לא נעים לנו לדבר על המחירים
מחירים שהלוחמים בסדיר משלמים
שיש אשכרה לוחמים שמעל שנה נלחמים בעזה
והמחיר הנפשי שהם משלמים הוא מאוד גדול
כי חשוב להם להילחם
ונלחמו בשניים לא לרדת מלוחמה
והחברים הביניישים שלהם השתחררו
ולא נעים להם לדבר על זה
אבל גידלנו פה דור פצפיסיט
אז דווקא עכשיו שחזרו החטופים
אפשר קצת לדבר קצת על המחיר
מי שמתנדב לעשות משהו במדינה הזאת, שייקח בחשבון שהוא לא בהכרח ישמש דוגמא לאף אחד אחר. וכפי שאתה רואה, אם תתרעם על משהו שהתנדבת עבורו (או שאתה מעריך את מי שהתנדב) ואחרים לא, אז ישמיצו אותך ויניחו לגביך באופן מאוד לא מתנצל שאתה שתול.
הבייני"שים שהוא טרח לעקוץ כאן, הם הראשונים להתנדב לכל דבר.
הם הראשונים במיצוי האחוזים לקרבי בגיוס וכשבמקומות אחרים מתאמצים להשיג שירות קרוב לבית ולמסעדות של תל אביב ואם אפשר שירות שיתן מקפצה למשרת הייטק עם משכורת שמנה - הם חוזרים שוב ושוב לוועדות כדי להתקבל לקרבי.
הם שיאני המילואים בהמשך, כשאחרים נעלמים כי הם בחו"ל או סתם לא זורם להם, בוגרי הישיבות ממשיכים להגיע בהמוניהם, גם כשמזמן מגיע להם פטור מטעמי גיל ומספר הילדים.
וכמה שעדיף לא לדבר על זה, אבל כשתוקפים אותם על אורך השירות, העוול זועק לשמים - הנוכחות שלהם במחלקות השיקום ובחלקות הצבאיות, גדול מאוד מאחוזם באוכלוסיה, שניים אולי רק לחבריהם לכיתה ולשבט שהלכו למכינות הישיבתיות.
אז בבקשה, מי שרוצה לעודד, שיעודד. מי שצריך כאן לזרוק בוץ על אחת הקבוצות הכי אידיאליסטיות ומסורות במדינה - כנראה ממומן ע"י גורם זר.
לא חייב להיות שום קשר לשום דבר. אם כי, מטבע הדברים הקוונטי, בטח יש.
אולי מי שפתח את הדיון רואה מסביבו רק דוגמא אחת שמנקרת לו את העיניים, אבל מי שמסתכל סביב במבט רחב יותר יכול לראות עד אליי למקלדת את אורית סטרוק טופחת על שכמם של לוחמים - בין סדירניקים רגילים ובין ביינישים - ומתנצלת בבליעת גרון שעליה לחוקק פטור לשותפים קואליציוניים, שאולי זו סיבה רצינית מאוד לכזה נטל על המשרתים. לי כל זה בכלל לא מפריע; הרי בעצמי הבהרתי שהבעיה היא של מי שמתנדב. אבל אולי כל ההסדרים המעניינים, אלה שמשרתים חצי, אלה שלא משרתים, אלה שחושבים שהדרך הנכונה היא להגיע בעיקר כמילואימניקים - אזרחים שלא ברור עד כמה הם חוד החנית הנחוץ - הם משהו שמי שמתנדב בגיל שמונה עשרה ויום לא קולט אלא באיחור.
היא נציגה אחת מבין מאה ועשרים בבית המחוקקים. זה שבמשפחה שלה מתנדבים, עוד לא מחייב שהיא מבינה מה היא עושה כשהיא פוטרת אחרים. ואם החיים מורכבים במשמעות של סחיטה קואליציונית באיומים, אז אני אקרא לזה סחיטה אלימה באיומים.
[עריכה: אבל אני שמח שקלטת יופי כמה שהכל רלוונטי מאוד לדיון, בשונה ממה שכנראה ניסית להכריח את עצמך לחשוב קודם.]
אתה תמיד מצליח לחמוק?
אחי בסך הכל ביקשתי להראות את התמונה הטיפה יותר מורכבת, כל החברים שלי ביניישים...
אני למדתי גם בישיבת הסדר
ויש פער גדול בין הסדיר למילואים
במילואים אין הבדל
בסדיר זה חצי שירות
והאמת את החצי הקשה של השחיקה הם לא עושים
הבינישים שאתה מדבר עליהם, הם תלמידים שלי, שמעט לא היו בישיבה כבר שנתיים.
כל הקרביים - היו בכל החזיתות והם עשו הרבה יותר מחצי - האריכו והאריכו להם וכשנגמרו ההארכות של הסדיר, אחרי חודשיים קיבלו מילואים. כל הלא קרביים, נלקחו לשורה וראו ונחשפו לדברים שגם אדםמבוגר ומנוסה, לא עומד בהם.
החבר'ה של הכולל, שלא מזמן סיימו את הסדיר, נשואים טריים או עם ילדים קטנטנים, במילואים רצופים כמעט וגם מי ששוחרר, לא מפרק את התיק כי כל החמרה נקרא שוב וכן, הם הראשונים להקרא. אין סדר, אין רצף, אין שום יכולת להחזיק תכנית.
אולי זה יותר מתאים ל"נבל ברשות התורה", עוד לא החלטתי...
שקל להקפיד עליו (ולכן משבחים את ר"ל שמזמן ששמע את ההלכה הזו, לא מילא פיו שחוק).
מהגמרא משמע שכאשר חוזרים לארץ ישראל ויש שלטון יהודי, גם כשאין מקדש, מותר. כי הגמרא אומרת אז ימלא שחוק פינו- בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. ושמה מדובר על קיבוץ גלויות (ורשב"י אומר את זה, ורשב"י חי בא"י בזמן שלא היה שלטון יהודי).
נראה לי גם שלכן כתוב "בעולם הזה" ולא "בגלות" כי זה לא רק עניין של יציאה מגלות אלא גם של שלטון יהודי. וזה מסתדר טוב עם "אין בין *העוה"ז* הזה לעוה"ב אלא שעבוד מלכויות".
יש להם מעסיק, והוא האחראי הבלעדי על השכר שלהם.
כמו כן אני לא נותן טיפים לרופא, לקופאית, למוסכניק, לרואה החשבון, לחשמלאי... מה שהם אומרים לי שאני צריך לשלם על השירות/מוצר, זה מה שאני משלם.
כמובן שבתור מלצר הכי נחמד זזה לקבל טיפ.
אבל אם נחשוב בהיגיון, לא מספיק שאני משלם על האירוע\מסעדה שגם ככה כיום לא מאוד זולים, אני עוד צריך להוסיף כסף לבחור הנחמד שזו העבודה שלו?
לא בקטע מזלזל ש"העבודה שלו זה לשרת אותי" אלא אשכרה, זו העבודה, לבוא-לקחת-להביא, על מה להוסיף כסף? שהוא גם מחייך? מצידי שלא יחייך חחח
אז כן
בשליחים לא יצא לי להיעזר אז לא בדקתי
זה בפירוש לא המצב הרגיל, בטח לא במקומות גדולים ומסודרים. לפני הרבה שנים זה היה המצב, אבל מאז עברו חוקים שהסדירו את הנושא.
רק אם יכפו עלי, או יגרמו לסיטואציה שבה אעדיף לרחם על האומללים ולתת להם קבצנות טיפים.
רק כי זה עניין של מקובלות, לא שבאמת בא לי לשלם מעבר לעלות הגבוהה גם ככה באופן יחסי
מפרגנת להם
עבודה קשה
אבל זה לא קורה אצלי הרבה מסעדות/ שליחויות של אוכל
כשזה מתאים
למטפלת פרטית הייתי מוסיפה לפני חגים
מעדיפה לקנות בחנות קרובה לבית גם אם זה יותר יקר
כדי לפרנס מקומיים
מפרגנת לנהגי מוניות את הסכום בלי מיקוח (לא קורה הרבה מוניות)
לא הייתי עושה היום כ ל ו ם בבית! ממש! עונג רצוף, הכוזרי, דעת תבונות, רמח"ל, מהר"ל (אם אי י
טועה, אין לי זמן כרגע לבדוק) - תוך השוואה לאפלטון, אריסטו ועוד - חכמה צרופה. נפלא.
אפילו תוך גדי
הספונג'ה.......וכי קלות כל אלו בעיניך?!
לולאי השיעור שלו הקשבתי היום, לא הייתי עושה כל זאת. או שהייתי עושה
זאת באיטיות, בחוסר חשק, בלשוטט מחשבתית בכל מיני מקומות , העיקר לא
כאן, ליד הכיור, השיש....
השיעורים שלו עוזרים לי לעשות מה (מה לעשות, אני מודה ומתוודה) - שאיני
אוהבת... זה לא נשמע מכובד כל כך, לערבב צלחות ותרסיס לניקוי חלונות
עם דעת וחכמה כל כך נפלאות, אבל זמני לא כל כך פנוי, Young man.......
א
אני לא טיפוס שלומד ללא הרף, הלוואי. אבל, כשלא נמצאים
במסגרת תורנית איזושהי, אז בלי לשמוע משהו תורני, אני
מרגישה שהופכת יותר ויותר לבורה ועמת הארץ.
הלוואי והייתי מקשיבה לרב לוי
ודומיו - יותר. הרבה יותר. וחוצמזה...זה כיף!!
ברור עם זאת, שיש אנשים הרבה יותר עסוקים
ממני. עובדים המון שעות, לומדים, פעילים....
אגב, השיעורים של הרב לוי נמסרים
לציבור של בעלי תשובה, או אנשים
שמתעניינים....ובכל זאת, הם עמוקים,
מלאי מחשבה, משהו!!
א גיט ווך!
לילמנוחה!
הייתי שומע הרבה, מתישהו הגעתי למחסום השיעורים בתשלום...
אין לי את האפשרות. אבל נהנתי מאד
שלא אכשיל מישהו חס ושלום
בהחלט היתה משכיחה לי את האבל.
אני מתארת לעצמי שהכל זה שירי אמונה וכד'. נכון?
זה כל כך לא הולך עם הרב לוי השכלתן כל כך....
הוא ממש נפלא. וגם צדיק אני חושבת. לפי התשובות שלו כששואלים אותו.
שאלתי אותו על משהו מזעזע שהזכיר בשיעוריו על הכוזרי, והוא ענה:
אנחנו לא שופטים אף אחד.
מדהים. תודה!
תודה!!!
אבל השיעורים הארוכים שלו (הכוזרי, הרמח"ל ) - זה לא "נחמד", כלומר, זה לא
מוגש כסיפור, כדיאלוג בינו לבין מישהו שמתנגד או לא מבין, זה על טהרת הקודש
ממש. כך זה מרגיש לי. כל כך בהיר, מסודר, חכם, עמוק, לא "עממי" בשום אופן!
לא יודעת אם הצלחתי להסביר את הכוונה שלי.
את מרגישה את הכובד של האחריות שיש בתוכן הזה. זה באמת מרגיש לפעמים כמו "קומה שנייה" של אמונה - כזו שלא מסתפקת רק ברגש, אלא דורשת מאיתנו מבנה שכלי ורוחני מאוד חזק כדי לעמוד מול סערות העולם. הסברת את עצמך מצוין! (בתקוה שהבנתי ;)
באמת קומה שניה, כי השיעורים
הארוכים והעמוקים האלה, פחות קלילים, יש להם (אני חושבת)
פחות מגמה להשפיע. ומבחינה אינטלקטואלית, הם באמת
מלאכת מחשבת. מעניקים סיפוק שכלי . הרגשה של איזה
מופלא, כמה עמוק.....
מבחינת להרגיש את כובד האחריות....הלוואי.
אולי מבחינה זו, דווקא השיעורים הקצרים
המחדדים נקודה מסויימת, יכולים (זמנית?)
להשפיע יותר.
עולים בזכרוני הסיפורים מזמן גירוש ספרד למשל, שדווקא
פשוטי העם, שעבדו את השם בתמימות ופשטות, החזיקו
מעמד מבחינה יהודית, יותר מהמשכילים למינהם (שגם
שמרו מצוות).
ואולי אני טועה.
זה כן משפיע. או מוטב לאמר, זה עוזר לאהוב את השם, לעשות אולי פחות מלומדה, יותר ברצינות, אולי...
מזכיר את זה כבדרך אגב. מאוד ממליצה להקשיב לו.
הרב אורי שרקי
הרב מיכאל אברהם
הרב אליהו זיני
הרב שמואל אליהו
הרב גיא אלאלוף
יש הרבה על מי להמליץ אך מה שהלב חושק הזמן עושק.
הרב יגאל לוינשטיין
הרב שניאור אשכנזי
הרב צבי בן פורת
הרב אליהו מויאל (אם אני לא טועה)
כשיהיה זמן סוף סוף....
שיעורים על מצבי נפש - הרב ד"ר הררי באתר "התבוננות"
הרב פנגר - על ירידות, נפילות וכו' וכו' בקול חי (מחשבים מסלול מחדש יום חמישי בלילה משעה 12 ועד 2 בלילה
וגם שיעורים קצרים מאוד וטיפים גם בקול חי וביוטיוב.
ממליץ עליהם חח
כדאי לשמוע
אם צרכי הילד מסופקים לו, בעיקר רגשית, הוא יהיה מאושר.
אז אני לא חושב שיש סטטיסטיקה קבועה.
אם הייתי צריך לנחש בכוח אז הייתי אומר או שזה דינמי ומשתנה כל הזמן בין המגזרים או שזה פחות או יותר אותו יחס של מאושרים/לא מאושרים אצל כל המגזרים (היהודים כמובן...)
השאלה הגדולה היא לאיפה הילד הזה הלך ברגע שהתבגרנו.
האם יש סביבה שמשמרת כמה שיותר את הילד בתוכנו גם כשהתבגרנו?
אבל לדעתי יש 2 מגזרים שעל פניו הרוב נשארים בהם: חילוני וחרדי
החילוני- כי זה לא באמת מגזר, זה פשוט חופש מוחלט אז הכל נכנס בקטגוריה, גם להיות חילוני ולשמור שבת, נניח.
והחרדי- כי זה חינוך נוקשה וקהילתיות חזקה שקשה לצאת ממנו. ולכן יש רוב שנשאר.
כמו תמיד, הדשא של השכן ירוק יותר ונראה לי שמכיוון שהמגזר הדתי תמיד באמצע והמינון של החופש והתורה משתנה מאדם לאדם, ממשפחה למשפחה וממקום למקום, קל לצאת ממנו לכל כיוון..
לילדים, אני חושבת שילדות מאושרת תלויה בהורים ובסביבה האנושית, לא קשור לרמה דתית או למגזר כלשהו. הדרך שההורים והסביבה מתווכים לילד את העולם וגם את המחויבויות שלו, היא זו שמשפיעה הכי הרבה על השמחה הפנימית.
לדוגמה, ילדה בגן משחקים. אפשר להיות הורה קשוח שלא מרשה לעלות על מתקנים גבוהים יותר, ואפשר להיות הורה קשוח שלא מאפשר מבחינת צניעות לנסות כל מיני פעלולים, ואפשר להיות הורה מאפשר שפשוט מוודא שהילדה בטוחה ושטוב לה, ושמתאפשר לה לנסות כל מה שהיא רוצה בגן משחקים. זה הכל
שיר שהכנתי לזכרו
זכר צדיק וקדוש לברכה
הרבנות מבטלת את החלטת המנכל
זה כמו המעבר מהצד לעולם האימון והטיפול בעולם הדתי
מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד וחולמים להגביר לאט לאט למקסימום
זה תחום אומנותי
אימון/ טיפול זה תחום פסיכולוגי
יש לא מעט תחומים/ משרות שאפשר להתחיל בקטן ולצמוח
ותכלס קריירה נבנת כמעט תמיד ככה
מקטן (בסוג משרה/ כמות השקעה/ ידע/ משכורת) למשהו שיכול לגדול
עולם האימון והטיפול - מין משהו כזה שלומדים בקטן מהצד.
זוועה.
הלוואי שאחד כזה ייתבע פעם, והפיצויים שהוא יצטרך לשלם ילמדו את כל השרלטנים שיש אחריות למעשים שלהם.
שכמו שאי אפשר ללמוד בזום בקורס של חודשיים איך לבנות בניין כך שהוא לא ייפול ברעידת אדמה, כך אי אפשר ללמוד באיזה קורס קקמייקה איך לטפל בנפשות של בני אדם.
אבל זה רווח לצערי
א. אדם שבוחר להיות מטופל או מאומן ע"י בוגר קורס ללא ניסיון הרי שהבחירה בידו ועליו לשאת בתוצאות.
ב. אינני רואה בהכרח אינדיקציה לטיב הטיפול ומספר השנים שהמטפל בילה באקדמיה, או במוסד שבו הוא למד.
