יש אנשים שנמצאים במצב שלא יהיה להם טוב לתחזק מערכת יחסים מנסיבות שונות ומגוונות. 

בודאי שאי אפשר להגיד בצורה חד משמעית כל מי שאחרי גיל 22 מוכן לכך.

כן אפשר לומר שיש אנשים שאוכלים תסביכים על זה שהם לא מוכנים למרות שהם כן מוכנים. גם זה קורה.

מה הכוונה מוכן? האם זה הבגרות להכיל בן אדם נוסף בחיים? ההבנה שזו עבודת המידות?  

להתחיל לצאת-

1. אני מרגיש/ה רצון לזוגיות ושותפות

2. אני רוצה להקים משפחה

3. אני יודע/ת ומבינ/ה במה זה כרוך *עבודת המידות וניהול קשר עם אדם שונה ממני *לנהל משק בית *היכולת לקחת אחריות ולהתפרנס

4. אני מוכנ/ה לקחת על עצמי את האחריות הזאת.

מכיר זוגות שעדיין שואלים את זה

ויש להם ב"ה ילדים והם מתפקדים יפה יפה

כנראה שיש דברים שפשוט קורים גם כשחושבים שלא מוכנים

האם את מוכנה נפשית להקים בית?

האם את מסוגלת לעמוד בכך כלכלית?

האם יש לך את המוכנות והיכולת להשקיע את הזמן והפניות לחיי נישואין או שאת עכשיו בתקופה שלא תצליחי בכך?

תנסי לדייק עם עצמך מה חסר לך כדי להיות מוכנה ותשלימי לבד.

את בת 19 יש לך זמן.

חדר כושר, חוגי פילאטיס, שחיה

חדר הכושר והבריכה אצלנו באזור עם שעות נפרדות לגברים ונשים ויש הרבה שהולכים בקביעות 

כאשר לאישה זה חשוב על עצמה, זה מקרין גם לבן הזוג 

ממילא תמצא מישהי שיהיה לכם ערכים משותפים.

כאשר אדם עושה משהו כדי להרשים בנות - זה עורבא פרח.. זה לא מחזיק מים וגם לא מרשים.

וכאשר עושים דברים מתוך שייכות פנימית, זה מקרין אור גדול כלפי הסביבה

מדי.

כמה דייטים והיא כבר מחליטה על הגוף שלי. זה היה יותר גרוע אבל לא אפרט.

היה לה את הסיבות שלה, אבל אני הרגשתי שהיא פולשת לתחום הגוף שלי.

ואין קשר לדוסיות או לא.

אם למישהי חשוב שבעלה יאכל בריא, סביר שגם חשוב לה שישמור על הכושר ברמה כזו או אחרת. ובמיוחד אם הוא לומד תורה כי זה אומר שהוא בקושי זז במהלך היום.

זה לשמור על עצמך. חלק מלהיות בן אדם. עוד לפני העניין של תורה ויהדות.

ובזבוז זמן? זו השקעה, לא בזבוז. ובמובן מסויים חשוב יותר מלימוד תורה (ביחסים המתאימים). למצוא 40 דקות פעמיים שלוש בשבוע לספורט, לא נראלי בלתי אפשרי. כמובן שיש מצבים שמורכב (כסטודנטית אני יודעת) אבל לפחות רוב הזמן אפשר.

ואפשר גם לעשות את זה יחד. אולי לא ללכת לחדר כושר ולשחות יחד, אבל בהחלט לצאת לריצה, הליכה, או טיול זוגי. 

אבל אני כן רואה בזה ערך

כלומר זה לא היה בציק ליסט שלי כשחיפשתי חתן אבל אני לא רואה בזה ביזבוז זמן...

(גילוי נאות

גם אני מתאמנת וגם בעלי וזה מבורך בעיני)

אתה צריך להיות אתה. טוב לך? תתאמן. לא טוב לך? בטוח לא נכון להתאמן כדי לרצות בת זוג עתידית. זה לא נכון (וגם לא גברי).

אחרת, זה לא הוא"

אפשר להאזין לרבנית כאן, או לקרוא את הסיכום כפי שהם כתבו:

הרבנית ימימה מזרחי חיתנה בת: צפו בתמונות - כיפה

הרבנית הודתה בכנות שהיא לא מחזיקה בכוחות נבואיים. "אז קודם כל, אם את לא יודעת איך אני אדע? מה אני ירמיהו הנביא? כשרבקה מתחתנת, אומרים לה אחים שלה, אחותינו, את היי לאלפי רבבה. אחד הפירושים הוא, תשארי את". לדבריה, הברכה לרבקה היא לא רק על צאצאים, אלא על זה שגם בתוך הנישואים היא לא תאבד את מי שהיא.

משם עברה הרבנית ימימה ל"מדד הזהב" לבדיקת השידוך הנכון. "האם כשאת לצידו את מרגישה 'למה אני לא מספיק? איך הייתי רוצה להיות יותר? למה אני לא פחות?' כשאת מרגישה שאת צריכה להיות מישהי אחרת, זה לא הוא. חתן אותיות נחת, זה מישהו שאת יושבת מולו ויש לך נחת במי שאת. אל תבקשי למצוא אותו, תבקשי מישהו שלידו תמצאי אותך. מזל טוב" סיכמה.

וכמה כולנו לומדים ממך.

אני לומדת ממך לשאול את עצמי כל יום: "במה את עובדת?"

ולרצות לענות לעצמי: קודם כל בלשמוח ולשמח. קודם כל בלהרגיש אמת ושלמות בבית פנימה. לעבוד בזה. זו עבודה. זו משרה מלאה. 24/7.

המשרה הכי חשובה.

העבודה הכי יקרה.

לעבוד בלבנות בית, משפחה

לעבוד בלאהוב, בלבנות זוגיות

לעבוד בליצור חיים במהות וחיים בפשטות

לעבוד בבסיס שממנו יוצאים ואליו חוזרים

לעבוד בלזכור את זה תמיד - מה הכי הכי חשוב

לא החוץ, לא תדמית, לא קריירה, לא פרסום, לא לייקים, לא כבוד מדומה,

אלא הפנים

הבית

"למשפחותם"

אם נעבוד בחוץ ונשכח את המהות - נפספס את מהות החיים

אם נעבוד בבית, או יותר נכון - על הבית, ואת שאר המיקוד נשקיע גם החוצה מתנועה של פנימה ורק אז החוצה ולא להיפך - נחייה את המהות

נוכל מתוך המלאות שלנו גם לתת החוצה

קודם מעגלים פנימיים

לחיות אותם, לחיות בהם.

ומתוך החיות הזו - אנו יכולים גם לתת הלאה, לשאר המעגלים

תמיד תמיד בתנועה הזו של פנימה ורק אז החוצה.

ואני גם לומדת ממך הדר היקר והקדוש

כמה חשוב עוד להביט פנימה, למי שאנחנו באמת

כמו שכתבת במילות הזהב שלך: 

"... בחיי היומיום אנחנו רואים בעיקר את העולם סביבנו, טועמים אותו, חווים אותו, אבל כמעט לעולם איננו רואים את הנפש שלנו. 

סביבנו יש המון מסכים והסתרות שבעצם מסתירים מהאדם את נשמתו, את אישיותו, את עצמותו.

אם אשקע בתענוגים שכל הזמן מתחלפים ומשתנים, אחמיץ את האפשרות לתענוג מתמיד, שמשמעותו גילוי עצמי."

איזה לימוד!

איזה מבט!

איזו הסתכלות!

ללמוד ממך!

כולנו!

אני רוצה ללמוד ממך להסתכל יותר למי אני אומרת בוקר טוב כל יום דבר ראשון, ולוודא שזה לא יהיה הטלפון.

לברר למי אני אומרת אחרון כל לילה לילה טוב, ולוודא שזה לא הטלפון שוב.

לוודא שאני לא עם 3 ידיים במקום 2, וכל היום הראש בתוך קוביה קטנה של טלפון. איזה מראה מוזר זה באמת...

לוודא שאני זוכרת להביט למעלה, לשמים, לבורא, לבריאה, לפאר היצירה

לוודא שאני זוכרת לנשום את האוויר הטהור שהקב"ה נותן לנו

לוודא שאני מריחה פרחים וריחות של הטבע

לוודא שאני מביטה על אנשים ולא על מסכים כל הזמן

לוודא שאני במהות שלי, ולא של מיסוך ומסך ודברים שאינם מתאימים לי

לוודא שאני יכולה לומר תפילה מכל הלב כאשר ממתינים לאוטובוס או רכבת או סתם הולכים, ולא חייב בכל שנייה להיות עם ראש תקוע במסך שממסך

לוודא כמה אני נהנית בשבת או חג כשאין את המסך, המיסוך, כשיש רק הווה, עולם, בריאה, חיים.

לוודא שבכלל מתאים לי ואם כן כמה ואיך להיות במדיה מסכית,

וכמה היא עדיין לא תהיה שלמה ולא תחליף לעולם פנים מול פנים, 2 נשמות שנפגשות ומדברות, וכמה זה יקר הנשמות האלה והפנים,

הפנים שרואים

והפנים מבפנים שמתגלה מתוך הפנים.

אני רוצה לזכור את כל זה ב"ה.

תודה לך הדר היקר והאהוב והקדוש שלנו על הלימוד שלך, עליך, 

אני בטוחה שאתה במקום הכי הכי גבוה שיש, נהנה מזיו השכינה,

וממשיך לחיות ולהחיות את כל העם שלך כל רגע על ידי כל הטוב והאור העצום הזה שהשפעת והשארת.

אתה חי בתוכנו!

עם ישראל חי, והמון בזכותך ❤️

ותודה

תודה.

קראתי השבוע ראיון שהיה פעם עם ארוסתו דאז. הוא באמת אדם מיוחד.

אגב, יוצא לפי מה שהוא מסביר שה' אומר לנו- תעבדו כדי שהציוייים שלי יתאימו לעולמכם הדתי ככה שתתענגו מהם.

אמנם הרמח"ל אומר שמקום העונג זה בעולם הבא, אבל אפשר לקחת את זה גם לעולם הזה כמו שהדר עשה, בהתאם לתפיסה שלנו את עולם הבא, שזה עולם מתוקן פה שהולך ובא.

תוכל בבקשה להרחיב על המילים האחרונות: "בהתאם לתפיסה שלנו את עולם הבא, שזה עולם מתוקן פה שהולך ובא"?

אשמח לשמוע עוד הרחבה והעמקה, נשמע חזק

עולם הנשמות (רמב"ם).

אבל הדעה הרווחת היא שעולם הבא זה פה בעוה"ז אחרי שהוא תוקן (ואחרי תחיית המתים). זה לא סותר שגם עולם הנשמות נקרא עוה"ב. אבל המשמעות המרכזית של השם היא כנ"ל.

ובעומק, עולם "הבא" נקרא כך לא רק כי הוא אחרי העוה"ז הרגיל, אלא כי הוא הולך ובא אלינו (כמו לשנה הבאה בירושלים הבנויה).

כלומר זה תהליך הדרגתי, שאנחנו בונים ובונים אותו (גם כשיש ירידות הן לצורך בניין). אנחנו מתקדמים ומקדמים את העולם לעבר עוה"ב. לא רק בזה שאנחנו צוברים יותר מצוות וקדושה ואז בבום יקרה איזה משהו גדול, אלא באופן מהותי ועצמי יותר- אנחנו מתקנים את העולם (מכל הבחינות האפשרויות) ומביאים אותו למצבו השלם.

לדוג'- היום הרבה מהמוזיקה המיינסטרימית היא דתית/אמונית. זה כבר לא ז'אנר מסויים- "שירים דתיים", אלא זה חלק אינטגרלי מהעולם התרבותי. זה מראה שהנפש של האדם המסורתי/חילוני הממוצע שצורך את זה נמצאת במקום גבוה יותר ממה שהיה האדם הממוצע לפני כן. זה מעיד על שינוי פנימי.

אז אם האדם נברא כדי להתענג על ה', והעונג הוא חשיפת הנפש כדברי הדר הי"ד, והעונג צריך להיות גם כאן בעוה"ז כי הוא חלק מעוה"ב שהולך ובא ואלו לא שני דברים נפרדים, זה אומר שאדם צריך להיות בדרגה שהוא מרגיש שהתורה על כלל ציוויה משקפת את חשיפת הנפש והגילוי העצמי שלו שגורמים לו לעונג.

לדוג'- אדם שעבד עם עצמו והוא לא רוצה לדבר או לשמוע לשון הרע. הוא שמח ומתענג מזה שהנפש שלו שם, שהוא חשף את נפשו עד למקום שלא רוצה בזה. אז עכשיו האיסורים של התורה בעניין מתאימים לעולמו והוא מתענג מהם.

תודה רבה על הפירוט 🙏 

קראתי כמה פעמים, ממש מחכים, מלמד ועמוק. 

שתי שאלות בבקשה:

1. האם תוכל לכתוב גם את המקורות לדברים הללו? או שהם בעצם לימוד שהוא רק שלך?

(בעיקר על משמעות עולם הבא)

2. האם אפשר לצטט את התגובה הזו שלך בשמך גם בפורומים של נשו"ט והו"ל (כתבתי גם שם את הפוסט הזה עם שינוי קל )?

אלו בהחלט דברים שכדאי לקרוא ולהתחזק מהם.

2. כמובן.. זכות היא לי

1. יש רב צעיר בשם הרב דניאל כהן (נראה לי שהוא מוכר בעיקר באולפנות, מדרשות והסדר, ולא בגילאים מבוגרים יותר. נחשפתי אליו דרך אחותי. יש לו כשרון הסברה מעולה לתורת הרב קוק והוא ממש מוריד אותה לפרטי המציאות ופרטי המצוות). ממנו שמעתי את זה. הוא הביא בקבוצת הווצאפ שלו צילום של המקורות (אני לא יודע מאיפה הוא צילם, אם מספר שלו או של מישהו אחר).

ומדהים שבדיוק בפרשת השבוע, חיי שרה, בה לומדים על כל חייה של שרה אמנו דווקא בפרשה בה מסופר לנו על פטירתה - ללמדנו שצדיקים במיתתם קרויים חיים וכל השפעתה ופועלה ואורה של שרה אימנו חיה וקיימת ומפעמת בלב כל יהודי וכל יהודיה עד סוף כל הדורות!

וכך גם אתה, הדר בנה, מכוחה ומאורה מאיר גם על כולנו, חי וקיים ופועם גם במותך מן העולם הזה.

צדיק אתה

וצדיקים במיתתם קרויים חיים.

"עת לכל חפץ" 

השלב של ההתפתחות האישית והנפרדת הוא חשוב מאין כמותו

בעזרת ה' שתזכה עם כל המליאות שלך לפגוש בבוא העת מישהי עם מליאות אחרת ומתוך כל העושר תהיה הפרייה משוגעת

פתאום נפתחים "נתיבים" חדשים בחיים..

זה לא דווקא זוגיות, אבל הנתיבים החדשים הם אלה שבסופו של דבר יכולים להוביל לזוגיות.

לדוגמא....

אם תחליט שאתה פעם בשבוע  הולך ברוורס...בטיילת ליד חוף הים או מסביב למעיין

(יש ספורט כזה  ויש הולכים ברוורס גם בישראל)

זה מה שבא לך ..

ללכת לאחור...זה עושה לך כיף, זה מושך תשומת לב, -זה מה שבא לך לעשות-.

ואז ביום ראשון אתה עושה הליכה ברוורס ו..נפצע

כי למרות שכולנו סימנו לך עם הידיים "תזהר עמוד" לא ראית אותו..

ואז אתה מוצא את עצמך בבית חולים, מכיר את אשתך לעתיד בקפיטריה.  הנתיב החדש הוביל לזוגיות.

אותי...זה מרגש. רק תשים קסדה.

אתה מתאר תגובה מאוד חזקה שגם מתבטאת באופן חריג (רוב האנשים שאני מכירה, לא היה יום אחד בחייהם שהם התקלחו 5 פעמים. בטח לא בגלל תחושה פנימית)

אני כמובן לא יודעת מה היה שם. אבל אני מנחשת שפתאום אחרי שנפרדתם אתה רואה דברים שלא ראית כשהיית בתוך הקשר. או אולי קודם מרגיש, עוד לא רואה.

אולי היא גרמה לך להתנהל בצורה שאתה מתבייש/נגעל שהתנהלת בה?

חלילה לא אומרת שעשית פה עבירה. זה יכול להיות משהו "מותר", אבל שאישית לא היית רוצה. למשל- אם אתה קולט פתאום שפשוט לא היית עצמך באינטרקציה איתה. או שאמרת דברים שכ"כ שונים ממך ומהאמת שלך. או בעצם כל דבר.

אני חושבת שזה סימן שהיה שם משהו רע בקשר, אולי אפילו רעיל.

אפשר להתבחבש בזה. אבל המציאות היא שגם ככה נפרדתם.

אז חמלה כלפי עצמך. אהבה עצמית.

אפשר להפיק לקחים

אבל לא להתייסר

בקשר ועכשיו אני מרגיש נפלאמשחזרתי לעצמי.

בלי קשר, יכול להיות שהרגשת הטומאה נובעת ממשהו רוחני, אבל אין ברצוני לפרט.

אבל קיימים כמה בנים שהייתי עושה עליהם מחק אחד גדול.

ב"ה רובם דבש

התחושה מוכרת.

לפעמים אדם מרגיש צורך להתקלח שוב ושוב כאילו להוריד תחושת טומאה או לכלוך אבל הלכלוך שהוא מרגיש והוא לא מצליח לנקות הוא פנימי בתוכו. 
כשעוברים חוויה רגשית או גופנית שלא הרגישה טוב הגוף והנפש מגיבים בתחושת לכלוך או טומאה.
זה אומר שאולי קרה משהו קשה או מטלטל עבורך שהכאיב לך עמוק עמוק בתוכך.
הגוף מספר את מה שהלב לא להתמודד איתו כרגע.

מי שמתקלח 5 פעמים ביום בגלל תחושה פנימית,

צריך ללכת לראות איש מקצוע בתחום הנפש.

נשמע שיש סבל רב מאוד, וזה לא מצב תקין או בריא.

לא היית הולכת לרופא?

לדעתי יש כאן בעיה, ואני מדגיש שוב שאני לא איש מקצוע וזו רק נקודה למחשבה...

במובן של - 

אדם שמגדיר את עצמו "תורני יותר", בהגדרה לא ילך למקום לימוד מעורב.

ככל הידוע לי, אין מקום לימוד שבו מתרכזים דווקא פנויים ופנויות.

יש מסגרות שונות בהם אפשר למצוא שיעורים שמיועדים לצעירים , למשל, בפתח תקווה:

https://www.facebook.com/p/%D7%93%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%A9%D7%90-%D7%91%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%93%D7%A8%D7%A9-%D7%9C%D7%A6%D7%A2%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%9D-61550348040412/?locale=he_IL

יש גם בבר אילן שיעורים בערבים.

בירושלים יש כל מיני מסגרות בכל מיני סגנונות.

וראי את השרשור הזה:

שאלה לדוסים שכאן - לקראת נישואין וזוגיות

וכאן גם יש קישור לקבוצת וואטסאפ:

https://www.inn.co.il/forum/t1414348#15414635

ומתוך מעגלי ההיכרות שלי, אני לא מכירה זוגות שנפגשו במקומות כנ"ל (מקומות של שיעורי תורה שלא הוגדרו כפו"פ). זה לא אומר שאין. זה אומר שאני לא מכירה. כן מכירה כאלו שנפגשו בלימודים באוניברסיטה, או באירועים שיועדו לפנויים ופנויות במטרה להכיר.

לא מכירה את הרב הנ"ל.

ובכלל,,פ

לא מכירה מסגרת של *שיעורים* שמיועד לפו"פ בגלאים כאלה.

אני יותר רואה פרסומים לשבתונים, ערבים שונים וכו' - לא משהו קבוע ומתמשך.

נא לקחת אותי בערבון מוגבל, אני בן 18 ולכן יש סיכוי סביר שאני טועה, אבל אני אשמח להערות יותר מהרגיל כדי שאני אדע לתקן לעתיד

אני חושב שלא חייב לחבר את שני העולמות לחלוטין.

גם אחרי חתונה בעל ואישה עד כמה שהם קרובים ומשתפים אחד את השני, אבל הם לא מתחילים לפרט אחד לשנייה כל דבר שהוא עשה היום, בין אם זה לא חשוב או אפילו כי השני לא יבין (כמו הדוגמא שלך שהיא לא תבין נפשית ורגשית את העניין, או סתם לא תבין מה אתה עושה בכל הקלדות על המחשב או שאתה לא תבין את כל התרופות שהיא נותנת למטופלים. זה דוגמאות כמובן, כל קשר למציאות מקרי)

ולכן לדעתי כל העניין של זוגיות זה למצוא נקודות השקה של מכלול החיים שלנו, בין אם זה תחביבים או רקע וכו וכו ואחרי חתונה יוצרים עוד נקודות השקה כאלו (ילדים, בית, וכו).

כמובן שכאשר חיים במציאות יותר דומה אז אולי יותר קל למצוא נקודות השקה ולכן יותר קל להתחבר, אבל זה לא מחייב לדעתי וגם בסופו של דבר כמו שאמרת אתם שני אנשים שונים ועד כמה שתחייו אותם חיים כל אחד יחיה אחרת.

אז ברור שכשאתה רחוק גם מנטלית וגם פיזית זה קשה, אבל יהיו מקריים כאלה גם בהמשך החיים, ואתה תחווה משהו אחד בצורה אחת והיא באחרת ואתם תצטרכו להסביר לשני איך אתה חוויתם ואיך לכם היה, אבל שם אתה תחשוב שלכאורה אין סיבה שתחוו אחרת מה שאולי ח"ו יגרום לריב, אבל בגלל שכבר עכשיו אתה מבין שיתכן מצבים כאלה אז זה טוב.🙂

ותחזור לחיות את החיים הרגילים.

זה נשמע שלצאת עכשיו רק שורט אותך, ויכול להזיק יותר מאשר להועיל. הנפש שלך נמצאת עכשיו במקום אחר מטבע הדברים וקשה לבנות קשר ככה.

אז נכון שאתה מרגיש את הצורך, וזה קשה, אבל ככה נראה לי עדיף. אא"כ קופץ משהו בלי שתכננת.

בזכות מסירות הנפש שלך למען עמ"י וא"י, שתזכה בעז"ה לאישה מתאימה בקלות ובמהירות.

בסוף גם גבר וגם אישה הם בני אדם ומתעניינים בדברים שבני אדם מתעניינים בהם. מזל שיש מכנה משותף.

וכל כך מעניין אותך הצבא? לא חסר לך קצת רוך ונעימות בחיים?