוקלת לשנות כיוון פתאום למרות שזה מאוד נועז....

אני ממש חוששת

..

הייתי מחפשת רופא אחר.

רופא שמכניס את הדעה שלו זה גם יכול להשפיע על ההמלצה המקצועית. נגיד אם הוא חושב ש"בסדר מקסימום לא יהיו לה עוד" אולי זה ישפיע על ההמלצה שלו אם אפשרי ללדת בטבעי או לא, למרות ההשלכות.

הייתי מחפשת חוות דעת נוספת מרופא אחר

האמת הייתי הולכת לרופא אחר אם יש אפשרות. כזה שלא מערב עניינים מקצועיים עם עניינים לא קשורים... 

לא חזרתי אליה יותר. כי בתחושה שלי אם היא בדעה שיש לי יותר מידי ילדים, ההריון שלי לא מספיק יקר בעיניה. וגם לא הפוריות העתידית שלי.  אני לא מסוגלת לסמוך על דעה רפואית של רופא שאומר לי דבר כזה. ברור לי שהדעות שלו משפיעות גם על חוות דעתו הרפואית. וכן, זה באמת דעות קדומות על דתיים ועל משפחות עם הרבה ילדים. נתקלתי בזה הרבה לצערי. אני היתי הולכת לקבל חוות דעת מרופא אחר. מודה שבגלל החשש שהיחס הזה השתדלתי ממש להגיע ללידות עם כל הבדיקות מסודרות, לא להראות מישהי שמזניחה ולא אכפת לה. אולי מי שגרה ויולדת בירושלים ובאזורים של הרבה דתים פחות נתקלת בזה. אני נתקלתי בזה כמה פעמים, פעם אחת ממש בגלוי כמו שכתבת פה. ועוד כמה  פעמים באמירות מרומזות והרמת גבות . ( ועוד פעמים רבות מאנשים שאינם רופאים- מנהלת בעבודה, בני משפחה חילונים, אנשים שלמדו איתי בהשתלמויות ועוד...). 

מה שחשוב עכשיו זה הבריאות שלך ושל תינוק. וזהו.

גם טובת הילדים הקיימים שלך תלויה בזה.

לגבי הרופא. לא נשמע שהוא מקצועי. הוא היה צריך לדבר איתך על מצב רפואי. הוא לא חברה שלך , לא עניינו בכלל כמה ילדים יש לך . אולי ילדים שלו מוזנחים , מי יודע?

מצד שני, אני לא חושבת שרופא פרטי יכול לעשות משהו רופא ציבורי לא יכול. שתיים ועוד שתיים שווה ארבע גם אם נלך לפרופסור למתמטיקה ונשלם לו. דווקא אם פרופסור מוכן תמורת תשלום להגיד שנתיים ועוד שתיים שווה עשר, עדיף לברוח ממנו

אני יכולה להבין את התמיהה

אבל עדיין הוא רופא ואין לו שום זכות להתערב בבחירות המשפחתיות שלך

אם יש לך אפשרות ללכת לרופא אחר נראה לי כדאי.

ואם את רוצה אותו בעקבות המקצועיות שלו אז לבלוע את הביקורת

לחזק מאוד את עצמך שאת עושה מה שנראה לך נכון ולא מעניין אותך מה הערכים המשפחתיים של הרופא וזהו.

להתייחס רק להמלצות הרפואיות שלו.

בנוגע לניתוח קיסרי,

אני אישית עברתי קיסרי בלידה ראשונה

ובלידה שניה מאוד לא רציתי שוב קיסרי

עשיתי הרבה מאמצים כדי להימנע מקיסרי, לקחתי דולה והלכתי לבית חולים שתומך בלידות טבעיות

ועם כל זה שיננתי לעצמי שוב ושוב ושוב שקיסרי נוסף זה לא סוף העולם

והכי הכי הכי חשוב תינוק בריא ואמא בריאה

ולקב"ה יש את הדרך שלו איך להביא את התינוקת שלי לעולם

והוא יודע מה הכי טוב לי והכי נכון לי.

ב"ה היתה לידה רגילה אבל אני מאוד מאמינה שגם אם היה קיסרי זה לא כזה נורא.

בני כמה הילדים? הם הולכים עצמאית?

לא הייתי לוקחת דונה כי סלקל משמעותית יותר כבד מטיולון, בטח אם יש הרבה מדרגות.

בגיל שמתאימים לסלקל - הרבה יותר נוח מנשא. הידיים שלך פנויות, הילד עוד לא כבד, לא מיטרטרים עם מדרגות וזה יותר חם ונעים לתינוק.

כשהילד כבד למנשא, הייתי הולכת על טיולון קל (איזיווקר, אינפנטי רויאל או משהו בסגנון) אבל זה עדיין ידרוש ממך יותר מאמץ פיזי במדרגות. 

עם מנשא בחצי שעה 40 דק של הסתובבות...

ותודה על התשובה!!

לי היה ממש טוב מנשא בעבר בחורף ועם פיצי

עגלה במדרגות זה כבד יוצר

הגדולים הולכים וסוחבים לבד את הציוד שלהם?

לא קשור למשקל התינוק.

בפרט בחורף.

אבל אני לא אשת מקצוע או משהו

אז באמת עדיף מנשא על פני עגלה.

אבל ללכת כל יום 40 דקות עם מנשא גם לא נשמע הכי מומלץ בשלב הזה...

אין סיכוי לקבל עזרה בשבועות הקרובים? אולי משכנות? אפילו בתשלום? (אולי בחלק מהפעמים בעלך יכול להיות גמיש ולהגיע מוקדם כדי לאסוף?)

זה לא לתמיד, רק לכמה שבועות הקרובים. יש סיכוי שתמצאו פתרון אחר שיאפשר לך לנוח?

ובימים שאין ברירה ואת חייבת לאסוף - יש סיכוי לבקש עזרה מאיזה שכנה רק עם העגלה במדרגות?

מצד שני, לפי האינטרנט, המשקל של הדונה הוא בין 7.5-8.5 ק"ג, יחד עם משקל התינוק נגיד שתגיעי ל10-12 ק"ג? (תלוי בדגם של הדונה ובמשקל התינוק שלך)

נכון שזה לא עלייך, אבל זה הרבה מאמץ פיזי במדרגות.

מנשא לעומת זאת זה רק משקל התינוק, אז נשמע לי קל יותר להתנהלות.

האמת שאני לא רואה פה תשובה נכונה "אידיאלית", לכל אפשרות יש חסרונות, השאלה מה את חושבת שיהיה לך קל יותר.

אולי כדאי לנסות יום אחד לשאול עגלת דונה ממישהי ולהתנסות, לראות כמה קל להתנייד איתה ולהחליט לפי זה 

והייתי ממש מרוצה!!

עזר לי מאוד עם הפיזורים והאיסופים

שימי לב -

לא בטוחה ששווה לקנות יד שנייה פג תוקף

תבדקי את זה

זהו אני לא מבינה בזה..

300 של לדונה בת 7 שנים נראלך משתלם?

א. לא כיף להעלות אותה מדרגות בעיני .יותר קלה מעגלת אמבטיה אבל היא נמוכה בידית והגלגלים לא זורמים כיף במדרגות..לפחות לפי דעתי

ב.היא פתוחה לגמרי לרוח ולקור

בעיני עדיף טיולון לסגור את הגגון ויש גם שקי שינה לקטנים שאפשר לעטוף את הקטן

צודקת ממש מבחינת הקור

אבל איך שמים פיצים בטיולון פשוט?

הטיולון של העגלה המשתלבת לא ייקל עלי מבחינת משקל..

והטיולון הפשוט מאוד לא יציב ומתנדנד ..

הפעם התנועות לא נעימות, מכאיבות, מרגישות כמו בוקס בבטן וגורמות לנשימה שלי להעתק.

השילוב של הכאב התמידי וחוסר הנוחות התמידי מתחילים לגרום לי להרגשה קשה כלפי העובר ואני אוכלת את עצמי על זה.

לא טוב לי כרגע.  

אני כבר מפחדת שזו אני שכתבתי באמצע הלילה בלי לשים לב

כולל ההערות שהוספת אח"כ

חיבוק גדול

מזדהה מילה במילה משהו מפחיד

בכל אופן אני לא הייתי מחפשת את האבחנה הספיציפית, למה זה יעזור?

לא יודעת...

אולי שאם זה יחמיר אוכל לקבל שמירת היריון, אולי שכשאגיע ללידה ב''ה אני לא אצטרך ''לשכנע'' את הצוות אלא יהיה לי מסמך רפואי רשמי עם האבחנה.

אני לא יודעת. 

מסיבה אחרת

אבל שמירה מקבלים רק כשלא עובדים ואם זה יותר מ30 יום. אם את לא עובדת אז מסכימה איתך שזה שווה

אבל אם לא אז הטרחה לא שווה את זה

וגם מאוד קשה בימינו לקבל שמירה לצערנו 

זה לא הריון ראשון והתופעות מחמירות

כאבים משתקים בעצמות ובתנוחות מאוד מסוימות (סיקול וכולי) אבל כאמור רק רופאות אמרו לי שזה נשמע כמו סימפיוליזיס בכמה מההריונות אבל לא אובחנתי ע"י אורטופד. קראתי תודה

ב''ה אין לי ניסיון עם זה. 

שעלולים להחשיד לרעלת הריון

כדי לשלול כדאי לעשות עוד בדיקות כמו לחץ דם, בדיקת שתן לחלבון וכו.

צריך לגשת להיבדק.

עוד סימנים שעלולים להיות ותרגישי אותם זה טשטוש בראיה וכאב ראש חזק

כואב לי הראש קצת, אבל יותר בקטע של שפעת מאשר משהו אחר. (נראה לי...)

אוי, ה', אין לי כוח לזה. 🤦🏻‍♀️

קודם כול, כאב ברום הבטן, ממה שאני מבינה, זה דבר די נפוץ. לפעמים זה יכול להעיד ח"ו על בעיה, אבל לפעמים זה פשוט כי כל האיברים הפנימיים נמעכים ומשנים מקום כדי לפנות מקום לרחם. זה מעצבן כואב אבל תקין.

יחד עם זה, כל השרירים הכואבים והתנועות הלא נעימות של העובר שתיארת - לפעמים זה כי יש שרירים תפוסים באיזור הבטן - אגן - מותניים. אני גם הייתי עם כאבים מטורפים, ועשיתי טיפול אקווילבריו, שזה כמו עיסוי אגן ורחם והאיזור הזה, וזה פשוט עשה לי פלאים ושחרר ברמה מדהימה!!

לא יודעת אם זה מתאים לך, אבל אולי היא מכירה מאיזור השומרון.

אביה: 0586920324

סימפי כשהוא ככה זה סיוט סיוט סיוט!!!!

וצינון בהריון זה קשוחחחח

גם לי הוא פשוט לא עבר עד הלידה,

וגם לי היה סיוט להשתעל ולהתעטש כי פשוו יצא לי פיפי כל פעם כי רצפת אגן בחודש תשיעי זה לא משהו לבנות עליו....

ושפעת בהריון שתדעי שזה לא משהו פשוט שעובר על הגוף, לשא נדע יש מקרים שזה מסתבך וב"ה שאצלך לא אבל זה ממש שהגיוני שעדיין לא חזרת לעצמך שבועיים אחרי!!! אז דבר ראשון לנוח הרבההההה ולשתות הרבה תה ואולי גם לקחת דברים מחזקים- תוספים וכזה...

לגבי הסימפי- זה סיוטטטט וטוב שהבנת שזה! ממש! איזה יופי שה' סידר את זה שתגיעי אליה והיא תגיד לך כי יש מלא שפשוט לא מכירות!!

אז ככה, לי מאודדד עזר להגיע למישהי בשם ריקי שמומחית לנושא, היא הכינה חוברת מידע שנותנת המון מידע על הנושא מכל זווית- ממה להימנע, איזה פעולות מחמירות את המצב, איזה אנשי מקצוע יכולים לעזור וכו וכו... ובנוסף היא מנהלת קבוצת מייל של 'סימפיות' שם אפשר להתייעץ על כל דבר , לקרוא הרבה מידע שמאות נשים משתפות על הנושא, להיתרם גם פרקטית וגם נפשית שם מבינות אותך ואת גם קוראת על נשים בול במצבך ועל הרבה שהרבה יותר גרוע ומתעודדת 😆

אבל באמת שפרקטית יש מלאאאאא מידע...

בהריון אין איך להעלים את הסימנים אבל אפשר ללכת לאקווליבריו/כירופרקטית/ אוסטאופטית ולטפל ובע"ה לפעמים מקל משמעותית!!! לי זה ממש עזר, אמנם לזמן קצר והייתי צריכה לעשות טיפול כל 3 שבועות אבל זה ממש נתן שפיות...

ולריקי פשוט שולחים מייל ל simfi.help@gmail.com

בהצלחה גדולה!!

ואם יש לך עוד שאלות בשמחה!!

קודם כל הכאבים נשמעים לי שרירים,אם את משתעלת אז זה עוד יותר ברור למה יש כאבים.

לגבי הסימפו, תפני לכתובת מייל ששלחה לך אוהבת את השבת,זה ייתן לל כיוון.

אבחנה מאורטופד בלי שמירת הריון ובלי שום טיפול יעיל לפי דעתי לא שווה את המאמץ היא מיותרת,החוברת שהמליצה לך אוהבת את השבת תעשה לך טוב יותר,

בהצלחה

בעז''ה מחר תור לרופא נשים ונראה אם יש מה לעשות.

תודה על התמיכה והעצות. 

הרבה יותר נוח וקל. פשוט מסבירים לו איך להכניס את הפין פנימה.

למה שהאסלה תהיה מסריחה? תקני באושר עד את השפריצר הזה של החיטוי ותנגבי את האסלה/ישבנון אחרי שהילד עושה, וגם תשימי את המתלה הזה של הכדורי ג'ל לאסלה ששוטף עם חומר בכל הורדת מים. לא רואה סיבה שיסריח.

אנחנו גם התחלנו מסיר ולא מאסלה אבל זה די דוחה ההתעסקות. מה שקצת עזר לי היה שלא עשו ישר בסיר אלא זה סיר שמלבישים שקית ואז זורקים אותה. אבל זה עדיין מגעיל. אם הילד זורם על ישבנון בשירותים בעיניי עדיף.

לגבי אוכל אני זורמת. כל עוד זה במגבלות מסוימות אני משחררת. יש לי מספיק דברים אחרים להתעקש עליהם

אבל בעיניי מוכנות מורכבת ממודעות - נגיד שהוא מודיע שהוא עושה עכשיו, ורצון - בקשה מצידו או היענות להצעה שלכם לשבת בשירותים/סיר.  

אחד מהם זה התחלה יפה, אבל לא הייתי מתחילה בלי שניהם.

לתווך - הייתי מסבירה שתינוקות וילדים קטנים עושים פיפי וקקי בחיתול,,וגדולים עושים בשירותים. כשהוא יהיה גדול אז גם הוא יעשה בשירותים/סיר, ואז אפשר לשאול אם הוא רוצה לנסות.

אם הוא אומר כן, אז להגיד לו שבפעם הבאה יגיד לפני שעושה ותלכו לשירותים.

מן הסתם בפעמים הראשונות יגיד רק כשכבר ממש עושה אז להסביר לו ולהראות שהחיתול כבר התמלא ופעם הבאה יוכל לנסות שוב. זה לוקח זמן..

יש כאלה שפשוט מורידים חיתול ונותנים לילד לפספס עד שהוא לומד לזהות מראש. אני אישית ממש לא אוהבת את זה ולא מאמינה בזה, לא אחפור לך בסיבות אבל אני חושבת שילד בשל בכל מקרה יגיע לגמילה, גם אם יש לו חיתול, ובאמת כשאני גומלת אני משאירה את החיתול בתקופת הגמילה עד שאני רואה שיש שבוע שבועיים יבשים ונקיים, ורק אז מחליפה לתחתונים. אפשר גם פתרון ביניים שנקרא חיתולי פול-אפ זה חיתולים שנראים כמו תחתון (לדעתי סופגים קצת פחות כמות ממידה זהה של חיתול רגיל כי נועדו בעיקר לפספוסים)

כדאי גם לקרוא איזה ספר בנושא שמסביר. יש כמה, הכי פופולרי לדעתי זה סיר הסירים. בעיניי ספר מעולה. יש גם מסדרת "לולו" ספר חמוד שנקרא הסיר של לולו. הוא אחלה אבל בעיניי פחות מפורט ומסביר לילד מאשר סיר הסירים. אם הספרים האלה (בעיקר הראשון) לא מתאים לכם בגלל פירוט יתר אז מאמינה שיש ספרים דוסיים יותר אבל לא מכירה..

מגיע לפעמים גם קצת מאוחר יותר

אבל מגיע הרבה פעמים.

אני אישית לא הייתי נכנסת עם הילד ל'מלחמות' סביב אוכל שמוגש על השולחן. מבחינתי חלה זה אוכל ולא יודעת אם הייתי מגבילה ילד בן שנתיים.

בגדול, אוכל זה ממש לא נושא שכדאי לריב עליו, כמו שראית את יכולה כך ורק להחליט מה הילד שלך *לא יאכל*, אין לך שום דרך להחליט עבורו מה הוא כן יאכל, וכמו שראית הילד יכול גם להחליט שהוא לא יאכל כלל, מה שישים אותך במצב בו יש לך בחירה בין שתי אפשרויות גרועות: להכנע ולתת לו מה שרצה, או להשאיר אותו רעב. עדיף בכלל לא להכנס למקום הזה מלכתחילה.

מה שכן, הייתי ממשיכה לחשוף לכל סוגי המאכלים, אם רואים שבאמת באופן עקבי הוא רוצה רק פחמימות, להשתדל לרוב להגיש דבר ראשון לשולחן את החלבונים והירקות, ורק אחרי זמן מסוים להוסיף גם את הפחמימה, בדרך הזו הרבה פעמים הם בכל זאת יסכימו לאכול מהאוכל הבריא יותר לפני שיתמלאו מהפחמימות.

זה עדיף בהרבה על פני האפשרות להגיש לשולחן הכל ואז לריב עם הילד שיקח דווקא מה שאת רוצה ולא מה שהוא רוצה. 

הבן שלי בן שלוש+ ובגן לימדו אותו לעשות בעמידה. אבל שם האסלה נמוכה וזה כנראה נוח לו.

אפשר להושיב על מקטין אסלה מספיק אחורה ושיתכופף קצת קדימה, ככה הפיפי לא משפריץ החוצה. או שיחזיק את האיבר שייכנס פנימה.

לק"י

להושיב על האסלה מידי פעם. נניח לפני המקלחת או בבוקר.

בעיני זה עוזר אחר כך כשמחליטים לגמול, שהילד מכיר את השירותים ויודע מה עושים שם.

ממליצה לקרוא איזה הדרכה לגבי הגמילה כדי להגיע מוכנים לתהליך...

והכי חשוב רוגע. לשדר רגוע. להיות מבפנים ברוגע.

לגבי איך- אצלנו אחד למד בעמידה היה לו עוד והשני לימדנו בישיבה כי יש לו זווית ללמעלה והוא לא מצליח שיצא בפנים..

לגבי בררנות חד משמעית לדעתי לא כדאי ראש בראש, רק ממתקים וגם זה אני משתדלת שלא אני אמסור עליהם משהו שמול העיניים..

בבררנות נראלי יכול לא לקדם אותך ואפילו להזיק לטווח הארוך...גם אצלנו מבאס אותי שהם אוהבים פחמימות ומסרבים לירקות ופירות לא מעט פעמים..

מה שקראתי פה בפורום זה לחתוך ירקות או פיתות לצלחת בצורה מזמינה ולהגיש כשרעבים עוד לפני הארוחה, או לזמני ביניים ואז הם אוכלים יופי...

כשחוזרים מהמסגרות או לפני א. ערב וכזה...

והאמת שמבחינתי חלה זה אחלה אוכל ויאכלו כמה שרוצים, העיקר שיאכלו חח...

בעיניי גיל כמעט שנתיים זה קצת קטן

לא אומרת שלא אפשרי

אבל מעבר למודעות הוא צריך גם בשלות של שיתוף פעולה. להסכים ללכת לשירותים, להוריד בגדים וכו'

אלא אם הוא ממש מראה סימנים מובהקים של מוכנות, ומבחינה מוטורית הוא עצמאי ומסתדר, הייתי מחכה לקיץ.

הרבה יותר נוח ונעים לכולם

וכן להמשיך עם המודעות, אבל בעיניי לגמול בחורף ילד קטן זה קשה.

לפי דעתי לא נכון למנוע אוכל שהוא אוכל אמיתי (כלומר, על ממתקים כן נכון וכדאי להגביל), נכון להציע ארוחה מגוונת שמכילה אוכל בריא ואת כל אבות המזון.

אבל בוודאי בארוחת שבת משותפת, כל אחד לוקח מה שרוצה.

אפשר להציע, אבל לא לאסור

והדולה גם אמרה לי עור לעור

וחשיפה לשמש, אפילו דרך חלון

וחשוב להשקיע מחשבה איך התגובה שלכם מעודדת אותו לבוא ולספר גם פעם הבאה...

לעניות דעתי אל תדברו איתו בכלל על לא בריא זה פשוט לא ישנה לו ורק יכול להיות שתצאו חופרים מבחינתו ויעדיף לא לשתף אתכם..

מה כן לעשות?

לעניות דעתי לפנות לאיזה שהיא הדרכת הורים ולהתייעץ... כי יכול להיות שקורים עוד דברים שאתם לא יודעים עליהם זה א. וב כי חבר'ה שמעשנים הרבה פעמים מדרדרים לעוד דברים.. וצריך לחשוב איך אפשר לעזור לו למצוא חברים יותר טובים ובעיקר למצוא דברים משמעותיים להתעסק איתם ואז כבר לא ירצה להיות עם החברה האלה....

כמובן כותבת לך את זה אבל הכי חשוב שלא תהיו שיפוטיים וביקורתיים אליו שלא "תבריחו" אותו...

בהצלחה גדולה!!!

אני מאוד מאוד לא אוהבת ומתנגדת לעישון

אבל זאת המציאות בעולם, אנשים מעשנים, ויש מצבים שמאוד קשה להיות היחיד שלא מעשן, יש לחץ חברתי חזק

זה סופר מבאס, הלוואי שאני אצליח לפתח אצל הילדים שלי חוסן שהם ידעו להיות עם החבר'ה וגם לבחור לא לעשן, אני מצידי יעשה את ההשתדלות שלי, אבל אני יודעת שבשלב מסוים זה יהיה שלהם

וזה מאוד לא בריא, אבל זה לא אומר שהוא הולך להיות מכור כבד וגם לא מחייב שהוא ימשיך לעשן כל החיים שלו, ולכן בעיני זאת לא התנהגות מסוכנת שצריך למנוע אותה בכל מחיר

גיל 15 זה קטן, אבל הם כבר ברשות עצמם

אני עובדת עם נוער, בגיל הזה כבר אין איך לשלוט בהם

יש רק איך לעבוד על הקשר ולהתפלל שהם יקשיבו וישתפו אותכם

דווקא זה שהוא סיפר לכם זה סימן טוב בעיני, לא חושבת שנכון לנקוט פה באיזשהו צעד שיכול לגרום לו לחשוב שזה לא טוב לשתף.

אני הייתי אומרת לו שאתם מאוד לא אוהבים את זה אבל הוא ילד גדול ואתם שמחים שהוא שיתף אתכם.

כן הייתי מציבה גבול שלא מעשנים בבית.

כן הייתי מדברת איתו על כמויות, זה שהוא מעשן עם החבר'ה לא אומר שהוא צריך לעשן כל יום חבילה- לנסות לדבר איתו על שליטה עצמית גם בתוך הבחירה הזאת .

בנוסף כן הייתי פותחת איתו שיחה על לחץ חברתי...

עישון היום זה באמת הפך במקומות מסוימים להיות ממש בנורמה וזה גם לא התנהגות סיכונים מובהקת, אבל נוער יכול להגיע גם למצבים אחרים שהם הרבה יותר גרועים...

אם כולם יעשנו סמים? אם כולם יאנסו בחורה? אם כולם יעשו תחרות נהיגה מסוכנת? אם כולם ישתו אלכוהול וינהגו? לא בטוחה שלפתוח את כל האופציות האלו בפניו.. אבל כן בגדול חושבת שטוב שהורים ידברו עם הילדים שלהם על לחץ חברתי, איך אפשר להיות חלק מהחבר'ה וגם לפתח עמוד שדרה פנימי. משמעותי ליצר אצל הנוער שיח על הנושאים האלו, אבל חשוב לדעת שכמה שנדבר, בסוף הם יצטרכו להיות אלו שמתמודדים בכל סיטואציה בעצמם ולפעמים הם גם יטעו, ויצטרכו ללמוד על בשרם.

מוסיפה ומדגישה שוב- זה שהוא מעשן לא אומר שאין לו עמוד שדרה, כי באמת לצערי היום עישון הפך להיות בנורמה, וכשמשהו הוא בנורמה וכולם עושים אותו, צריך הרבה יותר מעמוד שדרה בשביל לבחור להיות היחיד שלא עושה, זה באמת דורש חוסן פנימי מטורף שלרוב האנשים אין וזה ממש ממש נורמלי!

יש הרבה בני נוער המעשנים עד שהם מבינים שזה לא מגניב ומפסיקים. וממילא אין לכם מה לעשות עם זה. והוא לא באמת הולך להשתכנע מהדברים מלומדים עד כמה זה מזיק לבריאות (וזה מזיק מאוד!)

תגידו לו שמבחינתכם זה לא מגניב וחבל שהוא נגרר, וזהו, שחררו

אין לכם מה להיות בחוסר אונים בגלל זה, זה לא שלכם 

כשהוא יהיה בן 18 ויוכל לעשות כל מה שהוא רוצה ובאופן חוקי?

לא כדאי להיות בחוסר אונים כשילד בן 15 עושה משהו שלא מקובל עליכם

גם בן ה15 שלי לפעמים לוקח שכטות מסגריה אלקטרונית שיש לבעלי

בגיל קטן יותר בקשתי ממנו להפחית

בגיל 15 אני כבר לא מתערבת

רק מבקשת ממנו לא לעשות את זה בישיבה (כי אסור שם)

זה לא פסגת חיי אבל אני יודעת זה כבר פחות בשליטתי

בוחרת לנסות להשפיע על מה שהכי חשוב

ולא מרגישה חוסר אונים אם זה לא עובד

כי אוטטו הוא יהיה מבוגר והוא צריך לסלול את דרכו

ועוד יותר יפה שהוא מודע שמה שמניע אותו זה הלחץ החברתי, ויכול לספר לכם את זה בכזאת בגרות.

אז הייתי מחמיאה לו על זה, ומשתפת על עניין הלחץ החברתי, אולי אפילו על איך שזה פגש / פוגש אותך גם בחיים שלך.

וכולנו מתמודדים עם לחץ חברתי גם בגילאים מבוגרים יותר, מודעות לזה (שאני לא באמת רוצה את זה, אני מתאים את עצמי לחברה) היא באמת חלק מהפיתרון.

אפשר אם את מרגישה צורך.

להתייעץ עם חברים מקשיבים.יש להם ניסיון בעבודה עם נוער בהצלחה רבה.

באמת החשש הגדול שלי הוא מהתדרדרות. עכשיו זה סיגריות מה השלב הבא?

לגבי להחליף חברים- לא ככ אפשרי כי זו השכבה שלו כאן ביישוב. כמובן שלא כולם כולם מעשנים, יש איזה שלושה ילדים חזקים שגם בחבר'ה אבל עומדים בלחץ

הלוואי והוא היה חלק מהם. 

אתן חושבות ששייך לעדכן את המחנך שלו?

הבן שלי סיפר לי שהמחנך שוחח איתם בעניין העישון, וביקש "מי שמעשן שיבוא לספר לי", "יש לי איך לעזור לו"

אליה (מושלם, בתנך אליהו הנביא כתוב פעמיים כאליה)

הראל

דניאל

ינון

נעם (לא כשם של אדם בתנך אבל)

פחות אוהבים את השם דביר

תודה!

הראל, יראה, שילה, כרמל.

ואולי באתר הזה תמצאי עוד רעיונות-

https://www.jerusalem.muni.il/he/city/jerusalem-names

בארי

שילה

גלעד

נועם

הייתי שואלת רופאת נשים, או מנסה להתייעץ עם מכון פועה

עברתי פעמיים גרידה ולא קיבלתי הנחייה כזו.

שולחת הרבה כוח, ושה' ימלא את חסרונכם.

היא כדי לראות שהרחם באמת נקיה מתוכן. ולהימנע ממצב שאין מחזור ויש בטא גבוהה שהיא בעצם שארית מההריון הקודם אבל חושבים שזה הריון חדש.

אני מכירה שעושים מעקב אחרי הבטא שהיא מתאפסת. מציעה להתייעץ לבדוק אם אפשר להחליף.

אמרו לי שרק אחרי המחזור הראשון להגיע לבדיקת רופא נשים שיבדוק שהכל נקי.

אבל נראה לי קשה מידי.

גם שאלתי אם אפשר לקחת גלולות בנתיים ) כדי שנוכל לקיים יחסים) ואמרו לי שלא ולחכות לבדיקת רופא שיאשר

אמרו לי לעשות בדיקת אולטרסאונד בערך 10 ימים אחרי ההפלה.

רופא הנשים נתן לי הפניה למכון אולטראסאונד לשם כך, ואמר לי לבוא אליו לבדיקה אחרי הווסת הראשונה. 

ובדיוק התייעצתי בשרשור נפרד לגבי שאלות דומות, עוד מחכה למענה ממי שמכירה. כי לא נתנו לי הנחיות ולרופא נשים אגיע רק אחרי וסת… למשל במיון אמרו לי לחזור לפעילות גופנית (אימונים) בלי בעיה אבל אני לא מרגישה שאני יכולה עדיין… אז לא מבינה אם לחזור כשבתחושה האישית שלי זה אפשרי או שיש הנחיה יותר ברורה. צ'אט gpt אמר לי שבועיים שלושה שזה מאוד נוגד את מה שאמרו במיון. בקיצור מבולבלת.