בעיה גנטיתאנונימי בנשו"ט

שלום לכולם.

בדרך כלל אני בפורום של הרווקים אבל היום רציתי לשאול אתכם שאלה שאוכלת אותי...


אני יוצא עם מישהי כבר כמה שבועות ובינתיים הכל טוב. אפילו טוב מאוד.

אני בן 25 והיא בת 24.


בפגישה הקודמת היא אמרה לי שיש לה מוטציה גנטית שמעלה את הסיכוי שלה לחלות בסרטן ולכן בגיל 35 היא תהיה חייבת לכרות את השחלות כפי שעושות נשים אחרות במשפחה שלה. הבנתי ממנה וגם מקריאה באינטרנט שאחרי הכריתה הסיכוי לסרטן פוחת ונהיה כמו כל אשה אחרת.


אני ממש לא רוצה לפסול בגלל זה כי באמת טוב לנו ביחד, מצד שני אני מפחד שאני מדבר מתוך עיוורון או אולי הסתנוורות בגלל שבאמת טוב לי איתה ויש לי כבר רגשות אליה... מפחד שאני לא חושב בהיגיון ופשוט רוצה להתקדם לחתונה בלי שאני באמת חושב על ההשלכות.


אשמח לדעת מה הייתם עושים או יותר נכון מה הייתם ממליצים לבן שלכם לעשות במצב דומה...

מציע להתייעץ עם רופאהסטורי
*הכותב אינו רופא ואינו מוסמך לתת מידע רפואי*


עד כמה שאני מכיר את הנושא (ואני קצת מכיר) אכן לסרטן השחלות (שאם הוא מתפרץ, יש סיכון מאוד גדול) יש מרכיב גנטי שמעלה את הסיכוי לחלות בו או בסרטנים דומים (במקרים שאני מכיר, זה וסוגי סרטן נשיים אחרים קשורים לאותו הגן) ולכן המליצו לעקוב מגיל 35 ובסוף תקופת הפוריות לכרות. חידוש מבחינתי שמציבים את גיל 35 כרף, אולי זה לא אותו דבר.


יש לציין, שעם היכולות הרפואיות היום, גם כריתת שחלות אינה מחייבת את סיום הפוריות. אפשר להקפיא ביציות ולהשתמש בהפריות מעבדה. לא כיף גדול, אבל למשפחות רבות משלל סיבות יש יכולת להרות רק כך.


יש לציין שהסיכוי לחלות גדל עם המרכיב הגנטי, אבל סיכוי מסויים יש לכל אישה, גם אם לא ידוע המרכיב הזה. במילים אחרות, מי שיודעת שצריכה לשים לב, יכולה לשמור על עצמה יותר.


לענ"ד זו ממש לא סיבה לפסול, אם יש מישהי שיש לכם עולם ערכים משותף ומוצאים בינכם שייכות ומציאת חן. יכולים לצוץ בהמשך החיים ואפילו רגע אחרי החתונה (מכיר) עניינים רפואיים כאלו ואחרים, זה חלק מהחיים


כן הייתי מציע להתייעץ עם רופא (אם יש לך רופא קבוע ומבין עניין - הכי טוב). אפשר גם להתקשר בשעות הפעילות למכון פוע"ה 026515050 , לבקש באנונימיות להתייעץ עם אחד הרבנים (עדיף אם פנוי הרב דב פופר שהוא גם גניטיקאי במקצועו, אבל באופן בסיסי גם הרבנים האחרים שם מודעים) ולשמוע, סביר שירגיעו אותך.


בהצלחה רבה בקבלת ההחלטות

מוסיף בקטנהפשוט אני..

בדרך כלל רווקות מקפיאות ביציות,

בעוד נשואות מקפיאות עוברים.


 

הסיכוי להריון מוצלח גבוה יותר כאשר מקפיאים עובר ולא ביצית, לכן זו השיטה המועדפת ברוב המקרים.

 

בכל מקרה, אם תתחתנו כשיש לה עוד 11 שנים להרות בצורה טבעית, ואם לא יהיו עיכובים רפואיים כפי שלעיתים יש גם לנשים ללא כל רקע רפואי, אז בכלל לא בטוח שתצטרכו להיעזר בהקפאה בשביל ללדת.

יותר טובהסטורי
לא חשבתי על החילוק. מה שהיה חשוב לי להדגיש זה שביכולות הרפואיות של היום (והתחום רץ, סביר שבעוד עשור 'כשתגיעו לגשר' יהיו יכולות הרבה יותר משמעותיות) - כריתת שחלות לא מחייבת את סיום הפוריות.
מתחבר לתגובה מעלי ומוסיף עוד נקודה שצריך לדעתחדש2

גם אני ממליץ לא לפסול על הסף אלא להתייעץ ולבדוק היטב.  אף אחד לא מאיתנו לא מחזיק תעודת ביטוח כנגד מחלות קשות בגיל צעיר, חלילה.  

רוב האוכלוסייה עושה ביטוח בריאות פרטי כנגד מחלות קשות - כי לצערינו מחלות קשות הן עניין נפוץ.  

כאן לפחות הדברים ידועים מראש, ויש צעדי מנע והתמודדות טובים.  לפי הניסיון הרפואי, צפוייה איכות חיים טובה ומלאה לאחר מכן.  


 

(ומכאן כותב מניסיון)

צריך להכיר את העובדה שעם הסרת השחלות, מקור לייצור ההורמונים הנשיים, מתרחש מעבר מיידי לתופעות גיל המעבר.   הרפואה יודעת להתאים טיפולים טובים מאוד לשיפור המצב, בהתבסס על טיפול הורמונלי מלאכותי, טיפול הניתן כדרך שגרה לנשים שהסירו שחלות, המיטיב מאוד עם תופעות גיל המעבר ושמירה על הבריאות ועל איכות החיים האישית והאינטימית.  

אני לא יודע על סמך מה אתה אומראריק מהדרום
שרוב האוכלוסיה עושה ביטוח נגד מחלות קשות, לי אין ביטוח כזה, אין לי מקרים של סרטן ושל ניוון שרירים במשפחה, יש מלא מחלות מבאסות אחרות אבל הן לא בפוליסיה של ביטוח מחלות קשות, המשפחה שלי מתאפיינת בלהתבאס לאורך זמן ולראות נינים.
מצטער מהפותח על הנצלושפשוט אני..
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך כ"ד בתשרי תשפ"ו 12:12

אבל...

 

רוב מוחלט של מקרי הסרטן - אינם קשורים כלל לגנטיקה. רק כ-10% ממקרי הסרטן קשורים לגנטיקה.

 

הסרטן הכי נפוץ אצל גברים, סרטן הערמונית, מופיע אצל כ-15% מהגברים המבוגרים (ולפי מקור אחר שמצאתי, זה 11%). וזה רק סוג אחד של סרטן מתוך עשרות נפוצים ועוד מאות לא נפוצים.

 

בנוסף, בביטוח מחלות קשות יש עוד עשרות מחלות שמכוסות, ממש לא רק סרטן וניוון שרירים. למשל פרקינסון, אוטם בשריר הלב, ניתוח מעקפים, שבץ מוחי...

 

אני לא אקטואר ולא מומחה בסטטיסטיקה, אבל אני משוכנע שאם מחברים את כל המחלות האלה ביחד, מגיעים לאחוז בכלל לא נמוך של אנשים שחולים בהן.

 

למעשה, סיבות המוות הכי שכיחות בישראל מכוסות בפוליסה:

 

 

מבחינתי זה אחד הביטוחים שאני מכנה "קטסטרופה", כלומר הרבה יותר חשוב מביטוח רכב למשל. אדם שחלילה מתגלה אצלו אחת המחלות ברשימה, צפוי להיפגע משמעותית ביכולת להתפרנס מחד, ולהוציא מאות אלפי שקלים על טיפולים רפואיים ועזרה סיעודית מאידך.

לכן לדעתי זה אחד הביטוחים החשובים ביותר.

 

נקודה נוספת: 

ככל ביטוח רפואי, הרבה אנשים נזכרים לעשות אותו אחרי שמתחילות הבעיות. כשיש לחץ דם גבוה, כולסטרול, בעיות לב, אולי גם התחלה של טרום סוכרת וכיוצ''ב. אלא שאז כבר מאוחר מדי, אחרי שמתחילות הבעיות אף חברת ביטוח לא תסכים לבטח או שהיא תעשה המון החרגות. 

 

לכן, עדיף תמיד להצטרף כשאנחנו צעירים בריאים ויפים, למרות שדווקא בשלב הזה זה מרגיש כמו בזבוז כי אנחנו הרי צעירים בריאים ויפים...

כקודמיי . הצלחה רבההעני ממעש
אם אתה בעצמך אשכנזיפשוט אני..

אז כדאי לבדוק האם גם לך את יש את הגן הזה.

 

תינוק שיורש את הגן הנ"ל משני הוריו ולא רק מאחד (סיכוי של 25% אם שני ההורים נשאים), יסבול ממחלות קשות מאוד וצפוי למות בשנת חייו הראשונה, אם בכלל ישרוד את ההריון.

 

ועם זאת, כמו שהסטורי כבר ציין, גם לזה יש פתרונות רפואיים - כל עוד יודעים מראש מה הבעיה אז יש פתרונות שיאפשרו לכם ללדת ילדים מתוקים ובריאים.

 

חשוב להגיד שאני ממש לא מנסה להפחיד, וכמו מה שנכתב קודם - אם טוב לכם ביחד אז לכל דבר יש פתרון היום, גם אם הפתרון הוא לא בדיוק דרך המלך, הוא עדיין יכול לאפשר לכם חיים טובים וארוכים בבריאות.

קודם כל וודא שהבנת אותה ואת המצברעך

נשמע ממה שכתבת שהיא יודעת שבוודאות שיש לה את המוטציה הגנטית הזו. זה נשמע קצת משונה כי בד"כ גם כשיש למישהי רקע משפחתי ידוע (כגון הורה או אח/אחות עם המוטציה בוודאות), אי אפשר לדעת האם גם לה יש את המוטציה אלא ע"י בדיקה. וזה דבר שבד"כ עושים רק בגיל מבוגר יותר ואחרי חתונה...


אז דבר ראשון - תברר האם הבנת ממנה נכון, היא נבדקה בעצמה, או שרק יש לה את המוטציה במשפחה?  ואם אכן לא נבדקה, מה הסיכוי שיש לה אותה? (במצבים קלאסיים הסיכוי הוא 50%)


אגב - אם היא טרם נבדקה, גם אם היא תעשה את הבדיקה היום - כדאי לקחת בחשבון שזה לוקח זמן לקבל את התוצאות. הן עלולות להגיע רק עוד כחודשיים שלושה...

למה אתה מניח שהיא לא נבדקה?פשוט אני..

הבדיקה בסל הבריאות, כל אשכנזיה שמגיעה לעשות בדיקות גנטיות מקבלת גם את הבדיקה הזאת ממש כמו טייזקס וכו', והמוני אנשים עושים בדיקות עוד לפני החתונה.

אם היא ידעה שיש במשפחה שלה את הגן, אז זה עוד יותר מסביר למה היא רצתה לבדוק את עצמה...

היא נבדקה כי היא ידעה שיש את זה במשפחהאנונימי בנשו"ט
זה נושא חשוב מדי בשביל להתייעץ עליו בפורוםנפשי תערוג

תתחיל מהתייעצות אצל:

גניקולוג ואונקולוג

כמובן גם יעוץ גנטי

אני לא שואל מבחינה רפואית מה ההשלכותאנונימי בנשו"ט
אלא האם כדאי לי להיכנס לזה או שעדיף לוותר מראש
איך אתה תכריע (ואיך אנחנו נכריע)נפשי תערוג

אם אתה לא יודע במדויק את ההשכלות של הנ"ל

יכול להיות שאפשר למשוך כריתה עד גיל 40-45 ואז זה משנה את התמונה.

אולי לנשים עם הגן הזה יש נטיה לעוד סוגי סרטן

אולי לנשים עם הגן הזה יותר קשה להרות

אולי לנשים עם הגן הזה יש נטיה לעוד מחלות רקע

אולי גם אתה נשאי גן כזה ואתה לא יודע

אולי ואולי


 

 

החלטות כאלה לוקחים שיש את כל האינפורמציה מול העיניים.

ובשביל לקחת החלטה כזאת (שהיא קשה אם תחליט כך או כך) חייב לקבל את הכל.


 

ולכן אני ממליץ דבר ראשון לפנות לרופאים הנ"ל.

ורוצי בהקדם.

אי ההחלטה גורמת רע לשני הצדדים (כמובן לא להחליט בפזיזות. אבל גם לא סתם למרוח את הזמן)

היא כבר ענתה לי על כל השאלות שכתבתאנונימי בנשו"ט

מלבד על השאלה אם אני בעצמי נשא של הגן...

בגלל פשוט אני אני כבר קבעתי תור לרופא...

לעניות דעתי אף אחד לא יכול להחליט במקומךנפשי תערוג

כי לא דומה מישהו א למישהו ב.

כל החלטה כזאת צריכה להגיע אך ורק ממך.

אם אתה יודע את השיקולים והמשמעויות. המעלות של האישה ומצד שני החסרונות שלה. רק אתה תוכל להחליט האם זה מתאים לך.


אגלה לך סוד.

אין מישהי מושלמת (מלבד אישתי והיא תפוסה)

לכל אחת יש את היתרונות החסרונות שלה.

ואתה צריך לשקלל מה מתאים לך ומה לא.


במקרה הנ"ל יש כאן חיסרון רפואי. אבל הוא פתיר בגבול מסויים.

האם שווה להכנס לזה?

רק אתה יודע אם המעלות שלה מספיקות כדי לגמד את החיסרון הנ"ל.


כמובן שאתה לוקח בחשבון שיכול להיות שיהיו לכם פחות ילדים מהממוצע

ויכול להיות שהיו סיבוכים מהניתוח

ויכול להיות הרבה דברים

על כל אלה זה לא סיבה לפסול בחורה טובה.

אבל רק אתה יודע אם היא בחורה טובה.

או יותר נכון טובה לך


רק עשה לעצמך טובה.

ברגע שלקחת החלטה (לא משנה איזה החלטה. כך או כך) להיות שלם עם ההחלטה לכל החיים. 

אם כל שאר הנתונים מתאימיםלאחדשה
כנראה שלא הייתי מורידה בגלל זה...
לא הייתי פוסלרעך

מהתיאור אני מתרשם שמדובר במוטציה בגן BRCA1 או BRCA2. חשוב לתת את הדעת על כמה דברים:

(אגב, גם אני לא רופא, אך 'קצת' מבין בתחום)


1) הנקודה הכי חשובה לדעתי:

גם אם יש מוטציה - סרטן זה לא גזרת גורל. עם שמירה על אורח חיים בריא (תזונה + פעילות גופנית + שינה טובה + הימנעות מעישון ודומיו ומחשיפה למסרטנים אחרים + שמירה על בריאות הנפש + שמחת חיים וקשרים חברתיים טובים) אפשר להפחית את הסיכון לסרטן ושאר מחלות איומות ונפוצות מאד בעשרות אחוזים!

ובפרט כשמתחילים בגיל צעיר - כמו שלכם. לעיתים, דווקא לאנשים שמודעים לבעיות רפואיות/ עניינים גנטים שמגבירים סיכון למחלות מסויימות יש נכונות רבה יותר להקפיד על אורח חיים בריא, והתוצאה היא שבשורה התחתונה - הסיכון שלהם לחלות במחלות הנוראיות ביותר והנפוצות ביותר - קטן יחסית ליתר האוכלוסייה.

וזה כולל גם מחלות כרוניות וכמו כן - הפרעות נפשיות,  שמצויות גם בגילים צעירים, כמו סוכרת, דיכאון, חרדות, כבד שומני, ואפילו מחלות זיהומיות.


כמובן שהמשמעות של כל המידע הזה לגבי שאלתך תלוייה בהתרשמות שלך מבחורה מסויימת זו, וגם בך: היא נראית לך כמו מישהי שמקפידה, או תקפיד על אורח חיים בריא?

מבחינתה כל המשמעות של המוטציה שלה היא כריתת שחלות עוד עשור, או שהיא מתכוונת לנקוט גם בצעדים פחות קיצוניים כדי למזער את הסיכון שלה לחלות?

 

כל הנושא של אורח חיים בריא זה משהו שאתה בכלל מעוניין בו? אם כן, הסיכוי שלך להשפיע עליה בכיוון - הוא לא רע בכלל.


באנגלית יש ביטוי:

,genes load the gun, גנים טוענים את האקדח -

lifestyle pulls the trigger אך אורח חיים סוחט את ההדק.


2) מוטציות בשני גני הBRCA עלולות להגביר את הסיכון לחלות לא רק בסרטן השד והשחלה, אלא גם בסוגים נוספים של סרטן, כמו סרטן הלבלב. לניתוחים מניעתיים כמו כריתת שחלות ושדיים יש השפעה מובהקת על הסיכון לחלות בסרטן השד והשחלות, אך כנראה שלא לגבי סוגים אחרים של סרטן.


3) רמת הסיכון לחלות בסרטן מסוג זה או אחר משתנה בין סוגי הווריאנטים השונים במוטציות הנ"ל. בלי ייעוץ מקצועי שמתייחס ספציפית לווריאנט שלה, לא בטוח שקל יהיה להעריך את המשמעות האמיתית של הנשאות שלה.


4) יש כמובן השלכות גם על דור העתיד...

כמובן שיש פתרונות רפואיים, אך זה לא הדבר הכי נעים ופשוט...


5) כל התמונה עלולה להשתנות מאד ברבות השנים בהתאם לכל מיני משתנים שעלולים לצוץ. מה שברור לבחורה עצמה, או לרופא היום לא בטוח שיהיה ברור עוד עשור.


נקודות 2 -5 הן בעיקר סתם להשלים את הענייין של קבלת החלטה בכובד ראש לאחר שיקול דעת רציני. אך הן אינן נקודות מכריעות בעיניי.


ועכשיו לגבי עצם השאלה שלך:


אני אישית ממש לא הייתי פוסל. הנושא של מוטציות גנטיות מהסוג הזה בטל בשישים או במאתיים לדעתי יחסית לשאר השיקולים כשבוחרים עם מי להתחתן. עם זאת, חשוב להיכנס לזה ממקום מושכל.


לדעתי, בתחום של בריאות, (שהוא גם ככה לא התחום העיקרי שצריך לקחת בחשבון לקראת חתונה) מלבד הנושא של התאמה גנטית לגבי מחלות מהסוג שבודקים בדור ישרים, (וגם מלבד מקרים חריגים של בעייה רפואית מובהקת ורצינית)  שני השיקולים המרכזיים בבחירת בת זוג הם מה היא תאכל ותאכיל את הילדים עד גמילתם (הנקה ,או תחליף חלב = ג'אנק פוד לתינוקות), ומה היא תאכל ותאכיל את הילדים לאחר גמילתם.


בסוף - הנושא של המוטציה משמעותי הרבה הרבה פחות מאשר עודף משקל למשל, או כל מיני עניינים רפואיים אחרים, שרוב האנשים לא מתייחסים אליהם בכלל באותה היסטריה של גנים שמעלים את הסיכוי לסרטן. צריך פרופורציות נכונות.


מאחל לך המון הצלחה בהחלטה, וממליץ לך להתפלל שה' ינחה אותך ויעזרך.


אני חייבת לומר- ששום אשה בעולם כנראה לא תוכליעל מהדרום

לק"י


להתחייב מראש, מה הילדים יאכלו מהלידה ועד עולם.

חוץ מזה, שגם האבא יכול לדאוג לתזונת הילדים (מלבד הנקה כמובן. בזה הוא יכול רק לתמוך ולעזור מסביב).


ובעיני זה בטח לא השיקול העיקרי בבחירת בת זוג.

אתה כותב כאן טעויות ממש מסוכנותפשוט אני..

א. עוד לא נולד הרופא שיגיד לאשה עם brca, שהיא יכולה להימנע מכריתת שחלות/שדיים אם היא תקפיד על אורח חיים בריא.

לנשים עם הגן הזה יש סיכוי של למעלה מ-80% לחלות בסרטן ללא כריתה, וברגע שהסרטן מתחיל כבר מאוחר מדי לעשות כריתה כי הוא מתפשט לאיברים פנימיים נוספים במהירות.


העצה שלך לשמור על אורח חיים בריא ולהימנע מכריתה - סכנת נפשות של ממש! היא סותרת את ההמלצה הרפואית הידועה מזה עשרות שנים.


אין שום מחקר לפיו אפשר להפחית את הסיכון לסרטן ''בעשרות אחוזים'' עם אורח חיים בריא. אתה אומר שעם שמירה על אורח חיים בריא הסיכוי יהיה קטן יותר מאשר יתר האוכלוסייה, זה ממש פייק מדע!


ב. תחליף חלב לתינוקות זה ממש לא ג'אנק, אתה מדבר כמו סבא מלפני 4 דורות שלא יודע מה יש בתחליפים האלה.


בנוסף, אף אשה לא יכולה לדעת מראש אם היא תניק וכמה היא תניק, לפעמים עם כל הרצון להניק בסוף נפגשים עם המציאות שכוללת לעיתים כאבים מאוד חזקים, דימומים, דיכאון שקשור גם לעייפות, או שלל סיבות אחרות שיכולות למנוע הנקה. 

לא המלצתי להימנע מכריתת שחלות. לא הבנת אותירעך

א. ניתוחים מניעתיים לנשים בסיכון גבוה לסרטן כמו כריתת שחלות ושדיים הם צעדים חשובים מאד ומצילי חיים. לא הצעתי להימנע מהם. עם זאת הם צעדים קיצוניים מאד שראוי שיבואו נוסף על צעדים פחות דרסטיים כמו הקפדה על אורח חיים בריא - שגם היא כלי עוצמתי מאד מאד נגד סרטן.


כל מה שאליו רמזתי בקצרה (כי גם ככה הארכתי יתר על המידה) בנקודה החמישית שהעלתי הוא שבעת קבלת החלטה כה גורלית - עם מי להתחתן - צריך לשים לב שהנחות יסוד לגבי ענייניים שצפויים לקרות בעוד שנים רבות - עשויות להתערער: אולי הבחורה תשנה את דעתה לגבי עיתוי הכריתה, או האם לבצע אותה בכלל, חרף ההמצלות הרפואיות. (בכל זאת יש לזה תופעות לוואי משמעותיות). אולי המלצות רפואיות כלליות תשתננה, וכל שכן המלצות פרטניות. האם זה צפוי להתרחש? בפירוש לא. אך האם אנחנו יכולים לדעת בוודאות מה יקרה בעוד מעל עשור? גם לא. טענתי שכדאי לתת את הדעת על כך בעת החלטה שכזו. זה הכל.


לגבי הפחתת הסיכון של סרטן בעשרות אחוזים, באמצעות הקפדה על אורח חיים בריא (בהקפדה אמיתית ורצינית!), הטענה שלי מתבססת על מאות רבות של מחקרים מגוונים מאד שמצביעות על המסקנה הזו. אתה כמובן צודק שאין (וכנראה לעולם לא יהיה) מחקר שמוכיח באופן חד משמעי שאורח חיים בריא מפחית סיכון לסרטן במידה כזו או אחרת. כי כמעט בלתי אפשרי לבצע מחקר כזה, שיארוך שנים ארוכות וידרוש מעקב צמוד ולא ריאלי.


אך מכלול הראיות שמוכיח ברמת סבירות גבוהה מאד שניתן להפחית את הסיכון לסרטן

במידה משמעותית מאד - מוצק ביותר. זה רחוק מלהיות פייק מדע. (מלבד התועלות העצומות והוודאיות של אורח חיים בריא שלא נוגעות לסרטן).


כל זאת כתבתי לגבי כלל האוכלוסייה.


בקרב נשים עם מוטציות BRCA, המידע המחקרי מוגבל בהרבה, וכל השערה בנושא היא פחות מוצקה.


ממש לא טענתי שאשה עם מוטצית BRCA יכולה באמצעות הקפדה על אורח חיים בריא להפחית את הסיכון שלה לסרטן השד, עד כדי עשרות אחוזים פחות מהסיכון של נשים באוכלוסייה הכללית. אך אני כן טוען שהיא יכולה בכך להפחית במידה משמעותית מאד את הסיכוי שלה עצמה לחלות בסוגי הסרטן הקשורים למוטציה.

וחשוב מכך - אני טוען שהיא יכולה להפחית במידה עוד יותר משמעותית את הסיכוי שלה לחלות במחלות רבות אחרות, כגון מחלות לב וכלי דם, סוכרת (סוג 2), מחלות של דרכי הנשימה, מחלות כלייה הפרעות פסיכיאטריות חמורות כמו דיכאון, ועוד מחלות רבות מאד (שחלקן גם פוקדות נשאיות של מוטציות BRCA באופן מוגבר יחסית).


אין ספק שמי שיודעת שיש לה רקע גנטי שמגביר מאד את הסיכוי שלה לחלות במחלה מסויימת - יש לה יותר פוטנציאל של מוטיבציה לאמץ אורח חיים בריא מאשר אשה אחרת.  בחלק מהמקרים על ידי כך היא דווקא תפחית בסך הכולל את הסיכוי שלה לסבול ממחלות נוראיות מכל הסוגים באופן יחסי לכלל האוכלוסיה. זאת למרות שהסיכוי שלה לחלות באותה מחלה מסויימת עדיין יהיה גבוה פי כמה יחסית לשאר הנשים.

חשוב לציין שלכולם יש 'נקודות פתיחה' גנטיות (וגם לא גנטיות) שמשפיעות על הסיכוי שלהם לסבול מבעייה רפואית כזו או אחרת או לחלות במחלה כזו או אחרת. והרבה אנשים, לעולם לא ידעו על ה'דפקטים' שלהם, וזה לא יניע אותם לנקוט בצעדים להינצל מהסכנה שאורבת להם.

על הרקע הזה, בהחלט קיימת היתכנות שזה שמישהי יודעת שיש לה פגם גנטי מסויים, גם אם הוא חמור יחסית, כמו מוטציית BRCA, לא יהווה 'חיסרון' אמיתי בהקשר של נישואין. אך זאת בתנאי שהמודעות שלה אכן תדרבן אותה להקפיד על אורח חיים בריא.


ב. באמת לא התייחסתי לנושא של הנקה ברגישות הנדרשת. הלב נכמר על כל מקרה של אשה שמכל סיבה שהיא לא יכולה להניק במידה בה היתה חפצה. ולפעמים באמת אין מנוס וחובה להיעזר בתרכובת מזון לתינוקות. עם זאת, האמת חייבת להיאמר.

קשה להפליג בפער הבריאותי שבין הנקה ובין תרכובת מזון לתינוקות. ההשוואה בין מידת ה'בריאות' של חלב אם יחסית לתרכובת מזון לתינוקות, דומה להשוואת מידת הבריאות של ירקות עלים אורגניים לג'אנק פוד. (כמובן שכל זה קשור גם לאופי המזון שהאם המניקה אוכלת...) ולא זו לא תפיסה מיושנת או תלושה. זו תפיסה שמתבססת על מאות רבות של מחקרים ומתהדהדת מבין המלצותיהם העדכניות של מוסדות וארגוני הבריאות המובילים בעולם.


צר לי שכמה אנשים טעו בהבנת הנקרא של מה שכתבתי. כנראה שאני אשם בכך שלא הייתי ברור מספיק. אך לפני שממהרים להשיג על דבריי, כדאי לקרוא שוב את מה שאשכרה כתבתי...

אתה כותב דברים והיפוכם, ואז מאשים אותי שלא קראתיפשוט אני..

בסוף דבריך כתבת: 

אך לפני שממהרים להשיג על דבריי, כדאי לקרוא שוב את מה שאשכרה כתבתי...

 

אך האמת היא שאתה עצמך שינית עכשיו מהדברים שכתבת בתגובתך הקודמת, למשל:

 

א. בהתחלה כתבת: 

גם אם יש מוטציה - סרטן זה לא גזרת גורל. עם שמירה על אורח חיים בריא (תזונה + פעילות גופנית + שינה טובה + הימנעות מעישון ודומיו ומחשיפה למסרטנים אחרים + שמירה על בריאות הנפש + שמחת חיים וקשרים חברתיים טובים) אפשר להפחית את הסיכון לסרטן ושאר מחלות איומות ונפוצות מאד בעשרות אחוזים

 

(ההדגשות אינן במקור)

 

ועכשיו כתבת:

ממש לא טענתי שאשה עם מוטצית BRCA יכולה באמצעות הקפדה על אורח חיים בריא להפחית את הסיכון שלה לסרטן השד, עד כדי עשרות אחוזים פחות מהסיכון של נשים באוכלוסייה הכללית. אך אני כן טוען שהיא יכולה בכך להפחית במידה משמעותית מאד את הסיכוי שלה עצמה לחלות בסוגי הסרטן הקשורים למוטציה.

 

רק אעיר שלא טענתי בכלל שכתבת "עשרות אחוזים פחות מהסיכון של נשים באוכלוסייה הכללית".

כתבת שאפשר להפחית בעשרות אחוזים, ובמשפט אחר כתבת שהסיכון יהיה פחות משל נשים באוכלוסייה הכללית. שני המשפטים האלה - שגויים.

 

ב. לגבי הפחתת הסיכון של סרטן בעשרות אחוזים... כל זאת כתבתי לגבי כלל האוכלוסייה.
 

 

עכשיו אתה טוען שהמחקרים לפיהם אורח חיים בריא מוריד את הסיכוי לסרטן בעשרות אחוזים, כלל לא קשורים לנשים עם מוטציה בגן BRCA, אך בתגובתך הקודמת התייחסת לבחורה דנן שכאמור יש לה את המוטציה הזאת, ואפילו פתחת את הפסקה עם המילים "גם אם יש מוטציה". 

 

 

ג.

בהתחלה כתבת שתחליף חלב הוא ג'אנק, ועכשיו לא כתבת שזה ג'אנק אלא שיש יתרונות עצומים לחלב אם. 

אתה מבין את ההבדל העצום בין שתי האמירות האלה?

 

הרי אם נניח שמלפפון יותר בריא מעגבניה, זה עדיין לא אומר שעגבניה היא ג'אנק. ואם נניח שחזה עוף בריא יותר מכרעיים, לא נגיד לאף אחד שכרעיים הם ג'אנק.

כך גם תחליפי חלב: ברור ואין ויכוח שהם פחות טובים מחלב אם, אך לקרוא להם "ג'אנק" זו פשוט הטעייה. כשאומרים ג'אנק פוד לא אומרים "יש אפשרויות בריאות יותר", אלא אומרים שהאוכל הזה מזיק ופוגע בגוף, למשל "מיץ תפוזים" עם 7 כפיות סוכר בכל כוס, שאינו מכיל פרי. זה מיץ שאפשר ורצוי לוותר עליו, מה שאין כן בתחליפי חלב. אם אפשר לקבל מזון בריא יותר - ברור שעדיף. אך אם לא, זה בפירוש לא ג'אנק ואסור לוותר על המזון הזה.

 

אין סתירות. ותדגיש את המשפטים בשלמותם...רעך

אני השקעתי מספיק זמן בליבון טענותיי. אין סתירות בדבריי, רק התייחסות לכמה סוגיות שונות בצורה מתומצתת מדי, מקוצר היריעה...

אך אם אתה מתעקש שיש סתירות בדבריי, תתייחס רק לדברים השניים שכתבתי.


רק אעמיד את המסקנה - לגבי שתי הטענות שייחסת לי כעת:

א) אשה עם מוטציית BRCA בהחלט יכולה להפחית את הסיכון שלה לחלות בסוגי הסרטן הקשורים למוטציה במידה משמעותית מאד באמצעות אורח חיים בריא. לא טענתי לגבי הנקודה המסויימת הזו שמדובר בהפחתה של עשרות אחוזים בדווקא. אז באיזו מידה? אפשר לזרוק מספרים לאוויר בהתבסס על מחקרים לא רבים שבדקו את השאלה הזאת ספציפית, אך אין לכך משמעות רבה בעייני, זה כנראה משתנה מאד מאשה לאשה. מה שחשוב הוא שככל שתקפיד יותר - תפחית יותר.


ב) לא טענתי שבאמצעות אורח חיים בריא אשה עם מוטציית BRCA יכולה להפחית את הסיכון שלה לחלות בסוגי הסרטן הקשורים למוטציה עד מעבר למידת הסיכון באוכלוסייה הכללית. (לא שזה מופרך, אך אין שום כיסוי לטענה כזאת).

כן טענתי שכשמחשבים את הסיכוי לכל המחלות הרציניות יחד, 'ייתכן', לא וודאי, אך בהחלט ייתכן, שאשה עם BRCA, תוכל בהקפדתה על בריאותה להפחית את הסיכוי שלה לחלות עד לסיכוי נמוך יותר מהסיכוי של האוכלוסייה הכללית, שכידוע - לא רחוקה מאד משמירה על אורח חיים בריא


לא אבזבז את זמני שוב כדי להסביר את דבריי שוב ושוב עד שיתקבלו על ליבך. אתה מוזמן לפקפק - ואם זה יביא אותך ואחרים לעיין קצת בים המחקר של השפעות אורח חיים בריא על הפחתת הסיכון לחלות במחלות כרוניות, רק טוב יצמח מזה. גם אם זה יבוא מתוך חדוות ההתנצחות.



אדרבה, האמירה היא אותה אמירה - תמ"ל = ג'אנקרעך

איך שלא מסכלים על זה, בין בהסתכלות על חצי כוס החלב המלא או הריק.


המדד הרלוונטי כשדנים במידת בריאותו של מזון מסויים הוא השוואה למידת בריאותם של מזונות אחרים. שהרי זו הבחירה העומדת בפני האדם האוכל/ מאכיל - מזון א' או מזון ב'. כל אכילה של מזון מסויים באה על חשבון אכילת מזון אחר. (עד הסף של הימנעות מאכילת יתר).


פירות >לחם לבן>קוקה קולה>שמן מנועים.


מכיוון שראוי שלא להתחשב בדברים שאמנם יש להם ערך קלורי, אך אינם נחשבים למזון מסיבות מובנות, כמו שמן מנועים למבוגרים, אנחנו מגיעים לרשימה שבה הקטגוריה של ג'אנק פוד נמצאת בתחתית רשימת קטגוריות המזון.  (מבלי להיכנס לתתי קטגוריות, וגם בלי ליהכנס לפולמוס לגבי שתייה חריפה).

וזה כולל גם ג'אנק פוד שמועשר בויטמנים ומינרלים וכולל את כל קבוצות המזון החיוניות - זה עדיין זבל.


אצל תינוקות (מהלידה עד כ6 חודשים באופן כמעט אקסקלוסיבי, ועד גיל שנה בשילוב עם מזונות אחרים) זה מאד פשוט - יש רק 2 קטגוריות רלוונטיות של מזון. 1) חלב אם 2) תרכובת מזון לתינוקות. (שהרי אף אחת לא תדחוף לתינוק הקטנטן שלה קוקה קולה).


כך שממש כמו שג'אנק פוד נמצא בתחתית הרשימה למבוגרים. דהיינו הדבר הכי גרוע שניתן לצרוך. תמ"ל נמצא בתחתית הרשימה לתינוקות.


אין דרך לדרג את ההשפעה של אכילת מזון מסויים על הבריאות מבלי להתייחס לאלטרנטיבה לאכילת אותו המזון, דהיינו או השפעת אכילת מזון X לעומת הימנעות מאכילה, או השפעת אכילת מזון X לעומת אכילת מזון Y או Z.


כך שכשאומרים שאכילת ג'אנק פוד פוגעת בבריאות, הכוונה היא לפגיעה יחסית לשאר האלטרנטיבות.


לתמ"ל, כידוע, אין אלטרנטיבה מלבד חלב אם, או הרעבה. כך שיוצא שממש כשהם שהישרדות כתוצאה מאכילת גלידה בעת מצור 'בריאה' יותר מאשר למות מרעב כפשוטו, אך יחסית לכל שאר קטגוריות המזון, גלידה מזיקה לבריאות. כך גם לגבי תמ"ל. זה עדיף מהרעבה, אך גרוע בהרבה מכל אלטרנטיבה אחרת, כי יש רק אחת - הנקה.


הנחת היסוד שלך כאן לא נכונהחושבת בקופסא
ההגדרה של ג'אנק פוד היא מזונות עתירים בשומנים ופחממות עם מעט מאוד או כמעט ללא חלבונים, ויטמינים ומינרלים. זה לא קשור להאם יש אפשרויות יותר טובות, אלא לנזק של צריכה מוגזמת של האוכל הזה מבחינת עודף קלוריות, שומן רווי ושאר מריעין ובישין.


לפי ההגיון שלך אם יש לי בחירה בין שני פירות, ואחד עשיר יותר בויטמינים והשני פחות, הפחות עשיר יחשב ג'אנק. כל מה שעשית כאן זה סתם משחק לשוני שנועד להוציא תגובה רגשית, אתה לא דן על התכולה של התמ"ל עצמה.


נעשו המון מחקרים על הבטיחות של תמ"ל ומה קורה לילדים שצרכו אותם. התמ"ל מכיל את מה התינוק צריך, גם אם יש לו מגבלות מסומות כמו שהוא לא מכיל נוגדים למחלות כמו חלב אם. לכן כמובן הוא פחות מועדף אבל זה לא אומר שזה גורם נזק בעצם החומרים עצמם שהוא מכיל, בדומה לג'אנק פוד.


כמובן שמה שמומלץ יותר לתינוק זה הנקה, אבל אישה שלא יכולה להניק משלל סיבות יכולה להיות רגועה שהתינוק שלה יקבל את כל התזונה שהוא צריך. ואם יש לתינוק בעיות היא יכולה להחליף לחברה אחרת. אתה לא התייחסת להבדלים בין החברות ולעובדה שכל תינוק מגיב לכל תמ"ל אחרת, מה שמוכיח שאי אפשר להתייחס אל כולם כקטגוריה אחת בלי שום הבדל.

לגבי הנקה - אתה צודק, אך התייחסתי לבחירת בת זוגרעך
ולגבי הנושא הזה, בקרב מתדייטים שנושא השיח הזה לא מחוץ לתחומם. (ולגבי זה לא אחווה דעתי...), ברןב מוחלט של המקרים ניתן רק להעריך את מידת הנכונות של בת הזוג להניק, ולא את יתר המשתנים. (אא"כ מדובר בשלב ב', כשהאשה כבר התנסתה בהנקה)


אני בסך הכל אמרתי שמי שלא יפסול על כגון זה, ק"ו שלא הייתי ממליץ לו לפסול על בעייה גנטית. (עם ההסתייגויות שכבר ציינתי).

אלו שני השיקולים המרכזיים בבחירת אישה לדעתך?חושבת בקופסא
היא יכולה להיות רוצחת עם גזרן שעושה מסיבות קריוקי רועשות ב2 בלילה, אבל כל עוד היא מניקה והילדים אוכלים סלט אתה בסדר עם זה?
😂😂😂פשוט אני..

אהבתי את ההשוואה בין רוצחת לבין מרעישה בלילה, וואלה צודקת! גם על זה צריך להישלח למאסר עולם

בהחלט דוגמה משעשעתרעך
אני גם בהתחלה חשבתי שהוא נותן את זה כשיקול עיקרייעל מהדרום

לק"י


(לכן הגבתי מה שהגבתי).

בקריאה נוספת הבנתי שהוא מדבר על עניין הבריאות בלבד- מה הכי חשוב לדעתו. שגם אם אני לא מסכימה איתו, זה שונה.

כאשר כתבתי בפירוש - לא.רעך
אך כשמישהו חושב האם לחתוך רק בגלל נקטדה בתחום של בריאות, (כשלא מדובר במקרה קיצוני ביותר, שיחשוב קודם האם היה חותך על הנושאים הללו, ואם לא - כנראה שלא סביר לחתוך על נקודה אחרת.
כדאי להתייעץ עם מכון פועהפאזאחרונה

להבין מה המשמעות ומה ההשלכות של זה.

אישית מכירה כמה וכמה נשאיות שב"ה חיות בזוגיות טובה ונעימה (לדעתי כולן גילו את הנשאות לאחר הנישואין).


מאמינה שבע"ה תהיה איזשהי התקדמות רפואית וטכנולוגית עד אז, אבל בכל מקרה כדאי נכון להיום להבין מה המשמעות ולבחור אם זה משהו שאתה נכון להכנס אליו.

לא יכולה יותרמנהרה

נשואים 6 שנים

נישואים שמההתחלה היו טעות

נכנסתי אליהם מכל הסיבות הלא נכונות, מתוך ריצוי, ערך עצמי נמוך ופחד.

למרות נתוני הפתיחה האלה ניסיתי לייצר משהו טוב ויפה ונכשלתי בגדול

עכשיו אני רק רוצה לברוח מפה ולא מצליחה למצוא את האומץ

נכנסת ליד2 מחפשת דירות להשכרה רואה את המחיר נבהלת ומתחרטת

אבל אני לא באמת מסוגלת להישאר

לא יכולה לסבול אותו לא יכולה לראות אותו לשמוע אותו

לא יכולה יותר

יש בינינו המון פערים

החל ברגש שמצידי לא היה קיים מעולם

פער דתי

השקפת עולם שונה סולם ערכים שונה התנהלות שונה אופי שונה תחומי עניין שונים גישה לחינוך ילדים שונה

אני פשוט לא יכולה יותר

הצילו 

עצוב😪*אשתו של בעלי*
יש ילדים משותפים?
כואב הלב לקרואconet

קודם כל עם כל הקושי אפשר להתחיל בלגור אצל ההורים

ולאט לאט להתארגן


אבל זה ממש לא פשוט


בשורות טובות

חיבוק ענק ממש ממש יקרה.לאחדשה

יכולה להתחבר לחלק מהדברים,
לא להכל, אבל לחלקים גדולים.
לפני שאני כותבת, ויש לי המון מה לומר..
את נותנת צ'אנס לשינוי ותיקון,
או שאת לא מוכנה לשמוע על הכיוון הזה בשום פנים ואופן,
ורק מחפשת כלים\כח איך ללכת?

את נשמעת בסערת רגשותטוענת רבנית

כל עוד אין אלימות, מציעה לעשות את הצעדים הבאים בשום שכל..

מתוך חשיבה אמיתית מה נכון לעשות ואיך..

במיוחד כשיש ילדים ברקע, מה שהופך את הפרידה אם תהיה למורכבות יותר..

גירושין זה לא דבר פשוט. כמו ששמת לב,, זה כמו לחתוך את החיים לחצי, חצי בית,, חצי נוכחות עם הילדים ועוד..

ולכן אני ממליצה לחשוב על הצעדים הבאים ברוגע ובמתינות..

אשמח לייעץ לך באופן פרטי

אותו את לא יכולה לשנותמשה

אבל יכולה להיות לך עבודה רגשית שלמה. בסופה אולי יהיה לך קל להתגרש ואולי תסכימי לקבל אותו כמות שהוא בלי לנסות לשנות אותו כדי שיתאים יותר למה שאת חולמת עכשיו (או העזת להתחיל לחלום) בחיים שלך.

 

קודם כל מה שאמרת על עצמך על ריצוי ופחד.  לפני שאת רצה לשנות את העולם תנסי קודם כל להיות יותר את בתוך המקום הקיים (ובעבודה). לא לריב איתו ולא "לא יכולה לשמוע". פשוט להיות יותר את.

 

ספויילר: כשאת תהיי יותר מדוייקת לעצמך כל הסביבה תהיה יותר מדוייקת לך. סביר להניח שהוא יהיה הראשון.

 

קשה לקרואזיויק
מורגשת סערת הרגשות, יש כאב וצער מוצדקים בטוח.

חשוב מאד לנסות נשום רגע, "למפות" את הבעיות ולהבין איפה את נמצאת בנישואים האלה ואיפה האופציה לפירוק החבילה כרגע מול זה.

קשה ממש לקרוא...שלג דאשתקדאחרונה

דבר ראשון, אנשים פשוט לא מאמינים שיד סיפורים כאלה. אז כן, זה קיים, וזה כואב נורא.

אז המון בהצלחה!!


דבר שני, הכתיבה שלך משדרת בהלה ולחץ. אז הייתי ממליץ לך לשבת במתינות, לשקלל את הנתונים, לבודד את הטוב והרע ולהבין בדיוק איפה הבעיה ואיך צריך להסתכל עליה.

לא משנה מה תהיה המסקנה שלך, כשתבואי בעיניים פקוחות ובידיעה ברורה, הכל יהיה לך קל יותר וגם לא יגיע מצב של חרטה וכדו (כי טעות אחת את כבר עשית כנראה..).

דבר שלישי ומאיד חשוב, סבתי ע"ה הייתה אומרת: "כמו שהצעת את המיטה  ככה תשני בלילה". במקרה של שיחת יחסינו לאן, והחלטה מכל סוג, אנא ונא - תתעשו הכל בכבוד ובהבנה הדדית. זה משנה את כל העתיד שלכם ומותיר לך הזדמנות לדף חדש ומהמם בחיים שלך!


ושוב, בהצלחה

האם הלחץ מפסח תלוי מגדר?לאחדשה

לכל שורצי הפורום השלום והברכה.

התלבטתי אם לכתוב כאן או בהו"ל אבל התשובה בגוף השאלה, נקודת המבט הגברית קריטית.


היום שיתפתי את בעלי היקר שיחיה בקושי התקופה (מלחמה קיומית, טילים בליסטיים, זאטוטים שלרובם זומים, ממני מצופה לעבוד משרה מלאה + אירוע מאוד לא נעים מול הבוסים, אנחנו מתארחים אצל ההורים שלי יש פה ממ"ד וזה מוסיף מורכבות ובלה בלה בלה)


והייתי להוסיף שאני בלחץ מפסח.

ממה את בלחץ?

הבית שלנו מבולגן תמידית ברוך השם והילדים אוכלים חמץ בכל מקום. (כל המתוקים שעצתם תהיה "מה הבעיה, תאסרי לאכול בחדרים, אבק זה לא חמץ והאהוב עליי מכולם- תרתמי את הילדים לנקות" תודה על העזרה, אבל לא תודה).

אני עובדת עד פסח ממש,

ולא ברור אם המסגרות יחזרו או לא.

בעלי יוכל לקחת יום או יומיים חופש לכל היותר

והדובדבן שבקצפת- אנחנו לא מוכרים חמץ בכלל.


ברור לי שנגיע לפסח והכל יהיה נקי וכשר.


למה אני מפרטת? יש מקרים קשוחים משלי, למשל בעל במילואים נוסף לכל האמור לעיל, או אישה אחרי לידה או שאין ממד ואין אפשרות להתווכח וכו'.


נחזור לדיון- הוא ניסה לשכנע אותי בשכל שאין ממה להילחץ ותעשי עבודה על עצמך היהודים במשך 3000 שנה עם ילדים קטנים התארגנו לפסח. שהשם לא רוצה שנילחץ (אה וואו, פיו, מזל יודעת שזה רצון השם 🙄)

טענתי שהשכל שלי מבין מצויין ועדיין הלב מרגיש ככה. ויש לי עבודה אולי אבל מצב נתון, כך מרגישה.

כשאמרתי לו שזו לא תגובה שעוסקת טען- את רוצה שאני אזייף? זה מה שאני מאמין.

לי התגובה הזו רק הפריעה.


ואז נחתה לי ההבנה שרוב הנשים לחוצות, או חרדות (הרבה מסביבי לפחות) וגברים זה לא מעסיק אותם.


ומי ששרד עד לכאן,

(ובלי טיפים לייעול הנקיון, אני יודעת לחלק אותם.)


האם הלחץ מנקיון לפסח הוא עניין מגדרי?

אני חושבת שכן כי תכלס האחריות בראש שהכל יקרה בד"כ אצל האישה, והבעל במקרה הטוב "ממלא הוראות".


תאירו את עיניי?...


לא מגדריהמקורית

@ooעלי יותר לחוץ ממני לקראת החגים אבל תכלס בקושי עושה משו


מכל מקום נקודת המבט הגברית לא תעזור לדעתי כי מה זה משנה בעצם?

לדעתי אתם פשוט עמוסים מדי וזה משפיע ואם היה לך יותר זמן היית פחות בלחץ.

ברור שאם יש גבר שלוקח על עצמו הכל אז נחת והכל מעולה, זה לא כזה שכיח אבל (מלבד בעלה של @oo)


⚠️❗📌 3 התרעותנגמרו לי השמות

חשבתי על זה שיש לנו עכשיו במלחמה בעצם 3 הודעות/התרעות שונות:

⚠️ התרעה מקדימה - בדקות הקרובות צפויות להתקבל אזעקות באזורך

❗ האזעקה עצמה - להיכנס מיד למרחב המוגן

📌 וההודעה שמבשרת שהאירוע הסתיים וניתן לצאת מהמרחב המוגן.

 

ובעצם אפשר ממש ללמוד ולהקביל את זה גם למרחב הזוגי שלנו.

ממש לעשות לנו 3 הודעות/התרעות שונות גם שם.

כמו רמזור:

⚠️ התרעה מקדימה - הצבע הכתום ברמזור 🟠 - בדקות הקרובות צפוי לחץ הדם לעלות, הכעס לבעבע, הכאב לצוף והריב להתחיל.

נא להתמגן.

איך נתמגן?

מה נכון לנו לעשות בדיוק בדקות אלה?

אולי לקחת רגע פסק זמן של כמה דקות?

אולי לעצור שנייה ולנשום עמוק?

אולי לומר משפט קצר של סימן היכר של "הנה אנחנו עומדים להיכנס ללופ שלנו. בוא נעצור"

ממש לעשות האטה

עצירה

זיהוי הטריגרים

ומציאת עוגנים להירגע (ועדיף למצוא אותם מראש כמובן)

 

❗האזעקה עצמה - הצבע האדום ברמזור🔴 - להיכנס מיד למרחב המוגן הנפשי/רגשי.

מה יכול להיות מרחב מוגן נפשי/רגשי עבורנו?

אולי לומר במילה או אפילו רק במבט לשני ש"אני כאן. אני אוהב/ת. אנחנו נעבור את זה".

אולי להתחזק מקבלות עבר שלנו ממקומות שכבר הצלחנו, לנשום אותם פנימה, ולזכור את הבסיס שלנו - אנחנו תמיד אוהבים. תמיד יחד. ונצא מזה.

אולי לשים יד על הלב ולנשום איתו. עוד נשימה. ועוד אחת.

ומה לא - לא לצאת בזמן האעזקה מהמרחב המוגן - לא להתחיל בעת הריב והעצבים עצמם להטיח אחד בשני מילים פוצעות, אנחנו במרחב מוגן ובלי פציעות. לגוף ולנפש.

לא חייבים בשיא הרתיחה להגיע לפתרון, זה גם לא אפשרי לרוב, אלא ניתן לעצור רגע, להתמגן, ורק אז לחזור ולפתור בצורה יותר שלווה שבה נצליח לדבר על הדבר עצמו ולא נהיה במנגנון הגנה שמדבר עם מנגנון ההגנה של השני/ה...

וכל אחד יחשוב מבעוד מועד מה יכול עוד להוות עבורו את המרחב המוגן הנפשי/רגשי הזה.

 

📌 האירוע הסתיים - הצבע הירוק ברמזור 🟢 - ניתן לצאת מהמרחב המוגן ולהתפייס, ולהעמיק, וללמוד, ולפתור, ולאהוב, ולחיות.

כאשר אנחנו בביטחון רגשי, מעובדים מול עצמינו ומול מה שהתחולל בנו, רגועים ומיושבים יותר,

יצאנו מהמצב ההישרדותי שלנו ואנו כרגע פועלים מתוך שליטה וויסות, ניתן גם להתקדם הלאה ולהגיע לקירבה מחודשת ולפתרונות.

 

 

אז וואו כמה התרעות כולנו מקבלים כל יום.

להתכונן

להתמגן מיד

לצאת

שוב ושוב ושוב

בואו נמצא גם מרחב מוגן נפשי. מרחב מוגן רגשי. מרחב מוגן זוגי.

בואו נשמור על החיים עצמם

ובואו נשמור גם עלינו - על איכות החיים עצמם. ❤️

איזו הקבלה מתוקה! לימוד יפה... תודה!🩷בארץ אהבתי
תודה יקרה ❤️נגמרו לי השמות
תודה רבההסטורי
איזו הקבלה חמודהמשה
מקסים ממש!!!❤️תהילה 3>
תודה יקרה ❤נגמרו לי השמותאחרונה
אני מקנא לכולםאנונימי בנשו"ט

מסתכל בפייסבוק ומקנא בחברים שמעלים תמונות מחופשה עם נוף עוצר נשימה

הולך ברחוב ומקנא בכולם על הבתים היפים שלהם

לכולם יש בית יפה יותר משלי

לכולם יש אשה יפה יותר משלי

כולם שריריים ורזים יותר ממני

כולם עובדים בעבודות נחשקות יותר משלי עם יותר יוקרה ויותר כסף

אני בינוני בכל תחום אפשרי

ומסביבי אנשים מוצלחים ויפים ועשירים

ואני לא רוצה לחיות את החיים שלי

אני רוצה לחיות את שלהם...

פה מתחיל ונגמר הסיפורלומדת כעת

החיים שלך הם שלך. לא שלהם.

כשמתחילים להסתכל פנימה ולא החוצה מבינים מה המעלות והדברים טובים שכן יש בחיים.


 

(אגב רוב ככל הדברים שכתבת הם ברי שינוי, אבל העבודה היא לא להשיג את מה שיש לאחר אלא להעריך את מה שכן יש לי. אח''כ לחשוב מה אפשר לשדרג בחיים ואיך).

סליחה שאני חסר סבלנות, תעזור לך רק עבודה פנימיתהסטורי
לא *לכולם* יש את כל מה שתארת, ממש לא.

הפייסבוק יוצר אשליה. מעלים את הרגעים המחוייכים ולא את המורכבויות שיש לכולם. אתה שמכיר גם את הצדדים המורכבים אצלך, אבל אצל אחרים מכיר רק את מה שהם מעלים, חי בתחושה שלכולם יש.


החיים בהשוואה לחיצוניות של אחרים, תמיד יהיו מתסכלים. כדאי לעבוד עם עצמך על שמחה בחלקך. אם לא מצליח לבד אפילו שווה לקחת טיפול ממוקד בזה.

כמו שאמרתנפשי תערוג

אתה בנוני.

כמו שיש כאלה שיותר, יש גם כאלה שפחות

אולי סיפורם לא מוצג בפייסבוק וכו'

אבל הוא קיים.


לא סתם נאמר באבות. "השמח בחלקו..."

מעבר לענייןoo

שרשתות חברתיות זה המקום האחרון שמשקף משהו


בעיניי קנאה זה דבר טוב

זה שיקוף של מה שכואב בנפש

על מה כדאי לעבוד ולטפל


כמעט כל מה שכתבת אפשר להשיג ב10 אצבעות

בעבודה נכונה

במודעות למידה יישום והתמדה

גם אם החיים שלך עכשיו בינוניים


אגב רוב האנשים בינוניים ומטה

תסתכל על סטטיסטיקות

בכל נושא

הממוצע/ החציון לא משהו

לא "קנאה"משה

יותר כמו, "יש כזה בעולם, אני רוצה גם, איפה משיגים?".

כןoo
זו הפרשנות שלי לרגש הקנאה
אני מחקתי את כל החברים שלי מהפייסבוק בגלל זהאריק מהדרום

התחושה הזו דיכאה אותי למרות שידעתי שזה שקר.

אני בפייסבוק כל יום בין קבוצות של חשמלאים וקבוצות DIY ודורשי עבודה וקבוצות מסויימות בבאר שבע שחשוב לי להיות בהם אבל לא מאשר אף חבר אפילו לא קרובי משפחה.


כשאתה יודע שכולם רוכשים דברים דברים שהם לא צריכים, עם כסף שאין להם כדי להרשים אנשים שהם לא אוהבים, כשאתה מודע לזה שזה משפיע על הנפש בצורה  הרסנית, אתה יכול פשוט להחליט שאתה לא משחק את המשחק הזה יותר.


אף אחד לא מפרסם את ההחזר החודשי של המשכנתא שסוגר עליו, רק מפרסם תמונות של הבית, אף אחד לא מפרסם את ההקרבה של לאכול רק כוסמת ועשבים, רק את הרזון, אף אחד לא מפרסם כמה רע וקשה לו בעבודה (חוץ ממורים) רק כמה כיף ואיזו עבודה נחשקת הם עובדים.


וכולם בינוניים בתחומים מסויימים, כולם מפרסמים רק את ההצלחות, אלה שמפרסמים תמונות מחופשת הסקי באלפים או קרוז בים התיכון לא מפרסמים את הקבלה של כמה עלה להם התענוג כי הם לא רוצים לצאת אידיוטים, אלה שמפרסמים תמונות מחוייכות מהדיסני וורלד לא יפרסמו לעולם את התמונות של הפרצוף שלהם עומדים בתור למתקן שלא באמת מלהיב כמו סרטון של יחידת החילוץ בטלפון.


ופתאום אתה מגיע לגיל 35 ופתאום חבר שסוגר את העסק וידידה שמתגרשת, מעניין, הם תמיד היו נראים כל כך מאושרים בפייס מה קרה?

יש איזה מחקרעוד מעט פסח

שמראה מתאם גבוה בין כמות התמונות הזוגיות ברשתות החברתיות, לבין גירושין...

עזוב.

אנשים מראים מה שבא להם לשדר. זה ממש לא אומר מה יש להם באמת.


(ואספר שוב סיפור שכבר סיפרתי כאן בעבר-

חברה טובה, שהיתה תקופה שקינאתי בה כי כמה פעמים כשהייתי שם בעלה הגיע עם זרי פרחים, ומתנות, ומפרגן לה בלי סוף.

אבל אחרי כמה שנים היא התגרשה, וגיליתי שהוא היה מכה אותה, אבל אני נחשפתי רק לזמנים בהם הוא ניסה לפייס...

עבורי זה היה לימוד מטורף לכמה אנחנו לא יודעים כלום על החיים של אחרים, גם אם נדמה לנו שאנחנו יודעים משהו).

אתה לא באמת רוצה להיות הםנעמי28

אתה רוצה להיות מאושר.


ואתה חושב שהדרך לאושר היא בבית יותר גדול, אישה יפה יותר, להיות פחות בינוני, יותר מוצלח, ויותר בראש הפירמידה.


למזלך סוגיית האושר נחקרת כבר אלפי שנים.

ולפילוסופים יהיו לא מעט תשובות עבורך איך משיגים אושר - ואף אחד מהם לא תולה אושר בחומר כמו כסף או אישה יפה, ממש להפך, לרוב ככל שהחומר גדל יש יותר ניתוק מהעצמי האמיתי ופחות אושר.


לא סתם אחוז ההתאבדויות בקרב נערים בעמק הסיליקון עולה ועולה - העשירים ביותר ואני מניחה שעם הבחורות היפות ביותר, כי כסף מושך יופי.


אז מה כן עושה אושר?

תקרא את ד"ר טל בן שחר.

הוא מסכם את זה

*באיכות הקשרים שסובבים אותנו - משפחה, חברים, ילדים, זוגיות.

ככל שהם טובים יותר האושר עולה.

*תחושת משמעות -מטרה בחיים, סיפוק, משמעות, הגשמה עצמית.

*קשר טוב בינינו לבין עצמנו- לתת לעצמנו להרגיש רגשות, לא להדחיק, שהמעגל האישי שלנו עם עצמנו יהיה בריא.

*הנאה יום יומית- כלומר לא רק להשיג מטרות עתידיות, גם ליהנות מהדרך בחיי היום יום הרגילים.


רוב הפילוסופים גם הגדירו אושר כתחושת משמעות.

יש לו ספרים בעברית אם זה מעניין אותך.


ופרקטית, עזרה ראשונה, תמחק את הרשתות החברתיות, זה חתיכת בולשיט.

מי שמאושר באמת לא מרגיש צורך להוציא את זה החוצה.

מי זה "הפילוסופים"?צדיק יסוד עלום
מי לאנעמי28

מהתורה (מרבה נכסים..ועוד), הרמב"ם , פילוסופים יוונים כמו סוקרטס, אפלטון, אריסטו ואפיקורוס ועוד,

הבודהה, ועד לפילוסופיה המודרנית.

 

 אף אחד מהם לא הגדיר את תלה את אושר כהנאה רגעית או ריבוי חומר.

 

חלקם ממש מאמינים שהתנאי לאושר הוא צמצום החומר והסתפקות בצרכים בסיסיים בלבד  (כמו אפיקורוס, בודהה ועוד )

 

וחלקם לא אומרים שצמצום הוא תנאי לאושר, אבל עושר וחומר הם רק אמצעי ולא יכולים להיות מטרה ברגע שהם הופכים למטרה ורדיפה ותלות ל'לאושר' הם מרחיקים אותנו מהאושר.

 

 

כתיבה מדהימה ונכונהחניאלאחרונה
כל מילה מדוייקת
אתה צודק!העני ממעש

תמצא נקודה אחת ברשימה, תחשוב איך להשתפר בה, אם צריך תיעזר במישהו,  תציב יעד, בעוד x חודשים סימנתי ווי על , ככה וככה. אבל זה עבודה,  לא משחק ילדים.

בהצלחה 

ואולי אפשר לקחת אותם כמקור השראה ולא קנאה?משה

במקום "לקנא".

בוא תסתכל עליהם, ותשנה פרדיגמה.

מה אתה רוצה ללמוד מהם? איזה שיעור האנשים האלה באו להביא לך לעולם?

 

אתה רוצה כסף?

איך אתה מגיע לשם. אפשר לתפור תוכנית.

 

אתה רוצה בית יפה?

לך למעצבת פנים שעובדת עם עלי אקספרס. אל תשכח גם שצריך לתחזק ולנקות.

 

אתה רוצה שרירים? לך לחדר כושר. פעמיים בשבוע.

 

אה, לא? עדיף לגלול בפורום?. זה סבבה. פשוט יש לזה מחיר.

דל"פ: מותר לקנאנקדימון
זה גם לא דבר כל כך נשלט. אם זה לא יושב על משהו נפשי, אז תנסה לחפש מה אתה יכול לשפר. ואם גם זה לא, אז מותר לעשות פשוט "צידוק הדין". מותר בהחלט.

הדבר היחיד שבאמת חשוב לעבוד עליו ולהתאמץ לשנות תפיסה זה לגבי אשתך. זה בן אדם שהתמסר אליך ואתה אליה, ומן הראוי להתאמץ לא לפגוע ברגשותיה. היא גם בן אדם שיש בסיפור שלך.

אף אחד לא מעלה לפייסבוק את הבית המבולגן,לאחדשה

את הצילום מסך של המינוס בבנק,

תמונה של בוס מאוכזב, או ילד שהתחצף...

אף אחד לא מתאר איזה דברים פוגעים בן הזוג אמר או עשה,

ולא מספר כמה הוא שונא איזה בטטה הוא הפך להיות ...

מה שמעלים זה את הרגעים הכי יפים.

זה בדיוק השקר.

כולם בינוניים.

מי שיש לו 100 רוצה מאתיים, ומי שיש לו מאתיים רוצה ארבע מאות.

תמיד רוצים יותר ממה שיש.יש פה אפשרות למנף עבודה על הודיה על הקיים- יש לך בית? יש לך אישה? תודה

ועשינו ותפילה להתקדמות. יש הרבה שבידיים שלך.

אבל תמיד יהיה יותר

אם תשווה החוצה, לעולם לא תהיה שמח במה שיש לך.

פתרון: תפסיק להסתכל בפייסבוקהמקורית

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, שכל אחד עסוק בד אמותיו


רוצה יותר לעצמך? תיצור לך מציאות כזו, במה שאתה יכול. ולא כל אחד יכול לשנות הכל

אנחנו לא נהפוך כולנו לכוכבים רשת שמגלגלים שותפים בעשרות אלפי שקלים. כאילו, תנסה עם בא לך, אבל חשוב לדעת שרוב האנשים חיים את היומיום ה"ממוצע"


לרזות ולהיות שרירי זה בהישג יד

גם להחליף עבודה

עם אשתך לדעתי יש לך עבודה פנימית לעשות.. אני די בטוחה שאם זה מה שהייתה חושבת עליך היית מתבאס. חוצמיזה שהחיים הם לא רק חיצוניות

תתקן את האופי שלך.אדם פרו+

נכון לא נכון מה שכתבת

זה לא משנה.

לא בריא לחיות ככה

אתה מוכרח להיות במבט אחר

על החיים, או אפילו בלי מבט

בלי לדרג ולתת ציונים יתר.


לזרום עם עצמך ולהיות במצב רוח יותר חיובי

במקרה עברתי פה...klo

אני מזדהה, קודם כל.

אצלי זה קשור לחוסר אמונה בעצמי. בגלל שאני מרגישה חוסר מימוש עצמי מצד אחד, וחוסר אמונה שאני יכולה להגיע לזה מהצד השני, לא נשאר לי אלא להשוות ולקנא... במקום להתרכז בעשיה. 

צריך איכשהו לחזור לעצמך. וזאת כנראה דרך ארוכה אבל משתלמת. זה הדברים היחידים שאני יודעת.

אל תאמין הכל למראית עין. הקנאה דלק ששורף גם את הטואור יה
עבר עריכה על ידי אור יה בתאריך י"ט באדר תשפ"ו 8:13

אז  במקום להסתכל מה קורה בדשא של השכן תתחיל להשקות את הדשא שלך. מאוד ממליצה לך על  צום דיגטלי.

מבינה אותךשוקולד פרה.

ובעלי תמיד מאזן אותי בנושא הזה.
תמיד יהיו יפות ממני, מוצלחות ממני, עם מספר ילדים יותר גדול משלי, עם גוף יותר יפה, עם בעל יותר וואו, עם בית מתוקתק יותר
אבל איכות חיים פנימית
היא בלהודות על השפע הספציפי שמגיע אליי.
שפע שמגיע בדמות חברה שפתאום שולחת הודעה שמחממת את הלב,
צחוק של ילד,
זמן נחמד ביחד עם בעלי
הוכרת תודה להורים

אני מבינה מאיפה זה מגיע. זה הרצון לשלמות אובייקטיבית. שלמות שהיא בכל הפרמטרים, מקיםה את כל תחומי החיים, וכמובן שלמות עצמית.

התבגרות זה לעזוב את השלמות האובייקטיבית הזאת

ממליצה בחוםנגמרו לי השמות

לשמוע את השיר החדש והנפלא הזה של ישי ריבו - הנשמה לא meta.

מדבר ממש על ההפסד והשקר העצום ברשתות החברתיות.

ממש כל מילה שם מתאימה.

מצרפת את השיר:

 

וכמובן להתחזק פנימהנגמרו לי השמות

שם המבט.

שם המיקוד.

פנימה.

איפה ואיך אני יכול לתקן? לשפר? להעצים? לבנות?

 

כי החוץ מלא שקר, מלא זרות, מלא זיוף, מלא הפסד, מלא הסתרה 

ובעיקר מלא במה שלא שייך לי.

 

אם נבין באמת כמה כוח עצום יש לכל אדם ובטח כל יהודי, זה לא נתפס!

אתה חלק אלו-ק ממש!

עוצמות על גבי עוצמות

נשמה מאירה של אינסוף

ואתה בהחלט יכול להביט בה, פנימה, ולהוציאה מן הכוח אל הפועל ולהביא אותה לזרוח להאיר ולחמם את חייך שלך ממש!

 

ב"הצלחה רבה

אויש מסכן... אתה לא נהנה משום דבר שיש לךאורין
להיות בינוני זה בסדר, לחשוב נמוך זה לא בסדרנשוי+
הרגשות ומחשבות כמו שלך יכולות לעבור אצל אנשים שאתה מחשיב ברמה ה"גבוהה", מבין כמה שזה בעייתי?
נשמעתהילה 3>

שלא טוב לך בחיים שלך עצמך.

קנאה מסמנת לנו שיש בתוכנו רצונות לא ממומשים, ומקומות או מצבים שהיינו רוצים להשתייך אליהם.

במקום לעסוק בפייסבוק ובחברים, כדאי לשאול את עצמך:

מה הייתי רוצה לשפר בחיים שלי? איך הייתי רוצה להרגיש?

מול עצמי, מול אשתי, מול הילדים?

בכלל?

עם מה מה שאני רואה בחוץ וצובט לי מפגיש אותי בתוכי? שם העבודה האמיתית.

אל תהיה קרבן, תנסה להבין מה חסר לך ואיזה טוב אתה רוצה בחיים שלך,

ומשם תצא לדרך שיהיו לך חיים משמחים ומספקים עבורך. 

עוד לפני עידן הסושיאל, אילן הייטנר כתב-שם פשוט

כולנו יודעים את זה אבל אף אחד לא מחייך, וכשאני אומר מחייך אני מתכוון לשמחה אמיתית שבאה מהלב, לא שמחה תלוית נסיעה לחופשה בחו"ל, קניית בגד, מחמאה שקיבלנו, עיסקה שנסגרה או חצי בקבוק ויסקי. הרי נצטרך לחזור מחו"ל, ושמחת קניית הבגד חולפת מייד אחרי שהוא נלבש בפעם הראשונה, והעסקה חולפת והסוטול עובר.

אני רוצה שמחה אמיתית, שמחה של אהבה מתמדת, של הסתפקות במה שיש, של הכרת תודה. 

קשר בגיל צעירSnoopy821

הי

 

אשמח לעצות איך להתייחס לקשר של הילד (17.5) בגיל צעיר?

מה נכון/לא נכון להגיד/לעשות

 

באופן אישי הייתי מעדיף שלא יהיה בקשר בגיל הזה ויתרכז בדברים אחרים (בגרויות, ישיבה/מכינה וכו')

 

 

שאלה מאוד מאוד מפוזרתהעני ממעש

תלוי בגורמים רבים

למשל

מי ומה אתם , מה הסביבה, בבית ובחברה, מי הילד, מניין הגיע ונובע הקשר,

להתייחס בצורה שתועיל ולא שתרחיקהסטורי
מבחינה עקרונית חשוב לחדד - הסיבה שהקשר (כראה) לא נכון כרגע, הוא לא רק שיש דברים אחרים להתעסק בהם - אלא שלפי התורה קשר בין איש לאשה לגיטימי רק במסגרת חתונה. בהנחה שהוא לא בודק כרגע התאמה לחתונה - הקשר אינו לגיטימי אפילו אם מצליחים בכלל לא לגעת.

אבל מעשית, הוא כבר לא ילד. הוא מחליט על עצמו ובוחר את הבחירות שלו, על ההשלכות שיהיו להן. כנראה שאם הבחור בחר בקשר כזה - אין מה להטיף לו על הבחינה העקרונית, אלא לראות איך משמרים קשר קשוב וקרוב.


כן, במידה שיש לכם שיח פתוח איתו (אם אין, כבר מאוחר מידי) - חשוב לנהל שיח על גבולות. שמעתי מד"ר אלישע אזר (מטפל בכיר בתחומי טרוואמה, משפחה מיניות ועוד, מנהל מרכז מפגש בשילה) שהרבה פעמים בני נוער דתיים חוצים גבולות חמורים ואפילו מסוכנים מאוד מהר, כי ברגע שחצו את הגבול של לדבר עם בנים/בנות, או את הגבול של נגיעה - לא מודעים להמשך המדרג. כשמגיעים לכל מיני סיטואציות, שנער חילוני הודרך להתנהל בהן, נסחפים גם בלי מודעות לסכנות או לחוסר רצון לעבור גבולות חמורים יותר.

ילדים לא עושים מה שאנחנו חושבים שהכי נכוןלאחדשה

ובעולם שלנו לא מאוזן.

רצון לקשר זוגי והורמונים מתחילים הרבה לפני ש"נכון" לקיים אותו, בד"כ.

אם הוא בכיוון של להתחתן מוקדם, זה לאן דווקא רע.

אין כללים, רק דבר אחד חשוב.

אהבה.

לא להתנות איתו כלום, אלו החיים לו, גם אם הוא מתנהל בצורה שלא תואמת את איך שהיית רוצה או מצפה. כשיש קשר אוהב ןמכיל, יש תוואי שיכול להגיע ולהשפיע על הלב.

כשיש ביקורת, זה מפתח מגננה, רצון להסתיר ולעשות דווקא. וזה, אתה בטוח לא רוצה....

משהאחרונה
זה כבר גיל שהקשר בו יכול להוביל לחתונהאורי8
קודם כל לפרגן, לקבל. ממש משמח שיש סיכוי שהבן שלך מצא את אשתו בקלות . אם תקבלו אותה ואותו באהבה אולי הוא גם ישתף ויתייעץ. אם הוא בכיוון תורני מאוד, הם גם ככה לא ימשכו הרבה, תתחיל להכין כסף לחתונה ולתמיכה בזוג צעיר.  אם הוא פחות תורני והם ימשכו את הקשר יותר זמן גם ככה לא יעזור שתהיה נגד. הבן שלך גדול. זה הזמן לשחרר , לשמח שיש לו חברה( חסך הרבה דיטים וכאבי לב). ולחשב איך אפשר לעזור לו. זוג שמתחתן בגיל צעיר כנראה יצטרך עזרה כלכלית. 
קטעמשה
התרגלתי לראות את השאלה הזו בדרך כלל מהצד השני....
שאלה לרבנים ומדריכותאמא אסתי
עבר עריכה על ידי פשוט אני.. בתאריך ט"ו באדר תשפ"ו 7:05

אנו נשואים כשנה וחצי, וברוך ה' זכינו להקים בית נאמן. 

 

הקשר בינינו מבוסס על אדני התורה והיראה, אך לאחרונה נתגלע בינינו סכסוך קשה המאיים להחריב את שלום הבית, וחששנו שהדבר יגיע חלילה לכדי "גט כריתות" (או לפחות "גט גלידות").

 

מדובר בהנהגת הבית בענייני קינוחים:

גיליתי לתדהמתי שבעלי שיחיה, נוהג בשיטת "הקוטביות המלוחה". הוא דבק בחסידות "הבייגלה המלוח" ו"הקרמל המלוח" – שילוב מוזר של מתוק ומלוח שאין הדעת סובלתו.

 

אני, לעומת זאת, מחזיקה במסורת אבותיי הקדושים: גלידת שוקולד-בלגי טהורה או וניל-עוגיות כדת וכדין. בלי מלח, בלי בייגלה ובלי שינויים מרחיקי לכת.

 

המצב בבית בכי רע:

הוויכוחים לא פוסקים: כשאני מבקשת "מתוק", הוא טוען שזה "תפל". כשהוא מביא "מלוח", אני מרגישה שזה "בישול גויים".

 

האווירה בבית קפואה יותר מהגלידה בפריזר.

 

אנחנו יושבים משני צדי הספה, וכל אחד חופר בקופסה שלו כאילו היינו בשני מחנות נפרדים. גם הלל ושמאי אכלו מאותה הגלידה, ורק אנחנו לא מסוגלים לגשר על המחלוקת.

 

ילמדנו רבנו: האם עליי להכניע את דעתי ולטעום מהקרמל המלוח (בבחינת "מלוח כבשלו"), או שמא עליי לעמוד על המשמר פן יתפשט המלוח בשאר חלקי הבית? האם יש כאן עילה ל"מורד" על רקע קולינרי?

בברכת "הופך מר למתוק" 

קראתי בעיון שאלתך ובקשתךהאדמו''ר הנורא

לכבוד האישה החשובה והניצבת על משמר המתיקות, תחיה.


קיבלתי מכתבך ודמעותיי (הקפואות) זלגו על הדף. כבר אמרו חכמינו: "על טעם ועל ריח אין להתווכח", אך כאן מדובר בשינוי סדרי בראשית ובערבוב מין בשאינו מינו.


לעצם העניין, הנה הכרעת ההלכה:

דין "כל דפריש": יש לדעת כי גלידת בייגלה מלוח היא בבחינת "חדש אסור מן התורה". אבותינו במדבר אכלו מן שהיה טעמו כצפיחית בדבש, ולא כצפיחית בבייגלה עם נגיעות מלח אטלנטי.


מי שמשנה מן המטבע שטבעו חכמים בשוקולד-וניל, עליו הראיה.


שלום בית קודם לכל: שנינו במדרש שגדול השלום, שאפילו השם המפורש נמחה על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו. ואם במים עסקינן, קל וחומר בגלידה שנמסה. לכן, על בעלך לדעת ש"ביתו של אדם הוא מבצרו", אך המקפיא שלו הוא רכוש משותף.


דין התערובות: אסור לערבב בייגלה בשוקולד בלגי, משום "בל תשחית" את הטעם הטוב. עם זאת, אם נפל פירור בייגלה לתוך הווניל-עוגיות שלך – הוא בטל בשישים, ובלבד שלא יתכוון לבטלו לכתחילה.


הפתרון הפרקטי:  יש לקבוע "עירובי תחומין" במקפיא: צד ימין למתוקים וצד שמאל למלוחים, בבחינת "אם השמאל אימינה ואם הימין אשמאילה".

מומלץ לרכוש שתי כפיות בצבעים שונים כדי למנוע "בליעות" של מליחות במתיקות (חשש "טעם לפגם").


לסיכום: על הבעל לעשות תשובה (ורצוי שתהיה בטעם ריבת חלב). אם הוא מתעקש על הקרמל המלוח, עליו לאוכלו בחדר סגור, בבחינת "מים מלוחים ימתקו".


מקורות:

תלמוד בבלי, מסכת קינוחין, דף ע"ב ע"א:

"תנו רבנן: האוכל גלידה - מתוקה היא לו, מלוחה היא לו. מאי מלוחה? אמר רב פפא: בייגלה ושוקולד לבן. אמר ליה אביי: והא תנן 'דבש למתוקים ומלח לבשר'? אמר ליה: הכא במאי עסקינן? בקרמל מלוח, דאית ביה תרתי לטיבותא - ריחא דמתיקתא וטעמא דמליחתא. ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר 'שלום בית מעכב' וחד אמר 'המקפיא מעכב'."


רש"י על אתר:

בייגלה ושוקולד לבן: ערבוב מוזר שחידשו בני מערבא בשנים האחרונות, ואין דעת הבריות נוחה הימנו.

ריחא דמתיקתא: ריח של מתוק, שמטעה את האדם לחשוב שקינוח הוא, ולבסוף מוצא בו מלח ובוכה.

המקפיא מעכב: שאין המקפיא סובל שני מינים בסל אחד, וסופו שקופסת הווניל מקבלת טעם לוואי של בייגלה, וזהו "טעם לפגם" גמור.


תוספות:

ויש מקשים: מדוע לא אמרו "כל המלוח הרי הוא כמתוק"? ויש לומר דהני מילי בבשר ודגים, אבל בגלידה – מלח בתוך סוכר הוי "שינוי מנהג" וצריך עיון גדול.

מצחיק ביותר!שוקולד פרה.אחרונה
קראתי כשאדי היין עדיין מערפלים את מוחיהסטורי
והחלטתי שאין כמו העריכות של המנהל המסור, כ"ק אדמו"ר @פשוט אני.. שליט"א.

הייתי ממליץ לך (לנקד בשווא או בפתח?) @אמא אסתי היקרה ובעלה המהולל, ללכת ליועץ זוגי, תלמיד חכם מופלג (ומומחה אמיתי לאובססיות) ולהיוועץ בו...

עכשיו מעניין מה היה לפני העריכהלאחדשה
זה היה נראה כאילואריק מהדרום
פותחת הסרטון צפתה בסרט פורנוגרפי והחליטה לשאול איזה רבנים מרשים לממש את הפנטזיה הזו.

מה שמפתיע שפותחת השרשור היתה בקיאה בכל כך הרבה מושגים הלכתיים שהיה מתבקש מאליו תשדע לבד את התשובה, מה היא צריכה רבנים ומדריכות?

ובאופן כלליהסטורי
הניק הזה, ששרשוריו נמחקים קבוע אז אי אפשר לראות אחורה בכ.א., באופן כללי עסוק בשאלות אובססיביות בנושא. בעבר היא היתה 'אמא חרדית' שמוטרדת מההתנהלות של בניה המתבגרים וכעת היא 'זוג צעיר', עם שאלות.
אה זה פשיטא שזה כי פורים ונהפוך הואלאחדשה
*פותחת השרשורפשוט אני..
לגמרי, הטקסט היה הזוי מכל וכלנקדימון
אני לא מבין למה לא מוחקים וחוסמים לגמרי טרול כזה
למרות שאני מאוד קר רוחהעני ממעש

אני לא בטוח אם המלל, לאחר עריכה, לא ראיתי את המקור, עובר את גבול הטעם הטוב הנהוג בפורום זה

גם קשקושי פורים ניתן להעביר בצורות שונות


אגב, פעם היו משנים את שמות הפורומים , .. 

מסביר את דברייהעני ממעש

פנייה שנעשית בתור פורים שפיל, יש לה גבולות גזרה משל עצמה

פנייה שנעשית ברצינות,  מומלץ לרשום באופן שיבינו שזו שאלה אמיתית

שבוע טובמבולבלת מאד

אשמח להמלצות לסרטים נקיים שאפשר לראות עם הבן זוג

הלי סצנות אינטימיות ובלי נשים חשופות

תודה. רבה

לדעתי הסרט ''הטיסה'' יתאיםפשוט אני..
אבל זה מהזיכרון..
סרטי אנימציה למינהםחושבת בקופסא
תודה. יש לכם קישורים?מבולבלת מאדאחרונה
כי אני גם בלי טלגרם
טהרה - פריקהמדפדפת

אני יותר מחודשיים אחרי לידה, כבר פעם שנייה ברצף שעושה הפסק, שבוע שלם נקי, כבר מתרגשת, מתכוננת למקווה, ובבוקר של היום השביעי דם בבדיקה

וכן, שאלנו את הרב, אסר אותנו

והיום שוב עשיתי הפסק אחרי שאתמול לא טבלתי

ושוב יצא לא טהור

ואני כבר מפורקת לגמרי

מרגישה שמתחילה לשקוע לבור שלא תהיה ממנו יציאה, מרגישה שהבית שלי מתפרק פה ושאין לי אף אחד בעולם להיתמך בו ולשים עליו את הראש

בעלי עושה כל מה שהוא יכול, אבל אני רק צריכה חיבוק באמת

פשוט מרגישה קורסת ושאין מצב לעוד ילדים

 

חיבוק אחותילאחדשה

אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..


אני חושבת שכדאי להפריד שניה.

עזבי את המחשבות על עוד ילדים.

בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.

אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.

תפנקי ותפרגני לעצמך יותר

יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.


מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓

לפעם הבאה -פצלש100

בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.

אני לא מחובבבות הז'אנר אבל-תהילה 4

במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!

בטח שאחרי לידה.

יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).


מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.


חיבוק גדול 

ואו חיבוקSeven

זה באמת קשוח ממש

שולחת לך כוחות...

לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח

בדקת עם רופאת נשים מה הסיבה לדימום שממשיך עדיין?עם ישראל חי🇮🇱
הייתה לידה קשהמדפדפת
אמרו שזה עוד תקין
אולטרסאונד לשלילת הישארות שיליה נבדק ?עם ישראל חי🇮🇱

אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש

או אמצעי מניעה הורמונליים ..

אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה

חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.

בהצלחה רבה 

ה יהיה בעזרכםהמצפה לישועה

קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל

יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...

וואי זה סיוט!!פה לקצת

ניסית ללכת לבודקת?

גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.

נשמע שצריך איזשהי בדיקה5+אחרונה

למה זה קורה. יכול להיות שיש נשים שזה לוקח יותר זמן, אבל כדאי לבדוק שהכל בסדר. (זכור לי שמתישהו זה קרה לי אחרי הפלה והרופא כן מצא איזה משהו ונתן לי כדור כלשהו, זה היה כלכך מזמן שלא זוכרת מה זה היה.)

וגם אני יודעת שיש מצבים שאומרים להמעיט בבדיקות כדי להיטהר.

ובנוסף אחרי לידה, כמה שרוצים כבר חיבוק, הגוף צריך את הזמן שלו להחלים. אצל כל אחת זה זמן אחר ואולי פשוט עוד לא הגיע הזמן והגוף דורש לקחת את המנוחה שלו.  (חוץ מההחלמה המקומית, חוסר מנוחה מספיקה וחוסר בשתיה או מזון בריא, יכול לגרום לדימום.)

חוץ מזה שיש כאלו שאמצעי מניעה הורמונלים מפסיקים להן את הדימום.

מזל טוב והרבה בהצלחה

אולי יעניין אותך