אצלינו ישנו שלושה בכיף ואפילו יותר בשעת הצורך

בחור בישיבת הסדר הוא מעל גיל 18 והגיע הזמן שיתחיל להתנהג כמו מבוגר ולהתחשב. הייתי מקיימת איתו שיחה רצינית. בעיני ברור שהבנים אמורים להיות יחד ומבינה ממש למה זה מצער אותך

הייתי מושיבה לשיחה לראות מה מפריע לו בזה, מה יכול לעזור לו,  אם זה נשמע לו הגיוני שהחדר יעמוד ריק בזמן שהוא בישיבה רוב הזמן..

ואחרי שוידאת שהוא בטוב בישיבה ובחיים בכלל להגיד לו שזו ההחלטה שלכם והוא יכול להמשיך להתלונן אבל זה לא יעזור ולהיות שלמה עם זה 

ובכא אין בישיבה פרטיות.

ולא רק אין פרטיות גם זה לא הבית שלך שהכל נקי לפעמים יש חברי חדר שמטנפים (זה אני בטוחה שמפריע לו בישיבה)

נראה לי שהוא מרגיש צורך בבית בפרטיות.

במיוחד שבשאר הזמן שהוא בישיבה  2 אחים שלו כן בחדר פרטי

גם הגדולה וגם הבן 13.

אני לא מצדיקה אותו. רק אולי כן מבינה למה קשה לו

ולי קשה ממש שקשה לו

והוא מתנהג בצורה מאוד לא יפה לאח שלו

ככה ברגיל הוא בחור נהדר מתחשב עוזר נעים הליכות טוב לב. לומד טוב. ילד טוב ממש

אולי אנסה להביא את נקודת המבט שלו - היה לו חדר פרטי, הוא יצא מהבית, החדר הפרטי עבר לאחותו והוא חולק חדר עם אח שלו.

אולי קצת תחושה כאילו "זה כבר לא לגמרי שלו, לא מספיק שהוא יוצא מהבית, עכשיו גם לוקחים לו את החדר שלו".

אני לא אומרת שזה מצדיק התנהגות

ואני גם לא בטוחה שהוא ידע להגיד שזה מה שמפריע לו

אבל אולי זה כן יושב על זה איפשהו מאחורה

יכול להיות שהוא מבין שההתנהגות שלו לא רציונלית, ועדיין הוא לא מצליח להסביר לעצמו מה מפריע לו.

מסכימה שהקשר בין היציאה שלו מהבית, לבין זה שהוא "נושל" מחדרו,

היא קשה ממש.

זה כאילו זרקו אותך מהבית.

בימים הראשונים אחרי שהתחתנתי, אמא שלי מיהרה להוציא את כל החפצים שלי מהחדר.

היה לי בית משלי וזה שרף לי בלב כ"כ! לא אמרתי כלום כי הבנתי שהיא צודקת ועדיין זה היה לי קשה, היה יותר נכון לאפשר לי לצאת מהבית בהדרגה ולהוציא בעצמי את החפצים.

אז הוא שהוא עדיין רווק.. שאין לו שום פינה אחרת עלי אדמות ששייכת לו.

מציעה לשבת איתו, לתת לו תחושה שרואים וקשובים לתחושות שלו.

להבא לא לעשות שינויים כאלו בלי שיתוף של הילדים, הם ממש גדולים לקבל החלטות בעצמם וכשזה בא מהם זה אחרת מאשר הנחתה מההורים.

כרגע להגיד לו שאת מבינה שקשה לו, ושהכי היית רוצה שיהיה לו מקום פיזי שיהיה לגמרי שלו.

לפרוס את השיקולים ולהתייעץ איתו.

אולי יש אפשרות לעשות משהו בבניה קלה או עליית גג או סגירת מרפסת.

אולי יש אפשרות לסגור חלק מהסלון לחצי חדר.

ואם זה עניין של עלות כספית אז לשתף את הילדים.

תחשבו יחד, העיקר שהוא יהיה חלק בזה והוא יראה שאת מבינה אותו.

אולי אפשר לעשות חדר בנים, חדר בנות, וחדר שלא שייך לאף אחד אבל שאפשר לישון בו לסירוגין לפי הצורך.

לא השאירה אצלה. ישר - בואי תקחי שמתי לך בצד. זה מערער קצת אפילו כנשואה. אז קל וחומר כמתבגר

הייתי במדרשייה בשנות ה20 המוקדמות שלי אי אז לפני מליון שנה, ואם היו "לוקחים" לי את החדר בטוחה שהיה לי קשה עם זה למרות שיש בזה הגיון. 

המיטה שלי כבר הייתה שייכת לאחותי

לא הפריע לי בכלל

בין כשאת יוזמת את הפינוי, לבין כשמפנים אותך מהבית.

כלומר צריך להבין שבית זה לא 4 קירות, זה במקום עמוק בנפש תחושת שייכות

ולכן זה לא רק עניין של היגיון וצריך לפעול ברגישות ובשיתוף.

במקומו ייצכן שהייצי מרגישה את זה

שאני גם ככה לא בבית אז יאללה גם את החדר לקחו לי

בנוסף לפרטיות שהוא רוצה

מוסיפה שהחלוקה מאוד מאוד הגיונית וכנראה שככה גם אני הייתי עושה

את גם אומרת שהילד הקטן מאוד מתחשב ולא נמצא בחדר

אז מה הוא בעצם עןד רוצה?

הוא לא יודע להצביע על ההבדלים לפני ואחרי??

לא שמתי לב להכל

אבל אולי לקבל לדר מסודר ושקט לערב הראשון שהוא חוזר מהישיבה (בלי לילה) ייעשה לו הרגשה טובה יותר? 

לא להשאר באת משכנעת למה את צודקת

והוא משכנע למה הוא צודק

שבו לקפה ביחד

תשאלי אותו מה הישנוי בחדר גורם לו להרגיש

ותקשיבי באמת..ותביני..

ותשאלי אותו מה לדעתו הפתרון לאור המציאות..איך אפשר לדעתו אחרת

אם מציע משהו לא אפשרי - או כזה שרואה רק את עצמו- אז תשקפי לו את זה אבל תשאירי לו את הכדור בידיים - אז מה סכל זאת אפשר לעשות כדי שתהיה לך תחושה טובה כשאתה בבית? זה מאוד. חשוב לנו..

מקווה שהרעיון הובן.. המטרה זה לא לבא אליו מלמעלה כמו ילד קטן

אלא לדבר איתו

להקשיב לו

לאפשר לו גם להביע את עצמו וגם לחשוב יחד

ובעיקר לתת לו בטחון שרואים אותו ואת הצרכים שלו

ממה שתיארת שברגיל הוא רגיש ומתחשב זה נשמע שהוא מחפש דרך החדר צורך רגשי שלא מקבל מקום

ילדים שיותר קשה להם לחלוק חדר

אצלנו רק 2 צריכים לחלוק

השאר לבד

שבצתי את ה2 שהכי מסתדרים ביחד

(כולם בנים)

ילדים גדולים צריכים יותר פרטיות

מבאס שאין אפשרות לתת

אבל צריך להבין שזה מביא מחיר של ילד פחות מרוצה

ובאופן כללי כדאי להימנע מהערות על בלגן לילד בגיל כזה

הוא כבר גדול מדי להערות

אבל אני רואה את גיס שלי שכנראה בערך בגיל של הבן שלך (גיסי בן 20)

וכל פעם שהוא חוזר מהישיבה לא גומר לריב עם האחים הקטנים

כאילו זה נראה גיל גדול

אבל אולי בגילאים האלו בכל זאת הם עדיין בעיצומו של גיל ההתבגרות.

לדבר עם הגדול, בצורה נעימה אבל להסביר לו שזה המצב. 2 בחדר זה לא נחשב הרבה בכלל. נכון שפרטיות היא חשובה אבל אפשר לחשוב איך הוא מרגיש פרטיות בחדר למרות שהוא לא לבד, ואם מה שיעשה לו טוב אז לקנות עוד מגירות או משהו שהוא רק שלו בחדר.

אמנם זה יכול להיות קשה אבל זה חלק מהחיים, אין טעם שהחדר ישאר ריק בשבילו והוא כבר מספיק גדול להבין את המצב. בטח כשזה פוגע באח הצעיר שלו.

יכול להיות שהוא צריך זמן להתרגל לשינוי.

חושבים שמשהו שמגיע להם לא נעשה, ואיך שזה מפעיל את יסורי המצפון האמהיים, וחיבוק לך.

אני מסכימה עם העניין שלמרות שהוא 'גדול' ו'בוגר' זה מהמקומות שבהם הילדים הם הכי ילדותיים שלהם, ושזה כנראה יושב על התחושה הזו של ערעור המקום שלו בבית.

אז בעיני אפילו לחזק את השמחה בנוכחות שלו בקול (איזה כיף שחזרת וכאלה), וגם אולי אם את מרגישה שמתאים באמת להתנצל על הדרך שזה יצא בה (בלי הכנה מראש), אבל להסביר את הרציונל. שהחדר עומד ריק, שגם לאחותו מגיע תק' להיות בחדר לבד.

ועוד אפשרות אם מתאים לך, אולי לפנק קצת יותר בלסדר בשבילו, אפילו את והאח שאיתו ולהגיד לו שסידרתם לו יחד. לתת לו תחושה שרואים אותו ודואגים למקום שלו בדרך אחרת. מצד שני, לא לתת לו למעוך את האח שאיתו בחדר, נכון שהוא לא התכונן למציאות החדשה אבל זה לא על חשבון האח הצעיר, והוא לגמרי צריך לכבד את נוכחותו. זו החלטתכם (ההורים) בעניין, אתם בעלי הבית והקובעים, אפשר להוסיף שאם זה עוד תקופה ירגיש לו עדיין ככ גרוע תשמחו לפתוח את זה שוב ולראות אם צריך בכל זאת להחזיר את המצב לקדמותו.

אופציה נוספת, להגיע להסדר בין הגדול לגדולה, שבזמן שהוא בישיבה זה החדר שלה לבד (והיא תוכל גם לשים שם דברים שלה ולעצב וזה) אבל כשהוא חוזר היא מצטרפת לאחיות כדי לתת לו את המרחב שלו בפרטיות.

ומשהו קטן, אני אהבתי מאוד להיות עם אחיות שלי בחדר. וכשעשינו הרחבה בבית אחרי שכבר היו לנו כמה ילדים, העדפתי להשאיר חדר אורחים שעומד ריק קבוע בגדול, והילדים יחד בחדרים בנים/ בנות. כשמישהו צריך מידי פעם יותר פרטיות מקבל רשות לישון בחדר אורחים. זה יכול להיות מציק בתקופות מסוימות, אבל אני מאמינה שיש בזה תרומה גדולה ליחסי חברות וקירבה בין האחים. אולי אני טועה, ויש כאלה שבריא להם יותר בנפרד, אבל כרגע זה המצב אצלנו.

שאלה אחת ספציפית:

איך גורמים לבחור שלך לחוש בנוח בחדר שלו במתכונתו החדשה,

ושאלה אחת כללית:

איך ממלאים את רצונותיהם של הילדים - בלי למלא את כ-ל רצונותיהם, שזה באמת בלתי אפשרי.

יש הרבה מה להרחיב בזה, אבל לדעתי הנקודה הראשונית צריכה להיות שינוי בחשיבה הפנימית שלי כאמא:

לספק את צורכיהם של הילדים שלנו אין משמעו למלא את כל רצונותיהם. הם ילדים (גם אם בוגרים), ולא תמיד הרצונות שלהם טובים להם. אנחנו כהורים עושים את מכלול השיקולים כדי לספק את צורכיהם בצורה שנראית לנו נכונה, וזה מה שהכי טוב בשבילם, גם אם הם לא רואים את זה.

ובאופן ספציפי על העניין הזה:

שני ילדים בחדר זה לגמרי סביר, בטח אם אחד מהם כמעט לא נמצא בו. (כשהילדים שלי מתלוננים על צפיפות בחדר - ויש לנו ארבעה ילדים בחדר, ולמשך תקופה גם היו חמש - אני מזכירה להם כמה וכמה מהחברים שלהם, שגרים בדירות קטנות משלנו עם יותר ילדים משלנו...)

נשמע שמה שבעיקר מציק לו זה הבלגן, וזה מובן. אפשר להשתדל לסדר את החדר לפחות לפני שהוא מגיע, אבל בעיקר צריך ללמד אותו שבלגן משמעותו חיים, ושהוא בהחלט יכול לשמוח מעצם העובדה שיש לו אח חמוד, משהו שלא כולם זוכים לו.

הצעד הראשון צריך להיות הכלה לקושי שלו - לא מתוך מקום חושש, שאולי אתם עושים לו עוול, אבל כן מתוך מקום שמבין את הקושי - ולאחר מכן להציב לו את הנקודות החיוביות שבעובדה שהוא עם עוד אח בחדר. ולאחר מכן - למצוא ביחד איתו פתרונות...

הוא כבר בחור גדול מאוד, ואפשר לגמרי לדבר איתו בגובה העיניים ולהסביר לו את השיקולים שלכם (שוב, מתוך מקום של ביטחון עצמי), ולנסות לחפור איתו ולהבין מה עומד מאחורי הפן הטכני של הבלגן שמציק לו.

(טוב, חפרתי בעצמי🙈 מקווה שאמרתי דברי טעם...)

מסכימה איתך שלא צריך למלא את כל הרצונות של הילדים

אבל

לא בגלל שהם בהכרח לא טובים עבורם

אלא

בגלל שזה לא טוב להיות בעמדה שצריך לעשות כל מה שהילד רוצה

אלא

מה שחושבים שטוב עבורו/ שיכולים לספק לו

בציבור דתי שניים בחדר זה נחשב סביר

באופן טבעי בגלל גודל המשפחה

זה לא אומר שזה טוב ונכון עבור הילד

זה כורח המציאות

מאז שאחד הבוגרים ישן בחדר לבד

(מכורח המציאות ככה הייתה החלוקה בגלל בנים/ בנות גדולים)

הוא לא מתחשב גם לא ברכב, ברור לו שזה חייב לו

ולא יודע לחלוק

כמובן שזה נטיה של אופי

ואם הייתי שמה ילד אחר לבד שם הוא לא היה נוטה לכיון הז

אבל על חלק להיות יחד זה בהחלט דבר שיעזור להם בחיים

לק"י

בשביל הפרטיות מצאתי פתרונות.

חולק חדר עם כמה בחורים

ילד במשפחה עם הרבה ילדים

חולק הרבה דברים

לא חושבת שחסרה לו התנסות בלחלוק

אני בתור ילדה חלקתי חדר הרבה שנים ואז הייתי כמה שנים בחדר לבד וזה היה הרבה יותר טוב

גם לילדים שלי זה עושה טוב להיות בחדר לבד

והילדים שכן חולקים הם חברים טובים ככה שזה מוצלח

זה קצת מנטרה של דתיים העניין של לחלוק חדר

הרי לא מנסים את 2 האופציות ומגיעים למסקנה 

בכל אופן, אני באופן אישי התנסיתי בחדר פרטי כילדה (אמנם משפחה ברוכה ב"ה, אבל בתחילת גיל הנעורים עברנו לבית גדול ואני והאחות שאחריי קיבלנו חדרים פרטיים) - וזה היה לי נחמד בהתחלה, אבל אחר כך מרצוני האישי צירפתי אליי לחדר את אחת האחיות הקטנות שלי...

וחברה סיפרה לי פעם שגם אצלם היה משהו דומה כשהיא כילדה עברה דירה עם משפחתה לבית גדול - הילדים העדיפו לישון ביחד בחדר אף שהיו מספיק חדרים.

ברור שיש ילדים שכן צריכים חדר פרטי, אבל לא בטוחה שזה בהכרח טוב... (יש לי אח שמתקשה -פיזית - לישון עם אחרים בחדר. והוא עוד לא נשוי... זו לא הסיבה היחידה כמובן, אבל אני חוששת שזו מניעה גדולה מדי...)

לא כל הילדים יעדיפו לישון לבד

אם מתנסים לבד ורוצים ביחד זה נהדר

אבל

אם מוכרחים לישון ביחד זה מבאס

במיוחד אחרי שהיה חדר פרטי והוא נלקח

להתקשות פיזית לישון עם מישהו

זה משהו אחר מלרצות לישון לבד

דבר ראשון, מסכימה עם כל מה שאת כותבת.

אצלנו זה צורך אובייקטיבי שיהיו 3 בחדר, אין אפשרות אחרת ועדיין מבינה רצון של חלק מהילדים לפרטיות, גם אם זה בלתי אפשרי.

מצד שני, השנה הצלחנו לסדר לבת הכי גדולה שבבית חדר לבד לרוב הזמן, בפועל היא עברה לישון עם האחיות הקטנות שלה כי לא רצתה להיות לבד

אין לך מה להרגיש רע, תגידי לו זה מה יש ועם זה ננצח...

באמת כאילו, עם כל הכבוד, מה יהיה לו בצבא? הם ישנים בחדר גדול גם 20 פלוס אנשים. או בישיבה הוא לא בחדר לבד.

תגידי לו, בתקופה של סבא סבתא, היו מגדלים 7-8 ילדים בדירת שני חדרים והיו מסתדרים...

שיקח אחריות על הדברים שלו ויתן מקום גם לאחיו ומספיק עם ההתפנקות המיותרת.

כשיתחתן, יהיה לו אולי 40% משטח הארון במקרה הטוב...

זה כמו שאני לא אפסיק להיות רעבה אם יגידו לי שבסומליה יש אנשים רעבים

להטיף מוסר להוכיח לתת ביקורת לבטל תחושות שלו

זה ההפך הגמור מתקשורת בריאה ומקדמתלהפך

זה רק יצור מרחק

גם אם יתרצה לחדר

אבל הקשר בפנים יפגע ויתרחק כי ירגיש שלא רואים אותו

זה לא דרך.. גם אם הז עקרונית נכון וצודק..

אבל אדם גם צריך להבין שלא תמיד מקבלים מה שרוצים והחיים ממשיכים.

חלק מהתמודדות עם תסכולים. כל הילדים עוברים שלב כזה...

אז לדבר ולהבין מאיפה נובע הקושי אבל גם להציב לו עובדה. זה הבית של ההורים ולא של הילד

פעם אנשים הסתדרו עם הרבה פחות, מה זה להרגיש רע שאין חדר נפרד לכל ילד? זה בכלל לא אופציה ברוב המשפחות כשיש יותר מ 3 ילדים.

היה לו חדר נפרד לתקופה אבל המצב השתנה, אז הוא צריך ללמוד לחלוק.

כשיגדל ויעזוב את הבית אם יכנס לדירת שותפים אז גם יהיה לו חדר נפרד לתקופה. אבל כשיתחתן שוב הוא יחלוק הכל. אלה החיים....

ועם כל הכבוד, נשמע שהוא משליט טרור על אחיו הקטן

חינוך  לא עובר כשבלב של האמא יש כעס וביקורת

נכון את רוצה להעביר מסר של התחשבות בזולת, של הבנה שלא הכל אפשרי לקבל ושצריך להתדבר וכו

זה בסדר

מותר לה לומר שזה באמת לא אפשרי

אבל סלי כל הכעס ההז שכתבת

גם לא רק בלב

מרגישים

פשוט לדבר איתו.. להסביר לו..להקשיב למה שמרגיש

ועדיין לשים גבול

זה בסדר..

אבל בלי כל ההר געש הזה

זאת אומרת אין משהו שמפריע לו וגורם לו לברוח למיטה?

אז הוא אמר לי ככה. אם הבנים עד עכשיו לא היו באותו חדר מסיבה כלשהי למרות שבהרכב הנתון היה הגיוני לשים בנים בחדר בנים גם מבחינת צניעות , כנראה אותה סיבה ממשיכה להפריע .

לגבי צורך בפרטיות , הוא אמר לי שאם בן אדם רב הזמן נמצא בחדר עם עוד ארבע אנשים שהוא לא בחר , אין מצב שעוד אח בחדר מפריע דווקא מסיבה הזאת.

כנראה יש עוד סיבה שרק אתם יודעים. 

אבל לא בטוח שעבור הבן של הפותחת.

אני מכירה נערים אחרים ושמעתי במו אוזניי נערים שאומרים שבפנימיה הם חייבים להאעם עוד אנשים אז בבית הם רוצים שקט ולהיות לבד

הם יודעים שהורים מתגעגעים , מפחדים לאבד קשר , סובלים מייסורי מצפון שלא נתנו מספיק ומנצלים את זה. זה כמו שנער יגיד שבפנימיה הוא חייב לשטוף רצפה אבל בבית הם רוצים שאמא תעשה את זה.

בכללי , הניסוח פה בעייתי. מה זה ילדים גדולים? ילדים גדולים זה גיל עשר. נערים זה גיל חמש עשרה. בגיל עשרים יש לנו גבר , אומנם צעיר אבל גבר.

המצב הזה , בו אנשים בוגרים נמצאים אצל הורים עד גיל עשרים וחמש הוא מעוות. יש פה בן אדם בוגר עם צרכים בוגרים , אבל יש לו חובות של ילד קטן אם בכלל, והוא תלוי בהוריו כמו ילד קטן. וגם הורים מתייחסים אליו כמו אל ילד קטן , מעירים על ניקיון , בודקים סדר , נותנים קצת יותר זכויות כאילו הוא בתחילת גיל ההתבגרות. 

פשוט כי היתה לנו אופציה שאחד יהיה בחדר נפרד ודבר ראשון נתנו לבן הבכור את האופציה.

והבן הקטן ממנו ישן עם הבת הקטנה שקטנה ממנו בכמה שנים טובות ומבחינת צניעות זה לגמרי היה בסדר.

אבל שניהם גדלו וזה כבר פחות מסתדר.

לגבי הפרטיות דוקא חשבתי שבגלל שבישיבה הוא עם עוד אנשים ואין לו פרטיות בכלל. אז היה לו מאוד נחמד לבוא הביתה ולפחות בבית לקבל קצת פרטיות.

ואולי סיבה נוספת לדעתי זה שהגדול יורד על הקטן בלי הפסקה. לא ברור לי למה. הקטן ילד עדין נפש ובחיים לא מחזיר לו.

וזה כנראה מתבטא גם בשינה ביחד.

מסתם רצון לפרטיות...

הגדול בטוח במצב טוב? טוב לו מבחינה נפשית? כי נשמע שמשהו מציק לו, וזה יוצא על אחיו הקטן (בלי שהקטן אשם)...

למה ככ מוזר שטחים מציקים ומקניטים אחד את השני ???

דוקא מצוינת לטובה את כל הילדים שלי שהם בחיים לא הרימו ידיים

זה לא הדדי

הגדול מטפס הרבה על הקטן.

הקטן עדין לא אומר מילה.

ואולי זה סוג של קריאת מצוקה, שכדאי להיענות לה לפני שיהיה מאוחר... (סליחה שאני מדברת בצורה מלחיצה...)

נכון שהוא כבר בוגר מבחינה חוקית, אבל הוא עדיין צעיר, וזקוק לתמיכה שלכם.

אם ההתנהגות הזו חדשה אצלו, נסו לשבת איתו לשיחה רצינית, להבין מה באמת מציק לו. ואם צריך  - אז תתייעצו גם עם איש מקצוע...

יש לפעמים אחים שפחות מסתדרים ביחד.

אצלי גם עשיתי קצת החלפות עד שמצאתי חלוקה שהיא בסדר לילדים.

אצלך אין אפשרות לחלוקה אחרת אז אולי לחשוב על לתחום לכל אחד אזור בחדר. ושיהיה לכל אחד את הרהיטים שלו. נגיד לקטן לקנות ארון קטן או שידה קטנה מה שהכסף והמקום מאפשרים.

אין איך לחלק. כן הוספנו ריהוט שיהיה רחבות לשניהם

ונכון זה החדר הכי קטן בבית.

החדר הקטן כבר תוכן מעוצב לחדר בנים.

חדר מושקע עם גבס לכל הספרים ומדפים. שולחן וארון. מיטה ברמה. מאוד השקענו.

בנות בלי קשר צריכות חדר גדול יש המון ציוד.

לגדולים שלהם במרפסת.

זה חצי מקורה מגשם, יש מקום למנגל ומוזיקה,

חוץ מזה, זה עולם משלהם שם.

(חוץ מאיתנו השכנים ששותפים לחגיגות כי אנחנו גרים מעליהם)

אולי פינה כיפית בבית ששייכת לו תענה לו על הצורך ותייתר את הצורך להתנגד לשינוי.

מציעה לקרוא על תקשורת מקרבת.

זה יכול לעזור להבין את הדינמיקה ואיך לדבר איתו באופן שיביא לשיתוף פעולה.

והבנים חדר קצת יותר גדול, גם אם זה דורש קצת יותר השקעה?

בעיניי שווה את זה לטווח רחוק.

גם אם לבת יש יותר ציוד, חדר פרטי אמור להספיק לה.

ולבנים זה יתן קצת יותר מרווח נשימה וגם תחושה שרואים אותם.. 

אבל יש רצון וצורך בסיסי שכדאי למלא - הצורך שיראו אותך, צורך בהכרה ובשייכות.

מצטרפת למה שכתבו בחכמה שיכול להיות שהוא מרגיש מנושל, המקום שלו בבית נלקח, ואחים צעירים ממנו מקבלים תנאים טובים יותר משלו.

יכול להיות שיותר משזה יושב על מקום פיזי של החדר, זה יושב על תחושת נפשית של מקום בבית.

והצד שלך מוצדק והגיוני, את צודקת שיותר הגיוני שהחדר ישמש מישהו ולא יעמוד ריק.

השאלה איך מתווכים לו את זה, ונותנים לו מקום בדרכים אחרות.

אולי לצאת רק איתו, לבלות, להקדיש לו זמן ובין היתר לדבר על זה בצורה רגועה.

גם לילד הצעיר יש רצונות, גם אם הוא לא מדבר עליהם ועושה הפגנות/ פוזות.

כשאת ממלאה את כל הרצונות של הבכור, ייתכן שזה יבוא על חשבון הילדים הצעירים, שמתחנכים להיות מרצים.

הוא לא נכנס לחדר? הוא מואשם בדברים שהוא לא עושה?  זה ממש לא נעים.

בהחלט

כואב לי עליו גם.

תודה רבה לכולם המגיבות.

חיזקתן ונתתן כיווני מחשבה נוספים.

עם כל האמפתיה לגדול, ובהחלט תריך להקשיב לו ולהראות לו שרואים אותו, יכול להיות שלגבי הקטן צריך לשים גבול ברור.

ולהקשיב גם לצעיר, ולחפש פתרונות שיגנו עליו ולא רק לכאוב בשקט.

לא יראו כלום תלכי לרפואה אלטרנטיבית.

בדרכ לא מתלהבת מדברים כאלה, אבל לפני כמה שנים הבת שלי היתה חולה המון פעמים, בקופח לא ראו משהו מיוחד והרגשתי שזה לא תקין. לקחתי אותה לרפואה בתדרים וגילו מה הבעיה, עשיתי מה שאמרו לי וב"ה עבר לה עם תזונה ועוד כמה דברים טבעיים כאלה ... 

צריך לעשות לו? אני די מיואשת וחסרת אונים כבר

אנסה לבדוק על רפואה משלימה אם כי אני לא מאמינה בכלום חוץ מדיקור סיני

לא יודעת מה כבר בדקו.

כדאי לבדוק ברזל (לא רק המוגלובין), בי 12, לבדוק צליאק, אולי רגישויות למאכלים.

איך הוא אוכל?

יכול להיות שכדאי לפנות לרופא אחר, גם אם את סומכת על הרופאה.

כי אולי לרופא אחר יהיה פתאום כיוון חדש לבדוק.

אבל מצד שני, רופא קבוע מכיר את ההיסטוריה של הילד.

יכול להיות גם מהשקד השלישי וכל זה. לא ישן טוב אין לגוף אנרגיה לגדול. פלוס אסטמה פלוס מחלות. נשמע הגיוני שהוא לא גדל. אבל באמת מאודדדד קשוח.

תבקשי כמובן מהרופאה בירור עמוק. 

איך הוא אוכל בכללי? תזונה טובה? אוכל ארוחות מלאות או בלי תאבון?

אולי לבדוק גם תזונאית בשבילו? 

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

הילד פשוט קטן

גם קטנטונת

לא קניתי לה נעליים רק עכשיו מתחילה ללכת וגם זה לא לגמרי

אבל מאמינה שגם היא תצטרך מידה קטנה ממש

זה פשוט עושק המחירים של נעלי צעד ראשון.

ושתהיה בריאה הקטנה הזאת, כבר בת שנתיים + ועדיין במידה 18.

התחילה במידה 16 שאין מידות כאלו בכלל בארץ.

יש מלא נעליים לא יודעת מה טוב ומה לא.

היה לי חשוב לקנות כי אנחנו מטיילים מלא ברחוב.

לבית אני לא צריכה, זה רק לגינה וכאלה 

הגדולה לקחה אותה ל"טיול" ברחבת הבניין, ואחרי כמה סירובים היא הסכימה ללכת ואפילו לרוץ

אז @שושנושי הגיוני שזה יקרה בקרוב אצלכם

עדיף בלי לפחות בחודש הראשון להליכה

הבן שלי כשהתחיל ללכת היה נופל הרבה ודווקא כששמנו לו נעליים זה נתן לו יציבות וביטחון

מקודם שמתי לו עוד פעם והשתפר.

הנחתי חתיכה של דבק נייר בחלק הקדמי שלא ישתפשף חחח עכשיו אני יותר רגועה עם הזחילה 

בעיקר בגינה, בחול ודשא. או נגיד על מזרנים.

הליכה על משטחים שונים ככה הוא ממשיך לחזק את כף הרגל מה שלא קורה בתוך הנעל. וגם יחשף לתחושות שונות.

מומלץ. (במיוחד שהתחיל ללכת רק לפני חודש ).

קודם כל חיבוק♥️

לגבי האוכל - אפשר בעיקרון ביצים ירקות עוף בשר דגים למי שלא אוכל קטניות

למי שכן יש עוד הרבה אופציות. אם תרצי אכתוב לך כל מיני דברים שהכנו פה (עם קטניות ובלי)

לגבי הילדה - הייתי מעמידה אותה במקום האמת

לא כי התחושות שלה לא במקום, אלא על הדרך

ואגב,ילדה בכיתה ט יכולה לתפעל יופי דברים שהיא צריכה

במקביל לזה הייתי שואלת מה הקושי עם המצב הנוכחי מבחינתה. ז"א, למתן את הדיבור הלא המכבד ולשים לו גבול ומצד שני לתת מקום לתחושות שלה

לדעתי תעמידי אותה במקום.

גם אם אמא לא כמו שתכננתי לא מדברים ככה על הורים!

חיבוק, זה ממש יכול לרסק המילים האלה ❤️

אל תזלזלי בכבוד שלך, גם כאדם וקל וחומר באמא אסור שידברו אלייך כך . 

ממש מילים מרסקות מה שהיא אומרת לך

מסכימה שזה לא צריך להיות וכדאי להבהיר לה איך מדברים

אבל לא יודעת איך הייתי ניגשת לזה, אז פשוט חיבוק.

תאכלי בשר, לא עוף, והרבה טחינה (אם את לא אוכל קטניות אז אחרי החג), זה מלא ברזל.

ותנוחי הרבה. החולשה הפיזית גם מחלישה נפשית מאד

נסי ספטון-ברזל נוזלי שלרבים מםחית ממש את תופעת הלואי של עצירות.

בחג-מלא מים, תשלבי פירות.

לגבי המתבגרת.... אין לי עצה טובה לתגובה וחינוך, פרקטית:

שימו בטטות כמו שהם בתנור וזו תוספת ב0 מאמץ.

יוגורט עם פירות ושקדים ואגוזים זו אחלה ארוחה בחול המועד

שקית סנדפרוסט תערובת ירקות למרק גם יהיה טוב לך וגם אוכל מבושל

אבל תלוי איפה אתם גרים ומה בדיוק מחפשים 

עושים על האש

מתנפחים שהמועצה ארגנה בקרבת מקלט

חבל לקחת סיכונים מיותרים

כמה דקות? עד עשר דקות נראלי זה עדיין נחשב

איזה חברה הבדיקה?

בגדול נראה חיובי לגמרי

הבדיקה של לייף הסגולה

מקווה מאוד שזה זה.

בשעה טובה!!!

בעזרת ה' שימשיך ויהיה הריון תקין וקל בבריאות וידיים מלאות

מציעה ללכת לעשות בדיקת דם

בהצלחה ענקית!!!

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

להתחיל לשחק איתה וללכת לרגע ולחזור, ואז בהדרגה ללכת ליותר ויותר זמן.

אולי לנסות שזה יהיה משחק ביחד עם האח ולהשאיר את שניהם ביחד.

משחקים של 10 דק-רבע שעה כל פעם כי הם מאבדים סבלנות, אבל איך שאני קמה היא קמה יחד איתי

עם הגדול יותר היא לא משחקת אלה בעיקר מציקה ולוקחת לו דברים אז אי אפשר להשאיר אותם לבד גם בלי השגחה

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

והיו לי מצפונים על כל הסטרס במהלך ההריון.

מעניין לבדוק אם זאת באמת תופעה רחבה יותר בשנתון הזה

בת שנה וחצי

זה משגע אותי ממש.

אני לפעמים מתייאשת ושמה אותו על השיש כשאני צמודה אליו וככה מבשלת או מכינה אוכל .

ב סעודות שבת הוא ישב רק עליי. לא הסכים בכסא שלו בשום אופן, כמובן אוכל לי מהצלחת 😵‍💫

הוא מתוק בטירוף שזה המזל שלו.

ויש לו קטעים שהוא מוכן לשחק עם אחיו וטיפה לשחרר אותי, אם הוא רואה אותי, הלך עליי. אני לפעמים מסתתרת 😉.

יש לציין שהוא נדבק אליי ולא מוכן לעזוב בעיקר כשהוא עייף/ רעב, אם אני יודעת שהוא ישן טוב אוכל טוב אז הוא בסוף מסתדר. אצל המטפלת הוא סבבה ומסתדר מצוין, רק לי הוא עושה הצגות. 

צריך להראות שאת נזקקת לעירויים וכד'.

אני הגעתי גם לאשפוזים.

שימי לב ששמירת ההריון נחשבת רק מחודש ויותר לכן כדאי לחכות.

בלי קשר, למה את לא לוקחת זופרן? אם יכול לעזור לך?

אני- גם אם זופרן עדיין לא הייתי מסוגלת לעבוד

קוראת פה על הנשים שככה סוחבות עם הפראמזיס את ההריון וממש יש לי הערכה והערצה עליכן !

עירויים ואשפוזים ועושות את זה שוב  - ממש עבודת קודש ! 

עם אשפוז בית כל ההריון

אשפוזים בבית חולים 

חוסר תפקוד מוחלט 

התעלפויות חוזרות

ועוד בעיות...

זה קשה לקבל (שמירה/נכות) אבל אפשרי.. וגם תלוי על איזה פקיד את נופלת .

צריך להעלות כל דבר שקשור- תיעודים של התייבשויות והתעלפויות, תיעודים של עירויים, פירוט של תרופות , בדיקות דם לא תקינות וכל מה שיש לך...

ומכתב מפורט מרופא נשים מקצועי שממש מפרט על החוסר תפקוד על חוסר יכולת לעשות דברים על ההשפעות על הרמה של ההיפרמזיס וכו

וגם לא לפחד לערער, הרבה פעמים אחרי ערעור כן מקבלים

בהצלחה יקרה♥️

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

האמת לא מכינה לשבת כלום. אולי עוגות.

אבל הכנתי מלא לליל הסדר (אנחנו משפחה קטנה והכנתי לכל המשפחה של ההורים שלי 12 נפשות).

חלק נשאר וחלק אחרים יכינו.

הכנתי לערב חג (שלא יהיו רעבים):

חזה מתובל, שניצלים, פירה, סוג נוסף של פירה, ונקניקיות

לליל הסדר: עוף בדבש, תפוחי אדמה וגולאש בשר.

ליום- בשר מתוק עם בטטה ותפוא, והיה גם עוף בתנור.

וסלטים-

מטבוחה מרוקאית

כמה סוגים של חציל

סלק

פלפלים

בישלתי לפני החג עד 3 בלילה.

ומיציתי!!

היום לא רוצה לבשל!

וגם לחמניות מקמח מצה וקמח תפו"א (אלתרתי קצת ויצא יחסית בסדר ב"ה. העיקר שהקטנה אהבה, ועכשיו יהיה לה מה לאכול... נראה לי שבפעם הבאה אכנסי גם קמח שקדים, שיהיה קצת בריא)

הבת שלי מכינה מרק וחמין, וגם תפו"א וסלט גזר מרוקאי.

איזה מזל שלא כל הבישולים עליי🤭

אני פשוט חותכת לעיגולים דקים, מסדרת בתבנית ומפזרת מעל תערובת של ביצים, שמ"ז ותבלינים (הפעם הוספתי גם קצת קוטג' ושקדים טחונים).

אם יצא טוב או לא - נדע בשבת🤭

באיחור ממשששש

מכינה מרק קניידלך, חמין, בטטה ותפוא בתנור, קציצות מצות, לחמניות (מאבקה קנויה)

בישלתי ביצים קשות ותפוא (אם אספיק אכין בורקס מצה)

ואולי אקח עוד רעיונות מפה אם אספיק, או לחג שני…

וסלטים-אצלנו אוכלים סלטים חיים בעיקר.

פסטו

סלט ירוק עם שקדים

סלט כרוב

סלט מלפפון עגבניה..

והבוקר עוף בתנור עם תפו''א ובטטות.

הכי פשוט.

אין לי כוח לבישולים.

ערב

דגים ומרק עוף עם קניידלך

בוקר

קציצות מטוגנות גם עם חציל ותפוחי אדמה

תפוחי אדמה ובטטה בתבשיל

בשר כבש

סדש

דגים שנשארו וסלטים

אולי נכין בלינצס/ פנקייק

סלטים- מטבוחה חציל במיונז חציל מטוגן גזר מבושל כרוב עם מיונז ביצים וסלטי ירקות/ חסה וכו