שקט מאוד. לפעמים צריך מישהו שישלים אותך, להיות "תקוע" על דפוס מסוים זה לא בהכרח רע, יכול להיות שזה באמת מה שמתאים לך

אבל לא סלדתי מהמראה השני

כלומר מכתחילה העדפתי מראה מזרחי כי זה מה שהתחברתי

בסוף התחתנתי עם מראה הפוך

ועדיין אני ממש אוהבת את המראה שלו

לא חושבת שכדאי לשלול..

לגבי ספיציפית האנרגטית בגלל שלגבר חשוב תחןשה של הכוח המוביל וכו...אישה יותר אנרגטית ממך יכולה לתת לך תחושה של תיסכול בעניין בעיני

אני מאוד אנרגטית ובעלי אפילו יותר וזה סוג של משהו שמעורר אצלי הערכה אצלו ..לא הייתי מצליחה להעריך באותה מידה גבר רגוע שקט ביישן כי הייתי מרגישה צורך כמו לכפות עליו וזה היה שם אותי באנרגיה גברית

מקןוה שהובנתי..

השלישי עוד לא התחתן, אז אני לא יודע מה הוא יעשה

כן, גם נשותיהם בגיל הזה

אין סיבה שתצא בגיל צעיר אם אתה לא רוצה להתחתן כעת.

ובתור אחד שאוהב להחליט לפי דברי רבותינו, רבותינו אמרו שילמד אדם תורה ואחר כך ישא אישה. (קידושין כט עמוד ב, רמבם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה ה, טור ושולחן ערוך יורה דעה סימן רמו סעיף ב)

רבותינו גם אמרו בן 18 לחופה, ו"עד עשרים שנה יושב הקב”ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה, כיוון שהגיע עשרים ולא נשא, אומר: תיפח עצמותיו"

מצד אחד גיל ההתבגרות הפסיכולוגי כיום עלה ואנשים בגיל 19 עדיין לא בוגרים מספיק, למרות שכל מקרה לגופו.

מצד שני יש רווקות מאוחרת ולא טוב שאדם יחכה עד שיסיים ללמוד את התורה לגיל 25 ורק אז יתחיל לצאת.

אני מכיר כמה ישיבות שם המליצו להתחיל לצאת בשיעור ד (אם זה נגיד הסדר שעושים צבא בשיעורים ב ג), מתוך תקווה להתחתן כשעדיין לומדים בישיבה. כי לעיתים כשאדם יוצא לחיים העסק יכול להסתבך עם רווקות מאוחרת ויש ייתרון בלהתחתן כשעדיין לומדים בישיבה. מצד שני לא צריך להלחץ וכמובן להתחתן רק עם מי שמתאים ולא חייבים דווקא בגילאים טלה אלא מתי שיבוא בעתו וזמנו

מעולם לא ראיתי  רב בדורינו שמורה שקודם כל ילמד אדם ורק אז יישא אשה.

כמובן שנראה שגיל 19 זה עדיין צעיר יחסית ואולי עדיף לחכות מבחינת הגיל

גרמת לי עכשיו לרוץ סביב הבניין

לעשות 50 כפיפות בטן

ולצעוק אחי לכל זר שני.

אתה הבאת אמירה יפה לנשים אך לא התייחסת לשאלה שלי

אם כי שם דובר על הנגינה *בהתחלת* החופה ולא *באמצע*.

מלבד מה שבזמנם הקידושין לא היו תחת החופה!

וגם כי לא מדובר בקלות הדעת.

אם הדור צריך בדיחה בשביל להקשיב,

אז שתהיה בדיחה בשביל שיקשיבו.

כי הא דרבה, מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן, לסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא

רש''י:

ובדחי רבנן - נפתח לבם מחמת השמחה

לדוגמא אם באמצע סליחות או קינות מישהו יעמוד ויספר בדיחה - זה ממש לא לענין...

המקובל בקהילות רבות בישראל הוא שזמן החופה הוא זמן של "וגילו ברעדה", זמן של בכיה ותפילה, ולא של בדיחות וקלות ראש.

וכפי הדוגמא שהבאת:

*לפני* השיעור - רבה/רבא סיפר בדיחה כדי לפתוח את הלבבות.

ואחר כך - ישב *באימה* ופתח באמירת השיעור.

הייתי בחתונות של כל מיני זרמים בציונות הדתית,

הייתי בחתונות של חרדים ליטאים, חסידי גור, ספרדים ..

וכמובן גם בחתונות חילוניות.

עוד לא ראיתי בחיי חופה שבה יש ''גילו ברעדה'' במובן שאתה מתכוון אליו. כן יש דמעות של התרגשות, לפעמים הכלה בוכה בכסא כלה בזמן שהיא מתפללת, אבל החופה עצמה היא תמיד שמחה ומרגשת מתוך אושר ולא מתוך רעד.

דבר שני, מי אמר שהמטרה העליונה היא שיקשיבו?

וחוץ מזה יכול להיות שמה שמקשה על אנשים זה האורך של החופות בימינו ולא ה"כבדות"

זה מקשה על ההערכה וממילא על חיבור לדברים. וזה בהרבה תחומים (כולל שידוכין).

מצד שני, מי שכן עובד עליה, משיג אותה באמת, ע"י חיבור פנימי, ולא בגלל דברים חיצוניים או הגבלות.

לגבי החופה- הוא מדבר על ההגזמה, ולכן מדגיש את הצד השני לדעתי.

מי שבאמת מרגיש את היראה בחופה, הבדיחות (אני לא יודע בדיוק על איזה סגנון אתה מדבר, אני מדבר על מה שהכרתי בישיבה, כשאחד החבר'ה היה מקריין) דווקא משתלבות יפה ומאזנות. והשירים עוזרים להוריד לעולם את גודל המעמד.

כשאין מקדש, החוויה הרוחנית שהכי קרובה אליו זה חופה. יותר מכל תפילה או מעמד רוחני אחר. רק צריך להתנער מהסחות הדעת ולהיות ממוקד כדי להרגיש את זה (וכמובן שתהיה חופה מתאימה).

יש בחופה המון רגשות מיוחדים שהתלכדו למעמד אחד- הזוג יוצא מבדידותו ומשלים את הרצון הפנימי השורשי ביותר, ולא רק כרצון אנושי טבעי אלא כרצון שמחובר לרצון ה'. ההורים שמחים בשבילם ובגלל שתהיה להם המשכיות. מחילת עוונות. כריתת ברית. האדם מפסיק להיות "פלגא דגופא" מבחינה רוחנית, הזוג מתחבר באופן מהותי ועמוק יותר לעברו של עמ"י ולעתידו. זכרון ירושלים והקשר של החתונה אליה. ציבור גדול נמצא יחד במעמד הזה איתם. יש פה אהבה זוגית מרוממת לפני שממש ירדה לעולם, חיבור לה', חיבור של עם ישראל, אהבת החיים.

מי שבאמת מתבונן בזה, לא יכול שלא להיות בחופה עם יראה אמיתית מגודל המעמד (וגם עם שמחה, רק רגועה יחסית).

ולעשות כך בחתונה שלך.

ולדעתי אין קשר בין ישיבה מעורבת

לבין ריקודים מעורבים.

יכול להעיד שהייתי לא פעם בחתונות עם ישיבה מופרדת.

אבל הריקודים היו מעורבים (היתה מחיצה. באיזה שלב מישהו הוריד אותה)

ומנגד. אצל רוב חבריי (וגם אצלנו בחתונה) היתה ישיבה מעורבת ולא היו ריקודים מעורבים.

ברור שברוב החתונות שההפרדה רק ברחבת הריקודים היא בהחלט תופסת, אבל משום מה אתה מתעלם ממה שכתבתי בהתחלה על כך שהאוכלוסייה שוכחת להתלבש ועלולה לרקוד במעורב.

הייתי בחתונה נפרדת לחלוטין והיו שתי כניסות שונות ומחיצה קבועה מקיר לקיר, להוריד את זה זאת חוצפה של ממש, ואי אפשר להיערך לכל תרחיש. אבל כדאי לעשות השתדלות עבור רוב הדברים.

כמו שאי אפשר להיערך לקריסה של האולם (אסון ורסאי) או למחבל שישחט את כולם.

מזל טוב הרבה בריאות שלווה ישוב הדעת שמחה וכו' .

מזל טוב אריק ויעל !! 

הרבה נחת❤

מה הבעיה? אפשר גם להיות סבתא ולהיות מנהלת פורום לנ"ו

הרבה נחת ושמחה

אבל זה לא מגיע ממקום ערכי או משו כזה, סתם תסכול אישי שוואלה נמאס לי כבר לטחון את עזה חאן יונס ורפיח.

ראבק אנשים יורדים מלוחמה במסות, התחלנו מאה ואנחנו עכשיו 20

מישהו שסיפר שהבן שלו לומד הנדסת חשמל ופשוט לא מצליח לשלב את זה עם המילואים, וזה די גומר אותו. הבאסה, האתגר, העומס.

אז הוא אמר שהוא אמר לבן שלו כך: "עכשיו יש משימה שצריך לבצע. אחר כך תתבאס ונמצא פתרונות".

אנחנו נמצאים עדיין בעזה גם כדי לקבל כמה שיותר מהחטופים החללים, וגם כדי להמשיך לנקות ולאטום תאי שטח ומנהרות, וגם כדי לשמור על האופציה לחזור ללחימה עצימה. הדבר היחיד שמונע כרגע את הטבח הבא זה הנוכחות שלנו שם. ואל תשכח שהגזרות האחרות עדיין פעילות והכל יכול להתלקח ברגע אחד.

אני בטוח שזה לא ינחם אותך, אבל לדעתי את העולם הבא שלך אתה כבר הבטחת. לא אכביר בסופרלטיבים, אבל אני באמת מוריד את הכובע בפני אנשים כמוך.

דע שבכל רגע אתה מחייה את העם שלך, פשוטו כמשמעו.

את כל האימהות שיכולות לחבק את ילדיהן,

את כל התינוקות שבאים לעולם בביטחון ולא תחת איום ממשי ותמידי,

את כל הסבתות והסבים שיכולים להניח רגע את הראש על הכרית בנחת ולא לפחד מהרגע הבא,

את כל החיים, השמחות, הצחוק, החיוכים, החוויות של כל אחד ואחת מהעם שלנו

בעצם היותך שם

מגן, שומר, לוחם, מציל,

אתה מאפשר לכולנו חיים

וכולנו חבים לך תודה עצומה שמילים לא יוכלו להביע

בעזרת ה' שהקב"ה יברך אותך שבעתיים על כל הטוב העצום הזה ועל החיים שאתה נותן לכל העם שלך!

שתראה רק אור וטוב וישועה שלמה בכל תחום ותחום

שוב תודה ענקית!

ה' ישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם, ותחזור לשלום לאחר משימת קודש זו להמשך חייך במתיקות גדולה ב"ה🙏

אבל חשבת על המשמעות של החזקת 50 אחוז משטח הרצועה? עד כמה זה חשוב כדי להגן על הנגב וכל המדינה?

זה פשוטו כמשמעו מונע 7 באוקטובר נוסף.

(האם יש דרכים טובות יותר להתמודד עם האיום? לדעתי כן, ובכל זאת עדיפה החזקת שטח על פני נסיגה ומתן אפשרות לאויב להתעצם ולשלח התקפות במרחק דקות בודדות מהיישובים)

אציע כיוון אחר:

יש לא מעט חיילים ששומרים ומבצעים מעצרים ביו"ש למרות שכבשנו את המקום במלחמת ששת הימים, למה?

כי עדיין יש שם אויב שצריך לטפל בו.

יש לא מעט חיילים שתופסים קו באזור לבנון למרות שיש שם הפסקת אש, כי כדי לשמר את האש באופן הרצוי צריך את יכולת האיום וההגנה.

זה מתסכל להגיע למילואים בזמן הפסקת אש, אבל זה מה שמאפשר לשמר הישגים.

בהצלחה, שתזכו אתה וחבריך לשוב בריאים ושלמים פיסית ונפשית הביתה, בתפילה להצלחתכם והערכה גדולה על ההשקעה