לפני שבועיים עשיתי א.ס. וראו שהעובר קטן בשבוע מהתאריך ועוד בעיה שנקראת אומפלצולה שיכולה להצביע על תסמונות לא עלינו... התפללתי בשבועיים האלה ממש חזק שהילד יוולד בריא כי פחדתי נורא שיוולד ילד לא בסדר.
כבר התחלתי להריץ סרטים בראש שאני עוברת הפסקת הריון או ח''ו גרוע מכך משאירה את הילד הפגוע בבית חולים.
אני לקראת סוף שבוע 14 התחיל לי דימום קל כשהייתי בעבודה. לא ייחסתי לזה חשיבות כי היו לי הריונות עם דימומים. תכננתי ללכת למחרת לעשות אולטרסאונד.
באמצע הלילה אני מתעוררת עם כאבי בטן ושלשולים, חזרתי לישון ואז בשש בבוקר אני מתעוררת ומגלה שכל המיטה שלי מלאה דם.
כשהגעתי לשירותים אני מרגישה שיוצא ממני גושים גדולים. עוד לפני שהתיישבתי על האסלה. הכל על הרצפה..
לא העזתי להסתכל מה יוצא ונכנסתי ישר לאמבטיה. הרגשתי שאם אני מסתכלת מה זה אני מתעלפת .
אני שוטפת את עצמי תוך כדי שאני ממשיכה לדמם.
בינתיים בעלי שולח את הילדים ואני מחכה לנסוע לבית חולים.
הוא חוזר ומתחיל לנקות את האמבטיה שנראית כמו זירת רצח. ומגלה להפתעתו את העובר בתוך כל הגושים. אני כמובן לא העזתי להסתכל אבל הוא ממש התעמק וראה אותו בבירור.. על כל האיברים משהו הזוי.
בינתיים אני ממשיכה לדמם ,שמתי טיטול ןיצאנו לבית חולים.
עד שהגענו לבית חולים נהיה שעה 10 אני אומרת לאחות שאני מדממת ממש חזק. היא אומרת לי לשכב על המיטה בודקת מה המצב.
ואז שליח מגיע ישר לוקח אותי לנשים. הרופאה בודקת ומחליטה להכניס אותי לגרידת חירום כי השליה לא יצאה.
אני מעדכנת אותה שפעמיים עברתי הפלה בבית חולים הזה ותמיד נשאר לי שאריות שהוצאו אח''כ בהיסטרוסקןפיה. היא מתחממת עלי ומתעצבנת שאני אומרת את זה. בעוד שעברתי גרידה בבית חולים אחר ושם הכל היה בסדר.
במאמר מוסגר טעות שלי שלא הלכתי לבית חולים השני, בחרנו בבית חולים הזה בגלל הקרבה לבית.
אבל זה עזר כי הרופא הגיע אלי ואמר לי שיעשו לי את הגרידה עם א.ס כדי לוודא שלא ישארו שאריות.
מכניסים אותי לחדר ניתוח רוצים לעשות לי הרדמה מקומית באפידורל בגלל שאני לא בצום. אני מסרבת נחרצות, אף לידה לא ילדתי עם אפידורל ואין סיבה שעכשיו כן יעשו לי.
בנוסף אני לא רוצה לראות מה עושים לי .. רוצה להתעורר אחרי זה.
הרופא מלחיץ אותי שכל רגע קריטי והוא לא לוקח אחריות אך אני לא מסכימה לאפידורל .
בסוף הרופאה המרדימה עושה לי א.ס בקיבה רואה שאפשר לבצע טשטוש ואני עוברת את הגרידה
אחרי הגרידה העבירו אותי למחלקה ושם מתחיל המחדל .בעלי נוסע לאסוף את הבנות מהמסגרות להורים שלי וחוזר להיות איתי.
אני מבינה מהאחות ששש שעות אחרי הגרידה משחררים לבית ומתחילה להתארגן . האחות מגיעה לקחת לי בדיקת דם ואחרי שעה חוזרת לעדכן שאני לא משתחררת כי ההמוגלובין ירד בצורה משמעותית.
אני מתחילה לאבד את הסבלנות ומעדכנת את האחות שאני רוצה לחתום ולחזור הביתה , לא מסוגלת להשאר לישון שם לילה.
היא אומרת שתמסור לרופא אך אף אחד לא מגיע...
ב11 בלילה אני מאבדת את זה ופשןט חותכת לבית בלי מכתב שחרור.
המיטה היתה מלאת דם, רציתי להתקלח ולא היה לי ציוד ובגדים להחלפה כי לא ידעתי שצריך להשאר... הילדים אצל ההורים שלי לא נרדמים ומחכים שנבוא לאסוף אותם.שלא לדבר על זה שאחרי הצום אף אחד לא דאג להביא לי משהו לאכול ואכלתי סתם שטויות... הייתי מורעבת ורציתי לחזור הביתה פשוט לאכול!!
מאז אני מנסה להשיג את המכתב מהבית חולים ופשוט צוחקים עלי ... מעבירים אותי מאחות אחראית למזכירה וחוזר חלילה.. אין עם מי לדבר... מאשימים אותי שהלכתי הביתה
עכשיו בואו עשיתי טעות, אבל מה זה הקלות ראש הזאת? האם זה תקין שאין לי מכתב שחרור אחרי פעולה כירורגית שעברתי?
אני לא יודעת מתי צריך לחזור למעקב? כמה ימי מחלה אני זכאית? מתי אני אמורה לקבל מחזור?
הערב הרגשתי על הפנים לקחתי איבופן אבל איך אני אדע האם צריך ללכת להיבדק?
לקחתי ציטוטק בשבוע שעבר ביום רביעי.. שבוע סביב 8... הגעתי למיון אחרי שהעובר והשק יצאו ונשארה רק שארית קטנה שבשבילה הציטוטק. בשבת עלה לי החום ל39 עם רעידות. נסעתי למיון ושם לא היה נראה שיש חשד לזיהום ברחם או משהו שקשור להפלה או לציטוטק. קרה אולי למישהי משהו דומה? אני קצת תלויה באוויר... מאז לא עלה לי החום.. 